דברי יו"ר הכנסת ח"כ דן תיכון באזכרה ליצחק רבין ז"ל בישיבה המיוחדת לזכרו של יצחק רבין - 1.11.1998 כבוד הנשיא, ראש הממשלה, שרי הממשלה, חברי הכנסת, בני משפחתרבין, גבירותי ורבותי, לו היו אומרים לנו, לפני שלוש שנים, שאנחנו עתידים להתכנס פה, במליאת הכנסת, זו הפעם השלישית, לישיבת זכרון לרצח השפל של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל - לא היינו מאמינים. לו היו אומרים לנו, לפני שלוש שנים, כי מכת ברק תפגע בדמוקרטיה שלנו ותעזע את שרשיה - היינו מטילים ספק בשפיות האומר. הפגנות המחאה של הימים האחרונים והקריאות המצמררות לעבר ראש הממשלה הנבחר: "בוגד"!, מלמדות כי החברה הישראלית לא מצתה את הלקח הנורא עד תם. בקרוב מאד נרים פה, בכנסת, ידיים לאישור ההסכם עם הפלשתינאים. ההכרעה שעומדת בפנינו היא קשה, כואבת וגורלית. אולם אנחנו דמוקרטיה ואין לכפות עלינו עמדות באמצעות אלימות והסתה משולחת רסן. בל נאבד את הבלמים המוסריים. נעצור בטרם נדרדר לתהום. כתובת האזהרה הרי כתובה בדם על הקיר. עלינו רק לקרוא, לשוב ולשנן מה כתוב בה. תמרור האזהרה השחור עדיין מתנוסס מול עיננו. על כלנו להרתם למאבק נגד ההסתה. אנחנו מצווים לפעול בכל האמצעים החריפים שבידינו, נגד המסיתים. אני מאמין כי בידינו לעשות זאת. חברי הכנסת, ככל שחולף הזמן, מתעצמת דמותו של יצחק רבין. ככל שהחדשים מצטרפים לשנים, מתלכדים הקווים לתמונה גדולה ומאירה. המריבות של אז נשכחות והמחלוקות מתגמדות. הביטויים הנרגנים נעלמים והסכסוכים שוקעים באבק ההיסטוריה. בזכרון הלאומי נשאר יצחק רבין בחיר האומה, האיש שהעם כלו חייב לו לא רק בשל מה שהיה, אלא בשל מה שרצה לעשות. היד שרצחה אותו רצתה לסלק אותו ואת משנתו. שלושת הכדורים שננעצו בגופו רצו לקטוע את הדרך בה הלך. אולם במרחק הזמן מקרינה השפעתו למרחוק. האהבה והערצה אליו רק גוברים. את החיבה שמפגין העם ליצחק רבין אפשר לראות בעליה הבלתי נפסקת לקברו ובזרימה האין סופית לזירת הרצח, מידי יום ביומו לככר הנושאת את שמו. יצחק רבין גלם מנהיגות לאומית, מנהיגות החוצה קווים מפלגתיים והופכת לנכס לכל הצבור והעם. בתודעה הלאומית נקבע רבין כ"מר בטחון". כשהופקד רבין על הבטחון, המערכת הצבאית ואנחנו כלנו חשנו שהפקדנו את היקר לנו מכל, הבטחון, בידיים נאמנות, ידיים של אדם מיומן, מקצוען ובעיקר, שקול ואחראי. כאדם שהכיר את השולחן משני צדדיו - הצד הצבאי והצד המדיני - נהג יצחק רבין לצטט את קלמנסו, ראש ממשלת צרפת, שאמר כי השגת השלום ושמירתו הוא ענין רציני מכדי להפקידם בידי הגנרלים. ומהעבר השני הביא את דבריו של הגנרל אייזנהואר, שנבחר לנשיאות ארצות הברית וסבר כי השגת השלום ושמירתו הוא ענין רציני מכדי שיופקד רק בידי הפוליטיקאים. רבין מלא את שתי המשימות, הצבאית והמדינית, במלוא הרצינות