הכנסת השמונה עשרה                         נוסח לא מתוקן
מושב שלישי                             

פרוטוקול מס' ‎85
מישיבת הוועדה לפניות הציבור
יום שלישי, כ' בשבט תשע"א (‎25 בינואר ‎2011), שעה ‎10:30


סדר היום:

פניות ציבור בנושא האפליה במתן טיפולי שיניים לאוכלוסיות המוגבלים בקהילה

חברי הוועדה:

אורי מקלב - היו"ר

מוזמנים:

ד"ר לנה נטפוב - מנהלת המחלקה לשירותים דנטאליים, משרד הבריאות
ד"ר עבד אלסמיעה מסאורה - מרכז השירות הדנטאלי לנכי נפש, משרד הבריאות
אפרים חוצ'ה - סגן מנהל אגף השיקום, משרד הרווחה והשירותים החברתיים
ד"ר אילן פלדברג - יועץ רפואת שיניים, משרד הרווחה והשירותים החברתיים
שוש רשף - מפקחת ארצית, אוטיסטים, משרד הרווחה והשירותים החברתיים
ד"ר חיים נוימן - יו"ר הוועדה האתית, ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל
עו"ד מיה גפן - מנהלת קלינקה, הקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלויות, אוניברסיטת בר אילן
אבי סלומה - יושב ראש, אנשי"ם, ארגון נכי שיתוק מוחין
שלום קוטשר - דובר, אנשי"ם, ארגון נכי שיתוק מוחין
נח גבעוני - חבר הנהלה, אנשי"ם, ארגון נכי שיתוק מוחין
עו"ד קרן גייר כהן - מנהלת האגף לקיום זכויות, אלו"ט - אגודה לאומית לילדים אוטיסטים
הדסה גרנות - מנהלנית מרפאת שיניים, בית איזי שפירא
דפנה קליינמן - מנהלת שירותי חוץ, בית איזי שפירא
אריה רוטלין - חבר ועד לצרכנות, עמותת אנוש, העמותה הישראלית לבריאות הנפש
אבנר עורקבי - יושב ראש, אהב"ה - ארגון הנכים בישראל המיוחד
תלמידים מבית הספר רופין, עמק חפר

מנהלת הוועדה:
שלומית אבינח

רשמה וערכה:
נוגה לנגפור, חבר המתרגמים בע"מ




















פניות ציבור בנושא האפליה במתן טיפולי שיניים לאוכלוסיות המוגבלים בקהילה



היו"ר אורי מקלב:

בוקר טוב, שלום לכולם. בוקר טוב לתלמידי בית ספר רופין מעמק חפר. שלום לכם. אל תלמדו לאחר. זה איחור קל אבל אל תנהגו כך. אנחנו כרגיל נעשה סבב היכרות ואחרי זה נדבר על מהות הדיון שלנו, ותלמידי בית הספר יוסיפו משפט אחד או שניים.

(סבב היכרות).

תודה רבה לכולם. הדיון היום מתמקד בנושא של טיפולי שיניים לאוכלוסיית המוגבלים בקהילה. כפי שידוע בשנת ‎2007 היו מיליון וחצי אנשים עם מוגבלות במדינת ישראל, סוגים שונים של מוגבלויות, ‎720 אלף מתוכם אפילו הוגדרו כבעלי מוגבלות חמורה. טיפול שיניים באנשים עם מוגבלות הוא מורכב מכמה וכמה סיבות. קודם כל אנשים עם מוגבלות, חלקם סובלים יותר מבעיות שיניים. זה נובע מכמה סיבות: קושי בשמירה על היגיינת הפה, קושי פיזי, הצטברות של שאריות מזון בחלל הפה, פעילות שרירים מופחתת, תזונה לא מאוזנת, מבנה שיניים פגום, גודש בחניכיים בגלל בעיית התרופות, עששת מוגברת בגלל הסוכר שיש בתרופות, צפיפות שיניים, יובש בפה. יש כמה וכמה סיבות שגורמות לכך שאנשים עם מוגבלות סובלים מבעיות שיניים. מאידך הטיפול בהם הוא גם כן מוגבל. לא כל מרפאה יכולה להתאים לאנשים הללו את הטיפול ויש גם את עניין הנגישות. לא רק נגישות של המרפאה עצמה אלא נגישות מכיסא הגלגלים לכיסא הטיפולים. לא כל מרפאה יש לה את זה. צריך גם מכשירים מיוחדים. לאחר מכן, חלק מהמוגבלים הם פגועי נפש ואז זו בעיה אחרת. לא כל המרפאות מסכימות לקבל אותם, גם בגלל התדמית של המרפאה וגם בגלל ההסבר הרב שצריך לתת להם, ההכנה לטיפול, הטיפול. הטיפול בכלל בעלי מוגבלות הוא ארוך. אם טיפול בבן אדם רגיל לוקח כך וכך זמן, נניח סתימה דורשת ביקור אחד אצל הרופא, אצל מוגבלים זה דורש שני ביקורים. והדברים אמורים לגבי טיפול שורש, יישור וכולי. מעבר לכך במדינה חוק הבריאות לא כולל בתוכו טיפולי שיניים חוץ ממקרים מאוד מאוד חריגים כגון בעיות אונקולוגיות ובמקרים מסוימים טיפול בילדים. חוק הבריאות שחוקק בשנת ‎1994 נתן מענה אך לא לטיפולי שיניים. דרך אגב גם השב"נים, שירותי הביטוח הנוספים שיש בקופות חולים מצריכים תוספת על ביטוח כאשר מדובר בשיניים. רבים מהמבוטחים לא מבוטחים על שיניים. רק ‎27% מבוטחים בנושא הזה. ‎75% צריכים לבטח על ידי תוספת. אנחנו רוצים להתמקד בסקטור מסוים של האוכלוסייה של צרכים מיוחדים.

משרדי הממשלה, משרד הרווחה, משרד הבריאות נותנים מענה חלקי לאוכלוסיית המוגבלים. הגדול ביניהם זה משרד הרווחה שמתמקדים בעזרה לחוסים של אגף השיקום והמוסדות, אוטיסטים. אנחנו רוצים להתמקד הפעם בשיתוק מוחין ותסמונת דאון שלא יכולים לקבל את הטיפול. תיכף נשמע את הפונים. יש גם לפנינו את הנושא את החוק הממלכתי שנחקק על ידי משרד הבריאות במידה שצריך הרדמות כלליות בטיפולי שיניים. נפנה לאבי סלומה שפנה בקשר לצרכים מיוחדים לבעלי שיתוק מוחין. שמה יש בעיה, הם סובלים מבעיות שיניים בגלל המגבלה הזאת. רשות הדיבור ניתנת לך.

