הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 6
מישיבת הוועדה המשותפת של ועדת הכלכלה וועדת המדע והטכנולוגיה
להצעת חוק הגבלת הפצת פרסומות ברשתות תקשורת
יום שלישי, כ"ה באדר ב התשס"ח (1 באפריל, 2008), שעה
13:30
סדר היום:
1. הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 33), התשס"ה-2005 - בקשות
לדיון מחדש ודיון מחדש של חברי הכנסת בנימין אלון, גלעד ארדן ומשה כחלון
נכחו:
חברי הוועדה:
גלעד ארדן (יו"ר ועדת הכלכלה) - מ"מ היו"ר
בנימין אלון (יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה)
יצחק זיו
אברהם מיכאלי
אלכס מילר
רונית תירוש
מוזמנים:
חה"כ רוברט אילטוב
חה"כ זאב אלקין
חה"כ אלי אפללו
חה"כ מנחם בן-ששון
חה"כ יואל חסון
חה"כ שי חרמש
חה"כ יעקב כהן
חה"כ מיכאל נודלמן
חה"כ עתניאל שנלר
עו"ד חיים גרון - סמנכ"ל בכיר אגף הנדסה ורישוי, משרד
התקשורת
עו"ד שריל קמפינסקי - הלשכה המשפטית, משרד התקשורת
עו"ד פדיה זידאן - הלשכה המשפטית, משרד התקשורת
פיני יצחקי - יועץ השר, משרד התקשורת
אורן משה - רפרנט תקשורת, אגף התקציבים, משרד האוצר
עו"ד יורם הכהן - ראש הרשות המשפטית לטכנולוגיות מידע
ולהגנת הפרטיות, משרד המשפטים
עו"ד דנה נויפלד - משרד המשפטים
עו"ד עמית אשכנזי - משרד המשפטים
דורון שקמוני - חבר הנהלת איגוד האינטרנט הישראלי
עו"ד חיים רביה - יועץ משפטי, איגוד האינטרנט
הישראלי
עו"ד איילת כהן מעגן - הלשכה המשפטית, חברת בזק
יהל בן-נר - מנהלת מחלקת רגולציה, חברת פרטנר
דוד ברדה - מנהל אגף סחר סלולרי, חברת פרטנר
עו"ד אייל שגיא - היועץ המשפטי, חברת מיקרוסופט
חברות לשיווק טלפוני
אלדד גת - מנהל חברת טלאול קונטקט סנטר (מוקד
טלפוני)
רונן בצלאל - מנכ"ל חברת פילטרטק (שירות פרסום טלפוני
לחברות)
מיכה בצלאלי - בעל חברת טלמרקטינג בראשית תקשורת
בע"מ
משה טולדנו - מנהל שיווק, חב' גלאור איתן - חב' תוכנה
ותקשורת סלולרית
משה שגב - חברת גלאור איתן
דוד אטיאס - מנכ"ל חברת דיו אינק
רן בלומנפלד - סמנכ"ל פיתוח עסקי ומוצרים, חברת
יוניסל
חברות הסוחרות באמצעות שיווק ישיר
אבי פדידה - מייל טו מייל
עופר האפרתי - בעל השליטה בחברת הדיוור אי-מייליון
בע"מ
עו"ד גלעד מור - משרד עו"ד זכרוני, מייצג את חברות הדואר
האלקטרוניות
משה ברדוגו - סמנכ"ל מידע, דן אנד ברדסטריט, חברה למתן
שירות נתוני אשראי
עו"ד שוש רבינוביץ - הלשכה המשפטית, איגוד לשכות
המסחר
נמרוד הגלילי - מנהל תחום רכבי ליסינג, איגוד לשכות
המסחר
אלי שחף - מנכ"ל חברת "עסקה טובה", יו"ר חטיבת שיווק
ישיר באיגוד לשכות המסחר
מיטל בשרי - פניות ציבור, המועצה הישראלית לצרכנות
עו"ד אייל אורון - אמון הציבור
עו"ד נעמי אסיא - משרד עורכי-דין נעמי אסיא ושות', לשכת
עורכי-הדין
דב תומר - סמנכ"ל פיתוח עסקי, המרכז הישראלי לניהול
עו"ד מוטי כהן - הלשכה המשפטית, שירותי בריאות כללית
יהודה טרואן - מחלקת המחקר והמידע של הכנסת
שרה אבידן - עוזרת לחברת הכנסת רונית תירוש
יצחק לוי - עוזר לחבר הכנסת יצחק זיו
ייעוץ משפטי: אתי בנדלר
יניב רוזנאי
ליענה מאור (מתמחה)
מרכזת הוועדה: עידית חנוכה
מנהלת ועדת הכלכלה: לאה ורון
רשמת פרלמנטרית: אירית שלהבת
הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 33),
התשס"ה-2005
היו"ר גלעד ארדן:
אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה המשותפת של ועדת הכלכלה וועדת המדע
והטכנולוגיה. על סדר היום בקשה לדיון מחדש בהצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים)
(תיקון מס' 33), התשס"ה-2005. חבר הכנסת בנימין אלון הגיש בקשה לדיון מחדש על
סעיף ספציפי ומייד יציג את הצעתו. אני באופן פורמלי הגשתי בקשה לדיון מחדש על
כל נוסח הצעת החוק, רק כדי לאפשר למי מן הדוברים שיבקש לנסות בפעם האחרונה
לשכנע את הוועדה. אני לא מתכוון לפתוח את זה לדיון מחדש, אלא אאפשר לנציג אחד
להציג מדוע אתם סבורים שהמודל האמריקאי מועדף, ואתן לממשלה להשיב על הטענות.
לאחר מכן הוועדה תיגש להצבעות. רשומה כאן גם בקשה לדיון מחדש של חבר הכנסת
כחלון.
עידית חנוכה:
הוא ביקש.
מוטי כהן:
גם שירותי בריאות כללית ביקשו לדון בהסתייגות להגדרות. אני נציג שירותי בריאות
כללית. בנוסף למפרסמים ולנציגים אחרים שנמצאים כאן, בישיבה הקודמת חשבנו שלא
אמורים לדון בסעיף ההגדרות, לכן לא היינו כאן. אנחנו מבקשים לדון שוב בנוסח
ההגדרות.
היו"ר גלעד ארדן:
אני לא מבין בדיוק על מה כי עד היום לא באתם לדיונים.
מוטי כהן:
השתתפנו בדיונים. בדיון לפני הקודם דנו בוועדה רק בשני הסעיפים הראשונים ולא
הגיעו לסעיף ההגדרות. יש לנו בעיה בסעיף ההגדרות, שהוא רחב מאוד וחל גם על
דברים שאינם בגדר פרסומות.
היו"ר גלעד ארדן:
נשמע אותך, אבל קודם כול נשמע את הצעתו של חבר הכנסת אלון, בבקשה.
