נוסח הנאום של שר הביטחון אהוד ברק: בישיבה המיוחדת לזכרו של יצחק רבין - יום רביעי, י"ב בחשוון התשע"א 20 באוקטובר 2010
כבוד נשיא המדינה, אדוני היושב-ראש, משפחת רבין וחבריו, כנסת נכבדה, מכובדי כולם, על-פי הרשימה המורחבת של היושב-ראש ריבלין.
נאספנו כאן היום כמדי שנה להוקיר, לכבד, לזכור ולהזכיר את מורשתו של האיש, הלוחם והמנהיג יצחק רבין. במשך השנים נאמרו דברים רבים, דברים שיצאו מן הלב ויחד עם זאת, מלים, חזקות, אמיתיות ומרגשות ככל שתהיינה, כמו גם חשבון הנפש האישי והלאומי שערכנו מדי שנה ביום הזיכרון ליצחק, לא הצליחו לשנות ולהשפיע על השיח הציבורי ועל דפוסי פעולה מדאיגים של קצוות בחברה הישראלית. גם השנה יש סימנים מדאיגים לחתרנות ולערעור על יסודות הדמוקרטיה והחופש של הדרג המדיני לקבל החלטות ולהכריע. על שלט המוצב בכניסה למשרד הביטחון חרוטים דבריו של יצחק, ואני מצטט: "אני, מספר אישי 30743, רב-אלוף במילואים יצחק רבין, חייל בצבא-ההגנה-לישראל, צבא השלום. אני ששלחתי גייסות אל האש וחיילים אל מותם, אומר: אנו יוצאים למלחמה שאין בה הרוגים ופצועים ולא דם וסבל. זו המלחמה היחידה שתענוג להשתתף בה – המלחמה על השלום". סוף ציטוט. להוותנו, טעה יצחק. גם הוא לא שיער שייתכן מעשה נבלה שכזה, שבו יקום בן-עוולה וייטול את חייו. יצחק נפל חלל ומת במלחמה על השלום. אני קובע כי יצחק היה אכן שר הביטחון והשלום. לכאורה, שני מונחים סותרים – האחד טבעו במלחמות ואלימות, השני מעורר תקווה והשראה, ועדיין אין בכך סתירה אלא קשר הדוק. השלום הוא מרכיב המעצים את הביטחון, בוודאי למדינה קטנה השוכנת, כמונו, בלב אזור עוין. אני מזמין כל אחד להעריך היכן היינו היום ללא ההסכמים עם מצרים ועם ירדן. השלום הוא חיוני, ויחד עם זאת כל הסדר חייב להישען על סידורי ביטחון אחראיים וקפדניים ללא פשרות. מטרתה של הציונות היתה והינה לכונן כאן, במולדתנו ההיסטורית, חברת מופת פתוחה ומודרנית, בחזית החברות המתקדמות בעולם. מדינה ציונית, יהודית ומעל לכול דמוקרטית, ברוח עקרונות מגילת העצמאות וחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. חברת מופת, שצעירי ישראל יבחרו לבנות בה את חייהם מרצון ויהודים בכל העולם יהיו גאים בזיקתם אליה. חברת מופת בתחומי מדע וטכנולוגיה, חינוך ותרבות, סולידריות פנימית, שילוב ושוויון לכול, כבוד האדם ואיכות החיים ומשמעותם. אני עומד כאן בפני חברי הבית כאחד מממשיכי דרכו של יצחק רבין וקורא לכולנו לפעול בנחרצות להשגת השלום ומזהיר מפני האלטרנטיבות. מרבים היום, בעיקר היום, לצטט את יצחק, וכל אחד בוחר מהמבחר העשיר את העמדה הקונקרטית בעניין כלשהו הנראית לו. הזמן העובר היה לבטח משנה, עם חילופי העתים, גם את עמדותיו של יצחק עצמו לגבי הבעיות, והיו שינויים לא מעטים כאלה גם לאורך חייו שנקטעו. הבה לא נחמיץ את עיקר מורשתו, אם תרצו, ועיקרה הנכונות להביט במציאות המתפתחת באומץ לב ובגילוי עיניים ולהיות מסוגלים לעצב את עמדתנו ביחס להווה, בהתייחסות אמת ישירה למציאות הזאת, על כל איומיה ועל כל סיכוייה. אנו חייבים להתעשת, זוהי עת למעשים ולא לדיבורים. למעלה מאלפיים שנה, שלוש פעמים ביום, מתפללים יהודים ונושאים את פניהם לירושלים, שבה שוכן גם הבית הזה. הם אומרים: "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו". שלום עושים ולא רק מדברים עליו או מתפללים לבואו. האלטרנטיבות כולן גרועות. הן נעות במרחב שבין מדינה דו-לאומית, מדינה שתהיה בהכרח או לא-יהודית או לא-דמוקרטית או שתיהן, ומנגד קיפאון, השתלטות ה"חמאס" על אש"ף או אנרכיה. כל אחת מהאלטרנטיבות הללו סופן לגרור את שני העמים למעגל אלים ומדמם, והן מרחיקות אותנו ממימוש החזון של אור לגויים, של חברת מופת בישראל. מעל כל האלטרנטיבות האלה מרחפת סכנה מוחשית ומיידית של דה-לגיטימציה לישראל, והיא מסוכנת לאופק עתידה של ישראל לא פחות מה"חמאס" ומ"חיזבאללה", והיא מערערת