הכנסת השבע עשרה                          נוסח לא מתוקן
מושב שני


פרוטוקול מס' ‎111
מישיבת ועדת החינוך התרבות והספורט
יום שני, י"א בטבת התשס"ז (‎01 בינואר ‎2007), שעה ‎09:30

ס ד ר ה י ו ם

הזנה - מעקב אחר ביצוע ויישום ההזנה במוסדות חינוך

נכחו:

חברי הוועדה:
מיכאל מלכיאור - היו"ר
זבולון אורלב
שמואל הלפרט
יואל חסון
אלכס מילר
מרינה סולודקין
רונית תירוש

מוזמנים:
חבר הכנסת משה גפני
ראובן חביב     - יועץ כלכלי, משרד ראש הממשלה
מוטי מרוז     - חשב המשרד, משרד החינוך
שולה מור     - מינהל כלכלה ותקציבים, משרד החינוך
משה דקלו     - מנהל אגף א', משרד החינוך
קרן ביטון     - יועצת השרה, משרד החינוך
יונתן רגב     - אגף תקציבים, משרד האוצר
עדנה רודינג     - יועצת חינוך, מרכז השלטון המקומי
ישראל נדיבי     - סמנכ"ל, מרכז המועצות האזוריות
יצחק כהן     - יו"ר ועדת החינוך, קרית מנחם, ארגון ההורים הארצי
רן מלמד     - משנה למנכ"ל, עמותת ידיד
שלמה ישי     - יו"ר קרן לקידום מקצועי, הסתדרות המורים
יקי גוב ארי     - יו"ר סניף נהריה כרמיאל, הסתדרות המורים
עו"ד רות דיין מדר - העמותה לקידום ויישום יוח"א
ניר ברקת     - חבר מועצת העיר, עיריית ירושלים
גבי גניש         - המנהל הקהילתי בנווה יעקב, עיריית ירושלים
עו"ד אביבית ברקאי אהרון - המועצה לשלום הילד
יוסי איבגי     - יו"ר ועד הורים בנווה יעקב
אביתר אלעד
מיכל שלם
רונית היימן
יובל וורגן     - מרכז מחקר ומידע


יועץ הוועדה: ד"ר גדעון בן דרור

מנהלת הוועדה: יהודית גירלי

ייעוץ משפטי: מירב ישראלי


רשמה וערכה: אורית מרסיאנו - חבר המתרגמים בע"מ

הזנה - מעקב אחר ביצוע ויישום ההזנה במוסדות חינוך


היו"ר מיכאל מלכיאור:


בוקר טוב, שבוע טוב.

רבקה:

ההוגה האיטלקי איש הרנסנס, ניקולאו מקיאבלי, היה כבר בשנות העשרים שלו מדינאי בכיר בפירנצה ולאחר ששוחרר מהכלא עקב פעילות מדינית, החל לעסוק בכתיבה. ספרו "הנסיך" הוא ספר הדרכה לשליטים. גישתו היא תועלתנית, חסרת סנטימנטאליות, והוא ממליץ לשליטים להעמיד לצידם יועצים שלא יהססו לבקר אותם לכשיתבקשו.

הסיבות לכך הן תועלתניות לחלוטין. לגישתו, מי שלא מקבל ביקורת לא יוכל לתקן את שגיאותיו. מי שאוסר על אחרים לבקרו מועד להתחפר בטעויות במקום לתקנן. במוקד פרשת "ויחי" עומדים דברי יעקב לבניו לפני מותו.

יעקב מצהיר: 'האספו ואגידה לכם את אשר יקרה אתכם באחרית הימים'. יש כאן ציפיה לנבואות בדבר קץ הימים. חז"ל עומדים על כך שבסופו של דבר דברי יעקב אינם מתייחסים לאחרית הימים אלא להווה ולעתיד הקרוב. לכן פרשו חז"ל שיעקב ביקש לגלות לבניו את הקץ ואז לפי רש"י נסלקה שכינה ממנו והתחיל אומר דברים אחרים.

בהמשך כתוב, 'ויברך אותם איש איש כאשר ברך אותם'. קשה מאוד להגדיר את דברי יעקב כברכה במובן המקובל. הרי שאם מה שנאמר לראובן, לשמעון וללוי הוא ברכה אז מי צריך קללה. שלושת בני יעקב הגדולים ננזפים בחומרה על ידי אביהם הגווע. ברכתו של האח הרביעי, יהודה, לעומת זאת פותחת בקריאה נרגשת.