אזכיר בקצרה שהוועדה קבעה איסור על משלוח דברי פרסומת באמצעות פקסימיליה, מערכות
חיוג אוטומטי, הודעות דואר אלקטרוני או הודעות מסר קצר (אס-אם-אסים) בלא קבלת
הסכמה מפורשת מראש בכתב מן הנמען. הסכמה בכתב יכולה להיות גם בדואר אלקטרוני.
מעבר לכל הפרטים, שלא נחזור עליהם, קבענו שתחולת החוק רק חצי שנה מיום פרסומו,
כדי לאפשר לכל החברות שיש להן מאגרי מידע עם שמות של לקוחות לפנות לאנשים
שכלולים במאגר ולקבל את הסכמתם להמשיך ולהעביר אליהם מסרים מסחריים.
יואל חסון:
איך קבעו שחצי שנה מספיק? למה דווקא חצי שנה? אולי צריך לקבוע שנה או 4
חודשים?
היו"ר גלעד ארדן:
לא נזמין מחקר מדעי שייבחן כמה זמן נדרש להיערכות. זה נראה לוועדה זמן סביר.
נבין על מה מדובר. יש להם מאגר מידע והם רוצים לפנות אל האנשים הכלולים בו
ולקבל הסכמה פוזיטיבית להמשיך לשלוח להם מסרים. אנחנו מאפשרים להם עכשיו במשך
חצי שנה להטריד את האנשים עד שיצליחו, או לא יצליחו, לקבל הסכמה.
קריאה:
לא להטריד. ליידע.
היו"ר גלעד ארדן:
אם יש להם אפשרות זמינה לפנות אל האנשים, לדעתי גם 3 ימים, שבוע או שבועיים
יכולים להספיק. הם יכולים לפנות אל האנשים באותה דרך שהם רוצים להמשיך לפנות
אליהם בעתיד. לפי דעתי חצי שנה זה אפילו מעל ומעבר.
יואל חסון:
שוכנעתי.
היו"ר גלעד ארדן:
אולי אפתח את זה לדיון מחדש כי תוך כדי ההסבר השתכנעתי שאולי צריך לקבוע זמן קצר
יותר.
חבר הכנסת אלון, בבקשה.
בנימין אלון:
אדוני היושב-ראש, אבקש להכניס תיקון בהצעת החוק. אם אשכנע את חברי הוועדה להצביע
בעד הצעתי אזי זה יהיה הנוסח שהוועדה מציעה, ואם לא אשכנע אבקש כמובן שהיא
תירשם כהסתייגות כדי שאוכל לנסות לשכנע את חברי המליאה.
פרסום החוק, לאחר שייקבע תאריך התחילה שלו, ישנה את המצב הקיים ויאסור על משלוח
פרסומות בדואר אלקטרוני ובפקסים, וכבר יש לכך התייחסות בחוק. זה יהיה המצב
החוקי מכאן ואילך, לא יוכלו להטריח אנשים בהודעות מסחריות בפקסים או באי-מיילים
אם לא אמרו מראש שזה רצונם. לא אחזור על כל הנימוקים והאיזונים שנדונו בוועדה.
ההסתייגות שלי לא מתייחסת לאי-מיילים, על אף שנשלח דואר spam עליו דובר רבות,
כי אי-מייל לא עולה כסף ולכן הטרחה שנגרמת כאשר מישהו "מפגיז" בהצעה מסחרית
ומכריח אותי לשבת במשך שעות ולמיין את ההודעות, אחרי המיון של הספקים, אם זה
spam או לא spam, זה לא צודק, וכנ"ל פקסים. זה שהנייר שלי נגמר והדיו שלי
נגמר ומטריחים אותי לקרוא את כל ההודעות שקיבלתי - בעניין זה אני לא מבקש לשנות
את הצעת החוק אלא אדם יצטרך מראש לאשר את זה, כפי שהחוק מציע.
אבל בטלפונים - טלפון קווי שנעשה בו טלמרקטינג, טלפון קווי IVR, טלפון נייד
שנעשה בו טלמרקטינג, אס-אם-אס בטלפון נייד - באמצעים הללו האיזון בין השיווק
החופשי והשיווק הישיר שעונה לקהל מסוים, מפולח, ממוקד, שנחוץ לחופש הכלכלי
והמסחרי של ישראל, שנותן אופציה לאנשים שאין להם יכולת לפרסם ב"ידיעות אחרונות"
ובערוץ 2, שיש בו הרבה מאוד דברים טובים שמטיבים עם כולנו - זה כרגע יישאר.
איך בכל אופן נאזן בין החופש הכלכלי ובין אי הטרחת הציבור שלא רוצה? בשיחת טלפון
חינם אחת ל-1-800, למספר שיפורסם, בדיוק כפי שמקובל בארצות-הברית, ניתן יהיה
להירשם במאגר של אנשים שביקשו Do not call. בשיחה אחת יזהו את המכשיר שממנו
בוצעה השיחה ומכאן ואילך האדם ייגרע מן הרשימות ואז גם המשווקים לא יצטרכו
לחינם למכור למישהו שלא מעוניין בכך. המודל הזה פועל בארצות-הברית.
אני זוכר שהיועצת המשפטית סיפרה באחד הדיונים על בעיות שנוצרו במאגרי אינטרנט.
אני לא מדבר עכשיו על מאגרי אינטרנט. דווקא מאגר כזה של Do not call אני לא
רואה איזו בעיה עשוי ליצור, גם לא חוקתית. הרי ב"קווי זהב" ניתן היום להגיע
ב"גוגל", באינטרנט, בכל מיני דרכים לכל מספר טלפון שרוצים. אם יהיה מאגר כזה
הוא יוסיף גם לאיכות החופש שיש לי שלא יטרידו אותי בין 2-4 בטלפון לא רצוי עם
הצעה מסחרית. זה יטריח אותי פעם אחת - ויש חצי שנה להתארגן לזה, כפי שציין
אדוני היושב-ראש. בחצי השנה הזאת אפשר להקים מאגר כזה. בארצות-הברית יש ניסיון
בהפעלת המודל, שהוכיח את עצמו. אפשר לנקוט גם בקמפיין פרסומי שמראה איך הוועדה
הזאת הוציאה מתחת ידיה דבר מתוקן וחידשה חידוש שלא היה עד היום. לכן היא רוצה
לבדוק, היא מתחילה בפקס ובאי-מייל בצורה גורפת, ואילו את האס-אם-אס ואת
הטלפונים היא משאירה לשיווק הישיר, נותנת אופציה למשווקים שאינם מיליונרים
לפרסם לקהל מסוים, ונותנת אופציה לאדם שרוצה לישון בין 2-4 פעם אחת בחיים
להתקשר בטלפון ולהודיע: Do not call והוא לא יוטרד יותר, לא מהטלפון הנייד שלו
אם יתקשר משם וייכנס למאגר ולא מהטלפון הנייח שלו. זה כל שאני מבקש. זה נראה לי
הגיוני מאוד ומובן מאוד. במקום זה מציעים כאן - ועושים גיוס קואליציוני - לכרות
ענף שלם, עם כל ההשלכות למפרנסים, ולדעתי גם להזיק לשוק.
