הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני
פרוטוקול מס' 2
מישיבת ועדה משותפת כלכלה ומדע - הגבלת הפצת פרסומות ברשתות תקשורת
יום רביעי, י"ב בשבט תשס"ז (31 בינואר 2007), שעה 9:00
סדר היום: הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס'
33), התשס"ה-2005
נכחו:
חברי הוועדה:
משה כחלון - היו"ר
רוברט אילטוב
אליהו גבאי
אופיר פינס-פז
רונית תירוש
מוזמנים:
עו"ד נועה גבע - לשכה משפטית, משרד התקשורת
עו"ד דנה נויפלד - משרד המשפטים
עו"ד רבקי דבש - משרד המשפטים
עו"ד לילך נחמיה - סמנכ"ל הרשות לעסקים קטנים ובינוניים
רונית יפרח - מנהלת שיווק, חב' נטוויז'ן 017
אלה קונקיס - מנהלת יחסי ציבור, ספקי אינטרנט
עו"ד מיטל גרייבר שוורץ - איגוד האינטרנט הישראלי
עו"ד דן אור-חוף - איגוד האינטרנט הישראלי
נמרוד הגלילי - מנהל חטיבת הקניונים, איגוד לשכות המסחר
אלי שחף - מנכ"ל חברת "עסקה טובה", איגוד לשכות
המסחר
עו"ד סוזנה רבינוביץ - יועצת משפטית, איגוד לשכות המסחר
שרון פרפורי וייץ - מנכ"ל חס' דיילקום
גיא זילכה - מנכ"ל חב' דיילקום
אלדד גת - מנהל חברת טלאול קונטקט סנטר (מוקד
טלפוני)
עו"ד אייל שגיא - חב' מיקרוסופט
קונסטנטין (קוסטה) רדומיסלנסקי - מנכ"ל אריאל בונוס עסק קטן המשווק מוצרים
בשיווק ישיר
ישראל חסון - מנכ"ל חב' פלטין
ייעוץ משפטי:
אתי בנדלר
מ"מ מנהלת הוועדה:
עידית חנוכה
רשמת פרלמנטרית:
תמר פוליבוי
הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 33), התשס"ה-2005
היו"ר משה כחלון:
אני פותח את הישיבה. כפי שאנחנו יודעים, מדינת ישראל היא שיאנית דואר הזבל.
הגענו לשיא בדבר אחד, בדואר הזבל. הוועדה תקיים היום דיון על דואר זבל. יש דעות
לכאן ולכאן בנושא. אני באופן אישי וחברי הוועדה מגיעים לכאן בצורה הכי נקייה.
שמענו נציגי עסקים קטנים שטענו טענות משכנעות, אך גם נציגי צרכנים שטענו טענות
משכנעות, שהם נפגעים מהמטרד הזה.
הוועדה תשמע את כל הנציגים ותנסה למצוא את האיזונים בין העסקים הקטנים לבין טובת
הציבור ומי שרואה עצמו נפגע מהעניין. קשה לי להאמין שנגיע להצבעות היום, כי זה
חוק כבד עם משמעויות רבות, במיוחד כלכליות. לכן נצטרך למצוא את האיזונים
הנכונים, כדי שכולם יוכלו לחיות בשלום איתם. אנחנו לא יכולים להתעלם מהמטרד מצד
אחד, אך אנחנו גם לא יכולים להתעלם מהנזקים הכלכליים שנגרמים לאנשים כתוצאה
משליחת דואר זבל, למרות שאסור לשכוח שהרבה מאוד מדואר הזבל מגיע מהעולם, ואין
לנו שליטה עליו. גם אם נחוקק חוקים שונים ומשונים, לא נצליח לאכוף אותם.
נועה גבע:
אנחנו מביאים לפה הצעת חוק ממשלתית. הצעת החוק שלנו מגלמת את ההסדר על פי המודל
האירופי, שמכונה מודל ה-opt-in. הוא קובע את האיזון הבא: על מנת לשלוח דבר
פרסומת לאדם שהוא אדם פרטי ולא בית עסק, אתה מחויב לבקש את ההסכמה שלו מראש.
לגבי בית עסק, האיזון קצת יותר מקל, באופן שמותר לשלוח לבית עסק הצעה חד-פעמית
ולקבל את הסכמתו כדי לשלוח פרסומת. הכלל הזה חל על כל פרסומת שנשלחת באמצעות
פקסימיליה, מערכת חיוג אוטומטית, הודעת דואר אלקטרוני או דף מסר קצר, שזה SMS
ודומיו בסלולר. אנחנו מתמקדים פה באמצעי התקשורת, שהמשלוח שלהם לתפוצה נרחבת של
נמנעים היא פשוטה וזולה במיוחד, והם אלה שמהווים את המטרד העיקרי היום בחיים
המודרניים של ציבור הצרכנים. לכן ההתמקדות היא במקרים האלה בלבד.
מעבר לזה, יש איזשהו חריג שנועד גם להקל על עסקים במקרה של התקשרות קודמת בין
צרכן לבין עוסק, שבמסגרתו לצרכן ניתנת האפשרות לסרב לקבלת דברי פרסומת. הצרכן
בכל מקרה נותן את הפרטים שלו לעוסק, כשמאפשרים לעוסק לשלוח לו מסר במקרים
עתידים, כאשר מדובר במקרה דומה, של מוצר או שירות דומה למה שכבר נרכש.
אדבר בקצרה על הסעדים. יש פה כמה שינויים. יש עדיין עבירה פלילית כמו שהייתה
בחוק הקיים לגבי משלוח בפקס, עבירה של קנס, אבל אנחנו תולים את עיקר האכיפה
המצופה בסעדים האזרחיים. קודם כל, הפרת הסעיף היא עוולה אזרחית, שפקודת הנזיקין
חלה עליה. אפשר לתבוע בכל תביעה נזיקית רגילה. מכיוון שידוע שהנזקים פה הם מאוד
קשים להוכחה, אנחנו מקנים לצרכן גם אפשרות לתבוע תביעה במסגרת שמאפשרת לו
פיצוי, לדוגמה, ללא צורך להוכיח את הנזקים שלו, באופן שבית המשפט רשאי לפסוק לו
עד 1,000 שקל. אפשרות אחרת, בנפרד, היא להגיש תובענה ייצוגית. לכן יש פה גם
תיקון עקיף לחוק התובענות הייצוגיות.
היו"ר משה כחלון:
תודה. עכשיו אני רוצה לשמוע התייחסויות כלליות של הנציגים להצעת החוק, לא לפי
סעיפים, ולאחר מכן נקרא את הצעת החוק.
אייל שגיא:
אני מייצג את חברת מיקרוסופט. אנחנו הגשנו תביעה נגד ספאם ישראלי גדול, שהכריז
על עצמו כגדול ביותר. התביעה נסגרה בפשרה רק לפני שבועיים, והוא הבטיח לעולם לא
לשלוח יותר דואר זבל. זה הישג, אבל זה הישג שהשגנו למרות שאין בישראל כרגע חוק
ספציפי נגד התופעה הזאת. חשוב מאוד לחוקק חוק כזה.
