הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' ‎3

מישיבת הוועדה המשותפת לוועדת הכלכלה, וועדת המדע והטכנולוגיה

להצעת חוק הגבלת הפצת פרסומות ברשתות תקשורת

מיום שלישי, י"ז בכסלו התשס"ח ( ‎27 בנובמבר ‎2007 ), שעה: ‎09:00

סדר היום: הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים)(תיקון מס' ‎33), התשס"ה-‎2005-

    ישיבה משותפת לוועדת הכלכלה, וועדת המדע להצעת חוק בעניין הגבלת הפצת

    פרסומות ברשתות תקשורת

נכחו:

חברי הוועדה:

משה כחלון - היו"ר

גלעד ארדן

יצחק זיו

יורם מרציאנו

רונית תירוש

בנימין אלון

אברהם מיכאלי

רוברט אילטוב

אבשלום וילן

נסים זאב

דוד טל

יעקב כהן

מוזמנים:

עו"ד חיים גרון - סמנכ"ל בכיר אגף הנדסה ורישוי, משרד התקשורת

עו"ד שריל קמפינסקי - הלשכה המשפטית, משרד התקשורת

אבי אזוז - רכז בכיר אגף כלכלה ותקציב, משרד התקשורת

אלי נכט - מתמחה, הלשכה המשפטית, משרד התקשורת

בנימין צדקה - יועץ מנכ"ל, משרד התקשורת

עו"ד פאדיה זידאן - עוזרת ראשית ליועץ המשפטי, משרד התקשורת

פיני יצחקי - יועץ שר התקשורת, משרד התקשורת

משה אורן - רפרנט תקשורת, אגף התקציבים, משרד האוצר

עו"ד חנה טירי - הלשכה המשפטית, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

עו"ד עמית אשכנזי - הרשות למשפט טכנולוגיה ומידע, משרד המשפטים

עו"ד עזמי טנוס - הרשות למשפט טכנולוגיה ומידע, משרד המשפטים

עו"ד דנה נויפלד - ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

שמואל בר זיו - הגיש תביעה קטנה על פגיעה בשל דואר זבל וזכה

עו"ד איתן ורדי - יועץ משפטי, בזק בינלאומי

יהונתן לבקוביץ - יועץ , יעוץ תקשורת

עו"ד חיים רביה - איגוד האינטרנט

יהל בן נר - מנהלת מחלקת רגולציה, חברת פרטנר

עו"ד שושנה רבינוביץ - יועצת משפטית, איגוד לשכות המסחר

נמרוד הגלילי - מנהל תחום רשתות השיווק, איגוד לשכות המסחר

קונסנטין רדומיסלנסקי - מנכ"ל אריאל בונוס, עסק קטן המשווק מוצרים בשיווק ישיר

עו"ד יעל כהן שאואוט - יועצת משפטית, המועצה לצרכנות

מיטל בשרי - פניות ציבור, המועצה לצרכנות

עו"ד אייל אורון - אמון הציבור

עו"ד ליאת מרגלית - המועצה הישראלית לצרכנות

אלדד גת - מנהל חברת טלאול קונטקט סנטר (מוקד טלפוני)

עו"ד אייל שגיא - חברת מיקרוסופט

עו"ד איילת כהן מעגן - הלשכה המשפטית, חברת בזק

דורון תמיר - יועץ בכיר טכנולוגי, תמיר יועצים

אלי שחף - יו"ר חטיבת השיווק הישיר, ומנכ"ל עסקה טובה

לירון גולדברג - מנהל תחום רגולציה, מירס תקשורת בע"מ

איציק בוחבוט - סטודנט, מכללת אריאל

ייעוץ משפטי: אתי בנדלר

         ניר ימין

         ליענה מאור, מתמחה

מזכירת הוועדה: עידית חנוכה

קצרנית:      אושרה עצידה

פרוטוקול מס' ‎3

מישיבה משותפת לוועדת הכלכלה, וועדת המדע

להצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים)(תיקון מס' ‎33), התשס"ה-‎2005-

הצעת חוק בעניין הגבלת הפצת פרסומות ברשתות תקשורת

היו"ר משה כחלון:

בוקר טוב לכולם. אני פותח את ישיבת ועדת הכלכלה. על סדר היום הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' ‎33). מדובר בהצעת חוק - מה שאנחנו קוראים "דואר זבל". זו כמובן הצעת חוק ממשלתית שכבר עברה בקריאה ראשונה. ועדת הכלכלה הקימה ועדה משותפת יחד עם ועדת המדע לנושא הצעת החוק הזאת. התקיים דיון, ולאחר מכן ביקשתי מחברת הכנסת רונית תירוש לרכז את הנושא יחד עם הנהלת הוועדה והיועצת המשפטית, והיא אכן ריכזה לנו עבודה. התקיימו שתי ישיבות, ויש לנו נייר מסכם שלה. היא בדרכה לכאן, וכשהיא תגיע אני כמובן אאפשר לה להציג את הדברים.

על מנת להתקדם בדיון, הייתי מבקש מנציגי הממשלה להסביר שוב את הצעת החוק עצמה, ואת עקרונות החוק. כשחברת הכנסת רונית תירוש תגיע היא תיתן את החלק שלה.

שריל קמפינסקי:

יכול להיות שאני אחזור כאן על דברים שנאמרו בדיונים קודמים בעניין הזה.

אתי בנדלר:

חלף זמן רב, תרענני את הזיכרון של הנוכחים.

שריל קמפינסקי:

אני ארענן את הזיכרון של כולם בעניין הזה. אנחנו בחרנו במסגרת התיקון המוצע הזה להתבסס על מודל שקיים בדירקטיבה האירופית. אנחנו למעשה מתייחסים כאן לארבעה סוגי העברת הודעה ממוכנת. אנחנו מדברים כאן על העברת פרסומות: דבר פרסומת באמצעות פקסימיליה, מערכת חיוג אוטומטי, הודעת דואר אלקטרוני, או הודעת מסר קצר שיכול להיות ‎SMS, או הודעות מולטימדיה מה שנקרא הודעות ‎MMS .

אנחנו מנסים לקבוע הסדר שהוא משקף איזשהו איזון בין מצד אחד הרצון להגן על הציבור בפני מה שיכול להוות מטרד במתחם הפרטי שלו, לבין הרצון מצד שני לאפשר פעילות מסחרית שקיים אינטרס לגיטימי באמת לאפשר אותה. אנחנו קובעים את האיסור, ויחד עם זאת יש לנו סייגים לאיסור, כאשר הסייגים לאיסור באים במספר נדבכים. קודם כל, יש סייג שהאיסור לא יכלול הצעה ראשונית חד-פעמית לבית עסק שמבקש את הסכמתו לקבלת דבר הפרסומת באמצעים שהזכרנו.

אתי בנדלר:

שריל, אולי תתחילי קודם במה האיסור?

שריל קמפינסקי:

האיסור הוא שמפרסם לא ישגר דבר פרסומת באמצעים האמורים, אלא אם כן הוא קיבל הסכמה מפורשת של הנמען לקבלת דברי הדואר האלה מראש. החריגים והסייגים לכלל הזה הם באמת שוב, פנייה חד-פעמית מטעם מפרסם לבית עסק, כשבמסגרת הפנייה הוא מבקש לקבל את הסכמת בית העסק לקבל את דברי הפרסומת באמצעים המוזכרים.

היו"ר משה כחלון:

אני מבקש לציין שמדובר בבית עסק, לא בית מגורים.

שריל קמפינסקי:

נכון, בית עסק בלבד.

אחר כך, סעיף קטן (ב) שעדיין מפרסם רשאי לשגר דבר פרסומת אם התקיימה שורה של תנאים, והתנאים מנויים בפסקאות (‎1), (2) ו-(‎3), לאותו סעיף קטן. קודם כל, שמדובר בנמען שמסר את הפרטים שלו למפרסם במהלך רכישה של מוצר או שירות, או במהלך משא ומתן לרכישה כאמור, והמפרסם הודיע לו כי הפרטים שמסר ישמשו לצורך משלוח דבר פרסומת מטעמו. תנאי שני הוא שהמפרסם נתן הזדמנות לאותו נמען להודיע כי הוא מסרב לקבל את דבר הפרסומת. בנוסף, שדבר הפרסומת מתייחס למוצר או לסוג שירות שהוא דומה למוצר או שירות שהנמען כבר ביקש לקבל, או הסכים לקבל מאותו מפרסם - זה מבחינת הכלל, והסייגים לכלל.

יש גם אפשרות בנוסף בסעיף קטן (ג) שהנמען אפילו אם הוא נתן הסכמתו לקבל דבר פרסומת, או שהוא לא הודיע על סירובו, הוא יכול בכל עת לשנות את דעתו, ולהודיע למפרסם שמעתה הוא כבר לא מעוניין לקבל את דברי הפרסומת.

אני חושבת שבגדול אנחנו נציין כאן את אמצעי האכיפה לעניין אותו הסדר. אנחנו מציעים במסגרת הצעת החוק אפשרות להטיל קנס. הקנס הוא קנס לגבי מפרסם שמשגר דבר פרסומת בניגוד להוראות סעיפים קטנים (א) או (ב). אנחנו מפנים לחוק העונשין, סעיף ‎61(א)(‎4), כאשר הקנס הוא כיום ‎202 אלף שקלים חדשים. כשמדובר בהפרה של הוראות סעיף קטן (ג) שהוא מתייחס לפרטים שנדרש באמת לכלול בהודעה בעניין הזה, מדובר בקנס שהוא נמוך יותר. אנחנו מפנים כאן לסעיף ‎61(א)(‎3) לחוק העונשין. מדובר בקנס בגובה ‎67,300 שקלים חדשים - זה אמצעי אכיפה אחד.

בנוסף, אנחנו מציעים סעדים אזרחיים. הפרה של הוראות הסעיף אנחנו מציעים שהיא תהווה עוולה אזרחית, וניתן לתבוע בגין הפרה זו לפי פקודת הנזיקין. אנחנו מציעים כאן משהו שגם התווסף להצעת החוק במסגרת הדיונים, וזו האפשרות לפסוק פיצויים לדוגמה. כלומר, פיצויים שאינם תלויים בהוכחת הנזק. החשיבות של הסעד הזה הוא שלמעשה קיים קושי במקרים כאלה להוכיח באמת את גובה הנזק. יחד עם זאת, חשוב לנו שיהיה כאן איזשהו סעד אפקטיבי שייצור הרתעה, ולכן נקבע כאן פיצויים לדוגמה בגובה מרבי של ‎1,000 שקלים.

היו"ר משה כחלון:

האם חשבתם אולי להצמיד את זה לפגיעה בביטחון המדינה, אולי מוות?

דנה נויפלד:

אני מזכירה לאדוני שזה התעורר אחרי הדיון פה. לבקשת חברי הכנסת זה נבחן. זה היה בדיון הראשון הראשון.

היו"ר משה כחלון:

הוא שלח ‎SMS למכור זוג נעליים, מה תעשו לו עכשיו? תהרגו אותו?

שריל קמפינסקי:

זה פיצוי מרבי, וזה בשיקול דעת בית המשפט.

בנוסף, עוד הוראה שהתווספה במהלך הדיונים, וזאת הוראה שמסמיכה את השר באישור הוועדה לקבוע בצו גם אמצעים נוספים שיכול להיות שייכללו במסגרת ההסדר הזה.

אתי בנדלר:

אני אולי רק אזכיר לטובת חברי הכנסת - יש בנושא כזה שתי אפשרויות מבחינת הצרכן. שתי האפשרויות האלה מקובל לראות אותן כשתי אופציות. אחת, נקראת ‎opt-in. השנייה היא ‎opt-out. השאלה היא, האם כדי שצרכן לא יקבל דואר - ואני קוראת לכל סוגי הדואר הזה כרגע "דואר זבל" גם אם זה לא נשלח בדואר אלקטרוני, אלא גם בהודעות ‎SMS, או באחת הדרכים האחרות שהגברת קמפינסקי הזכירה קודם - הוא צריך לנקוט בצעד כלשהו? או שמא השולח הואזה שצריך לנקוט בצעד כלשהו. למה אני מתכוונת ב"צעד כלשהו"? השאלה היא, האם הצרכן צריך להודיע, להירשם באיזשהו מקום באיזשהו מרשם, כדי שמי שרוצה לשלוח הודעת דואר זבל צריך לבדוק האם הצרכן מצוי באותה רשימה, ואם לא הוא יהיה רשאי לשלוח לו? או ההיפך, האם נקודת המוצא היא שאין לשלוח לצרכן דואר זבל, אלא אם כן הצרכן ביקש או התיר שישלחו אליו את הדואר הזה? שני המודלים מוכרים בעולם.

גלעד ארדן:

האם ממשלת ישראל מוכנה להשתתף במודל ה-‎opt-out? כלומר, היא מוכנה לנהל מרשם כזה?

אתי בנדלר:

לא.

גלעד ארדן:

היא מעדיפה שהם יריבו אחד עם השני, ויציפו את בתי המשפט.

אתי בנדלר:

לא, לא. זה ממש לא ברמה של - - -

גלעד ארדן:

הרי זה או זה, או זה.

אתי בנדלר:

נבחנו היתרונות והחסרונות של כל אחת מהשיטות האלה.

גלעד ארדן:

אנחנו נשמע בוודאי איך הן נבחנו.

אתי בנדלר:

ודאי, לאו דווקא ברמה של עלויות, אלא יותר ברמה של מה זה עושה לצרכן. האם הצרכן הוא זה שצריך לנקוט את הצעדים כדי שלא יישלח לו אותו דואר זבל? המודל הזה של ה-‎opt-out, דהיינו, הצרכן ניתן לשלוח אליו דואר זבל, אלא אם כן הוא נרשם באיזשהו מרשם - - -

היו"ר משה כחלון:

הוא מבקש לצאת מהמאגר הזה, כמו בבזק - ‎144. כולם נרשמים, ורק כאלה שאומרים: אנחנו לא רוצים, נכון?

אתי בנדלר:

כן.

יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה בנימין אלון:

ללא איזושהי אמירה של הלקוח, של הנמען, מה ההגדרה של זבל? כלומר, למה שהשולח לא יצא מתוך הנחה שהנמען רוצה גם לקנות את הדבר, גם לצרוך פורנוגרפיה, גם לצרוך כל דבר שהוא?

היו"ר משה כחלון:

אין בעיה שיעביר אליו. אבל, לא באמצעים האלה.

יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה בנימין אלון:

זה שאני עם כל הרגש אומר זבל, מה ההגדרה של זבל? אם אין איזושהי אמירה: זה בניגוד לרצוני, אז למה יש לי רשות להתערב בכלל?