אבי סלומה:

בוקר טוב לכולם, בוקר טוב ליושב ראש הוועדה אורי מקלב, לחברי הוועדה. אני אבי סלומה, יושב ראש אנשי"ם, ארגון נכי שיתוק מוחין בקהילה. רוב האנשים שלוקים בשיתוק מוחין פגועים פגיעה קשה במערכת העצבים. אלה שחיים בקהילה מוגדרים בדרך כלל כבעלי יכולת תקינה קוגניטיבית. רובם הגדול חיים מחוץ, מיעוטם מתפרנסים בכבוד. מה שכן ‎75% מבעלי שיתוק מוחין סובלים מבעיות שיניים וזה הוכח על ידי מחקרים, זה קשור במבנה לסת לא סימטרי, גם בעיות שמירה על ניקיון הפה, גם צריכה מוגברת של סוכרים וכן הלאה וכן הלאה. יש קושי לשמור על בריאות השן. אני זוכר שכילד כבר בגיל ‎5 או ‎6 היו לי בעיות עם הנושא הזה. הייתי אומר כך חלק מבעיות במערכת העיכול זה פועל יוצא של חוסר בריאות השיניים. בעיה נוספת היא חוסר שליטה על הלסתות, חריקות שיניים בלתי נשלטות. רופא אחד טען שאני סוגר את השיניים כמו תנין, באותה עוצמה. כשאני רואה נכה שיתוק מוחין עם שיניים מבהיקות אני עומד מול אחד מפלאי תבל. רובנו הם עם בעיות שיניים שמתגברות עם השנים. זה הקושי שלנו. מצד אחד רוצים לעודד אותנו לגור בקהילה, לקיים חיים נורמטיביים אבל אנחנו לא יכולים לעמוד בתשלומים של טיפולים מתמשכים. כרגע אני נמצא בטיפול שיניים כשהרופא העריך את עלות הטיפול ב-‎205 אלף שקל במשך שנתיים. אין לי שום עזרה בטיפול הזה, הכול מממון על ידי.

היו"ר אורי מקלב:

מה הקושי שלך? האם אתה יכול לטפל בשיניים בכל מרפאה?

אבי סלומה:

לא. אני צריך ללכת למומחים לשיקום הפה, רופאים בעלי אורינטציה שיכולים לטפל באדם כמוני, רופאים שיש להם רישיון להרדמה. אני מחויב לעשות את זה בהרדמה כללית אחרת יש לי תופעות לא טובות.

נח גבעוני:

גם אשתי חולה בשיתוק מוחין והיא עוברת טיפולים בחלל הפה. זה טיפול מורכב ויקר מאוד. היא צריכה לעבור הרדמה.

אבי סלומה:

ניסינו לפני ‎3 שנים להגיש הצעת חוק בכנסת השש עשרה וגם בכנסת השבע עשרה עם חבר הכנסת גפני בועדת שרים לענייני חוקה. הבעיה שלנו היא זאת, מה אדם כמוני עם נכות כמו שלי שאין לו אישה שעובדת יכול לעשות? עוד דבר, אדם עם שיתוק מוחין שאיבד את שיניו בגיל ‎40 נראה כמו בן ‎80. הוא גם גורם לעצמו נזק בריאותי במערכת העיכול, בחילופי החומרים. אני מבקש אנא מכם, ממשרד הבריאות, משרד הבריאות וממשרד הרווחה, תנו לנו מענה. אנחנו לא נוכל לעמוד בזה. תודה רבה.

היו"ר אורי מקלב:

אבי תודה רבה לך. היטבת לתאר את הנושא. והשורה התחתונה, מי יכול לשלם ‎205 אלף שקל בעד טיפול שיניים?

אבי סלומה:

עוד דבר, פניתי לד"ר שלמה אלעזר, מנהל אגף השיקום במשרד הרווחה. הוא הציע לי ‎5000 שקל עזרה בטיפול השיניים.

אפרים חוצ'ה:

אני מניח שזה לא בא מהתקציב אלא זה בא מקרנות לסיוע לבודדים דרך קרנות מיוחדות. אין תקציב אורגאני.

אבי סלומה:

פניתי גם למשרד הבריאות. אם זה דרך סל הבריאות אז אפשר לעשות משהו אבל מה איתנו המבוגרים? הם דיברו איתי על כך שיש עזרה עד גיל ‎18.

היו"ר אורי מקלב:

כרגע סיוע ניתן עד גיל ‎8. מנסים להרחיב את זה שזה יהיה עד גיל ‎10.

אבי סלומה:

יש לי פה מכתב של מישהו שפנה אליי, נכה שיתוק מוחין, הוא באותו מצב. המדובר בעצם באחותו שנמצאת במחלקה לאדם המפגר, במעון טיפולי, היא מקבלת את כל הטיפול, כולל פיזיותרפיה, כולל אוכל, כולל הכול. מי שחי בקהילה מקבל אפס.

היו"ר אורי מקלב:

תודה רבה אבי. אבנר עורקבי תציג דברים שלא נאמרו על ידי אבי.

אבנר עורקבי:

אני אבנר עורקבי, יושב ראש ארגון אהב"ה, ארגון הנכים בישראל המיוחד. אנחנו בלתי סקטוריאליים. אנחנו מרכזים את כל הנכויות כולן. אני מביע פליאה בקשר למה שאבי אמר. תראה עד כמה הפה שלנו שווה. הפה שלנו שווה ‎205 אלף שקל. מה נגיד על אצבעות הידיים, כמה הן שוות? בכמה צריך להעריך אותן?

היו"ר אורי מקלב:

זה פה מפיק מרגליות.

אבנר עורקבי:

איך אדם אם קצבת נכות יכול לעמוד ב-‎50% מזה? גם בן אדם שמתפרנס בכבוד קשה לו. אנחנו מסתכלים על כלל אוכלוסיית הנכים וגם על אוכלוסיית הילדים הנכים, כולם בכללם. אנחנו לא סקטורייאלים. אנחנו מדברים גם על נכים עם ניוון שרירים בהקשר לטיפולי שיניים. יש הרבה מצבים מאוד קשים לנכי ניוון שרירים. יש גם אנשים אוטיסטים, גם אנשים עם פיגור שכלי. יש לנו הרבה קבוצות בתוך קהילות הנכים שזקוקים לטיפולי שיניים ספציפיים שמאוד קשה לטפל בהם והטיפולים הם מאוד מורכבים. יש אוטיסטים עם תסמונת נוספת, אנגלמן או רט.