זה נכון שחלק גדול מדואר הזבל מגיע מהעולם הרחב, אבל עדיין הדואר הישראלי הולך
ומתגבר, וצריך לזכור שלדואר הישראלי יש נטייה לעבור את כל מסנני הספאם למיניהם.
מה לעשות, עברית זו שפה שקשה לנתח אותה בתוכנות הבינלאומיות שיודעות לסנן דואר
זבל. אי לכך אנחנו נקבל יותר ויותר דואר זבל בשפה העברית, ולכן חשוב להתמודד עם
זה גם מהבחינה המקומית ולחוקק את החוק הזה.
אני בטוח שתעלה פה בהמשך הדיון השאלה האם לאמץ את המודל האירופי או האמריקני,
כפי שהזכירה עורכת הדין גבע. החוק הזה מאמץ את המודל האירופי, שהוא opt-in,
זאת אומרת שלא שולחים אליך דואר זבל, אלא אם כן הסכמת או יש נימוק אחר, כמו
שכתוב פה, שלפיו כן מותר לשלוח.
אני בטוח שאנשים מסוימים יהללו פה את המודל האמריקני, שאומר "עד שלא תגיד
להפסיק, מותר". אני רוצה שיהיה ברור, שלמרות שנחקק בארצות הברית מודל של
opt-out, אחד הגופים הרגולטוריים שאמור היה להכין את המערך הרגולטורי הספציפי
כדי לקיים את זה, שלח לקונגרס דוח עבה, ואמר: לא נעשה את זה, זה מסוכן, כי זה
ייצור מאגר מידע יקר וחשוב של כתובות אי-מייל חוקיות של כל האזרחים בארצות
הברית, טרוריסטים ירצו את זה ומפרסמים ירצו את זה, וזה רק יגרום לנזק רב ויגדיל
את דואר הזבל. האמריקנים לא הלכו בדרך שהם עצמם חשבו שהם ילכו בה. זאת אומרת
שאין דבר כזה opt-out, המודל האמריקני.
אתי בנדלר:
הוא מודל תיאורטי.
אייל שגיא:
כן, הם הבינו שהוא לא ישים.
לילך נחמיה:
מה זאת? זאת אומרת שלא נשלחות הודעות אי-מייל, אלא אם מקבלים הסכמה מראש?
אייל שגיא:
יש מדינות רבות בארצות הברית, ששם זה המצב.
היו"ר משה כחלון:
עורך הדין שגיא, אני הייתי רוצה שתתייחס לנזקים הכלכליים שנגרמים.
אייל שגיא:
הנזקים הכלכליים מתפרסים על פני גורמים רבים. ראשית, ספקי האינטרנט וספקי
השירותים, ש-80% או 90% מנפח הדואר שהם בכלל מעבירים זה דואר זבל, ולכן הם
צריכים להקים שרתים יותר גדולים, לסנן יותר תעבורה והלקוחות שלהם לא מרוצים. זה
עולה המון כסף. צריך להיות ברור שמי שמשלם את הכסף הזה זה לא המפרסמים, אלא
הציבור, כי זה מעלה את מחיר שירותי האינטרנט. כדי לשלוח הודעה בדואר אי-מייל,
המפרסמים עצמם לא צריכים לשלם דבר.
רוברט אילטוב:
בינתיים מחיר האינטרנט תמיד יורד, לא עולה.
אייל שגיא:
הוא יכול היה לרדת יותר. אולי אפשר היה לספק שירותי אינטרנט כמעט ללא תשלום, או
עם פחות פרסומות באתרי אינטרנט, כי לא היו צריכים להשקיע כל כך הרבה הכסף.
רוברט אילטוב:
אז לא היו אתרי אינטרנט, כי לא היו מפרסמים שיתחזקו אותם כלכלית.
אייל שגיא:
אנחנו לא מדברים על פרסומות באתרי אינטרנט, כי זה בסדר. אנחנו מדברים רק על
פרסומות שמגיעות אליך לדואר. אמרתי שיש נזקים לחברות האינטרנט. יש נזקים
לציבור, כולל לחברות ולעסקים. הנזקים הם מאוד ברורים. אתן לכם דוגמה. בעל עסק
תלוי באי-מייל כדי להתקשר עם הלקוחות שלו. כשהוא מגיע בבוקר, הוא מגלה שיש לו
1,500 הודעות על ויאגרה והודעה חשובה מאוד מלקוח פוטנציאלי. הוא לא יראה אותה.
אולי הוא ימחק אותה, אולי הוא יראה אותה, אולי הוא יגיע אליה אחרי שהוא יגמור
לסמן את כל השאר. יותר גרוע, אפילו המשרד שלי מפעיל תוכנת סינון כדי להתמודד עם
זה, כי אתה לא יכול כל בוקר למחוק את כל ההודעות האלה. תוכנות סינון הן
אוטומטיות, ולכן לפעמים הן גם מוחקות הודעה חשובה. לא פעם אני מקבל טלפון,
ומעבר לקו שואלים אותי איך לא קיבלתי את האי-מייל הדחוף. נזקים כאלה מזיקים
לעסקים, גם עסקים קטנים וגם עסקים גדולים. זה מזיק לציבור ומרחיק אנשים משימוש
בדואר. ילדים מקבלים פרסומות על כל מיני דברים.
היו"ר משה כחלון:
מה הבעיה הגדולה? האי-מיילים? הודעות SMS? הודעות טלפוניות?
אייל שגיא:
אני דיברתי רק על אי-מיילים, אבל - וזה אבל שצריך לזכור אותו - שוק התקשורת
הקולית הולך ומשתנה במידה רבה. הטלפוניה שעברה עד היום בקווי הבזק ובחברות
הסלולר, עוברת היום לאינטרנט, כמו סקייפ. הטכנולוגיה הזאת מגיעה לבתים. משרד
התקשורת שוקל מתן רישיונות ל-Voice over Broadband, טכנולוגיה שמיישמת העברת
קול באינטרנט וטלפוניה הביתה. הטלפונים האלה יגיעו אלינו. המשמעות של זה היא
שהטלפונים יהיו חינם. כמו שלגשת לאתר באינטרנט זה בחינם, לדבר בטלפון יהיה
חינם. ברגע שזה יהיה חינם, יהיה גם חינם לשלוח דואר זבל קולי. הטלפון לא יצלצל.
אם היום זה עולה כמה אגורות, מפרסם חושב האם זה כדאי או לא כדאי לו. בדואר
אלקטרוני הוא לא עושה את השיקול הזה, מה אכפת לו, כי לשלוח מיליון הודעות,
אפילו לאותו אדם, עולה אותו דבר כמו לשלוח הודעה אחת. הוא שולח, כי לא אכפת לו.
כל עוד יש סינון של כסף, מסננים. ברגע שהטלפוניה תהיה חינם, זה יגיע בכמויות.
הטלפון בבית לא יפסיק לצלצל והטלפון הסלולרי לא יפסיק לצלצל. זה יהיה זוועה.
אני חושב שצריך להתחיל עכשיו לפני שהכול מתחיל.
אלדד גת:
אני מחברת טלאול, מוקד טלפוני שמעסיק כ-1,000 עובדים. אני מעריך שבענף המוקדים
הטלפוניים עובדים כמה עשרות אלפי עובדים. מעל 1,000 עובדים מתפרנסים מקבלת
שיחות כתוצאה מחיוג של הודעות קוליות. אני מופיע כאן בשני כובעים, אני גם מפעיל
הודעות קוליות וגם בחברה שלנו, בין 70 ל-100 עובדים מחכים בערב לתגובה של
מקבל השיחה, שאם הוא מעוניין לאחר שהוא מקבל את השיחה, הוא מקיש 1 ועובר למוקד
ואנחנו ממשיכים את השיחה.
אני חושב שהבעיה העיקרית של הענף שלנו היא ערבוב בחוק בין טיפול בדואר זבל
אלקטרוני, שעליו צריכות להיגזר כל הגזרות שנאמרו כאן, מאחר שזה שיגור חינם,
לבין הודעות טלפוניות, שמחייבות תשתית מאוד כבדה, קווים, מרכזיות, צירים,
עלויות. אנחנו יכולים לחיות עם המודל האמריקני, שאומר שכל מסר יסתיים בשאלה,
"במידה ואתה מבקש לא לקבל יותר הודעות קוליות, הקשר 1". חמש שנים אני מפעיל
מערכת של הודעות שליליות. ברגע שאני מקבל מידע, שאדם מסוים בטלפון לא רוצה לקבל
הודעה, הוא נמחק ויותר המערכת שלי לא מוציאה אליו שיחות. זה קל מאוד, אנחנו
מספר קטן של חברות שמפעילות את החיוגים. קל לנו מאוד להקים מערכת משותפת של
רשימה שלילית. כל המידע יזרום אלינו, כל מי שיקיש 1 ייכנס לשם, והאנשים האלה
לא יקבלו הודעות. להפך, מבחינה עסקית עדיף לא לשלוח הודעות לאנשים שלא
מעוניינים לקבל אותן. גם ללקוחות זה טוב וגם למפעילים.
החקיקה הזאת נגד ההודעות הקוליות מאוד סלקטיבית. אם תשאלו מה יעשו הלקוחות שלנו
שהיום שולחים הודעות קוליות, תקבלו תשובה שהם יידחפו לשני סוגים של מדיות
אחרות, שהרי אנחנו מדיה: או לתקשורת הכבדה, שזה עיתונות, טלוויזיה ורדיו שהיא
הרבה יותר יקרה, ואז להרבה מאוד עסקים קטנים ובינוניים לא יהיה בכלל אמצעי
שיווק, או לדואר זבל הפיסי, הנייר, שמשום מה משרד המשפטים לא מתייחס אליו בכלל
בהצעת החוק.
היו"ר משה כחלון:
בתיבות דואר?
אלדד גת:
בוודאי, זה נזק הרבה יותר גדול לסביבה. בואו נסתכל לאן דוחף משרד התקשורת את
עולם העסקים הישראלי: לצרוך עוד נייר, לגדוע עוד יערות בכל העולם - והרי עכשיו
מאוד פופולארי הנושא האקולוגי - לזהם לנו את תיבות הדואר ואת השכונות כשאף אחד
לא מנקה אחריהם. זה כן חוקי, אבל הודעה קולית שזה הדבר הנקי ביותר, שמשך הזמן
שלה הוא 30 שניות ואדם יכול לשמוע שנייה אחת ואם זה לא מוצא חן בעיניו לסגור
את הטלפון, זה יהיה אסור.
בנוסח הנוכחי יש גזרות שאנחנו לא יכולים לחיות איתן. אנחנו רואים בחוק חוסר
סבירות קיצונית עם מידתיות, כאשר המודל האמריקני הוא של רשימה שלילית, וזו
פגיעה בחופש העיסוק. על סמך שני העקרונות האלה אנחנו רוצים שהוועדה תשנה את
הנוסח.
דן אור-חוף:
אני מייצג גם את חברת נטוויז'ן וגם את איגוד האינטרנט הישראלי. הייתי רוצה
להצטרף לדברים של עורך הדין אייל שגיא. אנחנו בהחלט תומכים בהצעת החוק ובמודל
שלה.
באשר למדיה של התקשורת, חברי אלדד גת מדבר על מה שמשרד התקשורת דוחף לקראתו. אני
לא יודע בדיוק על מה הוא מסתמך. אני לא מכיר מחקרים שתומכים בעמדה הזאת. כמו
שהגברת נועה גבע אמרה, החוק הזה הוא לא המצאת הגלגל, אלא הוא נובע מחוק קיים
שחל באיחוד האירופי. הוא לא המודל היחיד בעולם, יש עוד חוקים אחרים שעובדים
בעולם עם המודל הזה של opt-in ויש מחקרים שמצביעים על מידת ההצלחה שלהם. באופן
כללי, אפשר לומר שהמחקרים האלה מצביעים על תשובה חיובית, דהיינו: שהחוקים האלה
מצליחים להקטין את היקף דואר הזבל, ולא רק בדואר אלקטרוני.
אותם ארבעה סוגי מדיה שמצוינים בסעיף 30א(א) לחוק זהים לאלה שמופיעים בדירקטיבה
האירופית, ולא בכדי הם מצויים שם, גם בגלל שמדובר בסוגי מדיה שהם חשובים מאוד
גם לחיי היום יום הפרטיים וגם לחיים העסקיים ודואר זבל לכל סוגיו פוגע פגיעה
קשה בסוגי מדיה אלה וביכולת של הפעילות שלהם, ויש על זה כמובן מחקרים שמגובים
בסטטיסטיקות. לא בכדי סוגי המדיה האלה מפורשים וכתובים בחוק.
נקודה כללית נוספת - יושב ראש הוועדה דיבר בהתחלה על כך שקשה יהיה לעצור ספאם או
דואר זבל לסוגיו שבא מהעולם. זה נכון, אבל אפשר לסייע גם בנקודה הזאת. אתן
דוגמה ממש מלפני יומיים. שלשום הגיע בית-משפט בראשון-לציון להחלטה, שחברת
ההימורים ויקטור צ'נדלר, כשהיא מפעילה אתרי הימורים, היא עוברת על החוק פה בארץ
של ארגון ופרסום של הימורים, בגלל שהיא פונה למהמרים ישראלים. המהמרים הישראלים
מהארץ, מכיוון שהם מהמרים באמצעות אתרי האינטרנט של החברה הזאת, החברה עוברת
עבירה פלילית פה בארץ, כאשר מוקד ביצוע העבירה הוא המחשב האישי של המשתמש, של
המהמר הישראלי. במקרה הספציפי הזה, בית המשפט שם אומר שחלק מהארגון ועריכת
ההימורים, למרות שמדובר בחברה חיצונית, נעשים כאן בארץ.
אפשר את אותו הגיון שיש בהחלטה הזאת - וזאת גם עמדת הפרקליטות שפורסמה כבר מזמן
- להחיל גם בהקשר הזה, דהיינו: שהחוק הזה לא יחול רק על ספאמרים ישראלים לצורך
העניין, אלא יחול גם על הודעה שנקלטה על ידי נמען פה בארץ. יכולת האכיפה כמובן
בהקשר הזה היא מוגבלת, אבל כשבא ספאמר כזה או מופיע בארץ אדם כמו ויקטור צ'נדלר
שמבקש להיות בדיון בכנסת, אפשר לעכב אותו לחקירה ולהעמיד אותו לדין, ובאותה
מידה אפשר לעשות את זה גם לספאמרים או לנצל את האמנות הבינלאומיות שיש לישראל
עם מדינות אחרות כדי לאכוף את החוק גם מחוץ לתחומה הטריטוריאלי של ישראל.
כמובן שפתרון מוחלט במאה אחוז אי אפשר להשיג, זה ברור מאליו, אבל כן אפשר על ידי
תחולה אקסטריטוריאלית של החוק הזה להשיג תוצאה אכיפתית טובה יותר.
היו"ר משה כחלון:
דיברתם על מסנן לדואר זבל.
רונית יפרח:
מדובר בתוכנות שמותקנות על שרתי הדואר של החברה, ומסננות דואר זבל שמגיע, אבל
כמו שצוין לפני כן, ספאמרים יודעים לעקוף גם את התוכנות האלה בכל מיני שיטות
ולהגיע לתיבות הדואר של הלקוחות, ואכן מרבית התעבורה בשרתי הדואר מורכבת מדואר
זבל.
אלי שחף:
אני יושב ראש איגוד החברות לשיווק ישיר בישראל, שפועל מטעם איגוד לשכות המסחר.
אנחנו שלחנו מכתב לוועדה עם המעדה שלנו, ולכן אני אעבור רק על הדברים העיקריים.
קודם כל, אנחנו לא מתנגדים להגבלת הודעות מסחריות לא רצויות. זה מגביל את
הלקוחות וזה פוגע גם בעסקים שלנו מול לקוחות שלנו שמוצפים בדואר זבל. אנחנו רק
חושבים שלשון החוק היא גורפת מדי ופוגעת בעיקר בעסקים שעוסקים בשיווק ישיר,
בעיקר בעסקים שאין להם תקציבים לפרסם במדיה ארצית, גם בספקים של העסקים שיוצרים
את הקשר ישירות עם הלקוח. אנחנו רואים הפרדה מאוד גדולה בין האי-מייל, שהוא
האמצעי המטריד ביותר את הלקוח, לבין האמצעים האחרים, ה-SMS והמענים הקוליים.
צריך להבין שה-SMS והמענים הקוליים עולים כסף מול האי-מייל שעלותו היא אפס,
ולכן חברה שעושה ספאם יכולה לשלוח ל-100,000 או למיליון לקוחות באותה עלות.
אנחנו חושבים שאת האי-מייל צריך להגביל בצורה שלא תפגע בעסקים קטנים. אפשר
להגביל תפוצת אי-מייל לכמות מסוימת של לקוחות. בסך הכול מדובר על עסקים קטנים
ובינוניים, אז אפשר להגיע למידתיות. אפשר לומר שלא יותר משלוח אי-מייל מעל כמות
מסוימת.
אתי בנדלר:
לכל חברה? אז אותה חברה תפתח מספר סניפים, פקיד א' יהיה חברה א' ואותו פקיד יהיה
גם נציג של חברה ב' וגם של חברה ג', וישלחו דואר תחת שמות אחרים.
אלי שחף:
אני לא מכיר הרבה עסקים קטנים ברמה של מספרה או ברמה של בית עסק אחר שיש להם
שניים, שלושה עובדים שהוא כל כך מתוחכם ויש לו עורכי דין והוא יפתח חברות כאלה
וחברות אחרות.
אני לא חושב שהחוק הזה יעצור את העבריינים האמיתיים. לדעתנו, העבריינים האמיתיים
נמצאים בחוץ לארץ ומגיעים לארץ. החוק הזה לא יעצור אותם. להפך, החוק יפגע במי
שכן שומר חוק, וחבל להגביל אותו וחבל לסגור את כל האמצעים האלקטרוניים כאמצעים
לגיטימיים לפרסום. ברגע שהחוק הזה מתקבל, בית עסק יכול להגיע ללקוחות רק
באמצעות טלוויזיה ובאמצעות פרסום בעיתון. הדברים האלה, כאמור, הם הרבה יותר
יקרים.
לכן אנחנו מציעים שלגבי האי-מייל יתקיים דיון נפרד. אנחנו מוכנים לקבל את המודל
האמריקני. הבנו שהמודל האמריקני אומר שיוקם מאגר מידע מרכזי, וכל עסק לפני
משלוח הודעת פרסומת חייב לסנן את הרשימה שלו מול הרשימה הזאת. לפי המודל
האמריקני, אם אתה נרשמת שאתה לא מעוניין לקבל את ההצעה והגורם ששלח לך את ההצעה
לא סימן את הקובץ שלו מול המאגר הזה, הוא עבריין. אם המודל האמריקני לא עובד
כפי שהתבשרנו ויש כאן חברות אינטרנט וסלולר - שלא שמענו את דעתן גם בדיון הקודם
- ניתן לאמץ את המודל האמריקני בצורה אחרת. אם אני לקוח של סלקום, אני אודיע
לסלקום או לנטוויז'ן, שאני לא מעוניין לקבל הודעות מסחריות כאלה ואחרות, ואז
יכול להיות שהדבר יהיה הרבה יותר אפקטיבי מאשר הקמת מאגר מרכזי, שיכול להוות גם
איזשהו פיתוי לכל מיני ספאמרים לשים את ידם עליו.
אנחנו נתייחס בהמשך לדברים האחרים בסעיפי החוק, שמדברים על ענישה פלילית ועל
הסכמה מפורשת. לדעתנו, חייב להיות איזשהו קיום בהוראת מעבר. יש להרבה מאוד
עסקים מאגרים קיימים. צריך למצוא את הדרך לאפשר לאותם עסקים להמשיך לפעול. לא
יכול להיות שעסק כמו שלי שקיים 17 שנה וצבר מאגר של מאות אלפי לקוחות, ביום
בהיר אחד יגידו לו: אדוני, אתה לא יכול לשלוח מסרים כאלה ואחרים ללקוחות שלך.
דנה נויפלד:
אני רוצה לתקן, זה לא שאנחנו אוסרים שימוש בשיווק ישיר, טלפוניה או אי-מייל
מהאתר. צריך לדייק, זה פשוט מותנה בהסכמה.
אלי שחף:
לבית-עסק אתם מתירים פנייה אחת לפחות, מה קורה אם אתה רוצה לרכוש לקוח פרטי? גם
הפנייה הזאת לא מותרת על פי לשון החוק. אגב, לגבי עניין ההסכמה, יש הבדל בין
האי-מייל לבין האמצעים האחרים. זה לגיטימי שאת האי-מייל נקבל כתוצאה מעבודה
שלנו באינטרנט, אם על ידי באנרים או אמצעים אחרים לשיווק. אין לנו בעיה עם
אי-מייל. איך נקבל הסכמה ל-SMS? איך נקבל הסכמה לקו הבזק? זה קצת יותר מסובך,
ולכן יכול להיות שהמקום של הדיון המקצועי לאו דווקא בוועדה הזאת, אלא בפורום
אחר שיהיה. יש הבדל בין האי-מייל לבין האמצעים האחרים.
ניסינו להיפגש עם נציגי משרד התקשורת במשך חודשים רבים. כנראה שהם מאוד עסוקים.
לצערי, נענינו בשלילה. רצינו לגבש אלטרנטיבה להצעת החוק, תוך כדי דיון מקצועי
עם כל הגורמים שנמצאים כאן בחדר.
קונסטנטין רדומיסלנסקי:
אני מנכ"ל חברת "אריאל בונוס", שיכולה להיפגע מהצעת החוק הזאת. אנחנו פועלים
בשוק השיווק הישיר, גם בקרב העולים החדשים וגם בקרב הקהל הרחב. הצעת החוק
כלשונה תפגע בעשרות חברות שפועלות בענף השיווק הישיר, לאו דווקא אלה שעובדות
באינטרנט, אלא כאלה שעובדות בטלמרקטינג ובהפצת ההצעות שלהן דרך החייגן האוטומטי
ודרך SMS.
הצעת החוק כלשונה מונעת מהעסקים הקטנים למצוא דרכים יצירתיות להשיג לקוחות
חדשים. אין לי אפשרות לשים בכל קניון אדם כדי לקבל מראש את ההסכמה של הלקוח, כי
אין לי אמצעים כאלה. לשם כך אני צריך לפחות לקבל הזדמנות פעם ראשונה לפנות
ללקוח באמצעים הלגיטימיים כדי לקבל ממנו איזו תגובה, או שלילית או חיובית.
אני למשל יכול לדבר רק על מה שקורה בעסק שלי. אנחנו מעסיקים 120 אנשים, רובן
נשים, אמהות חד-הוריות, עולות חדשות, שבזכות זה שהן באות לעבודה הן לא מקבלות
ביטוח לאומי ומקבלות לא שכר מינימום, אלא בונוסים ומשכורת מכובדת. אם מחר החוק
הזה ייכנס לתוקף, אצטרך לפטר חלק מהעובדות לבטח.
היו"ר משה כחלון:
ואם ירחיבו את ההיתר גם לאנשים פרטיים, לא רק לעסק, שאפשר יהיה להגיע אליהם פעם
ראשונה?
קונסטנטין רדומיסלנסקי:
על זה אני מדבר, אני מגיע לאנשים פרטיים פעם ראשונה. אני מסכים שאם תוך זמן קצר,
שלושה חודשים, חצי שנה, שנה אפילו, אני פונה פעם שנייה באמצעות חייגן אוטומטי
או SMS, יכולה להיכנס לכאן ענישה. אם עסק קטן מנסה לגייס לקוחות ואין לו הרבה
אפשרויות לגייס לקוחות - כמו טלוויזיה, עיתונות, רדיו - הוא חייב להיות
יצירתי.
יש בחוק התייחסות לענישה. עסקים קטנים ובינוניים לא יעמדו בזה, כי עסק לא יכול
להרשות לעצמו להחזיק עורך-דין, שייתן הגנה לעסק מול הלקוחות שכן ירצו לתבוע.
אנחנו מכירים את הקהל שלנו, הקהל שלנו אוהב לתבוע.
היו"ר משה כחלון:
שר המדע לשעבר, בבקשה.
אופיר פינס-פז:
אוני יושב הראש, לפי דעתי אנחנו צריכים לשמור על איזון מאוד עדין בין העובדה שיש
מבול של ספאם, של דואר זבל, כשאנחנו רוצים להגן על הציבור מפני הטרדה מחשבית,
לבין אלמנט חשוב מאוד שמוריד מחירים בפרסומת שאני רואה בזה חשיבות רבה מאוד,
מגביר תחרות בפרסומת שאני רואה בזה חשיבות רבה מאוד, נותן כלים לפרסומת לבעלי
עסקים קטנים שאני רואה בזה חשיבות רבה מאוד. אני גם לא רואה שאנחנו ממציאים
מכשיר אחר שמשרת אותנו. אם נחליט שסוגרים את זה אבל מייצרים משהו אחר, זה בסדר.
אבל בשוק תקשורת, כמעט מונופוליסטי בישראל, זה דבר מאוד חשוב.
דע לך שמחירי הפרסום ירדו כתוצאה מזה, וזה חשוב. אני מניח שיש חלק מהאורחים שלא
אוהבים את זה. אני מניח שיושבים פה גם נציגים כאלה, אבל מה לעשות? תפקידנו
לשמור על האינטרס הרחב. הצעת החוק היא של משרד התקשורת. היא נראית לי סבירה.
נראה לי שיש בה איזשהו אלמנט שלוקח בחשבון איזונים. יכול להיות שאני לא עד הסוף
מבין את כל המשמעויות.
לילך נחמיה:
המודל האירופי.
אופיר פינס-פז:
אני לא מכיר את המודלים האמריקנים והאירופים, אבל אני חושב שתפקידנו מצד אחד
לנסות ולצמצם את תופעת ההטרדה במחשבים, ומצד שני לא לחסום לחלוטין, כי אז אנחנו
משחקים בדברים שאנחנו לא רוצים לשחק, וצריך לקחת את זה בחשבון.
גיא זילכה:
אני מחברת "דיילקום". אנחנו עוסקים בטלמרקטינג אוטומטי. אני רוצה לדבר רק על
מדיה אחת ספציפית, מערכות חיוג אוטומטיות. אנחנו סבורים שאין הבנה, בעיקר מצד
משרד התקשורת, מה זה טכנולוגיות ומה זה מערכות חיוג אוטומטיות. מערכות חיוג
אוטומטיות הן טלמרקטינג, טלמרקטינג ממוחשב לעומת טלמרקטינג אנושי. רוב השיחות
האלה הן שיחות שמגיעות, בעקבות הקשה של הלקוחות, לטלמרקטינג אנושי. יש כאן מן
אפליה, למה הטלמרקטינג האנושי לא נכנס לחוק הזה והטלמרקטינג הממוחשב כן נכנס
לחוק הזה, למרות שזה בדיוק אותו דבר. השיחות עוברות לטלמרקטינג אנושי. אני משער
שהסיבה שלא נכנס טלמרקטינג אנושי היא שיפוטרו הרבה אנשים מתחום הטלמרקטינג
האנושי, ולא רוצים להגיע למצב של פיטורים.
נועה גבע:
הסיבה - - -
גיא זילכה:
בוא נסתכל על המדיה. כדי לשלוח מיליון אי-מיילים, אני לא מבין בתחום, אבל אני
משער שדרושות כמה שורות שעולות 6,000 שקל. כדי לשלוח מיליון SMS, אני משער
שדרוש יום, וזה עולה כ-150,000 שקל. כדי לשלוח מיליון חיוגים יזומים, דרושים
חודשיים, כי אלה מערכות שיושבות מאחורי קווים, וזה בדיוק כמו אדם. זה לא כפתור
שלחצתי וזה עובד. זה אורך חודשיים וזה עולה 500,000 שקל. הציבור לא יותר מדי
מוטרד ממערכות חיוג אוטומטיות, אם ניקח אפילו טלמרקטינג אנושי.
בסך הכול בתחום של מערכות חיוג אוטומטיות יש חמש חברות בתחום. חמש החברות
מוציאות במקסימום 10 מיליון חיוגים יזומים בשנה. זה אומר שכל אדם ממוצע במדינת
ישראל מקבל שני חיוגים. האם זאת הטרדה לעומת האדון שם שמשתמש במערכות חיוג
יזום, שיפטר עכשיו את העובדים שלו, כיוון שהוא לא יכול להשתמש במדיה הזאת?
אופיר פינס-פז:
בין כה וכה העובדים שלו עובדים לפי שעות.
גיא זילכה:
בסדר, אבל הוא לא יכול להשתמש במדיה הזאת.
אופיר פינס-פז:
אל תדברו בשם העובדים, כולם מדברים בשם העובדים.
גיא זילכה:
אני מדבר בשם העובדים שלי.
אופיר פינס-פז:
אני רוצה לראות את התלושים שלהם ואת התנאים שלהם.
גיא זילכה:
כל מה שאנחנו אומרים נכון אך ורק לגבי מערכות החיוג האוטומטיות. אנחנו חושבים
שיש כאן חוסר הבנה במערכות חיוג אוטומטיות. אין לי מושג וחצי מושג לגבי SMS
ואי-מיילים, שם הצעת החוק והמודלים שאתם מציינים נשמעים לי הגיוניים, אבל לא כך
לגבי חיוגים יזומים, שאנחנו חושבים שצריכים להיות נפרדים מהחוק הזה.
רוברט אילטוב:
האם משרד התקשורת זימן את כל הצדדים לפני כן?
נועה גבע:
קיבלנו תגובות מכל הצדדים הרלוונטיים וגם קראנו אותן לאחר שהוצאנו - - -
גיא זילכה:
שלחתי לך מכתבים, דיברתי אתך בטלפון, ולא קיבלתי תגובות. חיוג יזום, טלמרקטינג
או מערכות חיוג אוטומטיות, כפי שמנוסחות בחוק, זה טלמרקטינג ממוחשב. למה
הכוונה? אני מ צלצל ללקוח ואומר לו בהקלטה: שלום, מדברים מחברת הביטוח AIG, אם
אתה מעוניין לקבל הצעת ביטוח, לחץ 1 כעת. אם הוא לוחץ 1, אני לוקח אותו למוקד
השירות של AIG. גם עשינו סקר בין האנשים האלה.
רונית תירוש:
זה מגיע לכל הטלפונים?
גיא זילכה:
ללקוחות ספציפיים, שהלקוח יגיד לנו. אנחנו המדיה, אנחנו לא הלקוח.
קריאה:
רוב המקרים זה דאטה בייס של הלקוחות.
רונית תירוש:
אז למה אתה מחריג? כי יש לי אפשרות לשתף פעולה?
גיא זילכה:
את יכולה או לנתק את הטלפון או ללחוץ 1 ולהגיע למוקד האנושי. ביצענו סקר למה
עושים את זה.
רונית תירוש:
במה זה שונה מ-SMS שאני גם מוחקת אותו ולא מגיבה לו?
גיא זילכה:
ב-SMS אני לוחץ בכפתור וזה מגיע עכשיו בתפוצה המונית למיליונים.
רונית תירוש:
לא, אני שואלת מבחינתי שלי, כיצד ההטרדה שונה מבחינתי, כי אני מוטרדת גם על ידי
חיוג יזום וגם על ידי SMS. הרי החוק בא לעזור לי, לא לכם כדי למנוע אבטלה.
גיא זילכה:
אני מסכים. אני מסתכל על טלמרקטינג ממוחשב לעומת טלמרקטינג אנושי, שבהתחלה לא
מופיע בחוק. בטלמרקטינג אנושי מצלצל אליך אדם הביתה ומנסה להתרים אותך, לעומת
פתיח קולי שאת מקבלת ובו את נשאלת האם את מעוניינת בזה. בסקר גילינו ש-76%
מהציבור יעדיף לקבל טלמרקטינג ממוחשב לעומת טלמרקטינג אנושי מהסיבה הפשוטה,
שהוא יכול לנתק לו את הטלפון בפנים.
אופיר פינס-פז:
למה זה מחוץ לחוק?
היו"ר משה כחלון:
אנחנו מדברים כרגע על החוק בכלליות כדי להגיע לאיזונים.
רוברט אילטוב:
שמעתי במהלך השעה הזאת כל כך הרבה דעות בכל כך הרבה תחומים, שאנחנו כמעט שלא
נוגעים בהם. אני חושב שצריך ללמוד את הנושא לעומק על מנת לקבל החלטות. אני לא
יכול לקבל בשעה החלטות על כל השאלות שעלו פה. אני חושב שצריך לשמוע את כל
הצדדים.
אופיר פינס-פז:
בפחות זמן קיבלו החלטה לצאת למלחמה...
רוברט אילטוב:
אני מתרשם שבמקרים רבים הפרסומת יכולה להיפגע, במיוחד בעסקים קטנים, ולדעתי זה
קטליזאטור חשוב. מדובר על אלפי עובדים, אולי עשרות אלפי עובדים. כמובן שיש צורך
להיכנס לעומק בנושא האינטרנט, אבל אני לא חושב שזה צריך להיות גורף ודרקוני,
אלא לבדוק בתת-ועדה או בכמה ועדות יזומות חדשות. אז נשמע את כל הצדדים ונחליט
החלטה מאוזנת.
היו"ר משה כחלון:
שמענו גם על מדינה גדולה כמו ארצות-הברית, שקיבלה החלטה ובסוף היא חוזרת בה.
קריאה:
את זה הוא אומר.
רוברט אילטוב:
אני לא יכול כרגע לקבל את ההחלטה.
מיטל גרייבר שוורץ:
אני מאיגוד האינטרנט הישראלי.
היו"ר משה כחלון:
לא הגיע פה מישהו מטעם הצרכנים?
רונית תירוש:
אני אדבר בשם הצרכנים ואספר על יום בחיי.
מיטל גרייבר שוורץ:
ישראל נמצאת מזה כמה חודשים במקום ראשון בעולם בקבלת דואר זבל.
קריאה:
תגידו שמדובר בדואר אלקטרוני.
אייל שגיא:
אני מקום ראשון בעולם בשנה בטלפונים.
גיא זילכה:
אנושי או ממוחשב?
אייל שגיא:
ממוחשב.
מיטל גרייבר שוורץ:
דיברו פה על שליחת הודעה ראשונה רק לבית עסק והרחבתה גם למשלוח הודעה ראשונה גם
לאנשים פרטיים. אנחנו יכולים להביא דוגמאות, שכבר עכשיו אנשים משתמשים בזה
לצורך פרסומת. הם לא שולחים את אותה הודעה ראשונה רק כדי לקבל הסכמה, אלא הם
שולחים הודעה שאומרת שהם מבקשים לקבל את ההסכמה להמשיך ולקבל מיילים בנוגע
לחופשות מדהימות באנטליה וכולי, ובעצם כל הפרסומת באותה הודעה ראשונה. אני
מדברת על ההפסד לחברות האינטרנט, שצריכות להעביר את דואר הזבל הזה בשרתים שלהם.
אלי שחף:
תסננו את זה. אתם גובים תשלום עבור פילטרים. למה אתם לא מציעים את השירות הזה
כשירות בסיסי? אני מנוי של חברת אינטרנט, לא משנה מה השם שלה כרגע. רוצים לגבות
ממני כסף נוסף עבור סינון. אם תתנו את זה כשירות built-in, לא תהיה בעיה.
מיטל גרייבר שוורץ:
כל הטכנולוגיות שקיימות אינן מספקות, ואנחנו בדרך כלל בעד טכנולוגיה ולא בעד
חקיקה, אבל במקרה הזה אנחנו מודים שאין אפשרות טכנולוגית לפתור את בעיית דואר
הזבל. כל טכנולוגיה שקיימת, שולחי דואר הזבל מצליחים לפצח אותה, וזה בעצם רק
עולה יותר לאלה שמנסים אחר כך לשפר את הטכנולוגיה כדי שוב להגן, וזה שוב עולה
לצרכן הסופי הרבה מאוד כסף, מעבר לזה שתוכנות הסינון הקיימות גורמות לאיבוד של
דואר אמיתי.
רונית תירוש:
אני שומעת שמקבלים פה הודעות זבל על תורכיה ועל נופשונים, ואני מקבלת כל הזמן על
ויאגרה. אני אומר לך מעבר לתסכול, איפה הנזק. אני כבר באמוק מוחקת ומוחקת
ומוצאת את עצמי מוחקת דברים שהם חשובים לי, כי אני בלהט המחיקה. יש נזקים, אני
מפספסת הודעות שהן במפורש מיועדות אליי, בעיקר אם הן באנגלית, שאני יחד צובעת
אותן.
בגלל ההודעות אני מפסידה זמן ועדות. אני יוצאת באמצע, כי אני חושבת שזה מאוד
חשוב ובסוף מדובר בקשקוש. באמת יש בזה נזק שאי אפשר לזלזל בו אל מול הפוטנציאל
של עסקים קטנים. זה נושא מורכב. למצוא את הנוסחה והאיזון הדק צריכה להיות מלאכת
מחשבת מאוד רגישה.
דנה נויפלד:
אכן נעשתה מחשבה איך לאזן בין הערכים שמתנגשים פה. מצד אחד יש פה חופש ביטוי של
מפרסמים ובעלי עסקים, מצד שני יש רצון להגן על הצרכן. לא במקרה עיקר הנציגים
כאן מגיעים מצד המפרסמים ומצד המשווקים, אבל פחות מצד הצרכנים.
רוברט אילטוב:
אנחנו הצרכנים.
דנה נויפלד:
חשוב להדגיש שההצעה הזאת מתייחסת לכלל האמצעים, שהעלות שלהם מאוד נמוכה לשלוח
הודעה ושההודעות האלה מטרידות את הצרכנים. אנחנו כיסינו את כל האופציות, כדי לא
לעשות מעקף ואז לאסור רק על משלוח אי-מייל וכך מייד כל ההודעות יעברו לטלפונים,
ואז במקום לקבל שלוש הודעות בערב, יקבלו הצרכנים 15 הודעות, כי כבר נחסמה
אפשרות אחת. לכן צריך להתייחס לזה כמכלול, ולעשות הפרדה זה בעייתי, ולכן לא
מומלץ.
גיא זילכה:
מה שאת אומרת לא מדויק.
רוברט אילטוב:
בסוף תיבת הדואר שלי בבית תהיה מלאה בניירות.
אתי בנדלר:
יש הצעת חוק פרטית של חבר-הכנסת זבולון אורלב בעניין הזה.
דנה נויפלד:
אני אתייחס גם לזה. גם בעניין הזה דנו. הגענו למסקנה, שבאיזון בין הערכים
השונים, חופש הביטוי בעניין הזה גובר, כי העלות לשלוח פרסומת בדואר יותר גבוהה.
אלדד גת:
ממש לא, את טועה ומטעה את הציבור.
קריאה:
דף אחד עולה יותר?
דנה נויפלד:
העלות של שימוש באמצעי הזה כפרסום היא גדולה יותר ממשלוח של הודעות זבל. אנחנו
גם מסתכלים על בעלי העסקים הקטנים יותר, שאנחנו לא רוצים למנוע מהם את האפשרות
לפרסם. באיזון הזה חופש הביטוי גובר והרצון להגן על עסקים קטנים גובר, ולכן
מאפשרים משלוח של דואר פיסי.
היו"ר משה כחלון:
בגלל זה אין פה נציגים של בתי דפוס.
רוברט אילטוב:
מצד שני זה גם מייקר לבעלי העסקים הקטנים את הוצאות הפרסום, שזה גם קריטי עבורם.
דנה נויפלד:
אנחנו מדברים על האיזון. מי באמת משתמש בזה? האם באמת מדובר בעלי עסקים קטנים?
AIG שהזכירו פה לא נראה לי מפרסם קטן.
קריאה:
לכן הוא הציע להגביל - - -
ישראל חסון:
קודם כל, יש הרבה עסקים קטנים, שלא יכולים להרשות לעצמם שום פרסום אחר, כמו:
קונדיטוריה באזור חולון ורוצה רק לרחוב שסביבה להודיע על מבצע. היא לא יכולה
לפרסם בעיתון וגם לא בפלייר שהרבה יותר יקר, כי אין לה תקציבים. יש לי גם בית
דפוס, וזה הרבה יותר יקר. העלות של שיחת טלפון הרבה יותר זולה וקצרה, ואם לא
רוצים, אפשר לנתק אותה תמיד.
