נוסח הנאום של יו"ר הליכוד, ח"כ אריאל שרון בישיבה המיוחדת לזכרו של יצחק רבין - 21.10.1999 רצח יצחק רבין היה מעשה מתועב של אדם נתעב. מעשה שיש לגנותו בכל לשון שלגינוי. על כולנו מוטלת החובה לפעול לבל יהין עוד אדם בישראל להרים יד על אדם אחר, או נבחר ציבור, בשל עמדותיו הפוליטיות ודרכו המדינית. ובכלל. ניתן לחיות, ניתן להתבטא, ניתן למחות, ניתן להביע דעה גם אם אינה תואמת את דעתנו. וניתן את האפשרות להאבק עליה כמקובל בדמוקרטיה מתוקנת. אבל נשמור על החוק ולא ניסטה ממנו. חוק שייושם באופן אחיד ושווה על כל אזרחי ישראל. אנחנו מתפארים, ובצדק, בדמוקרטיה הישראלית, לכן על כולנו לנהוג כמקובל בדמוקרטיות. ישראל מדינה נפלאה, יפה, ברוכת כשרונות גדולים בכל התחומים, והיא שלנו, אבל ישראל לא מדינה קלה. כדי שנוכל לחיות כאן כולנו יחד, צדק חייב להעשות לכולם והחוק חייב להישמר על ידי כולם ללא פשרות. וצריך לאמר ברורות, אם ברצוננו באמת לתקן, יש להשתחרר מן ההתחסדות והצביעות, הסתה ושנאת חינם קיימות בימין ובשמאל. בין חילוניים ובין דתיים. בין יושבי כפר ובין שוכני כרך. היהודים הם מהמוכשרים בעולם, אבל לצערנו הם יודעים גם לשנוא. ולא מהיום. זה היה בעברנו הרחוק וזה היה בתקופתנו אנו. בארגון "השומר" ובניל"י בתחילת המאה, בהגנה, באצ"ל ובלח"י. בפילוג בקיבוצים לפני כמעט 50 שנה, ועל מה? ובמרד המושבים לפני 40 שנה. וזה היה בשנות ה - 30, ובתקופות השחורות של "הסזון". ואי אפשר לשכוח את קריאות הגיל של חלק מהאנשים היורים אל אחיהם, ביניהם ניצולי שואה רבים הנמלטים מאניה אחוזת להבות בחוף ת"א. לא באתי כדי לנהל חשבונות מי הסית, מי התחיל, מי הרבה ומי המעיט. באתי כדי לדבר על אדם גדול, מפקד דגול, ידיד, אדם שאהבתי והערכתי יצחק רבין. אבל אעשה שקר בנפשי אם לא אומר שעל כולנו להפסיק. ההסתה ושנאת החינם קיימות לכל רוחב הקשת הפוליטית בישראל. ופגיעה אינה רק רצח פיזי, רצח כזה הוא כמובן הנורא ביותר, אך גם רצח אופי הוא רצח. ואינני יכול לשכוח את השלטים והכתובות שכיסו את הארץ וכינו ראש ממשלה גדול אחר, מנחם בגין ז"ל, ולא אותו בלבד, בתארים "רוצח" ו"פושע מלחמה". ואני אומר וקורא לכולנו הרף. להפסיק. ולעמוד ביחד, כדי לקדם תקוות ולעצור סכנות. רצח ראש הממשלה יצחק רבין היה מכה נוראה למשפחתו האוהבת, וכאב עמוק לרבים, רבים, מאזרחי ישראל. כאב שאין לו מזור. לי ולבני דורי שהלכנו, עוד כנערים, בשבילי מדבר יהודה והעפלנו אל צוק מצדה כשליבותינו פועמים, שהכרנו את משעולי הנגב שהיו לנו לבית, והרווינו צמאוננו במי בורות השומרון במסעות מפרכים. לנו, שהכרנו כל הר וגיא בגליל, שעלינו אל ראש התבור והר מירון וחיכינו נרגשים לזריחה, וטיפסנו על מצוקי הארבל בחשבת הליל. לדור שלנו שראה בכל ישוב שהוקם בארץ ישראל, ובהקמת כוח המגן העברי, התגשמות חלומו של העם היהודי הבונה מחדש את עצמאותו, לנו היה יצחק רבין - אחד מאיתנו. אדם שהכיר כל ואדי, כל הר וגבעה. שיכולת לדבר איתו על שטח ללא מפה. המפה הייתה בראשו ואהבת הארץ בליבו. לנו פיקודיו בצה"ל, שעמדנו יחד איתו במערכות הכבדות והמרות להקמת ולשמירת עצמאות ישראל, הוא היה מורה ומדריך, מכוון ומנחה. מגדולי בוני צה"ל ומפתח תורת הלחימה שלו. דוגמא של רמטכ"ל בונה שהכין את צה"ל והעבירו לדפוסים של צבא מודרני ומתקדם. ישנם אירועים, מילים, לעיתים מבט של יצחק רבין ברגעים קשים, גורליים, שאני זוכר ולא אשכח לעולם. כשהיה חי, גם אם לא בכל הסכמנו ובנושאים לא מעטים אף חלקנו איש על רעהו, הרגשתי ביטחון רב יותר, היה עם מי להתייעץ, להעריך מצבים משתנים. עם לכתו מאיתנו הרגשתי לפתע את כובד האחריות הנוספת על כתפי. על כתפי כולנו. יצחק רבין, כמו מנחם בגין לפניו, האמין בשלום ופעל לקידומו. מי יתן ונראה בהתגשמות חזונו, חזונם. התכנסנו כאן היום כדי להזכיר ולזכור מנהיג גדול וכדי להתריע מפני סכנת האלימות הפושה בכל תחומי חיינו. נכון, יש בינינו חילוקי דעות, אבל למען כולנו, ולמען עתידה של ישראל, בואו נושיט יד איש לאחיו ונביא אל חיינו במקום שנאת חינם, יותר אחווה ורעות. |
||
|