קרן גייר כהן:

אני מאלו"ט, עמותה לאומית לילדים ואנשים על רצף האוטיזם. היום הרצף הוא נרחב. זה יכול להיות מתופעות קלות שנקראות היום ‎PDD שזה לקות תקשורת קלה ועד אנשים שיש להם אספרגר שזה אבחנה שלפעמים יש גאונות בתחום מסוים אבל לקות בהבנת השפה, בתקשורת עם הסביבה, עם חברים, זה רצף רחב של אנשים. אלו"ט מטפלת בהוסטלים בחברים ברמה תפקודית די נמוכה והם חברים שהם קיבלו תרופות פסיכיאטריות שתופעות הלוואי שלהן בתחום חלל הפה מאוד משפיעות לאורך השנים. רבים מהחברים מגיעים למצבים שכמעט לא נשארות להם שיניים בפה. אז אנחנו עכשיו הצלחנו להגיע דרך קרן מיוחדת של ביטוח לאומי שהם יקבלו במרפאות של אקי"ם טיפול וזה מאוד יקל עלינו. אקי"ם זכתה במכרז עדיין הילדים הצעירים או כאלה שהם אקסטרנים שלא נמצאים במסגרות של משרד הרווחה נתקלים בבעיה ובקושי לקבל טיפול שיניים.

שוש רשף:

זכאים בעצם רק האוכלוסייה שנמצאת במסגרות חוץ ביתיות ומממונות על ידי משרד הרווחה. מי שגר בקהילה בעצם לא זוכה לשירות הזה.

אפרים חוצ'ה:

לי קוראים אפרים חוצ'ה, אני סגן מנהל אגף שיקום. שלא יהיה פה חלילה איזה רושם שיש אפליה של אנשים שבמוסדות לעומת אנשים שחיים בקהילה. בפועל זה נראה ככה. אין תקציב מיוחד לטיפולי שיניים בתקציב מדינת ישראל. בתקנות תקציב של מדינת ישראל באגף השיקום והאגף למפגר אין תקציב לטיפולי שיניים. מה שאנחנו עושים, מי שנמצא במוסד נמצא תחת חסותנו ואנחנו לוקחים מהמאגר הזה, מהקצבה, החזר של ‎30% ומייעדים אותו למטרה הזאת מתוך הנחה שפה בריא יש לו השלכה לאיכות חייו של הנכה והמפגר, והרי המטרה של הקרן היא שיפור איכות חיים. אין תקציב.

היו"ר אורי מקלב:

‎30% עליהם אתה מדבר מכסה לכם את כל טיפולי השיניים או שאתם צריכים עדיין תקציב מאגף הרווחה שיכסה לכם את הגירעון בתקציב. אין לי ספק שהסעיף התקציבי הזה ‎30% לא מכסה את כל עלות הטיפול בשיניים באותם נכים.

אילן פלדברג:

הוא כן מכסה. אנחנו מנהלים את זה בצורה כזאת שזה כן מכסה אבל מראש צריך להיות ברור שזה לא כסף שהיה צבוע מלכתחילה לרפואת שיניים, זה כסף שהיה צבוע לרווחת הנכה. קרן ‎30 מטרתה היא רווחת הנכה שזה כולל פעילות נופש, פנאי, דברים שהם בכלל לא רפואת שיניים ובאופן שרירותי בהעדר פתרון לנושא הזה לאותם חוסים, בהחלטה של הנהלת הקרנות האלה נלקח נתח מסוים, הוא מכסה, הוא כן מכסה, אבל הוא לא היה מיועד מלכתחילה לנושא רפואת שיניים. הוא בא על חשבון הדברים הייעודיים. הנתח הזה מכסה הכול, כולל שתלים, כולל כל הטיפולים. אבל זה רק לאותם חוסים.

היו"ר אורי מקלב:

בקשר לקרן הזאת. איזה אחוז מהילדים מטופלים על ידה?

קרן גייר כהן:

קודם כל רק החודש הצלחנו להיכנס להסדר הזה שזה מאוד יקל עלינו. אבל עד היום לא היה הסדר.

היו"ר אורי מקלב:

כמה אחוזים של ילדים נמצאים במסגרות שיקומיות של אוטיסטים וכמה מהילדים האוטיסטים הם אקסטרנים שנמצאים בקהילה?

קרן גייר כהן:

חברים בתוך ההוסטלים ‎600 ילדים.

שוש רשף:

יש לנו רישומים במשרד הרווחה, בשירות לאדם עם אוטיזם רשומים היום קרוב ל-‎6500 אנשים עם אוטיזם על כל רצף הגילאים שבערך קרוב ל-‎550 נמצאים היום בהוסטלים. זאת אומרת זו הקבוצה מגיל ‎15 נמצאים בהוסטלים. כל הקבוצה בגיל צעיר יותר וכל הקבוצה שנמצאת מעל ולא נמצאת במסגרות חוץ ביתיות בעצם לא זוכה לטיפול.

שלומית אבינח:

‎90% נמצאים בחוץ.

היו"ר אורי מקלב:

‎90% בחוץ?

שוש רשף:

כן. מספרם הכולל הוא ‎6500 אוטיסטים, אנחנו מדברים על ‎600 בערך מתוכם בהוסטלים מתוך ‎6500. הרוב נמצאים בקהילה.

היו"ר אורי מקלב:

מה האפשרות של אלה שנמצאים בקהילה לקבל טיפול?

שוש רשף:

יש בבית איזי שפירא אפשרויות.

קרן גייר כהן:

אולי צריך להגיד עוד מילה, אתה הזכרת את זה בתחילת דברייך, יש גם קושי מעבר העניין התקציבי לקבל טיפול במרפאות רגילות כי זו אוכלוסייה עם התנהגויות לפעמים קשות ולא כל רופא מודע ויודע איך לגשת, איך לטפל, צריך הרבה מאוד ידע איך לטפל בבחור עם אוטיזם, באדם עם שיתוק מוחין.

היו"ר אורי מקלב:

שאלתי אם אקי"ם מציג מחירון ונותן שירות ללוקים באוטיזם. אני מניח שכל קבוצת נכים יש לה את המאפיינים שלה. אינו דומה שיתוק מוחין לאוטיזם. המרפאות של אקי"ם מתחילות לרכוש ידע איך לטפל באוטיזם. למשל אבא עם ילד אוטיסט משלם מכיסו. אבל הוא רוצה ללכת למרפאה שהרופאים בה מיומנים לעניין הזה. המרפאות של אקי"ם הרי לא נותנות שירות לאוכלוסייה הרגילה. השאלה היא הן יכולות להרחיב את הפעילות שלהן תוך כדי הצגת מחירון. אולי אפשר להגיע איתן להסכמים בלי שאתם תממנו את זה.

אילן פלדברג:

במצב הנוכחי זה בלתי אפשרי מאחר שאנחנו כרגע מפעילים ‎15 מרפאות שיניים באמצעות אקי"ם שמטפלות באוכלוסייה של אנשים עם פיגור שכלי, אוטיסטים וחוסים של אגף השיקום. זה לא מיועד לאנשים מהקהילה. אנשים עם פיגור שכלי מהקהילה גם יכולים להגיע אלינו בתשלום. אנחנו היום מתעסקים עם סדר גודל של ‎18 אלף מטופלים ב-‎15 מרפאות. אנחנו לא מסוגלים לקלוט יותר מטופלים כרגע במצב הנוכחי. המסה של המטופלים זה אנשים עם פיגור שכלי, לא אוטיסטים. ישנם ‎30 אלף עד ‎50 אלף אנשים עם פיגור שכלי במדינת ישראל. אנחנו מטפלים היום בחוסים בסדר גודל של עשרת אלפים אנשים. ‎3000 הם מאגף השיקום ועוד אוכלוסיות נוספות מהקהילה.

