הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' ‎323

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, ט' בטבת תשס"ח, ‎18 בדצמבר ‎2007, שעה ‎09:00



סדר היום: סייעות לילדים בעלי מוגבלויות בחינוך הרגיל ובחינוך המיוחד


נכחו:

חברי הוועדה: זבולון אורלב - היו"ר

    
    
מוזמנים: רות פן - מנהלת האגף לחינוך מיוחד, משרד החינוך
ניצה ננר - סגנית מנהלת האגף לחינוך מיוחד, משרד החינוך
אלון פוטרמן - יועץ שרת החינוך, מזכיר ועדת דורנר
ריקי ארמן - רפרנטית חינוך, משרד האוצר
פיני קבלו - מרכז השלטון המקומי
עו"ד טובה רקנטי - ממונה על פניות הציבור,
    נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות
ליאורה רופמן - ממונת שילוב בקהילה,
    נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות
לאה פרנקל - הסתדרות המורים
רויטל לן-כהן - הורה, אלו"ט
עטרה חיימוביץ' - יו"ר בית חם
משה רוטמן - מזכ"ל בית חם
רוני גינת - הורה, בית חם
נועה דהב - הורה, בית חם
דפנה אזרזר - הורה, בית חם
ישראל שמיר - הורה, בית חם




מנהלת הוועדה: יהודית גידלי



רשמת פרלמנטרית: הילה לוי


סייעות לילדים בעלי מוגבלויות בחינוך הרגיל ובחינוך המיוחד

היו"ר מיכאל מלכיאור:

בוקר טוב, אנחנו פותחים את ישיבת הוועדה. היתה לנו ישיבה די סוערת בנושא הסייעות והבטחתי שנקיים ישיבה נוספת בנושא. זה נושא מאד מאד חשוב ויש פה גם עניין של תפיסות עולם, אבל גם עניין של רגישות והעדר טיפול, שהתגלה בפנינו בתחום הזה בישיבה האחרונה. אנחנו נמשיך לטפל בזה ואני מקווה שנוכל להגיע לכמה וכמה סיכומים. בפעם הקודמת לא שמענו את כל האנשים שישבו מסביב לשולחן, למרות שאנחנו אף פעם לא שומעים את כל האנשים, כי זה בטבע עבודת הכנסת, שמוגבלת בעבודתה הפרלמנטרית לישיבות מוגבלות זמן. התשנו את חברי הכנסת והם לא הגיעו, אבל אני מייצג אותם והם יקבלו פרוטוקול של כל מה שנאמר פה. אני רוצה לשמוע את כל הצדדים בצורה ראויה ואולי נוכל להיות לעזר ולפתרון. אתה רוצה לפתוח?

משה רוטמן:

תודה לכבודו. אני רוצה להודות לך על כל הפתיחות, ההבנה וההתגייסות למען הצרכים של ילדים עם צרכים מיוחדים. בני לומד בחינוך משולב בחינוך רגיל, כשהוא מונשם ומשותק באופן מלא ושבועיים לפני הלימודים אמר לי הסייע של בני, שלא די בכך שהוא לא מרוויח שום דבר, אמרו שיקצצו מ-‎30 שעות ל-‎34 ולא מדובר על חינוך מיוחד אלא על חינוך רגיל. נכנסתי לנושא והתחלתי לשמוע סיפורים מבית ספר פלגים בקיבוץ הזורע, שיש בו שני ילדים בכיתת קרן אור, כיתה של ‎CP, שחלק מהילדים משולבים במערכת החינוך הרגילה, מקום של חסד, מקום שמחמם את הלב ומערכת החינוך שם בשיא תפארתה. אבא אחד אמר לי שלפני שנה היתה לה סייעת ל-‎30 שעות וקיצצו לה ל-‎20 שעות ומסתבר שאת השעות נתנו למישהי שנמצאת בכיתה, אבל הבעיה היא שלשני הילדים יש צרכים שונים לגמרי. זה לא כל כך עובד כי מצד אחד אי אפשר להתנהל כך כי האמהות צריכות לצאת לעבוד ולא יכולות להיות ליד הילדים. התחילו להתקבל כל מיני תלונות מילדים בעמותה, הן כאלה שנמצאים רק בחינוך המיוחד והן כאלה שנמצאים במסגרת של שילוב, גם חינוך מיוחד וגם רגיל, והן מכאלה שנמצאים בחינוך הרגיל בלבד. נזעקתי, כתבתי לכבודו ולכל חברי הכנסת וסיעות שלמות נרתמו לנושא.

כינסת ישיבה ב-‎15 באוקטובר והתמנה נציג מטעם משרד החינוך שיעמוד מולי ואני ארכז את הכל. פניתי לארגונים הגדולים ובאותם מקומות שבהם יש קריאת הצילו, ביקשתי להעביר אליי את החומר ואני ארכז אותו. קיבלנו נתונים על ‎42 ילדים, שרובם באו מארגון אלו"ט, לצערי, כי שאר הארגונים לא שיתפו פעולה. מתוקף הצטרפותם לוועדת דורנר היה אי נוחות בעניין. בחודשיים האחרונים האיש שהוצב מולי למד את הנושא והראה נכונות גדולה ורצון טוב, אבל כל התשובות שקיבלנו היו תשובות ולא פתרונות, לא נאמר לנו מה אפשר לעשות כדי לעזור. שוב זעקנו ובישיבה הקודמת אמרנו: די עם הדיבורים מכיוון שמצוקת הילדים זועקת עד השמיים ומשפחות נהרסות. יש בעיות מורכבות ואני אתן דוגמה - אחד האבות אומר שיש לו עובדת פיליפינית, אבל אסור לה להיכנס לבית הספר. אם אני רוצה להעסיק סייע טוב, זה אומר שאני צריך להשלים לו את שכרו כי אף אחד לא מוכן לעבוד היום בשכר שמקבלים. החוק קובע היום שאסור לי להשלים לסייע את שכרו מכיסי ואם אני אעשה זאת, אני עובר עבירה. מעמידים אותנו במצב בלתי אפשרי ומצד שני הרשויות מצטדקות ואומרות - אנחנו לא אשמות, משרד החינוך קיצץ. הרשויות שוכחות את ה-‎30% שהן צריכות לשלם לסייעות ואת הכסף הגדול שהן חוסכות בהסעות של הנכים, שזה באמת הכסף הגדול. כלומר, לכולם יש מערכות שמגינות עליהם, חוץ מאשר לילדים.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

איך הרשויות חוסכות את הנסיעות?

משה רוטמן:

כי ברגע שההורים לא יכולים להביא אותם באופן מלא להשתתף במסגרת המוסד בהעדר סייעת צמודה, הרשויות לא צריכות לשלם על ההסעה.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

אתה אומר שההורים לא מביאים את הילדים בכלל?

משה רוטמן:

לחלקם אין בכלל רכב, ואני לא מדבר על אותם אלה, שיש להם רכב ובגלל המכה הכלכלית הם לא יכולים להסיע את הילד שלהם. בתכנית המיוחד היתה תכנית שלא תהיינה סייעות אישיות מתוך רצון לעודד ולקדם את העצמאות של הילדים. במשך שנים לא מימשו את זה למרות שהיתה הוראה של משרד החינוך. משרד החינוך התעקש להפסיק את נושא הסייעות וזה מה שקרה, אין יותר סייעות. אני מדגיש שלא קיצצו רק את הסייעות הצמודות בחינוך המיוחד ונעשו קיצוצים גם בכל סוגי הסייעות, גם בחינוך המשולב.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

כמה שעות סייעת קיבל הבן שלך בשנה שעברה?

משה רוטמן:

היה לי מקסימום, שגם הוא לא הספיק, ‎30 שעות, ואסור לי להוסיף כסף לסייעת. השנה הודיעו לי שיהיו לי ‎24 שעות, אבל הבעיה נפתרה כי מנהל בית הספר שמכיר אותי, אמר לי: תעשה לי טובה, אל תעשה כלום, אני מכיר אותך. היו לי כמה מאבקים למען הצרכים של הילד שלי וכולם רוצים לקבור את הבעיות בשקט.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

כלומר, חזרתם ל-‎30 שעות.

משה רוטמן:

נכון, אבל זה לא מספיק.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

אם כך, הילד שלך קיבל מה שהיה לו בשנה שעברה.

משה רוטמן:

נכון, אבל הקיצוצים נעשו גם בחינוך הרגיל.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

אני לא מבין על מה אתה מבסס את זה. קיבלנו נתונים ממשרד החינוך וגם אם יש מקרה אחד, זה לא אומר בהכרח שיש קיצוצים בכל המערכת.

משה רוטמן:

לא ביססתי את זה על העניין של הבן שלי ולא הכנסתי את השם של בני לרשימה, מאחר ולא רציתי שמישהו יקבל רושם שזה מאבק אישי. אנחנו באים ומבקשים שאותם ילדים, שיש צורך אמיתי לליווי צמוד שלהם, אם הצרכים הם רפואיים, משרד החינוך היה צריך להגיד לפני תחילת השנה שהוא צריך מסמכים מסוימים על מנת להגיש בקשה שלילד תהיה סייעת רפואית. התשובה שקיבלנו לחלק מהפניות שלנו היתה: זאת לא בעיה שלנו, זאת בעיה של משר החינוך.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

מי הוא נציג שרת החינוך?

אלון פוטרמן:

לעניין הסייעות, כל מה שקשור לחינוך המיוחד עבר אליי כמזכיר ועדת דורנר ויועץ השרה.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

יש בעיה בוועדת דורנר ואנשים לא יכולים להופיע בפני הוועדה?

אלון פוטרמן:

אין שום בעיה וכל מי שפנה, נענה בחיוב והוזמן לבוא ולקחת חלק בתהליך פתרון הבעיה, כל עוד הוגשו בפנינו שלושה דברים: שם האדם שמבקש לשאת דברים, הנושא שעליו הוא רוצה לדבר ואיך הוא מקשר את הנושא הזה לאחד מחמשת ראשי הפרקים של הוועדה. רשימת הנושאים דינמית ותוך חודש אנחנו מסיימים את הנושא הראשון. רוב הנושאים שהוצגו במסגרת הפרק הראשון של הוועדה - אפיון תפקוד לקות של תלמיד זכאי חוק חינוך מיוחד - היו נושאים שהתקבלו דרך פניות הציבור. התחלנו עם אנשים שאנחנו פנינו אליהם מטעם מזכירות הוועדה, אבל רוב הנושאים שהוצגו הגיעו אלינו דרך פניות הציבור.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

מכל הפניות שקיבלת, האם יש פנייה שבה נפתרה הבעיה?

אלון פוטרמן:

הוועדה פותרת את הבעיה, לא אני.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

השרה הבטיחה שנציג שלה יטפל אישית בכל נושא ונושא.

אלון פוטרמן:

בעניין הסייעות. רותי תוכל לתת דיווח על מה שקורה.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

אני לא שואל את רות. השרה אמרה שאם יש מישהו שקרה משהו לא בסדר, יהיה לה נציג אישי שיטפל אישית בכל פנייה ופנייה. אני שואל אותך, לא את רות, האם מתוך הפניות שקיבלת יש פנייה שנענית לה?

אלון פוטרמן:

מכל הפניות שקיבלת היתה פנייה אחת בנושא הסייעות. קיבלתי ‎12 פניות ואני מדבר על ועדת דורנר.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

קיבלת בסך הכל ‎12 פניות?

אלון פוטרמן:

דרך ועדת דורנר בנושא הסייעות.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

אני לא מדבר על ועדת דורנר. זה לא מעניין אותי כרגע. אמרת שמונית כנציג אישי של השרה, שצריך לטפל בכל פנייה אישית של אדם, שנלקחה ממנו סייעת שהיתה לו בעבר או שלדעתו מגיע לו או שיש לילד שלו צורך בסייעת. אני לא מבין אם אנחנו ככנסת, ארגון בית חם והמועצה לשלום הילד מקבלים ‎60, 80 או ‎100 פניות מאנשים שנפגעו, איך יכול להיות שמשרד החינוך מקבל רק ‎12 פניות? אולי חלק מהמכתבים לא מגיעים או טלפונים שלא נענים במשרד שלכם? איך יכול להיות שקיבלתם רק ‎12 פניות?

