נאום שר החינוך והתרבות מר זבולון המר בישיבה המיוחדת לזכרו של יצחק רבין - 12.11.1997 כל מי שחווה את הדקות מקפיאות הדם של הרצח הנורא של ראש ממשלתנו האהוב, יצחק רבין ז"ל, לא ישכח אתהצריבה והכוויה, שהוטבעה בלבבות - לעולם. האמינו לי, משפחת רבין הכואבת, כבוד הנשיא, וחה"כ - שכולנו האמנו כי מסכת ערכינו היהודיים והישראליים מיצבה אותנו בפלנטה בה לא יתכן שיהיה צל-צילה של התנקשות דמים פוליטית. אך כל זה נשבר וקרס. ואנחנו איננו מוכנים לעכל את הנבלה שנעשתה בישראל, שרוצח אחד שפל קם על מנהיגה הנבחר של ארצנו - לרצחו נפש. ואנו שואלים את עצמנו: איך יהודי שאוזנו שמעה "לא תרצח" מרעים מרום הר-סיני, איך עבר על "לא תרצח", ואיך ישראלי שיודע את קדושת מאבקינו לחיים, ולשלום - איך טמא-נפש זה טימא את נשקו? הוא לבדו היה מעצמו שליחה של הזיה-מורעלת שלו, אך הוא במוחו המעוות האם ראה עצמו שלוחם של שותפים סמויים לטירופו הבוטא. אין לנו מנוח, ולא מרגוע. חה"כ - על שאלות השלום, והבטחון, ועל תוכן הפשרה ומהותה - היה נטוש, ועדיין נטוש, ויהיה נטוש, ויכוח פנימי החוצה את העם, ואולי גם מפלגות. דימינו לעצמנו שהויכוח הטבעי הזה, עוצר בסף הנכון, והוא לא עצר - הוא עבר בדם את הקו האדום. ואפשר שכולנו חטאנו, ועדיין אנו חוטאים זה נגד זה יותר מן המותר, ובלי משים נגררנו לאקלים בו יכול היה מעוות-המוח וערל הלב הזה, לדמיין בעולם תעתועיו, כי הוא יעשה מעשה שיהיה בטוי לדעת נוספים. אבל הרוצח הנבל פעל מעצמו. ואני אומר בודאות שרצח בכלל, ורצח פוליטי בודאי מנוגדים ליהדות ולאנושיות, ואין לאף אדם בעולם, יהיו מעמדו ותפקידו אשר יהיו שיש לו הזכות להתיר רצח בשם דת, אמונה או אידיאולוגיה, מפני שקדושת חיי-אדם קודמת לכל דבר, והיא איננה ניתנת להקרבה תמורת כל ערך אחר והמוותר על חיי אדם בשם אידיאל, פוגע בערכי היהדות, ומחריבם. יצחק רבין ז"ל ידע היטב את ערך חיי האדם, ובעוד כולם חוגגים את נצחונות מלחמת ששת הימים (שהוא מצביאה הגדול), דיבר הוא בנאום המופת שלו בהר הצופים, על הצער השורה בלב הלוחמים שחיי רעיהם קופדו במלחמה. רציחתו של רבין ביד נבל, שרוממות התורה בגרונו - נוראה. וחטא כבד חוטאים המופרעים המוכנים להצדיק רוצח נאלח ורצח של מנהיגים ואישי-ציבור. הנשיא, חה"כ, משפחת רבין, כל עוד נאשים זה את זה לא יהיה לנו מזור ותיקון. רצח רבין הוא תמרור שחור המחייב אותנו להעמיק את מחוייבותנו הבלתי מותנית והבלתי מסוייגת לקדושת חיי אדם. לפני הרצח לא התקיים דו-שיח אמיתי סביב הסוגיות שפילגו את העם. יותר מדי אנשים סברו שכוחניות ואיומים הינם חלופה טובה יותר מאשר מלים, הקשבה, ונימוקים. הרצח הוא כתובת דמים על קיר-קיומנו, ואם לא נעצור פעורות לרגלינו תהום ושאול. אנו מנהיגי העם, מחוייבים להבטיח שמן הטרגדיה האיומה הזאת לא תצמחנה עוד טרגדיות של רצח פוליטי. עלינו להתחייב להרגיע את סופת המחלוקת המאיימת עלינו לבל תסחוף את כולנו למשבר שאין לו תיקון. תרבותנו היהודית היא של מחלוקת לשם שמים ("אלו ואלו") לא רק ההסכמה היא העיקר אלא היכולת לחיות יחד גם ללא הסכמה. אם לא נעשה זאת - אני חרד לעצם קיומנו כחברה. אנו ניצבים כולנו מול רעיה שהתאלמנה, ובנים שהתיתמו, ומשפחה ששיכלה את בחיר בניה - אנו כואבים אתכם על שהאדם, והרע, ואיש המשפחה נגדע במעשה פשע מופקר שאין לו כפרה! איך ננחם אתכם אם לא ע"י מחוייבות עמוקה לחנך את דור המחר על עשייתו של היהודי, היקר וצנוע ההליכות, ויישר הדרך - שחייו היו מופת. אנו ניצבים מול עם שאיבד את קברניטו הדגול והמסור. ואנו ניצבים מול עם שבמסירות-נפש - גדולים מקים כאן יחד מדינה לעם כולו, וכולו זועק וחרד לגורלנו לאחר הרצח המזויע; ואנו אומרים בואו נעבוד ביחד להוקעת מה שקרה ועכשו שאנו יודעים שדבר כזה יכול לקרות אצלנו - עלינו להבטיח שזה לא יקרה. הבה נפנים בתוכנו את הדמוקרטיה האמיתית של יחוד-אתי, ולא רק של מחלצות אסתטיות. הבה נקבע שסובלנות אינה סיסמה אלא מטלה וחובה כי עתידנו תלוי ביכולתנו לראות בתוך הניגודים את המאחד. כאשר יתגבר האינטרס הלאומי הקיומי על האינטרס הפוליטי המפלג, נוכל לבנות ברית בין הפלגים בחברתנו. רק אם נבקר כולנו ביושר את עצמנו - רק אז נצליח לצאת מן המיצר. הבה נהיה ראויים לרבין המיוחד, שנרצח על משמרתו וניצור תנאים שיחסלו מלכתחילה כל סכנה של רצח פוליטי בתוכנו. רק אם נדע שעל כל אדם - על מחנהו ועל דגלו, שאלימות גם מילולית וכוחנית אסורות בתכלית - רק אז נדע לכבד את זכרו של האדם, ראש הממשלה היקר, שנפל ביד זד מטורף. הבה נבנה יחד עם שבשרותו עמל יצחק רבין כל ימיו, ועל בטחונו ושלומו נאבק כל שנותיו, ושלקיומו ורווחתו ובטחונו ושלומו נתן האדם היהודי, המנהיג ורוה"מ והמצביא האהוב והדגול - את כל חייו ואת חייו ממש. הבה נבלום את האסון. הבה נידבר בשאלות המלחמה והשלום, הבה נמצא את הדרך לגייס את מרבית העם ממש להמשך דרכנו. |
||
|
