יום הזיכרון לשואה ולגבורה

יום הזיכרון לשואה ולגבורה מוקדש להתייחדות עם זכר השואה שהמיטו הנאצים ועוזריהם על העם היהודי ועם זכר מעשי הגבורה ומעשי המרד בימים ההם. יום זה מציינים מדי שנה בשנה בכ"ז בניסן או בסמוך לתאריך זה. הכנסת עיגנה יום זה בחוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה, תשי"ט-1959.

בתחילה היתה כוונה לקבוע את יום הזיכרון לשואה ולגבורה ביום פרוץ המרד בגטו ורשה, אולם תאריך פרוץ המרד הוא 19 באפריל 1943 – י"ד בניסן תש"ג, ערב חג הפסח, מועד שאיננו מתאים ליום זיכרון לאומי. לכן באפריל 1951 החליטה הכנסת לקבוע את יום כ"ז בניסן – שישה ימים לאחר תום חג הפסח – כ"יום הזיכרון לשואה ולמרד הגטאות". יום זה חל בימי ספירת העומר, שהם ימי אבל לעם ישראל, ושבוע לפני יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום העצמאות. סמיכותו ליום הזיכרון וליום העצמאות מבטאת באופן סמלי את המעבר ההיסטורי של העם היהודי משואה לתקומה.

ראשיתו של יום הזיכרון לשואה ולגבורה בשקיעת החמה, וסיומו בצאת הכוכבים למחרת. ביום זה נערכים טקסים ועצרות זיכרון, מורידים את דגל המדינה לחצי התורן וערוצי הטלוויזיה והרדיו עוסקים בשואת יהודי אירופה במלחמת העולם השנייה, בנספים, במעשי גבורתם ובמורשתם.

אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה נפתחים בשעה 20:00 בעצרת ממלכתית ב"רחבת גטו ורשה" ב"יד ושם" בירושלים. העצרת נערכת במעמד נשיא המדינה וראש הממשלה, ומשתתפים בה גם ניצולי השואה ובני משפחותיהם. את הנאומים בעצרת נושאים נשיא המדינה, ראש הממשלה ואישי ציבור אחרים. נאמרים בה תפילת "יזכור" מיוחדת ליום זה, תפילת "אל מלא רחמים" ופרקי תהילים, ומושמעים בה קטעי קריאה ושירה. נציגים – ניצולי השואה ובני הדור השני והשלישי לניצולים – מדליקים שש משואות לזכר ששת מיליוני הנספים.

למחרת בשעה 10:00 נשמעת ברחבי הארץ צפירת דומייה של שתי דקות, ואחריה נערכים טקסי זיכרון נוספים – ליד אנדרטאות לזכר הנספים, באתרי זיכרון, במוסדות חינוך, במוסדות ציבור ובמחנות צה"ל. לאחר הצפירה נערך ב"יד ושם" טקס הנחת זרים באנדרטה לזכר מרד גטו ורשה, ולאחר מכן נערך במשכן הכנסת הטקס "לכל איש יש שם". טקסים דומים נערכים ב"אוהל יזכור" ב"יד ושם" וברחבי המדינה. בצהרי היום נערכת עצרת הזיכרון המרכזית ב"אוהל יזכור" ב"יד ושם".

את אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה נועלות עצרת תנועות הנוער, שנערכת באנדרטה לזכרו של מרדכי אנילביץ' בקיבוץ יד-מרדכי, ועצרת זיכרון בקיבוץ לוחמי-הגטאות. טקסים לציון יום השואה נערכים גם ברחבי העולם.

משנת 1988 מתקיים מדי שנה בשנה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה "מצעד החיים" ממחנה ההשמדה אושוויץ למחנה בירקנאו שבפולין. המצעד נוסד ביוזמתו של חבר הכנסת אברהם הירשזון, ומטרתו להנחיל לדור הצעיר את זכר השואה וקורבנותיה. השם "מצעד החיים" יוצר הנגדה בין אירוע זה ובין "צעדות המוות" – הולכתם של אסירים יהודים למרחקים גדולים תחת שמירה כבדה ובתנאים לא אנושיים במהלך מלחמת העולם השנייה – שבמהלכן נרצחו רבים מהאסירים על-ידי שומריהם הנאצים או מתו בשל התנאים הקשים. ב"מצעד החיים" משתתפים אזרחים רבים ואלפי תלמידי תיכון מישראל, חניכי תנועות הנוער, נציגי צה"ל ויהודים ושאינם יהודים מרחבי העולם. בסיומו מתקיים טקס זיכרון.

עשרה בטבת – יום הקדיש הכללי

עשרה בטבת הוא יום הקדיש הכללי לזכר נפטרים ונרצחים שיום פטירתם לא נודע ובהם קורבנות השואה. ביום זה נוהגים קרובי הנפטרים להדליק נרות נשמה ולומר "קדיש" ותפילות לעילוי נשמות הנפטרים.

בעשרה בטבת פתחו צבאות נבוכדנצר מלך בבל במצור על ירושלים, ובסופו חרב בית המקדש הראשון. יום זה נקבע כיום צום ואבל לדורות. בשנת 1949 קבעו מועצת הרבנות הראשית ומשרד הדתות שיום זה יהיה יום הקדיש הכללי לזכר קורבנות השואה. בהחלטה זו באה לידי ביטוי ההשקפה כי חורבן יהדות אירופה הוא חלק בלתי נפרד מההרג והחורבן שפקדו את עם ישראל משחר ההיסטוריה.

יום הזיכרון הבין-לאומי לשואה

יום 27 בינואר הוא יום הזיכרון הבין-לאומי לשואה. יום זה נקבע בנובמבר 2005 על-ידי העצרת הכללית של האו"ם - ארגון האומות המאוחדות. בהחלטה נקבע כי "השואה, שבה הוכחד שליש מהעם היהודי, תהווה לעולמים אזהרה לכל עמי העולם מפני הסכנה של שנאת חינם, גזענות ודעות קדומות".

העצרת בחרה את התאריך 27 בינואר משום שביום זה בשנת 1945 נכנס הצבא האדום לאושוויץ, המחנה המסמל יותר מכול את הניסיון להשמדה טוטלית של העם היהודי.

בדיון בעצרת האו"ם הדגישו נציגי מדינות רבים את ייחודיות השואה בהיסטוריה וציינו שהשואה הביאה לדיון במושגים חדשים, כגון "רצח עם" ו"פשעים נגד האנושות". מזכ"ל האו"ם אף ציין שהאו"ם עצמו נוסד בעקבות השואה ומלחמת העולם השנייה.

בהחלטה צוין עוד שהאו"ם מעודד את המדינות החברות בו לפתח תוכניות לימודים בנושא לקחי השואה כדי להשפיע על הדורות הבאים וכך למנוע פשעים מסוג זה בעתיד. כמו כן נקבע בה כי האו"ם דוחה כל ניסיון להכחיש הכחשה חלקית או מלאה את התרחשותה של השואה ומגנה כל גילוי של של חוסר סובלנות דתית, של גזענות ושל אלימות כלפי קבוצות ממניעים אתניים או דתיים.

במדינת ישראל מציינים את יום הזיכרון לשואה ולגבורה בכ"ז בניסן, ולכן החליט משרד החינוך להקדיש את יום 27 בינואר לעיון ולהעמקה בהיבטים האוניברסליים של השואה, בנושא הגזענות ובאנטישמיות - שאפשר ללמוד עליהם מן העיסוק בשואת העם היהודי.