אמנת התעשיינים הכלי המשפטי העיקרי ללחימה בזיהום האוויר בארץ היום הוא חוק למניעת מפגעים, תשכ"א - ‎1961. השר לאיכות הסביבה מופקד על ביצוע החוק. למען זה הוא נוקט בשיטה של קביעת ספים בתקנות. חשוב להבהיר כי תקנות למניעת מפגעים (איכות אוויר), התשנ"ב - ‎1992 קובעות סף להטלת אחריות פלילית ולא "ריכוז מרבי שמעבר לו צריך לפעול למניעת הוספת גורמי זיהום חדשים". יש להדגיש את יחסיות הסף והעובדה כי הוא נקבע בהחלטה אדמיניסטרטיבית. לגבי כל המזהמים המוגבלים לפי התקנות קיימת הוכחה מדעית כי הם פוגעים בבריאות האדם. לכן הסף שנבקע בתקנות רק מהווה ביטוי לנכונות החברה לסבול פגיעה בכמות מסוימת של בני אדם. במילים אחרות - הרשות מקבלת לגבי כל מזהם החלטה - כמה מקרי מוות כתוצאה מזיהום אוויר בחומר זה ניתן לסבול בשנה - נניח ‎1 או ‎1000. המספר הזה הוא לעולם אינו ‎0, כי אפילו אם כל המפעילים יעמדו בדרישות התקנות עדיין הזיהום יישאר מסוכן לבריאות האדם. נושא הסחר בזכות לזהם (‎Emission Trading) מדגים את בעייתיות הספים. בארה"ב המפעל שרמת הפליטות שלו לסביבה נמוכה מהסף יכול למכור את עודף זכותו לזהם למפעל אחר. סחר זה קיים גם ברמה בינלאומית (למשל במימוש אמנות בינלאומיות להקטנת פליטות גזי חממה). לכאורה מדובר בתמריץ כלכלי מצוין למפעלים (ולמדינות) להקטנת הזיהום הסביבתי. במבט שני רואים כי יש כאן עניין כלכלי גרידא - אם קיימים מפעלים שמוכנים לקנות את הזכות לזהם משמע כי פגיעה בסביבה היא משתלמת ולכן היא תתמשך - במקרה האידיאלי של הוגנות כללית - על רקע של עמידת כל המפעלים (בממוצע) בתנאי הסף. בנסיבות שאינן אידיאליות, אלא רגילות - רוב המפעילים יפלטו מזהמים מעבר לסף. לכן היעד שהחקיקה הסביבתית צריכה לשאוף אליו הוא אינו עמידה בתנאי הסף, אלא זיהום אפסי. חשוב מאוד להתייחס לבעיה זאת באופן מפורט ולפעול ליצירת מנגנון משפטי אשר יתמרץ את כולם להקטנת הזיהום הסביבתי עד ‎0 ו/או השבת המצב לקדמותו במידה והזיהום אכן יתקיים. במקרה זה מדובר לאו דווקא בהשבת המצב לקדמותו כלכלית כמקובל במשפט‎1, אלא גם פעולות ממשיות לאיפוס תוצאות הזיהום - באמצעות קולטי מזהמים ואח'. במילים פשוטות - גם אם הזיהום הקיים הוא מתחת לריכוז המרבי לפי התקנות יש לפעול למניעת הוספת גורמי זיהום חדשים ולנקטו אמצעים להקטנת כמות הפליטות מגורמי זיהום קיימים. יודגש כי גישה זאת (הרואה כיעד העדר זיהום) היא התואמת את מסורת שמירת הסביבה של היהדות. יתר על כן - רק גישה זאת תאפשר ביצוע חוק כנוביץ' הקובע בסעיף ‎4 כי "לא יגרום אדם לזיהום חזק או בלתי סביר של האוויר", כי לא יעלה על הדעת להעריך כסביר זיהום שפוגע בבריאות האדם. סעיף ‎1.01 היום המסגרת העיקרית ללחימת המשרד לאיכות הסביבה בזיהום אוויר היא קביעת תנאים ברשיון עסק בהתאם לאמנה בין המשרד לבין התאגדות התעשיינים. אף ברשיונות העסקים של מפעלים, אשר טרם חתמו על האמנה, מעוגנים תקני האמנה (לעיתים, תוך קביעת לוח זמנים לביצוע קצר יותר מזה הקבוע באמנה) ללא הכללת תנאי האמנה ברשיון העסק של המפעל מהווה מעין "הסכם ג'נטלמני" בין המדינה לבין אזרחיה. היא אינה מחייבת, אלא "קובעת מסגרת שבה כל אדם יכול להגדיר לעצמו במה הוא יכול לתרום". בהקשר זה קשה שלא לזכור את פרופ' רדאי, אשר אמרה פעם בתשובה לשאלת סטודנט: "ליצירת כל הסכם ג'נטלמני נדרשים לפחות שני ג'נטלמנים. מסיבה זאת הסכמים כאלה כל כך נדירים בארץ". בהפעלת האמנה ניתן להצביע על בעיית המדידות - תקני סביבה לעומת תקני פליטה, תדירות ולוח זמנים לניטור; אמצעים למניעת זיהום האוויר וקולטי מזהמים. חסרה גם התייחסות לנושא תרבות הרכב הפרטי וההתמודדות (או חוסר ההתמודדות) עם בעיה זאת במדינות שונות. בהקשר מניעת זיהום האוויר רצוי היה לדון בהרחבה בנושא תחנות הכוח, למשמעות הסביבתית של המונופול ליצירת אנרגיה, לעניין ההפרטה בתחום ומעבר לשימוש באנרגיות חלופיות‎2. ‎1 בנושא זה מומלץ לעיין בעבודותיו של פרופ' שמואל אמיר בכלכלה אקולוגית ‎2 בנושא זה מומלץ ביותר לעיין במסמכי ה- ‎Euro Mediterranean Energy Policy Training Network