אלון פוטרמן:

כבוד היושב ראש, אני אומר בחיל ורעדה שמאז שקיבלתי את המינוי להיות מזכיר הוועדה ולפני כשבועיים התקבלה החלטה להעביר את כל מה שקשור לחינוך המיוחד אליי, עיינתי בפניות, שאת חלקן העביר מר משה רוטמן לעוזר של השרה, עליו היא התחייבה בפעם שעברה כשהיא הופיעה כאן בוועדה, ויחד עם האגף לחינוך מיוחד נעשה פילוח של הילדים, שבשמם באים וטוענים שקיצצו להם שעות. הזכרתי את רות פן מכיוון שאנחנו עובדים בד בבד לראות מי הם הילדים שנלקחו מהם השעות ואני חושב שהממצאים שלה יהיו מאד מעניינים ויפתרו את הבעיה. נוכל לראות את המענה שמשרד החינוך הציע לילדים האלה.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

אני אשמח מאד לשמוע, אבל רק בפנייה שקיבלתי יש ‎42 ילדים. איך יכול להיות ששולחים לך רשימה של ‎42 ילדים ואתה אומר ששמעת בסך הכל על ‎12?

אלון פוטרמן:

אני רוצה שהם יסבירו לך.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

למה שהם יסבירו לי? אתה מטפל בזה.

אלון פוטרמן:

יש שלושה מספרים שונים - אנשים מדברים על ‎42 ילדים.

ניצה ננר:

אלינו הגיעו ‎42 פניות.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

אני לא מדבר עליכם. אני מדבר עם מי שאחראי מטעם השרה.

אלון פוטרמן:

אני לא מצליח לראות מה ההבדל אם אנחנו עובדים כמקשה אחת.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

היה פה דבר שלדעתי לא נכון היה לעשות. יש פה כמה נושאים שונים, שאנחנו מערבבים ביניהם וצריך לעשות בהם סדר. ישנו נושא החינוך המיוחד, שלגביו קיבלנו הסבר שהשנה היתה תוספת תקנים למערכת ומצד שני הסייעות האישיות הומרו בהסדר אחר.

משה רוטמן:

זה לא נכון.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

נושא שני הוא השילוב בחינוך הרגיל ולזה התייחס אדון רוטמן לגבי הילד שלו. נושא שלישי הוא סייעות רפואיות, וגם את זה אנחנו רוצים להבין. נושא רביעי הוא שילוב בין סוגים שונים של סייעת, שלוקחים ילד מחינוך מיוחד וחלק מהזמן הוא נמצא בשילוב ולוקח איתו את אחת הסייעות. לוקחים סייעת תגבור של אחד הילדים ומעבירים אותה לתגבור של כלל הילדים. כשמישהו אחר מהכיתה עובר לשילוב הוא לוקח איתו את הסייעת והיא לא נמצאת בשביל ילדים אחרים.

רויטל לן-כהן:

הוא פשוט לא יוצא לשילוב.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

שמעתי על מקרים שבהם ילד יצא לשילוב ולקח איתו את סייעת התגבור.

רויטל לן-כהן:

השנה הם לא יוצאים לשילוב. אני חברה באלו"ט וחברה בהנהלת התת באלו"ט ואני יכולה לומר לך שילדים אוטיסטים בחינוך המיוחד, שהיו צריכים להשתלב במוסדות הרגילים, לא יצאו לשילוב.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

אנחנו נשמע אותך, אבל כנראה יש ילדים שכן יצאו לשילוב כי קיבלנו תלונות מכיתות שבהן היו סייעת תגבור והסייעת יצאה ולא נמצאת עם הילדים שבהם הם נמצאים בשילוב.

רויטל לן-כהן:

זה אותו הדבר. זה רע מאד לכל צד.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

כל זה עלה עם השרה. השרה אמרה שיש דברים שהיא לא יודעת עליהם והיא מבקשת לטפל אישית בכל מקרה ואת זה היה צריך לעשות בתחילת השנה. היה צריך לפנות לחינוך המיוחד, לשבת עם המשפחות ולהסביר, גם אם הן לא מקבלות את ההסבר. בבת אחת לקחו משהו שעבור הרבה ילדים והורים זה נראה כמו קו החיים. לקחו להם, חתכו להם בגרזן. אמנם אמרו להם שזה על פני מספר שנים, אבל הם לא יודעים את זה. השרה אמרה שיהיה לה נציג שידבר עם כל אחד ואתה אומר שקיבלת בסך הכל ‎12 פניות.

אלון פוטרמן:

הבנתי את תמונת המצב כפי שאתה מתאר אותה. אני חושב שיש מענה שניתן לכל אחד ואחד ולאחר שהשרה היתה כאן בוועדה הוצאו מכתבים לכל המפקחים להיפגש עם המשפחות ועם הילדים בין כתלי בית הספר ולדבר על תהליך הקידום האישי של כל ילד וילד עם מנהל בית הספר, לאור הטיעון שנלקחו מהילד שעות סיוע. אנחנו מדברים על מצב שבו צריך פתרון זמני עד הקיץ, עד למסקנות של ועדת דורנר, שיכתיבו מדיניות חדשה למשרד החינוך בנושא הסייעות.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

את זה אנחנו לא יודעים.

אלון פוטרמן:

אנחנו יודעים שיש פרק שלם שעוסק בדיוק בדבר הזה.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

אבל אנחנו לא יודעים אם יקרה עם ועדת דורנר מה שקורה עם כל הוועדות של משרד החינוך, יוגשו מסקנות ואף אחד לא יאמץ אותן. הרי אין הבטחה שמישהו יבצע. אין תקציב ואף אחד לא יכול להבטיח שהמסקנות של הוועדה אכן ייושמו.

אלון פוטרמן:

אני מסכים איתך, אבל אני בכל זאת רוצה להאמין שלוועדה הזאת יהיו שיניים.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

למה אתה רוצה להאמין כך?

אלון פוטרמן:

מאחר וגם האנשים שיושבים כאן ומעירים הערות ביניים שותפים לדרך. גם רויטל שיושבת כאן מדברת בשם עמותה שקיבלה מקום מכובד בוועדה. הם חלק מהתהליך הזה.

רויטל לן-כהן:

זה לא משנה את הפחד שלנו שהמסקנות האלה לא ייושמו.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

ודאי שהם חלק מהתהליך.

אלון פוטרמן:

זה לא דבר כל כך מובן מאליו. נעשה כאן צעד נכון ולהגיד שאולי זה לא יעבוד, זה אולי מכתיב לנו מציאות. אני רוצה להיות עם תקווה ולא להטיל ספק.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

אנחנו לא ציניקנים לחינם. כל הוועדות שעבדו מטעם משרד החינוך, לפחות בכל השנים שאני זוכר, ושהגישו מסקנות רחבות ומקיפות, אין אף אחת מהוועדות הללו שהמסקנות שלה אומצו. כולן עומדות ומעלות אבק ולכן, המסקנה הנחרצת שלך שאחרי סיום העבודה כל הדברים יושמו, אפשר מצידנו לשים אותה בסימן שאלה. זה לא אומר שלא צריך לשתף פעולה עם הוועדה. אני אומר נחרצות שהייתי רוצה להיפגש עם הוועדה והייתי רוצה שגם ועדת החינוך תיפגש עם ועדת דורנר. אני חושב שזה דבר ראוי ונכון מאחר ואנחנו מטפלים בסוגיה הזאת. אני אישית חושב שלא היה נכון להקים את הוועדה הזאת. יש דברים שמכוח החוק, למשל בחוק השילוב, היו צריכים לעשות. כולם יודעים שצריך לעשות, משרד החינוך יודע שצריך לעשות והם גם אומרים את זה פה בוועדה, אבל לא עושים את זה כי הממשלה לא רוצה להקצות את התקציב הדרוש לעניין. בשביל זה אני לא צריך ועדה. אני יודע, רות יודעת ואני מניח שגם שרת החינוך יודעת בדיוק מה צריך לעשות, אבל אצל חלק מאלה שעוסקים בנושא הזה יש תחושה שוועדה היא דחייה של מה שצריך לעשות בעוד שנה ולא לתת לילדים. בינתיים נסכים בינינו שאנחנו מדברים על פתרון לשנה הקרובה. אני שוב שואל אותך, האם אתה הנציג שאמור אישית לטפל בכל אחד ואחד שיפנה למשרד?

אלון פוטרמן:

התשובה היא שכן.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

ואתה אומר שקיבלת ‎12 פניות. מתוך ‎12 הפניות, מה היו התשובות שנתת?

אלון פוטרמן:

לא נתתי תשובות כי התשובות נעשו במכוון לוועדת דורנר, מלבד פנייה אחת שקיבלתי שלשום ממר משה רוטמן לתת סייעת עד שמשרד הבריאות ייתן את הסייעת הרפואית. חוץ מפנייה זאת לא קיבלתי אף פנייה.

משה רוטמן:

אני מתנצל, אבל חשוב שתהיה הפרדה מאד ברורה. אתה יושב פה עכשיו לא מטעם ועדת דורנר וכשאני פניתי אליך שגל שופר טיפל בהם. קיבלנו תשובות, לא פתרונות אמת מהמערכת המקצועית במשרד. זאת טענתנו.
אלון פוטרמן:

אני נמצא בתפקידי שבועיים, לאחר שהוחלט לאחד את כל תחום החינוך המיוחד לאדם אחד ושלא יהיה מזכיר ועדה שהוא יועץ שרה ועוזר שרה שמטפל בענייני סייעות. אני האדם, זאת ההחלטה. אני באמת חושב שאין הפרדה.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

ועדת דורנר בוחנת את כל התחום וצריכה להמליץ איך נסדר תחום שלם של הרבה מאד ילדים עם צרכים מיוחדים, איך נתקצב וכו'.

אלון פוטרמן:

עם זאת, אני חושב שאין הפרדה וכדי להגיע למצב הזה אתה צריך להיות חלק מהתהליך שקורה כאן.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

לצורך הדבר קיבלת על עצמך תפקיד אחר. כמובן שאת המסקנות שלך מהתפקיד הנוסף אתה יכול להעביר לוועדת דורנר, ושהן תהיינה אינפוט למסקנות, אבל פה אתה בכובע אחר לגמרי. אתה נמצא כאן בכובע של מי שאחראי אישית מטעם השרה לכך שיהיה טיפול ומענה לכל מי שפונה למשרד. זה יהיה מענה הולם, אישי וטיפול בבעיה האישית. אתה האדם.

אלון פוטרמן:

אני רוצה להציג את המענה שניתן.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

לכן אני שואל אותך למי ענית והבנתי ממך שלא ענית לאף אחד. אתה לא יכול להיות נציג השרה, שמבטיח שיהיה טיפול אישי בכל מקרה ומקרה כי אתה לא נותן טיפול אישי.

אלון פוטרמן:

כבוד היושב ראש, אני רוצה לעשות הפרדה בין מענה אישי שאני נותן לבין מענה שמשרד החינוך נותן. ברגע שאני יודע שניתן מענה, עושים פילוח ורואים...

היו"ר מיכאל מלכיאור:

לא מעניין אותי פילוח של הילדים.

אלון פוטרמן:

הפילוח הוא בדיוק המענה שניתן.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

לא. פילוח הוא לא מענה שניתן. אם יש הבטחה לטפל בבעיה של משפחה שמרגישה שקו החיים נלקח ממנה, התשובה היא לא פילוח. התשובה צריכה להיות אישית שלך, אלון. אתה אישית צריך לדבר עם המשפחה וצריך לתת לה מענה, אלא אם כן השרה מחליטה שאתה לא יכול לעשות את זה ומישהו אחר יעשה את זה. זאת ההבטחה שהיתה והיא, כנראה, לא קוימה. נשמע את הנציגים ואחר כך נשמע את המשרד.

דפנה אזרזר:

אני אמא לילד בן שלוש וחצי עם פיגור קשה, מואכל מגסטרוסטו ונמצא בחינוך המיוחד. אלון אמר שהועברה הוראה למפקחות לטפל בנושאים. יתרה מכך, יצרתי קשר באופן אישי עם המפקחת מלכה מולכו וקיבלתי ממנה צעקות. נאמר לי: מי את בכלל שתדאגי לזה באופן ישיר? לא את תגידי לי מה לעשות. אמרתי לה שהבן שלי הגיע כבר חמש פעמים לבית החולים כי לא היתה לו השגחה. היא אמרה לי: למה את חושבת שזה מעניין אותי? זאת תשובה של מפקחת שרוצה לטפל?