היו"ר אורי מקלב:

מהדיווח שנמסר לי ממרכז המחקר והמידע של הכנסת אני לומד ששני שליש הם דיירי הוסטלים וכדומה, ו-‎6000 חיים בקהילה מתוך ‎18 אלף שמקבלים שירותים.

אילן פלדברג:

‎18 אלף זה כלל האוכלוסיות. אנחנו מדברים כרגע על האוכלוסיות שמטופלות במרפאות השיניים של אגף הטיפול למפגר של משרד הרווחה באמצעות אקי"ם. מתוכם עשרת אלפים אנשים הם דיירים שחוסים במוסדות, אנשים עם פיגור שכלי, עוד ‎3000 חוסים של אגף השיקום, ונוסף לזה אוטיסטים ואנשים שמגיעים מהקהילה. חלק קטן.

היו"ר אורי מקלב:

עכשיו מה הבעיה? זה עניין של שעות?

אילן פלדברג:

אני אומר, אנחנו בתפוסה מלאה.

היו"ר אורי מקלב:

איזה עוד אוכלוסיות היו יכולות לקבל את הטיפול?

אילן פלדברג:

כל האוכלוסיות יכולות לקבל אצלנו טיפול. המרפאות שלנו פועלות כמו בית איזי שפירא שזה מרפאות ייעודיות לאנשים עם מוגבלות.

היו"ר אורי מקלב:

אוטיסט שנמצא בקהילה לא יכול לקבל את הטיפול?

אילן פלדברג:

לא. כמוך כמוני. אנחנו מנסים לעזור אבל בעיקרון הם לא ערוכים לזה.

קריאה:

אין מענה.

היו"ר אורי מקלב:

כמה שעות עובדות המרפאות האלה?

אילן פלדברג:

‎Full time. יש משמרות של בוקר ויש גם משמרות של ערב במקומות שיש דרישה. משמרת הבוקר מתחילה ב-‎8 בבוקר ונמשכת עד ‎2 או ‎3. אחר כך מ-‎3 עד ‎8 בערב. המרפאות נמצאות בתוך מוסדות.

קרן גייר כהן:

אני רק רציתי להדגיש עד כמה הלקות האוטיסטית למשל היא כל כך מורכבת ומלווה בהפרעות התנהגות שללכת למרפאה ציבורית בתוך הקופה עצמה זה כל כך קשה למשפחה כי יש המון חרדה סביב זה. אי אפשר בכלל להושיב את הילד על כיסא המטופלים ואי אפשר בכלל לפתוח לו את הפה. לרוב צריך הרדמה. אנחנו מדברים על טווח תפקוד מלווה בהפרעות התנהגות מאוד מאוד קשות. זה כמעט לא בר ביצוע במרפאה ציבורית. בגלל זה חייבים לתת את הדעת על זה. זה צריך להיות זמין במרפאות מיוחדות.

מיה גפן:

אין לי נתונים על מגזרים ספציפיים. אני רק אומרת שזו עוד דוגמה באמת לאותם מצבים שאנחנו מצד אחד רוצים לעודד אנשים לגור בקהילה ולא נותנים להם את האפשרות ואת היכולת לעשות את זה. וזה עוד נדבך מכל מה שהם צריכים. עכשיו אנחנו רוצים שהם יצאו ואנחנו משקיעים תקציבים כדי שהם ישתלבו בקהילה, אנחנו נותנים להם דיור ואנחנו נותנים להם הכול ואנחנו אומרים להם תסתדרו עם השירותים שקופת חולים נותנת. אני יכולה לתת דוגמאות של ילדים שמגיעים לקופת חולים ואף אחד לא מוכן לקבל אותם, ואז שולחים אותם לשניידר. בשניידר אומרים, טוב, אז בהרדמה אבל עם חומר כזה וכזה, ואז הם חוזרים לקופת חולים וקופת חולים אומרת להם, לא, לזה אין לנו טופס ‎17, זה רק הרדמה רגילה. זה לא מכסה את החומר שאיתו צריך להרדים אותך. ולא אכפת להם שלילד יש אפילפסיה ואי אפשר להרדים אותו בחומר רגיל.

אילן פלדברג:

אגב מניסיוננו אני יכול להעיד שרוב המקרים שמופנים להרדמה כללית הם היו יכולים להיות גם בלי הרדמה כללית. הסיבה העיקרית להפנות אותם להרדמה היא סיבה כלכלית. לא כדאי לטפל בהם במרפאה רגילה כי זה לוקח הרבה יותר זמן. זה דורש היערכות יותר טובה. בהרדמה כללית אתה יכול לגמור בבת אחת הרבה טיפולים. בעיקרון רוב ההפניות להרדמות כלליות הן לא מסיבות רפואיות טהורות. יש כאן ערבוב של סיבות כלכליות ומרפאות שהן ערוכות והן ייעודיות לטיפול באוכלוסיה הזאת יכולות להתמודד עם יותר דברים.

היו"ר אורי מקלב:

באילו מקרים אתם עושים הרדמה כללית במרפאות שלכם?

אילן פלדברג:

אנחנו שולחים לטיפולים בהרדמה כללית באותם אחוזים של האוכלוסייה הרגילה. אנחנו מפעילים את המערכת כולל הרדמה. אנחנו קיבלנו החלטה אסטרטגית לעשות את זה ב-‎out sourcing, זאת אומרת אנחנו לא מרדימים בתוך המערכת, אנחנו משתמשים במרפאות שיש להן רישיון לעשות הרדמה ואנחנו החלטנו לא לעשות את זה בפנים בייחוד לאור העובדה שאנחנו ייעודיים בצורה כזאת שאנחנו מסוגלים להתנהל עם האוכלוסייה הזאת גם ללא הרדמה כללית. הרבה מקרים שהיו מצריכים הרדמה כללית אצלנו הם מקבלים את הטיפול גם ללא הרדמה כללית.

אורי מקלב:

מתוך ה-‎18 אלף זה כולל?

אילן פלדברג:

זה כולל הכול. כן.


שלומית אבינח:

‎5% מורדמים הרדמה כללית?

אילן פלדברג:

עד ‎5%. אפילו פחות. זה סדרי גודל של אוכלוסייה רגילה.

היו"ר אורי מקלב:

זה נתון חשוב מאוד מה שאתם עושים. אבל מה שצועק מאוד מדוע צריכים כל כך הרבה לעבור הרדמות כלליות עם כל הסיכונים אם יש מרפאות ייעודיות, אם היינו מרחיבים את טיפולי השיניים . יש בעיה עם הרדמה לנוכח הטיפולים הפולשניים. יש אנשים שיש להם בעיות נשימה, הרפלקסים. איך האנשים האלה מתמודדים עם הטיפולים?

