הצעת חוק פיתוח בר קיימא נציב הדורות הבאים המליץ על קידום יוזמת חקיקה בנושא הפיתוח בר-קיימא, כעמוד תווך הכרחי בקידום חשיבת העתיד והחשיבה לטווח ארוך בהליכי קבלת ההחלטות ועיצוב המדיניות השלטונית במדינת ישראל. זאת, גם לאור ההתפתחויות הבינלאומיות הנרחבות בעניין זה, והפיכתו של המושג "פיתוח בר- קיימא" לעקרון בסיסי בפעולתן של מרבית מדינות העולם, בחסות האו"ם. פסגת האו"ם בנושא, שנערכה ביוהנסבורג ב- ‎2002, הסתכמה בתכנית יישום, אליה התחייבו מעל ‎181 מדינות שהשתתפו בכינוס, ביניהן ישראל. תכנית היישום מדברת במפורש על היערכות מוסדית (‎Institutional framework) להטמעה וקידום נכונים של פיתוח בר קיימא, בכל רמות הממשל (פרק ‎X סע' ‎120) ושימוש בכל האמצעים שבידי הממשל על מנת להטמיע עקרונות אלו (סע' ‎121) ומציינת במפורש שימוש בחקיקה ובשלטון החוק לצד פעילות של המוסדות הממשלתיים בנושא (ס"ק ‎e.) ראשי המדינות הרבות הדגישו את הדחיפות בהכוונת הפיתוח בכל מדינות העולם למסלול של פיתוח בר קיימא. חקיקה הינה אחד האמצעים המוסדיים החשובים שבהטמעת עקרונות הפיתוח בר קיימא כחלק מאסטרטגיה של מדינה לקידום הנושא. הליך ההטמעה ובנית אסטרטגיה ייחודית לישראל- הנו מחויב, במיוחד כאשר פעילות לפיתוח בר קיימא- היא פעילות של "ריצה נגד השעון"- פיתוח הנוגד את עקרונות הבר קיימא הנו בלתי הפיך- פירושו יצירת סדר עדיפויות לקוי המתבטא בדרך כלל בפגיעה במשאבים הנמצאים במחסור, בהקצאה כלכלית לא נכונה של משאבים שאיננה משתלמת בטווח הרחוק ובחוסר מודעות כללית לנושא- לפיכך ולאור מגמות הפיתוח הקיימות במדינת ישראל, קיימת חשיבות קריטית בשילוב עקרון פיתוח בר קיימא בחוק ברור, אף אם הצהרתי, אשר יעלה את העיקרון על ספר החוקים של מדינת ישראל ויכיר בקיומו כעקרון שיש להתחשב בו בקביעת סדר העדיפויות לפעולה. במקור, המלצתו של נציב הדורות הבאים היתה על חקיקתו של חוק שיקבע עקרון יסוד חוקתי (חוק יסוד), לפעולת רשויות השלטון וליצירת זכות, מנגד, לאזרחי המדינה, כמו גם לדורות הבאים- לעולם שמשאביו מתנהלים באורח בר- קיימא. על רקע הקשיים שבחקיקתו של חוק יסוד ולאור ההכרחיות שבהטמעתו של המושג "פיתוח בר קיימא" בפעולותיה של המדינה ושל רשויותיה- בחר נציב הדורות הבאים לתמוך גם בהצעה שאיננה מגדירה את העיקרון כעקרון יסוד. ההצעה, שהוגשה כהצעה של חברי הכנסת דר' לאה נס והרב מיכאל מלכיאור- לא צלחה את ההצבעה בועדת השרים לחקיקה, שאמורה היתה לגבש את עמדת הממשלה לגבי ההצעה- והממשלה החליטה ךהתנגד להצעת החוק טרם הבאתה לקריאה טרומית במליאה. במסגרת הדיון בערעור המשרד לאיכות הסביבה על החלטתה הראשונית של