היו"ר מיכאל מלכיאור:

זה בדיוק המצב שרצינו למנוע. אני בטוח שהמפקחת תאמר אחרת, אבל אתה היית צריך לדבר איתה ולשמוע את הסיפור שלה. אם אתה חושב שיש פה הצדקה, וכך זה נשמע, היית צריך לתת הוראה למפקחת.

אלון פוטרמן:

גל שופר לא דיבר איתך לאורך התקופה הזאת?

דפנה אזרזר:

לא. שוחחתי איתך מיוזמתי בשבוע שעבר ושום דבר לא זז בשטח. הבן שלי נמצא בסכנה יום יומית לחייו. סגרתי עסק עצמאי כי הבן שלי היה מאושפז חודשיים רצופים ולא יכולתי לטפל בעסק. הייתי מפרנסת יחידה כי בעלי צריך להיות עם הילד בגן ולדאוג למה שקורה. אם אני שואלת את הסייעת שלו מה את עושה אם יוצא לו הגסטרוסטו מהמקום - הוא תלש את זה כבר חמש פעמים - היא עונה לי: אני באמת לא יודעת מה לעשות ולמי להתקשר. איך אני יכולה להיות שקטה? איך בעלי יכול להיות שקט? מעבר לכל הנושא הכספי זה הורס משפחות, זה פוגע בנו נפשית וזה פוגע בנו כלכלית לכל אורך הדרך. אני, ביוזמתי האישית, פניתי למנהלת מתיה בשבוע שעבר וזימנתי איתה פגישה דחופה. נפגשתי עם סגנית המנהלת דליה צפניה ונאמר לי שבכלל לא הוגשה בקשה לסייעת לבן שלי מכיוון שהיא קיבלה הוראה לא לעשות את זה. היא אמרה לי: את בכלל לא צריכה סייעת אישית, את צריכה סייעת רפואית אישית כי הבן שלך נמצא בסכנה יום יום.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

אלון, איך אתה מטפל במקרה הזה?

אלון פוטרמן:

ברשותך, אני מבקש קודם כל לשמוע את רותי.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

לא, אתה הנציג.

אלון פוטרמן:

אין לי דרך לתת לה תשובה עד שאני לא לומד את הנושא יחד עם רותי, ואנחנו נמצאים בשלבים של למידה. על פי בקשת השרה להיפגש עם משפחות אנחנו נצא היום ונמשיך לקיים שיח בינינו עם תאריך שבו אנחנו נפגשים עם כל משפחה כדי לראות מה ניתן לעשות.

משה רוטמן:

התחושה היא של שיח, אבל כבר יש שיחים ויערות והבעיות לא נפתרות.

דפנה אזרזר:

ברגע שנאמר לי שזאת סייעת רפואית, שאלתי מתי תגיע סייעת רפואית לגן? נאמר לי: זה תהליך ארוך. מה בינתיים? משה פנה אליך וביקש ממך לטפל בנושא של הבן שלי, מה עושים בינתיים, אבל לא נמצא פתרון.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

רות, מה את אומרת?

רות פן:

כפי שנאמר בישיבה הקודמת, הפניות הן מסוגים שונים. אני רוצה להתחיל דווקא מהעניין הרפואי.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

כמו הדוגמה שלפנינו, שכנראה מחוברת - גם עניין רפואי וגם עניין פדגוגי.

דפנה אזרזר:

זה לא סותר לפי החוק.

משה רוטמן:

רשאי אדם אחד למלא את שני התפקידים ולקבל שכר כפול ממשרד החינוך וממשרד הבריאות. זה על פי פסיקת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע.

רות פן:

ילדים שקיבלו שילוב מקבלים אותה מכסה של שילוב כפי שהם קיבלו בשנה שעברה. מצאנו חמישה ילדים כאלה וקצת קשה לי להבין כי זאת אותה מכסה ולא קרה שום דבר.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

אולי יש יותר ילדים עם צורך השנה מכפי שהיה בשנה שעברה.

רות פן:

אם לא משתנה כלום על פי הדיווח שאנחנו מקבלים, רמת הסיוע שהילד מקבל בנוסף לתכנית הלימודים שהוא מקבל, זאת הרמה שמספקת את הילד. יכול להיות שהורים רוצים יותר, אבל מבחינת הצוות החינוכי, מה שהוא מקבל זה מספיק. מדובר בחמישה ילדים מתוך הרשימה.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

אני מניח שיש תוספת ילדים כל שנה.

רות פן:

אני מתייחסת ל-‎42 הפניות שלמדתי אותן.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

אבל אנחנו לא מדברים רק על הרשימה הזאת.

רות פן:

אני רוצה להתייחס לקבוצות - יש ‎6 ילדים שמקבלים עדיין בטווח התפקוד שלהם, פחות מהשנה שעברה אבל בטווח התפקוד. רמה ד, למשל, בין ‎24 ל-‎30 מקבל עדיין בתוך הטווח הזה.

יהודית גידלי:

זאת אומרת שבשנה שעברה הוא קיבל ‎30 שעות והשנה הוא מקבל ‎24.

רויטל לן-כהן:

אבל ‎6 שעות הן יום לימודים שלם. לך זה שש שעות ולי זה יום בגן.

רות פן:

אני יודעת. יש ‎3 ילדים שבכלל לא קיבלו בשנה שעברה ולכן אין שום דרישה מהצוות החינוכי לתת להם. פתאום יש דרישה, אבל בעצם לא צריך לתת להם מבחינה חינוכית.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

זה שהם לא קיבלו בשנה שעברה לא אומר אוטומטית שהם לא צריכים לקבל השנה.

רות פן:

מבחינת הצוות החינוכי אין סיבה לתת. יש ילד שאמא שלו בכלל לא התלוננה. אנחנו יודעים שעמותת אלו"ט שלחה טפסים להורים כדי שימלאו נתונים על סיוע, מתוך צרכים של סקר וגם כדי להראות את זה אחר כך לוועדת דורנר. האמא מילאה את הטופס וכאשר פנתה אליה המפקחת לאור בקשה שלנו להיפגש, האמא אמרה שהיא לא התלוננה, היא מרוצה והיא מבקשת להסיר את השם של בנה. יש שני ילדים שלגבי אחד מהם בכלל לא פנו ואחד לא זכאי כי הוא עדיין לא בן שלוש, הוא לומד בגן פרטי ואי אפשר לתת לו מבחינה טכנית. אמא אחת מעמותת אלו"ט שמילאה את הטופס התכוונה בכלל לסייעת מהרווחה, וביקשה להוריד את שמה. יש שני ילדים שבכלל לא מוכרים לנו. יש שני ילדים נוספים שהרשות המקומית אמרה שברגע שתסתיים השביתה בבתי הספר העל יסודיים הם ייתנו סייעת כי הם יודעים שהם צריכים לקבל סייעת.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

מה זה ילדים שלא מוכרים לכם?

רות פן:

הם לא לומדים בשום מקום במערכת, שאנחנו יכולים לזהות אותם.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

הילדים קיימים?

רות פן:

או שהם בני פחות משלוש ויכול להיות שהם נמצאים במערכת פרטית.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

מה זה יכול להיות? או שהילדים קיימים או שהם לא קיימים.

רות פן:

הם לא נמצאים במערכת החינוך.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

כל ילד נמצא במערכת החינוך.

ניצה ננר:

לא. אם הוא לא נמצא במוסד שהמשרד מכיר בו, הוא לא במערכת.

רויטל לן-כהן:

הילד שלי היה בן שלוש בגן מוכר שאינו רשמי ובכל זאת לא רציתם לתת לו שירותי שילוב.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

אפשר לחזור לאותה משפחה ולשאול. אני לא מבין מה זה ילד שהמערכת לא מכירה. אפשר היה לשאול והוא היה נכנס לאחת הקטגוריות, אבל אם לא שואלים... אפשר לברר ואולי הוא בן פחות משלוש. אולי יש טעות במערכת. אפשר לברר את זה ולא לומר שהילד לא מוכר.

רות פן:

יש שמונה ילדים שלומדים בחינוך מיוחד ולא קיבלו מעולם סייעת אישית, אבל ההורים מבקשים למרות שיש תגבור בכיתה. חמישה ילדים שהיתה להם סייעת אישית בשנה שעברה ובמקומה נמצאת היום סייעת תגבור. דיברתי עם אחת המפקחות על ילד והיא אמרה שמתחילת השנה הם היו בקשר עם ההורים, דיברו עם ההורים, ההורים רגועים והם מבקשים להסיר את שמם.

חלק מהמפקחים קבעו פגישות עם ההורים, הם דיברו והדברים לובנו. אני מדברת על ילדים שנשארו, הילדים שגם הפיקוח וגם מוסדות החינוך חשבו שצריך להיות קשר עם ההורים. חלקם אומרים שהם מדברים עם ההורים באופן שוטף כל הזמן ולא חיכו לנו כדי שנגיד להם שהם צריכים לדבר. חלקם כבר קבעו פגישה וייפגשו איתם, חלקם ייפגשו והנושא לובן, חלקם לא ידעו בכלל על הפניות וגם המנהלים לא ידעו על פניות.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

סיכמנו שהמערכת תפנה לכל אחד מה-‎136 ילדים.

רות פן:

חלקם לא ידעו על הפניות. שיקול הדעת גם של המנהל הוא שאם הילד מטופל ואנחנו בקשר כל הזמן עם ההורים, לא מגיעה תלונה ומדברים איתם על ההתפתחות של הילד, מה בדיוק צריך לעשות? יש כינוס של כל המנהלים עם השירות הפסיכולוגי כדי לתת למנהלים את הכלים היותר מקצועיים איך להיפגש עם ההורים כדי שהפגישות האלה ייעשו טוב יותר. כך גם המנהלים ירגישו יותר בטוחים בשיח עם ההורים כי זה לא פשוט.

אנחנו רוצים לקבוע מדיניות. אנחנו נמצאים במצב שבו יש לנו פריבילגיה ללמוד מטעויות שנעשו במקומות אחרים בעולם. אחת המדינות שאנחנו קוראים הרבה מאד פרסומים ומחקרים שלה היא ארצות הברית, שיש לה נסיון מאד גדול בתחום החינוך המיוחד, השילוב, הסיוע וכו'. היתה תקופה שבה מספר הסייעות בארצות הברית שולש, לאחר פניות של הורים ודרישות של הורים. אנחנו יושבים כאן היום ואנחנו יודעים שהדברים האלה היו קיימים גם בארצות אחרות.

מספר הסייעות במערכות החינוך הרגיל והמיוחד גדל בצורה מאד רצינית והתחילו ללוות במחקר מה קורה עם הסיוע שנותנים לילדים לעומת טיפול עם אנשי מקצוע אחרים. בארצות הברית יש מקומות שבהם החליטו שהסייעות צריכות להיות בעלות הכשרה עם תעודה. זה תלוי במדינה ומה היא מחליטה בקשר לחוקי ההעסקה של הסייעת. למרות שיש מקומות שבהם יש תעודה לסייעת, היא לומדת ועוברת הכשרה, ולמרות שיש מקומות שבהם אין תעודה, גילו שעם כל הרצון הטוב מאד של כל הסייעות - אני מכירה את האנשים, אנשים עם לב נפלא ורצון אדיר לעזור לילדים - מצאו שיש השפעה לא חיובית על התפתחות הילדים בכל התחומים כשהם מטופלים על ידי סייעות.
אלה מחקרים שרצים בשנים האחרונות בארצות הברית ועכשיו אנחנו מנסים לראות איך אנחנו מתקנים את הנזק שנעשה אחרי שנתנו כל כך הרבה סייעות למערכות. אנחנו נמצאים במצב שבו אנחנו קוראים את המחקרים האלה, יודעים מה קורה, לומדים מהנסיון הזה ומנסים לבנות את המערכת החינוכית של החינוך המיוחד כך, שנוכל למנוע את מה שהעולם המערבי כבר יודע.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

כל המחקר בעולם המערבי מראה את אותו הדבר?