מיה גפן:

הם לא מטפלים בשיניים, זה נורא פשוט.

קרן גייר כהן:

הם מתמודדים עם כל כך הרבה קשיים יומיומיים שהם לא מגיעים בכלל לטפל בשיניים. צריך להבין גם את העלאת המודעות בכלל. לעשות איזשהו קמפיין שיסביר להורים שכל התרופות הפסיכיאטריות האלה שהילדים מקבלים מגיל צעיר הן ממש פוגעות בבריאות הפה והחניכיים. אין מספיק מודעות. ההורים לא מגיעים לטפל ולצערנו אנחנו אצלנו פוגשים המון ילדים עם פה כמעט ריק משיניים. והם לא מדברים והם לא אוכלים.

היו"ר אורי מקלב:

יש לפני נתון של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה משנת ‎2003, זה נתון אחרון, זה כבר היסטוריה. ‎45% מהזקוקים לטיפולי שיניים נמנעים מסיבות כלכליות. זה מדובר על האוכלוסייה הכללית. כן בבקשה, ניתן עכשיו לבית איזי שפירא.

דפנה קליינמן:

אני אחראית על מרפאת השיניים ועל שירותים חוץ בקהילה בבית איזי שפירא. איזי שפירא זה האבא של המייסדת שהיה איש שהקים בדרום אפריקה מעון כזה והעביר אותו לארץ. בית איזי שפירא הוא ארגון ללא מטרות רווח. מעגלי ההשפעה שלנו הם ארציים. אנחנו יושבים ברעננה. יש לנו בתוך הארגון מספר שירותים לקהילה ברעננה ויש לנו סניף בקלנסואה. יש לנו שירותים בתוך הבית, יש שירותים שאנחנו מפיצים גם ידע, גם תורה, גם מחקרים, גם שירותים של כלל האוכלוסייה. בין שאר השירותים שאנחנו נותנים זה טיפולי שיניים. מרפאת השיניים שלנו היא מאוד ותיקה. היא הוקמה על ידי מתנדבים בשלב הראשון ומאוחר יותר כאשר משרד הבריאות התנה את הקמת מרפאת תאגיד ברופא עובד אז גייסנו צוות טיפולי קבוע. אנחנו במשך שנים נותנים שירות לאלו"ט. אנחנו נותנים שירותים לכלל הארגונים ולכלל התושבים בקהילה. לאלו"ט יש לנו הוסטלים שאנחנו נותנים להם במשך שנים שירות. התעריפים שלנו מקובלים על ידי משרד הרווחה ומשרד הבריאות, שכל ההוסטלים יקבלו החזר עבור הטיפולים שלהם. עד ה-‎1 בינואר בעצם כל ההוסטלים באזור שלנו קיבלו שירותים מאיתנו. נתנו שירותים להוסטלים עד עתה. ב-‎1 לינואר הם החליטו לעבור למרפאות של אקי"ם.

אילן פלדברג:

יש קצבת נכות שעוברת דרך המדינה. זה לא דיור בקהילה. הוסטל זה דיור חוץ ביתי. בן אדם שלא גר עם המשפחה. אנשים בקהילה זה אנשים שגרים במשפחות שלהם או שהם גרים באופן עצמאי, זו ההגדרה. הוסטל זה דיור מוגן, זה חלק מהמערך של דיור תומך. האוטיסטים כרגע מצטרפים למערכת של האגף למפגר והם ייכנסו לטיפולים אצלנו באופן מרוכז על ידי העברת תקציבים של אותה קרן ‎30 שזה קצבת הנכות שלהם שמועברת למדינה.

קרן גייר כהן:

הבעיה זה לא ה-‎600 האלה, הבעיה היא ה-‎6000 האחרים.

דפנה קליינמן:

את אומרת שעד היום הם לא קיבלו טיפול, אני אומרת שאצלנו עד היום הם כן קיבלו טיפול.

היו"ר אורי מקלב:

אנחנו מתמקדים באנשים שגרים בקהילה. אלה שלא נמצאים במוסדות שיקום.

דפנה קליינמן:

אז גם לגבי אנשים שחיים בקהילה מגיעים אלינו לטיפול. חלקם הגדול משלם עבור הטיפול. יש לנו ועדת הנחות שמממנת טיפולי שיניים למי שלא יכול לשלם. אנחנו קודם מקבלים לטיפול ואחר כך גובים מהם תשלום. לא קרה מקרה כזה שמישהו לא קיבל טיפול בגלל בעיה כלכלית. אנחנו מטפלים ב-‎1000 אנשים בשנה שזו האוכלוסייה שמגיעה אלינו. אם היו מגיעים יותר אז היינו מטפלים בהם. יש לנו אפשרות לתת הרבה יותר. המרפאה שלנו עובדת ב-‎50% כי זו האוכלוסייה שאנחנו מגיעים אליה. אנחנו יוצאים לפעולות מודעות בקהילה. אנחנו נותנים הסברים בבתי ספר ועושים בדיקות לילדים במסגרות החינוך לראות מי צריך טיפול שיניים ואנחנו מקבלים את מי שמגיע.

היו"ר אורי מקלב:

אבי סלומה למשל, היה יכול לבוא אליכם לטיפול שינים בעלות סבירה?

דפנה קליינמן:

בעלות שאבי יכול לשלם. אם אבי היה מגיע אלינו לטיפול ואומר אני לא יכול לשלם את כל הסכום היינו עוזרים לאבי לגייס את שאר הכסף שהוא צריך בשביל טיפול השיניים שלו. והיו דברים מעולם. רוב הטיפולים שלנו ניתנים כטיפולים רגילים. יש לנו את כל התנאים של ארגעה. אנחנו עושים אצלנו טיפולי שיניים גם בהרדמה כללית במקרים שאנחנו מוצאים זאת לנכון, זה שיקול דעת של הרופא, מנהל המרפאה ושל הרופא המרדים. אנחנו עושים גם שתלים.

קרן גייר כהן:

כבוד היושב ראש, זה רק ברעננה, צריך להבין. זה ברעננה, זה משהו מאוד מקומי.

היו"ר אורי מקלב:

אבי היה מוכן לנסוע מרמת גן לרעננה במידה שזה היה חוסך לו ‎200 אלף שקל.

אבנר עורקבי:

מפעל כזה מבורך כמו איזי שפירא היה ראוי גם לתת להם מקום בדרום ובצפון. בית איזי שפירא מוכר לארגון אהב"ה כארגון שעוזר להרבה אנשים בעלי מוגבלויות. צריך לתת להם את הדחיפה הכלכלית.

קרן גייר כהן:

גם מן ההיבט ההסברתי, המדינה צריכה לעזור להם.