ציינתי בדיון הקודם, אמנם בהקשר אחר, אני זוכר עד כמה היה חשוב לי השיווק הישיר
כשר התיירות ועד כמה היה קשה לי לשכנע את אנשי משרדי שלפעמים באירועים של טרור
עדיף לא לפרסם ב"ניו יורק טיימס" אלא לעבוד מול פלח ממוקד. במקרים מסוימים טוב
לשוק וטוב לכלכלה, מעבר לענף הספציפי הזה שיסבול כאן קשות, לעבוד בשיווק ישיר
וממוקד. זה מוסיף לתחרות, מוסיף לבריאות של השוק.
חבל לי שבנושא כל-כך מקצועי וכל-כך חברתי יש גיוסים קואליציוניים. אני אומר שוב,
אם בגלל הגיוס לא אצליח לשכנע את הוועדה לקבל את הצעתי - - -
יואל חסון:
יש לך איזו הצעה לגשר על הדברים?
בנימין אלון:
הצעתי, ואם לא אצליח לשכנע את הוועדה ההצעה תיבחן במליאה. זאת הפרוצדורה.
היו"ר גלעד ארדן:
המודל הזה מיושם בארצות-הברית רק על טלפונים. חבר הכנסת אלון מציע - ואני באופן
עקרוני תמכתי ברעיון, אולם משרד התקשורת לא מוכן להסכים למודל - להקים מאגר כזה
גם במדינת ישראל, מאגר שהמדינה תרכז, וכל אזרח יוכל לפנות ולבקש שלא יתקשרו
אליו.
יואל חסון:
שמעתי שהיתה הצעת פשרה, לחזור בעוד חצי שנה לוועדה ואז לראות איך זה עובד.
היו"ר גלעד ארדן:
לא, אין הצעה כזאת. מבחינתי הבעיה, כאשר הממשלה מציבה רק שתי אלטרנטיבות, לקבל
את המודל שהיא מציעה או שהיא תמשוך את החוק, יש כאן התנגשות בין האינטרס של
האזרחים, שלא יטרידו אותם, ובין האינטרס המוצדק של חברות שרוצות להמשיך
ולהתקיים ולהתפרנס. אם אלה האלטרנטיבות, אני נוטה לכיוון הצרכנים. אני מצטער
שהממשלה לא מוכנה לקחת על עצמה את העניין הזה כי אז ניתן היה לגשר, כאשר זה
נהנה וזה אינו חסר, והיינו קובעים הטלת קנס אדיר על מי שיתקשר בכל זאת גם
לאנשים ששמותיהם במאגר ה-Do not call.
יואל חסון:
אני אמנם ממלא מקום יושב-ראש הקואליציה, והקואליציה מחויבת להצביע עם הממשלה,
וכך תעשה, אבל אני מבקש להביע את עמדתי האישית. אני סבור שההצעה של חבר הכנסת
אלון נכונה והיה צריך ללכת לכיוון הזה. הבנתי שאחת העילות להתנגדות הממשלה,
שיצטרכו להקים מרכז ויש לכך עלויות כספיות. חבל שלא חשבו כאן למשל שהחברות
יוכלו לקחת על עצמן את בניית המרכז הזה ולממן אותו.
היו"ר גלעד ארדן:
הנימוק הכספי איננו הנימוק היחיד להתנגדות. עוד מעט הממשלה תתייחס. התקיימה
פגישה השבוע וקיבלתי עליה דיווח.
יואל חסון:
לפני שעה שוחחתי עם שר התקשורת.
היו"ר גלעד ארדן:
שר התקשורת עדיין לא קיבל עדכון מלא. ההתנגדות איננה כספית בלבד.
יואל חסון:
שוחחתי עם סמנכ"ל משרד התקשורת. כך הוצג לי היום, אבל לא משנה, אני אומר את
דעתי. ברמה העקרונית לבוא בצורה כל-כך גורפת ולהוריד מן השולחן כלי שיווקי כזה,
ולקבוע קטגורית שאין יותר כלי שיווקי כזה ואי אפשר לעשות שימושים כאלה - - -
יעקב כהן:
רק מי שרוצה.
היו"ר גלעד ארדן:
יש אפשרות לעשות שימוש בכלי, אבל צריך הסכמה, כמו באירופה.
יואל חסון:
הבנתי שבאירופה זה עובד לא מי יודע מה.
יעקב כהן:
אין מכירות באירופה?
יואל חסון:
השימוש בשיטה הזאת, שמתקשרים לאנשים ומקדמים מוצר, לא עובד היטב באירופה. נראה
לי שהורדת היכולת השיווקית הזאת לחלוטין היא קטגורית מדי וחותכת מדי, בפרט שזה
מתאים גם לעסקים קטנים. אני יודע שגם עסקים גדולים משתמשים בה.
יצחק זיו:
זה מתאים לעסקים באופן כללי.
יואל חסון:
גם לעסקים גדולים, אבל בעיקר לעסקים קטנים. אני חושב על הספר השכונתי שהיה רוצה
לפרסם עצמו באס-אם-אסים לשכונה, לספר שפתח מספרה ולהזמין את כולם. יש לו את
מאגר השמות בוועד השכונה אך לא יוכל לעשות את זה יותר. אני יודע שיש גם שימושים
של חברות ענק בעשרות אלפים, ואולי מאות אלפים, ואני מבין את זה.
נראה לי שנכון יותר ללכת לכיוון הזה, שאם אדם מקבל הודעות בצורה כזאת יוכל בצורה
פשוטה מאוד להגיד: תסירו אותי, אני לא רוצה לקבל הודעות. גם אם בסופו של דבר
יסירו עצמם 90% מאזרחי ישראל זה בסדר גמור. אבל לסגור את האפשרות הזאת כעת
לגמרי? זאת נראית לי החלטה לא נכונה, אבל זאת החלטת הממשלה והחלטת משרד
התקשורת. לא אהיה כאן כדי לתמוך בה, אבל כך יהיה.
אלכס מילר:
אדוני היושב-ראש, הקשבתי היטב לדבריך, שאתה נוטה יותר לתמוך בצרכנים מאשר ללכת
עוד צעד, מחשש שהממשלה תמשוך את הצעת החוק, כפי שהבטיחה, אם ההסתייגות
תעבור.
בסופו של דבר מי שייפגע מהצעת החוק זה לא מי שאנחנו מחפשים להגן מפניהם על
הצרכנים, אלא דווקא מי שנצטרך בסופו של דבר לטפל במצב הכלכלי שלהם, אלה שיאבדו
את פרנסתם, וזה אותם אזרחים ואותם צרכנים. אם המעביד מאבד את הכוח הפרסומי שלו,
למעשה מאבד את מקור פרנסתו, לא יוכל לשלם משכורות לעובדים שלו ואז הם יימצאו
בחוץ ובסופו של דבר המדינה תשלם להם כסף על-ידי המוסד לביטוח לאומי וכן הלאה.