רות פן:

כן.

רויטל לן-כהן:

מאד הייתי שמחה לקבל את המחקרים שלך כי המחקרים שלי מארצות הברית מראים משהו אחר.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

הבנו את הרעיון הכללי גם בישיבה האחרונה. את שומעת פה על מקרה, שצריך כנראה סייעת רפואית. מה קורה?

רות פן:

אמרתי בפעם הקודמת שזה נושא שמאד כואב, גם לנו. פנינו למשרד הבריאות בנושא הזה מספר פעמים ומנכ"ל משרד הבריאות החליט שהוא מקים ועדה משותפת למשרד החינוך לבדוק את זה, כי התקציב הוא שלו, לא שלנו. התקציב שלו כנראה קטן לכל המקרים האלה והוא רוצה למצוא נתיב דרך חוק בריאות ממלכתי לטפל בכל המקרים האלה.

דפנה אזרזר:

צריך שלבן שלי שוב יקרה משהו?

רות פן:

אם הוא נמצא בגן של חינוך מיוחד, יש שם אחיות רפואיות.

דפנה אזרזר:

הוא מקבל אחות רק שעתיים ביום, שבהן היא מאכילה אותו. מה קורה בשאר הזמן?

רות פן:

ביתר הזמן הוא מטופל על ידי הצוות.

דפנה אזרזר:

הוא לא יכול להיות מטופל על ידי הצוות כי יש עוד שבעה ילדים. איך הוא תלש כבר חמש פעמים את הגסטרו?

היו"ר מיכאל מלכיאור:

בשנה שעברה היה לו?

דפנה אזרזר:

כן.
היו"ר מיכאל מלכיאור:

אני מכבד את השקפת העולם, שכנראה באה לידי ביטוי במחקרים, הבנתי שזאת הגישה שלכם ואני לא מתווכח איתה כרגע, אבל לא יכול להיות שלוקחים לילד כזה את הסייעת שלו. את שומעת שכבר חמש פעמים הוא היה בבית חולים בגלל שהוא הוציא את הגסטרו.

דפנה אזרזר:

יש פה מכתב מהרופא שלו, שאומר שזאת סכנת חיים לקחת לו את הסייעת. זה מכתב מהכירורג שניתח אותו.

רות פן:

הסייעת שנמצאת שם בכיתה תשמור עליו באופן צמוד.

קריאות:

ומה עם האחרים?

רות פן:

מדובר באותו מספר שעות. זה לא ששינינו את מספר השעות בבית הספר או בגן.

דפנה אזרזר:

זה תפקיד שונה.

רות פן:

הגננת או המנהלת או המורה צריכה לומר שהתפקיד של הסייעת הזה הוא לשבת קרוב לילד הזה ולשמור עליו עכשיו.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

אבל זה לא קורה.

רויטל לן-כהן:

אבל אם היא תעשה את זה, היא תחטא לילדים אחרים.

רות פן:

אני לא יודעת אם היא לא עושה.

דפנה אזרזר:

היא לא עושה.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

היתה סייעת בשנה שעברה והשנה אין.

רות פן:

אנחנו לא יודעים אם בשנה שעברה, כשהיתה סייעת, הוא לא תלש את הגסטרו. אנחנו מקבלים תיאור מבית ספר אחר, על ילד שרוצים בשבילו סייעת צמודה.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

אני לא מדבר על בית ספר אחר. אני מדבר על הילד הזה.

רות פן:

הדברים האלה קורים גם כשיש אדם צמוד.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

את זה אני מקבל, אבל האדם הצמוד לא קיים יותר.

רות פן:

הוא קיים בכיתה והוא מקבל את ההנחייה לעשות את מה שהוא צריך לעשות עם הילד הזה.

רוני גינת:

זה לא פרקטי. במציאות זה לא עובד. אם תהיי שם גם את תיווכחי שזה לא עובד. זה לא הגיוני. זה תיאוריה שלא עובדת.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

מה הסיפור הזה להקים ועדה משותפת עכשיו? איזה מין דבר זה?

רות פן:

זה מתקציב של משרד הבריאות והם טוענים שזה לא מתוקף חוק, שזה תקציב תלוי ועומד והם רוצים להכפיף את זה לחוק בריאות ממלכתי. הם ביקשו שעירית ליבנה תשב בוועדה הזאת.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

צריך לפתור את הבעיה הזה כי הסייעות הרפואיות הן חלק מהמערך.

רויטל לן-כהן:

אני מודה לכבודו על הזמן שהוא נתן לנו תוך שבוע, לשבת שוב על העניין החשוב הזה. עם זאת, כשעושים את זה בזמן כל כך קצר וההודעה ניתנה רק אתמול לאלו"ט, הרבה הורים לא יכלו להגיע לדיון הזה, שבבסיס שלו חייב להיות עם הורים. הרבה הורים לא הצליחו להגיע גם כי הם לא ידעו וגם כי בזמן הקצר שניתן להם מאתמול להיום הם לא הצליחו להגיע.

יהודית גידלי:

קבענו את הוועדה שלשום.

רוני גינת:

אנחנו קיבלנו את ההודעה אתמול ולא כל אחד יכול היה לבוא כי לא נתנו לנו מספיק אישורים.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

את צודקת, אבל יש לנו לחץ גדול מאד על נושאים ובקשות רבות על כל ישיבה. לא רציתי לדחות את הישיבה. היתה לי אפשרות לדחות את הישיבה בכמה שבועות, אבל הרגשתי שהעניין דחוף מדי. זה נכון, יש לזה מחיר ואנחנו מודעים לזה במיוחד שמדובר בהורים שצריכים לקחת חופש מהעבודה.

רויטל לן-כהן:

חלק מאיתנו לא עובדים כבר זמן רב בגלל הבעיות שלנו. לגופו של עניין, אני רוצה לספר לך משהו שקרה מייד אחרי שהסתיים הדיון בשבוע שעבר. ישבה פה נציגת הרשויות המקומיות, שאינני זוכרת את שמה, ואחת מההורות שישבה פה סיפרה שאחת הסייעות היא ספרית והיא לא יודעת לעבוד עם הילד כי ילדים עם אוטיזם הם בעלי לקות מורכבת וצריך לדעת להתמודד איתם. יצאנו מפה והגב' פנתה לאותה אימא ואמרה לה, ואני מצטטת: "אני לא פוסלת ספרית רק כי היא ספרית, יש לה זכות להתקיים". אני לא מבינה את זה. אולי ניתן לה לחנך כיתה או להכין ילדים לבגרות במתמטיקה ‎5 יחידות? למה עם הילדים שלנו זה בסדר לעבוד כשהיא לא יודעת שום דבר? אני רוצה להגיד באופן ברור - הילדים שלנו הם לא ברירת מחדל. ספרית, עם כל הכבוד, יכולה למצוא לה עבודה שמתאימה לה. לילדים שלנו היא לא מתאימה. זה שאין קריטריונים זה דבר אחד, אבל זה שלא מפעילים שיקול דעת זה דבר אחר. צריך לקבוע קריטריונים וסייעות צריכות להיות אנשים מקצועיים. זה לא קיים, אבל זה עדיין לא אומר שצריך לזלזל כך בילדים שלנו.

קראתי את מה שכתב יובל וגם מתוך ההיכרות שלי אני רוצה לומר כך - יש גישה במשרד החינוך כאילו עצמאות היא ה-מטרה המוצהרת של השילוב. סליחה, אם העצמאות היתה מטרה מוצהרת הייתם קוראים לזה פרק העצמאות, אבל זה פרק השילוב. המטרה המוצהרת של שילוב היא שילוב, לתת לילדים האלה להתקיים בכבוד בחברה. כשקובעים עצמאות כיעד מרכזי, אומרים שאם הילד יהיה כל הזמן עם סייעת הוא לא יוכל להשתלב. אם המטרה היא עצמאות, משנה לשנה צריך להפחית את היעד. הנכות שלנו היא בלתי נראית ולכן קצת קשה לתפוס אותה, ואני אקביל את זה לנכויות נראות. זה כמו להגיד למישהו משותק בכסא גלגלים - אם אתה לא מסוגל לצאת מהבית בלי כסא גלגלים, שב בבית. או לחילופין לומר לו - אתה כבר שנה עם סייע בגן? בשנה הבאה יהיה לך קצת פחות. תסתדר. הסייע שלך הוא כסא הגלגלים ובשנה הבאה אתה מקבל את כסא הגלגלים ליום אחד פחות. לא ניתן לך ‎30 שעות כסא גלגלים אלא רק ‎24 ונראה איך אתה מסתדר.

הילד שלי נכה ומכל הילדים שאני שומעת עליהם פה הוא הכי פחות בעייתי. הוא לא עם בעיות רפואיות, הוא אספרגר עם תפקוד גבוה ורמת משכל גבוהה. הוא לא מבין כלום מהתהליכים החבריים שקורים בגן. זה לא משנה אם הסייעת נמצאת בין ‎8 ל-‎9 או בין ‎11 ל-‎12. אם היא לא תהיה שם מרגע שהוא נכנס לגן עד הרגע שהוא יוצא מהגן, הוא לא יבין מה רוצים ממנו. מדובר על ילד עם מנת משכל מאד גבוהה, אבל זה לא משנה כמה הוא חכם אם הוא לא מבין מה רוצים ממנו. הוא לא מבין היום והוא לא יבין בכיתה י"ב. אם כך, בי"ב לא ניתן לו סייעת כי הוא עם סייעת כבר ‎14 שנות לימוד? אני לא מבינה את הגישה הזאת בכלל.

הבן שלי עובד לפי תכנית שמורה לחינוך מיוחד בארצות הברית מלמדת אותי. פניתי אליה והיא מלמדת בבית ספר שעושה ‎FULL INCLUSION. פה קוראים לזה שילוב, אינטגרציה. שם זה ‎INCLUSION, הכלה. הכלה, ‎INCLUSION, היא לא להביא את הילד עם סייעת לכיתה כדי להתאים את הילד לכיתה. מערכת החינוך בארצות הברית התאימה את מערכת החינוך לילדים עם צרכים מיוחדים. נקודה. זה כתוב בצורה מפורשת בחוברת, שאני יכולה לתת לך. זה לא כך רק במדינת קליפורניה, שממנה אני לומדת, אלא בהרבה מדינות אחרות. ה- ‎INCLUSION שלהם היא שינוי מערכת החינוך, התאמת המוסד הלימודי. זה אומר שהמורה מבינה בחינוך מיוחד, הסייעות מבינות בחינוך מיוחד והכיתות לא עם ‎40 ילדים בכיתה. במדינה שלנו יש ‎40 ילדים בכיתה, מורה שלא מבינה בחינוך מיוחד וגם המורות בחינוך מיוחד לא לומדות על אוטיזם. הן לא מבינות בזה ולא יכולות לעזור לילד שלי. במצב הזה אין לנו אלא להיעזר בסייעות. עד שמערכת החינוך לא תשתנה, זה המצב. זה לא שבארצות הברית אמרו שסייעות אישיות זה רע, אלא שיש יותר טוב מסייעות אישיות - אנחנו נתאים את כל מערכת החינוך כי בזה אנחנו תורמים גם תרומה גדולה מאד לילדים הרגילים, שלומדים לשלב בתוכם ילדים חריגים. זה אומר שבתור מבוגרים החברה שלנו תהיה חברה יותר סובלנית, יותר נעימה ויותר טובה. לא סתם יש במדינה שלנו יותר תאונות דרכים מכל מדינה אחרת. זה רק בגלל שאנחנו לא סובלניים. אם אנחנו נמשיך לעשות סגרגציה לילדים שלנו כי המדיניות הפדגוגית שלכם אומרת שסייעת היא דבר רע, זה רע לא רק לילדים שלנו אלא לכל מדינת ישראל.

אני לא מבינה איך את יושבת פה, ואני מצטערת שאני עושה את זה באופן אישי, ואומרת שסייעת לילד זה דבר רע, שמונע ממנו עצמאות. אחר כך את יושבת בוועדת דורנר ואומרת שסייעת זה דבר נפלא. אני לא מבינה את זה.

