"אם תרצו – אין זו אגדה. אבל אם לא תרצו, כל מה שסיפרתי לכם הוא אגדה ויישאר אגדה... כל מעשיהם של בני-האדם היו פעם חלומות; כל מעשיהם יהיו ביום מן הימים לחלום".
הרצל נולד בשנת 1860 בבודפשט שבהונגריה והתחנך ברוח "ההשכלה" היהודית-גרמנית של זמנו. בשנת 1878 עבר עם משפחתו לווינה, ושם סיים לימודי משפטים. לאחר שנה אחת במקצוע המשפטים החל לעסוק בכתיבה. הוא פרסם סיפורים ומחזות וכמה מהם הוצגו באוסטריה ובגרמניה. בשנת 1881 החל הרצל לשמש כתב של העיתון הווינאי Neue Freie Presse בפריס. כשהחריפה האנטישמיות בצרפת גברה התעניינותו בשאלת היהודים. עבודתו בסיקור עיתונאי של פרשת דרייפוס בשנים 1894–1895 הביאה אותו למסקנה שלבעיית היהודים יש פתרון אחד – יציאת היהודים מארצות מושבם וריכוזם בטריטוריה משלהם, שבה יוכלו לקיים ריבונות עצמאית.
	"התוכנית מותנית בכוח המניע. וזה הכוח מהו? מצוקת היהודים". בשנת 1899 אמר הרצל: "ציוני עשה אותי משפט דרייפוס".
בשנים 1896–1898 ניסה הרצל לקבל תמיכה של בעלי הון יהודים – הברון מוריס הירש והברון אדמונד דה-רוטשילד – בהקמת מדינה יהודית. הוא גם ניסה לקבל מן האימפריה העות'מאנית זיכיון להתיישבות יהודית בארץ-ישראל, ולצורך זה פגש את הסולטן ואת הוואזיר הגדול. בשנת 1898 פגש בירושלים את קיסר גרמניה והציע לו כי היהודים יקבלו עליהם את תיקון מצבה הפיננסי של האימפריה העות'מאנית תמורת ויתורו של הסולטן על שלטונו בארץ-ישראל והסכמתו להקמת מדינה יהודית בלתי תלויה. מאמציו לא נשאו פרי.
	התנועה הציונית הקדימה את הרצל, שלא ידע על פעילות אגודות "חובבי ציון", שנוסדו ברוסיה בסוף המאה ה-19 ודגלו בעלייה לארץ-ישראל ובהתיישבות בה.
רוב יהודי אירופה המערבית ואף מקצת "חובבי ציון" במזרח ובמערב דחו את תוכניתו של הרצל, שנראתה להם מרחיקת לכת, ואולם רבים מ"חובבי ציון" ומהסטודנטים הציונים באוסטריה ובמדינות אחרות קידמו את רעיונותיו בהתלהבות.
	"אין אנו צריכים אלא להעביר את השינה מעל עינינו, למתוח את איברינו החסונים, ויש בידינו להפוך את החלום למציאות".
מתוך קשריו עם "חובבי ציון", בפרט ממזרח אירופה, בא הרצל לכלל הכרה שרק בארץ-ישראל – ולא בארגנטינה או בארץ אחרת – ירצו היהודים להקים את מדינתם.
	"נימוקים נגד ארץ-ישראל: קרבתן של רוסיה ושל אירופה, צרות השטח וכן האקלים שאין אנו עוד רגילים אליו. בעד: האגדה האדירה".
באוגוסט 1897 כינס הרצל בבאזל את הקונגרס הציוני הראשון – האספה הלאומית של העם היהודי החפץ בתחייתו. בקונגרס זה אושרה תוכנית באזל, שלפיה מטרת הציונות היא "להקים בית לאומי עבור העם היהודי בארץ-ישראל, שיהיה מובטח על בסיס משפט העמים", והוקמה ההסתדרות הציונית. הרצל ניהל את דיוני הקונגרס ונבחר לנשיא ההסתדרות הציונית. בכהונה זו שימש עד מותו.
	"בבאזל ייסדתי את מדינת היהודים. לו אמרתי זאת היום בפומבי, היתה התשובה צחוק מכל עבר. אולי בעוד חמש שנים, לכל היותר בעוד 50 שנה, יכירו בה הכול".
	הרצל בחר למקום הקונגרס את בניין הקזינו העירוני; על שער הבניין נכתב בשלט: "קונגרס ציונים", ומעל צויר מגן-דוד.
בשנים 1897–1901 פעל הרצל להקמת מוסדות שיסייעו בהקמת התוכנית הציונית. ביוזמתו הוקמו בנק אוצר התיישבות היהודים והקרן הקיימת לישראל.
	"אין לנו דגל. נחוץ הוא לנו. אם רוצים לנהוג אנשים רבים, יש להרים סמל מעל לראשיהם".
באוגוסט 1903, בקונגרס הציוני השישי שהתכנס בבאזל, הציג הרצל את תוכנית אוגנדה, שבה ראה מקלט זמני ליהודים פליטי אירופה המזרחית, בייחוד לאחר פרעות קישינב. התוכנית עוררה תסיסה והתנגדות נמרצת בקונגרס, ואולם הרצל הצליח למנוע את פילוג התנועה ובישיבת הסיום של הקונגרס הצהיר בעברית: "אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני". הרצל נפטר בשנת 1904 באוסטריה. באוגוסט 1949 הועברו עצמותיו לירושלים ונטמנו בהר-הרצל, לפי חוק העלאת עצמותיו של הרצל, התש"ט-1949. בשנת 2004 נחקק חוק בנימין זאב הרצל (ציון זכרו ופועלו), התשס"ד-2004. על פי סעיף 1 בחוק זה, מטרותיו "להנחיל לדורות את חזונו, מורשתו ופועלו של בנימין זאב הרצל, לציין את זכרו ולהביא לחינוך הדורות הבאים ולעיצוב מדינת ישראל, מוסדותיה, יעדיה ודמותה בהתאם לחזונו הציוני". סעיף 10(א) בחוק קובע כי "אחת לשנה, בי' באייר, יום הולדתו של בנימין זאב הרצל, יקוים יום הרצל".
ביוגרפיה מורחבת: הרצל בנימין זאב (תיאודור)