דווקא בחקיקה כזאת, שיש לה השלכות רחבות על פרנסה של אנשים במדינה, חשוב להתקדם
בשלבים. אני פונה למשרד התקשורת לחשוב פעם נוספת. אפשר לחסום, אבל עם כל הכבוד,
לא תדעו איך לטפל, ובסופו של דבר אתם יכולים להגיד גם שלא חובתכם לטפל באנשים
הללו שיישארו בלי פרנסה, וחבל. ניתן לנקוט בצעדים דרקוניים פחות, להתקדם
לאט-לאט ולבדוק איך לטפל בנושא הזה, אבל לא לבטל ומחר להגיד: סליחה, טעינו, מה
נעשה עכשיו? בואו ניצור מקומות פרסום נוספים, בואו נפתח אפשרויות נוספות
לאזרחים להתחבר. אני מאמין שמי שהוועדה באמת מנסה להגן מפניהם ימצאו דרך להגיע
לצרכנים. גם מי שלא יוכלו לשלוח אי-מיילים ישלחו את זה דרך חוץ-לארץ, הרי החוק
הזה עובד רק בישראל. אז מה יוכלו לעשות? רוב ה-spam שאנחנו מקבלים מגיע במילא
מכתובות שלא קשורות לישראל, אז יעקפו את זה, ימצאו דרך. במי אנחנו פוגעים?
דווקא באנשים שלנו? תחשבו קצת לפני שחוסמים.
היו"ר גלעד ארדן:
אני לא פותח את הדיון היום, צר לי. אולי נשמע קודם כול את הטענה של קופת-חולים
כללית על ההגדרות ואז הממשלה תתייחס באופן כולל.
מוטי כהן:
אני מייצג את שירותי בריאות כללית, אבל אני מבין שזה, מן הסתם, על דעת כל
קופות-החולים. כיום ההגדרה בהצעת החוק רחבה מאוד וכוללת גם "שירות". לא כתוב
אפילו "שירות מסחרי". היינו רוצים להחריג את קופות-החולים.
אתי בנדלר:
"מסר המופץ באופן מסחרי שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות".
מוטי כהן:
כתוב "שירות". היום קופות-החולים שולחות הודעות, כמו למשל תזכורות לתור אצל
רופא, אס-אם-אס על פתיחת מרפאה או סגירתה, הודעה ללקוח שהגיעו תוצאת בדיקת דם
שעשה וכי עליו להגיע למרפאה.
היו"ר גלעד ארדן:
כל זה לא אסור. כתוב "לעודד רכישת מוצר או שירות".
מוטי כהן:
אם זה לא אסור, היינו מבקשים לכתוב במפורש שמדובר בשירות מסחרי.
היו"ר גלעד ארדן:
לא צריך.
מוטי כהן:
בהגדרת "מפרסם" כתוב בין היתר "מי שתוכנו של דבר הפרסומת עשוי ... לקדם את
מטרותיו".
היו"ר גלעד ארדן:
היועצת המשפטית לוועדה תבהיר לפרוטוקול את הכוונה, בבקשה.
אתי בנדלר:
ההגדרה מתחילה במילים "מסר המופץ באופן מסחרי שמטרתו לעודד רכישת מוצר או
שירות". כלומר, הוא מופץ באופן מסחרי. לא באופן המוני, אלא באופן מסחרי.
מוטי כהן:
"באופן מסחרי" זה בסדר. הבעיה, שזה חל כרגע על פקסימיליה ועל אס-אם-אס.
אתי בנדלר:
בכל דרך.
מוטי כהן:
לא צוין שהשירות מסחרי.
אתי בנדלר:
אקרא לך את הקטע שמתייחס רק למסחרי: "מסר המופץ באופן מסחרי שמטרתו לעודד רכישת
... שירות". יש כאן חליפין: או מוצר או שירות.
מוטי כהן:
כלומר זה חל רק על רכישה, וחד-משמעית לא יחול על דברים שציינו בפנייה שלנו?
אתי בנדלר:
"או שמטרתו לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת".
היו"ר גלעד ארדן:
זה לא מסר שמטרתו לתת שירות, אלא מסר שמעודד לרכוש שירות.
מוטי כהן:
את זה אנחנו לא עושים.
אתי בנדלר:
אם תכתבו שמשרדי קופת-החולים עברו לכתובת אחרת, זה מותר. אם תכתבו: "משרדינו
הראשיים עברו לכתובת אחרת ותוכלו לרכוש שם ביטוחים משלימים", זה אסור.
מוטי כהן:
לזה אנחנו מסכימים. אבל אם אנחנו מודיעים ללקוח שהוא זכאי לטיפול שיניים חינם
אצל שיננית, זה נחשב לעידוד לרכישת שירות? יש זכאות חצי שנתית לטיפול מסוים,
אצל שיננית לדוגמה.
אתי בנדלר:
אם זה חינם, אני לא בטוחה.
מוטי כהן:
אם תאמרי חד-משמעית ששירות כזה איננו מסחרי אז אין לנו בעיה.
אתי בנדלר:
להבנתי לא מדובר כאן על רכישת שירות אך אני רוצה לשמוע את עמדת משרדי הממשלה, מה
היתה כוונתם.
מוטי כהן:
גם להבנתי, אבל רציתי לחדד את העניין בשל ההגדרות הרחבות בהצעת החוק.
שריל קמפינסקי:
ייתכן שניכנס כאן למין אזור אפור, אבל הכוונה היתה למסר שנועד לעודד רכישת שירות
או מוצר.
מוטי כהן:
ככל שהמיקוד על רכישה, אין לי בעיה עם זה.
היו"ר גלעד ארדן:
הרי יש גם טריקים פרסומיים, שכותבים לך: "זכית בחבילת נופש חינם", וכאשר אתה
מתקשר מסתבר שזה עניין שיווקי. אם תחלקו טיפולי שיננית חינם, לא מותנה בשום
דבר, והאדם יבוא ולא יצטרך לרכוש שום דבר, אני סבור שלא תהיה בכך בעיה, אבל ככל
שזה יהיה כרוך בדבר מה נוסף שיווקי או פרסומי, זה יחול בוודאי. החוק נועד לסגור
את כל הפרצות ולמנוע התחכמויות למי שלא מעוניין.
אני מבקש לשמוע את עמדת הממשלה. אתה רוצה לדווח על הפגישה? עם מי נפגשת?
אלי שחף:
עם משרד התקשורת.
היו"ר גלעד ארדן:
תדווח בקצרה כי במילא מר חיים גרון יציג עוד מעט את עמדתם.