ניגשתי לרחל שוקן, שמפקחת על החינוך המיוחד בתל-אביב לפני חג החנוכה. אמרתי לה שהחג מתקרב ואתם, משרד החינוך, מעביר משכורת ל-‎365 יום. אני רוצה את הסייעת של הילד שלי גם בחג. יש לו תכנית מובנית ואני לא יכולה להפסיק את התכנית שלו לשבוע. אני לא עובדת בגללו, אני יושבת בבית, אבל מה הייתי עושה אם הייתי צריכה לצאת לעבודה. לילד שלי יש תכנית, הוא עובד לפי התכנית ואי אפשר להפסיק לו את התכנית לשבוע. לצערי, כל מה שאמרתי לא עניין אותה. התקשרתי לעירייה ואמרו לי שלא יכולים לתת. אם הייתי נותנת את זה באופן פרטי זה היה עולה לי ‎1,000 שקל, אבל אין לי את הסכום הזה. אני לא עובדת. פניתי למשרד החינוך, החזירו אותי לעירייה ומהעירייה למשרד החינוך. כל החופש הילד שלי היה בבית, איתי והכסף עובר לשלטון המקומי.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

אנחנו נשמע את תגובת נציג השלטון המקומי כי זה עלה גם בפעם שעברה וזה דבר חמור. העיריות קיבלו כסף ממשרד החינוך אבל הן שמו את הכסף בקופה ולא נתנו לילדים את הסייעות.

פיני קבלו:

בדרך כלל זה נכנס לכספי חינוך ואנחנו יודעים שיש עליהם חוק, שלא ניתן לעשות בהם שום שימוש אלא רק למטרות חינוך. אם יש תלונות במקומות מסוימים...

רויטל לן-כהן:

בכל הארץ.

פיני קבלו:

מי שיעשה בכספי חינוך שימוש למטרות אחרות, הענישה מאד חמורה כלפי ראש הרשות.

רויטל לן-כהן:

אני אומרת לך שבשום מקום בארץ אף ילד שנמצא בחינוך המיוחד והולך לשילוב בחינוך הרגיל לא קיבל סייעת. אין אף ילד כזה. אפס.

פיני קבלו:

ובמשרד החינוך העבירו את התקציב?

רויטל לן-כהן:

יהודה כץ ממשרד החינוך אמר לי: אנחנו מעבירים לכל יום בשנה.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

זה לא קשור רק לחנוכה.

רות פן:

סייעות לא עובדות בבית אלא רק במוסד חינוכי.

רויטל לן-כהן:

לא רוצה שיעבדו בבית. יש ספריה, יש מתנ"ס ויש אלף ואחד מקומות.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

זה לא רק זה. אתם מעבירים את הכסף ושאלתי אתכם גם בפעם שעברה איך אתם לא עושים פיקוח על הכסף שאתם מעבירים. לא היתה לכם תשובה בפעם שעברה והבנתי את זה, אבל הפעם היתה צריכה להיות לכם תשובה לזה.
רות פן:

גם לחשבות אין תשובה. שאלנו והם אומרים שהרשות המקומית צריכה לתת את זה.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

לא יכול להיות שהחשבות מעבירה כסף וזה סתם בזבוז כספי ציבור. אני כבר לא מדבר עכשיו על הילדים. אתם מעבירים כסף אבל הוא לא מגיע לילדים.

פיני קבלו:

אני מוכן לעשות בדיקה בנושא הזה.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

זאת תהיה אחת ההחלטות שלנו בסיכום הדיון. תתנו לנו תשובה ואנחנו נעביר אותה להורים.

פיני קבלו:

אנחנו נדרוש חזרה את הכספים.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

אנחנו לא מעוניינים לדרוש חזרה את הכספים. אנחנו מעוניינים שיעזרו לילדים. אמרתי שזה גם בזבוז כספי ציבור, אבל הם לא רוצים שיחזירו כסף.

רויטל לן-כהן:

אני רוצה להפנות אותך למסמך של יובל, שבו יש ציטוט מחוזר מנכ"ל לגבי תכנית השילוב ומסגרות החינוך הרגיל. בפסקה השלישית כתוב כך: "בחוזר מפורטים התנאים לקבלת זכאות לתמיכה מסובסדת וכן עקרונות שונים להפעלת תמיכה זו. בין העקרונות המצוינים בחוזר מצוין כי: מטרת התכנית היחידנית היא לפתח את עצמאותו של התלמיד ולצמצם מידי שנה ככל האפשר את היקף הסיוע". איך אפשר לצמצם את היקף הסיוע שלו? הוא נכה, איך זו מטרה בחוזר מנכ"ל? הילד שלי לא מבין, לא מסוגל, אין לו למידה ספונטנית של תהליכים חברתיים. הוא לא מבין. הוא לא יבין לעולם כמו שנכה לעולם לא יקום מכסא גלגלים ויתחיל ללכת. זה לא יקרה. תצאו מהגישה הזאת. זה לא יקרה.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

מה ההכשרה המקצועית שאתם דורשים מהסייעות?

רות פן:

הסייעות הן בעלות ‎12 שנות לימוד.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

כל האנשים הם בעלי ‎12 שנות לימוד.

רות פן:

יש תכנית אב להשתלמות לסייעות, שהעברנו לרשות המקומית ועשינו את זה בשיתוף איתם ועם משרד הפנים.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

כל סייעת עברה את ההשתלמות?
רויטל לן-כהן:

לא.

פיני קבלו:

גם לא עומדים ב-‎12 שנות לימוד. אני מכיר את זה מקרוב.

רות פן:

מי שעובדת כסייעת היא לא עם הכשרה להוראה, כי אז מדובר במורה.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

אני מבין שהגבת בנושא הספרית. אין לנו שום דבר נגד ספריות, אבל אתם אומרים שגם ספרית היא הכשרה יותר ממה שדרוש לתפקיד הזה. בעצם לא דרוש שום דבר וכל אדם, לא משנה אם הוא למד בבית ספר ‎8 או ‎10 שנים, יכול לעבוד בזה. אתה אומר שהעיריות מעסיקות גם אנשים שלא גמרו ‎12 שנות לימוד.

פיני קבלו:

נכון. לא בהכרח.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

חוץ מ-‎12 שנות לימוד, מה עוד? שום דבר מעבר לכך. לא פלא שהתוצאות כל כך לא טובות. אם הייתם דורשים הכשרה מתאימה, ואני לא מדבר על מורה, הרי אלה ילדים עם בעיות מורכבות, אני מניח שהתוצאות היו טובות. אני חושב שאני יודע מה תגידי, שגם אם יש להם את מלוא ההכשרה, עדיין המחקר מראה שזה לא מועיל.

רות פן:

זה נכון. זאת לא בעיה פשוטה. גם בעולם המערבי בדרך כלל הסייעות מוכשרות לעבודתן תוך כדי העבודה וזה נעשה מצוות בית הספר. הסייעות משתתפות בכל תהליכי הלמידה שעובר צוות בית הספר. יש אנשים שלנצח נצחים יצטרכו את הסייעת ככלי סיוע לחיים עצמאיים. אם תיקח לי את המשקפיים אני לא אוכל לדבר איתך כי אני לא אראה אותך. יש אנשים שמסתבר שהם כן צריכים את הסיוע, אבל הם לא אנשים רבים. אנחנו אומרים שלמרות שנראה לעין שמוכרחים, המאמץ צריך להיות להוריד את הסיוע לאט לאט ולהגביר את העצמאות. מדובר לא רק בעצמאות ללכת לשירותים אלא במובן של החלטות, מה אני עושה עם החיים שלי וכו'.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

אם יש סייעת טובה היא יכולה לעזור לילד לפתח גם תכונות של עצמאות. רות, את קצת סותרת את עצמך.

רות פן:

הפריבילגיה של בית הספר היא בכך שהיא לא צריכה להסתמך על בן אדם אחד. במשך החיים, כשאדם הוא בן ‎21 אין לו צוות שלם כמו בבית הספר ואז יהיה צמוד אליו אדם אחד. לא נכון מבחינה מקצועית שיהיה אותו אדם על יד אותו ילד וצריך את השוני, אנשים שונים עם גישות שונות לילד כדי שהוא יתקדם בתחומים השונים של הלמידה שהוא צריך להתקדם בהם. זאת נקודה מקצועית.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

יכול להיות שהגישה הכללית שלך נכונה, אבל יכול להיות שאצל ילדים עם בעיות מסוימות זה לא עובד. מה שמפריע לי בגישה שלך הוא שלא יכול להיות שלכל הילדים יהיה אותו פתרון. אמרת שאת בלי משקפיים את לא רואה ובשביל חלק מהילדים זה המשקפיים שלהם, זה כסא הגלגלים שלהם.

רות פן:

יש להם צוות שלם שעושה את זה. אני אומרת שזה לא צריך להיות אותו אדם מ-‎8 עד ‎12. יכולים להיות שני אנשים שונים ורצוי שיהיו שניים-שלושה אנשים שונים כי לכל אחד יש גישה אחרת לילד. אנחנו יכולים לראות באיזו גישה הוא יכול להתפתח.

רויטל לן-כהן:

אחד הקשיים של הילדים האוטיסטים הם לעשות את השוני, את ההחלפות. הילד שלי בהחלפות האלה מגמגם. אתה יודע מה זה עושה לו בגן כשהוא מגמגם? זה גומר אותו מבחינה חברתית. הוא לא עומד בשינויים האלה.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

רות, האם לא יכול להיות שמה שנכון לאחד לא נכון לכל הסוגים ולכל הילדים?

רות פן:

לכן יש פריבילגיה לצוות בית הספר לומר שלילד הזה מתוך הפול של כל הסייעות תהיה אותה סייעת שתלווה אותו במשך כל ימות השבוע.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

אם אני הייתי מנהל בית ספר והייתי מקבל הנחיות, כפי שכתוב כאן בחוזר מנכ"ל, לא הייתי עושה מה שאת אומרת.

רוני גינת:

בראוו.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

אני בדיון ענייני. אני חושב שאתם צריכים להוציא חוזר מנכ"ל על המדיניות הכוללת, אבל לילדים מסוימים יש צרכים מיוחדים.

רות פן:

אני מקבלת את דבריך ומודה לך על כך שהבהרת את הנקודה הזאת.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

אני מכיר את רות שנים רבות והיא לא פה כדי להקשות עליכם אלא כדי לפתור את הבעיות. אני לא אומר שזה נכון לגבי כל אחד שעובד במערכת, אבל אני יודע שזה נכון לגביה. לכן, בואו נהיה קונסטרוקטיביים. אני רוצה לקרוא מה שכתוב במסמך של יובל על הסייעות הרפואיות - "יצויין כי עקב שינוי שנערך במבנה הארגוני של שירותי הבריאות לתלמיד הועברה האחריות למתן שירותים אלה בפועל ממשרד הבריאות לאגודה לבריאות הציבור. במקביל היה צורך בכריכת הסכם חדש למימון השירותים בין עמותה זו לבין משרד החינוך". דווח לנו לפני כשישה שבועות שההסכם הזה מעולם לא נחתם. אתם יכולים לומר לנו אם זה נחתם או לא? אנחנו מתנגדים לכל התהליך הזה, אבל אנחנו רוצים לדעת מה קורה. כל הסייעות הרפואיות תלויות בהסכם בין משרד החינוך לבין העמותה של האגודה לבריאות הציבור.

רות פן:

זה שייך לגברת ליבנה. זה לא תחום שלנו בכלל.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

אני מבקש מכם לבדוק את זה כי זה קשור ודאי לחינוך המיוחד ומייד להודיע לנו בחזרה. שנית, אם אתם חושבים שהעסק הזה לא עובד, תגידו. אתם אנשי מקצוע ואם אתם חושבים שכתוצאה מההפרטה הזאת לאגודה לבריאות הציבור הילדים סובלים, תגידו. תגידו באופן מקצועי.