'יהודה אתה יודוך אחיך'. אמנם יהודה ניסה לסגת אחרי ששמע את השטיפה שקיבלו אחיו. אבל קרא לו אביו ואמר לו: 'יהודה אל תדאג אתה אינך כמותם'. גם על סף מותו יעקב אינו מהסס להביע ביקורת נחרצת על בניו. ביקורת שנשארה לדורות כעדות נצח על החובה לבקר בלא משוא פנים.

הרבה יותר קל להחליק את הביקורת, לומר רק דברים נעימים לכל אוזן אפשר לומר דבר תורה על דברי יעקב לפני מותו בלי לבקר במילה אחת את הנוהגים כשמעון וכלוי, הנהנים לפגוע בנוכחים חפים מפשע. יש הנמנעים מלומר ביקורת מסיבות שונות.

במקורותינו קיימות דוגמאות רבות לאורך כל המקרא שעולים דרך זו. לדוגמא, הנביאים לא היו קשישים חביבים שדיברו ברחובות על ההיבטים הסימפטיים של היהדות וחילקו סופגניות בחנוכה. לכן אליהו הנביא לא היה גרסה יהודית לסנטה קלאוס.

הנביאים הוקיעו נגעים חברתיים ורוחניים, תקפו בזעם את בעלי השררה ואף שילמו על כך מחיר יקר. לא רק השליטים היו עוינים. גם העם לא תמיד רצה לשמוע דברי ביקורת ונזיפות. רוב העם העדיפו לראות פספוסים בטלוויזיה ולא לשמוע זקנים נרגנים הקוראים לחזור בתשובה. אף הנביאים לא שעו להם.

נזכור יעקב ישראל סבא חינך את כל ילדיו ללכת בדרך הישר, בשיטות הייחודיות רק למחנך דבוק כמוהו למרות הסביבה השלילית בה הם גדלו. הביקורת העצמית שיעקב כל כך הקפיד עליה היא אחת מאבני היסוד של שיטותיו ובה אנחנו דוגלים עד עצם היום הזה. הוא מלמד אותנו להיות אנשי אמת, לומר את אשר על ליבנו בלי לפחד מאיש.

ביקורת היא התרומה החשובה ביותר לבנייתו של אדם ולהצלחתו של כל מפעל חיים.




היו"ר מיכאל מלכיאור:

ממש יפה, ואם מותר לי להגיד אני חושב שזה התחלה טובה לישיבה גם הבוקר. ובאמת כל הכבוד. זה דברים נכונים ועמוקים, באמת בולט מאוד. זו פעם ראשונה שאבא מברך את ילדיו בכזאת ביקורת נוקבת שהיה מגיע להם. זה גם סוג של ברכה וזו גם הסיבה שאנחנו הבוקר נתחיל בטיפול בהזנה, שאני מוכרח להגיד, היו כמה עיתונאים שבאו אליי לפני חמישה, שישה שבועות ושאלו אותי אם אני חושב שמה שאנחנו מחליטים פה בכנסת אם מישהו שם על זה בכלל. ואני מוכרח להגיד שדי הזדעזעתי ששמעתי את הנתונים.

דיברתי אז עם האנשים האחראים במשרד החינוך והבטיחו לי שעד חנוכה כמעט הכל יסודר אבל אני רואה את, נדמה לי שעברנו חנוכה ועכשיו אני רואה שמבטיחים שקצת יסודר אולי בחודש ינואר. אנחנו עוד מעט לקראת סוף השנה של הפעלת ההזנה. אני מזכיר

רונית תירוש:

עד אפריל, עד פסח.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

כן, זה פחות או יותר מה שיש והשלושה חודשים האלו הם עוברים מאוד מהר עד חופשת פסח. השנה כבר לקראת סוף מרץ נדמה לי. זה פשוט, הנתונים פה הם מזעזעים. אני רוצה להגיד לכם, זה כאילו שלא החליטו שום דבר, אין חוק, אין דין, אין דיין, אין שום דבר. עושים מה שבא.

ההזנה זה אחד המפעלים הכי חשובים והכי נחוצים, במצב שמדינת ישראל נמצאת היום, שאנחנו יודעים שיש ילדים שזו הארוחה היחידה שהם מקבלים ביום וארוחה מזינה שזה גם חלק מהחינוך של הילדים והמינימום של המינימום שהחליטו בממשלה ובכנסת לתת ל- ‎141,728 ילדים ועוד אמרו בהיסטריה שחייבים לפחות להתחיל מיד ביום ראשון אחרי סוכות את זה, ואתם זוכרים איך אנחנו טיפלנו.