אלי שחף:
התרשמנו שמשרד התקשורת והממשלה לא בחנו את ההשלכות הכלכליות של החוק הזה, בין
היתר על פיטורי עובדים. התרשמנו גם שהמודל האירופי לא נבחן לעומק, על רמת
הישימות או אי-הישימות שלו. הפצנו טבלה פשוטה מאוד לכל חברי הוועדה על ההבדל
בין המודל האירופי והמודל האמריקאי, כדי להראות שגם ברמה הצרכנית המודל
האמריקאי נכון יותר. על-פי המודל האמריקאי אפשר להסיר שֵם של לקוח מרשימת תפוצה
על-ידי פעולה חד-פעמית: יש אתר אינטרנט וכל אחד יכול להסיר את כתובתו ואת מספר
הטלפון שלו מאתר האינטרנט. לעומת זה, המודל האירופאי מחייב אדם להסיר את הכתובת
שלו או את מספר הטלפון שלו - - -
היו"ר גלעד ארדן:
אדוני, מה שאתה עושה לא מקובל עליי. אני לא פותח את הדיון להסבר מחדש לטובת מי
שלא היה בישיבות הקודמות. מה השתנה, או מה יש לך להוסיף על מה שנאמר
בפגישה?
אלי שחף:
במהלך הפגישה הבנו שהמודל האירופאי לא נבחן לעומק. ככל הידוע לנו, המודל
האירופאי נכשל, העסקים לא מתייחסים אליו. לא פגשנו בשום פסק-דין משמעותי על
שולחי דואר spam, ואני מתייחס כרגע רק לאס-אם-אס ו-IVR.
היו"ר גלעד ארדן:
זה שלא שמצאתם פסק-דין לא אומר שהחוק לא עובד. אולי זה נובע מכך שמצייתים לחוק.
אלי שחף:
כולם מצייתים? מאות מיליוני אנשים מצייתים לחוק? אין אף משווק שעובר על
החוק?
היו"ר גלעד ארדן:
אני יכול להציג לך דוגמאות מתחום העישון במקומות ציבוריים ותגלה שלא מפתיע כל-כך
ללמוד שבאירופה יש ציות להוראות החוק.
אלי שחף:
אני יודע מידיעה אישית, בשל קשר מסחרי שיש לי עם חברות מקבילות באירופה, שיש שם
משלוח הודעות באמצעות אס-אם-אס ו-IVR ללא מגבלה. להערכתי אין שם כל מודעות
לחקיקה שנתקבלה.
לאמץ היום למדינת ישראל את המודל הזה רק מכיוון שהממשלה לא רוצה לבחון את
האפשרות שלא היא תנהל את המאגר הציבורי אלא גוף לא ממשלתי, המשמעות היא לאמץ
חוק שלא עובד בשום מקום, להחיל אותו ולגרום נזק תוך כדי אי-איזון מול העוסקים.
חבל שתתקבל עכשיו החלטה כזאת ברמה של יחסי כוחות בין קואליציה ואופוזיציה מבלי
להתייחס עניינית.
היו"ר גלעד ארדן:
ככל שאדוני מייצג כאן את איגוד לשכות המסחר, כאשר טוענים טענה שבאירופה זה
כישלון מצופה שתציגו בפני הוועדה מסמכים כלשהם מאירופה.
אלי שחף:
שלחנו לכבודו מסמך בעניין הזה, מאמר מעמיק על כישלון המודל האירופי.
היו"ר גלעד ארדן:
מאמר של מי?
אלי שחף:
נמציא אותו שוב לידי הוועדה.
היו"ר גלעד ארדן:
בכל אופן, מחלקת המחקר והמידע של הכנסת שבחנה את הנושא לא ציינה בפנינו שהמודל
הזה נכשל באירופה, ככל שאני זוכר.
יעקב כהן:
שמעתי את דבריו של חבר הכנסת בני אלון. אני חייב לומר דבר אחד. רבותי, בואו
נתעלה ונהיה כנים. יש היום פרסום בכל המקומות - ברחוב, בעיתונות. לא ייתכן
שמישהו יפרוץ לביתי, ייכנס אליי בעל כורחי, ואם אני לא רוצה שיפרוץ אליי שאדרש
להודיע למשטרה שאני לא מעוניין שיפרוץ אליי. רבותי, הייתי בעל עסק ומידי בוקר
הייתי קם ומקבל הטרדות, חבילת ניירות. מה שמעניין אותי אני הולך לחפש. מישהו
אומר לי: שלחתי לך פקס. בוודאי לא שמתי לב כאשר זה היה בתוך חבילת ניירות שאני
לא מסתכל עליהם, לקחתי את כל החבילה וזרקתי לפח.
רבותי, לכל דבר יש קץ ויש זמן. אומרים שגם לגנבים אנחנו צריכים לדאוג, אולי ניתן
להם לעבוד, אחרת אנחנו מקפחים פרנסה של אנשים רבים שמתפרנסים מזה. לכל דבר יש
היגיון. אני מכבד את מי שרוצה בזה. אני לא מכיר אף אחד כמעט שמסתכל בזה. תאמינו
לי, פרט לילדים אנשים לא מחפשים את זה.
בנימין אלון:
לא התכוונתי להגיד שכולם גנבים.
יעקב כהן:
לא גנבים, אבל אם נכנסים אליי הביתה ולוקחים לי נייר ודיו בלי רשות - לוקחים
ממני משהו. תקרא לזה כפי שתרצה.
אלכס מילר:
כיצד זה מתקשר?
יעקב כהן:
אני מצפה מהם, אם הם רוצים דבר מה ממני - חברות הפרסום וחברות הטלפון הרי
מרוויחות כאן - שייתנו לי הטבה. הם מוכנים לתת לי? הם לוקחים ממני נייר בלי
רשות.
היו"ר גלעד ארדן:
אם החוק הזה יעבוד, במשך חצי השנה יציעו אולי הטבות למי שיסכימו להמשיך להיות
כלולים במאגר.
יעקב כהן:
בינתיים הם לוקחים ממני דיו ונייר. איך אתה רוצה לקרוא לזה?
בנימין אלון:
אני לא מתנגד לזה, לא התייחסתי לפקס ולאי-מייל. אני מבקש להחריג רק אס-אם-אס
וטלפון, שבזה תהיה אפשרות להקים מאגר של מי שהודיע Do not call, שאדם יוכל
להתקשר פעם אחת ולבקש לא להתקשר אליו.
יעקב כהן:
אני אומר דבר אחד, אתה לא יכול להתפרץ אליי הביתה ללא רשות. אם אני רוצה, אודיע
לך שתתן לי את זה. אם אתה שואל אותי, רוב האזרחים במדינה לא מעוניינים בכל
הפרסום הזה ובדואר הזה, ואם הרוב לא רוצים צריך להגן עליהם. הצעת החוק הגיונית.