דפנה קליינמן:

אנחנו יוצאים לקהילה לבדיקות שיניים ולפעולות הסברה. דיברו על מניעה בבריאות הפה אז אנחנו עושים סדרות חינוך. אנחנו גם מסבירים על צחצוח שיניים ואם אנחנו בודקים אנשים.

אבי סלומה:

אני חושב שאני מבין כל דבר. באמת צריך להסביר איך לצחצח שיניים באופן נכון לא אחרי שקורה נזק בלתי הפיך.

דפנה קליינמן:

אז אנחנו עושים את ההדרכה ויש אנשים שבאים לשיננית לעיתים תכופות. חלק מהעבודה של המרכז זה באמת הנושא של שיננית.

היו"ר אורי מקלב:

אם אתם נותנים את השירות הזה אני אולי יכול להציע למשרד הרווחה לעשות פעילות דומה. בכל זאת יש פער מאוד גדול בין מספר המטופלים אצלכם לאנשים הנזקקים לטיפולי שיניים. אנחנו מדברים על אוכלוסייה גדולה מאוד של מאות אלפים בעלי מוגבלויות שלרובם יש בעיות בשיניים. חלקם הגדול לא עושה את זה בגלל העלות. קשה להאמין שמרפאה אחת תמלא את הצורך. יכול להיות שהעלות עדיין מרתיעה אנשים. ד"ר חיים נוימן בבקשה.

חיים נוימן:

אני לא חושב שאני יכול לתרום במשהו כי אני למעשה מאגד את אותם רופאי שיניים שנותנים שירות שכירים ועצמאיים. לאוכלוסיות מסוימות אנחנו מנהלים טיפולי שיניים בהתנדבות וזה כולל את כל נפגעי השואה כאשר המדובר ב-‎60 אלף איש. אנחנו גם נותנים טיפולים בערים שונות בשיתוף עם המחלקות הסוציאליות. כאשר מוצאים שמשפחה באמת נזקקת היא מקבלת הפניה לאותם רופאי שיניים מתנדבים. ואולם פה מדובר באוכלוסייה שיש לה צרכים מאוד מיוחדים מכל הבחינות, גם נגישות, גם אופי וההתמחות הטיפולית באותה אוכלוסייה שלא כל רופא שיניים יכול לעשות זאת. הכיוון שצריך להיות הוא להגדיל תקציבית את האפשרות למממן באותן מסגרות שכבר קיימות, להרחיב אותן, לפתח אותן, גם במשרד הרווחה, גם בבית איזי שפירא ששמו הולך לפניו.

היו"ר אורי מקלב:

משרד הרווחה מפנה אליכם?

חיים נוימן:

כן, אבל זה מדובר על איש רגיל כמוני וכמוך שהבעיה היחידית שלו היא כספית, היא לא רפואית, היא לא התנהגותית. אם מדובר בכסף אני לוקח אותו, אני גומר לו את הפה, מדווח לאגף הרווחה סיימתי את משה, שלחו לי את יענקל. מדובר בעשרות רופאים שעושים זאת.

היו"ר אורי מקלב:

טוב. משרד הבריאות, ד"ר לנה נטפוב בבקשה.

לנה נטפוב:

ברשותך אדוני היושב ראש אני אתייחס לסוגיה של ילדים אוטיסטים. נכון שאנחנו שהזכרנו את סל הבריאות הממלכתי, והגיל הזה מגיל לידה עד גיל ‎8 הוא נראה שולי כאשר אנחנו משווים אותו לשלל הבעיות שאנחנו צריכים להתמודד איתן. עם זאת בשנת ‎2010 התחיל מהלך מאוד חשוב של המדינה לקחת אחריות ממלכתית על כל הנושא של טיפול השיניים ולמעשה להכניס שיניים בחזרה לגוף מפני בכדי שהמערכת הממלכתית תהיה אחראית גם על זה. בשנה זו הזכאות הזו תורחב עד גיל ‎10 ויש כוונות שעד שנת ‎2013 להחיל זכאות לילדים עד גיל ‎14. אם נוכל לכוון את האוכלוסייה עם הצרכים המיוחדים להשתמש בזכאות שלהם להשתמש בסל הציבורי אז אנחנו נוכל למנוע בעיות של המשנן הנשיר והמשנן המתחלף והמשנן הקבוע לשנים הבאות בצורה מאוד משמעותית. אני הייתי רוצה לבקש כן למצות את הזכאות הזאת. קופות חולים חייבות לתת מענה אם לא במרפאה השכונתית אז במסגרת משנית, אם זה בשניידר או לפתוח מרכז נוסף באסותא, או פתרון אחר. ברגע שקופת חולים אחראית על המבוטח היא חייבת למצוא לו פתרון, ואם יש בעיה נקודתית שילד שהוא בטווח גילאי זכאות פנה לקופת חולים ולא מצא מענה הולם יש נציבת קבילות הציבור והתוכניות האלה יטופלו בעדיפות מאוד גבוהה אצלנו.

היו"ר אורי מקלב:

למה את מתייחסת רק לילדים אוטיסטים? מה עם בעלי שיתוק מוחין ובעלי מוגבלויות אחרות?

לנה נטפוב:

הקשת הרחבה הזאת של מומים מולדים ופיגורים למיניה, ברגע שזה בטווח הגילאים שהם בסל קופת חולים חייבת לתת להם מענה, אם זה שיתוק מוחין או כל מום אחר. ‎5

אבי סלומה:

אני פניתי לקופת חולים כללית. אמרו לי, את זה אנחנו לא עושים, את זה אנחנו לא עושים. אני מדבר על טיפולים בתשלום.

היו"ר אורי מקלב:

אנחנו מדברים עכשיו על ילדים עד גיל ‎8 ועד גיל ‎10. אתה אומר קל וחומר. אם הם לא נותנים לך טיפול כזה קל וחומר שהם לא נותנים לילדים שצריכים את הטיפול המיוחד. איך מתמודדים עם זה.

לנה נטפוב:

קופת חולים חייבת למצוא מסגרת מתאימה לכל ילד עם צרכים מיוחדים. אם תעשה הסכם עם אקי"ם ותעשה במרפאות מיוחדות שיש שם את כל הדרכים לתת להם טיפול .

אילן פלדברג:

קופות החולים איתנו. הזה הכול שאלה של כסף. אם יהיה כסף אז זה ייפתר.

היו"ר אורי מקלב:

צריכה לצאת קריאה מהוועדה הזאת עכשיו בקשר לילדים האלה. אנחנו צריכים להחיל את החוק לגבי ילדים עם מוגבלויות. כל הילדים האלה זכאים לפנות לקופות חולים ולדרוש טיפול מקצועי של מומחה ברפואת שיניים.