עו"ד טובה רקנטי:

אני לא רוצה להמעיט בחשיבות של אף אחד מהמקרים האלה, אבל אני רוצה להתקשר למשפט האחרון של אדוני, שאמר שמשרד החינוך צריך לשנות את חוזר המנכ"ל שהוקרא כאן. פנינו למשרד החינוך בעקבות פנייה של הציבור שעסקה בסייעות לפני תשעה חודשים. מדובר בילד שנכנס למערכת החינוך בכיתה א' ונזקק לסייעת כפי שהיתה לו בשנים הקודמות, אלא שאז הוא קיבל אותה ממשרד הרווחה. הוא נכנס למערכת החינוך וועדת השילוב, שהתכנסה כדי להקצות לו את הסייעת, מתכנסת על פי חוזר מנכ"ל אחרי תחילת שנת הלימודים. במשך שלושת החודשים הראשונים לשנת הלימודים הוא היה ללא סייעת והוא בעצם הפסיד את החודשים האלה. לאחר שכבר התכנסה הוועדה הסתבר שאין שעות סייעת במלאי. בעקבות המקרה הזה עמדנו מול משרד החינוך והובטח לנו שייכתב חוזר מנכ"ל, שיעביר את מועד כינוס הוועדות לשנת הלימודים שלפני כן, כדי שילדים שנכנסים למערכת החינוך יקבלו את מלוא השעות שמגיעות להם ביום הראשון. אנחנו נמצאים תשעה חודשים אחרי ההבטחה של משרד החינוך וחוזר מנכ"ל לא נכתב עדיין, וזה אחרי תזכורות חוזרות ונשנות. אם אדוני מבקש לכתוב חוזר מנכ"ל או לשנות את חוזר המנכ"ל, אנחנו מבקשים לצרף את הנושא הזה ושחוזרי המנכ"ל ייכתבו.

רות פן:

זה נכתב. יש הנחיה בחוזר מנכ"ל לוועדות שילוב להתכנס בשנת הלימודים הקודמת. אפילו הנחינו איפה זה יהיה, לא בגן שבו הוא לומד אלא כבר בבית הספר. ההנחיה קיימת בחוזר מנכ"ל. החוזר פורסם מזמן.

עו"ד טובה רקנטי:

בפועל הוועדות מתכנסות אחרי תחילת שנת הלימודים ולילדים אין סייעת מהיום הראשון ואין סייעת בכלל.

רות פן:

בית ספר שקולט ילד לא מכיר אותו. גם הורים מבקשים ועדות בגיל הזה.

עו"ד טובה רקנטי:

אנחנו מעוניינים לפרסם הנחיות באתר שלנו כדי שהורים יידעו מתי לפנות. כבר תשעה חודשים לא קיבלנו מכם חוזר.

רות פן:

את החוזרים לא מקבלים, הם מפורסמים באתר של משרד החינוך.

עו"ד טובה רקנטי:

אנחנו עומדים מול הלשכה המשפטית, הובטח לנו שחוזר ייכתב ויועבר, אבל הוא לא נכתב ולא הועבר.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

מאחר ויש פה ויכוח עובדתי, אפשר לפתוח את האתר של משרד החינוך ולראות אם זה כתוב או שזה לא כתוב. אני מבקש ממזכירת הוועדה לפתוח עכשיו את האתר של משרד החינוך ומבקש מרות להנחות אותה.

רות פן:

אני לא זוכרת איך קוראים לו. יש כל כך הרבה חוזרים.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

אנחנו נבדוק את זה עכשיו ואם לא, זה ייכתב.

שמעון נעמן:

הבת שלי לומדת בכיתה ו' בבית ספר און בתל-אביב לחינוך מיוחד. הבת שלי היא אחד המקרים המורכבים ביותר בבית הספר. היא לא מתקשרת, היא עם ארבע גפיים משותקות, היא לא רואה וברוב הזמן היא מקיאה זמן. כרגע היא נמצאת בבית שבועיים וחצי כי כל הזמן היא חולה. היא אדם שבקושי חי ואני לא יודע עוד כמה זמן היא תחיה. לבת שלי היתה סייעת בחמש השנים האחרונות ושכנעו אותי שעצמאות היא דבר טוב. הסתפקנו בסייעת אישית ל-‎24 שעות לפני שקיצצו לנו גם אותה. בימים שלא היתה סייעת אישית שברו לה את הרגל פעמיים בבית הספר, היא נפלה מרמפה תוך כדי אימון על הכסא הממונע ופינו אותה לבית החולים דנה. כל זה קרה כשלא היתה סייעת בבית הספר. אני לא מדבר על צרכים שצריך להחליף לה, רוק שהיא מייררת, היא לא מסוגלת להבחין בין קור לחום. רוב הזמן הבת שלי חולה ואין שירותי שח"ל. זה כתוב, אז מה?

היו"ר מיכאל מלכיאור:

זה אחד החוקים שמשרד החינוך החליט לא לקיים. כך נאמר לנו בוועדה.

שמעון נעמן:

בשנה שעברה היו בכיתה של הבת שלי שתי סייעות פלוס סייעת אישית. היום יש רק סייעת אחת ואין סייעת תגבור. יותר מזה, הסייעת של הכיתה המקבילה לא נמצאת בימי שישי ומביאים סטודנטית שנמצאת שם לשתי כיתות.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

הבנו את המקרה. הרי לא עשיתם קישור בין סייעות התגבור לבין המקרים שבהם נלקחו סייעות אישיות.

רות פן:

עשינו.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

לא, אני יודע שלא. אחר כך יצאה הוראה ביום שנפגשתי עם המנכ"לית לנסות לנתב את סייעות התגבור הנוספות לכיתות שמהן נלקחו סייעות.

רות פן:

זה היה כך מתחילת השנה.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

זה לא עבר לשטח. אנחנו שומעים פה על מקרה קלאסי, שבו יש היום סייעת תגבור בכיתה ואין סייעת אישית. זה אומר שעינת היא בלי הכלי הזה.

שמעון נעמן:

הגשנו בג"ץ.

רות פן:

לפי הנתונים שלי לא היתה לה סייעת צמודה בשנה שעברה.

שמעון נעמן:

רק משרד החינוך מסוגל להגיד דברים כאלה. כנראה שאתם לא יודעים מימינכם ומשמאלכם. מאיפה אתם לוקחים את הנתונים?

היו"ר מיכאל מלכיאור:

אנחנו כנסת, לא הגוף המבצע. אני לא יכול לצפות ממי שמייצג את משרד החינוך שיהיה לו כל תיק של כל מקרה שיבוא בפנינו. זה לא התפקיד שלנו אלא של אלון. אין לי ספק שאתה אומר אמת ושנתנו לה נתונים לא נכונים.

שמעון נעמן:

אני יכול להביא את הסייעת, ושהיא תדבר.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

רות, כנראה נתנו לך אינפורמציה לא נכונה. הרי בדיוק בשביל מקרה כזה אומרת השרה שיש לה נציג אישי, הוא ייכנס ויבדוק אם יש במערכת אינפורמציה לא נכונה. לפי הסיפור ששמענו פה אין לי ספק שהסייעת שהיתה בשנה שעברה צריכה להמשיך גם השנה. כנראה שאין גם סייעת תגבור, אבל מאחר ואין לכם אינפורמציה מלאה על המקרה הזה, אני מציע שלא נדבר עליו אלא שאלון ייקח על עצמו את העניין בתוקף תפקידו וידווח לוועדה מה הוא עשה עם המקרה הזה. תבדקו מה האינפורמציה הנכונה ולפי הסיפור ששמעתי אני מניח שיש טעות.

נועה דהב:

את הסיפור של הבת שלי סיפרתי בפעם הקודמת ואני לא רוצה להעלות אותו מחדש. לגבי ביטול הסייעות בחינוך המיוחד וההמרה שלו בסייעות תגבור, מתחילת השנה אנחנו שומעים שזאת רק החלפה של שם. אבל זאת לא רק החלפה של שם אלא זאת סייעת בתפקיד אחר. בגלל שזאת סייעת בתפקיד אחר והיא מוקצית אחרת הילדים לא היו בבית הספר בתחילת השנה כי השעות לא הגיעו ב-‎1 בספטמבר. בוטלו הסייעות האישיות אבל בית הספר התחיל את שנת הלימודים שלו עם אותו גודל סל תגבור כמו בשנה הקודמת, אבל הוצאו מבית הספר ‎X סייעות אישיות ולכן ‎X ילדים ישבו לבד.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

זאת בדיוק הנקודה שניסיתי לברר קודם לכן. רות אמרה חד משמעית שסייעות התגבור היו לפני תחילת שנת הלימודים.

נועה דהב:

השעות הגיעו באמצע נובמבר והבת שלי ישבה לבד עד אמצע נובמבר ובשנה שעברה היתה לה סייעת אישית ל-‎30 שעות.

רות פן:

כנראה זה כשל טכני.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

להגיד שזה כשל טכני זה כמו להגיד שכיתה יושבת בלי מורה בכיתה. זה כשל מאד מהותי.

רות פן:

אני מסכימה איתך.

משה רוטמן:

לגבי שני החברים שדיברו - משרד החינוך אומר שעינת לא קיבלה אשתקד סייעת אישית, ואנחנו יודעים שזה לא נכון. בית הספר תוגבר בעוד ‎217 שעות סייעת בנוסף לסייעת הכיתתית.

נועה דהב:

סל התגבור לא תוגבר ב-‎1 בספמטמבר והילדים ישבו לבד ובמקרה האישי שלי יערה ישבה לבד חודשיים וחצי, שזה המון זמן. בשיטה הנוכחית, כשאין סייעות אישיות, אין שום דרך להבטיח שזה לא יקרה שוב ב-‎1 בספטמבר שנה הבאה. סל התגבור גמיש, אין קריטריונים ברורים ופעמים רבות קורה שבית הספר מקבל באוגוסט סל תגבור בגודל מינימלי כדי להתחיל לעבוד והשעות מגיעות בנובמבר-דצמבר. הילדים שלנו לא יכולים לחכות לנובמבר-דצמבר. בהקצאה הראשונית שמו את הצורך של כיתות שלמות מעל לצרכים של ילדים ספציפיים, אבל אני לא יכולה להיכנס לחדר המנהלת ולהתווכח איתה. זה לא שוק ולא נכון לעשות את זה. יש לי הרבה מאד כבוד אליה ואל שיקול הדעת שלה. בקיץ היא רצתה להגיש בקשה לסייעת אישית, אבל לא היה למי להגיש. נכון שיש היום בכיתה סייעת תגבור, אבל סייעת תגבור היא לא סייעת אישית. המטלות של יערה נופלות היום על שתיים-שלוש סייעות נוספות בנוסף לתפקידים הבית ספריים שלהם, ולכן הן מחלקות את זה ביניהן. הילדים שלנו מורכבים, צריך להכיר את הילד מקרוב ויש משמעות לזה שלא אדם אחד מטפל בהם.

יצאתי אתמול מפגישה עם המורה וקלינאית התקשורת על אותה עבודה אינטגרטיבית, שדיברת עליה בפעם הקודמת כל כך יפה, עם רשימה של הדברים שלא נוכל לעשות השנה כי אין סייעת אישית. צריך להחליף את לוח התקשורת של יערה - אני תכף בוכה - כי היה רעיון נפלא איך צריך לבנות אותו, אבל אי אפשר לממש אותו כי אין סייעת אישית צמודה ליערה. עכשיו תאמרי לי איך אני ישנה בלילה.

סייעות התגבור לא מכסות לנו את הפעילות בחופשות. יערה בילתה את חנוכה בבית כי לא היה מספיק צוות בכיתה. נניח שאת פסח אני אספוג, אבל מה אני עושה בקיץ חודש וחצי? יערה תשב בבית כי אין מספיק צוות? כשאין מספיק צוות קודם מכסים כיתות ורק אחר כך מכסים צרכים של ילדים אינדיבידואליים?

רות פן:

הסייעות ממשיכות לעבוד.

נועה דהב:

הן לא נמצאות. סייעות בית הספר יכולות לבחור האם הן עובדות או לא.

רות פן:

הן חייבות לעבוד.

נועה דהב:

יש שתי כיתות ב' עם ארבע סייעות, איחדו את שתי הכיתות בחופשת חנוכה והיו שם שתי סייעות. במצב כזה אני לא שולחת את יערה כי פעילות החופשה לא מתאימה לה וצריך להיות מישהו שיודע לתווך לה ולהוציא אותה, אחרת אני באה בצהריים ומוצאת אותה בוכה.

