הבחירות הראשונות לכנסת, או כפי שנקראה בתחילה קיימה
"האספה המכוננת", התקיימו בכ"ד בטבת תש"ט, 25
בינואר 1949. ישיבתה הראשונה של האספה המכוננת
התקיימה בירושלים, בבניין הסוכנות, בט"ו בשבט תש"ט,
14 בפברואר 1949 - חג האילנות. לכבוד האירוע, כתב
המשורר נתן אלתרמן שיר: "עם כנסת ראשונה". רוב הנבחרים
הגיעו לירושלים מהשפלה, ובדרכם עצרו בשער הגיא לטקס
נטיעת עצים. מאז הפך טקס נטיעת עצים, באתרים שונים
בירושלים וסביבתה, לחלק ממסורת חגיגות יום הולדת
הכנסת.

בדברי הפתיחה שלו לישיבת הפתיחה של האספה המכוננת,
אמר נשיא מועצת המדינה הזמנית, פרופ' חיים וייצמן:
"ברגש של יראת כבוד והדרת קודש אני קם לפתוח את
האספה המכוננת של מדינת-ישראל, את כנסת-ישראל
הראשונה בימינו, בעיר הנצחית ירושלים. ברגע הגדול הזה
בתולדות עמנו ניתן שבח והודיה לאלוהי ישראל שבחסדו
זכינו לראות בגאולה לאחר דורות של סבל וייסורים... אישי
הכנסת! שאו ברכה לכינוסכם הראשון. זכרו כי עיני כל
העם היהודי אליכם נשואות וכי הכיסופים והתפילות של
דורות עברו מלוות את צעדיכם. מי ייתן והיינו כולנו
ראויים לגודל השעה ולכובד האחריות." לאחר דברי
הפתיחה של וייצמן נבחר יוסף שפרינצק ליושב-ראשה של
האספה המכוננת.

יומיים לאחר מושב הפתיחה של האספה המכוננת,
הוחלט לשנות את שמה ל"כנסת". מקור המילה "כנסת"
הוא ב"כנסת הגדולה" - מוסד שהוקם לאחר שיבת ציון
מגלות בבל במאה החמישית לפני הספירה. ה"כנסת
הגדולה" הייתה מעין סנהדרין מורחבת או סנאט של
נכבדים. מקום מושבה לא היה קבוע, אך היו בה 120
חברים. לכן הוחלט, שבבית הנבחרים של מדינת ישראל
יהיו 120 חברים. מסורות הכנסת ודרכי פעולתה הושפעו
ממקורות נוספים, כמו, למשל, אספת הנבחרים - המוסד
הנבחר של היישוב היהודי בארץ-ישראל בתקופת המנדט -
אשר ממנה ירשה הכנסת את שיטת הבחירות הקיימת.
שיטה זו, של בחירות כלליות, ישירות, שוות, חשאיות
ויחסיות הונהגה לראשונה לקראת הבחירות לאספת
הנבחרים הרביעית, שנבחרה באוגוסט 1944. שורשיהן של
סיעות רבות הפועלות בכנסת עד עצם היום הזה נעוצים
בסיעות שפעלו באספת הנבחרים כמו גם בקונגרסים
הציוניים, שהראשון ביניהם התכנס בבאזל שבשווייץ בשנת
1897. בדרכי פעולתה שימרה הכנסת רבים מהנהלים שהיו
נהוגים בגופים הייצוגיים שקדמו לה, וכן שאלה נהלים
מהפרלמנט הבריטי - "אם הפרלמנטים".

כאמור, ישיבתה הראשונה של האספה המכוננת
התקיימה בבניין הסוכנות היהודית בירושלים. לאחר מכן,
בעקבות אי-הבהירות ששררה לגבי מעמדה החוקי של
ירושלים, העתיקה הכנסת את מושבה לתל-אביב, ובמשך
כתשעה חודשים ערכה את ישיבותיה בקולנוע "קסם"
ובמלון "סן-רמו". בעקבות הצהרתו המפורסמת של
דוד בן-גוריון, ראש ממשלתה הראשון של מדינת ישראל,
כי "ירושלים היהודית היא חלק אורגני ובלתי נפרד ממדינת
ישראל, כשם שהיא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה
הישראלית, מאמונת ישראל ומנשמת עמנו" החליטה
הכנסת בכ"ב בכסלו תש"י, 13 בדצמבר 1949, להעביר את
מושב הכנסת לירושלים. ישיבותיה הראשונות של הכנסת
נערכו שוב בבניין הסוכנות היהודית. בכ"ד באדר תש"י, 13
במרס 1950, עברה הכנסת לבית ארזי-פרומין ברחוב
המלך ג'ורג'. יותר מ-16 שנים נערכו דיוני הכנסת במקום
זה, עד אשר הושלמה בנייתו של משכן הקבע שלה בגבעת רם.

בי"ז באב תשט"ז, 25 ביולי 1956, הכריזה נשיאות
הכנסת, בשיתוף עם אגודת האינג'ינרים והארכיטקטים
בישראל, על תחרות פומבית לתכנון משכן קבע לכנסת
בקריית הממשלה בגבעת רם. לפני שפורסמו תוצאות התחרות,
נודע שהברון ג'יימס דה רוטשילד השאיר בצוואתו סכום
של שישה מיליון ל"י לבניית המשכן. בפרס הראשון בתחרות
זכה האדריכל יוסף קלרויין. אבן הפינה של משכן הכנסת
החדש הונחה בנוכחותה של אלמנת הברון ג'יימס דה-רוטשילד,
בל' בתשרי תשי"ט, 14 באוקטובר 1958. המשכן נחנך בטקס
ממלכתי שהתקיים בי"ד באלול תשכ"ו, 30 באוגוסט 1966.
בשנת 1981 הוחלט לתכנן אגף נוסף למשכן, ובנייתו
נסתיימה בשנת 1992. אגף חדש נוסף נמצא בשלבי בנייה אך נפתח חלקית.

אירועים בכנסת לכבוד ט"ו בשבט התשס"ז (ייערכו ביום ג', ט"ו בשבט התשס"ז, 22.1.08):

	ישיבה מיוחדת של הכנסת לציון יום כינון הכנסת בט"ו בשבט.  - בשעה 16:00 באולם המליאה
	כמדי שנה, הציבור מוזמן לנטוע נטיעות וירטואליות באתר הכנסת.