לא צריך בשביל זה לגייס את הקואליציה. צריך לגייס את ההיגיון הבריא ולהתעלות
מעל הלוביסטים. אם לא תגייסו את הלוביסטים לא יצטרכו לגייס את הקואליציה.
בנימין אלון:
אתה מסכים שגם גיוסי כספים לתרומות ולפוליטיקה יימנעו?
יעקב כהן:
כן, בוודאי. תן לי לשבת בבית באופן פרטי. ביתי הוא מבצרי. אל תחדור אליי ללא
רשות.
היו"ר גלעד ארדן:
אצלם מאגר המידע נמצא בבתי-הכנסת בשכונות.
בנימין אלון:
בגיוסי כספים?
היו"ר גלעד ארדן:
לא גיוסי כספים, אבל דיברת על פוליטיקה.
יעקב כהן:
באמת אני לא רוצה. מי שרוצה, יש דרכים אחרות. גם אני גייסתי פעם כספים. אל תיכנס
לביתי, תן לי מנוחה.
היו"ר גלעד ארדן:
תודה. שני דוברים אחרונים: מר יורם הכהן, ראש הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע
במשרד המשפטים.
יורם הכהן:
ואחראי על רשם מאגרי מידע. זה פונקציה שאחראית על חוק הגנת הפרטיות.
הדיון כאן עושה לי דז'ה וו לדברים שקראתי ולנאומים של חברי הכנסת בדיון ב-1995
על הדיוור הישיר וחוק הגנת הפרטיות.
אני מבקש להפנות תשומת לבכם לעניין אחד. בשנת 2007 70% מן התלונות שקיבל רשם
מאגרי מידע היו בענייני דיוור ישיר. הציבור מוטרד מן העניין הזה, התעשייה הזאת
מטרידה אותו.
היו"ר גלעד ארדן:
בדיוור ישיר אתה מתכוון לחלוקת ניירות בתבות הדואר בבתים?
יורם הכהן:
אני מדבר על דיוור ישיר על-פי חוק הגנת הפרטיות, על-פי מאגר מידע מאופיין, על מה
שאנחנו מדברים כאן.
היו"ר גלעד ארדן:
כלומר מערכות הטלפון והאס-אם-אס.
יורם הכהן:
לצורך העניין מבחינת כמות ההטרדה זה עוד יותר בעייתי מכיוון שהמודל על-פיו
עובדים העסקים הללו, הם רוצים לחלק למספר רב ככל היותר של אנשים כדי להשיג
שיעור מסוים של היענות.
היו"ר גלעד ארדן:
אתה אומר: 70% מן התלונות. כמה תלונות היו בסך הכול?
יורם הכהן:
70% מן התלונות הסתכם כמדומני ב-79 תלונות.
קריאה:
לכן מפטרים 4,000 עובדים? תשמרו על הפרופורציה.
היו"ר גלעד ארדן:
יפה ש-80 אנשים יודעים שהתפקיד הזה קיים, שיודעים לפנות אליו דווקא.
חיים גרון:
זה תפקיד חדש לגמרי שהוקם לפני כשנה.
יורם הכהן:
על-פי מה שאנו פוגשים, זה מטריד את הציבור.
היו"ר גלעד ארדן:
גם את נציגי הממשלה זה מטריד.
יורם הכהן:
דבר נוסף, שעלה אף הוא בדיון בעבר, במודל האמריקאי, שכולם נתלים בו ורוצים לפעול
לפיו, למעלה מ-80% מן האמריקאים הביעו עמדתם שאינם רוצים את השירות. להזכירכם,
ארצות-הברית היא אומה של שיווק, ו-80% מן האמריקאים אמרו שאינם רוצים את
השירות הזה. אני חושב שכאשר הכנסת מביעה את רצון העם בחוקים שלה, עדיף שתביע את
רצון העם, ורצון העם אומר - אם ניקח את המודל האמריקאי - ש-80% אומרים אינם
רוצים בזה.
קריאה:
רצון העם האמריקאי.
יורם הכהן:
והכלכלה האמריקאית לא נפלה.
היו"ר גלעד ארדן:
הוא מנסה להגיד: אם אתם מתבססים על המודל האמריקאי, דעו ש-80% מן הציבור
האמריקאי הביע דעתו שאינו מעוניין בשירות. כלומר, יישום המודל כאן משמעו להטריח
80% מן הציבור להתקשר ולהירשם במאגר הזה.
בנימין אלון:
החוק להגנת הפרטיות לא יכול לעזור, ואתה לא יכול לעזור במאגרים שאינם רשומים.
יורם הכהן:
זה לא קשור לרשום או לא רשום.
בנימין אלון:
אבל אתה לא יכול לעקוב אחריו.
יורם הכהן:
אנחנו עוסקים במאגרי מידע מאופיינים.
בנימין אלון:
ה-Do not call כן יכול לעזור. למה לא?
יורם הכהן:
מה זה "יכול לעזור"?
בנימין אלון:
איך תאתר אותם? אינני יודע מי המטרידים הגדולים יותר, הרשומים המאופיינים או הלא
רשומים, אבל לא משנה. אתה יכול לעקוב רק אחרי מי שיש לו מאגרים, והם אצלך.
יורם הכהן:
אנחנו נמצאים במאטריה שהיא על-יד. אמרתי שהציבור מוטרד מזה, ואנחנו רואים את זה
בפניות אלינו, שדרך אגב לא מבחינות אם זה לפי חוק הגנת הפרטיות או לא. חלק מן
התלונות שאנחנו מקבלים מתייחס גם לשירותים מן הסוג שנדון כאן, ואז אנחנו אומרים
להם: סליחה, זה לא בתחום האחריות שלנו. לצערנו אנחנו לא יכולים לעזור לכם.
נושא ה-opt' in ו-opt' out הוא הנושא המרכזי. אם נסתכל על המודל האמריקאי,
הציבור האמריקאי הצביע בסופו של דבר opt' out.
בנימין אלון:
ניתן גם לציבור הישראלי אפשרות לעשות את זה. כל מה שאמריקה רוצה גם אנחנו רוצים,
אז בואו נעשה את זה.
היו"ר גלעד ארדן:
לפני מר גרון, רק בשביל תחושת האיזון אאפשר למר אלדד גת, מחברת "טלאול קונטקט
סנטר", לומר את דבריו.
אלדד גת:
רבותי חברי הכנסת, לפני ההצבעה אני מבקש להגיד משפט אחד. החברה שלי היא דוגמה.
אנחנו מעסיקים 1,000 עובדים ונצטרך לפטר כ-100 עובדים אם החוק ייכנס לתוקף
כלשונו והתיקון של חבר הכנסת בני אלון לא יתקבל. כאשר מכפילים את זה ב-40-50
חברות בענף, מדובר על 3,000-4,000 עובדים שבסוף שנת 2008, כאשר החוק ייכנס,
יאבדו את מקום עבודתם. אני מבקש שתקחו את זה בחשבון כאשר אתם מצביעים. חבל מאוד
שמשרד התקשורת הגיש לכם הצעת החוק מבלי שבדק את ההשלכות הכלכליות והתעסוקתיות.
