 (מהקמתה
בשנת 1897 עד הצהרת בלפור שניתנה בשנת 1917) |
|
| "בבאזל ייסדתי את מדינת היהודים". |
|
| ההסתדרות הציונית העולמית היא ארגון יהודי ציוני שהוקם
ביוזמתו של בנימין זאב הרצל
ב קונגרס הציוני הראשון
שהתכנס כפרלמנט כל-יהודי בבאזל בשנת 1897. הקונגרס התכנס כדי לדון בהגשמת מטרות
הציונות, והן נקבעו בתוכנית באזל: "להקים לעם ישראל בית-מולדת בארץ-ישראל, שיהיה
מובטח על בסיס משפט העמים...". הקונגרס אף קבע אמצעים למימוש תוכנית זו: יישוב
יהודים עובדי אדמה, בעלי מלאכה ובעלי תעשייה בארץ-ישראל; ארגונו ואיחודו של כל העם
היהודי באמצעות מוסדות מתאימים, מקומיים וכלליים, בהתאם לחוקים של כל ארץ וארץ;
חיזוק הרגש היהודי הלאומי וההכרה הלאומית היהודית; עבודת הכנה להשגת הסכמת הממשלות
שיש צורך בעזרתן כדי להגשים את מטרת הציונות. עוד נקבע בתוכנית באזל כי התנועה
הציונית תפעל באמצעות קונגרס שיתכנס אחת לשנה (משנת 1901 ואילך התכנס הקונגרס אחת
לשנתיים). עם הקמת ההסתדרות הציונית הצטרפו אליה כ-260 אגודות של חובבי ציון
מרוסיה וממזרח אירופה. |
 |
"הציונות אינה מפלגה. יכולים לבוא אליה מכל המפלגות... הציונות
היא העם היהודי בדרך". |
| תפקידו של הקונגרס הציוני היה להכריע בשאלות מדיניות
הקשורות לפעולותיה המדיניות והמעשיות של ההסתדרות הציונית העולמית, לאשר את
תקציבה, לבחור את נשיאה ואת מוסדותיה: הוועד הפועל הציוני, המוסמך לטפל בכל הקשור
בהסתדרות הציונית ובמוסדותיה, והוועד הפועל המצומצם – ההנהלה הציונית, שתפקידה
לקיים את החלטות הקונגרס והוועד הפועל, והיא אחראית גם לפעילויות השוטפות של
ההסתדרות הציונית. |
|
"המוסדות... קיימים. העם היהודי יכול להרחיב אותם, לחזק אותם
ולהשתמש בהם, אם ירצה. התאמצנו לכונן אותם בלא זיקה אישית. רק דבר כזה הוא
בר-קיימא. אין אף אדם אחד מבינינו שעליו ניתן לומר שאין לו תחליף. אם מישהו מאתנו
ילך לעולמו או יפרוש מן השורות, העניין יוסיף להתקדם". |
| מספר הצירים ששיגרו הקהילות לקונגרס נקבע יחסית למספר
החברים שוקלי השקל השנתי בקהילות אלה. השקל הציוני, שהונהג לקראת בחירת הקונגרס
השני, הוא כינוי לתעודת חברות בהסתדרות הציונית העולמית, שניתנה לכל יהודי אשר
שילם מס חבר שנתי. על-פי מספר השקלים שנמכרו בכל מדינה נקבע מספר הצירים שהתנועה
באותה מדינה היתה זכאית לשלוח לקונגרס. |
|
"הדבר החשוב ביותר שקרה מבחינה עקרונית, ושאולי בכלל לא שמו לב
אליו, היה כשהנהגתי את שיטת הייצוג... הקונגרס הבא יהיה מורכב איפוא רק מצירים
נבחרים". |
|
| בראשית דרכה פעלה ההסתדרות הציונית לביסוס ההתיישבות
בארץ-ישראל, והקימה גופים שנועדו לסייע בהשגת יעדיה. בנק אוצר התיישבות היהודים
נוסד בשנת 1899 כדי לממן את תוכניתו של הרצל לרכוש זיכיון להתיישבות יהודית
בארץ-ישראל מידי האימפריה העות'מאנית. בשנת 1902 הוקם – כחברה-בת של בנק אוצר
התיישבות היהודים – בנק אנגלו-פלשתינה, שהיה בנק מסחרי ומוסד השקעות בארץ-ישראל.
