מכובדי נשיא המדינה שמעון פרס, יושב-ראש הכנסת רובי ריבלין, נשיאת בית-המשפט העליון השופטת דורית בייניש, מכובדי הרבים, משרתי הציבור בעבר ובהווה, שרים וחברי הכנסת, מפקדים וחיילים, בני משפחת רבין, קהל נכבד, אתמול קראתי את נאומו האחרון של יצחק רבין מעל הדוכן הזה, נאום שנשא ב-5 באוקטובר 1995, חודש אחד לפני אותו יום שחור בתולדות עמנו שבו נקטל על-ידי רוצח נקלה שאין לו ולא תהיה לו מחילה.

ידידי, אני כמובן יודע שאי-אפשר לצמצם תפיסת עולם של מנהיג פוליטי לנאום אחד. כל נאום הוא תולדה של מציאות מסוימת, של הקשר מסוים, של זמן מסוים. ובכל זאת, יש בנאומו האחרון של יצחק רבין דברים רבים שמהדהדים לאורך השנים ושאינם מאבדים מחיוניותם, אינם מאבדים מעוצמתם.

באותו נאום אמר יצחק רבין ואני מצטט: "ארצם של הנביאים, זאת שהנחילה לעולם את ערכי המוסר, המשפט והצדק, הושבה אחרי אלפיים שנות גלות לבעליה החוקיים, בני העם היהודי, ועל אדמתה בנינו בית לאומי ומדינה לתפארת. אולם לא חזרנו לארץ ריקה. היו כאן פלסטינים שנאבקו נגדנו במשך 100 שנות פרעות ודמים. אלפים רבים משני הצדדים", כך אמר, "נהרגו בקרב על אותה פיסת אדמה, על אותה כברת ארץ. אליהם הצטרפו גם צבאות מדינות ערב, ואנו יכולים", אמר, "להמשיך להילחם. אנחנו יכולים להמשיך להרוג ולהמשיך להיהרג, אבל אנחנו יכולים גם להפסיק או לנסות להפסיק את מעגל הדמים הבלתי-נגמר הזה. אנחנו יכולים לתת גם סיכוי לשלום. את פתרון הקבע", אמר יצחק רבין, "אנו רואים במסגרת שטח מדינת ישראל שיכלול את מרבית שטחה של ארץ-ישראל כפי שהיתה תחת שלטון המנדט הבריטי ולצדה ישות פלסטינית אשר תהיה בית למרבית התושבים הפלסטינים החיים ברצועת-עזה ובשטח הגדה המערבית. אנו רוצים", אמר, "שתהיה זאת ישות שהיא פחות ממדינה והיא תנהל באופן עצמאי את חיי הפלסטינים הנתונים למרותה. גבולות מדינת ישראל לעת פתרון הקבע יהיו מעבר לקווים שהיו קיימים לפני מלחמת ששת הימים. לא נחזור לקווי ה-4 ביוני 1967. גבול הביטחון להגנת מדינת ישראל יוצב בבקעת-הירדן, בפירוש הרחב ביותר של מושג זה. ירושלים", אמר יצחק רבין בהמשך דבריו, "תהיה מאוחדת כבירת ישראל בריבונות ישראל ותכלול גם את מעלה-אדומים וגם את גבעת-זאב".

אני לא משמיט דבר, יש עוד תוספת, שבוודאי תשמע אותה בעניין, כי רבין הוסיף: "הגענו להסכם והתחייבנו בפני הכנסת שלא לעקור אף יישוב במסגרת הסדר הביניים וגם שלא להקפיא בנייה וגידול טבעי. אנו יודעים את הסיכויים, אנו יודעים את הסיכונים. נעשה כמיטב יכולתנו למצות את הסיכויים ולצמצם את הסיכונים".

עד כאן, חברי הכנסת, עיקרי דבריו האחרונים של יצחק רבין, ראש הממשלה ושר הביטחון, באולם המליאה הזה. הדברים נאמרו לפני 15 שנה. מטבע הדברים יש לי הרבה מה להוסיף עליהם, לאחר כל השנים הללו, אבל ביום המיוחד הזה אני מבקש לאפשר לדבריו ולקולו של יצחק רבין להדהד או להישמע בלי תוספות ובלי הפרעה, זולת שתי הערות קצרות. הערה אחת, קצרה, מתבקשת, בעניין הבנייה וההקפאה. כבר אמרתי שהקפאת הבנייה הזמנית היתה מחווה שלא נעשתה על-ידי שום ממשלה קודם לכן. אני חושב שדברי יצחק רבין בעניין זה הם אישור נוסף להבחנה הזו, וגם שבנייה ביישובים הקיימים ביהודה ושומרון אינה עומדת בסתירה לחתירה לשלום ולהסדר.

והערה שנייה – בהתייחסו לישות הפלסטינית שתקום דיבר יצחק רבין על – ציטוט: "פחות ממדינה". עכשיו, אינני יודע למה בדיוק כוונו דבריו בשעתם. היום אנחנו אומרים: מדינה מפורזת, שמכירה במדינת העם היהודי. איננו רוצים לשלול מהפלסטינים את הזכות להגדרה עצמית. איננו רוצים למשול בהם. מה שאנחנו רוצים זה שהמדינה היהודית תהיה מוכרת ותהיה מוגנת. וההתעקשות שלנו על הביטחון איננה גחמה ואיננה תירוץ. יצאנו מלבנון ואירן נוגעת בגדר. יצאנו מעזה וגם שם אירן נוגעת בגדר. אסור שזה יקרה פעם שלישית. אני חושב שאפשר למנוע את זה בסידורי ביטחון אמיתיים שיש לעמוד עליהם בתוקף. אין לי שום ספק שיצחק רבין כאיש ביטחון היה מסכים להתעקשות הזו עד תום, ואינני סתם אומר זאת מן השפה ולחוץ. כי בעומק הדברים אין ויכוח על הפרדה. אין ויכוח על השלום. אבל יש שאלה לגיטימית והכרחית – מה יקרה ביום שאחרי? וכיצד נבטיח שמה שקרה פעמיים לא יקרה פעם שלישית? אנחנו רוצים בשלום, לא בפרימתו.

ידידי, השנים שחלפו צמצמו את הפערים. אמרתי בהר-הרצל עכשיו, הם קירבו את העמדות בין חלקי העם השונים. ההתקרבות הזו עשויה לסייע להשגת הסכם, אבל הדבר איננו מובטח, כי הוא איננו תלוי רק בנו, בישראל. אבל דבר אחד בטוח, וצריך להגיד אותו קודם כול ביום הזה: עם אחדות או בלעדיה, עם הסכם או בלעדיו – יש סייג אחד ברור, חד וברור, בוויכוח בינינו: אין שום מקום לאלימות כמו זו שגדעה את חייו של ראש הממשלה ושר הביטחון, מצביא ששת הימים, לוחם הפלמ"ח, בן ירושלים, יצחק רבין. גם אחרי חמש-עשרה שנה אנחנו עדיין הלומי צער וכאב. נקווה ונתפלל, נפעל ונשתדל שהלקח יילמד ולא יישכח. ונפעל ללא מורא ובמלוא הנחישות להביא לעמנו שלום וביטחון כי רק השילוב האמיתי של השניים יבטיח את עתידנו. יהיה זכרו של יצחק רבין ברוך.