ועדת השרים לחקיקה- הציג נציב הדורות הבאים את עמדתו וועדת השרים החליטה שלא להתנגד מהותית להצעת החוק, אלא לקבל לידיה ניסוח אחר שלה- שיהיה מקובל על משרד המשפטים. נציב הדורות הבאים פועל כיום מול היועץ המשפטי לממשלה, על מנת להגיע לניסוי שיאפשר תמיכה של הממשלה בהצעת החוק. ההסדרים שבהצעת החוק הצעת החוק באה לקבוע כמטרה הגנה על הזכות כי הפיתוח בתחום הכלכלה, החברה והסביבה- ייעשה באופן בר קיימא. מתוך העקרונות האמורים נגזרו הגדרות שונות לפיתוח בר קיימא. הגדרה מקוצרת מוצעת, הינה: "פיתוח בתחום החברתי, הכלכלי והסביבתי, שאיננו פוגע בבסיס המשאבים עליהם הוא נשען, בכמות המשאבים ובהתחדשותם על פני כדור הארץ, הדואג לטפח את המערכות הטבעיות המספקות, ישירות או בעקיפין, את המשאבים הללו, שהינו מתוכנן ושאיננו יותר בסביבתו מפגעים בלתי הפיכים". פיתוח בר קיימא, בא, אם כן, להותיר מרחב בחירה דומה לזה שיש לנו- לדורות הבאים. מאידך, מטילה ההצעה את החובה על רשויות השלטון לפעול על פי כללי הפיתוח בר- קיימא, תוך קביעת תועלת ככל הציבור וטובת הדורות הבאים- כחלק מהשיקולים שעל המדינה לקחת בחשבון בשקילת שיקוליה. הגדרת פיתוח בר קיימא בהצעת החוק, נעשתה באופן המינורי ביותר, על מנת שלא להקשות על יישום העקרון. לפיכך, הוגדר הפיתוח ככזה "שאיננו פוגע בבסיס המשאבים .. וכו'". הגדרה מצמצמת עוד יותר שהוצעה ערב ההצבעה הראשונה בועדת השרים לחקיקה, הגדירה את הפיתוח ככזה "הכולל שיקולי הגנה על בסיס המשאבים....וכו'". לאור היותו של החינוך בסיס וראשון להטמעת עקרונות אלה ומתוך ראייה עתידית של ילדי ההיום כמקבלי החלטות המחר- מוצע תיקון עקיף לחוק חינוך ממלכתי, כך שחינוך לפיו, יחייב התייחסות לעקרונות פיתוח בר-קיימא ושמירת המערכות הטבעיות ושימוש מושכל בהן. הפשט: חשיבה לטווח ארוך על פי אג'נדה ‎21, יצירת יחסי הגומלין בקבלת ההחלטות בדרג של מדינות ורשויות שלטון - דורשת כי החלטות הפיתוח יימדדו ביחס להשפעתן על כלל תושבי העולם, כמו גם על הדורות הבאים- היינו, ימדדו בטווח התייחסות רחב יותר שיכלול את הדור הזה ואת הדור הבא ויאמץ ראייה אינטגרטיבית רב-דורית. מדינות ורשויות שלטוניות הצהירו על אחריותן וחובתן לבנות מדיניות ולנקוט צעדים אשר יקדמו את החלוקה הנכונה והשוויונית של המשאבים, באופן אשר יצור צמיחה כלכלית והרחבת מקורות למשק וכן יקדמו את השוויון הבין-דורי. ישראל היא אחת מ- ‎178 מדינות שחתמו על "אג'נדה ‎21" והתחייבו לאמץ את עקרונותיה. אימוץ עקרונות אלה, במשמעותן הפשוטה ביותר- הוא אימוץ של חשיבה לטווח ארוך, המביאה בחשבון את המגמות הכלל- עולמיות, כמו גם המקומיות, בכלל התחומים.