רות פן:

זה לא שייך לסייעת. הצוות החינוכי לא חייב לעבוד, אבל הסייעות עובדות. אני מחזיקה את המכתבים של המנהלת בבית הספר און, איך היא רואה את הדברים מנקודת המבט שלה. אלה דברים אישיים ומה שאמא יכולה לספר בוועדה אני לא יכולה לקרוא בפני כולם. יש פה עדות של מנהלת בית הספר, שבאמת חושבת מבחינה מקצועית שאין צורך בסייעת אישית כי הילדה מתקדמת בהתאם למה שהיא צריכה.

נועה דהב:

בשנה שעברה היא חשבה שהיא כן צריכה. בשנה שעברה היו ‎30 שעות ותחיה חשבה שהיא כן צריכה. ביוני ישבה תחיה עם צוות בית הספר להכין את המסמכים והיום היא חושבת שהיא לא צריכה? קחי את סייעת התגבור ותני לי סייעת אישית. זאת השאלה שצריך לשאול - האם יש צורך בסייעת אישית במקום סייעת התגבור. סייעת התגבור איננה תחליף. רות, אני אהיה הראשונה שהשעות האלה יילכו ויירדו כי היא לא תצטרך אותן, אבל היום היא צריכה אותן. היא ממשיכה להתקדם, היא נפלאה ונהדרת, אבל בחודשיים הראשונים של השנה היא לא רצתה ללכת לבית הספר. זאת ילדה שהלימודים זה הכייף שלה.

רות פן:

והיום היא רוצה ללכת?

נועה דהב:

יערה בסדר עם תחלופה של שלושה אנשים סביבה, אבל מה שלא בסדר הוא שחלק מהעבודה לא נעשית בגלל זה.

רות פן:

העבודה תיעשה. את מה שאמרת עכשיו צריך לבדוק.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

ההחלפה בין הסייעת האישית לסייעת התגבור תגרום לכך שכל מיני משימות, שקודם כן בוצעו, לא מתבצעות עכשיו.

רות פן:

אני מסכימה איתך.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

אם יתברר שהמשימות לא מבוצעות היום, צריך לתת הוראה שהמשימות תהיינה מבוצעות או להחזיר לה את הסייעת האישית.

רות פן:

זה מוזר בעיניי.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

לי זה לא נשמע כל כך מוזר. אני מבין שכאשר יש סייעת אישית, במיוחד כשיש מישהי טובה ומוכשרת, אפשר לעשות איתה תכנית. כשיש סייעת תגבור אין זמן למשימות אישיות מול כל תלמיד ותלמיד. זה הגיון פשוט. אני מבין שלפי התפיסה שלך זה לא צריך לקרות, אבל יש פה עיוות.

רות פן:

זה עניין של הנחיה לבית הספר איך צריך לעבוד.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

יש פה עדות מפורטת על הדברים שלא נעשו.

רות פן:

צריך לבדוק את דרך העבודה של בית הספר.

נועה דהב:

אחד היתרונות הגדולים של סייעת אישית היה שניתן היה לבחור מישהי שבאמת מתאימה פרופר לילד. יערה, עם המורכבות שלה לאורך השנים, מעולם לא היתה לה סייעת שכל מה שהיה לה היה ‎12 שנות לימוד. הסייעת של יערה בשנה שעברה היתה אקדמאית, שעשתה הסבה להוראה לחינוך מיוחד.

רות פן:

היא מורה.

נועה דהב:

כשאתה מאתגר אותה לילדה כמו יערה, בלי להוסיף לה שקל למשכורת אני יכולה להביא אותה לעבוד ולעשות את זה. עם הסייעות שיש היום בבית הספר יש בעיה.

רות פן:

בסדר העדיפויות שלנו, כשאנחנו מבקשים תקציב לשילוב, למשל, את רוב הדרישות אנחנו שמים על שעות הוראה, כי אנחנו חושבים שאם כבר לתגבר את מספר השעות ומישהו עובד עם הילד בשילוב, זה צריך להיות מורה ולא סייעת. לכן, תכנית השילוב שהגשנו וביקשנו תוספת של ‎400 מיליון ואת ההשוואה של התקציב עבור ילד משולב למה שמקבל ילד בחינוך המיוחד, הסתמכה בעיקר על שעות הוראה כי אנחנו רוצים אנשים עם תואר ראשון ועם תעודת הוראה בחינוך מיוחד.

רויטל לן-כהן:

תשלמו בהתאם. הם לא חייבים להיות מורים, אבל הם עדיין צריכים לקבל משכורת ראויה.

רות פן:

הסכמי העבודה עם הסייעות שייכים להסתדרות הפקידים, לא לי. נכון שאם היינו שמים לכל ילד כזה מורה, הכל היה נראה אחרת, אבל אי אפשר לשים היום שתי מורות בכיתה.

נועה דהב:

סייעת אישית נתנה גמישות לבחור את האדם המתאים עבור מקרים מורכבים.

רות פן:

כי היא מורה.

נועה דהב:

בשנה אחת היתה לי מורה ובשנה אחרת היתה לי גננת. רות, לא חכמה לשבת פה היום ולהגיד שיערה התקדמה.

רות פן:

ובזכותכם היא תתקדם לנצח.

נועה דהב:

אבל אני לא עובדת כבר שמונה שנים בגלל זה. אני יושבת בבית ומכינה את החומר כי אין בבית הספר שעות להכנת חומר. אתם טוענים שהורים הם לא אנשי מקצוע.

רות פן:

הורים לא צריכים להיות אנשי מקצוע.

נועה דהב:

אני לא פיזיותרפיסטית, לא קלינאית תקשורת ולא מרפאה בעיסוק, אבל ביערה פרופר אף קלינאית תקשורת לא תביס אותי. אני יכולה לשבת מולה ולנהל שיחה סופר מקצועית. אל תשלחו אותנו לשיחות ניחומים עם המפקחת. אני לא צריכה את זה. את אומרת שתחיה לא יודעת שהגשתי בקשה? יכול להיות. אני סומכת על כך שהיא נתנה לי את הפתרון המקסימלי שהיא יכולה לתת, אבל אין לה מספיק כלים. אני לא יושבת היום לדבר על זה עם מישהו שאין לו כלים לשנות את ההחלטה.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

סיכמנו שהעניין, גם הפרטי וגם העקרוני, ייבדק. בזכות זה שאת אמא מדהימה היתה לך גם תושיה לדאוג שהסייעת תהיה מהכי טובות.

נועה דהב:

בית הספר מצא אותה, לא אני. כל הקרדיט לבית הספר.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

אם אני הייתי מנהל בית ספר עם ילד שלך, גם אני הייתי דואג לזה. כך זה בחברה שלנו, לצערי או למזלי, כי יש לזה גם היבטים טובים. העניין ייבדק גם בהיבט של יערה וגם בהיבט העקרוני.

ישראל שמיר:

יש לי ילדה שחולה ‎SMA, שזאת מחלת ניוון שרירים. הילדה לא זזה, יש לה מכונת הנשמה והיא מוזנת דרך גסטרו. היא לא זזה בכלל והיא צריכה טיפול סיעודי במשך ‎24 שעות כולל השגחה בלילה. ביקשנו סייעת לבית הספר ונענינו בשלילה. היא צריכה השגחה כי צריך לעשות לה גם סקשן. אמרו לנו לא מוחלט, ובגלל זה לקחנו פיליפינית, שעולה לנו הון כסף. יש לי עוד שני ילדים גדולים, יש לי בית לפרנס ואשתי עובדת. אם היתה לי סייעת, לא הייתי צריך את הפיליפינית.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

הפיליפינית הולכת איתה לבית הספר?

ישראל שמיר:

כן.

יהודית גידלי:

יש לו מזל כי יש בתי ספר שלא מוכנים שייכנסו אנשים אחרים.

ישראל שמיר:

אם היתה לה סייעת משבע בבוקר עד שתיים בצהריים, לא הייתי צריך פיליפינית. הפיליפינית עולה לי כ-‎1,000 דולר לחודש. זה לא מספיק, כי אחר כך הן תובעות אותך בבית המשפט ובית המשפט, שרוצה להיות יפה נפש, נותן להם. קרה לי מקרה כזה לא מזמן וזה בגלל שאנחנו מעסיקים אותם שעות שהן מעבר לחוקי מדינת ישראל. אם היתה לי סייעת משבע בבוקר עד שתיים בצהריים, לא הייתי צריך את הפיליפינית. תודה על ההקשבה.

רות פן:

בדיוק לטובת הילדים האלה יש אחיות שבאות לבית הספר. זהו בית ספר לחינוך מיוחד, שמקבל הרבה מאד שעות של אחיות, לא של סייעות. מדובר בטיפול רפואי שהילדה צריכה לקבל.

משה רוטמן:

כשלילד יש סקשן הוא לא יכול לחכות לאחות שנמצאת במקום אחר. יכולה להיות תפנית ותוך שלוש דקות הילדה יכולה למות.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

אין יותר אחיות.

רות פן:

בחינוך המיוחד יש סייעות רפואיות שאנחנו מממנים.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

אתם מממנים אותם כחלק מההסכם.

רות פן:

לא, זה שייך לחוק חינוך מיוחד.

דפנה אזרזר:

יש אחת לכל בית ספר.

רות פן:

אנחנו קונים אחיות בהרבה מאד כסף לחינוך מיוחד, בוודאי היכן שיש ילדים מהסוג הזה והם מטופלים על ידי אחיות בנוסף להדרכה שהאחות נותנת. הסייעת מגיעה כשצריך לעשות את הטיפול. זה דבר שנעשה פר ילד ופר טיפול. ההחלטה היא רפואית.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

ומה קורה בפועל?

רות פן:

היא צריכה לעשות את זה.

רויטל לן-כהן:

אבל יש אחת בבית הספר ויש עשרה ילדים שצריכים את זה באותו זמן.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

כנראה זה לא עובד. ביקשתי שיבדקו את ההסכם עם משרד הבריאות ואני רוצה לקרוא את התגובה. המפקחת על תחום הבריאות במשרד, עירית ליבנה, אומרת שכן נחתם הסכם, אבל היא לא יודעת פרטים והכל נמצא בלשכה המשפטית. הלשכה המשפטית אומרת שהיא לא יודעת אם נחתם הסכם ומפנה ללאה שקד ואלייך לגבי השאלה האם נחתם הסכם או לא. מדובר בהסכם לגבי הסייעות הרפואיות.

רות פן:

לאה שקד לא מטפלת בזה.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

את זה צריך לספר ללשכה המשפטית.

רויטל לן-כהן:

כבודו, כך נראים החיים שלנו. יד ימין ויד שמאל שמטפלות בילדים שלנו לא מחוברות לאותו גוף ובוודאי לא מחוברות לראש.

ליאורה רופמן:

לגבי הילדים המשולבים - יש כ-‎70,000 ילדים משולבים בחינוך ולא כולם צריכים סייעות. כ-‎3,000 ילדים צריכים סייעת ולפי המודל שהוצג פה קודם אין מי שבחינוך הרגיל ייתן להן הכשרה ותמיכה, כי גם המורות וגם הצוות בחינוך הרגיל אין להם מספיק כישורים ואין להם את ההכשרה המתאימה לעבוד עם הילדים המשולבים.

רוני גינת:

הבן שלי רועי רפאל גינת לומד בבית הספר אור, כיתה ג', בן ‎11. בגיל שנה ושלושה חודשים הבן שלי חלה בגידול סרטני והיה במצב של בין חיים למוות. הוא היה כחודשיים בבית החולים ונלחמנו על חייו. הוציאו גידול של ‎6 סנטימטר מהראש, הוא איבד את מאור עיניו בניתוח הראשון והוא עבר שבעה טיפולים בראש. היינו בטיפולים כימותרפיים, ש-‎70% ממי שמקבלים אותם מתים. הרבה מהסובבים אותנו אינם. במשך שנתיים לא עבדתי והייתי בבית החולים צמוד אליו עם המשפחה הקרובה והרחבה. היום רועי שלי מוגדר כאוטיסט, מוגדר כ-‎CP, הוא לא רואה, הוא לא הולך לבד, הוא לא גמול מטיטולים ומצד שני הוא גאון במוסיקה - מנגן מוצרט, בטהובן ובאך ביד אחת על פסנתר וליווה את מתי כספי. בשנה שעברה היתה לו סייעת צמודה והשנה לא היתה סייעת, אבל אף אחד לא ידע שאין סייעת. גם בבית הספר לא ידעו על כך.