אתי בנדלר:

מייד ייתנו תשובות מפורטות לעניין הזה. אני רק זורקת את ראשי הפרקים לצורך הדיון הזה, ואומר כך. קודם כל, השיעור של דואר זבל היום הולך ונעשה מאוד מאוד גדול, ויש לכך נזקים כלכליים אדירים. נעשתה על כך סקירה של המ.מ.מ של הכנסת, ואני באמת מציעה לכם לקרוא את הנושא. על כל פנים, יש נזקים כלכליים מאוד משמעותיים.

יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה בנימין אלון:

יש הגדרה משפטית למושג "זבל"?

אתי בנדלר:

בוודאי, יש הגדרה משפטית בהצעת החוק הממשלתית, ואנחנו עוד נציע לתקן אותה. בסעיף קטן (י"ג) כתוב: ""דבר פרסומת" - מסר המופץ באופן מסחרי" - ואנחנו רוצים בעל אופי מסחרי - "שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות, או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת". לא מדובר על פרסומת לתרומה.

יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה בנימין אלון:

כל מסר מסחרי הוא בהגדרה דואר זבל?

אתי בנדלר:

מסר מסחרי שמטרתו לעודד אותך להוציא כספים - לקנות, להוציא כספים, ושהוא מועבר באחת הדרכים שנמנו כאן.

יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה בנימין אלון:

כלומר, אם אני בשוק צועק: "בוא תקנה עגבניות" - זה בסדר. אבל, אם אני צועק באינטרנט: "בוא תקנה עגבניות" - זו עבירה בעצם הצעקה שלי.

אתי בנדלר:

כי הוא נכנס לתחום הפרטיות שלך.

גלעד ארדן:

אתה נכנס לתחום הפרטי שלי.

היו"ר משה כחלון:

דרך אגב, אם אתה שולח אליי מכתב הביתה ואתה מודיע לי שיש לך מבצע - זה בסדר.

אתי בנדלר:

גם אם מתקשרים אליך באופן אישי, ואומרים לך: חבר כנסת נכבד שלום לך, אנחנו רוצים להציע לך לחתום על מנוי לעיתון, או לרכוש מה שלא יהיה - זה גם לגיטימי.

מכל מקום, המודל הזה של ה-‎opt-out של מרשם מרכזי קיים בארצות הברית, ושם שיעור הנרשמים אליו לפי ממצאי המ.מ.מ - למעלה מ-‎70% מבתי האב.

יצחק זיו:

שהצרכן מבקש.

אתי בנדלר:

שהצרכן ביקש, ברמה של חקיקה פדראלית. זה נחשב למרשם מאוד מאוד מוצלח, ולהצלחה מאוד גדולה.

היו"ר משה כחלון:

‎70% ביקשו שלא לשלוח אליהם.

גלעד ארדן:

‎30% האחרים פשוט לא הצליחו להתקשר לשם.

אתי בנדלר:

לגבי המרשם המרכזי בארצות הברית שלדעתי הוא המודל היחידי הידוע כמודל מוצלח שמטיל את הנטל על הצרכן, צריכים לזכור שני דברים. ראשית, הוא לא חל לגבי משלוח דואר אלקטרוני, אלא רק לגבי שיחות בטלפון - שיחות ממוכנות, לא אישיות. שנית, שיעור ההיענות אליו הוא באמת כל כך גדול שהשאלה היא האם נכון - - -

גלעד ארדן:

האם זה חל שם רק על טלפון?

אתי בנדלר:

כן, כן. לא על דואר אלקטרוני.

גלעד ארדן:

מה חל בארצות הברית על דואר אלקטרוני?

אתי בנדלר:

לדעתי, דואר אלקטרוני עדיין לא מוסדר. נשמח לשמוע לאחר מכן. אבל, כיוון ששיעור ההיענות למרשם הזה היה כל כך גדול תוך זמן כל כך קצר, דווקא ההצלחה של זה מעוררת סימן שאלה. מסתבר שכמות כזו ניכרת, או שיעור כל כך גדול של אנשים אינם מעוניינים שיתקשרו אליהם, האם ראוי להטריד את רוב האנשים, או ההיפך- שהמיעוט שכן מעוניין הוא זה שתתקבל הסכמתו?

היו"ר משה כחלון:

חברת הכנסת תירוש, אני ציינתי בתחילת הדיון שזו כמובן הצעת חוק ממשלתית שעברה קריאה ראשונה במליאה, והגיעה לכאן. קיימנו דיון, החלטנו על ועדה משותפת יחד עם ועדת המדע. את נתבקשת לעמוד בראש צוות, יחד עם מנהלת הוועדה והיועצת המשפטית, ולרכז את הנושא הזה כי זה נושא סבוך עם לא מעט בעיות, ואינטרסים מנוגדים. את מכירה את רוח הוועדה הזאת. אנחנו רצינו שזו תהיה ועדה של פשרות, עם מקסימום האיזונים כך שאנשים יוכלו לקיים את עסקיהם ולקדם את כל התחומים שאפשר דרך האמצעים הטכנולוגיים שעומדים לרשותם.

ומצד שני, שאנשים יוכלו לראות חדשות בשעה שמונה מבלי שכל רגע יתקשרו אליהם, ויגידו להם שהגיע לק חדש לתמרוקיה.

אתי בנדלר:

לא, אבל אם יגידו להם בשיחה טלפונית רגילה, הוא יכול להגיד: אני לא מעוניין - זה בדיוק העניין. מדובר על שיחה ממוכנת.

היו"ר משה כחלון:

חברת הכנסת תירוש, בבקשה.

רונית תירוש:

אנחנו קיימנו כאן מספר דיונים, וכמובן שאנחנו רוצים לסייע בידי משרד התקשורת לקדם את הצעת החוק הממשלתית כי גם אנחנו חושבים שיש מקום לעשות סדר במטרד הזה, והוא בהחלט מטרד. אבל, ניסינו גם למצוא דרך שלא תפגע בפרנסתם של רבים וטובים בטלמרקטינג, ובכלל בכל מיני גופים מסחריים כאלה ואחרים.

מה שעוד זירז את הדיונים - ככל שזה נקרא מזורז מאז - זה באמת פסיקה של בית משפט על תביעה של אזרח שטען שהוא מוטרד על-ידי משלוח דואר אלקטרוני שהגיע אליו, כנראה בכמויות בלתי מתקבלות על הדעת. דווקא בית המשפט - בצדק, כי אין חוק בעניין - אמר שאין בכך עבירה פלילית. זה בהחלט גורם לנו לרצות לסיים את הנושא, ולקדם את החקיקה הממשלתית.

אנחנו בגדול מקבלים את מודל ה- ‎opt-in האירופי, דהיינו שצריכה להיות איזושהי פעילות אקטיבית של הצרכן עצמו שאומר: אני מעוניין לקבל ממך דואר, מידע, וכד', ורק אז זה מופעל.

יש כאן החרגה מסוימת באשר להתקשרות שהיתה כבר בין הצרכן לבית עסק, כאשר בית העסק רשאי גם בלי אותו מהלך אקטיבי של הצרכן, לשלוח לו מידע, אבל מאוד ממוקד וספציפי של העסק עצמו לגבי המוצר עצמו שהצרכן הזה קנה או ביקש לקנות. כמובן שכאן מדובר נראה לי במשהו חד-פעמי, אולי קצת יותר, שהוא מאוד מוגבל לאותו מוצר שבגינו הצרכן יצר התקשרות עם בעל העסק.

אנחנו מדברים כמובן לא רק על טלפון, על ‎SMS, אנחנו מדברים גם על מענה קולי. אנחנו מדברים על מענה קולי ממוכן. לגבי האינטרנט - אני לא כל כך רואה איך אנחנו מצליחים לאכוף את כל הנושא הזה. אנחנו נצטרך לחשוב גם בנושא הזה - אני מעריכה, להרחיב באותו כיוון על-פי אותו רציונל. אלה ההרחבות שאנחנו הצלחנו פחות או יותר להגיע אליהן.

מה שזכור לי היטב זו הבקשה המקדמית של הציבור שישב כאן, ויושב כאן היום, שבמידה ואנחנו נקדם באמת את הצעת החוק הממשלתית הזאת, אנחנו גם ניתן פרק זמן סביר על מנת שיוכלו להתארגן, יוכלו להודיע לצרכנים, וכד'. זהו בהחלט דבר ראוי גם מבחינת משרד התקשורת עצמו.

עד כאן בקיצור נמרץ הכיוונים שאליהם הגענו, וההסכמות שלנו מול משרד התקשורת, בתקווה שאנחנו קצת איזנו ומיתנו את הצרכים של בעלי העסקים אל מול השקט שרוצה הצרכן.

אני חייבת לומר שמאז הדיון האחרון הפסקתי לקבל הודעות על ויאגרה באינטרנט, וזה מאוד משמח אותי.

היו"ר משה כחלון:

שמואל בר זיו הגיש תביעה על פגיעה בשל דואר זבל. מר בר זיו, בבקשה.

שמואל בר זיו:

אני האזרח שהגיש את התביעה בבית המשפט לתביעות קטנות כנגד אותו גוף שהפיץ את דואר הזבל האלקטרוני באינטרנט. הודעות זבל אלקטרוני באינטרנט הן מטרד אדיר בעיקר למי שהוא איש עסקים או למי שעוסק בתחום המסחרי. אנחנו מקבלים מידי יום עשרות או מאות הודעות זבל. במקרה הספציפי שלי, הצלחתי ליצור קשר עם אותו גוף אנונימי. הם בדרך כלל מסתתרים מאחורי שמות שונים ומשונים, הם לא אומרים מי הם. הם מסתתרים בכל מיני תיבות דואר של ‎gmail, ו-‎hotmail, שקשה יהיה לאתר אותן. למרות כל זאת, הצלחתי לאתר את הגוף וביקשתי ממנו להסיר. כל תיבות הדואר שלי לא הוסרו, המשכתי לקבל את הדואר. זה היה מטריד ממש ברמה יום יומית. כשאתה מקבל דואר אלקטרוני אתה לא יודע האם זה מישהו שבאמת יש לו צורך מסחרי ליצור אותך קשר, או מישהו שסתם מטריד. ולכן, זה מאלץ אותך להיכנס ולבחון אחד אחד במה מדובר, וזה נעשה מספר פעמים ביום, ולכן זה מטרד.

למרות שבסופו של דבר לא הורידו את שמי מרשימות התפוצה שלהם, הגשתי התביעה. לצערי הרב, בית המשפט לא הצליח להרשיע על סמך מה שאני האמנתי שצריך להרשיע, וזה חוק הגנת הפרטיות במקרה הספציפי הזה, מכיוון שזו לדעתי היתה העבירה המשמעותית. בית המשפט טען כפי שאתם יודעים, שאין לו ברירה אלא לאשר לפי הפרת חוזה בגלל שהיתה הסכמה מהצד השני להוריד אותי, ולא הורידו אותי. אבל, אני חושב שהפסיקה הזאת לא נותנת הגנה מספיק טובה למקרים שבהם אתה לא מצליח לאתר, ולא תמיד אפשר לאתר את שולח דואר הזבל, ולקבל את הסכמתו להוריד. אם זה היה המצב, יכול להיות שלבית המשפט לא היה שום כלי להרשיע את הצד ששלח את מאות הודעות הזבל לאחר שביקשתי להסיר.

אני רוצה לציין גם שלמרות שישנם כל מיני שולחי דואר זבל שכאילו בונים אפשרות "הסר אותי", זה לא עובד. אתה רושם הרבה פעמים "הסר אותי", וממשיך לקבל את דואר הזבל מאותם מקומות. לכן, זה צריך להיות משהו הרבה יותר אקטיבי, הרבה יותר נחרץ, שימנע מגופים שרלטנים כאלה להפיץ לנו מאות הודעות ביום. זה ממש מטרד.

היו"ר משה כחלון:

למה אתה אומר שהכתובת "הסר אותי" לא עובדת? עזוב את המקרה שלך.

שמואל בר זיו:

לא, יש לי כמה מקרים.

היו"ר משה כחלון:

איזה עניין יש למישהו לשלוח לך אם אתה לא רוצה?

יעקב כהן:

זה לא תלוי בי. אני ביקשתי וזה לא עוזר.

היו"ר משה כחלון:

האם יש לך אינטרנט?

יעקב כהן:

לא אינטרנט, בפקסים.

שמואל בר זיו:

הגוף שמפיץ מקבל תשלום לפי כמות המיילים. אתה קונה חבילה של ‎500 אלף, או ‎2 מיליון. לכן, יש לו אינטרס להמשיך ולשלוח לך גם כשאתה אומר לו לא.

אלי שחף:

יש מישהו שזכה בתביעה בשבוע שעבר. בית המשפט פסק לו ‎3,000 שקל על זה שהוא ביקש להסיר את שמו מרשימה. זה פורסם בשבוע שעבר. הוא לא זכה, אבל מישהו אחר כן.

היו"ר משה כחלון:

מר שחף, כל השאלה היא מכוח מה הוא פסק לו? ברגע שהוא הסכים לזה, נוצר איזה הסכם להסיר אותו, ולא הסירו. אבל, הוא רצה שבגלל נזק שנגרם לו, לא בהפרת הסכם, כי הוא ביקש להסיר אותו והם לא הסירו.

אתי בנדלר:

ברשותכם, רק משפט אחד לתיקון כי מסרתי מתוך מסמך המ.מ.מ נתון לא מדויק. מי שערך את המחקר מטעם המ.מ.מ פשוט לא נמצא בארץ, ולכן הוא לא יכול היה לבוא ולהציג את זה בעצמו. אני רק רוצה לצטט כיוון שנתתי נתון לא מדויק מתוך המחקר שלהם. המרשם המרכזי להודעות טלפון בארצות הברית, הוקם ביוני ‎2003. בשנת ‎2005 כבר ‎76% מהמבוגרים נרשמו למרשם הזה.

אלי שחף:

היות ויש פה חברי כנסת שאנחנו פוגשים אותם בפעם הראשונה בדיון הזה, אני רוצה לומר שאנחנו ביקשנו להפריד את הדואר האלקטרוני משאר האמצעים וזאת מכיוון שהדואר האלקטרוני הוא חינמי, ולכן לא כדאי באמת לאותה חברה להסיר, אלא לשלוח - זה לא עולה כסף. שאר האמצעים האחרים כמו ‎SMS עולים כסף, ולכן לחברה מסחרית לא כדאי לשלוח לצרכן ‎SMS.