את ביטחוננו. אחריותנו העליונה הינה להבטיח את ביטחונה ועתידה של ישראל בסביבה קשה ובלתי צפויה, ואת זאת נעשה על בסיס עוצמתו של צה"ל, עוצמת החברה בישראל ולכידותנו מול כל איום. אך נוסף על הכוח והצדק נדרשת לנו בעת הזאת גם תבונת המעשה המדיני. העולם משתנה לנגד עינינו ואיננו מוכן לקבל עוד את המציאות שבה אנו שולטים על עם אחר למעלה מ-40 שנה. לא לכך התכוונו גם אנשי החזון והמעשה הציוני. הם הותירו הכול מאחוריהם ובאו לכאן כדי ליטול את גורלנו בידינו ולא כדי לשלוט על גורלו של עם אחר. שתי מדינות לשני עמים – זהו המסלול האמיתי היחידי של הציונות היום. כשר הביטחון וכמבוגר בגילו בין הנואמים היום אני קובע באחריות שאין שום סתירה, ערכית או מעשית, בין רעיון שתי מדינות לשני עמים לבין ביטחון ישראל או עולם ערכיה כמדינה ציונית, יהודית ודמוקרטית. להיפך, זהו תנאי מרכזי לאפשרות לכונן כאן בעתיד את אותה חברת מופת, חזון וחלום הציונות. אנו ניצבים בתוכה של הזדמנות היסטורית. בשונה משנת 1948 או 2000, מנשבת בעולם רוח אחרת, במובן מסוים אופטימית יותר, המציבה את השלום בינינו לבין הפלסטינים ושכנינו האחרים כאינטרס עליון וכחלק ממאבק עולמי כנגד האלימות, הקיצוניות והטרור. מזה חודשים פועלים נשיא ארצות הברית וכל הקהילה הבין-לאומית בקריאה לחדש את השיחות; מזה חודשים אנחנו פועלים לכך. לפני ימים ספורים פנה אבו מאזן לציבור הישראלי בקולו והצהיר על נכונותו לדון בכל סוגיות הליבה ובסיומן לשים קץ לסכסוך וקץ לתביעות ההדדיות. מבלי לוותר על האינטרסים שלנו, ובראשם הביטחון והקשר עם ארצות-הברית, עלינו להיענות לאתגר. זוהי שעה של מנהיגות ואחריות, שנדרשות בשני הצדדים. יש בישראל רוב ציבורי ופוליטי לדרך הביטחון והשלום וסיכוי ממשי להגשים את חזונו של יצחק רבין – ביטחון ושלום לישראל. אל דאגה: גם עם השגת השלום לא נפרק את צה"ל. צה"ל, ואנו כחברה, נהיה רק יותר חזקים. גם בשנה שחלפה, ואפילו בעת הזו ממש, אנו עדים לקבוצות קיצוניות המערערות על מרותה של המדינה על אזרחיה; גורמי שוליים, כפי שנהוג לכנותם בשיח הציבורי, המנסים לכפות במעשים פרועים, בכוח ובאלימות את דעותיהם ועמדתם על הכלל. זהו כרסום יסוד הדמוקרטיה ואין להשלים עמו. חמש-עשרה שנה חלפו מאותו ערב מר ונמהר, שבו רוצח נתעב שינה את מסלול חייה של אומה שלמה. לא רק את יצחק רבין הולכנו אל הקבר למנוחה אחרונה לפני חמש-עשרה שנה. שם, באותה חלקת קבר, נטמנו חלקים מהתום והנאיביות שלנו כעם וכחברה, עם השב לארצו לאחר אלפיים שנות גלות כדי לכונן כאן ריבונות וחברה אחרת, אור לגויים, חברה המבוססת על ערכים יהודיים אמיתיים ולא על זיופם. דרכן של קבוצות פורעי החוק בשולי השדה היא זיוף של היהדות. גם דרכו של רוצח רבין היתה עיוות של היהדות. הסובלנות והפתיחות יש להן שורשים עמוקים במסורת אבותינו. התלמוד כולו מתבסס על ויכוח חריף ובוטה, שקלא וטריא שיש בהם אי-הסכמות ומחלוקות, וכבר נאמר בפרקי אבות כי רק מחלוקת לשם שמים סופה להתקיים. זהו הלקח העיקרי וזו הדרך שבה יש לנהל את השיח הציבורי בישראל, גם בקשות שבמחלוקות, ועוד נכונו לנו שעות קשות ואי-הסכמות, אך בכולן חובה עלינו לזכור שלושה דברים מרכזיים: אנשים אחים אנחנו; כולנו יחד אחראים לביטחוננו בחלקת אלוהים הקטנה שלנו ודינא דמלכותא דינא. בלי אלה, פוטנציאל הרצח הבא מונח לפתחנו. מנהיגות גדולה נולדת במפגש שבין שעת מבחן שבה נדרשת קבלת החלטות כואבות והחלטות גורליות לבין אופי אמיץ ונחוש שאינו נרתע מהבדידות הטבועה במהותה של עמדת ההנהגה, שאינו מאבד קשר עם המציאות המיידית, ויחד עם זאת מרחיק לראות מעבר לאופק. ההיסטוריה והגורל הציבו את יצחק רבין בצמתים כאלה בדיוק. והוא עמד בהם בהצלחה פעם אחר פעם, מוביל ומקדים את זמנו. יצחק, ברוח המורשת שלך נמשיך וניאבק על ביטחון ישראל ללא פשרות, ומנגד באותה נחישות ואומץ ניאבק עד שנשיג את השלום. שלום, חבר. יהי זכרך ברוך. |
||
|