עם כנסת ראשונה מאת נתן אלתרמן שוב יהי יום-אביב, יום תמורות ופליאות. באוויר ישתובב ריח מנתה. וצירים, בדלגם על גבי שלוליות. ילכו, רעי, הפרלמנטה. הם ישבו, כשגור, ויקשיבו לנאום (ישיבה מספר-אלף-ואלף-ושבע)... אחדים יחטפו לרגעים קצת-נמנום, אחדים סתם יישנו שנת-קבע... וינאם המרצה על יצוא-הפולים, או על מס החזקת חתולים-של-בית... (ההיסטוריה - גם לה יש שעות של חולין, לסריגה, לתקון גרבים). אז מאיזה אשנב-שנפתח איזו דרור תכנס אל היכל הכנסת, תרקד קצת על פני פטישו של היו"ר, וכמעט תהפוך את הקסת... ובעופה ילווה צירים במבט וידעו: היא צירה-מזומנת מרוחו העזה של אותו ערב-שבט בו נולדת, אספה מכוננת. את לא נצח תחיי באורו של ברק... לא! גם לך עוד נכונו בעין ימי-חול ונמנום וויכוח-של-סרק, בלי תזמורת ובלי שנות-אלפים... עוד יומך, אספה, בשגרה יכורסם, וכבר שן לך לוטשים למפרע הלשכה והנייר האורבים לערשם של תקופות ודגלים ואידיאה. אך טובים החולין והפרך הוא טוב. אם בהם לא יידום אף לרגע, כמו לב עקשני ועמום, קול התוף שרעם עת הונף הדגל! שם עתיק לך ניתן, על "כנסת" נקראת. אך כמו חצוצרת רוננת בך מבקיע (ואל ייחשב לך לחטא...) גם השם הלועז "אספה מכוננת". יען לא רק לכנסת-מקדם את בת... לא רק לה!...מצמרת עד גזע בך מכה גם סופת הקנוונט-בצרפת וחולפים בך קרעי-מרסליזה! את יפה כיפות בבנותיו-של-הדרור הקמות לעולם כאנדרטה. מן הפורום-רומנום בתוך המצור עד לכנסת ה"מגנה-כרטה". לו תמיד תזכרי את ימי החזיז בם ניצבת ראשונה מול רואייך! ומגע השגרה את לחך לא יניס ונעוריך יוכלו לנייריך! ובתוכנו וגם בגויים יוודע כי על אף השנים והוותק יעמוד בפתחייך ללא-חלודה ברק חרבם של משפט וצדק. ובימי ניסיון - יעביר הוא בך זיק וניצבת את דברך להודיע ועיניך ליושר ולדין-הצדיק, אבל לא לתשואות היציע! כך! לא פעם תקומי למלאכת הדור חשופת מרפקים ככובסת... ...ומאיזה אשנב-שנפתח איזו דרור אז תבוא אל היכל הכנסת. ובעופה ילווה צירים במבט ורבים לא ידעו כי אל-הנה היא הגיעה ישר מאותו ערב-שבט שאי-פעם סער מעלינו. © כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם