הכנסת השמונה-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני


פרוטוקול מס' ‎242
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, י"ז בתמוז התש"ע (‎29 ביוני ‎2010), שעה ‎09:00
סדר היום:
סגירת ביה"ס החקלאי פרדס חנה - דיון מהיר ח"כ שטרית

נכחו:
חברי הוועדה:
זבולון אורלב - היו"ר
חיים אמסלם
ג'מאל זחאלקה
דב חנין
שלמה מולה
אלכס מילר
ציון פיניאן
מאיר שטרית
רונית תירוש

מוזמנים:
ד"ר גדעון בן דרור, יועץ ועדת החינוך והתרבות, הכנסת
שילה יחיאל, מ"מ מנהל לחינוך התיישבותי ועליית הנוער, משרד החינוך
ד"ר עמנואל גרופר, מנהל אגף לחינוך והדרכה בפנימיות, משרד החינוך
אביבה ליפשין, חשבת המינהל, משרד החינוך
איילת מלקמן, ס.יועמ"ש, משרד החינוך
ד"ר יחיאל שיף , מנהל מינהל לחינוך התיישבותי ופנימייתי
יהודה סקר, יו"ר ארגון הורים ארצי ונציגה החוקי בוועדות
דפנה מוסנזון אילן, מנהלת ביה"ס החקלאי
יעקב בלום, יו"ר דריקטוריון ביה"ס החקלאי
חיים געש, ראש המועצה המקומית פרדס חנה כרכור
רן גלר, מזכיר וגזבר מ.מ. פרדס חנה כרכור
דוד מנשה, מנהל הפנימיה
הרצל אלון ניר, ראש חטיבת עובדי מוסדות חינוך חקלאיים ופנימיים, ההסתדרות הכללית החדשה
עו"ד רן קידר, ההסתדרות הכללית החדשה
עו"ד רויטל כרם לוין, ההסתדרות הכללית החדשה
נפתלי כהן, הסתדרות המורים
דוד קשני, יו"ר הפורום לדיור ציבורי
חנן יובל, אומן
יצחק דבוש, מועצת התלמידים והנוער הארצי
יששכר רם, אבא
עידן בן דוד, חניך
פז רם, חניך
רבקה מלכה, חניכה
יניב סולמני, בוגר
איגור שוורצמן, בוגר
דן דיימל, בוגר
טלי מיטל, מרכזת מח"מ בפנימייה

מנהלת הוועדה:
יהודית גידלי

רשמה וערכה:
טלי רזניק, חבר המתרגמים בע"מ

סגירת בית הספר החקלאי פרדס חנה - דיון מהיר ח"כ שטרית


היו”ר זבולון אורלב:

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת וועדת החינוך והתרבות. סדר היום הוא שלוש ישיבות משודרות. הראשונה בהם זוהי סוגיית סגירת בית הספר החקלאי או כפר הנוער החקלאי בפרדס חנה. דיון מהיר שביקש חבר הכנסת מאיר שטרית. לדעתי הוא עדיין לא הגיע אבל אנחנו לא נמתין לו. אם מנהלת הוועדה מעוניינת להעביר לו מסר, שאנחנו התחלנו בדיון, אני אשמח.

אנחנו היום נמצאים בתאריך עברי מאוד משמעותי, י"ז בתמוז, שהוא אחד מחמשת הצומות. הינה הגיע חבר הכנסת מאיר שטרית. כאמור, אנחנו נמצאים היום ביום מיוחד בלוח השנה העברי, שהוא י"ז בתמוז ושבו אירעו שני אירועים מאוד משמעותיים. אחד מהם הוא הבקעת חומת העיר ירושלים שהשלב היה מתקדם בחורבן בית המקדש ונפילת מדינת היהודים לפני כאלפיים שנה. הימים שבין י"ז בתמוז לבין תשעה באב נקראים ימי בין המצרים שבהם נוהגים להאט בשמחה ועד תשעה באב שגם הוא יום צום, שניים מתוך חמש הצומות. אבל אין שום איסור ביום הזה לקיים את הפעילות הרגילה ובוודאי את פעילות המצווה. גם בשלושת השבועות אגב אם יש אירועי מצווה כמו שידוכין, אירוסין, ברית מילה, אז מותר לקיים ואפילו מצווה לקיים סעודות מצווה, וכך אנחנו גם מקיימים את מצוות שמירת מערכת החינוך.

לעניין סגירת בית הספר, עוד לפני שאני נותן רשות דיבור לחבר הכנסת מאיר שטרית, שביקש את הדיון וקיבל אותו, נמסר ללשכה המשפטית של הכנסת לפני יום או יומיים, שהיבטים כאלה ואחרים של הסוגיה מצויים בבית משפט. לו היה הנושא נמסר לנו בשבוע שעבר, בעת שקבענו את הדיון יכול להיות שהייתי דוחה עדיין את מועד הדיון. אבל משנקבע הדיון, אני לא ראיתי לנכון שהכנסת תשנה את סדר יומה רק בגלל שמשהו הגיש תביעה כזו או אחרת, שהרי בדרך הזו אזרח או גוף יכולים לסקל דיונים בכנסת בכך שהם יגישו תביעות בבית המשפט. לכן כלל בידינו שדיונים בבית משפט אינם מעכבים דיונים של הכנסת, כל רשות על פי סמכויותיה, כל רשות על פי התפקיד הציבורי המוטל עליה.

אנחנו איננו חורצים דין ואין לנו סמכות לדבר הזה. אנחנו סמכות מפקחת, מבררת, מציפה נושא, ממליצה וזה הכול. לכן אנחנו נקיים את הדיון, רק אני מבקש מהדוברים למיניהם, שייקחו בחשבון שהנושא הזה, אינני יודע איזה היבטים מצויים בבית המשפט, כך שיוכלו הדוברים לומר שנושא מסוים אינני יכול להיכנס, בגלל שהוא מפריע לי בהליך המשפטי, אני בהחלט אקבל את דבריו, וכך ראוי שיהיה.

אני אישית מכיר את בית הספר החקלאי שנים רבות, מתוקף תפקידי. חנן יובל, ולא אתה בוגר בית הספר?

חנן יובל:

אני בוגר בית הספר, בכבוד ובאהבה.

היו”ר זבולון אורלב:

בתור גילוי נאות אני אומר מראש, אני ידיד שלו. אני לא יודע אם הוא ידיד שלי אבל אני ידיד שלו, זה הדדי. ראיתי באמת את שמך אבל לא הבנתי מה בדיוק העניין. בגלל שאתה בה גם בלי הגיטרה. השבוע דיברנו, הייתה לי תוכנית ברשת ג'. ביום ראשון בשעה תשע רשת ג' מאפשרת לאישי ציבור להגיש תוכנית על שירים ישראליים. אני ס‎Hפרתי לחנן כשדיברתי איתו השבוע, שבחרתי את אחד השירים שהוא מבצע אותם, שיר של אלתרמן. ודיברנו גם על נושאים אחרים. אנחנו מעת לעת נמצאים בקשר מאז שהוא היה יושב ראש ארגון אומני ישראל, ואני בוועדת החינוך והתרבות ואנחנו ידידים טובים.

על כל פנים' אני מכיר את בית הספר מתפקידי במערכת החינוך, אני מלווה את בית הספר הזה במהלך שלושים השנים האחרונות, ואני מוכרח לומר שזה לא המשבר הראשון עם בית הספר. היו כבר בדרך כמה משברים. אנחנו סבורים שהעיקרון צריך להיות, שילדים ותלמידים לא צריכים לשלם מחירים עבור המחלוקות שקיימות בין מבוגרים. המחלוקות בין מבוגרים זה לגיטימי שיהיו, אלו ואלו דברי אלוהים חיים. אבל המחלוקות והוויכוחים האלה אינם יכולים להיות על חשבון עתידם של ילדים. זוהו תפקידנו לוודא שהתלמידים אינם משלמים ומערכת החינוך איננה יוצאת מפסידה מעימותים, מויכוחים, ממחלוקות שיש בין רשויות שונות בגופים ציבוריים. ואני אבקש מידידי חבר הכנסת מאיר שטרית, שגם תקופה מסוימת היה שר החינוך, התרבות והמדע. ועכשיו הוא גם יושב ראש ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת. בבקשה חבר הכנסת שטרית.

מאיר שטרית:

תודה רבה ליו"ר על זימון הדיון המהיר. אני אגב, נזעקתי לדיון הזה מסיבה פשוטה וגם למען הגילוי הנאות, אני בוגר בית הספר החקלאי בכפר בתיה, וזה קרוב מאוד ללבי העניין של פנימיות במדינת ישראל. יודע זאת מר יחיאל שילה, שהיה ראש עליית הנוער בזמן שהייתי גזבר הסוכנות' עד כמה אני תמכתי בקיומן של הפנימיות, ולא נתתי בשום פנים ואופן לקצץ את תקציבי עליית הנוער.

אני רגיש לזה מסיבה פשוטה ואישית. החיים שלי בפנימייה בכפר בתיה שינו את חיי. כמו ששינו את חייהם של אלפי ילדים בארץ. אני אומר בצער כשאני רואה ההתדרדרות של החינוך בפנימיות בארץ, הרבה פנימיות נסגרו, ולדעתי הרבה הולכים לאיבוד בגלל זה. וצר לי לראות שבית ספר נוסף עומד בפני סגירה כמו בית ספר בפרדס חנה, שגם הוא בית ספר חקלאי. אני עוד זוכר אותו מתקופת לימודי בבית ספר בכפר בתיה. תמיד היו תחרויות בין בתי הספר החקלאיים, עם מוסד עלייה, מקווה ישראל ועם נוער שפיה ועוד. אני אומר בצער שכואב לי לראות בית ספר שעלול להיסגר, עוד פנימייה שעומדת להסגר על לא עוול בכפה.

אני מוכרח להגיד לך שכשאני רואה את החומרים הרלוונטיים שקיבלתי, גם מטעם התאחדות האיכרים וגם מטעם אלה שהגישו לפני את הבקשה, חלק מהעובדים של בית הספר והארגון של בית הספר, כשאני קורא את החומרים אני מוכרח להגיד שמקצת החומרים נראים לי סותרים אחד את השני. מצד אחד טוענים אלה שמטעם עובדי בית הספר שיש פה מצב לא סדיר. והמצב הבלתי סדיר מתואר כדלקמן: קרקעות של בית הספר פרדס חנה נקנו על ידי הברון רוטשילד וניתנו מתנה למדינת ישראל, כדי להקים בה בית ספר חקלאי ללא שום תמורה. הברון רוטשילד חילק מאתיים מניות למאתיים אנשים, שכל אחד קיבל מניה להיות חבר בחברה הזו. תפקידם היה לשמר את קיומו של בית הספר ולתחזק אותו באמצעות הכלים שיש להם. עם השנים מה שהסתבר החברה טוענת לציבור שהיא לא יודעת מה מעמדה בדיוק ואיזה סמכות יש לה כלפי או התאחדות האיכרים, החליטה למכור חמישים ושניים דונם מבית הספר, לטענתם הם מכרו את החמישים ושניים דונם כדי לשלם את החובות של בית הספר שניקלע לקשיים כלכליים מאוד גדולים.

אני מתאר בקצרה את כל החומרים שקראתי לצורך העניין. בעוד שהעובדים טוענים שבעצם בסך הכול חובות היו שמונה מיליון שקל, בעוד בשנים האחרונות מאז שהיה המשבר האחרון הבית ספר היה רווחי ולא הפסיד. בעצם יתר הכסף הלך למקומות אחרים ולא לבית ספר עצמו. עדיין מסביב לבית הספר יש קרקעות רבות שהברון רוטשילד נתן, שרוצים למכור אותם מחדש בשוק הפרטי, למכור ולהקים בהם שכונות מגורים. דבר אגב לפי מיטב זיכרוני בתור שר השיכון ויושב ראש מועצת מנהל מקרקעי ישראל, זה דבר לדעתי בלתי סביר בעליל. אני חושב שאם המדינה נותנת יד למכור קרקעות שיועדו למטרה ציבורית לשוק הפרטי זה דבר חמור מאוד בעיניי מבחינת מנהל תקין של מדינת ישראל. אני לא יודע פה, מה המעמד של הקרקע הזו, זה לא בא בפני כשהייתי חבר במנהל לכן אין לי דרך לבדוק זאת אבל אני מעלה את כל השאלות שיהיו על השולחן.

הטיעון העיקרי הוא בעצם עורבא פרח כל הטענות של העובדים, זוהי קבוצה של עובדים שמובטלת ולכן נלחמים על קיומם כעובדים של בית הספר ומשמיצים ופוגעים בבית הספר. אלו הטענות של הפונים מטעם התאחדות האיכרים. ואין שום אמת בעניין כי בסך הכול בית הספר לא עומד להסגר הוא מועבר לרשות המקומית בפרדס חנה. ומשרד החינוך נתן הנחייה לסגור את בית הספר, ויש פה מכתב של בית הספר שמנכ"ל משרד החינוך החליט לסגור.

היו”ר זבולון אורלב:

נמצא איתנו ד"ר יחיאל שילה שהוא מנהל אגף החינוך ההתיישבותי , ונמצא איתנו ראש המועצה המקומית, חיים געש.

מאיר שטרית:

אני קראתי גם את מכתבו של הד"ר יחיאל שילה, קראתי אותו בצער כי הוא מסביר למה צריך לסגור את הפנימייה. הוא אומר שבפנימייה יש רק מאה וארבעה תלמידים וההישגים נמוכים, והיא כבר לא מושכת תלמידים, אנשים יוצאים, ואני אומר את ההיפך דווקא צריך לחזק את הפנימייה, לשים בה יותר כלים, יותר אמצעים ולמשוך יותר ילדים. אני אומר לך יחיאל, שאתם יכולים להציל אלפי ילדים שאין להם שום סיכוי במוסדות החינוך הרגילים. הם הולכים לאיבוד. אתה לוקח ילד לפנימייה, מחזיק אותו במשמעת טובה כמו שצריך עם חינוך כמו שצריך, עם משמעת, עם אוכל, עם מישהו שמשגיח עליו, זה משנה את החיים שלו באופן טוטאלי.

אני למדתי בחינוך התיישבותי, בכפר בתיה, אלפים למדו כמוני. אף אחד מאיתנו לא נהייה מתיישב, הרוב הגדול הם אנשים עצמאיים, חופשיים, כל אחד הלך לדרכו בחיים, נהייה בן אדם. אילולי זה, אני אומר לך, היינו בשולי החברה. אילולי החינוך בכפר בתיה ואילולי הזמן שביליתי בכפר בתיה, בשבילי זו הייתה רק שנה אחת של פנימייה, למדתי רק את כיתה י"ב שם, בכל זאת זה שינה את החיים שלי. ובוודאי שינה את החיים של אלפי ילדים אחרים שבאו מבתים מאוד בעייתיים, וזה שינה להם את החיים לחלוטין.

אז אני אומר ההיפך הוא הנכון. משרד החינוך, אם אכפת לו להקים פנימיות היה צריך לתחזק את הפנימייה הזו, לתת לה אמצעים וכלים ולמכור את הקרקעות מסביב, ולתת את הכסף לבית הספר, זה כן. כל הכסף שילך לבית הספר, לשלם שכר למורים יותר גדול, יותר מנהלים מקצועיים, מדריכים, וכל מה שצריך ולעשות משהו על מנת למשוך תלמידים ואז העסק היה משתלם.     

כדי לברר את העובדות האלה פניתי, אדוני היושב ראש, למנכ"ל משרד החינוך וביקשתי לברר את הפרטים לאשורם. והוא כתב לי מכתב שאני מתכבד לקרוא אותו.

היו”ר זבולון אורלב:

ממתי זה?

מאיר שטרית:

מהשלושים במאי. אני העברתי מכתב לשר החינוך אבל המנכ"ל ענה לי. הנושא של המכתב סכנת סגירה המאיימת על המוסד החינוכי הקלאסי החקלאי פרדס חנה.

הוא כותב:

"שר החינוך העביר מכתבך שבנדון לטיפולי וברצוני להביא לידיעתך כי אני רואה חשיבות רבה בהמשך קיומו של החינוך החקלאי בישראל. כמו שנמסר לי על יד ד"ר יחיאל שילה, מנהל המנהל החינוך התיישבותי, פנימייתי ועליית הנוער. בית הספר התיכון החקלאי פרדס חנה ובכלל זה פנימייה נקלעו בעבר לקשיים כלכליים ונעשו מספר ניסיונות על יד משרד החינוך להביא להבראת המוסד ולאפשר את המשך קיומו. אבל ניסיונות אלה לא צלחו.
בחודש דצמבר ‎2009, לאחר שחברה לתועלת הציבור שהיא הבעלות של בית הספר הודיעה כי איננה מעוניינת בניהול בית הספר, ולאחר שהמועצה המקומית בסכימה לקבל לידיה את בית הספר, הוחלט על ידי משרד החינוך לרכוש את המקרקעין, ולהעמיד לרשות המועצה המקומית כדי לאפשר את קיומו של בית הספר. במסגרת הסדר זה מסרה המועצה המקומית בפרדס חנה כי איננה מעוניינת בהפעלת הפנימייה. מאחר ולא נמצא גורם שירכוש ויתחזק את הפנימייה נאלץ משרד החינוך להסכים לסגירתה ולפזר את התלמידים במוסדות פנימייתיים חלופיים.
ד"ר יחיאל שלה מסר לעובדי הפנימייה כי אם ימצא גורם מאמץ לפנימייה שיהיה מוכן לקבל על עצמו את ניהולו ויכסה את גירעונותיה, המנהל לחינוך התיישבותי ימשיך לפקח לתקצב את הפנימייה ובתנאי שיושג הסדר עם מחזיק הנכס, התאחדות האיכרים".

מכאן אני מוכרח להגיד עולות כמה שאלות: אחת, מי באמת הבעלות על הקרקעות? האם זה אותם בעלי מאתיים מניות שהברון רוטשילד נתן להם אותם, או התאחדות האיכרים, מי הבנים, ולאיזה מטרה? והאם אם הם הבעלים, התאחדות האיכרים או החברה לתועלת הציבור אז מהי המטרה? הרי המטרה של הקרקעות האלה הייתה לשמור את קיומו של בית הספר לא לשום מטרה אחרת. אם אתם לא מסוגלים לתחזק את זה, תגידו במחילה, תנו את הקרקע חזרה למשרד החינוך, לא צריך לקנות את זה זוהי לא קרקע פרטית של אף אחד, המדינה לא צריכה לשלם גרוש, כי הברון רוטשילד לא נתן את זה כתרומה למדינה. המדינה צריכה לקבל את הקרקעות בחזרה ואז יחיאל, אתם יכולים להפוך את הקרקעות האלה מבחינתי לכסף, ואז תחזיקו את הפנימייה כמו שצריך.

אני לא רואה שום הגיון לסגור בית ספר שקיים הרבה מאוד שנים ותרם אני מניח, תרומה משמעותית מאוד להרבה אנשים בארץ, כמו שפה תלמיד בוגר שלהם, חנן יובל, כמוהו אני בטוח שגם הוא הרגיש שהוא חי בפנימייה יותר שנים ממני. הוא בטח מכיר חברים רבים שלמדו איתו שיצאו לדרך טובה בגלל הפנימייה, בגלל החינוך המיוחד, העבודה במשק החקלאי, שפעם זה היה דבר ברור, היום זה בכלל זה נחשב חטא להחזיק ילדים בעבודה. עובדה שהפנימייה הזו תרמה בעבר תרומה משמעותית מאוד, וחבל לחסל אותה בשביל מה? בשביל להקים עוד שכונה בפרדס חנה. אני אומר לראש העיר, סוס קיבלת במתנה צריך לבדוק את השיניים שלו. אני חושב שגם אם אתה מקבל מתנה כדאי לך לבדוק כמה זמן צריך להאכיל את הסוס.

אני לא נגד שפרדס חנה תהיה אחראית על בית הספר הזה, אדרבה. אז תתנו את הקרקע לפרדס חנה, ופרדס חנה תתרגם את זה לכסף, היא תוכל לעשות את העבודה ולשים לזה את האמצעים הדרושים לקיים את הפנימייה. אני חושב שהפנימייה יכולה להפוך למקום שימשוך אליו תלמידים במקום הפוך. אני אומר את כל זה בצער כי אני רואה בצער רב את הסגירה לאט לאט של כל הפנימיות בארץ, שהוא בעיני אנטיתזה לחינוך נכון. יש הרבה ילדים שההצלה עבורם יכולה להיות רק החזקתם בפנימייה. היום בצער אני רואה שהמקומות האלה מצטמצמים. מספר מקומות שאפשר לשלוח עם הילדים הולך וקטן. אנחנו רואים הרבה מאוד ילדים ממערכת החינוך שנושרים לשוליים, כי מערכת החינוך בבית ספר שלהם מאוד קלוקלת, מאוד לא טובה, ומאוד לא מביאה אותם להישגים והם הולכים לאיבוד. מה היתרון הגדול אגב, אדוני יושב ראש הפנימייה אני לא יודע מתי היית בפנימייה?

קריאה:

הוא ניהל פנימייה.

היו”ר זבולון אורלב:

לא אני קודם כל גדלתי בפנימייה, אני בוגר ישיבת בני עקיבא. אני ארבע שנים בפנימייה. אני בוגר פנימייה כי אני בוגר ישיבת הסדר שכלולה בה פנימייה. ואני בהיותי איש חינוך, ייסדתי מוסד פנימייתי והייתי מנהלו, ואני מנהל פנימייה. וזאת ההזדמנות גם להזכיר את ד"ר אליעזר מרכוס, שהלך לעולמו בשבת, שהיה מנהל הפנימייה בבויאר, בזמן שהייתי מנהל הפנימייה בעמליה, ולאחר מכן היה יושב ראש המזכירות הפדגוגי.


כשהייתי מנכ"ל משרד החינוך מיניתי את אליעזר מרכוס להיות יושב ראש המזכירות הפדגוגית, אמרו שאנשי הפנימיות השתלטו על משרד החינוך. האגודה לקידום החינוך השתלטה על משרד החינוך.

מאיר שטרית:

אני רוצה לומר לך אדוני היושב ראש, אני מאמין דווקא בחינוך הפנימייתי בגלל העובדה שהיכולת בפנימייה לתת לילד את כל המרכיבים מסביב של חינוך, של משמעת, של לימוד של תפילה, וערכים מסוימים של דברים אחרים , הוא דבר שאתה לא יכול לקבל אותו בשום בית ספר אחר היום, לא קיים. חבל לראות מוסד כזה שהוא בעניי מוסד לתפארת שקיים הרבה מאוד שנים, מתחסל. על בסיס מה? על בסיס שהוא משבר כספי, על בסיס ניהול, על בסיס וויכוח. התאחדות האיכרים, אני מוכרח להגיד שמתפקידם לא לנהל בית ספר תפקידם לנהל חקלאות, הם עושים את זה יפה מאוד. אני מדבר על חקלאות בארץ ולשבחם אני אומר את זה הם עושים זאת בהצלחה רבה. אני לא בטוח שהיתרון הגדול שלהם זה ניהול בתי ספר וניהול פנימיות. מאה אחוז צריך להעביר את זה למקום אחר למי שכן יכול לנהל פנימיות. ולתת להם את האמצעים הדרושים כדי שהפנימייה הזאת תתקיים. בגלל זה אדוני טרחתי לקיים את הדיון הזה כי אני חרד לגורלו של בית הספר ועוד יותר חרד לגורל הילדים שנמצאים שם ולגורל של הילדים שלא יהיו שם. אז נכון שאפשר לקיים בית ספר אזורי, זה יופי, אבל בשביל זה לא צריך את פרדס חנה בשביל זה יש מספיק בתי ספר בארץ. יש בתי ספר רגילים בפרדס חנה עצמה. אני חושב שצריך לעשות מאמץ לשמור ולשמר את בית הספר במתכונתו, בית ספר לישוב חקלאי, התיישבותי, עם כל המתלווה לזה.

היו”ר זבולון אורלב:

תודה רבה . אני בהחלט חבר הכנסת שטרית, תומך מאוד בחינוך פנימייתי כי העוצמה והיכולת של חינוך פנימייתי להשפיע ולמלא את כול המטרות שלשמם קיימת מערכת החינוך היא עולה לאין ערוך מאשר בית ספר שהוא לא פנימייתי. לא שאני חס וחלילה מזלזל בבית ספר רגיל ולא פנימייה אבל לפנימייה יש עוצמה משלה. צריך לזכור שההוצאות על תלמיד בפנימייה גם הם עולות לאין ערוך.

אני יכול לומר עוד משהו שקשור לחינוך הממלכתי דתי , אנחנו חשים היום באופנה שבה הורים ששלחו בעבר את ילדיהם ללמוד במוסד פנימייתי, ישיבה תיכונית, אולפנה, כפר נוער וכדומה, נוטים היום פחות וסומכים יותר על החינוך הקהילתי. הואיל ואני גם בוגר האגודה לקידום החינוך שהייתה מפעל לתפארת של מערכת החינוך שלקחה את הנערים והנערות המוכשרים מבין עיירות הפיתוח, שבהם לא הייתה לתלמידים הזדמנות ראויה לקבל לימודים ברמה גבוהה, לא הייתה אז מערכת מפותחת ולכן הביאו אותם לפנימיות בכל חלקי הארץ. התמונה השתנתה כיוון שגם בפריפריה צמחו בתי ספר מפוארים, דימונה למשל לא צריכה יותר לשלוח תלמידים החוצה אם הסיבה היחידה זה שאין לתלמיד בית ספר ראוי ללמוד בו, כיוון שאחוז ההצלחה שלו גבוה. אני בהחלט מסכים ואני מאוד תומך בדבריך בכל מה שקשור לאותם תלמידים שהרקע הסוציו אקונומי בבית הוא כזה שהם לא יוכלו למצות את הפוטנציאל.

רק עכשיו התפרסמו תוצאות הבגרות ויש קשר בין הרקע הסוציו אקונומי לבין סיכוי ההצלחה לבגרות. ככל שהבית או הרשות המקומית הם עם אמצעים פחותים הם בעשירונים התחתונים, כך הסיכוי להגיע לתעודת בגרות קטן יותר. אפשר לשבור את המשוואה הזאת רק על ידי החינוך הפנימייתי. החינוך הפנימייתי יכול לשנות את התמונה כי הוא נותן מענה לאותם ילדים מוכשרים שכל העיכוב להתקדמותם הוא רק המצב הסוציו אקונומי בבית ואז הפנימייה יכולה בהחלט להעשיר. עוד נתון אחד, שמדינת ישראל מאוד מפותחת החינוך הפנימייתי בהשוואה למדינות העולם.

אנחנו נתקדם כך: נאפשר לד"ר יחיאל שילה לתת תמונת מצב ולומר את עמדתו, לאחר מכן ראש הרשות המקומית, ולאחר מכן נפתח בדיון.

יחיאל שילה:

תודה, קודם כל אני אקח את חבר הכנסת מאיר שטרית, ידידי הטוב כלוביסט לחינוך הפנימייתי. הוא יכול לייצג יותר טוב את החינוך הפנימייתי, אני מסכים איתך. אני מסכים עם כל מילה ומילה. אני אמון על החינוך הפנימייתי שלושים וחמש שנים, ואני האחרון שרוצה לסגור פנימייה כזאת או אחרת, אבל מה לעשות, התאחדות האיכרים נקלעה לקשיים ובאה בטענה שהיא לא מעוניינת היום לנהל את הפנימייה. הוחלט אצל המנכ"ל שבית הספר אגב, הוא לא נסגר, עובר לרשות המקומית לפרדס חנה ואת הפנימייה ששם היום שמונים ושישה או תשעים תלמידים, עשירים ושניים מהם מסיימים בסוף השנה ואת היתר מפזרים במקורות החינוך.

לבית הספר יש זכויות גדולות מאוד. הרבה בוגרים שהם נמצאים ברמות בכירות של המדינה יש באמת זכויות היסטוריות של בית הספר. אני חוזר על מה שאמר חבר הכנסת מאיר שטרית, אם ימצא גוף שיהיה מוכן לקחת על עצמו לרכוש את הפנימייה, לתפעל אותה במספרים האלה.

קריאה:

למה לרכוש, זה לא של אף אחד?

מאיר שטרית:

לקבל את הפנימייה.

יחיאל שילה:

לקבל את הפנימייה. לתחזק אותה גם מבחינת גירעונותיה, כידוע, יש לנו קריטריונים שאנחנו מתחזקים פנימיות. כפר הנוער בפרדם חנה היה כפר נוער מודרך.

מאיר שטרית:

מה הגירעון היום של בית הספר?


יחיאל שילה:

הגירעונות הגיעו לשלושים מליון שקל. החשבת של המינהל נמצאת כאן, מה הגירעון?

אביבה ליפשין:

הם התחילו עם עשרים וחמישה מליון, הם נכנסו לתוכנית הבראה, היום אני משערת שהם הורידו את זה.

היו”ר זבולון אורלב:

את מדברת על הבית ספר והפנימייה?

אביבה ליפשין:

על הכול, זה מכלול אחד.

היו”ר זבולון אורלב:

והיום הגירעון הוא?

אביבה ליפשין:

לאחרונה לא בדקנו אבל אני משערת שכשישה מליון שקלים.

קריאה:

של כל בית הספר או של הפנימייה בלבד?

אביבה ליפשין:

של הכול, הפנימייה לא עומדת בפני עצמה, זה מכלול אחד.

מאיר שטרית:

אולי עוד שאלה נוספת, פניתם לגופים האחרים הפנימייתים שמישהו יהיה מוכן לקחת אחריות על הפנימייה הזאת?

יחיאל שילה:

כן. קודם כל הבעיה היא לא הגירעון. הגיעה התאחדות האיכרים וזה כבר עשרות שנים, הם לא מוכנים לנהל את המקום.

מאיר שטרית:

מאה אחוז, לי אין טענות אליהם.

יחיאל שילה:

עכשיו צריך למצוא גוף חלופי, שייקח את בית הספר. אגב, אני רוצה לומר שחלק מהילדים למדו בסדנאות ולא בחקלאי בפרדס חנה. יש בפרדס חנה עוד מסגרת שנקראת סדנאות, וחלק גדול של הילדים בפרדס חנה החקלאי למדו בסדנאות ולא בחקלאי פרדס חנה. הם למדו בחקלאי, הייתה פנימייה אבל לא למדו בחקלאי של פרדס חנה.

קריאה:

מה זה הסדנאות ? של בית הספר?

יחיאל שילה:

זה סניף של בית הספר. החינוך מקצועי ברמות נמוכות. אני בשנת ‎2003 נבחרתי לתפקידי כראש המינהל, הדבר הראשון שנתקלתי זה השליטה בפרדס חנה. עשינו תוכנית הבראה א' , אחר כך עשינו תוכנית הבראה ב' , אחר כך תוכנית הבראה ג', וזהו. נדמה לי שגוף פרטי צריך להתפטר מהסיפור הזה, ואם המועצה תהייה מוכנה לתפעל את הפנימייה או כל גוף אחר, אני אמרתי לעובדים ואני חוזר ואומר, כבר כתבנו את זה, המינהל ימשיך לתקצב ולממן את המקום.

היו”ר זבולון אורלב:

יש לי שאלה אליך ד"ר שילה, אנחנו יודעים מידע אישי שיש למשרד החינוך השפעה על בעלויות שמפעילות פנימיות. אחת מהן למשל זוהי האגודה לקידום החינוך. היא מפעילה היום למיטב ידיעתי כמה פנימיות באופן עצמאי, כמו בויאר, כצנלסון, מדרשת עמלייה , אורט נתניה. כמו כן ישנם כפרי נוער ממשלתיים אני מבין, אשל הנשיא, כדורי. המדינה ידעה שאי אפשר לסמוך רק על בעלויות פרטיות שהן תפעלנה את הפנימיות. היא הקימה, מכוח עצמה, בהכירה את החשיבות שדיבר עליה ד"ר שילה ובצדק של החינוך הפנימייתי לאותם ילדים שאין להם חלופה אחרת רק ללמוד בחינוך פנימייתי. היא הקימה מסגרות, כפי שאמרתי האגודה לקידום החינוך, שהיא לא חברה ממשלתית אבל היא מתנהגת כמו חברה ממשלתית. אם זה בעלות ישירה של המדינה כמו מבואות ים. כלומר יש חברות ממשלתיות, מבחינת האזרחים זה לא משנה אם זה ממשלתי ישיר או שזה חברה ממשלתית, זוהי האחריות של המדינה.

השאלה למה אי אפשר להפוך את כפר הנוער בפרדס חנה לחברה ממשלתית ושהיא תפעיל את המקום הזה? או להגיד לאגודה, תיקחו את הבית ספר הזה ותפעילו אותו. כשהייתי מנכ"ל משרד החינוך עשיתי כך לפחות לשני מוסדות שלא יכלו להתקיים, קראתי לאגודה ואמרתי זה שלכם תטפלו.

מאיר שטרית:

אם מותר להוסיף גם משפט, עכשיו כשהורידו מהאגודה לקידום החינוך את המכינות האקדמאיות.

יחיאל שילה:

חברת הכנסת רונית תירוש, עסקה בנושא פרדס חנה בקדנציה שלה כמעט ארבע שנים, והיא תוכל להתייחס גם לנושא הזה.

קודם כל המדינה החליטה עוד לפני כניסתי, אני הגעתי מעליית הנוער בתשעים ושש, עוד לפני השנה הזו החליטה המדינה על הפרטת מוסדות החינוך הממשלתיים. ולכן מבואות ים הופרט והוקמה חברה ימית, חברה ממשלתית. לכן התהליך הזה נעצר מכיוון שהיו כל מיני קשיים. אם הממשלה כרגע תחליט לקבל לידיה את כפר הנוער, אני רוצה לומר לך שיש עוד כמה כפרי נוער לצערי בדרך, שהם גם בקשיים כלכליים כאלה ואחרים.

היו”ר זבולון אורלב:

כמו?

יחיאל שילה:

אני לא רוצה להזכיר שמות של מקומות , אנחנו גם בישיבה מצולמת.

אני רוצה לומר לכם, זה לא רק בעיית כסף. זאת בעיה קודם כל של ניהול כושל של מערכות. אנחנו הגענו למסקנה שבחלק מהמקומות יש בעיה גם של כסף ויש גם בעיה של ניהול.

חנן יובל:

סליחה מי המנהל? התאחדות האיכרים.


יחיאל שילה:

אם המדינה תקבל לידיה החלטה שכל כפר נוער, ואני אמון על כפרי הנוער בישראל, אני אמון על ארבע מאות פנימיות בישראל, על כעשרים ושתיים אלף אני מממן, המדינה מממנת ארבעים אלף, רק על החינוך הפנימייתי לא על האזורי. לכן הנושא הזה יקר לליבי, ולכן אני לא רוצה שאף פנימייה תיסגר. אם המדינה תחליט על לקיחת פרדס חנה כממשלתי, תיתן את התקציב ושמשאבים לעניין הזה, בסדר. האגודה לקידום החינוך היא עמותה לכל דבר ועניין. מישהו צריך לתקצב את האגודה בתקצוב מלא כדי שלא תהייה גרעונית. אי אפשר לתחזק פנימייה עם שמונים ילד. אי אפשר לתחזק פנימייה עם מאה ילדים. פנימייה בפחות ממאה שמונים, מאתיים ילדים, כלכלית,לא יכולה לעמוד.

מאיר שטרית:

מתי הפסיקו את הרישום לפנימייה?

שלמה מולה:

מי ממן אותם?

יחיאל שילה:

המינהל.

שלמה מולה:

אז למה אתם לא יכולים להמשיך באותה מתכונת.

יחיאל שילה:

אפשר להמשיך לממן. אבל תבינו, המדינה מממנת ‎X אחוזים, והם דמי החזקה שנקבעים על ידי האוצר. סכום הכסף לא מספיק. בדרך כלל הבעלויות הם משלימות את הדברים האלה. לצערי מה שקרה בשני העשורים האחרונים, שהבעלויות נחלשו מכיוון שאין תרומות מחוץ לארץ ואין כסף. אז כמה שהמדינה, הכפרים האלו עוד עטופים, כולל פרדס חנה, כולל כפר בתיה, אבל זה עדיין לא מספיק.

מאיר שטרית:

אולי הגיע הזמן שחלק מתרומות למדינה יוקצו לעניין לזה.


יחיאל שילה:

בבקשה, אתה היית שר חינוך ואתה חבר כנסת. אם תביא לי עוד חמישים מליון שקל, שבעים מליון שקל לתחזק את כל הכפרים האלה, בלי בעלויות, אני אשמח מאוד.

מאיר שטרית:

זה מה שצריך לעשות.

היו”ר זבולון אורלב:

יחיאל, הטענות הם לא אליך באופן אישי.

יחיאל שילה:

זה ברור לי.

היו”ר זבולון אורלב:

הטענה שלנו זה לשר החינוך, לממשלה.

מאיר שטרית:

זה סעיף אחד בתקציב.

יחיאל שילה:

עכשיו לגבי האגודה לקידום החינוך אני חושב שהיא תשמח לקבל את המקום הזה. אבל בתנאי שמשהו ייתן לה לתחזק אותה במימון מלא.

היו”ר זבולון אורלב:

תודה רבה. רשות הדיבור לידידי חיים געש, ראש המועצה המקומית בפרדס חנה.

חיים געש:

בוקר טוב. כדי שניישר קו על ההיסטוריה האישית, אני בוגר פנימייה, מבואות ים. ולאחרונה סיימתי תפקיד בהתנדבות כיושב ראש עמותת הבוגרים.

יחיאל שילה:

רק כהערת ביניים, שליש משרים וחברי הכנסת הם בוגרי פנימיות וכפרי נוער. שליש מההנהגה.


חיים געש:

יישרתי קו על ההיסטוריה. פרדס חנה, כרכור היא מושבה שמונה מעל שלושים אלף תושבים. לאורך שנים בית הספר היחידי היה בית ספר תיכון חקלאי. כתוצאה ממערכת הסכמית שנחתמה בין המדינה לבין הרשויות המקומיות שהרכיבו את איגוד החינוך, בשנות השבעים צרפו את התיכון של פרדס חנה כרכור לכפר. במהלך השנים, הכפר מסיבות כאלה ואחרות התדרדר, זה לא קרה ביום אחד, זה לא קרה אתמול בבוקר. המושבה מתנהלת ברמת אי וודאות בלתי סבירה לחלוטין בנושא של יש בית ספר תיכון, אין בית ספר תיכון. משנת ‎1998 כל שנה השאלה אם תפתח שנת לימודים או לא תיפתח שנת לימודים. בגלל מערכת הסכמית לא ניתן למועצה כמעט להיות מעורבת במה שקורה בניהול כפר הנוער, שבית הספר הוא חלק ממנו.

כשאני מסתכל על הכרונולוגיה, ההחלטה על סגירת הפנימייה התקבלה בלי שום קשר או לפני שהתקבל המכתב של התאחדות האיכרים למשרד החינוך שבו הם מבקשים, על פי ההסכם לצאת מבית הספר. לי כראש רשות הכפר הזה הוא בעל משמעות היסטורית עם מורשת של מושבה. אבל לי כראש רשות, אין עניין לנהל כפר נוער. אני לא מכיר שום רשות מקומית שמנהלת כפר נוער.

קריאה:

עריית תל אביב.

חיים געש:

לי אין את המשאבים של עריית תל אביב. אם היה לי הייתי יכול לנהל את שניהם.
אני צריך בית ספר. אני לא נכנס לסוגיה שהעלה חבר הכנסת שטרית לגבי מי הבעלים? מי מוסמך למכור מי לא מוסמך למכור? בהערת אגב אני אגיד שתוכנית של בניין העיר בית הספר או של כפר הנוער לא הוסדרה לעולם.


היו”ר זבולון אורלב:

מה זה מאחז בטיחותי?

חיים געש:

לא, לא.

שלמה מולה:

יש מאחזים בלתי חוקיים מעבר לקו הירוק.

היו”ר זבולון אורלב:

שלמה, תתפלא זה בדיוק אותו הסטאטוס, זאת הבעיה במדינת ישראל.

חיים געש:

תוכנית בניין העיר של בית הספר, של הכפר, לא מוסדרת. לא כל השטח שם צבוע בחום. אני לא נכנס לסוגיה של מי הבעלים, מי לא הבעלים.

מאיר שטרית:

זה חקלאי, רוב השטח.

חיים געש:

לא, לא.

חנן יובל:

בית הספר האזורי, בזמני היה המקביל לחקלאי כול השנים. איפה למד מוטי גלעדי? בבית ספר האזורי ואני בחקלאי, והיינו נפגשים.


חיים געש:

אני אמרתי על העניין הזה של הסוגיה מי מוסמך, מי לא מוסמך למכור, לא רוצה להיכנס לזה, אני צריך בית ספר. החליט מנכ"ל משרד החינוך בדצמבר בשנה שעברה, שהוא פותר את בעיית משבר החקלאים בדרך הבאה: מדינת ישראל מאחר ויותר זול לה זה לקנות את בית הספר מאשר לקנות בית ספר חדש. אמרתי מקובל עלי, אני רוצה בית ספר. אתה צריך לזכור שתשעה שרי חינוך התעסקו עם זה. מ - ‎1999 עד עכשיו, תשעה שרי חינוך. אז כנראה שהבעיה מאוד מסובכת. אם הבעיה הייתה חינוכית אני מניח שהיא הייתה נפתרת. פרדס חנה-כרכור צריכה בית ספר. האם זה הפתרון האופטימאלי, לפי דברי מנכ"ל משרד החינוך, כן. הייתי רוצה קריית חינוך חדשה.

היו”ר זבולון אורלב:

הדיון שלנו הוא בעצם על קיום בפנימייה. אני מבין שאין סימן שאלה לגבי המשך קיום בית הספר. אתה לוקח אחריות, אתם הבעלות, תהיה העברה מסודרת של המורים וכל ההסדרים האחרים.

חנן אתה רוצה לקרוא עכשיו את השיר?

חנן יובל:

כן.

היו”ר זבולון אורלב:

פעם ראשונה שאני שומע אותך קורא ולא שר.

חנן יובל:

השיר, הוא יהיה תלוש מהמציאות אם לא תיתן לי שתי דקות. קודם כל אני רוצה לומר שגם חברי הוועדה וגם חבר הכנסת שטרית באמת איתרו מבחינת התוכן של השיחה את הדברים, כי כבר נאמרו פה הדברים עם המסקנות לפי דעתי. אז אני רק יכול להוסיף את הצבע ואת הנפש, כי הדברים התכליתיים לפי דעתי נאמרו. יש פה עובדות שאני לא מכיר, אבל אני כנראה לא מספיק מבוגר להכיר את כל העובדות. יש לי תחושה שסימנו מטרה ויורים עליה.

בית הספר הזה שפעם היה בית ספר אריסטוקראטי מאוד, ורק לבני האיכרים ובני העשירים ואלו ששילמו הרבה כסף על הפנימייה היה לו כיסוי. אבל החברה השתנתה ולאט לאט זה הפך למקום של נוער מעליית הנוער, מאתיופיה או מברית המועצות לשעבר, ופתאום זה כבר לא אריסטוקראטי במובן הכספי של הדבר, אז התאחדות האיכרים מתנערת מזה. זה פתאום לא ראוי. המקום הזה, אם היה מגיע הנה מי שהיה צריך להגיע, בוגר בית ספר מכובד, דוב לאוטמן, אם הוא היה פה לפי דעתי כל השיחה שלנו הייתה אחרת לגמרי, האיש שמשקיע בחינוך.

אני מודה שאני מכיר את בית הספר הזה מגיל שנתיים. הורי עזבו את קיבוץ משמרות ואבי היה מדריך בלול, ואימי ברפת. אימי הייתה רפתנית עד גיל שישים וחמש, עד שהיא יצאה לפנסיה. אחר כך אבי בנה בית מעבר לגדר ואז התחלתי להיות גם פה וגם פה. וכל חיי הבוגרים עד הצבא היו שם.

בשנת שמונים וארבע התבקשתי לעשות הפקה של יובל החמישים של בית הספר וזה מביא אותי לשיר.

בשנת שמונים וארבע למי שזוכר הייתה אינפלציה איומה, והרבה אנשים עקרו פרדסים והלכו לבורסה. זו הייתה האופנה אז. זה היה הכסף. זה לא התחיל היום אנחנו לא המצאנו את הגלגל. אני זוכר שבמסגרת האירוע של הפקת יובל החמישים הייתה תמונה אחת שהובילה לשיר הזה. מצד אחד של הבמה, תמונה של במה גדולה, בצד משהו נוטע משהו וילד קטן שואל אותו: אבא, מה אתה עושה? הוא עונה, אני נוטע עץ תפוחי זהב. העץ הזה יוציא לנו זהב? לא, אבל הוא ייתן לנו את הנשימה הציונית. זה היה משפט מחנך. מצד שני של הבמה, מישהו עומד ומנסר עץ. מה אתה עושה, זה הסבא נטע? אני לא יכול אני צריך לעקור כי הולכים עכשיו לבורסה וזה יותר כדאי. עם הדבר הזה הגעתי לאהוד מנור זכרונו לברכה, ידידי. ויחד כתבנו את השיר הבא, ברשותכם זה ייקח חצי דקה, ובזה סיימתי את דבריי. ועל מצפונכם חברים יקירים.


לפני שנים רבות בטרם שחר,
הייתי עם אבי בין הנוטעים.
ממגדל המים עד השער,
טורי שתילים ריחניים.
אני עומד בתוך ירק גן עדן,
בפרדס אשר מול כביש החוף,
ציפורי הסבך שרות כקדם,
אינן יודעות כי בא הסוף.
עצי זהב הכול, הכול לשווא
היו היה אבל עכשיו,
בן ממרה פי אב.
בתעלה זורמים הבוקר מים
שתי גומות מלאו כבר עד שפתן.
מעדר אחוז בשתי ידיים
מעיר ולנסיות משנתן.
הסעודה האחרונה מוגשת,
בשומרון החלומות עוברים.
סלח נא לי אבי נפשי נואשת,
מחר יבואו העוקרים.
עצי זהב הכול לשווא
היו היה אבל עכשיו, בן ממרה פי אב.
אני רואה את אבא שר בשמש
צוחק ומחבק אותי בחום.
אני שואל האם ידי רושמת
שורה סופית בפרק החלום?

היו”ר זבולון אורלב:

תודה רבה. כמו שאמרתי זוהי הפעם הראשונה שאני שומע את חנן קורא ולא שר. הלחנת לזה משהו?

חנן יובל:

יש לזה מוסיקה.

היו”ר זבולון אורלב:

בפעם אחרת. אנחנו נמשיך כך אחד מחברי הכנסת, אחד מהאורחים שלנו, ביקש ראשון חבר הכנסת שלמה מולה ואחריו מנשה דוד מנהל הפנימייה.


שלמה מולה:

תודה רבה אדוני היושב ראש, אני קודם כול רוצה להודות לך שאתה מקיים את הדיון.

היו”ר זבולון אורלב:

תודה גם לחבר הכנסת מאיר שטרית.

שלמה מולה:

למען הגילוי הנאות אני פניתי לנשיאות לקיים דיון ונדחיתי ושבוע אחר כך מאיר הגיש, הדבר החשוב, שהדיון מתקיים.

אני מכיר את הנושא למדתי אותו, כל מה שיש לי להגיד שיש קשר מובהק בין הון לשלטון. ערכים, ציונות, וסיוע לאנשים שנזקקים הם שוב נדחקים, הפינות האלה תמיד קיימות.

ידידי הטוב מי ששנים מטפל בעולי אתיופיה אמר הפרטת מערכת החינוך. אתה בוועדה שלך עסקת בנושא של הפרטת החינוך. זה חלק בלתי נפרד מהתהליך שבו החברה שלנו מצויה, גם בית הספר הזה. הגישה, קודם כל יורים ואחר כך בואו נאסוף את הנפגעים בדרך ונמצא להם פתרונות ומפלט. אי אפשר בצורה הזו. מי שרואה את התלמידים, אלה שמתחנכים בפנימייה הזאת ומסתכל ואומר מי הם האנשים האלה. אני אומר לכם ששום דבר לא יכפר, אם הפנימייה הזאת תפגע. אני אומר לכם זה לא הבעיה של הכסף, ברגע שרוצים לקחת את הפנימייה הזו או את בית הספר, או את הקרקעות לשווק אותן לבעלי הון, התוצאה היא עגומה. לכן אולי זה הפרץ האחרון כאן דווקא בוועדה הזו, לבוא ולהגיד תעצרו, תחשבו, אל תעשו שום דבר. אני לא יודע מה כוחנו בסופו של יום, אין לי מושג מה יצא מהדיון הזה. אבל אי אפשר כל הזמן בשם המרוויחים, אין לי טענה למי שרוצה להרוויח כסף זה בסדר גמור, אבל בבקשה לא על חשבון אותם הילדים.

היו”ר זבולון אורלב:

תודה רבה. בבקשה מנשה דוד מנהל הפנימייה.


כמה שנים אתה מנהל את הפנימייה?


מנשה דוד:

אני רק השנה מסיים לנהל את הפנימייה.


היו”ר זבולון אורלב:

אתה עובד בהתאחדות האיכרים?

מנשה דוד:

אני עובד בבית ספר חקלאי בפרדס חנה .

היו”ר זבולון אורלב:

מי הבעלים שלך, ממי אתה מקבל משכורת?

מנשה דוד:

מחברת בית ספר חקלאי פרדס חנה.

היו”ר זבולון אורלב:

הבנתי, בעלי המניות הם מההתאחדות.

הבנתי, הבעלות שלך בעצם נמצאת בהתדיינות בבית משפט.

מנשה דוד:

אני עובד כבר עשרים וארבע שנים, אני גם בוגר הפנימייה הזו. אני הגעתי לפנימייה הזאת בגיל שתיים עשרה. ואני מילדי מרבך.

היו”ר זבולון אורלב:

האגודה לקידום החינוך, כפי שציינתי. זכרונו לברכה שמואל מרבך, שהיה המייסד, המפקח של האגודה לקידום החינוך. ויש לי הרבה חובות כי הוא קיבל אותי לעבודה גם כן. הוא היה ראש ועדת המכרזים שבחרה בי.

מנשה דוד:

בתור אחד שהוא גם בוגר בית הספר, מגיל שתיים עשרה, מכיתה ז' בעצם הייתי בפנימייה ועד י"ב. ואחרי הצבא חזרתי לעבוד בבית הספר. הבית ספר הזה יותר מאשר בית. ההתייחסות שלנו למקום הזה זה לא מקום עבודה. המאבק שאנחנו מנהלים היום הוא לא מאבק על כסף. אף אחד מאיתנו לא מחפש להרוויח פה עוד שקל, פחות שקל. מנסים לנתב אותנו לפינה הזו. אנחנו לא שם בכלל. המאבק הוא מאוד עקרוני ומאוד ערכי. לי מאוד חשוב שאני אדע שעשינו את כל המאמצים על מנת לנסות לשנות את הכפר הזה שהוא בן שבעים ושש. מתוך ראיה שהמקום הזה הוא לא סתם. אני לא יודע כמה מכם ביקרו במקום הזה, כמה מכם ראו את המקום הזה. בוגרי בית הספר שמגיעים ויושבים פה גם חלק מהבוגרים, גם בוגרים וגם תלמידים יושבים פה לידי, ואני רוצה שתשמעו גם אותם כי יש להם מה להגיד. הקטע הזה שבאים ביום אחד ומחליטים, הם קוראים לזה להעביר את הבעלות על בית הספר, זה לא להעביר את הבעלות על בית הספר זה לסגור את כפר הנוער. זה לסגור כפר נוער, לסגור פנימייה, לסגור משק חקלאי, להפריט שם את הכול, להעביר בית ספר. מה שאדון געש רוצה לקבל זה שלושים דונם מתוך מאתיים, שהם מין אמצע זאת אומרת לחתוך את בית הספר בלב שלו. מצד ימין להשאיר מצד שמאל להשאיר לנדל"ן.

היו”ר זבולון אורלב:

זה מה שהחליט מנכ"ל משרד החינוך. שאלתי אליך חלק מהסיבה שאמר ד"ר יחיאל, זה שיש לו פנימייה רק שמונים תלמידים עם הבוגרים ושנה הבאה עוזבים עשרים ואז נשארים שבעים תלמידים בפנימייה. בפנימייה עם שבעים ילדים אי אפשר לקיים ישיבה חינוכית ראויה. למה לפי השקפתך או לפי דעתך הפנימייה לא מלאה?

מנשה דוד:

בשנתיים האחרונות נכנסו אנשים חדשים להתאחדות האיכרים. תראו אני לא אשקר ואגיד שהפנימייה הטופ שבטופ. הפנימייה עברה את המשברים האלה בעקבות התנהלות שבאה ובעצם חונקת. הם לא מאפשרים לקלוט ילדים. מתחילת השנה הזו ביקשו ממני לקלוט ילדים רק עם תעודת בגרות, רק ילדים שיש להם סיכוי לבגרות. ילד שיש לגביו ספק אם הוא יגיע לבגרות או לא יגיע לבגרות, לא יכול להיכנס לפנימייה.

היו”ר זבולון אורלב:

קיבלת את זה בכתב?


מנשה דוד:

הם רוצים ילידים בכיתות בגרות.

מאיר שטרית:

איך הוא יכול לדעת בכיתה ז' אם יהיה לו בגרות. הרעיון הוא שפנימייה תקבל ילדים ותשנה את זה.

מנשה דוד:

זה מה שאני אמרתי.

שלמה מולה:

כמה תלמידים פנו אליך ולא התקבלו.

מנשה דוד:

אין לי את המספרים אבל אני יכול לומר לך שלפחות עשרה או חמישה עשר ילדים מתחילת השנה הזו לא נקלטו לבית הספר בעקבות נתונים פדגוגים לא מספיק גבוהים כדי להיקלט למסגרת של בית הספר.

רונית תירוש:

אבל מעבר לזה השמועות הם במשך שנים.

יעקוב בלום:

אולי תספר על השיווק שנעשה בשנה שעברה לצורך הפנימייה.

מנשה דוד:

אני רוצה להגיד משהו. התאחדות האיכרים בשנה שעברה עשתה מאמץ באמת לשווק את הפנימייה. אבל מצד אחד נותנים לך ומצד שני סוגרים לך.

היו”ר זבולון אורלב:

בבקשה חבר הכנסת, דב חנין.

דב חנין:

תודה רבה אדוני היושב ראש, תודה לך ותודה לחבר הכנסת שטרית, על קיומו של הדיון הזה. אני לא בוגר פנימייה ואני גם לא מכיר את המוסד שבו מדובר.

מאיר שטרית:

בגלל זה יצאת לתרבות רעה.

דב חנין:

אבל אני קיבלתי פניות ציבור, אדוני היושב ראש, שבעקבותיהם הפכתי להיות מאוד מוטרד מהסוגיה הזו. הסוגיה היא נוגעת למוסד הזה שאני מבין יקר וחשוב לקבוצה גדולה של אנשים, גם של בוגרים שלו בעבר וגם של כאלה שלומדים בו בהווה. ומעבר לזה זוהי שאלה עקרונית, אדוני היושב ראש, כי מוסדות חינוך אף פעם לא יהיו מקורות לרווח. המהלך הזה שבו אנחנו מתייחסים למוסדות חינוך כאיזשהו סוג של נטל שצריך להפוך אותו לאמצעי לייצור הכנסות הוא אף פעם לא יוביל אותנו למקומות טובים. אני הגעתי לדיון כאן רק כדי לומר את האמירה העקרונית שמתוך החומרים שאני קיבלתי, על המוסד הזה חשוב לשמור, חשוב לפתח אותו, חשוב להשקיע בו, לשמור על מערכת הפנימייה הזאת, כמו מערכות פנימייה נוספות. במידת הצורך אם המערכות שעד היום תפעלו אותו, לא יכולות להמשיך ולתפעל, המדינה יחד עם השלטון המקומי צריכים לקחת את האחריות ולהמשיך במפעל הזה כדי שלא ילך לנו לאיבוד. תודה.

היו”ר זבולון אורלב:

תודה רבה, ועכשיו יעקב בלום, יושב ראש הנהלת חקלאי פרדס חנה.

יעקב בלום:

תודה רבה. חבר הכנסת שטרית ויושב ראש הוועדה זבולון אורלב. אני רוצה להתחיל מהסוף ולתקן את ידידי מנשה, שאנחנו מכירים ועובדים במשותף, שהתאחדות האיכרים לא רק דיבר אלא שכר, משווקת במשרה מלאה במשך חצי שנה בשנה שעברה לאסוף תלמידים ולגייס תלמידים לפנימייה. הועמד לרשותה רכב, שכר, והיא הסתובבה בכל הארץ להביא תלמידים לפנימייה.מנשה הרי לא יכחיש את הדבר. בהגינותו הוא גם אמר את זה. התוצאה לצערי, אני מדבר על שנה שעברה, הייתה גיוס של בערך ארבעים תלמידים, בעידודו של יחיאל שילה בהפניית תלמידים אנחנו עשינו את המרב להביא את התלמידים לפנימייה.

אבל הדברים משתנים, ואני פה חוזר למה שחבר הכנסת שטרית אמר ואחרים, גם אני בוגר בית ספר חקלאי פרדס חנה. וגם אשתי בוגרת בית הספר החקלאי פרדס חנה, אני נכנסתי לעניין בגלל שאני מאמין והאמנתי שאפשר לשקם, לשפר ולהוביל את המהלך הזה קדימה. עם גירעונות של עשרים וארבעה מיליון שקל כפי שנאמר פה. אבל כשיש גירעונות כאלה מתוכם עשרה מיליון שקל היה חובות לעובדים, שלא הפרישו להם קרנות פנסיה והשתלמות. לכן מר שטרית נאלצנו לממש חלק מהדברים ולממש לעובדים את מה שלא שילמו להם עשרות שנים. ואני חייב להגיד שהיום כל העובדים, כל הקופות שלהם מלאות, לא קשור לכלום. ככה נהגנו בהגינות ובהוגנות עם כל העובדים. בנוסף לזה אני רוצה להזכיר, ופה אמר מר געש, ופה אני רוצה לתקן ולהגיד בצורה ברורה, כל השטח שנותר הוא שטח בטאבו שלא נדל"ן, ולא מיועד למגורים, ולא מיועד לשום דבר אחר. ולא באפשרותנו ובאפשרות כל אחד אחר למכור אותו, לפתח עליו שכונות מגורים ושום דבר, זה עובדות.

מנשה דוד:

אז למה הפשירו מאה ושמונה דונם?

יעקוב בלום:

סליחה, אני מדבר על עובדות.

מנשה דוד:

גם זה עובדות.

היו”ר זבולון אורלב:

מר מנשה, לא הפנמת את הכללים פה.

יעקב בלום:

אני מדבר על עובדות. נמצא פה ראש המועצה פרדס חנה-כרכור שמכיר את זה קצת יותר טוב והוא יכול להגיד את הדברים האלה. הוא אמר שזה לא מוסדר בצורה כזו או אחרת אבל התוכניות שלמיטב ידיעתי ואנחנו יודעים את זה נמצאות בוועדה המחוזית, מצהירות ומראות בפרוש כל השטח הנותר מיועד למוסדות ציבור בלבד מר שטרית, לא לשום דבר אחר. אין פה מכירה של נדל"ן, היה מימוש מסוים בשביל להחזיר את החובות, לשלם לעובדים. אני חושב שעשינו את זה נכון מאוד. לגבי הנושא של הפנימייה אני חוזר ואומר, אנחנו ניסינו לעשות מאמצים יחד עם משרד החינוך, יחד עם יחיאל שילה, הפנו תלמידים. אבל מה לעשות, הדברים כפי שנאמר פה נעלמים, מה שהיה לפני עשרים שנה, שלושים שנה, וארבעים שנה, לא קיים היום. ואם המטרה שלנו בתור הנהלת בית הספר הייתה לתת את החינוך הטוב ביותר לילדים, אני בתור יושב ראש הרגשתי, שאני פוגע בילדים. בגלל שאם יש שמונים ושישה או מאה וחמישה ילדים, אי אשפר לתת בכספים או בהקצבות של משרד החינוך וכל הדברים האלה. אי אפשר לקיים פנימייה ואי אפשר לתת לילדים האלה את מה שמגיע להם. אי אפשר. ואנחנו חוטאים לילדים האלה.

היו”ר זבולון אורלב:

תודה רבה לך.

רונית תירוש:

אני חייבת לומר שיש שני כובעים שונים לכיסא שאני יושבת עליו כרגע. כובע אחד, זה הכובע של חברת כנסת באופן הכי טבעי שבעולם הגישה החברתית, אפילו השתתפות הרגש לפעמים קיים וזה דבר שלפעמים גובר כאן. הנטייה שבלב היא לא שאנחנו יכולים לקבל החלטות ביצועיות אבל לצאת מפה עם אמירה שלא משנה מה הם הבעיות, הפנימייה צריכה להישאר על תילה ולקלוט תלמידים ככל שהיא יכולה ולפעול. ולזה הלב נוטה.יחד עם זאת הכובע השני, של מנכ"לית שהוא הרבה יותר פרגמאטי, אני חייבת לומר שגם לנוכח ההיסטוריה של המקום, וצדק ראש המועצה שזה כבר למעלה מעשור מטפלים. אני רואה את עצמנו יושבים פה פעם נוספת בעוד שנה בהנחה שזה ממשיך להתקיים ועוד פעם מקיימים דיון ומקרטעים כל הדרך משום שיש בעיה כספית למקום, אמר חבר הכנסת חנין, זה לא מעניין, מוסד חינוכי לא צריך להיות רווחי. זה נכון, אבל מצד שני צריך לקיים אותו. אני זוכרת דיונים על בתי ספר שאנחנו צריכים לסגור אותם, לא פנימיות, לפנימיות יש עוד ערך מוסף, אבל בית ספר שאנחנו אומרים יש מינימום של תלמידים שיכולים להחזיק את המקום. גם מבחינת היכולת שלנו להעניק לתלמידים מגוון של מגמות ללמוד, וגם החברותא מאוד חשובה. המגוון של החברותא, הגודל של בית הספר. לכן, אני רוצה להציע פה משהו שהוא שילוב של רגש והגיון, מאחר ואמרתם שמאמצי השיווק שלכם נשאו פרי אבל לא משתק. הבאתם בגינו עוד ארבעים תלמידים אם הבנתי נכון את הנתונים.

מנשה דוד:

זה לפני שנתיים.

רונית תירוש:

אל תקשה עלי אני מנסה ללכת בכיוון. אני חושבת שצריך לעשות מאמץ נוסף. אבל המאמץ הנוסף הזה צריך להיות ממוקד ערים שהן מאוכלסות בעולים באופן מוצהר. אני אומרת יש פה משאב עם ניסיון, עם יכולות של מורים וצוות, וגם המשאבים האחרים, משק חי וכדומה. ומצד שני יש הרבה מאוד תלמידים עולים, שאינם מצליחים לממש את הפוטנציאל שלהם מסיבות שונות. קחו תתמקדו בערים כקריית מלאכי ונתניה ובערים שידוע שיש שם מצבור אדיר של תלמידים. וכמו שהאגודה לקידום החינוך לפני הרבה מאוד שנים נסעה לבתיהם של ההורים והמשפחות ושכנעה אותם בזמנו להכניס אותם לבויאר, והצליחה בחלק גדול מהמקרים להעביר אותם ואנחנו יודעים אלו תוצאות נפלאות היו בבתי הספר הללו, לפנימיות הללו ולבוגרים. אני חושבת שצריך לעשות עוד מאמץ ולומר אחת ולתמיד, אם נצליח במאמץ המרוכז הזה להביא לכדי אכלוס בית הספר בסך של כמאה, מאה שמונים, אני לא יודעת בדיוק את המספרים הסבירים.

היו”ר זבולון אורלב:

החתך היום הוא בסביבות כמאה שמונים תלמידים לפנימייה.

רונית תירוש:

אם נצליח אני חושבת שאי אפשר כל שנה לחזר על הפתחים בשם הרגש.

היו”ר זבולון אורלב:

פרופסור אדלר, אני לא ידעתי שהוא כלכלן חינוכי. אני מאוד מכבד את פרופסור אדלר, אני מוכרח לומר שלמרות שקוראים לו אסמכתא חינוכית מאוד משמעותית, בסוגיות האלה הוא איננו משמעותי. פה צריך לעשות ניתוח כלכלי קצת יותר מעמיק.

רונית תירוש:

הכי קל לי לשבת פה ולהיות נחמדה ולהגיד אני בעד ותמשיכו, ואני רואה את עצמי יושבת כאן בדיון נוסף. אי אפשר, צריך לעשות לזה סוף, צריך לסמן מטרה הכוונה, דהיינו, מאה שמונים תלמידים, לעשות מאמץ מרוכז, אמיתי, ושקוף שבו אתם ממקדים את המאמצים שלכם, ואם לא צלח אין מה לעשות. לילדים צריך להימצא פתרון בפנימיות אחרות. הרי ממילא הם נמצאים בבתיהם. אין לזה תקנה. אני אומרת לכם אני ישבתי שעות כמנכ"לית המשרד כדי למצוא פתרונות. ואני יושבת פה היום ואני רואה שהסיפור חזור על עצמו.

היו”ר זבולון אורלב:

תודה רבה. איגור שוורצמן. ממש קצר.

איגור שוורצמן:

יושב ראש הוועדה, חברי הוועדה, מכובדים. אני הכנתי פה הרבה, אבל אני לא אקרא את מה שכתבתי פה כי אין לנו זמן. אבל בקצרה. אני רוצה להגיד את הנקודה שלי כבוגר של בית הספר.
לבית הספר הגעתי לפני כעשרים שנה בתור עולה חדש, בכיתה ז'. אני בבית הספר מכיתה ז' וחשוב לי להגיד שכעולה חדש שהייתי בהתחלה בבית ספר רגיל, בית הספר הזה תרם לי תרומה מאוד גדולה. כאשר אנשים דיברו פה על זה שזה לא רווחי ולא כלכלי, היום אני מהנדס, וסיימתי הנדסה בהצטיינות יתרה והיום אני משלם הרבה מיסים למדינה. שאני חושב שההשקעה הזו שמדברים פה על הנושא הכלכלי היא בכל זאת מחזירה את עצמה. אומנם לא הייתי מוגדר כמקרה רווחה או סעד.


היו”ר זבולון אורלב:

איך הגעת לפנימייה? מי הפנה אותך?

איגור שוורצמן:

זה התחיל כאיזה שהוא פרויקט של עולים.

יחיאל שילה:

דרך עליית הנוער הגעת?

איגור שוורצמן:

לא.

היו”ר זבולון אורלב:

איגור, תודה רבה לך אתה מסמן את הבוגרים המצליחים.

רונית תירוש:

זוהי נקודה יפה למשרד האוצר.

היו”ר זבולון אורלב:

הוא מחזיר את הכסף בריבית דריבית למדינת ישראל. כל הכבוד.

רונית תירוש:

אני אשאל גם את איגור, אם אתה מקבל פחות מגמות, פחות אפשרויות לימוד משום שהקבוצה היא קבוצה קטנה.

היו”ר זבולון אורלב:

מנשה אני קורא אותך פעם ראשונה לסדר והפעם השלישית זאת אתה תהיה בחוץ. אני קורא אותך פעם שנייה לסדר. הפרעה הבאה אתה בחוץ. אני מצטער, צריך לקיים את הדיון הזה.

איגור שוורצמן:

אני יכול מתוך ההכרות שלי, אני עובד בחברת היי טק שזוהי חברה כלכלית לכל דבר. אנחנו מקבלים גם תקצוב מהמדען הראשי. ואני יודע שניתן לעשות כל מיני מניפולציות בכל מיני דברים ולהראות דוחות כאלה ואחרים, בסופו של יום אנחנו צריכים להבין שמדובר פה על חינוך ועל ילדים קשיי יום, ואין מה לעשות זה לא רווחי, אף אחד לא יכול שאימא של עולה חדש מאתיופיה או מברית המועצות לשעבר או מכל מדינה אחרת, יכולה לשלם סכומים שנדרשים. אני חושב שזוהי הנקודה העיקרית שנצטרך להסתכל על בית הספר ותמיד אפשר לעשות כל מיני מניפולציות בשביל שהילדים לא יגיעו ולסגור מגמות ולהגיד שזה לא כלכלי או אי אפשר. אני חושב שהרציונאל צריך להיות מה כן אפשר לעשות ואיך כן אפשר להגדיל את הפוריות של המקום הזה.

היו”ר זבולון אורלב:

תודה רבה, רבקה מלכה בבקשה.

רבקה מלכה:

סליחה, אם אני אטעה אני מאוד מתרגשת.

היו”ר זבולון אורלב:

את תלמידה?

רבקה מלכה:

כן, אני תלמידה.

היו”ר זבולון אורלב:

באיזה כיתה?

רבקה מלכה:

י"א, אני עולה לכיתה י"ב.

שלום לכם, שמי רבקה מלכה מנתניה. אני חיה בפנימיית בית הספר החקלאי בפרדס חנה, לומדת בכיתה י"א באגף הסדנאות. אני רוצה שהפנימייה תישאר בגלל שאני לא חושבת שאני אצליח להתאקלם במקום חדש. מבחינתי עצם העובדה שהפנימייה נסגרת אני פשוט נהרסת. אני מסיימת אחד עשר שנות לימוד בלי תעודת בגרות ובלי תעודת מקצוע. אני והחברים שלי היינו כל כך הרוסים ביום האחרון שלנו בפנימייה כי הבנו שזהו, שלא נתראה יותר בכיתה י"ב ולא נסיים י"ב כמו תלמידי התיכון. בנינו בפנימייה בפרדס חנה קשרים שבחיים, אנחנו כמו משפחה. יש קשר ותמיכה בין כל הקבוצות. אני יודעת שביום שהפנימייה תיסגר כל אחד ילך לדרכו. כל הנערים האלה יהרסו. כל מה שקיבלנו פה לא נקבל בשום מקום. אהבנו כל כך להיות ביחד, לקח לנו הרבה זמן עד שהתקרבנו האמנו אחד בשני, ופתאום יהרסו לנו את זה. קיבלתי מהצוות שלי הרבה הדרכה וייעוץ. המנהל שלי תמיד היה לצידי, הוא דיבר איתי, צחק איתי כשצריך וגם כעס עלי בזמן הנכון. היו לי את המדריכים הכי אמיתיים ואוהבים ועכשיו לדעת שכל זה ילך ואני לא אוכל לתקן. אני בן אדם שלא מוותר בקלות, כשרציתי לצאת לפולין היה לי קשה מאוד כי הרשימה נסגרה ונשאר עוד שבוע לטיסה, נלחמתי והפנימייה יצאה לקראתי, שילמה עלי, דאגה לי, תמכה בי כספית ורגשית. השתתפתי בפעולות באוניברסיטה, פעם בשבוע. הם דאגו לקחת אותי לרכבת, לצייד אותי באוכל, דמי כיס, והרבה מוטיבציה, ללמוד ולהתפתח. הי הביננו ולבין הצוות כל כך חיבור. ידעו מתי להיות רעים ומתי להיות חברים. ועכשיו לדעת שכל זה הולך להיגמר. אנחנו כל כך צריכים את המקום הזה. לדעת שלא נהייה כאן זה לדעת שכל הילדים פה יפגעו והרסו. אני מבקשת שתעזרו לנו לשמור על המקום הזה.

היו”ר זבולון אורלב:

תודה רבה.

רבקה מלכה:

רגע יש לי עוד משהו מהחברים שלי ממש קצר. אני מבקשת ברשותכם להעביר לכם מסר מחבריי לפנימייה. הם ייצרו עם מר ג'רני שנוכח פה בחדר שיר שמדבר את כאבם. לא הסכימו לי להכניס את הדיסק והמילים אנו נקווה שתקבלו אותם בסוף הדיון.תודה על ההתייחסות וההקשבה.

היו”ר זבולון אורלב:

תודה רבה לך רבקה שיהיה לך בהצלחה. עידן בן דוד בבקשה.

עידן בן דוד:

שמי עידן בן דוד. אני חניך בפנימייה החקלאית.

היו”ר זבולון אורלב:

באיזה כיתה אתה?

עידן בן דוד:

בכיתה י"א. עולה לי"ב.

אני רוצה להקריא לכם משהו קצר שכתבתי.

היו”ר זבולון אורלב:

אני שאלתי את ד"ר שילה מה קורה איתכם, והוא אמר לי שההחלטה היא שכל כיתה י"א שעולה לי"ב עוברת כגוף אחד לפנימייה בשפייה ונוסעת כל יום ללמוד בבית הספר בפרדס חנה. אתם יודעים מזה?

עידן בן דוד:

כן אנחנו יודעים מזה. אני לומד בכיתה י"א, ועכשיו אני עולה לי"ב. למרות ששהותי במקום קצרה אני עדיין מרגיש שהפנימייה היא הבית שלי. בעקבות סגירת הפנימייה, אני אפגע בתחומים שונים מבחינה לימודית, חברתית. וכמוני יפגעו ממהלך זה מספר חניכים. בעקבות סגירת הפנימייה אני נאלץ לשנות את מסלול הבגרות שלי. דבר שמקשה עלי מאוד, ואפילו ימנע ממני להגיע לתעודת בגרות מלאה.

היו”ר זבולון אורלב:

לא הבנתי אתה ממשיך ללמוד באותו בית הספר, למה אתה צריך לשנות.

עידן בן דוד:

במידה ונעבור לבית ספר בשפייה.

היו”ר זבולון אורלב:

לא אתה לא עובר לבית הספר בשפייה אלא רק לפנימייה. כל הקבוצה שלך לפי התוכנית של משרד החינוך, כיתה י"א שעולה לכיתה י"ב אלה שגרים בפנימייה עוברים כאיש אחד כגוף אחד לגור בפנימייה בשפייה, ומוסעים כל יום להמשיך ללמוד את לימודיהם הרגילים בבית הספר החקלאי בפרדס חנה.

עידן בן דוד:

מבחינה חברתית אאלץ לעזוב את רוב חבריי, את הצוות ואת הכפר כולו. למרות שאני מכיר את האנשים רק שנה אחת, מבחינתי הם כמו משפחה ואני מרגיש שמאלצים אותי לעזוב את משפחתי. אני ספציפית הגעתי לפנימייה עקב אהבתי לסוסים ובחרתי להיכנס לאחת האורוות הטובות בארץ בפנימייה חקלאית. בשנה הבאה אני אמור לקבל את מלגתי שתקנה לי אפשרות להיכנס לקורס המדריכים ולעשות בגרות מורחבת בנושא. במידה והפנימייה תיסגר אני אאלץ לעזוב את האורווה. דבר זה ימנע ממני לעשות את הקורס ואת הבגרות וימנע ממני להתמקצע בנושא. בראש ובראשונה אאלץ לוותר על אהבתי לסוסים. אני מאוד מקווה שהפנימייה תישאר תתפקד כרגיל גם בשנה הבאה. וכל מה שהזכרתי לא יתקיים.

היו”ר זבולון אורלב:

תודה רבה. גברת מירי כהן עובדת סוציאלית, בבקשה.

מירי כהן:

לי קוראים מירי כהן ואני אקרא את מה שצריך לקרוא. בוקר טוב לכולם ותודה שהזמנתם אותנו, וכינסתם ועדה כה חשובה. ברצוני להתייחס למשמעות הסימבולית לקביעת הדיון בי"ז בתמוז, כנראה זה לא במקרה. י"ז בתמוז יום פריצת חומות ירושלים, מה שהביא בהמשך לחורבן בית המקדש, שבירת לוחות הברית על ידי משה רבנו. אז אנו לא דנים בחורבן בית המקדש אלא בהחלט מה שעומד לדיון היום הוא חורבן של כפר נוער מוסד חינוכי מהוותיקים והמפוארים בארץ. אתר היסטורי, שמתנהג כבר למעלה משבעים וחמש שנה. החובק בתוכו בית ספר ופנימייה ומשק חקלאי. כולי תקווה שהוועדה תשמש חומה אנושית שתמנע את החורבן. שלא תיתן לקבוצת אנשים שטוענים שאין להם עניין בחינוך, להרוס אופי של מוסד חינוכי . כולי תקווה שאוזניכם תהייה קרויה להקשיב לקריאתנו ולסייע לנו בהצלת כפר הנוער.

היו”ר זבולון אורלב:

גברתי העובדת הסוציאלית, מה תשובתך על כך שאין תלמידים מספיק כדי לקיים פנימייה ראויה. אני מבין את הדברים שלך ואני אפילו מזדהה איתם. הבעיה שעומדת לפנינו שאין מספיק תלמידים. בית הספר לא מושך תלמידים לפנימייה.


מירי כהן:

אכן זה כך אך יש לזה סיבה. בוא ניקח דימוי של משפחה. משפחה שמשקיעה בילדים שלה, תורמת ונותנת, ועושה את הכול כדי לקדם אותם, הילדים שם יצליחו. משפחה שלצערי יש בעיות עם זוג ההורים בדרך כלל אנחנו נראה קשיים לא מעטים עם הילדים.

היו”ר זבולון אורלב:

בשנה שעברה השקיעו לגייס תלמידים ולא ראו כלום.

מירי כהן:

לפני שנתיים הביאו משווקת שעם כל הכבוד לה היא הייתה ידידה טובה שלי היא לא הייתה אשת מקצוע. היא אספה אנשים מהרחוב, היא יצרה מצב שהגיעו ילדים שאחר כך בית הספר קם נגדם וטען שהביאו ילדים שקשה להתמודד איתם. לא אנחנו הבאנו את הילדים האלה. אנחנו עושים מיפוי מאוד קפדני. אני יכולה להגיד לך כמי שמרכז את הקליטה, אנחנו לא מקבלים כל ילד, אנחנו מקבלים ילדים שאפשר לתת להם מענה לבית הספר.

היו”ר זבולון אורלב:

זוהי הטענה של משרד החינוך שאין ממספיק תלמידים.

מירי כהן:

ילדים יבואו אם זו תהייה מסגרת שתהייה ראויה. היו לנו המון בעיות קשות עם הנהלת בית הספר, עם המוטו והחזון שהם הובילו וזה היה חסר מהות. אני חושבת שהיום מאחר והתאחדות האיכרים אומרת שאין להם עניין בחינוך והם עוזבים, לתת לגורם שיש לו ניסיון.

היו”ר זבולון אורלב:

איזה גורם זאת הבעיה?

מירי כהן:

הבנתי באספת עובדים שהייתה שברנקו וויס מתעניין ואולי המועצה המקומית מתעניינת.

היו”ר זבולון אורלב:

המועצה המקומית, אמר לך ראש המועצה שהוא איננו מעוניין לקבל את הפנימייה.
ניר אלון בבקשה.


ניר אלון:

גם אבא שלי נמצא פה. הוא היה מורה ומדריך בבית הספר למעלה משלושים שנים, אז אני גם מכבד אותו בנוכחות שלו פה ואני מברך את כל הנוכחים פה, הורים, תלמידים, ויושב ראש הוועדה.

אני אתחיל דווקא מהסוף מהשאלה שלך של השיווק. שיווק של פנימייה זה עבודה. עבודה שנעשית בנאמנות על יד הרבה מאוד הנהלות ברחבי בית הספר, רחבי הארץ. צריכים לעשות הרבה מאוד ימים פתוחים ימים שבהם באים תלמידים, באים הורים, מגייסים בצורה אמיתית את התלמידים, את תלמידי הפנימייה. יש לנו הרבה מאוד דוגמאות מכפרי נוער בכל בתי הספר בארץ שיש תלמידים, מאתיים תלמידים בפנימייה, שלוש מאות תלמידים בפנימייה,אני בעצמי הלכתי לחברה ממשלתית שזה הכפר הירוק. עשיתי שם ימים פתוחים במהלך השנה. הגיעו אלף חמש מאות אלף שלוש מאות הורים ובסופו של דבר הביקוש עולה על ההיצע.

היו”ר זבולון אורלב:

ההסתדרות מוכנה לקחת את הבעלות באמצעות רשת עמל או אחת הרשתות.

ניר אלון:

אני כרגע מדבר בשם העובדים.

היו”ר זבולון אורלב:

אם מותר לי לבקש ממך קצת בחוצפה. בוא תדבר לעניין. יש שתי בעיות. בעיה אחת אין מספיק תלמידים. בעיה שנייה, באה בעלות אומרת אני לא רוצה להיות הבעלות כי היא בכלל לא עוסקת בחינוך. אומר משרד החינוך בוא נמצא בעלות אם תמצא בעלות אני מוכן להמשיך לקיים את הפנימייה. אלו שתי הבעיות, תתייחס לשתי הבעיות האלה.

ניר אלון:

אני אתייחס. במסגרת הניסיונות להצלת הבית ספר עשינו כנס פורים ובו התגייסו מאה בוגרים במטרה לנהל את הבית ספר הזה בצורה אחרת. אין פה בעיה של גרעון כספי. יש לנו פה נתונים, מתוך הדוח שהוגש למשרד החינוך.

היו”ר זבולון אורלב:

הבוגרים מוכנים להקים עמותה? ולהוכיח איתנות כספית, למה אתם לא עושים את זה?
למה אתם מחכים לישיבה למה אתם לא עושים את זה?

ניר אלון:

בשנת תשס"ט שבע מאות שישים ושתיים אלף שקל.

היו”ר זבולון אורלב:

מר אלון, מדוע לא הקמתם עמותה ובאים למשרד החינוך ואומרים המוסד יקר לנו, אנחנו מוכנים לנהל את המוסד. הוא מחכה להצעות, הוא יבדוק אתכם הוא יראה מי אתה. לא יפקירו בית ספר בידי כמה בעלי רצון טוב.

ניר אלון:

יש תקנון לעמותה, הקמנו את העמותה, אבל זה לוקח זמן. אבל בדקה התשעים כדי שהחלטת הממשלה. באלפיים ושמונה הייתה החלטת ממשלה מספר ‎4336 הממשלה קבעה במפורש, יש אינטרס ציבורי מובהק בהמשך הפעלתו של כפר הנוער במתכונתו הנוכחית. ולאור זה גיוסו שמונה נקודה שישה מליון שקל. אם הכפר היה בגרעון כל כך גדול לא היו מחזירים את ההלוואה, אחרי חודש חודשיים.

היו”ר זבולון אורלב:

מה אתה מציע?

ניר אלון:

אני מציע לקחת את כל ההחלטות שיש פה. יש מספר חברות ממשלתיות שמנהלות היום את בתי הספר בארץ אם זה מקווה ישראל, בין שמן, שדה בוקר, הכפר הירוק, אפשר בתמיכה שלכם, בניהול משותף יחד איתנו לעשות א', גם לגייס את המשאבים הדרושים,ואני מבטיח לך שמבחינת ההסתדרות נעשה תוכנית הבראה, ועשינו מספר תוכניות הבראה בכמה כפרי נוער ונוכל גם לחסוך מבחינה כספית העיקר שהכפר הזה לא ייסגר.

היו”ר זבולון אורלב:

אני עכשיו יכול להדליף לך שאף אחד לא ישמע חוץ מכל העם ששומע אותנו ורואה אותנו, שאני ביקשתי מחבר הכנסת שטרית לקחת את מר בלום החוצה ולכן הם נמצאים בחוץ כדי לבקש ארכה של שנה נוספת כדי שכל הפירורים שאנחנו מדברים עליהם ניתן יהיה לאסוף תוך שנה. שפירושו של דבר שתהיה בעלות עם איתנות כספית שתוכל לקחת את זה על עצמה ולהראות שבשנה הבאה יש רישום גדול יותר של תלמידים. עוד שנה אחת בגיבוי שלנו לעשות עוד ניסוי לפני שסוגרים. יש פה רצון טוב של התאחדות האיכרים כי הם הודיעו שהם מסתלקים. צריכים בעלות, מוסד לא יכול להתקיים ללא בעלות. ולהעביר בעלויות זה גם סיפורים. היום בי"ז בתמוז ששנת הלימודים היא עוד פחות מחודשיים זה גם בעיה לעשות העברות בעלויות.

ניר אלון:

האיש שיושב לידך ד"ר יחיאל שילה, הוא מסתכל לילדים האלה בעיניים הוא יכול גם לשחרר תלמידים ולגייס ולהעביר יותר תלמידים לכיוון הפנימייה.

היו”ר זבולון אורלב:

דן, בקצרה.

דן דימל:

שלום. אני דן דימל, אני בא מטבעון, אני בוגר הפנימייה. אפילו אשתו היקרה של חיים געש, טל הייתה העובדת הסוציאלית שלי בקבוצה. אני חייב לומר שאני בתור פליט של כל מוסד חינוכי באשר הוא בישראל, מצאתי בית בפנימייה. אני נזרקתי מכל בית ספר פחות או יותר בארץ, מהצפון עד הדרום. עברתי די הרבה בתי ספר אפילו בחו"ל. לא נמצא לי מקום בארץ.חוץ ממוסדות לעבריינים. בעצם אני מצאתי את עצמי פליט במערכת, כזה שנזרק ממקום למקום. כשהגעתי לפרדס חנה, לצוות המשובח שנמצא שם מצאתי בית, ומצאתי חברים לדרך, שנמצאים איתי עד היום, אנחנו בקשר שתיים עשרה שנים אחרי שסיימנו את הפנימייה. יושב כאן חבר יקר שהיה איתי בחדר שלוש שנים. חקלאי פרדס חנה זה בית ספר ופנימייה שחייבים להישאר. זה מקום שמאפשר חינוך מכול הלב. אני היום מורה יש לי שני תארים בחינוך ואיש חינוך בעצמי ולא הייתי עושה את זה בלעדיהם.

היו”ר זבולון אורלב:

רמי יששכר בקשה. מה אתה קשור בעניין?

רמי יששכר:

אני בוגר בית הספר. אב לשלושה ילדים שמתחנכים בפנימייה. אחד מהם עולה לכיתה י"ב. והסידור שהוצע לו אינו מתאים לטעמו. ילד בן שבעה עשרה אני לא יכול להכריח אותו. מה שחשוב לי להגיד ודיברו כאן הרבה אנשים, ואני לא אחזור על דבריהם. יש כאן נוסף לעניין הבעלות ונוסף לעניין ההפסדים, יש כאן תהליך שצריך להיבדק מהיסוד עד לגגו. ואני חושב שכל מי שאמור לקחת או לעשות את הקומבינציה צריך להיות כרגע מנהל זמני לחקור את העניין עד תומו, לראות מה נעשה בשטח, מה גלוי ומה חסוי וזה הדבר שצריך לעשות בצורה יסודית לחלוטין. היכן האדמות, מי הבעלים, וכל שאר הדברים.

היו”ר זבולון אורלב:

תודה רבה. דווקא בסוגיה הזאת שהיא יותר משפטית אנחנו לא רוצים להיכנס. אני מבין שהדבר הזה גם נתון לבית משפט. לנגד עיננו עומדים הילדים.

מאיר שטרית:

מאחר ועלה פה העניין הכלכלי של בית הספר ודיברו פה כמה חניכים, זה מזכיר לי סיפור אישי, שאני רוצה לספר כדי להסביר שכלכלה פה לא העניין הקובע. כשבאתי ללמוד בכפר בתיה, אני למדתי בגבעת וושינגטון שלוש שנים בבית ספר אקסטרני בגן יבנה. הייתי מחזור ראשון שלו ולא היה שם כיתה י"ב. אני הייתי צעיר מדי בשביל ללכת למקום אחר וחיפשתי מקום שאני יכול לגמור את הבגרות. הפנו אותי לכפר בתיה. הגעתי לכפר בתיה עשיתי בחינות, הכול בסדר. יצאנו מהחדר הלך איתי אחי המבוגר הוא היה המבוגר מבין משפחה של תשעה ילדים אני הכי צעיר. אז אחי המבוגר הלך איתי לבית הספר ונכנס לחדר הנהלה ושם ביקשו שנחתום על חוזה בשביל שמאיר ילמד בפנימייה. ובחוזה היה כתוב שצריך לשלם ארבעת אלפים לירות לשנה. ב ‎1963. אחי אמר אני מצטער מאיר לא יכול ללמוד והתכוון ללכת. והמנהל שמואל וויזר, אחד שאני מעריך ומוקיר אותו כל חיי, ביקש מאחי להמתין רגע הוא נכנס לחדר הנהלה וחזר ואמר לאחי תשמע, הציונים של מאיר יוצאים מן הכלל זה לא יכול להיות שילך הביתה ולא ילמד. אחי אמר אבל אין לנו את ארבעת אלפים לירות לשלם. אז הוא אמר לאחי אם אתה מוכן שמאיר יישאר לעבוד במשק בחופשות,חופשת חנוכה, פסח החופש הגדול, ודרך זה ישלם את שכר הלימוד שלו. הוא שאל אותי ועניתי בטח איזו שאלה. ועל בסיס זה הוא קיבל אותי לבית הספר. נרשמתי לכיתה בבית הספר שנה אחת. באמת עבדתי בחופש הגדול זה היה כייף בלתי רגיל במשק החקלאי. גם בחנוכה, בסוכות, בראש השנה. הסוף היה, כשסיימתי את בית הספר והלכתי ללמוד באוניברסיטה בגיל שש עשרה נשארתי בכפר בתיה כמנהל את הפנימייה שלוש שנים, ובשנה הרביעית כבר הייתי מורה בכפר בתיה. זה רק מראה לך שכלכלה היא לא קובע.

היו”ר זבולון אורלב:

חבר הכנסת שטרית, דבריך מרתקים אבל אנחנו חייבים לסיים, זמננו תם . אנחנו חייבים לסכם. תראו כפי שהדלפתי לכם אנחנו בעקבות התייעצות שלי עם ד"ר יחיאל שילה, ביקשנו מנציג הבעלות וחבר הכנסת מאיר שטרית לצאת החוצה, ולנסות לגבש הצעה שאנחנו העלנו אותה שאני רוצה להציע אותה לסיכום.

מאחר ויש הסכמה רחבה מאוד באשר לחשיבות המורשת של הבית ספר הזה. הוא לא עוד בית ספר במדינת ישראל, אלא בית ספר שהוא חלק מההיסטוריה החינוכית שמערכת החינוך במדינת ישראל העמיד בפועל בוגרים. לפני שברור לחלוטין שסוגרים ואי אפשר וכדומה, לוודא שנקטנו בכל האמצעים האפשריים כדי לאפשר לבית הספר להתקיים. בית הספר עובר לרשות, זאת ההחלטה. אנחנו נסכם שרשמנו לפנינו את החלטת מנכ"ל משרד החינוך להעביר את בית הספר לבעלות של הרשות המקומית ואת הודעתו של ראש הרשות המקומית בדבר נכונותו לקבל את בית הספר התיכון, ולהמשיך להפעיל אותו כבית ספר תיכון כבעבר. כולל שעכשיו הוא יהיה בבעלות הרשות המקומית.

באשר לפנימייה של כמו שכולנו הבנו את חשיבותה ואת תרומתה הרבה, בעיקר לאותם תלמידים שאין להם חלופות אחרות. ברור לנו שכיום י"ז בתמוז, למצוא בעלות אחרת, להעביר לבעלות אחרת זוהי משימה בלתי אפשרית, חודשיים לפני פתיחת שנת לימודים לו ידענו על הדבר הזה בינואר עוד יכולנו לנקוט כמה אמצעים ולזמן עוד ישיבה, להביא את כל הבעלויות האפשריות במערכת החינוך כאן לוועדת החינוך, ולנסות למצוא מי יכול לקחת. אבל זה בלתי אפשרי. והדרך היחידה זה לבקש מהבעלות להמשיך לפחות עוד שנה, כדי שבשנה הזאת ננסה לתת שני דברים וניתן מענה לשתי הבעיות:
א. במהלך השנה הזאת אנחנו נקיים ישיבה ונחפש בעלות שתיקח אחריות על בפנימייה, ויש מספיק בעלויות במדינת ישראל.
ב. נעשה את המאמצים להעלות את קרנו של הקמפוס החינוכי הזה כדי שתלמידים יעמדו בתור להירשם לפנימייה.

אם שני המהלכים האלה הצליחו אז הצלחנו. אם שני המהלכים האלה לא הצליחו אז לא הצלחנו. אבל לפחות לעשות עוד מאמץ אחד.

נמסר לי ממר בלום מסר לי חבר הכנסת שטרית, שהבעלות מתנה את זה בתנאי אחד שינתן סיוע תקציבי למהלך. משרד החינוך איננו יכול להתחייב לכזאת תמיכה. אבל אנחנו מודיעים לכם בשם חבר הכנסת שטרית ובשמי, שאנחנו נעשה את הדרוש כדי להבטיח את כיסוי הגרעון כפי שמסרת אותו לחבר הכנסת שטרית, אינני רוצה לנקוב בסכום. יש כאן אחריות של חבר הכנסת שטרית וגם שלי. אתה תצטרך לסמוך על התחייבותם כדי להשיג את הסכום שאנחנו חושבים שאפשר להתגבר עליו שנותן כתוספת למינהל חינוך התיישבותי יעודי לפרדס חנה, כדי לקיים את האפשרות הזאת של עוד שנה נוספת.

מאיר שטרית:

יש עוד עניין אחד, שהם רוצים להמשיך להפעיל את המשק החקלאי.

היו”ר זבולון אורלב:

וגם להפעיל את המשק החקלאי. עם זה יש בעיה? כמובן שגם להפעיל את המשק החקלאי.

היו”ר זבולון אורלב:

אני מבין שהדברים האלה מקובלים על משרד החינוך, כי כבר התלחשתי קודם עם ד"ר יחיאל שילה. ואם אין לך ערעור על הסיכום הזה אני יכול רק להוקיר לכם תודה והוקרה על נכונותכם ללכת על זה.

מאיר שטרית:

צריך להקים צוות עם משרד החינוך לאלתר.

היו”ר זבולון אורלב:

ברור.

יעקב בלום:

אני רוצה ברשותך להדגיש את שני הדברים שאמרנו.
‎1. הנושא התקציבי.
‎2. קיום במשק החקלאי.
‎3. כמובן, אני צריך להביא את זה לאישור אצלי, בדירקטוריונים השונים כפוף להחלטות שלנו.

היו”ר זבולון אורלב:

אני מבין שהדירקטוריון שלכם יקבל החלטה של וועדת החינוך והתרבות. אני לא מעלה על דעתי שגוף ציבורי במדינת ישראל אחרי דיון כזה לא יקבל את החלטתו. זאת תהיה מבחינתנו הפתעה מאוד דרמטית.

אז בוא נסכם כך. לאור נכונות נציג הבעלות שהשתתף בישיבה, כפוף לאישור הדירקטוריון , להמשיך את קיומה של הפנימייה לפחות לשנה אחת נוספת ובהסכמת משרד החינוך, וזאת כפוף לשני תנאים:

א. חברי הכנסת שטרית ואורלב, מחויבים להסדיר את הגרעון כפי שציין נציג הבעלות בפני חבר הכנסת שטרית.
ב. המשק החקלאי, משרד החינוך ויתר הגורמים יאפשרו לקיים את המשק החקלאי.

מתי הדירקטוריון יושב?


יעקב בלום:

אחרי שנשב עם משרד החינוך, נשמע את הסיכומים.

יחיאל שילה:

צריך הודעה מחבר הכנסת שטרית על התקציב.

היו”ר זבולון אורלב:

אתה לא תלוי בזה זה הבעיה שלנו מול הבעלות.

יחיאל שילה:

יכול להיות שכן.

היו”ר זבולון אורלב:

זאת הבעיה שלנו מול הבעלות היא לא הבעיה של משרד החינוך. אמרתי לך השגת תקציב ייעודי לפרויקט הזה שעכשיו אנחנו דנים בו. ואנחנו מטילים על ד"ר יחיאל שילה, ראש המנהל לחינוך התיישבותי פנימייתי ועליית הנוער, לגבש צוות עבודה מידי כדי להביא ליישום.

בשולי הדברים אני אומר, זה לא פשוט לשנות תעודת זהות של בית ספר. כדי לקיים את זה דרוש כאן מאמץ כביר של כל הנוגעים בדבר. זה לא דבר מובן מאליו, שבשנת הלימודים הבאה תצליחו באמצע השנה לדווח לנו שהינה יש עומדים בתור להירשם. דרוש פה מאמץ כביר שבעיני אגב, הוא המאמץ הגדול, לא המאמץ להשיג את התקציב שמאיר שטרית ואני התחייבנו לקבל. זה לא המאמץ הגדול. המאמץ הגדול הוא המאמץ הפדגוגי, החינוכי, להחזיר עטרה ליושנה כדי שגם הבאים תור עכשיו יוכלו לכתוב את השירים שכתב חנן יובל.








הישיבה ננעלה בשעה ‎10:39