יעקב כהן:

במציאות זה לא כדאי, אבל הם עושים את זה, וסימן שזה כדאי. כבוד היושב ראש, אני שומע מאזרחים שפנו וביקשו הסרה, ולא נענו. אני לא מדבר על הפקסים שאני מכיר את זה בפועל, אלא שמעתי מאזרחים על אמצעים אחרים - ההסרה לא עוזרת. שמענו כאן על ממצא של סקר של ‎77%, ולדעתי זה נקרא ‎100%. היתר הם עצלים.

היו"ר משה כחלון:

אנחנו נתחיל לקרוא את סעיפי הצעת החוק.

שריל קמפינסקי:

"הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים)(תיקון מס' ‎33), התשס"ו-‎2005,

שיגור דבר פרסומת באמצעות מיתקן בזק

הודעת דואר אלקטרוני, או הודעת מסר קצר, בלא קבלת הסכמה מפורשת

מראש של הנמען: פניה חד-פעמית מטעם מפרסם לנמען שהוא בית עסק,

באחת הדרכים האמורות בסעיף קטן זה, המהווה הצעה להסכים לקבלת

דברי פרסומת מטעמו, לא תיחשב הפרה של הוראות סעיף זה."

היו"ר משה כחלון:

האם יש הערות לסעיף (א)?

אלדד גת:

אני מחברת טלאול קונטקט סנטר, חברה שמעסיקה כאלף עובדים. אני רוצה קודם כל להעיר הערה בסיסית. מטרת החוק כפי שאני מבין אותו היא להגן על הציבור מפני הטרדה מפעילויות שונות של שיווק ישיר. אני מבקש לפנות לחברי הכנסת. רבותי חברי הכנסת, ההטרדה העיקרית מפעילות שיווק ישיר מעבר לפעולות האלה שהן פעולות נקיות, זה קודם כל מכירה מדלת לדלת. אני מתפלא למה אתם לא מכניסים חוק של מכירה מדלת לדלת בתוך מסגרת החוק הזה. זה הרבה יותר מטריד מ-‎SMS, ומאי-מיילים. אדם שדופק בדלת וילד פותח את הבית, זו כניסה לפרטיות עם כל האלימות שקיימת היום. זה הרבה יותר גרוע.

להגדרה - אני מציע     שתהיה גם חקיקה לפעילות מדלת לדלת. כלומר, שגם אם מדלת לדלת אנחנו נוכל להגיד: אם אני לא רוצה, אסור לך לדפוק לי בדלת.

הדבר השני הוא דואר זבל פיזי, מנייר. אני מציע שבהגדרה יהיה גם דואר מנייר, כי זה זבל אמיתי עם כל ההשלכות, עלות מטבע זר, לכלוך השכונה.

אתי בנדלר:

מדברים בהעברת מסרי בזק במסגרת חוק התקשורת.

היו"ר משה כחלון:

אלדד, תודה. שתי ההערות שלך נרשמו.

גלעד ארדן:

ההיגיון שעומד מאחורי הצעת החוק הוא שהדברים שנכללו בה הם דברים שקל יותר וזול יותר גם לשלוח אותם. לכן, אותם בעלי עסקים שמפיצים אותם עושים את זה. מר אלדד, מה שאתה ציינת בכל הכבוד, העלות של לשלוח אדם ממש לדפוק על דלת הבית היא עלות יקרה יותר, ועדיין מכתב עם בול זה שקל וחצי, וזה הרבה יותר יקר מלשלוח גם פקס.

אבל ישנו דבר שאני כן רוצה להבין. אני קראתי באחד מהחומרים שעדיין יש הבדל בין ההתייחסות לשולחי דואר זבל באינטרנט, לבין מי ששולח את זה ב-‎SMS או בפקס, כי לזה יש עלויות, ובאינטרנט אין עלויות. השאלה היא, האם עשיתם פה איזושהי אבחנה?

היו"ר משה כחלון:

לא. זה אותו הדבר, אותה התייחסות.

גלעד ארדן:

האם אתם לא חושבים שצריכה להיות יותר החמרה עם - - -

אתי בנדלר:

על זה בדיוק דיברה חברת הכנסת תירוש. היא בדקה האם יש מקום להבחין בין דואר אלקטרוני, לבין אמצעי בזק אחרים שבהם נשלח דבר הפרסומת. אחרי שנבדקו כל ההיבטים, המסקנה - לפחות של חברת הכנסת תירוש , ושלי - היתה שלא ראוי להבחין בין האמצעים השונים.

גלעד ארדן:

האם אין באירופה אבחנה?

אתי בנדלר:

לא, בדירקטיבה האירופית אין. רק בארצות הברית כפי שהזכרתי יש.

היו"ר משה כחלון:

אבל, בארצות הברית זה הפוך. שם באי-מייל אין שום הגבלה, נכון?

אתי בנדלר:

לא, יש. עו"ד רביה רצה לדבר.

גלעד ארדן:

אדוני, אני רוצה הערה כללית אחת. באופן עקרוני אני חושב שהמודל של ה-‎opt-out, הוא המודל הנכון יותר. כלומר, אם היה מרשם מרכזי אחד. זה שזה מטרד, אני חושב שאין על כך מחלוקת. וזה שצריך גם לנסות ולשמור על חיי מסחר, ועל אפשרות של אנשים להפיץ את מרכולתם, אני חושב שזה גם דבר שהאינטרס של כולנו פה הוא לנסות ולשמור עליו. כאשר אנחנו מדברים על חדירה לפרטיות, ואי נוחות לאזרחים, אז ברור - בעיניי, לפחות - שהאינטרס של האזרחים שלא יחדרו להם לפרטיות ויטרידו אותם, גובר. אבל, אם הייתי יודע שאני יכול לאפשר לאזרח בשיחת טלפון אחת להתנתק מכל מפיצי דואר זבל, הייתי מעדיף את המודל הזה. לצערי הרב, ממשלת ישראל לא מוכנה - אם אני מבין את הצעת החוק - לקחת על עצמה איזשהו מרשם כזה. וברור שאני לא מוכן להטיל על האזרחים לפנות לחוד לכל ספק, ולהגיד: תסיר אותי מפה, ומפה, ומפה - אין לדבר סוף. צר לי בכל זאת - ואני אומר את זה כלפי הממשלה - שאנחנו מעדיפים ללכת למודל שזה כמו בפיצוי לדוגמה, זה כמו בנושא העישון. אנחנו עושים את זה פה בכנסת בלית ברירה, כי הממשלה מעדיפה להסיר מעצמה את האחריות, לתת לאזרחים לריב בינם לבין עצמם, או בינם לבעלי העסקים, ושבתי המשפט יוצפו בתביעות - זה בסדר גמור, אכיפה אזרחית. בסוף לא יהיה צורך בממשלה, הכול יהיה באכיפה אזרחית. הרי זה המודל שאנחנו לאט לאט מגיעים אליו על-פי היוזמות שהממשלה מגיעה לכאן.

בלית ברירה, אני אתמוך במודל הזה כי הוא עדיף על פני המצב הקיים. אבל, אני לא יודע מה אנחנו צריכים לעשות. אני חושב שהממשלה צריכה לחשוב לאן מובילה את המדינה הזאת כי בסוף הכול ייעשה בין האזרחים לבין עצמם בתביעות בבתי המשפט. ואתם, אתם לא צריכים אכיפה בכלל, לא בבריאות, לא בתקשורת, לא בשום דבר, כל האזרחים יגישו תביעות.

יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה בנימין אלון:

זהו דיון ראשון שאני משתתף בו. מעניין אותי יותר דווקא הצד העקרוני כפתיחה, הואיל ואנחנו עוסקים עכשיו בסעיף קטן (א). הייתי מצפה עם כל הקשיים בדבר - וזה קשור גם לדברי חבר הכנסת ארדן עכשיו, שאני מסכים ברמה העקרונית - שלמרות הלחץ מהשטח שהוא בעיקר בא מכמות ההטרדה שיש באינטרנט, אבל גם יש מקומות אחרים כמו שהזכיר מר אלדד קודם - שאנחנו ניגש בהצעת חוק - בעיקר אם היא יזומה על-ידי ממשלה - באיזושהי אמירה משפטית. קראתי קצת את פסק הדין של מר בר זיו. הוא ניסה לגשת ברמה הפלילית של הגנה בפרטיות. הוא לא הצליח. הוא ביקש להסיר אותו, ולכן ברמה האזרחית הוא קיבל את המענה שלו.

אבל, אם באמת אנחנו ניגשים פה בחקיקה, אז אנחנו צריכים בדבר הראשון לתת כאן איזושהי הגדרה של פרטיות שאומרת - יש מרחב פרטי באינטרנט, יש מרחב פרטי אפילו בצורה הקונבנציונאלית של בית. יש פה התחמקות מהנושא הזה. ואז, אתה חייב להתמודד ולומר מי מפר את הפרטיות הזאת. האם כל מי שדופק בדלת מפר את הפרטיות? או אם אתה תולה שלט שאומר: אני לא מרשה לגשת לכאן - וזה ה-‎opt-in או ה-‎opt-out, שהוזכר כאן. אני חושב שזה היה מחויב קודם כל ברמה העקרונית, כי בסך הכול האינטרנט זה כיכר שוק. מי אמר שיש פרטיות לאי-מייל, לתא הדואר הפרטי שלי? מי אמר שהמשפט עיגן את זה כדבר פרטי? אנחנו פה מחוקקים, זה הלוא כיכר שוק וירטואלית שכל אחד יכול להיכנס אליה, וכל אחד יכול לצאת, וכל אחד יכול להכריז בה מה שהוא רוצה. אנחנו פה באים ויוצרים בכיכר השוק הזאת של מערכת הסיבים הזאת, דירה פרטית. אני מדבר על יצירה חוקית, אז תגדיר אותה, ותגיד: יש דבר כזה פרטיות. לדעתי, אז גם אתה מחויב להתמודד עם השאלות הקונבנציונאליות שהוא שאל.

היו"ר משה כחלון:

אנחנו נפנה את השאלה הזאת לממשלה. חבר הכנסת יעקב כהן, בבקשה.

יעקב כהן:

בסעיף הזה יש היתר בפנייה חד-פעמית שזה לא נחשב הפרה של הוראות הסעיף.

אתי בנדלר:

רק אם הפנייה היא לבית עסק, לא שבית עסק פונה.

היו"ר משה כחלון:

אתה משרד עורכי דין, ואומרים לך: דיו למדפסת.

יעקב כהן:

פעם ראשונה אפשר לתת לי . אני חושב שכאן הייתם צריכים להבדיל בין כל הודעה, או הודעה פורנוגראפית גם פעם ראשונה אסורה.     

אייל שגיא:

למה בית עסק צריך לקבל הצעה ללוטו, לחופשה בארובה? הרי ברור שזה לא מיועד לבית עסק, אלא לבן האדם הספציפי. לא רק זה, לכל עובד יש היום אי-מייל אז מה זה פנייה חד-פעמית? כל עובד בעסק מקבל פנייה חד-פעמית לדיו ולנופש בארובה, ולכדורים? יש לי משרד עורכי דין, אני מבטיח לכם שהמשרד לא צריך ויאגרה. בכל אופן, אני מקבל.

יעקב כהן:

יש להבדיל ביניהם. הודעה מסחרית אני מוכן לקבל פעם ראשונה. אם זו הודעה שזה גובל ב- - - -

אתי בנדלר:

אבל, זה לא מה שכתוב בהצעה. בהצעה מדובר על פנייה לבית עסק, והשאלה היא האם הוא מסכים לקבל דברי פרסומת, בלי הפרסומת עצמה. כתוב כאן: "המהווה הצעה להסכים לקבלת דברי פרסומת מטעמו".

יצחק זיו:

אני רוצה להתייחס להערה בקשר לזה שדופקים בדלת. לכל דבר יש גם היבט חיובי. אם תלמידי בית ספר מקבלים מבצע ל"קו לחיים" או מלחמה בסרטן, אז צריך לחשוב על הדבר הזה. בנקודה הזאת יש צד חיובי, ואי אפשר לפסול את זה על הסף.

היו"ר משה כחלון:

חבר הכנסת אלון אומר הרחבה בכלל - בוא נגדיר מה זה. אנחנו יכולים להגדיר שזה פרטי, אבל לתרומות זה כן אפשרי.

דנה נויפלד:

אומנם התקיימו ישיבות, אבל יש פה חברי כנסת שזו ישיבה ראשונה עבורם, ולכן אני אתחיל צעד אחד אחורנית. ההצעה הזאת באה לאזן הרבה אינטרסים שנמצאים בתוך הקלחת. יש לנו את העניין של אינטרסים עסקיים ומסחריים של כל מיני גופים. מהעבר השני יש לנו את העובדה ששיגור ההודעות מהסוג שנכללות בהצעת החוק, הוא זול. העלות שלהן היא מאוד נמוכה, ולכן אין שום בעיה לשגר המון הודעות כמה פעמים ביום לנמענים שמבחינתם זה לא רק הטרדה, אלא זה גם פוגע בהם מבחינה כלכלית, כי ההודעות האלה נשלחות בכמויות מאוד מאוד גדולות, והן תוקעות את כל המערכות.

יצחק זיו:

האם אתם מבחינים בין בתי עסק לפרטיים?

דנה נויפלד:

בשלב הראשון ההודעות האלה בעייתיות לגבי כולם, ואז אנחנו מאזנים. האם אנחנו רוצים למנוע לכולם, לחלק, למי שלא מסכים, למי שמסכים? לא מתייחסים לכולם אותו הדבר. ואז, אנחנו קובעים איסור. חוק התקשורת עוסק במתקני בזק, ולכן לא חל על עניינים שדיברת חבר הכנסת אלון לגבי נקישה על הדלת. אפשר לעשות דיון, וזה יכול להתבצע בלי קשר להצעת החוק הזאת לעניין ההגנה על הפרטיות והתחומים שלה, ובזה עמית אשכנזי תיכף ירחיב. אבל, ההצעה הזאת היא הצעה לתיקון חוק התקשורת. היא מתייחסת למתקני בזק שמה שמאפיין אותם זה העלות המאוד נמוכה בגלל האמצעים הטכנולוגיים שמאפשרים את זה. זה לא מונע דיון אחר בעניין הפרטיות, זה מתייחס להודעות האלה.

יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה בנימין אלון:

לא משנה שזה ביזנס, את יוצרת פה עבירה פלילית?

דנה נויפלד:

נכון.

יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה בנימין אלון:

מהי העבירה, ואת צריכה לתת את דעתך ברמה החוקית מהי העבירה הפלילית שיצרת.

דנה נויפלד:

היא מוגדרת. עצם השליחה של דבר פרסומת כפי שהיא מוגדרת בהצעה בארבעת האמצעים המנויים בהצעה, ללא הסכמה מפורשת מראש, אלא עם החריגים שהיא התייחסה אליהם, היא עבירה פלילית. זה מוגדר, אין מחלוקת בעניין הזה. אנחנו נתנו את דעתנו לעניין הזה.

יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה בנימין אלון:

למה היא עבירה פלילית?

דנה נויפלד:

קודם כל, כי היא מטרידה. במשרד התקשורת שיש לו גם היבט של הגנה על הצרכן, התקבלו המון תלונות בעניין הזה. אזרחים רואים את עצמם מאוד נפגעים מהפניות החוזרות ונשנות אלה, והם מרגישים מוטרדים ונפגעים כלכלית מהעניין הזה. ולכן, בא משרד התקשורת ואמר שהוא נותן מענה בחוק שלו למסרים האלה בארבעת האמצעים המנויים בחוק, והוא בא לטפל בזה. הוא אומר שבאיזון שבין הרצון המסחרי של גופים מסחריים לקדם את עצמם לבין האינטרס של הצרכן שלא יפציצו אותו בהודעות באמצעים האלה שהם מאוד מאוד זולים, ולכן המוטיבציה לעשות את זה היא גדולה מאוד, הוא מאזן בין הדברים והוא אומר לו שזו הטרדה, זה חדירה לתחום הפרט, ושהוא לא מאפשר את זה בתנאים שמנויים בחוק. זה לא קשור לעניין של זה שבאים מדלת לדלת, אפילו דואר רגיל אנחנו לא מונעים פה. אנחנו רק מתייחסים לארבעת האמצעים הללו.

אם אדוני חושב שזה מטריד, זה לא מונע ממנו הצעת חוק אחרת. בחוק התקשורת אנחנו מתייחסים רק לשיגור הודעות באמצעי בזק שזה מה שמנוי פה בחוק - זה היה הרציונאל הראשוני.

צריך גם לזכור שאנחנו לא רוצים לפגוע בחופש הביטוי ובאינטרסים אחרים. ולכן, אם אדם רוצה לשלוח דואר רגיל, בגלל העלות שלו שהיא גבוהה יותר, ולכן הכמויות הן קטנות יותר, ואנחנו גם לא רוצים למנוע ביטויים פוליטיים ומסחריים אחרים שהם לא מטרידים - אנחנו נאפשר את זה. זוהי נוסחת האיזון שהגענו אליה, זאת ההצעה שכרגע אנחנו מציעים.

אתי בנדלר:

חוק הבזק היום בסעיף ‎30א אותו מוצע להחליף, עוסק בשיגור דבר פרסומת באמצעות פקסימיליה. בזמנו, כאשר החוק תוקן ונכנס האיסור לשלוח דבר פרסומת באמצעות הפקסימיליה, זו היתה אז במירכאות כפולות "מכת המדינה". הטרידו אנשים בכל מיני שעות ושלחו להם אל המרחב הפרטי שלהם.

גלעד ארדן:

גם בזבזו לנו נייר, דיו.

אתי בנדלר:

כן, עוד הטיל הוצאות על המקבל. ולכן, זה תוקן. היום מרחיבים את האיסור שחל היום וקובעים הסדר חדש, כך שהוא יחול על כל צורות משלוח דבר פרסומת מסחרי באמצעות מסרי בזק. למשל, הנושא של מכירה מדלת לדלת מוסדר בחוק הגנת הצרכן, ואולי ההסדר הוא לא ראוי ולא מספק.

יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה בנימין אלון:

ולכן, זה מוגבל רק לדבר פרסומת מסחרית.

אתי בנדלר:

מסחרית בלבד. לא מדובר על מסרים פוליטיים, לא מדובר על התרמות למטרות רווחה.

דנה נויפלד:

אני רוצה לענות עכשיו להערותיו של חבר הכנסת ארדן לגבי ה-‎opt-in או ה-‎opt-out, לעניין האכיפה. עניין האכיפה הוא שאלה ללא קשר ל-‎opt-in, או ‎opt-out, אלו שתי שאלות נפרדות. גם אם נלך על המודל הזה ובין אם נלך על המודל הזה, הטענות שלך כלפי מי אוכף היא שאלה לגיטימית. אבל, היא לא רלוונטית מה המודל המוצע הרלוונטי.

גלעד ארדן:

אם היה ה-‎opt-out, לא היה צריך - - -

דנה נויפלד:

אם שיגרו בניגוד להסכמה כפי שהובעה, אז זה כן היה נדרש.

אנחנו כן בחנו שוב בעזרתה של חברת הכנסת תירוש את עניין ה-‎opt-in, או ‎opt-out. אנחנו שואלים על מי אנחנו רוצים להטיל את הנטל לניהול העניין הזה. בארצות הברית כאשר דיברנו על ‎opt-out שקיים, הוא רק לגבי טלפוניה. אין הסדרה כזאת לגבי הדואר האלקטרוני.

גלעד ארדן:

מה הסיבה? אם כבר בן אדם נרשם אז הוא יכול גם לבטל.

דנה נויפלד:

לא. החשש הוא שברגע שייווצר כזה מאגר אז יעשו בו שימוש לרעה, כי כבר במאגר הזה תהיה רשימה של אי-מיילים.

אתי בנדלר:

זה מאוד מסוכן. יש המלצה של ה-‎FTC לא לעשות את זה, התנגדות נחרצת.

דנה נויפלד:

לעניין האכיפה - השאלה היא היכן האכיפה היא היעילה ביותר, הזריזה ביותר, והזולה ביותר? ההצעה הזאת משקפת את העמדה שאני מבינה שאתה מתנגד לה. אבל, מבחינת מי הגורם שיכול במהירות הגדולה ביותר לאכוף את החוק, זה מי שנפגע. ולכן, בצד העבירה הפלילית נקבע עניין של פיצוי לדוגמה.

גלעד ארדן:

אני לא מתנגד לה, אני חושב שהיא הפתרון הפחות רצוי. אבל, בלית ברירה אני אתמוך גם בה אם זה מה יש.

דנה נויפלד:

ככל שאנחנו מתקדמים, ויש את זה בעוד חוקים צרכניים, ודרך אגב, יש לנו את המודל של תביעות ייצוגיות שזאת האכיפה המהירה ביותר והזולה ביותר והאפקטיבית ביותר, זו האכיפה שבה אנחנו מעוניינים. אם אדוני מעוניין להעביר את הכול למערכת הפלילית זה - - -

גלעד ארדן:

תביעה ייצוגית מאפשרת לייעל הליכים ולרכז הרבה תביעות בתביעה אחת. תביעות של פיצויים לדוגמה נותנות אינסנטיב לכל אחד ואחד מהצרכנים לחוד ללכת ולהגיש תביעה, ולהרוויח מהתביעה הזאת גם כסף לכיסו.

דנה נויפלד:

נכון.

גלעד ארדן:

אם את תספקי את התקנים למערכת המשפט אז כן. אבל, כרגע ההצעה הזאת כמו בהצעות נוספות - זו אגב הסיבה שבעישון אני לא הסכמתי להכניס את הפיצויים לדוגמה - היא תיצור הצפה של בתי המשפט.

דנה נויפלד:

אני חוזרת שוב למה שאמרתי בבוקר, ההצעה הזאת תוקנה, היא לא היתה במקור. היא נכנסה על סמך בקשות של חברי כנסת.

שושנה רבינוביץ:

אנחנו גם השתתפנו בוועדה של חברת הכנסת תירוש, והבאנו גם שם שוב את עניין האיזונים. אני מבינה עכשיו ממה שנאמר על-ידי משרד התקשורת וגם מחברת הכנסת תירוש, שהאיזונים שהיו, שהסייגים שכבר היו בהצעה, הם לא השתנו. כלומר, אלו אותם סייגים. לפי דעתנו, האיזון עדיין לא ראוי. אני רוצה להתייחס לסייג של בית עסק. רציתי להסב את תשומת ליבכם - עסק קטן שאין לו את האמצעים הכספיים לפרסם ב"ידיעות" וב"מעריב", מתקשר עם חברה לשיווק ישיר. צריך לתת לו לפחות את האפשרות הראשונה לפנות לכל בית אב, דווקא לא לעסק, לא לאלה שהפקס שלהם עובד בלילה. צריך כן לתת לו את האפשרות הראשונה, את הפנייה הראשונה גם לכל בית אב. זה לא נקרא מטרד כמו שכן כאשר מישהו שולח עוד הפעם ועוד הפעם ועוד הפעם, כי אז זה באמת מטרד. ולכן, זה סביר והרבה יותר מאוזן גם להחיל את הסייג הזה על כולם, לא רק על בית עסק.

אייל אורון:

לגבי סעיף (א) אנחנו חושבים שצריך להשאיר את הנושא של דואר אלקטרוני, ולא צריך להחריג אותו מכאן. אנחנו חושבים שצריך להשאיר אותו בסעיף קטן (א), לא להוציא את זה.

איתן ורדי:

יש לי תחושה שיש נושא אחד שבכלל לא קיים פה בדיון, וזה המשמעות הנוספת של הודעות דואר זבל. למעשה, מי ששולח דואר זבל עוד דבר שהוא עושה מעבר להטרדה של הצרכן, הוא בעצם רוכב על תשתיות או משאבים של מישהו אחר. למשל, מי ששולח דואר אלקטרוני רוכב על תשתיות גדולות מאוד של ספקיות האינטרנט, ומייקר באופן גדול מאוד את עלויות שירות האינטרנט, והכול למען מטרה שרוב הצרכנים לא רוצים אותה.

יותר מזה, כל ספקיות האינטרנט מחזיקות מוקדי תלונות. בין היתר, עיקר העבודה שלהם הוא לטפל בתלונות האלה. למעשה, הכול מייקר את כל עלויות השירות הזה, והכול למען מטרה שרוב הנוכחים פה בדיון אומרים לא מעוניין בה. מעבר לעניין גם המוסרי וגם הכלכלי, לאפשר למישהו אחר לרכב על תשתיות של מישהו אחר בשביל לשלוח את הדואר - זה לא העניין הדון-קישוטי שמוצג פה, העסק הקטן שרוצה לשלוח אבל הוא לא עושה את זה על-ידי המשאבים שלו, אלא הוא מנצל משאבים של מישהו אחר. לדעתי, זה חייב להיות כל הזמן ברקע הדיון בנוסף לעניין המטרד.

אייל שגיא:

אני חושב שדווקא חשוב להתחיל עם חופש הביטוי, כי זה נושא חשוב. אבל, ההתייחסות שלי לחופש הביטוי היא דווקא מהצד השני - חופש הביטוי שלי בתור אזרח. אם המדינה לא מאפשרת לי להשתמש באי-מייל בצורה נקייה, אז פוגעים בחופש הביטוי שלי. כלומר, אין לי אי-מייל. תחשבו מה היה אם הטלפון היה מצלצל ‎150 פעם ביום, כשמתוך זה ‎140 פעם היו הודעות פרסום. זה אומר שאין לי טלפון, אני לא רוצה להסתובב עם טלפון שמצלצל כל הזמן עם הדבר הזה. כשמדברים על חופש הביטוי צריך להסתכל גם על יכולת הגישה של אזרחים לאמצעי תקשורת אלקטרוניים. אמר פה חברי מבזק בינלאומי, ומייקרוסופט כמובן גם סובלת מזה, וספקיות האינטרנט בוודאי ידברו שצריך להבין - כל הציבור משלם את המחיר של דואר זבל בזה ששירות האינטרנט הוא יותר יקר. גם עסקים קטנים כמו שלי צריכים להוציא הרבה מאוד כסף כדי לסנן את הדואר הזה, כי אחרת האי-מייל נהיה בשבילי כאיש עסקים, לא שימושי. אני לא יכול לסנן כל יום לבד ‎150 הודעות דואר זבל. ראשית, אני מבקש להתחשב גם בחופש הביטוי מהצד השני. האזרחים צריכים את אמצעי התקשורת האלה שהם יותר זולים ממה שהיה פעם, הם צריכים אותם נגישים וחופשיים.

שנית, לגבי האבחנה בין אמצעים שעולים כסף ואמצעים שלא עולים כסף. שליחה של פרסומת בדואר אלקטרוני זה פרזיטיות לשמה. לשולח זה לא עולה כלום, וכל מי שמשלם זה כל האזרחים והאנשים שמקבלים את ההודעות. קל לכאורה לחשוב שטלפון זה אחרת כי שם יש כן הוצאה. אבל, צריך לחשוב קצת קדימה. הזכירה פה היועצת המשפטית של הוועדה את סעיף ‎30א של הפקסימיליה, שזה באמת היה פסגת הטכנולוגיה כאשר הסעיף ההוא נחקק. והנה, אנחנו יושבים פה היום - לדעתי, בערך חמש שנים איחור - ודנים בדואר אלקטרוני. זה יהיה מאוד עצוב אם אנחנו נשב בחמש שנים איחור על מה שקוראים היום ‎VOICE OVER IP.

דנה נויפלד:

יש אפשרות בחוק להרחיב בצו את האמצעים ככל שיהיו שכלולים.

אייל שגיא:

אבל, זה אני מבקש מאוד שיישאר, כי צריך להבין ב-‎VOICE OVER IP זה למעשה שירות טלפונייה מבוסס אינטרנט, העלויות מוזלות מאוד.

אתי בנדלר:

דואר אלקטרוני דרך הטלפון.

היו"ר משה כחלון:

טלפון דרך הצינור של האינטרנט?

אייל שגיא:

כן. זאת אומרת, שאותו מחשב ששולח עכשיו מיליונים ומיליונים של הודעות אי-מיילים מטרידות, ישלח גם מיליונים ומיליונים של הודעות מוקלטות. הטלפונים האלה יצלצלו בלי הפסקה, וספקיות האינטרנט הן אלו שישלמו את המחיר, וכמובן כתוצאה מזה גם האזרחים. צריך גם לחשוב קדימה לגבי גם אותם דברים שכאילו עולים כסף. בקרוב מאוד הם יעלו הרבה פחות.

הדבר השלישי הוא לגבי ‎opt-in לעומת ה-‎opt-out. כלומר, על מי להטיל את הנטל? בהחלט לגבי הטלפונים, ומה שאמרה היועצת המשפטית של הוועדה עושה הרבה שכל. אם בארצות הברית ‎76% מהאזרחים לא רוצים זה אומר שהשאר או שהם מתעצלים או שזה כל מיני קווים, ואז עדיף כבר לעשות לאזרחים את השירות הזה. לגבי אי-מייל חשוב מאוד להדגיש - האמריקאים מאוד התלהבו מההצלחה הגדולה של השירות ה-‎opt-out שלהם בטלפונים, ורצו לקבוע אותו בחקיקה גם לגבי אי-מייל. ואז בא ה-‎FTC ואמר שזה מסוכן מאוד, ושאנשים יפרצו למאגר הזה רק כדי לאסוף את הרשימה היקרה מפז של כתובת אי-מייל נכונות.

אתי בנדלר:

פעילות.

אייל שגיא:

נכון. התוצאה היום שמדינות ספציפיות בארצות הברית מחוקקות חוקים סטייל אירופה - ‎opt-in. אין לזה תוחלת, מי שבאמת רוצה לקבל הודעות אי-מייל שיעשה את המאמץ ויפנה. יש דרכים מאוד פשוטות, גם באינטרנט. צריך להבין - ההגבלה היא רק על תיבת הדואר של האדם. אדם יכול להיכנס לאתר ולקבל בנק כזה, ויהיה כתוב: רוצה לקבל הצעות מצוינות בנושא כלשהו, לחץ כאן. מה הבעיה? שיפנה, זה לא עולה כל כך הרבה כסף. אבל, לבוא ולתת לעסקים לשלוח מיליונים ומיליונים ומיליונים של הודעות כדי לחסוך להם את הבאנר הזה, אני חושב שזה לא הגון כלפי הציבור.

דבר אחרון לגבי פיצויים לדוגמה ותביעה ייצוגית. אחת הבעיות עם דואר הזבל היא שכאשר אתה בא לבדוק בן אדם אחד ספציפי ששלח דואר זבל, ואתה בודק מה הנזק שהוא עשה. הבעיה היא שמקבלים הרבה הודעות, וכל הודעה אחת כשלעצמה היא לא כל כך נוראית. תחשבו שאתם הולכים ברחוב וכל בן אדם נוגע בכם - לא קרה כלום. אבל, אם מיליון איש יעשו לכם ככה זה יעצבן. אבל, אתם לא יכולים לבוא ולהגיד לו: אתה אחראי לנזק של כולם. הדרך היחידה לעצור את זה היא אם המדינה כמדינה אומרת: עצור, לא נוגעים יותר. גמרנו, אפילו אם נגיעה של אדם אחד בלבד היא לא כל כך מטרידה. צריך להסתכל על התמונה הכוללת. בלי פיצוי לדוגמה, מה שיקרה בתביעה ייצוגית הוא שהנזק המסוים מאותה הודעה אחת קטנה, הוא מאוד קטן.

ההשפעות של פסק הדין מהשבוע שעבר כבר ניכרות. אצלנו במשרד יש אנשים מאוד חרוצים שמתקשרים לאנשים ומבקשים שיפסיקו להטריד אותם. רק אתמול סיפר לי מישהו שהוא התקשר וביקש שיפסיקו להטריד אותו, ואמרו לו: "לא רוצים". למה? "כי עורך הדין שלנו אמר לא להסכים, כי אם הסכים אז זה יהיה הסכם, ואז זה הפרת חוזה אם אני אמשיך לשלוח, ואז לא רוצים".

היו"ר משה כחלון:

עו"ד שגיא, תודה. עו"ד איילת כהן מעגן נציגת בזק, בבקשה.

איילת כהן מעגן:

אנחנו לא מתווכחים על מטרת הצעת החוק, ועל ההטרדה שבדואר זבל, ועל העלויות שזה יוצר, על הפרזיטיות וכל מה שנאמר. מדברים כל הזמן על הצעת חוק שהיא מאזנת, שהיא לא הורגת איתה כמה דברים אחרים בחיי המסחר שכן נחוצים, והם כן נחוצים לצרכנים עצמם.

האיזון בכמה רמות ספציפיות עדיין לא נעשה. יש פה כל הזמן דוגמאות שובות לב של דואר זבל של ויאגרה, וכו' וכו'. אבל, אלה לא הדוגמאות היחידות.

לשאלתו של חבר הכנסת אלון, ההגדרה של דואר זבל לא קיימת. כל דבר פרסומת נכלל בדואר זבל, ויש בכל זאת איזשהן אבחנות. יכול להיות שקשה לחשוב מראש על כלל האבחנות, וקשה להתייחס לזה. אבל, צריך לראות מה קרה פה. מה שקורה בסעיף (א) זה החרגה שמאפשרת פנייה ראשונה לקבל הסכמה, רק לבית עסק. הסעיף הזה הורג את האפשרות שלי כחברת תקשורת שאמצעי התקשורת זה האמצעי הטבעי וההגיוני שבו אני אפנה ללקוחות שלי, לפנות אליהם בבקשה לקבל את הסכמתם - ללקוחות שלי.

יש לי לקוח שהוא לקוח אינטרנט ונניח שאני רוצה להציע לו רשת ביתית בחצי מחיר ממה שהוא משלם. אני לא יכולה לפנות אליו ולקבל את ההסכמה שלו מראש כי הסכמה פה היא רק לבית עסק. אני לא מבינה, באמת ובתמים, למה צריכה להיות כזאת פסילה גורפת, או כזאת אבחנה? בית עסק זה יפה, נחמד וטוב. אבל, יש לי לקוחות שהם לקוחות פרטיים שרוצים את הקשר איתי. אני רוצה לתת להם את האפשרות להגיד לי שהם לא רוצים או שהם רוצים. כלומר, הסייג שאנחנו מבקשים להוסיף פה הוא מאוד חשוב. הסייגים האחרים לא פותרים לי את הבעיה, ואני אסביר אחר כך למה.

דנה נויפלד:

אפשר לשלוח עם החשבון. אני לא מבינה למה בזק חושבת שהיא שונה מכל חברה אחרת. זה שבמקרה יש לה תשתיות, לא מצדיק.

איילת כהן מעגן:

החשבון יוצא במנות של אחת לחודשיים.

דנה נויפלד:

בסדר, כמו כל בית עסק אחר.

איילת כהן מעגן:

אני רוצה להודיע ללקוח על מבצע, ואני רוצה לעשות את זה באי-מייל, או ‎SMS וכו'.

דנה נויפלד:

למה את שונה משופרסל, או מכל בעל עסק אחר? את לא שונה ממנו.

איילת כהן מעגן:

אני מדברת על לקוח שלי שהוא לקוח שלי.

היו"ר משה כחלון:

אותו הדבר גם הלקוח של השופרסל.

איילת כהן מעגן:

אני חייבת להדגיש - האמצעים האחרים לא עוזרים פה. יש לנו לקוחות שהם לקוחות מקדמת דנן שבשעתו אתה לא דיברת איתם על ‎SMS. אני רוצה להיות מסוגלת לקבל את ההסכמה שלו בפנייה החד-פעמית. זה לא טרדה במובן הזה שכל בית עסק שלא מכיר אותם, ושכל דיכפין בא ופונה. מדובר בלקוח שלי.

גלעד ארדן:

מה הבעיה? אתם יכולים לפתות אותם בחשבון החודשי. תרשמו: אם אתה רוצה, ניתן לך ‎10% הנחה על החשבון הבא, תשלח לנו הסכמה באי-מייל. יש לכם הרבה כלים לבקש.

רונית תירוש:

סתם כדי לאתגר אותך או להכעיס אותך - כשאת מסיימת מבצע את טורחת להודיע שהמבצע הסתיים, או את חוזרת לתשלום הגבוה?

איילת כהן מעגן:

כן, אני טורחת להודיע לפני שהצעת החוק נכנסה לתוקף.

נקודה נוספת - דובר פה שוב על אמצעים שהם מאוד מאוד זולים, ואמצעים שעושים למעשה שיפטינג של העלויות מהמפיץ שכך זה צריך להיות, ללקוח. כל זה נכון, אבל לא נכון לגבי החייגנים. החייגנים זה משהו שבהחלט עולה כסף למי שמפיץ. הוא צריך לרכוש קווים, הוא צריך להוציא כסף על שיחות, ההודעות אורכות זמן, אלה לא שיחות כל כך קצרות. כלומר, יש לזה בהחלט עלויות. יש לזה שעות מאוד מוגבלות. זה לא אמצעי שאפשר להשוות אותו לדואר אלקטרוני, והוא לא עולה בקנה אחד עם הרציונאל.

היו"ר משה כחלון:

תודה. עו"ד רביה, בבקשה.

חיים רביה:

ברשותכם, במקום הערות עקרוניות, אני אדון לגבי סעיף קטן (א), מפני שזו פעם שלישית כמדומני שאנחנו כאן, וההערות העקרוניות לובנו. אני רק אציין שאני בהחלט מצטרף לדבריו של עו"ד שגיא, בפרט בכל הנוגע להעתקת עלויות שאיננה מתקיימת רק בעולם הדואר האלקטרוני, אלא הולכת ומתרחשת גם בעולמות של ‎VOICE OVER IP וכיוצא בזה.

אותן הערות שיש לי לנוסח הסעיף הם כך. ראשית, הסעיף עושה שימוש במילים "הודעת דואר אלקטרוני" שאינה מוגדרת. לעומת זאת, בסעיף קטן (י"ג) מוגדרת "הודעה אלקטרונית". במקום "הודעת דואר אלקטרוני" בסעיף קטן (א), צריך להיות הודעה אלקטרונית.

שריל קמפינסקי:

זה נכון.

חיים רביה:

הערה שנייה - ללא קבלת הסכמה מפורשת בכתב של הנמען, כדי לייתר מחלוקות אם הסכים או לא הסכים.

גלעד ארדן:

אבל, הם לא התכוונו לכך שזה יהיה בכתב.

חיים רביה:

אני מבין שזה לא נכתב, ואני מניח שנדרש מפני שזה ייתר מחלוקות. שאם לא כן, תבוא המחלוקת. ישנה פסיקה שגם הקלטה כמוה ככתב - זה לא בעיה.

חיים גרון:

חבר הכנסת ארדן, היית מוטרד מהצפת בתי המשפט. זה באמת ימנע מחלוקות כן אמר בטלפון, לא אמר, הבנתי אותו, לא הבנתי אותו. בכתב יכול להיות באי-מייל, יכול להיות בפקס,

יכול להיות בהקלטה, יכול להיות במיליון צורות. אי-מייל זה בכתב, תשלח הודעת אי-מייל שהסכמת לשירות הזה.

גלעד ארדן:

הגיוני, אם אי-מייל נכלל בכתב.

היו"ר משה כחלון:

מר זיו, האם היית צריך להוכיח שביקשת מהם להסיר? איך הוכחת את זה?

שמואל בר זיו:

כן, שמרתי את כל ההתכתבות בדואר אלקטרוני.

חיים רביה:

הבעיה האחרונה נוגעת לבעייתיות בפנייה חד-פעמית לנמען שהוא בית עסק. צריך להבין שנמענים שהם בתי עסק יש להם הרבה מאוד תיבות שמאפשרות פנייה אליהם, וצריך שיהיה ברור גם מנוסח החוק, שפנייה חד-פעמית היא לכתובת אחת ויחידה של אותו בית עסק, ולא שאלפי עובדיו של בית העסק יתחילו להיות מופצצים בפניות חד-פעמיות.

בנוסף לכך, יש תבונה רבה בהצעתו של עו"ד שגיא שהפנייה החד-פעמית לבית העסק תהיה בעניינים הנוגעים למהותו של בית העסק, ולא בעניינים שחורגים מכך. כגון: חופשות וכיוצא בזה. אלה הערותיי בנושא סעיף קטן (א).

היו"ר משה כחלון:

תודה רבה. עו"ד עמית אשכנזי, בבקשה.

עמית אשכנזי:

אני מהרשות למשפט טכנולוגיה ומידע, ואני מייצג כאן יורם הכהן רשם מאגרי מידע וראש רשות. כדאי להתקדם, אני לא אחזור על דברים שנאמרו. רק צריך לזכור שעל הפרטיות בעיקרון, ההסדר שמגיע מחוק הגנת הפרטיות - יש רישום של מאגרי מידע, יש הסדר שלם. החוק הזה כמו שהוסבר כאן בצורה מאוד חדה, מתעסק בתשתית ובתווך, בהטרדה באמצעות התשתית, ולכן זה הסדר מאוד נקודתי לתשתית.

אני חייב לציין לטובת הקולגות מענף הטלמרקטינג שבאירופה הנושא של שימוש בטלפון אוטומטי ממוכן הוא אסור עוד לפני שנכנסו לדואר רשום. לעניין הכתב - אנחנו מאוד מאוד רוצים שלצרכנים יהיה מאוד מאוד קל להודיע על הרצון שלהם להסרה. אנחנו מעדיפים להשאיר את זה כמה שיותר גמיש.

חיים רביה:

הסרה זה בסעיף קטן (ג), הסכמה מפורשת לקבל.

קריאה:

הסכמה אתה מחמיר, והסרה זה מקל.

עמית אשכנזי:

בסדר, מקבל את ההערה.

יעל כהן שאואוט:

אני אומר את הדברים בקצרה כיוון שבהזדמנויות קודמות אנחנו הבענו את הסכמתנו ואת דאגתו לגבי הצעת החוק. אנחנו במועצה לצרכנות חושבים שהפתרון שמוצע כאן הוא הפתרון הטוב ביותר גם לאור הניסיון בארצות הברית, וגם לאור העובדה שהציבור - וכאן אנחנו באותו מתרס עוסקים וצרכנים - לא מעוניין להיות מוטרד פעם אחר פעם על-ידי הצעות למיניהן, ופרסומות, שהן אכן מטרידות.

אנחנו גם מסכימים עם הערות איגוד האינטרנט לגבי הסכמה בכתב, כי תמיד הצרכן מתקשה והוא יתקשה להוכיח שהוא אכן התנגד לקבלת הדואר או לקבלת הפרסומת. אני חושבת שכאן הדרישה היא הגיונית, והיא תגן עליו. כנ"ל לגבי הפנייה החד-פעמית. אבל, כאן מדובר על העוסקים, ואנחנו חושבים שהם - - -

זה הכול לגבי שאר הסעיף, יש לנו עוד הערות בהמשך.

היו"ר משה כחלון:

אני רוצה לקיים הצבעה על סעיף קטן (א).

אתי בנדלר:

אני רק רוצה להזכיר שהיו כאן בקשר לזה שלוש הצעות לתקן את הסעיף הקטן. אחד, שההודעה צריכה להיות בכתב, לרבות באמצעים אלקטרונים. "בלא קבלת הסכמה מפורשת מראש של הנמען", הוצע כאן על ידי עו"ד רביה להוסיף: ובכתב - הסכמה מפורשת מראש ובכתב. זו הצעה ראשונה, ואני מבינה שנציגי המדינה תומכים בהצעה הזאת.

איילת כהן מעגן:

אבל, צריך להבהיר שזה כולל הקלטה.

היו"ר משה כחלון:

השאלה היא, מה זה כתב? כתב זה כולל הקלטה?     

חיים גרון:

אם מי שפנה הקליט אז הוא יכול להגיד שיש לו הקלטה. אם יש לו הקלטה אז זה בכתב.