הקמנו מוקדי טלפון בצפת, בטבריה ובפרדס חנה עם סובסידיה של משרד התעשייה, המסחר
והתעסוקה כדי שעכשיו נפטר את העובדים.
עופר האפרתי:
אני מבקש לדבר.
היו"ר גלעד ארדן:
תודה. מר גת הוא אחרון הדוברים. לא אאפשר לכם לדבר כי היום אין דיון. יש בקשה
לדיון מחדש ואני לא מחויב לתת לאף אחד היום לדבר פרט למציע. אם הייתי מקיים
הצבעה מייד לאחר שחבר הכנסת אלון ביקש את הדיון מחדש הישיבה היתה מתפזרת כבר.
חיים גרון:
קודם כול הבהרה קצרה על דבריו של מר גת. אותם "קול סנטרים" עם אלפי העובדים, שזה
יוזמה מבורכת, הפעילות שלהם תימשך. החוק לא עוסק בהם, לא עוסק בשיחות טלפון
מ"קול סנטר" ולכן לא היה צורך להעלות את העניין הזה. החוק מדבר רק על מערכות
ממוכנות ולא על "קול סנטרים" ועל אלפי העובדים שעוסקים בשיחות הטלפון.
היו"ר גלעד ארדן:
ב"קול סנטר" יושב טלפן, בדרך כלל סטודנט.
אלדד גת:
אנחנו שולחים מסר ואומרים לאדם: אם השירות מעניין אותך הקש 1. כאשר הוא מקיש 1
הוא מגיע למוקד מאויש שממשיך את שיחת המכירה. האנשים האלה מהווים 10% מכלל
העובדים שיש ב"קול סנטרים".
קריאה:
אחרת הוא היה מפטר את כל 1,000 העובדים.
היו"ר גלעד ארדן:
ההצבעה תתקיים בעוד 3 דקות. אני אומר את זה לכל מי שרוצים לקרוא למישהו או
להודיע למישהו. עוד 3 דקות תתקיים הצבעה.
חיים גרון:
בחנו את המודלים. היטיב חבר הכנסת כהן להביע את עמדתנו, שהפעילות של משלוח
אס-אם-אסים לטלפונים הפרטיים שלנו, הפלישה למרחב שנתפס בעיני רובנו ככולנו -
על-פי דוגמאות בעולם, כולל ה-Do not call בארצות-הברית - כמרחב הפרטי - הטלפון
בבית, הטלפון בעסק, הטלפון הסלולרי, תבת הדואר האלקטרוני וכך הלאה - הפלישה
הבלתי מופרעת הזאת הפכה למכת מדינה. אנו סבורים שבמקרה כזה המסר שעולה מהצעת
החוק שזה נורמה פסולה היא ברירת המחדל, כאשר המיעוט שאין לו בעיה עם הדבר הזה
ימשיך לקבל את השירות, אבל כנורמה היא פסולה ולכן ברירת המחדל שאסור, אלא אם כן
התקבלה הודעה אחרת.
היו"ר גלעד ארדן:
מר גרון, אם בקשת חבר הכנסת אלון תתקבל האם הממשלה תמשוך את הצעת החוק או תיישמו
אותו כך?
חיים גרון:
במקרה כזה בכוונת הממשלה למשוך את הצעת החוק. אס-אם-אס או שיחת טלפון שמגיעים
בדרך כלל בשעות הערב מטרידים הרבה יותר את האזרחים מאשר הדואר האלקטרוני. הם
באים בשעה שהוא לא מחכה להם. בדואר האלקטרוני הוא יכול עוד להחליט מתי להיכנס
ומתי לא, אך באס-אם-אס ובטלפון אין לו שליטה וההטרדה גדולה בהרבה. אנחנו רואים
את עיקר החוק באס-אם-אס ובהודעות הטלפון הטורדניות. באי-מייל במילא רק שיעור
מסוים, שנע בין 20-30 אחוז, הוא דואר זבל ישראלי. בעינינו לא נכון לחוקק חוק
שעוסק בדבר שאיננו מוקד ההטרדה.
בנימין אלון:
האם שקלתם הקמת מאגר Do not call לטלפון ואס-אם-אס?
חיים גרון:
כן, הדבר הזה בהחלט נשקל.
בנימין אלון:
מה היו המסקנות? כמה זמן זה ייקח? מה העלות של זה? יש לכם ממצאים על כך?
חיים גרון:
אדוני מנתב אותי לשאלה שהיא שנייה בסדר הדברים. לאחר שבחנו את הנושא הזה לדעתנו
השאלה הראשונה במעלה היא מה הנורמה הראויה. האם כאשר רוב רובו ומניינו של
הציבור לא מעוניין לקבל דואר זבל צריך להטיל את הנטל על כל הציבור, שיודיע
שאיננו מעוניין, או להטיל את הנטל על המיעוט באמצעות החברות שיפנו אליו?
בנימין אלון:
מעבר לאמירה הנורמטיבית לא קיימתם דיון בשאלה השנייה?
חיים גרון:
בחנו גם את העניין הזה, שמטיל עול לא פשוט. גם הצעות פשרה שהגיעו מצד הארגונים,
שהם ישתתפו או אפילו יקחו על עצמם את העניין הכלכלי, לא מספקות פתרון כי התברר
שזה מחייב מעורבות עמוקה של הממשלה. זה לא מאגר סתם, אלא צריך להיות מאגר
סטטוטורי, מישהו צריך לפקח עליו, מישהו צריך לפקח על שיטות ההרשמה אליו ושיטות
ההסרה ממנו, על האישורים שאדם יקבל איך נרשם ומתי נרשם, על התשלומים שישלמו
אנשים כדי לקבל את החומר מן המאגר ועל דרכי העדכון שלו. זה יסבך מאוד את מצבו
של האזרח הבודד שקיבל דואר זבל אם וכאשר ירצה לתבוע את מי ששלח לו spam כי
יהיה לו עסק כבר לא רק עם שולח ה-spam.
בנימין אלון:
אני לא מדבר על spam אלא על מאגר טלפונים.
חיים גרון:
מצבו יהיה קשה בהרבה. קודם כול יצטרך להוכיח שנרשם, ואחר-כך יצטרכו להוכיח
שהמאגר לא התרשל, ונניח שנרשם והמאגר התרשל והחברה הפיצה בהתבסס על נתונים לא
מדויקים מן המאגר אזי יצטרך לתבוע גם את המאגר וגם את שולח דואר ה-spam. כל
העסק הזה, שצריך להיות מאוד פרו-צרכני ופשוט כי אחרת לא ייושם, מאוד-מאוד
יסתבך.