אנחנו יושבים כאן ומדברים כאילו אנחנו משני צידי המתרס. במקצוע שלי אני מנהל מפעל וכשמישהו אומר לי שיש בעיה, אני יורד לבדוק בשטח. המכובדים שיושבים כאן צריכים להביא את התיאוריה לשטח ולבדוק. לא ייתכן שלי לא טוב ולה לא טוב כי אנחנו משועממים. ברוב המשפחות הללו בן זוג אחד לא עובד, וזה לא מתוך בחירה. גם מי שמרוויח ‎30,000 לא נמצא במצב של רווחה כי ההוצאות על הטיפול בילד מאד כבדות. אנחנו נמצאים כאן רק בגלל שמאד כואב לנו ומאד קשה לנו. בתחילת השנה לא עבדתי שלושה חודשים ורק דיברתי עם רות פן ועם ניצה ננר. ‎90% מהאנשים שדיברתי איתם אומרים לי שאני צודק, אבל במציאות יש שני רבדים - מצד אחד אתה צודק ומצד שני המצב נשאר סטטי. רועי שלי היה ברגרסיה במשך חודשיים ובחופש הגדול הוא ביקש ללכת לבית הספר כי הוא אוהב את בית הספר.
בחודשיים-שלושה האחרונים הוא לא רצה ללכת לבית הספר. אני מלביש אותו בבוקר ומוריד אותו להסעה, אבל הלב שלי נחמץ. זה לא בגלל שהצוות לא טוב או שהמנהלת לא נותנת מספיק. למנהלת ולצוות אין מספיק והם כורעים תחת הנטל. זה שידברו איתם וינחו איתם לא יעזור.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

היית בוועדת דורנר?

רוני גינת:

הייתי פעם אחת וקיבלתי אישור לבוא ולדבר בפני הוועדה על סייעות אישיות. הילד שלי לא יכול להתקדם בלי סייעת אישית. הוא לא רואה את הלוח, צריך מישהו שיפתח לו את המחברת, צריך מישהו שיתווך בינו לבין החומר הנלמד, צריך שמישהו יהיה פנוי לקחת אותו לשירותים, אחרת הוא יעשה. הוא ילד בן ‎11 ואנחנו בתהליכי גמילה שלוש שנים. אנחנו מאד חזקים, אבל הבירוקרטיה וחוסר התקשורת בינינו לבין האנשים שאמורים לתת לנו פרתון כבדים מאד. לנו קשה, קשה מאד.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

האם יש היום בכיתה סייעת תגבור שלא היתה בשנה שעברה?

רוני גינת:

בכיתה של הבן שלי היו בשנה שעברה חמישה תלמידים, היתה סייעת אישית, מורה ועוד שתי סייעות. היום יש שמונה ילדים, יש מורה, יש סייעת ולאחרונה נכנסה עוד סייעת. זה לא מספיק צוות לילדים עם צרכים כאלה.

נועה דהב:

זאת כיתה שהיו בה שתי סייעות אישיות בשנה שעברה.

רות פן:

יש פה דיווח של בית הספר שנאמר בו כך - בשנת הלימודים הנוכחית הילד נמצא בכיתה שבה שבעה תלמידים ונכון לעכשיו נמצאים באופן קבוע שלושה מבוגרים. פעמיים בשבוע מצטרפת לצוות הכיתה בשעות הבוקר סטודנטית. במהלך היום יוצאים לסירוגין תלמידים לטיפולים פרטניים ונשארים ‎4-6 תלמידים.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

חוץ מזה שהוא סופר שמונה תלמידים והמנהלת סופרת שבעה תלמידים, אני לא רואה הבדל.

רות פן:

לדעת המנהלת היא אומרת שהיא לא חושבת שמבחינה מקצועית הילד צריך סייעת צמודה. זה שיקול דעת של מנהלת בית ספר, שרואה את כל הצוות המקצועי שנמצא בו.

רויטל לן-כהן:

אולי כדאי להחליף אותה. איזה מין שיקול דעת זה?

רות פן:

יכולים להיות חילוקי דיעות.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

יש פה המון כאב ואלה הילדים שהחברה הכי מחויבת להם. יש פה תחושה של חוסר אונים של המערכת. בשנה שעברה היו בכיתה חמישה ילדים והיו שתי סייעות אישיות חוץ מהצוות שהיה בכיתה. השנה יש שבעה ילדים בכיתה.

רות פן:

הדברים האלה דינמיים. יכולים היום להיות שישה ומחר שבעה. גם קבוצות העבודה בבית הספר הן דבר דינמי ולכן השינויים במספר אנשי הצוות הם באחריות מנהלת בית הספר.

רוני גינת:

אבל צריך שיהיה להם ארסנל ואין להם מספיק.

נועה דהב:

הילד צריך קביעות ומישהו שמכיר אותו וילווה אותו לכל אורך הדרך.

רות פן:

זה לא ברור.

רוני גינת:

אני יושב פה בפעם השנייה, אני רואה את חבר הכנסת מלכיאור ויותר נעים לי מאשר בפעם הקודמת כי אני מכיר אותו. הבן שלי לא רואה, לא הולך לבד, צריך ללמוד את הלקויות שלו כי הוא מורכב.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

אם המנהל היה חושב שכן צריך סייעת אישית?

רות פן:

הוא היה נותן. מתוך פול של ‎1,275 שעות סיוע בבית ספר און, שזה אחד הרבים ביותר שיש בכלל במדינת ישראל, הוא היה לוקח ‎60 או ‎80 ואומר שזה מה שיהיה.

רוני גינת:

בשנה שעברה הבן שלי לא התקבל לבית הספר אלא אם כן תהיה לו סייעת אישית, ואני אמרתי שתהיה לו.

רות פן:

זאת הפרה של ההנחיות שלנו.

רוני גינת:

יש בעיה.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

מאחר וגם המנהלים תלויים ברצון הטוב שלכם...

רות פן:

הם קיבלו את זה. שעות העבודה נשארו אותן שעות ואנחנו לא רוצים שיסחטו הורים ויגידו להם להביא סייעת, אחרת לא יקבלו את הילדים שלהם לבית הספר.     

היו"ר מיכאל מלכיאור:

אבל את שומעת שמנהלת בית הספר העמידה את זה כתנאי בשנה שעברה.

רות פן:

כדי שזה לא יקרה אמרנו: אל תבואו להורים בדרישות. יש להם מספיק עם מה להתמודד בחיים. יש לכם פול ותעשו אותו.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

גם אם המנהל התעלם מחוזר מנכ"ל שפורסם, כנראה הוא חשב שצריך סייעת אישית.

רות פן:

אנחנו אומרים למנהל לא להעמיד את ההורים במצב כזה.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

אני מרגיש שאנחנו נמצאים עדיין רק בקצה הנושא הזה ואנחנו נמשיך לטפל בו. יש כמה דברים שכבר סיכמנו בישיבה הנוכחית - היתה לנו התחייבות לקבל מייד מהשלטון המקומי מה קורה עם כל הכסף שמועבר. רות, אני חושב שאת צריכה לבדוק את זה גם מהצד שלך. זה פשוט לא יכול להיות. אני רוצה תשובה תוך שבוע גם ממך וגם מהשלטון המקומי. קיבלנו התחייבות שאלון יירד לשטח, ייכנס אישית למקרים ויבדוק דיפרנציאלית גם על פי מדיניות כללית איפה זה עובד ואיפה זה לא עובד ומה צריך לעשות. נאמר לנו שיצא חוזר מנכ"ל לגבי המועדים של ועדות השילוב, אבל לא הצליחו למצוא את זה באינטרנט. אני מבקש שתשלחו או שתוציאו את זה מיידית. קיבלנו התחייבות ממך שתוציאו חוזר מנכ"ל לגבי מקרים שכן צריך, כלומר הבהרה לגבי חוזר מנכ"ל כמו הדוגמאות ששמענו פה, כאשר כן צריך סייעת אישית.

רות פן:

לא צריך סייעת אישית אלא שאותו אדם ילווה את הילד.

דפנה אזרזר:

לא, צריך סייעת אישית.

רות פן:

לא נקרא לזה סייעת אישית.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

לא משנה איך תקראו לזה, אבל אותו אדם יהיה עם הילד כל הזמן.

דפנה אזרזר:

היא רוצה לקחת את סייעת התגבור של כל הגן ולתת אותה לילד אחד, ואז מה יהיה עם שאר ילדי הגן?

היו"ר מיכאל מלכיאור:

לקחו ‎136 סייעות אישיות.

רות פן:

‎150 משרות נוספות.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

נתנו ‎300 תקנים נוספים, חלק מהם ב-‎70% וחלק מהם ב-‎100%. אם נמיר חלק מ-‎300 התקנים הללו למלווה - תמצאו את השם לזה - עדיין נשארות במערכת הכללית יותר סייעות תגבור ממה שהיו שם בשנה שעברה. זאת תהיה הבהרה לחוזר מנכ"ל שייצא. תהיה בדיקה לגבי התכנית של הסייעות האישיות לעומת התכנית של סייעות התגבור ואיך לא מורידים שום דבר ממה שהיה לילדים בתכנית הקודמת, גם ספציפית וגם כללית. תהיה בדיקה לגבי הסייעות הרפואיות ותוך שבוע נקבל תשובה מה קורה עם הסייעות הרפואיות. מדובר באותם ילדים, שנמצאים במערכת שאת אחראית לה. אנחנו מבקשים לבדוק ולהעביר לנו מיידית. מעבר לזה, גם בנושא הבירוקרטי אנחנו שומעים על חודשים בלי.. אנחנו שומעים על אטימות של מערכת, שמאפשרת את זה שבמשך חודשים מתחילת שנת הלימודים עד נובמבר-דצמבר אין פתרון לדברים שמצד המערכת יש להם פתרון לפני תחילת שנת הלימודים, אבל זה פשוט לא עובד. בשביל מה יש פיקוח? הפיקוח נועד לבדוק שזה עובד. לכן אי אפשר לקבל את זה. כאשר אין מורה בכיתה ויושבים ארבעים תלמידים בלי מורה זה דבר שאף אחד לא ירשה לו לקרות. פה זה יותר גרוע כי זה באמת קו חיים של הילדים.

אלה המסקנות שיש לי פרטנית מהדיון הנוכחי. מעבר לזה יש ויכוחים מקצועיים לגיטימיים ואנחנו נמשיך את הדיון בהם. אנחנו מקבלים את העובדה שיש גישות שונות בסוגיה המקצועית שקשורה לעניין, אבל אנחנו נעמיק בזה. אני גם מבקש לקבוע פגישה עם ועדת דורנר על דברים שעלו פה לאורך הזמן. יש גם דברים שהמשרד לא יכול להגיד, כי הוא בכל זאת תחת מסגרת של קביעות ממשלתיות כלליות והוא לא יכול לצאת נגד מדיניות ממשלתית. אנחנו כן יכולים ולכן כדאי שנשב יחד ונוכל לתת את האינפוט מהנסיון שלנו על פני התקופה.

אני נמצא בתחושה מאד קשה ואני רוצה לומר לכם שיש כתובת. גם אם לא תמיד אתם מקבלים את התשובה ואת המענה הנכונים, יש כתובת. אנחנו לא נוותר וגם אנחנו נמשיך. זאת לא תהיה הישיבה האחרונה בנושא ואנחנו נמשיך ללוות את הנושא וללחוץ. כשאתם מרגישים שאין מענה, כמו בחלק מהמקרים ששמענו פה, תפנו אלינו ונמשיך ללחוץ. אמנם אין לנו כוח ביצועי לעשות את זה, אבל כשאני שומע מה שקורה פה עם הילדים, שהם ודאי וודאי מוכי גורל, אם אנחנו לא מחויבים לילדים האלה, בואו נסגור את הבאסטה. אין סיבה שנהיה בכלל.

רות פן:

בוא נסכים על כך שכולנו מחויבים לילדים האלה.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

בהחלט, אנחנו לא בשני צידי המתרס. אנחנו פה ביחד בעניין הזה, אנחנו עובדים יחד ונמשיך לעבוד יחד למען הילדים האלה. מהיום אלון יהיה בגישה אחרת לגמרי ותהיה לו תעסוקה ‎24 שעות ביום. תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה ‎11:15