יש פה גם בעיה אחרת, מה זאת הטרדה? מי אמר שזאת הטרדה? יש כאלה שרוצים את שיחות
הטלפון האלה.
היו"ר משה כחלון:
הם יכולים לבקש.
ישראל חסון:
הם לא יודעים מה המבצע. ברור לי שהיא לא תרצה לקבל אי-מייל על ויאגרה, אבל אולי
אני כן ארצה לקבל? ביג דיל. יש מבצעים טובים באי-מייל, ב-SMS או בטלפון,
ואנשים לא מנתקים. אחוזי הניתוק הם פחות מ-5%-6%. אם זה היה כזה גרוע ומטריד,
אנשים היו מנתקים, אבל אם המבצע הוא טוב וחשוב ללקוחות שהמבצע יעבוד כי הוא
עולה להם כסף רב, הם דורשים שזה יעבוד. אכן אנשים משתמשים במבצעים האלה.
רבקי דבש:
האיזון שאנחנו עושים פה הוא על פרסום במרחב הפרטי. אתם מדברים על פרסום ועל זכות
לפרסום ועל זכות הביטוי, ואני מסכימה לזכויות האלה, אבל צריך לזכור שלא מדובר
על שלט חוצות או על פרסומת בעיתון או על פרסומת בערוץ 2, אלא על מכשירים
שמשמשים לשימושים האישיים שלי, כשאתם מכניסים אליה פרסומת ללא הסכמה.
קריאה:
כל פרסום הוא לא בהסכמה.
רבקי דבש:
הזכירה דנה נויפלד, שמכיוון שאנחנו מדברים על איזונים, כנראה שכל איזון יפגע בצד
כלשהו, אנחנו לא נמצא את הפתרון שלא יפגע באף צד. אבל כשמדברים כאן על זכות
הפרסום, צריך גם לזכור באיזו מדיה אנחנו מדברים ועל איזה תחומים אנחנו מדברים.
ישראל חסון:
יש הרבה אנשים שרוצים לראות פרסומות כל הזמן. הם רוצים לשמוע על מבצעים.
נועה גבע:
לגבי התגובות שהועלו מצד ציבור המשווקים, משרד התקשורת כבר לפני שנתיים קיים
שימוע מאוד מעמיק בנושא הזה. אנחנו קיבלנו הרבה מאוד תגובות מהציבור - אגב, לא
רק מציבור המשווקים, אלא הרבה מציבור הצרכנים. אצלנו המשרד הוא לפחות אבן שואבת
להרבה מאוד תלונות. מבחינת הציבור הנושא הזה נתפס כמאוד מאוד אקוטי, ואנחנו כל
הזמן מתמודדים עם שטף תלונות בנושא הזה.
ישראל חסון:
מה זה שטף? כמה זה שטף?
נועה גבע:
הנושא של תא הדואר שלי ושל הטלפון של הצרכן הפרטי נתפס כאיזשהו מקום של פרטיות,
ולכן הצעת החוק לראשונה מעגנת את הנושא הזה כסוג של הטרדה. זה משהו שנותן
לציבור סוף סוף איזשהו כלי להתמודד עם הנושא הזה. מה לעשות שזה בלתי אפשרי
שמשרד התקשורת ייפגש עם כלל הגורמים, ולכן הסתפקנו בקבלת תגובות בכתב. קיבלנו
את התגובות מכולכם. אנחנו קראנו אותן, ואכן למדנו את הנושא. גם למדנו את
ההסדרים בחוץ לארץ לעומקם והתמודדנו עם ההסדר האירופי לעומת האמריקני, כולל
כנסים בחוץ לארץ ומחקרים.
האיזון הראוי ביותר בעינינו נראה האיזון שבחוק, המאמץ את ההסדר האירופי. הוא כן
מאפשר פנייה חד-פעמית לקבל הסכמה של בית עסק. לעומת זאת, הפנייה לצרכן פרטי
נתפסת כמשהו אחר. אין מה לעשות, הצרכן הפרטי מאוד מאוד סובל מהפניות האלה.
עדיין מאפשרים לבתי עסק את יתר האמצעים של הפרסום. גם לעסקים הקטנים יש משלוח
דואר פיסי. הטלמרקטינג האנושי נתפס כמשהו שפחות הפך למכת מדינה, ולכן הוא עדיין
אפשרי. כשיש לך טלמרקטינג אנושי, אתה יכול לומר לאדם שמולך שאתה לא רוצה לקבל
יותר פניות, ואין לך איזושהי פנייה ממוחשבת שהיא כמו קיר אטום שאתה לא יכול
לסרב לו, והציבור מאוד מתוסכל מהפניות האלה.
ברמה הזאת יש הבדל והבחנה חדה גם בעולם בין טלמרקטינג אנושי, שלא כלול בהסדר,
לעומת טלמרקטינג ממוחשב, שעולה הרבה פחות ומאפשר פנייה מאסיבית לציבור נמענים
עצום בבת אחת, ולכן הפך לבעיה. לכן נעשתה ההבחנה בין שני הדברים. אבל אנחנו בכל
זאת סבורים שיש פה איזון נכון בין מתן זכות לפרטיות של המנוי לבין היכולת של
המפרסמים ושל המשווקים. אגב, חופש הביטוי הפוליטי עדיין נשמר, מכיוון שהרבה
נושאים שקשורים לתפוצה של מסרים פוליטיים יחסית מצומצם.
אלדד גת:
האם עשיתם מחקרים כמה אנשים יפוטרו כתוצאה מהחוק?
שרון פרפורי וייץ:
כמה חברות טלמרקטינג יש בישראל?
היו"ר משה כחלון:
תודה רבה. אנחנו שמענו גם את זעקת המשווקים והעסקים הקטנים וגם - לא שמענו בקול
רם אבל - הרגשנו את זעקת הציבור בגלל החדירה לפרטיות שלו. שכחנו להזכיר שיש פה
חדירה לפרטיות, בנוסף לנזקים הכלכליים, למטרדים ולזמן שמבוזבז בדואר זבל. יש פה
גם משהו לא סימפטי, שמישהו חודר לך לפרטיות בלי רשות, בלי שתזמין אותו. אני בכל
זאת חושב שאנחנו צריכים לחוקק את החוק זה. כמובן שנשפר ונשנה את הנוסח ונמצא את
הנוסחה המתאימה.
אני ביקשתי מחברת הכנסת רונית תירוש, לשעבר מנכ"לית מוצלחת של משרד החינוך,
שתרכז את הנושא הזה ותנסה לשבת עם הנציגים שירצו לשבת איתה, ולהוביל איזושהי
נוסחה שכולנו נוכל לחיות איתה. תביאי אותה למליאת הוועדה, נקיים עליה דיון,
ולאחר מכן אנחנו נחוקק את החוק.
תודה רבה, אני נועל את הישיבה.
הישיבה ננעלה בשעה 10:15