בחנו את כל ההיבטים הללו, גם את הטלת הנטל על מי שממילא אינם מעוניינים, וגם את
ההכבדה על היכולת של האזרח לתבוע והכנסה של גורם מתערב נוסף בתהליך. במקום
מערכת יחסים פשוטה בין שולח דואר ה-spam והאזרח שקיבל את ה-spam ויכול לתבוע,
עכשיו יהיה לנו עסק עם גורם שלישי ויהיה צורך להוכיח אם כן נרשמו או לא נרשמו,
מתי נרשמו, זה דבר אחד, ודבר שני האם אותו גורם העביר את המידע בזמן או לא
העביר את המידע בזמן, האם עודכן או לא עודכן, האם נפלה אצלו תקלה או לא, וכולי
וכולי. כאשר בחנו את כל התמונה הגענו למסקנה שהאיזון הנכון הוא אימוץ המודל
האירופאי, לאסור את הנורמה ולאפשר למי שמעוניין לקבל את השירות, ולתת חצי שנה
להתארגנות כדי שכל הגורמים יוכלו לפנות בשיטות הקיימות שעדיין מותרות, באמצעות
דואר זבל, באמצעות אס-אם-אס זבל או באמצעות שיחות טלפון ולהשיג הסכמה. חזקה
עליהם שיידעו לפתות את האזרחים. אם זה חשוב להם, ייתנו לאזרחים הטבה כדי לקבל
את הסכמתם להמשך משלוח הודעות. אני סומך על היצירתיות של העסקים הללו, שימצאו
דרכים לקבל הסכמות בממדים נרחבים.
גלעד מור:
אני מייצג את החברות ששולחות דואר אלקטרוני.
כאשר אתם מצביעים נגד הדואר האלקטרוני, עליכם לזכור שהאמצעי הזה לא מרעיש, לא
מבזבז לכם נייר. למעלה מ-80% מן הדואר האלקטרוני נשלח בכלל מחוץ-לארץ ולא
ייפסק בעקבות החוק הזה. מעבר לזה, עליכם לדעת שיש סינון של חברות הדואר. לתבת
ה-Inbox מגיעים אליכם אולי 2-3 אי-מיילים ביום ואתם יכולים למחוק אותם בכל
אמצעי.
קריאה:
אולי זה מה שמגיע לתבת האי-מייל שלך.
קריאה:
מגיעים בערך 1,000 ביום.
גלעד מור:
אני לא רוצה לדבר על אמצעים אחרים, אבל בעניין הדואר האלקטרוני הקמנו כבר אתר
הסרה, שעובד ופעיל.
היו"ר גלעד ארדן:
רק על הוויאגרה מתקבלות שתי הודעות ביום.
גלעד מור:
הקמנו אתר הסרה, שפועל כבר, ו-200,000 איש חברים כבר במאגר. בלחיצת כפתור מכל
הודעת אי-מייל שמגיעה מישראל ניתן להיכנס לאתר הסרה, להירשם ולעולם לא לקבל
יותר דואר אלקטרוני. צריך לשקול את המאמץ שכרוך בשליחת הודעה פעם אחת על-ידי כל
אדם לעומת הנזק שייגרם לעסקים רבים שתלויים באמצעי הזה ומתבססים עליו וחיים
ממנו. תחשבו האם החוק הזה יוצר באמת איזון נכון.
היו"ר גלעד ארדן:
אנחנו עוברים להצבעה. נקרא את שמות המצביעים. מי שמצביע בעד, תומך בקבלת הבקשה
של חבר הכנסת אלון לדיון מחדש. מי שמצביע נגד, מתנגד לקבלת בקשתו של חבר הכנסת
אלון. אם יהיה רוב למתנגדים, בעצם בכך יסתיים הדיון והצעת החוק תעלה למליאה כפי
שאושרה בוועדה לקריאה השנייה והשלישית.
בנימין אלון:
בהסתייגות שלי.
היו"ר גלעד ארדן:
כמובן, בהסתייגות של חבר הכנסת אלון שעליה יצביעו במליאה. אם הצעתך לא תתקבל
כעת, ההצעה שלך תהפוך להסתייגות ויצביעו עליה במליאה.
בנימין אלון:
לא בהצבעה על הרביזיה, אלא על הצעת החוק. נדרשות כאן שתי הצבעות.
אתי בנדלר:
אם הבקשה של חבר הכנסת אלון לדיון מחדש תתקבל, כפי שהצהיר עכשיו היושב-ראש עדיין
עומד בפני הוועדה שלב של דיון בהצעה לגופה, ובעקבותיו יהיו שוב הצבעות ותתקבל
או לא תתקבל הצעתך לגופה. ההצבעה עכשיו רק על עצם הבקשה לדיון מחדש.
אם ההצעה שלך לדיון מחדש תידחה, ובכך יהיה סוף פסוק לדיונים בוועדה בהצעת החוק,
אוסיף הסתייגות שלך להצעת החוק כפי שאושרה בדיונים הקודמים.
בנימין אלון:
מבחינה פרוצדורלית לא תוכלי לכתוב סתם, אלא צריך להצביע על ההצעה בוועדה.
אתי בנדלר:
למעשה כבר הצעת את זה, זה לא הצעה חדשה, היא הוצגה בפני הוועדה.
בנימין אלון:
כדי לא להסתבך פרוצדורלית וחוקית אולי תוותרו על רביזיה. שזה לא ייקרא רביזיה,
אלא תדונו רק בהצעה עצמה בהצבעה אחת. לדעתי זה נכון יותר.
היו"ר גלעד ארדן:
היועצת המשפטית לוועדה מאשרת את ההסתייגות למליאה, וגם אני לא אטען נגדה.
אתי בנדלר:
ההצעה שלך הובאה בפני הוועדה ונדונה, וכאשר הצביעו בעד עמדת הממשלה הצעתך היתה
פרושה בפני הוועדה.
היו"ר גלעד ארדן:
מרכזת הוועדה תקרא את שמות המצביעים. כפי שאמרתי, מי שמצביע בעד - תומך בבקשה של
חבר הכנסת אלון לדיון מחדש; מי שמצביע נגד - מתנגד לבקשת חבר הכנסת אלון.
עידית חנוכה:
הצבעה
חה"כ יצחק זיו
- נגד
חה"כ בנימין אלון
- בעד
חה"כ שי חרמש (מ"מ חה"כ בן ישראל) - נגד
חה"כ אברהם מיכאלי
- נגד
חה"כ אלכס מילר
- בעד
חה"כ עתניאל שנלר (מ"מ חה"כ פלסנר) - נגד
חה"כ רונית תירוש
- נגד
חה"כ גלעד ארדן
- נגד
בעד בקשת חבר הכנסת בנימין אלון לדיון מחדש - 2
נגד - 6
נמנעים - אין
הבקשה לא נתקבלה.
היו"ר גלעד ארדן:
2 בעד, 6 נגד. הבקשה לדיון מחדש לא נתקבלה. ההסתייגות תוצג במליאה ושם יצביעו
עליה.
תודה רבה. הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 14:30