לנה נטפוב:

הדוגמה שהבאתי היא דוגמה מההווה. יש דוגמאות אחרות. אם אין מרפאות אקי"ם בצפון אז הם יכולים לעשות הסכם אולי עם בית חולים כרמל, ואם יש שם מחלקה להתמחות בילדים אז באמצעות המומחים לתת טיפול במקרה הצורך. אנחנו יודעים שאין עדיין מספיק מומחים. יש את ועדת הבריאות של הכנסת שדנה בסוגיה הזאת. הבעיות ברפואת השיניים לא תיפתרנה בן רגע. עובדים על הפתרון שלהם כדי להכשיר גם יותר מומחים וגם ליצור יותר מסגרות. אבל לפחות בקבוצת גיל זו, אפשר לטפל טיפול מונע וזה ימנע בעתיד הרדמה כללית.

שלומית אבינח:

נניח ילד בן ‎7 שגר בעפולה, איפה הוא יכול לקבל טיפול?

לנה נטפוב:

אז הוא יצטרך לנסוע קצת לבית חולים קרוב.

היו"ר אורי מקלב:

מה שאנחנו מבקשים מכם הרגולטורים לעקוב אחרי קופות חולים איזה מענה הם נותנים לילדים בעלי מוגבלות. אני מבין שבעלי מוגבלויות חלק נמצאים תחת חסות הרווחה וחלק הם תחת חסות משרד הבריאות. מה ההסדר?

לנה נטפוב:

נפגעי נפש מקבלים טיפול שיניים מכוח חוק שיקום חולי נפש בקהילה והם מטופלים. התקציב בא משירותי בריאות הנפש וד"ר מסאורה מנהל את הפרויקט הזה. זה בסל שיקום. מי שיש לו פיגור משרד הרווחה היסטורית דואגים לאנשים האלה. וזה רק אם זה בעל המוגבלות נמצא במוסד.

היו"ר אורי מקלב:

מה קורה עם בעלי הפיגור שלא נמצאים במוסד? אין אפליה, לא נותנים. למעשה אין לנו אפליה בחלק הזה. בין אם יש לו פיגור ובין אם אין לו פיגור הוא לא מקבל טיפול שיניים אם הוא נמצא בקהילה. אנחנו לא פעם דנו בוועדה הזאת על המקרים של ילדים בשיתוק מוחין מלא. הביטוח הלאומי משלם בעד הילדים שנמצאים במוסדות. יוצא שכאשר ההורים עושים מאמצים ולא שולחים את ילדיהם למוסד, יוצאים מופסדים. אנחנו צריכים לעודד אותם כחברה להחזיק את הילדים בבית כי אין תחליף להורים. ד"ר מסאורה לגבי פגועי נפש.

עבד אלסמיעה מסאורה:

נכי נפש מקבלים טיפול שיניים בקהילה במסגרת סל שיקום. הם קיבלו זכאות מתוקף חוק נכי נפש בקהילה. ‎22 מרפאות פרושות ברחבי הארץ מן הצפון עד הדרום מטפלים בהם. אלה מרפאות קהילתיות שעובדות לפי הוראות משרד הבריאות לנזקקים. הם מטפלים רק בנכי נפש.

מיה גפן:

כמה נכי נפש נמצאים בבתים, לא מסוכנים, לא מאשפזים אותם והם גם לא מקבלים סל שיקום? אין להם לאן ללכת, אף אחד לא מממן אותם. מי מגיע לו סל שיקום? מי שכבר משוקם.

עבד אלסמיעה מסאורה:

מי שכבר נמצא בתהליך שיקומי. יש כל שנה ‎1500 נכי נפש שמקבלים זכאות לטיפול שיניים. יש בקהילה ‎15 אלף נכי נפש. אני יודע שיש חסר. לא המון אנשים מקבלים את הזכאות אבל אנחנו משרד הבריאות. לא אני מחליט מי מקבל, מה מקבל. אני כמשרד הבריאות צריך לדאוג מבחינה מקצועית שאנשים יקבלו טיפול שיניים במרפאות כלל ארצי. כל שנה מסיימים טיפול שיניים. בשנת ‎2010 סיימו ‎870 איש טיפול שיניים בלי השתתפות עצמית. הטיפול כולל טיפול משמר, טיפול כירורגי וטיפול משקם. אנשים שלא קיבלו טיפול שיניים מפאת מצבם הפסיכיאטרי לא קיבלו טיפול שיניים במרפאה מקומית, היו כאלה ‎10 במספר, שלחנו אותם לבתי חולים לקבל את הטיפול בהרדמה כללית.

לנה נטפוב:

לגבי שיתוק מוחין עדכון. אנחנו מכירים את הארגונים שמטפלים של ‎CP. הם באו אלינו למשרד עם הבעיות שלהם. מבחינתנו הפתרון המעשי והאפשרי והחוקי במדינת ישראל זה פתרון דרך ועדת הסל, להוסיף טכנולוגיה חדשה לקבוצת חולים חדשה. אז אמרנו להם צריך להגיש הצעה לועדת הסל. היא לא הוגשה כי כנראה הם לא מצאו עזרה מקצועית מי יעשה להם את זה. הבעיה הזאת הגיעה למנכ"ל משרד הבריאות לפני כחודש וחצי והוא נענה לבקשתם להעניק להם עזרה מקצועית שאנחנו במקומם נגיש הצעה לועדת הסל. אנחנו עשינו זאת. הגשנו את ההצעה וזה יידון בועדת הסל הבאה של ‎2011. הדילמות הן בלתי אפשריות. אנחנו למשל ב-‎2010 הגשנו ‎5 טכנולוגיות לבעלי מומים כאלה ואחרים. למשל לגבי ילדים שנולדים עם שיניים שאחר כך מתפוררות. זה לא נכנס לסל למרות שהצורך צועק. השמיכה הציבורית קצרה. אנחנו מקווים מאוד שזה יקבל עדיפות בועדת הסל הבאה.

אבנר עורקבי:

מה עם כל הנכים? מה עם אוטיסטים? מה עם אנשים עם פיגור? מה עם אנשים שיש להם ניוון שרירים? מה איתם?

אילן פלדברג:

על זה שר האוצר צריך להחליט.

היו"ר אורי מקלב:

כל חולי שיתוק המוחין? זה בשיתוף עם הארגון?

אילן פלדברג:

עם האגף לבריאות השן.

היו"ר אורי מקלב:

אם ועדת סל הבריאות היתה מאשרת את זה?

אילן פלדברג:

מבחינתנו זה רק רגל בדלת כי אנחנו מכוונים לכל האוכלוסיות של המוגבלים. אני לא רואה שיתוק מוחין יותר בעייתי מפיגור שכלי ודאון סינדרום.

היו"ר אורי מקלב:

אני מניח שזה הולך לפי הדרגות, הדחיפות והצרכים.

אילן פלדברג:

יש אפילו דרגות יותר חמורות.

היו"ר אורי מקלב:

למשל בעניין הילדים האוטיסטים הוגשה בקשה? הרי כל סקטור מקדם את עצמו.