הקרן הקיימת לישראל נוסדה בשנת 1901 כדי לגאול את אדמות ארץ-ישראל ולהכשירה
להתיישבות.
|
|
"התנועה זקוקה למכשיר כספי בעל יעילות וטוהר מספיקים. התנועה
הלאומית חייבת להשתחרר מחסדם של הנדבנים ולהגיע לאי-תלות במוסדות הצדקה
והנדיבים.." |
| הרצל ניהל את דיוני הקונגרס הציוני הראשון, ואף נבחר
לתפקיד נשיא ההסתדרות הציונית, ובכהונה זו שימש עד מותו, בשנת 1904. הוא ראה
במצוקת העם היהודי בעיה מדינית עולמית שיש לטפל בה בגלוי בזירה הבין-לאומית, ופעל
להשגת שתי מטרות עיקריות: האחת – הקמת מולדת לעם היהודי בארץ-ישראל בהסכמת
המעצמות, באמצעות "צ'רטר", כתב זכויות מדיני שיושג במשא-ומתן דיפלומטי, כפי שנקבע
בתוכנית באזל, והאחרת – חיזוק ופיתוח ההסתדרות הציונית, כדי שתהפוך לגורם בעל משקל
במשא-ומתן המדיני ובבוא היום תוכל לעמוד בראש מפעל ההתיישבות. ההסתדרות הציונית
העולמית פעלה באמצעים דיפלומטיים, בעיקר באימפריה העות'מאנית ובגרמניה, ואולם
מאמציו המדיניים הישירים של הרצל לא הביאו לתוצאות שציפה להן. |
|
"אפשר שניכשל לזמן ממושך, אפשר לזמן קצר. זה תלוי בתהפוכות
גורלה של הממלכה הטורקית... עשינו למען העם היהודי בדרך-כלל עבודה כבירה, שלפני
עשר שני היו רואים אותה ממש כחלום... משא-ומתן זה לא נדחה סתם, אלא הנושא-והנותן
מטעם התנועה הציונית נתקבל בכבוד גדול ובאהדה גדולה". |
הרצל ניסה לגייס לציונות את אהדת המדינאים ודעת הקהל
בבריטניה, ומסיבה זו כינס בלונדון את הקונגרס הציוני הרביעי, בשנת 1900. הוא בא
בדברים עם ממשלת בריטניה כדי להשיג זיכיון להתיישבות יהודית בקפריסין, בחצי-האי
סיני ובחבל הסמוך לוואדי אל-עריש, ואולם גם מאמציו לשכנע את בריטניה להסכים ליישב
יהודים במקומות אלו לא נשאו פרי. הרצל המשיך במשא-ומתן עם ממשלת בריטניה, על
האפשרות ליישב יהודים באוגנדה, שכן סבר שאוגנדה עשויה לשמש מקלט זמני ליהודים
פליטי אירופה המזרחית. תוכנית אוגנדה עוררה התנגדות נמרצת בקונגרס הציוני השישי,
שהתכנס בבאזל בשנת 1903, ואולם הרצל הצליח למנוע את פילוג התנועה ובישיבת הסיום של
הקונגרס קרא: "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני".
מותו של הרצל, שנה לאחר מכן, גרם זעזוע קשה לתנועה הציונית ושינוי בקו המדיני
שנקטה. דוד וולפסון שמונה לתפקיד נשיא ההסתדרות הציונית, המשיך במשא-ומתן עם
הטורקים. בינתיים נמשכה העבודה המעשית בארץ-ישראל. אנשי העלייה השנייה חיזקו את
מפעל ההתיישבות בארץ-ישראל, וההסתדרות הציונית יסדה גופים נוספים, שתפקידם לקדם את
ההתיישבות בארץ-ישראל: המשרד הארץ-ישראלי של ההסתדרות הציונית הוקם בשנת 1907
ביפו, בראשו עמד ארתור רופין, ותפקידו היה לייצג את ההסתדרות הציונית בארץ-ישראל
ולסייע בארגון תוכנית ההתיישבות ובמימושה. חברת הכשרת היישוב נוסדה בשנת 1909,
ותפקידה העיקרי לרכוש קרקעות גם בשביל הקרן הקיימת לישראל. לאחר מלחמת העולם
הראשונה החליף ועד הצירים את המשרד בארץ-ישראל, ובשנת 1921 הוא היה להנהלה הציונית
בארץ-ישראל. קרן היסוד נוסדה בשנת 1920, במטרה לגייס כספים למפעל ההתיישבות
ולפעולות רווחה, בריאות וחינוך.
בשנות מלחמת העולם הראשונה הפגינה טורקיה עוינות למפעל הציוני בארץ-ישראל, ורק
התערבות שגריר ארצות-הברית בקושטא וסגל שגרירות גרמניה שם הצילה את היישוב מסכנת
כליה. בסופו של דבר הצליח חיים
וייצמן, שפעל בבריטניה בזמן מלחמת העולם הראשונה לשכנע את ממשלת בריטניה
כי תמיכה ברעיון הציוני של יישוב ארץ-ישראל תשרת את האינטרסים של בריטניה. ב-2
בנובמבר 1917 ניתנה הצהרת
בלפור, שקובעת כי "ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם
היהודי בארץ ישראל ותשתדל במיטב מאמציה להקל השגת מטרה זו...".
|
|
"קראתי פעם לציונות אידיאל אין-סופי, ואני מאמין באמת כי גם
לאחר השגת ארצנו, ארץ-ישראל, לא תחדל מלהיות אידיאל; כי בציונות כפי שאני מבין
אותה, כלולה לא רק השאיפה אל כברת ארץ מובטחת כחוק בשביל עמנו האומלל, אלא גם
השאיפה לשלמות מוסרית ורוחנית". |
|
ראה ערך מורחב: ההסתדרות הציונית
העולמית
|