חיים רביה:

אפשר להוסיף הגדרה בסעיף ההגדרות - בכתב.

חיים גרון:

בסעיף ההגדרות אפשר להוסיף: בכתב, לרבות בדרך של הקלטה, דואר אלקטרוני וכיוצא בזה.

רונית תירוש:

אני שאני רוצה לבוא ולתבוע, צריכה להביא הוכחה. אני צריכה או משהו בכתב שיש לי, או הקלטה שהקלטתי את עצמי.

חיים גרון:

לא, הנטל הפוך פה. הנטל הוא על בית העסק להראות שהוא קיבל את ההסכמה.

רונית תירוש:

זה בהסכמה.

גלעד ארדן:

הוא צריך להוכיח שיש לו הסכמה. אם את יודעת שלא התקשרת ולא הסכמת, אז לא יהיה לו מה להראות.

רונית תירוש:

לא, אני דיברתי על סירוב.

חיים גרון:

אנחנו מערבבים לפעמים בין סירוב להסכמה. הסכמה - הנטל הוא על בית העסק להראות - אז שייראה גם הקלטה. אפשר לעשות זאת בסעיף ההגדרות.

דנה נויפלד:

עו"ד רביה, אם יש לי עסק איתך, ואתה שולח לי למטה האם את מסכימה לקבלת דואר אלקטרוני מעתה ועד עולם, אני לא יכולה ללחוץ על חיווי כזה באייקון כי זה לא בכתב לגישתך.

חיים רביה:

אסור לי לעשות כזה דבר בכלל, לפי הרישא.

דנה נויפלד:

לא, אתה נותן לי שירותים בהסכמה, קשר מסחרי ספציפי. בסוף ההתקשרות שלנו או ההתכתבות שלנו אתה מצרף לאייקון: האם את מסכימה דרך אגב לקבל ממני מעתה ועד עולם הודעות דואר אלקטרוני זבל? לא תהיה לי אופציה לחוות לך בחזרה "אני מסכים", זה לא הודעה בכתב. האם זו הודעה בכתב מבחינתך?

חיים רביה:

כן. לא ההודעה צריכה להינתן, אלא ההסכמה צריכה שתהיה בכתב.

דנה נויפלד:

נכון, אני הבנתי. אני הולכת איתך. האם חיווי כזה, חיווי מבחינתי הלקוח, שאומר שאני מסכימה, זה כתב?

היו"ר משה כחלון:

כן, כן. זה הסכמה.

אתי בנדלר:

מה הבעיה? ודאי.

חיים רביה:

אם עשית פעולה אקטיבית - - -

היו"ר משה כחלון:

בוודאי שזה כתב. זה לא כתב יד, אבל זה כתב.

יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה בנימין אלון:

אתם צריכים להגדיר בסעיף ההגדרות מה זה כתב.

אתי בנדלר:

נכון. בעניין סעיף קטן (א) כרגע זה יהיה: לרבות בהקלטה, או באמצעים אלקטרוניים.

גלעד ארדן:

לא, לא. אני רוצה לעצור רגע. אני לא חושב שאתה צודק, סליחה שאני אתקן אותך. יש לנו היום נושא שעליו יש הרבה מאוד תלונות, וזה התכנים ששולחות חברות הסלולר, ובהיסח הדעת אתה מסכים שהם ימשיכו לשלוח לך אותם - הצג, דלג, וכל זה. הוא מנסח עבורך את ההסכמה, ואתה רק צריך פה ללחוץ. גם בעניין הזה חברה מסחרית תכתוב לך מגילה שלמה של מתנות והטבות שאתה מקבל, ואגב אורחא היא גם תכניס שם סעיף בסוף שאתה מצטרף למבצע, ואתה גם דרך זה מצטרף לאישור לקבלה ממנה בעתיד. אתה תעשה קליק על כן כשכוונתך היתה בכלל על דברים אחרים - לא קראת.

אם מאפשרים להם לפנות כדי לקבל הסכמה, הפנייה היא רק לצורך קבלת ההסכמה למשלוח עתידי. לא אגב דברים אחרים שמציעים לך, אתה גם מסכים לך שישלחו לך בעתיד. האם אתה מבין מה אני מתכוון?

חיים רביה:

אני מבין לגמרי.

דנה נויפלד:

זה סותר.

חיים רביה:

ראשית, ההצעה שלי לא מיועדת לאפשר פנייה. היא רק אומרת שבמקום שתהיה הסכמה מפורשת, אותה הסכמה מפורשת נדרש שהיא תהיה בכתב. במילים אחרות, אני מבקש להקשיח את דרישת הסעיף, ולא להקל בה.

שנית, במצב הנוכחי גם אין צורך לפי ניסוחו של הסעיף שתקליק ולו בשגיאה כשאתה אומר אתה מסכים. כרגע ניסוחו של הסעיף הוא כזה שהסכמה מפורשת יכולה להיות גם משתמעת.

גלעד ארדן:

איפה כתוב פה משתמעת?

חיים רביה:

ברגע שנאמר מפורשת, הסכמה מפורשת - דוגמה, חוק הגנת הפרטיות - יכול להיות שתהיה משתמעת. סעיף קטן (ג) - זה פתרונך אם הקלקת בשגגה.

יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה בנימין אלון:

אני גם חושב שאסור לנו לנעול את הדלת בפני שיווק ישיר, לא צריך להגזים.

אלדד גת:

שיהיה ברור - הדלת ננעלת ממילא.

יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה בנימין אלון:

יש אדם שירצה להיות בקשר עם החברה הזאת, הוא יקבל את ההודעות ממנה.

היו"ר משה כחלון:

חבר הכנסת אלון, החוק הזה נועד להגן רק על האנשים שלא מעוניינים. מי שמעוניין - מעוניין.

אתי בנדלר:

סעיף קטן (י) בהמשך נותן הסמכה לקבוע הוראות בתקנות. צריך להרחיב אותו באופן שהשר יהיה רשאי באישור ועדת הכלכלה לקבוע כל מיני הוראות שונות ביחס לביצוע הוראות הסעיף כולו, בין היתר אם יסתבר שמקבלים הודעות בדרך לא ראויה, באופן מובלע, ייקבעו תקנות בקשר לעניין הזה.

גלעד ארדן:

טוב, אז תרחיבי את (י) - לאפשר לו לעתיד לשנות את הנוסח שלפיו מקבלים הסכמה.

עמית אשכנזי:

כי מפורשת זה מפורשת. אני לא מסכים להערה של עו"ד רביה, מפורשת זה מפורשת בחוק הזה, חוק הגנת הפרטיות.

היו"ר משה כחלון:

אני מבקש להעמיד להצבעה את סעיף (א).

אתי בנדלר:

רגע, ישנו הנושא של בכתב. הערה שנייה, נמען שהוא בית עסק - היתה כאן הצעה שיהיה ברור שניתן יהיה לפנות לבית העסק פעם אחת בלבד, לכתובת אחת בלבד.

גלעד ארדן:

נניח ואני עובד בחברה עם ‎3,000 עובדים, והחברה נתנה לנו ‎3,000 תיבות מייל.

יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה בנימין אלון:

זה כן, חשוב שתהיה איזושהי כתובת, ומי האישיות המשפטית.

אתי בנדלר:

כתובת אחת בלבד של בית העסק - זאת השאלה, האם רוצים להבהיר את הנוסח, שכשפונים לבית עסק לא יפנו למספר כתובת אפשריות של בית העסק.

קריאה:

זה חשוב.

יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה בנימין אלון:

אני לא כל כך מבין. כל הזמן אנחנו מדברים על בית עסק בתור שולח.

אתי בנדלר:

לא, אנחנו מדברים על בית עסק בתור המקבל את ההצעה.

יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה בנימין אלון:

את עכשיו מדברת בתור זה שמקבל, איפה בכלל מתייחסים אליו כאן?

אתי בנדלר:

בסיפא לסעיף קטן (א). הועלו כאן הערות ואני פשוט מניחה את זה לפתחכם כדי שתחליטו.

רונית תירוש:

חברים, יש עניין של רוח החוק, וכשמישהו יבוא לתבוע אני חושבת שאפשר להבהיר את הנקודה הזאת.

היו"ר משה כחלון:

טוב.

אתי בנדלר:

או.קיי. ההערה השלישית היתה, האם מותר לפנות בכל עניין, או רק בעניינים הקשורים לניהול העסק?

גלעד ארדן:

זה בלתי אכיף.

אתי בנדלר:

זאת אומרת, הדוגמה שאהבו מאוד לתת כאן על הויאגרה, האם אפשר לפנות למשרד עורכי דין בהצעה לרכוש ויאגרה?

גלעד ארדן:

זה קשור. אם הוא זה אז הוא מתפקד הרבה יותר ביום כעורך דין, הוא לא מתוסכל. כל דבר אפשר לקשור. אני רציתי להמחיש כמה זה בלתי אכיף.

היו"ר משה כחלון:

אז אנחנו משאירים את זה.

איילת כהן מעגן:

היתה עוד הערה, היתה בקשה.

דנה נויפלד:

היא רוצה להחריג את הפנייה ראשונית - - -

היו"ר משה כחלון:

זה התקבל. זאת אומרת, אין פה התנגדות של משרד התקשורת לגבי הודעה אלקטרונית, נכון?

קריאה:

אין לנו.

רונית תירוש:

להוריד את ה"דואר". כלומר, לא הודעת דואר אלקטרונית.

דנה נויפלד:

זה נוסח, זה בסדר.

אתי בנדלר:

היתה הצעה נוספת שגברת רבינוביץ מאיגוד לשכות המסחר מבקשת להזכיר - לאפשר פנייה לא רק לבית עסק, אלא לכל אדם.

יעקב כהן:

רק לבית עסק.

רונית תירוש:

מה זה? כל אחד ישלח פעם אז זה לא - - -

דנה נויפלד:

כל אחד שולח פעם, כל בית עסק שולח פעם.

היו"ר משה כחלון:

טוב, בסדר - הוא אושר.

איילת כהן מעגן:

אנחנו ביקשנו בשורה השלישית, פנייה חד-פעמית מטעם מפרסם לנמען שהוא בית עסק, או לנמען שהוא לקוח המפרסם.

דנה נויפלד:

למה?

היו"ר משה כחלון:

אז הלך החוק, כי השופרסל ישלח ללקוחות שלו.

דנה נויפלד:

הפוך, היא רוצה שרק בזק תוכל.

היו"ר גלעד ארדן:

היא לא אמרה את זה, היא אמרה לנמען שהוא לקוח המפרסם. היא רוצה את הקטנים, והיא רוצה את הגדולים, וביחד נהרוג את החוק.

אתי בנדלר:

זה קשור לסעיף קטן (ב). למעשה, את מציעה להרחיב את סעיף קטן (ב), ואני מציעה שאת ההערה שלך תמקדי לאותו סעיף קטן.

איילת כהן מעגן:

מה שנמנע פה זה קשר של מפעיל עם הלקוחות שלו.

היו"ר משה כחלון:

זה לא נמנע. עו"ד כהן, ההגדרה שלך היא לא נכונה. תשלחי לו בכתב.     

גלעד ארדן:

מה שנמנע זה להטריד את הלקוחות שלו. הוא יכול לפנות אליהם בדרך אחרת ומפתה שעולה לו טיפה יותר.

היו"ר משה כחלון:

לך כבזק יותר זול להתקשר אליו. אבל, אם רשות הדואר שהבולים לא עולים לה כסף היתה פה, אז היא היתה אומרת: אני רוצה רק מכתב.

איילת כהן מעגן:

לי זול גם להכניס הודעה בחשבון.

דנה נויפלד:

תעשי את זה, זה רעיון מעולה.

היו"ר משה כחלון:

ניקית לנו את המצפון עכשיו.

איילת כהן מעגן:

יש לי לקוח אינטרנט מהיר שאני רוצה להודיע לו שהורדתי לו את המחיר. האם אני אחכה לחשבון הטלפון?

היו"ר משה כחלון:

תורידו לו בחשבון והוא יהיה מאושר.

גלעד ארדן:

בחשבון אינטרנט מהיר פעם בחודש, תודיעי.     

אתי בנדלר:

זה לא דבר פרסומת. את רוצה להודיע לי שהורדת לי את המחיר?

רונית תירוש:

יש לך הסכמה מראש, תורידי.

היו"ר משה כחלון:

תורידי בלי להודיע, בסדר?

יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה בנימין אלון:

נמען שהוא לא בית עסק ואני רוצה לקבל את הסכמתו, איך אני עושה את זה?

חיים גרון:

במכתב, בהתקשרות קודמת, באתר אינטרנט, בטלפון.

יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה בנימין אלון:

נמען שהוא לא בית עסק, ואני רוצה את הסכמתו.

היו"ר משה כחלון:

תתקשר אליו הביתה.

אתי בנדלר:

אפשר, ובלבד שזה לא יהיה באמצעי בזק, באחד מאמצעי בזק האמורים.

יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה בנימין אלון:

הפנייה הראשונית.

גלעד ארדן:

מה זה פנייה ראשונית? יפנו אליך אלף ומאה פניות ראשוניות.     

אתי בנדלר:

כל אחד שישלח רק פעם אחת, ואני מזכירה לך שגם כל בית עסק יסווה את עצמו עם עשרים שמות.

גלעד ארדן:

האפשרות שלו לפנות לאדם פרטי, מוסדרת בסעיף (ב).

נסים זאב:

למה משדרים בטלוויזיה מה שרוצים, ולא שואלים אותי מה לשדר לפני שמשדרים?

היו"ר משה כחלון:

זה הצעת החוק הבאה.

נסים זאב:

מראים לי דברים בעל כורחי, דברים שאני בכלל לא רוצה לראות אותם.

היו"ר משה כחלון:

יהל מפרטנר, בבקשה.

יהל בן נר:

אני רוצה שנציגי משרד התקשורת ומשרד המשפטים יסבירו לי מה ההיגיון לתת לאיזשהו מפרסם אפשרות לפנייה חד-פעמית לבית עסק, כשבסופו של דבר יושב שם בן אדם שהוא מופרד לא פחות מזה שיושב בבית, לעומת מתן אפשרות לחברה שיש לה קשר יום יומי עם הלקוחות שלה, שמצפים שיתקשרו ויציעו להם איזשהו הצעה או מבצע, כי הם מקבלים את זה עד היום.

אתי בנדלר:

תתקשרו ותדברו איתם אישית.

יעקב כהן:

מה הבעיה? מי שרוצה יירשם, הוא יקבל הסכמה.