קרן גייר כהן:

אנחנו עמותת הורים ואנחנו גם עמותה מפעילה. בהיבט של העמותה המפעילה ב-‎1 בינואר הצלחנו סוף כל סוף לקבל איזושהי התייחסות ממשרד הרווחה וביטוח לאומי לנושא. בהיבט של ההורים שהילדים גדלים בבית אני באמת נמצאת כאן כדי לדבר בשמם. אנחנו נפגשים עם בית איזי שפירא ואנחנו מנסים לחשוב איך לעזור להם כדי לפתוח קמפיין. מהוועדה הזאת צריכה לצאת קריאה לקופות החולים ולמדינה על עניין הזכאות של הילדים האלה. צריך לעשות קמפיין ספציפי לאוכלוסיית בעלי המוגבלויות שזכאים לבוא לקופות. על זה לא שמו דגש.

היו"ר אורי מקלב:

יש היום מודעות אחרי שיש חוק ביטוח לדרוש את זה . משרד הבריאות כן עושה את זה. עדיין אין מודעות בקרב ההורים עם הילדים הנכים לדרוש את הזכאות.

שלום קוטשר:

הפקיד בסניף של קופת חולים בעצמו לא יודע על הזכאות.

היו"ר אורי מקלב:

אנחנו תרמנו את חלקנו בקיימנו את הישיבה הזאת ואנחנו נעצים את זה וכל אחד מכם שיהיה שותף בעניין הזה. אפרים בבקשה.

אפרים חוצ'ה:

אני חבר מועצת הבריאות מטעם משרד הרווחה. תמכתי בהצעה של סגן השר ליצמן לגבי סל התרופות, ‎80 מיליון שקל, הנושא של השיניים בעד טיפול מונע שבעצם משפר את מצבם של הנזקקים. אני גם בועדת המעקב במועצת הבריאות. אנחנו ניפגש בעוד חודש בפעם הראשונה ואני אקח את הדברים שנאמרו פה ואני בהחלט הולך לקדם את העניין של הילדים בעלי צרכים מיוחדים שיקבלו התייחסות שווה ככל ילד רגיל כחלק מהתמהיל הכולל ואני אעמוד על כך. אני אבקש את זה כחלק מההתחייבות של המדינה לתת להם טיפול. אני מניח שיש בעיה ארגונית. ייתכן שיש מרפאות שעדיין לא מסוגלות לטפל ילדים מסוג זה. אני יוצא מהוועדה הזאת ואני אהיה פה לקטע הזה. במסגרת היותי חבר בועדת המעקב אני אנסה לדחוף שהאוכלוסיות האלה לא תקופחנה. לגבי סל התרופות אני מוכן להתעניין גם בזה.

היו"ר אורי מקלב:

המטרה שלנו היא להציף את הנושא הזה, להצביע על המצוקה של בעלי המוגבלות בטיפולי השיניים. משהו נכשל כאן במערכת הבריאות. לא יכול להיות שאחוז כזה גבוה של אנשים לא מקבלים טיפול שיניים. אנחנו חייבים את זה למוגבלים מבחינה מוסרית, חברתית, ערכית. אני מודע לזה שאי אפשר לעשות את זה ביום אחד, ובית איזי שפירא לא יכול לענות לכל הצרכים.

אבי סלומה:

אני מציע הצעה, להקים קרן מיוחדת לטיפולי שיניים בקרב האוכלוסייה הזאת.

אילן פלדברג:

לארגון איל"ן יש קרן כזאת. גם אצלנו יש קרן. אבל זה לא פתרון גורף. אפשר לפתור את הבעיה. זה יכול להיות סדר גודל של ‎1000 שקל לשנה בממוצע למטופל. אנחנו יכולים לקיים מסגרת תקציב שבנויה מספר אלפים של אנשים. כך אני יכול לפתור את כל הבעיות של האנשים האלה בתוך ‎10 שנים. אנחנו מטפלים ב-‎20% מהאוכלוסייה הזאת בשנה.

אריה רוטלין:

אני מייצג את עמותת אנו"ש, עמותה לנפגעי נפש. הופתעתי לשמוע את הדוקטור שדיבר על טיפול שינים לנפגעי נפש. העמותה שלנו מייצגת המון סניפים בצפון הארץ.

לנה נטפוב:

אתם בקשר עם סל ועדות שיקום?

אריה רוטלין:

לעמותת אנו"ש יש גם הוסטלים וגם דיור מוגן. ודאי שמטפלים באנשים האלה באמצעות סל השיקום.

לנה נטפוב:

כי הזכאות לטיפול שיניים ניתנת על ידי רכז ועדת סל שיקום יחד עם זכאות לפעולות שמתקיימות בקהילה.

אריה רוטלין:

מדובר גם על אותם אנשים שאינם נמצאים במסגרות אם זה של העמותה או אם זה של ההוסטלים, להם יש בעיה רצינית. אמנם הם באים פעם בחודש לתחנה לבריאות הנפש לקבל תרופות אבל יש להם בעיה. הם כל היום לבד בבית. אני שייך לעמותה הזאת כבר ‎17 שנה. אני מכיר אנשים שאין להם שיניים בפה מפני שאין להם כסף לטפל. למה לא מטפלים גם באנשים האלה? זאת בעיה רצינית.

היו"ר אורי מקלב:

אנחנו יוצאים מההנחה שאלה שמקבלים את סל השיקום זה אחוז קטן. אולי ‎10%.

אריה רוטלין:

האנשים שנמצאים בהוסטל או בדיור מוגן מקבלים מידע מהעובדת הסוציאלית. אבל הרבה אנשים לא מודעים לאפשרות של הטיפולים האלה.

היו"ר אורי מקלב:

רבותיי אנחנו הגענו לסיום הישיבה. אני מודה לכולכם שהשתתפתם בדיון הזה.

אבי סלומה:

אין לנו הורים ואין לנו אלוהים. לא נתתם לנו מענה.

היו"ר אורי מקלב:

המטרה שלנו היתה קודם כל ללמוד את הנושא הזה. אנחנו נמשיך לקדם את זה . על אף שיש חוק בריאות ממלכתי עדיין ההורים לילדים בעלי מוגבלות עדיין לא יודעים את זה. אנחנו לא נרפה. אנחנו נעלה את זה לסדר היום הציבורי בפני כול הגורמים הרלוונטיים גם לשרים וגם למנכ"לים בכל המשרדים שאחראים לכך. מתברר שאוכלוסיות מסוימות לא מקבלות טיפולי שיניים. אנחנו נמשיך לטפל בנושא הזה ונקיים ישיבת מעקב בנושא. אנחנו נפנה לשר הרווחה.גם בנושא של אקי"ם. לגבי משרד הבריאות, אנחנו חייבים לנער את קופות החולים שהזכאים יקבלו את מה שמגיע להם. אנחנו מודים לכל העמותות שעוסקות בעניין הזה.

הישיבה ננעלה בשעה ‎12:10