והאחריות. לפני שהחליט, הרבה לשאול, לחקור ולדרוש, אולם את ההחלטות הקשות קבל כשהוא לגמרי לבדו, רק עם עצמו. מעולם לא כפר באחריותו. תמיד לקח אותה על שכמו, ועל שכמו בלבד. האחריות היתה כלה שלו, ועליו. כמצביא וכמנהיג חש יצחק רבין חובה מוסרית עליונה להבטיח שחיל צה"ל, שנשלח לשדה הקרב בהוראת הממשלה ונפל בשבי - ויעשה כל מאמץ כדי להחזירו הביתה. כשתקפו אותו על עסקת חלופי אלף מחבלים, ביניהם רוצחים, תמורת שלושה מחילי צה"ל, הצהיר: "כל חיל חיב לדעת כי כשהוא יוצא לקרב - צה"ל, הממשלה והמדינה כלה עומדים מאחוריו". כשר בטחון היה אחד הצירים המרכזיים בממשלות שאחדו את העם. רבין רצה בקיומה של מסגרת מלכדת, המאחדת את העם. תמיד שאף לקונסנסוס לאומי. הוא האמין כי ממשלת האחדות הלאומית יכולה לשקם את כלכלת ישראל, לקיים את הגנתה ולהרחיב את תהליך השלום. פעם, כשבקרו אותו חבריו למפלגה על תמיכתו בממשלה עם הלכוד, הסביר בחיוך: "ז'בוטינסקי היה המ"מ של אבא שלי". רמז לימים בהם שרת אביו כמתנדב בגדודים העבריים במלחמת העולם הראשונה שארגן זאב ז'בוטינסקי. יצחק רבין שייך לאותו קומץ של מנהיגים - וביניהם דוד בן גוריון ומנחם בגין - שהטביעו חותם על ההיסטוריה של מדינת ישראל. חלומו הגדול ביותר היה השגת שלום לעם בישראל שמעולם לא ידע שלום. והוא רץ, כשלפיד השלום בידו. והוא רץ קדימה, נחוש ובטוח בדרכו. בדרך למטרה - נפל. חברי הכנסת, זכרון רצח ראש ממשלת ישראל, יצחק רבין, איננו מתמצה באבל ובכאב. הרצח יצר אצלנו מציאות חדשה, שונה, זרה לערכינו. מאז נרצח - איננו מוצאים לעצמנו מנוח. אנחנו מושפלים, בושים ונכלמים. הרצח חושף את קיומם של כוחות הרסניים שעדין קימים בקרבנו. אם רצינו להאמין "כי אצלנו רצח פוליטי לא יקרה" - הופתענו והתבדינו. אם סברנו כי יהודי לא יהרוג יהודי, בשל מחלוקת פוליטית - טעינו. המעשה הנתעב גילה לנו שקימת כאן קרקע פוריה לצמיחה של קנאות הרסנית. וקנאות מביאה לאסונות ולשפיכות דמים. הוא גילה, כי מלחמת אחים אינה רק סכנה רחוקה, אלא סכנה קימת ומוחשית. זו היתה המציאות לפני שלוש שנים וזו המציאות היום. הרצח הוכיח שהדמוקרטיה הישראלית אינה חסינה בפני נסיון השתלטות אלימה על ערכיה. מותו של יצחק רבין הוא נקודת שבר בחיי הארץ הזו. רבין כרע-נפל, אולם רוחו, אותה רוח, אומץ הלב ואחות הלוחמים שהביאה אותו להשגים כה גדולים - נשארת אתנו. אני קורא למערכת החינוך להנחיל את מורשתו של יצחק רבין. אני פונה לציבור המחנכים ללמד את פרשת חייו ומותו של האיש שהן קורות המדינה הזו. על כלנו להבין שחוקי המסגרת הדמוקרטית הם הקובעים. בל נתעלם מהסכנות שדרדרו עד לרצח ראש ממשלה בישראל. יצחק רבין, כל חייך היית אחד משלנו. לכן אהבנו אותך, לכן אנחנו מתגעגעים אליך בכאב. לכן אנו אבלים וממאנים להנחם. דבריך ומעשיך - הם זכרונך. |
||
|