יהל בן נר:

אני רק מבקשת שניתן את הדעת לנקודה הזאת, כי אין שום היגיון. אני באמת מבקשת מדנה להתייחס לשאלה, מה ההיגיון של מפרסם לפנות למישהו, בית עסק שהוא לא מכיר - בסופו של דבר יושב שם בן אדם פרטי - ולא לתת לנו או לאנשים אחרים כמו שופרסל שיש להם קשר עם הלקוחות ביום יום, לפנות ללקוחות שלו שמצפה ממנו לפנייה. אני לא הבנתי את ההיגיון.

נסים זאב:

אני חשבתי שמדובר בפרסומי תועבה, ורציתי להצביע נגד. הוא אומר לי שזה פרסום של "אסם" ובוטנים, מה אני צריך?

דנה נויפלד:

מבחינת מטרת החוק והתכלית, אין שום הצדקה להבחין בינך לבין שופרסל, אוסם, כל חברה אחרת. זה שבמקרה את שולטת על התשתית, לא אמור לגרום לאפליה בינך לבין אוסם לצורך העניין.

יהל בן נר:

אז למה את מבחינה ביני ובין מפרסם שאין לו שום קשר בפנייה לבית עסק.

דנה נויפלד:

קודם כל, הפנייה שלך לאדם הביתה היא פנייה שהיא ברורה, שהיא לתוך התחום הפרטי שלו, להבדיל מבית עסק שהעיסוק טיפה משתנה. לכן, ככל שמדובר בפנייה אליי הביתה או לטלפון הסלולרי הפרטי שלי, את מטרידה אותי בפנייה שלך בין אם את בזק, בין אם את פרטנר, ובין אם את אסם לצורך העניין.

היו"ר משה כחלון:

אותה התשובה פחות או יותר קיבלה בזק קודם. האם אפשר לבקש מחברי כנסת הסתייגות ובמליאה?

אתי בנדלר:

אף אחד לא מציע את זה בכלל.

היו"ר משה כחלון:

חבר הכנסת אלון, אני רוצה להצביע. חבר הכנסת גלעד ארדן, אנחנו רוצים להצביע.

גלעד ארדן:

אני מגייס לכם עוד תומכים. צריך לשכנע את בני.

יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה בנימין אלון:

גם נתתי את הסכמתי.

היו"ר משה כחלון:

אני מבקש להצביע על סעיף (א) עם התיקונים.

אתי בנדלר:

ככל שהבנתי, תיקון אחד בלבד, וזה הדרישה בכתב, עם ההגדרה מהי בכתב לצורך העניין.

היו"ר משה כחלון:

והודעה אלקטרונית זה עניין של נוסח.

אתי בנדלר:

כן, כן.

היו"ר משה כחלון:

מי בעד סעיף קטן (א) עם התיקונים? מי נגד?

                    ה צ ב ע ה

סעיף (א) עבר פה אחד.

היו"ר משה כחלון:

עבר פה אחד. אנחנו עוברים לסעיף (ב), בבקשה.

שריל קמפינסקי:

"(ב) על אף הוראות סעיף קטן (א), רשאי מפרסם לשגר דבר פרסומת כאמור באותו סעיף

קטן אף אם לא התקבלה הסכמתו של הנמען, בהתקיים כל אלה:

משא ומתן לרכישה כאמור, והמפרסם הודיע לו כי הפרטים שמסר ישמשו לצורך משלוח דבר פרסומת מטעמו, באחת הדרכים האמורות בסעיף קטן (א).

כאמור, דרך כלל או מסוג מסוים, והנמען לא עשה כן.

האמורים בפסקה (‎1). "

יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה בנימין אלון:

סעיף קטן (‎2) - אני לא מבין מה פירוש.

שריל קמפינסקי:

זאת אומרת, אנחנו אומרים שלא מספיק שהמפרסם הודיע לו כי הפרטים יכול שישמשו לקבלת דבר פרסומת. הוא צריך לתת לו גם הזדמנות להודיע כי הוא מסרב.

גלעד ארדן:

יש כאן סתירה בנוסח, כי אי אפשר לפתוח ב(ב) ולהגיד אף אם לא התקבלה הסכמתו של הנמען, ולתאר אחר כך תהליך של הסכמה. את מתארת שהמפרסם מודיע לי שזה ישמש לצורך משלוח דבר פרסומת, ונתן לי הזדמנות. מה שצריך לשנות פה זה שבהתקיים התנאים המצטברים האלה, יראו בכך הסכמה משתמעת, לא אף אם לא התקבלה.

יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה בנימין אלון:

דנה נויפלד:

כן.

גלעד ארדן:

צריך להגיד - זאת ההגדרה של הסכמה משתמעת, ולא שום דבר אחר - בהתקיים רק שלושת אלו במצטבר.

דנה נויפלד:

הכוונה היתה לומר שבמקום הסכמה מפורשת, יש לך את האפשרות להסכים בגלל שקיבלת את ההזדמנות לטעון כנגד - זה הרעיון, שזה לא הסכמה מפורשת. היתה לך הזדמנות. אתה לא תצטרך את ההסכמה המפורשת בכתב כי קיבלת את ההזדמנות לסרב, זה העניין.

יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה בנימין אלון:

אז תכתבי: גם אם לא ניתנה הסכמה מפורשת, תיחשב הסכמה במקרים כאלה כ - - -

גלעד ארדן:

את צריכה להוסיף ברישא בכתב, כי הוספנו את זה גם ב(א): אף אם לא התקבלה הסכמתו בכתב של הנמען.

יעקב כהן:

הוא צריך לתת הסכמה בכתב.

דנה נויפלד:

זה על אף הוראות סעיף (א).

יעקב כהן:

הבעיה מתחילה מזה שהוא רכש מוצר, והוא קיבל חוברת עבה עם כל הסעיפים, וכאן כתוב שהוא מסכים. אבל, אף אחד לא קורא את כל מה שכתוב כאן. לכן, צריכה להיות הסכמה בכתב. באותיות קטנות הם כותבים, הם מומחים בזה. הם בוחרים את האותיות הכי קטנות. לכן, צריך להיות שתהיה הסכמה בכתב שהוא הסכים לזה, והודיעו לו שהוא יכול לסרב.

אתי בנדלר:

המועצה הישראלית לצרכנות שלחו הערה בדיוק בהקשר הזה.

יעקב כהן:

הוא לא מודע לזה, אני צריך שהוא יהיה מודע שיש לו את זה - מכרו לו כאן הסכמה - ויש לו אפשרות לסרב.

היו"ר גלעד ארדן:

זה מה שאמרתי לך, את רוצה לדחות את זה לתקנות. אבל צריכה להיות פה אמירה כללית שאומרת שאנחנו רוצים שזו תהיה הסכמה ברורה ומפורשת, כי אגב ‎20 אלף דברים אחרים שכתבו לו, והכניסו את זה - - -

אתי בנדלר:

במסמך של המועצה הישראלית לצרכנות יש התייחסות לעניין. אבל, עדיף שהם יציגו את עצמם.

רונית תירוש:

אולי הסעיף הנוסף הזה שייאמר לו שיש לו זכות לסרב, יחדד יותר את הנקודה.

יעל כהן שאואוט:

מה שאדוני חבר הכנסת תיאר, זה באמת מה שקורה. אנחנו רואים מתלונות שמתקבלות אצלנו שאנשים חותמים על חוזים אחידים עם הרבה מאוד סעיפים. באחד החוזים כתוב שהלקוח מאפשר לחברה, לעוסק, לעשות שימוש בפרטים כדי לשלוח ולשגר פרסומות פעם אחר פעם. הצרכן באמת לא מודע למשמעות, ולא נותן את הסכמתו המפורשת לכך, ואז הוא מוצף בפרסומת. כאן אנחנו מציעים לתקן את הסעיף, ובסעיף קטן (‎1) בשורה השלישית אחרי המילים "והמפרסם הודיע לו", להוסיף: בטופס נפרד חתום על ידו.

יעקב כהן:

בטופס נפרד.

יעל כהן שאואוט:

כאן אנחנו מבטיחים שהלקוח יהיה מודע לאפשרות השימוש.

דנה נויפלד:

ברגע שאנחנו עשינו את זה כך, אנחנו למעשה ביטלנו את החריג. כי אז את מחזירה אותנו ל-(א) שאומר: הסכמה מפורשת בכתב.

יעל כהן שאואוט:

כאן זה התקשרות קיימת, זה משהו אחר. אני נתתי את הפרטים שלי לא כדי להפיץ מאות פרסומות בחודש, וגם לא בשנה. נתתי את הפרטים שלי לשימוש אחד בלבד כדי לקנות אינטרנט. עכשיו אני רוצה להגביל את השימוש בפרטים.

ההמשך הוא זכותו של הנמען לסרב למשלוח דבר פרסומת מטעמו. אנחנו רוצים להוסיף שיהיה כתוב על הטופס הנפרד כי זכותו של הנמען לסרב למשלוח דבר פרסומת מטעמו.

היו"ר משה כחלון:

לשלוח או לקבל?

יעקב כהן:

כמו שאומרת הגברת, להודיע על הסכמתו בטופס נפרד. אם לא - אף אחד לא קורא. הוא לא יודע מה שמכרת לו.

יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה בנימין אלון:

עדיין תמיד יש רשות סירוב.

דנה נויפלד:

נכון.

יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה בנימין אלון:

קניתי מקרר מאמקור, ואז קיבלתי פרסום שלהם, ואני לא רוצה את הפרסום שלהם. אז אני אומר: מכאן ואילך אל תשלחו לי.

יעל כהן שאואוט:

הוא לא יודע, צריך לכתוב את זה.

דנה נויפלד:

הרעיון היה בכל זאת להקל, וגם במצב שבו יש התקשרות קודמת לאפשר בכל זאת התקשרות, כדי שלא נעשה איסור מוחלט בלי סייג. הרעיון הוא שבכל זאת אפשר יהיה להקל. אם את מבקשת טופס נפרדת, עיינת את החריג לחלוטין, כי ביקשת הסכמה מפורשת בכתב שזה מה שדורש (א).

יעל כהן שאואוט:

אני רוצה שהצרכן יהיה מודע שהוא יכול להתנגד.

היו"ר משה כחלון:

הדברים ברורים.

איילת כהן מעגן:

אני רוצה להסביר עכשיו למה בחיבור שבין (א) ל-(ב), אני לא נופלת באף אחד מהחריגים. סעיף (ב)(‎1) דורש ש"הנמען מסר את פרטיו למפרסם במהלך רכישה של מוצר או שירות, או במהלך משא ומתן לרכישה כאמור, והמפרסם הודיע לו כי הפרטים שמסר ישמשו לצורך משלוח דבר פרסומת". לי יש לקוחות שהם לקוחות שלי עשרים שנה, לא היה ‎SMS. כלומר, זה לא נעשה. צריך לאפשר לי לפנות אליו, לפחות עכשיו.

דנה נויפלד:

אנחנו כנראה נמשיך להתווכח על זה עד ההצבעה בקריאה השלישית. תני רק להניח את דעתך שתהיה הוראת מעבר. חברת הכנסת תירוש התעקשה על זה בדיון הקודם. יהיה לכם זמן להתארגן, לשלוח הודעות לכל הלקוחות שלכם בטרם כניסת החוק לתוקף, ותוכלו לקבל את הסכמתם המפורשת בכתב לקבל מעתה ועד עולם הודעות לגבי כל מבצע שתרצו. תנו להם את האפשרות להגיב. אתם לא תקבלו החרגה אוטומטית, אין שום הצדקה לזה.

איילת כהן מעגן:

אנחנו לא ביקשנו החרגה אוטומטית. אבל, אתם הסרתם אותנו פה מהחריג. זה הצגה לא נכונה של הדברים, אנחנו הוסרנו פה מהחריג כי מי שפתח עסק אתמול יכול לעמוד בזה, ומי שיש לו לקוחות שלושים שנה שהם לקוחות נאמנים, לא עומד בחריג הזה.

רונית תירוש:

לפני החשבונות הבאים, תוכלי לדבר איתם על זה.

היו"ר משה כחלון:

יש הוראת מעבר, ואני חושב שזה בסדר.

אלי שחף:

אני רוצה לפנות לחברי הכנסת ולומר שאני לא בטוח שהמשמעות של סעיף (א) שבעצם חוסמת את בית העסק להשתמש - ואנחנו לא מדברים על הדואר האלקטרוני - באמצעות אמצעים אלקטרונים, היא מובנת ומופנמת. יש פה פגיעה לדעתי, בחופש העיסוק, בטח כשמדובר על עסק שלקוח רכש ממנו. אי אפשר להגביל עסק שלקוח רכש ממנו לפנות ללקוח שרכש ממנו. כאשר הלקוח ביצע את הרכישה, הוא מסר לעסק את הפרטים שלו, הוא מסר לו את הדואר אלקטרוני שלו.

היו"ר משה כחלון:

יש הסכמה, אפשר.

יעקב כהן:

אני קניתי ב"משביר לצרכן" מקרר, ועכשיו הוא ישלח לי מה שהוא רוצה.

אלי שחף:

כשאתה קונה ב"משביר לצרכן" פחית קולה, אתה לא מוסר לו את הטלפון הסלולרי שלך. אבל, אם קנית מקרר, אתה לא חייב למסור לו את הטלפון הסלולרי.

יעקב כהן:

אני חתמתי לו. הוא נתן לי תעודת אחריות, ואני מסרתי לו את הפרטים, ומהיום הוא ישלח לי מה שהוא רוצה.

היו"ר משה כחלון:

מר שחף, הדברים ברורים. אומר לך חבר הכנסת כהן: קניתי מקרר. אם יש לך מקפיא חדש, תשלח אליי. אבל, אל תשלח לי כאשר אתה מביא ביגוד מטייוואן. לכל חברה יש אלפי מוצרים. האם הדברים לא ברורים?

יעקב כהן:

תשלח לי כל מה שאתה רוצה רק אם אני אחתום לך.

היו"ר משה כחלון:

הדברים ברורים.

אלי שחף:

עורכי הדין התבטאו פה באריכות, ואנחנו שמייצגים פה - - -

היו"ר משה כחלון:

אני יכול לבדוק בפרוטוקול, אתה דיברת הכי הרבה פה. הרי אף אחד מחברי הכנסת לא מקל ראש. כולנו מבינים שהחוק במידה מסוימת הוא חוק שיפגע באנשים. מצד שני, הוא יעזור לאנשים אחרים. אבל, תמיד יש צד שנפגע. אני מבין שאם אני אפתח לכם את הדיבור, אתם לא תסיימו עוד שלושה שבועות כי תמיד יש לכם מה להגיד, ובצדק מבחינתכם. אבל, אנחנו מוגבלים בזמן.

אלי שחף:

אבל, אנחנו מדברים על לקוח שרכש. אם לקוח שרכש מסר את הפרטים שלו, לצורך מה הוא מסר אותם?

גלעד ארדן:

כדי שכאשר הטכנאי יבוא לתקן באחריות, יהיה לו קל להשיג אותי.

אלי שחף:

ואז יהיה לו את האי-מייל של אותו לקוח? הוא מסר אי-מייל.

גלעד ארדן:

כן, אולי הגיע חלק חדש למקרר.

אלי שחף:

לא נמצאת פה נציגת הרשות לעסקים קטנים שהיתה בדיון הקודם.

עידית חנוכה:

הם הוזמנו לדיון.

אלי שחף:

כל בית עסק צריך עכשיו לנהל ארכיון של כל ההסכמות של הלקוחות שרכשו אצלו. יש חוק מאגרי מידע, נמצא פה הרשם, והוא יכול לומר לך שבכל פעם שיש פנייה של לקוח שפונה כנגד בעל עסק ששלח לו הודעה, וכל בעל עסק צריך לנהל מאגר מידע רשום - - - על זה קנסות.

היו"ר משה כחלון:

אנחנו לא דנים יותר בסעיף (ב). אחרון הדוברים - עו"ד שגיא.

אייל שגיא:

לגבי (ב)(‎1) ספציפי - חוק הגנת הפרטיות כבר היום דורש ממי שאוסף מידע לצורך בין השאר דיוור ישיר, להגיד לאותו אדם שהוא אוסף ממנו את המידע, שהוא מזין את המידע במאגר מידע, וזה אל"ף. בי"ת, לאיזה מטרות הוא ישמש. כלומר, מי שאוסף מידע ולא אומר ללקוח שהוא מתכונן לשלוח לו הודעות, לא יכול להשתמש במידע הזה לשלוח לו הודעות. לפי זה ב-(ב)(‎1) אין בעצם שום חידוש.

יש חידוש אחד, ואני רואה פה את ההתנגדות של בזק ושל האחרים - שאולי זה איזה מן פשרה - וזה לגבי המילים שבסוף: "באחת הדרכים האמורות בסעיף קטן (א)". אני מבין שיכול להיות שבזק ביקשה מלקוח את פרטיו ואמרה לו, והיא חייבת להגיד לו את זה לפי חוק הגנת הפרטיות: בפרטים שמסרת נשתמש לצורך פניות שיווקיות אם אתה מסכים. פה יש את החידוד, לצורך פניות שיווקיות ב-‎SMS, באי-מייל. גם החרוצים ביותר שבאמת מקפידים על חוק הגנת הפרטיות כבר עשר שנים, לא שאלו מראש: האם אתה מסכים שנפנה אליך באי-מייל או ב-‎SMS, כי לא היה. יכול להיות שאפשר לבטל את זה. אבל, הוויכוח העקרוני על קיומו של (ב)(‎1) הוא מאחורינו, הוא קיים היום בחוק הגנת הפרטיות. מי שאוסף פרטים ולא אומר לאדם שאוסף עליו את הנתונים שהוא עומד להשתמש בהם לצורך שיווקי, עובר על החוק בצורה הכי ברורה. בזה אין שום חידוש, אני לא מבין בכלל את הוויכוח.

יעקב כהן:

לא, לא. לא תמיד הלקוח יודע את זה.

היו"ר משה כחלון:

עמית, אולי אפשר לקבל התייחסות להערות של הגברת כהן מבזק, או אחרים.

עמית אשכנזי:

בעיקרון, אין לי מה להוסיף מעבר לדברים שנאמרו. אני חושב שברוח הזאת כדאי להתקדם. אני רק רוצה לחדד לעניין הסעיף השני - "נתן הזדמנות להודיע", הכוונה היא הזדמנות נמשכת. אני מקווה שזה ברור ומוסכם. זאת אומרת, אם אני אתחיל עכשיו לקבל דיוורים ישירים כי באמת קניתי מקרר, ואני רוצה - - -

אתי בנדלר:

אתה רוצה שנוסיף את המילים: בכל עת.     

נמרוד הגלילי:

ב-(‎3) מדובר על דבר פרסומת המתייחס למוצר או לשירות מסוג דומה. הייחוד של חברות שיווק ישיר וחברות נוספות, אפילו ה"משביר לצרכן", חנויות כלבו, שמוכרות מגוון רחב של מוצרים. אם הנמען מסר את פרטיו והוא מסכים לקבל פרסומת, למה להגביל את זה רק לסוג מוצר דומה? עדיין תהיה לו האפשרות תמיד להסיר. אני מוכר גם נעליים, גם ביגוד, וגם מוצרי חשמל.

דנה נויפלד:

אין הגבלה כמו שתיארת. ההגבלה הזאת לשירות או מוצר דומה מתייחס מקום שאין הסכמה מפורשת בכתב. זה החריג לחריג לחריג. אם ה"משביר לצרכן" יקבל את הסכמתך המפורשת בכתב, תוכל לשלוח לו הודעות בכל עניין.

גלעד ארדן:

אז זה ייכנס ל(א) לא ל-(ב). אם בא לכם כבר להציע לו מכל טוב הארץ שיש לכם, אז תחתימו אותו שם בקנייה שתציעו לו מבצעים אדירים, וגם תתנו לו מתנה בשביל שהוא יחתום. היום קונים גרביים ואתם נותנים בשביל זה פאזל, אז תיתנו לו גם בשביל שיחתום משהו.

חיים רביה:

בסעיף קטן (‎1) כדי שההודעה תהיה אפקטיבית, היא צריכה להיות אכן ברורה, פשוטה וגלויה.

יעקב כהן:

בטופס נפרד.

חיים רביה:

אבל, הפתרון אינו בתיקון הסעיף אלא בסעיף קטן (י).

הערה לסעיף קטן (‎2) - במקום "המפרסם נתן לנמען הזדמנות להודיע לו", אני מציע שייכתב: במעמד מתן ההודעה כאמור בסעיף קטן (‎1) נתן המפרסם לנמען הזדמנות פשוטה, ברורה ומהירה, להודיע לו, מפני שאחרת הזדמנות להודיע זה עכשיו אתה רשאי לפנות בכתב ובדואר רשום למחלקת השיווק.

גלעד ארדן:

יש משהו בדבריו. מה זה "להודיע לו", באיזה דרך להודיע לו? הוא יגיד: תתקשר לשימור לקוחות בין השעות שתיים לשש, ותדבר עם מיכל. היא לא נמצאת היום.

יעקב כהן:

אני חוזר על הצעתה של הגברת שאמרה: המפרסם מודיע לו בטופס נפרד - זה מה שהיא ביקשה.

חיים גרון:

אבל, אז חזרת ל-(א) כי זה ההסכמה.

יהל בן נר:

אנחנו גם מצטרפים לבקשה להוריד את "באחת הדרכים האמורות בסעיף קטן (א)", כמו שהציע עו"ד שגיא.

שריל קמפינסקי:

אבל, זה כל המהות של ה- - -

היו"ר משה כחלון:

מקבלים או לא? לא מקבלים, תודה רבה.

עמית אשכנזי:

להערת חבר הכנסת ארדן - אני רוצה רק שיהיה ברור, אם אנחנו באמת הולכים להסמכה, לנקודה של מחלקת - - -

משה כחלון:

אבל, הסמכה זה ב(י').

עמית אשכנזי:

אז אנחנו מוסיפים גם סמכות - - -

אתי בנדלר:

כן, כן.

דנה נויפלד:

סעיף קטן (י) יהפוך להיות גדול מאוד.

אתי בנדלר:

אדוני היושב ראש, אם אתה מעמיד להצבעה את סעיף קטן (ב) יש כאן שתי הצעות לתיקונים. הצעה אחת היא הצעתו של חבר הכנסת כהן בפסקה (‎1) להוסיף בטופס נפרד. הצעה שנייה בפסקה (‎2) שעלתה מהדברים, אחרי המילים "הזדמנות להודיע לו", להוסיף את המילים: בכל עת. אני מציעה אולי קודם להצביע על הצעתו של חבר הכנסת כהן, האם ההסכמה אפילו הלא מפורשת, או ההודעה, צריכה להיות בטופס נפרד?

יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה בנימין אלון:

רגע, לא מספיק לך שזה מופיע בסעיף (י') שהשר יכול לעשות את זה?

אתי בנדלר:

כן, אני מציעה להרחיב.

יעקב כהן:

להרחיב, בטופס נפרד.

אתי בנדלר:

לא. סליחה, לא לקבוע מלכתחילה שההסכמות או ההודעות צריכות להיות בטופס נפרד, אלא סעיף ההסמכה להתקין תקנות להרחיב באופן שאם יסתבר לשר שבאמת יש צורך בטופס נפרד, הוא יוכל לעגן את זה בתקנות.

יעקב כהן:

אני לא יודע מה זה. השר מאוד עסוק, אתם לא יודעים כמה הוא עסוק.

היו"ר משה כחלון:

לא, הוא יהיה פנוי לעניינים האלה. האם אנחנו נרחיב את זה ב-(י')?

אתי בנדלר:

אני אציע להרחיב את סעיף קטן - - -

היו"ר משה כחלון:

נבחן את זה ב-(י). יש לנו עוד משהו?

אתי בנדלר:

יש את ההצעה של חבר הכנסת כהן, ויש את ההוספה של המילים: בכל עת, בפסקה (‎2).

היו"ר משה כחלון:

בכל עת. מקובל, בנוסח המתוקן. מי בעד?

יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה בנימין אלון:

רגע, בכל עת נכנס.

היו"ר משה כחלון:

נכנס.

יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה בנימין אלון:

מה עם ההצעה של חבר הכנסת כהן?

היו"ר משה כחלון:

חבר הכנסת כהן - אני חושב שנטפל בזה ב-(י).

יעקב כהן:

אני שואל, האם מכניסים את מה שאני מציע? אני מבקש להכניס בטופס נפרד.

אתי בנדלר:

אם טופס נפרד, זה לדעתי צריך להיות בסעיף קטן (א), לא בסעיף קטן (ב).

היו"ר משה כחלון:

תבקש דיון מחדש על (א).

יעקב כהן:

לא, אני רוצה - - -

יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה בנימין אלון:

הסתייגות שלו, שהוא גם יוכל לנמק אותה.

אתי בנדלר:

האם אתה רוצה את זה בסעיף קטן (א) או בסעיף קטן (ב)?

יעקב כהן:

לא משנה.

אתי בנדלר:

ב(ב) זה לא משתלב עם ההצעה. אם כבר, זה צריך להיות בסעיף קטן (א).

נסים זאב:

מה קורה אם הנמען לא מגיב?

היו"ר משה כחלון:

אני אענה לך אחרי ההצבעה.

אתי בנדלר:

תעמיד להצבעה את ההצעה על טופס נפרד. אם היא תתקבל, אני אשלב אותה בסעיף קטן (א). אם היא לא תתקבל, אני אכתוב לך הסתייגות חבר הכנסת כהן.

היו"ר משה כחלון:

מה עמדת הממשלה?

קריאה:

אנחנו בעד.

שריל קמפינסקי:

אם כבר, אבל, ב-(א).     

קריאה:

למה רק לזה טופס נפרד? בואו נעשה לעוד דברים טפסים נפרדים.

גלעד ארדן:

יש לעודד את תעשיית הנייר.

נסים זאב:

מה היושב ראש אומר?

היו"ר משה כחלון:

אני לא יודע, משרד התקשורת דווקא בעד.

חיים גרון:

אני בעד.

    

יעקב כהן:

או ב(א) או ב(ב), לא משנה איפה שאתם רוצים.

גלעד ארדן:

מה זה טופס נפרד באי-מייל?

אתי בנדלר:

זה מאוד בעייתי, צריך לבדוק את זה.

היו"ר משה כחלון:

הרב כהן, בוא תקפיא את זה.

יעקב כהן:

חברי כנסת נכבדים, זה לא הצעה שלי. הציעה את זה כאן נציגת המועצה לצרכנות. אם רוצים להיות הגיוניים - הם מכניסים שם כמה דפים, ובתוך זה הם מכניסים חצי שורה שהסכמתי. מי קרא את זה?

דנה נויפלד:

מה זה טופס נפרד באי-מייל? בגלל זה תהיה סמכות לשר לבחון את כל האופציות.

היו"ר משה כחלון:

הרב כהן, אני חושב שהנושא הזה מצריך דיון. אנחנו הרי עשינו כמה חוקים יחד, בוא תסיר את זה כרגע. נתקדם, אני אאפשר לך לפתוח את סעיף (א) מחדש, לקיים דיון על זה. למה לעשות את זה בלחץ?

יעקב כהן:

מה אני יודע מה יהיה.

היו"ר משה כחלון:

אני מתחייב לפרוטוקול. מה יהיה? מה כבר קרה? אני חמש שנים פה, ושום דבר לא קרה. בוא נדון על זה.

יעקב כהן:

רבותי, אם אנחנו רוצים להיות כנים, אז כן.

היו"ר משה כחלון:

אתה לא רוצה - נצביע. מי בעד הצעתו של חבר הכנסת כהן? מי נגד?

                ה צ ב ע ה

                 בעד - ‎2

                 נגד - ‎3

היו"ר משה כחלון:

לא עבר.

קריאה:

משרד התקשורת מסכים לזה, או לא?

היו"ר משה כחלון:

לא.

אתי בנדלר:

חבר הכנסת כהן, אתה מבקש לרשום הסתייגות?

יעקב כהן:

כן.

היו"ר משה כחלון:

כן, אתה נרשם להסתייגות, ואנחנו נדון בזה.

נסים זאב:

ומה אם הנמען לא נותן את הסכמתו, ועבר חודש-חודשיים. יכול להיות שזה נכתב בשפה שהוא לא מבין. האיש עולה חדש ושלחו לו בעברית, והוא דובר רק רוסית.

רונית תירוש:

מה העניין? תזכרו מה היה עד היום.

היו"ר משה כחלון:

שיבטל מתי שהוא רוצה, אין שום בעיה.

גלעד ארדן:

אבל, הם צריכים הסכמה מפורשת שלו. הם לא יכולים להתחיל לשלוח לו פרסומת אם אין להם הסכמה מפורשת.

היו"ר משה כחלון:

אני מבקש להצביע על סעיף (ב), נכון?

אתי בנדלר:

כן, עם תוספת של המילים: בכל עת, בפיסקה (‎2).

היו"ר משה כחלון:

מי בעד? מי נגד?

ה צ ב ע ה

בעד - רוב

נגד - מיעוט

היו"ר משה כחלון:

עבר. תודה רבה, הדיון נעול.

הישיבה ננעלה בשעה ‎11:10.