אני מוכרח להזכיר שביקשתי כל הקיץ ממשרד החינוך להעביר לנו את הנתונים כדי שנוכל לקבל את ההחלטה הזו ושעו ושעו ושעו אחר כך קיבלנו החלטה בפגרה כדי שזה יצא בזמן ואחר כך הייתה התנגדות של השלטון המקומי כי גם שם לא טרחו ללמוד את המספרים והתעוררו כמה שבועות אחרי שקיבלנו את ההחלטה. אמרו שישביתו את הכל המערכת. ובאנו לקראת השלטון המקומי ועשינו ריביזיה ושינינו את הכל לפי שביעות רצונם וכולם היו שבעי רצון מוכנים לצאת לדרך ומה התוצאה?

התוצאה לא רק של ה- ‎192,000 ילדים שהם בחוק יוח"א, הם לא מקבלים אלא גם ה- ‎141,000 רק בערך חצי מהם מקבלים. עכשיו, כשאנחנו נמצאים כבר בחודש ינואר. זה פשוט דבר שלא מתקבל על הדעת, זה כל כך כסף קטן, כל כך זול. פשוט בושה וחרפה לנו כשלטון במדינת ישראל למי שאחראי בזה ואנחנו נטפל בכל החומרה של העניין הזה. אנחנו בשום אופן לא יכולים לסבול מצב כזה. יש מעט מאוד דברים שהכעיסו אותי כמו הדבר הזה ואני בטוח שפה יגלגלו כל אחד אחריות לפתחו של מישהו אחר.

זה חוק במדינת ישראל, זה לא איזה דבר נחמד ניתן איזה חסד לילד, ניתן לו סנדוויץ'. זה חוק במדינת ישראל, וזה זלזלול בחוק, זלזול מוחלט בחוק בכנסת ישראל וכל מי שהחליט שמה שצריך להחליט. אני גם חושב שה- ‎192,000 זה מעט שבמעט וודאי ווודאי שהיו צריכים להרחיב את זה לכל הילדים בישראל, אבל לפחות זה.

זה חוק של רוחמה אברהם, אני רוצה להזכיר שיולי הייתה, זה היה ספינת הדגל שלה פה שהיא הייתה בכנסת ולחמה מאוד וגם פה התחייבה שזה יורחב והיא גם אמרה שהממשלה תיתן עוד ‎20 מיליון שקל השנה לזה. אני מבין שהממשלה תחסוך הרבה כסף השנה כי לא, אני פשוט הייתי צריך, אני בדרך כלל לא עושה את זה ודאי לא עד סוף הדיון אבל כשאני ראיתי פה את הנתונים וגם בהשוואה למה שאמרו לי לפני שישה שבועות במשרד וראיתי את הנתונים ואוזלת היד אז פשוט אין ברירה אחרת.




רונית תירוש:

מה הנתונים לגבי שנים קודמות, בשנתיים האחרונות, זה היה יותר או פחות?

היו"ר מיכאל מלכיאור:

פחות, ואפילו הרבה פחות. אני רוצה להגיד, בשנה שעברה יש פה את הנתון היו זכאים ‎140 אלף וקיבלו ‎104 אלף. השנה זכאים ‎141 ומקבלים כרגע נגיד כמעט ‎75 אלף.

ראובן חביב:

מהנתונים שהבנתי ממשרד החינוך, אולי שווה שהוא יאשר אותם, המספרים של שנה שעברה כללו גם גני ילדים, ופה המספרים שמוצגים הם מדברים רק על בתי ספר בלבד. אני טועה?

היו"ר מיכאל מלכיאור:

זה תקציב נפרד שהממשלה לא משתתפת בו אז אני, זה גם לא חשוב אבל זה באמת, יותר עוד יותר גרוע משנה שעברה אבל זה היה הדגל. זה כולם הסכימו שלפחות את - ‎142 אלף הילדים האלו לפחות הם יקבלו אז בואו אני מאוד מקווה שיש איזה הסברים מאוד טובים כי אחרת אנחנו,

מוטי מרוז:

מילה אחת בבקשה על מה שאמרת. המספרים נכונים אבל הטענות אינן יכולות להיות נגד השלטון המרכזי. משרד החינוך לא יכול לשלוח צבא לרשות מקומית ולחייב אותה. אנחנו הפחתנו באופן דרמטי את ההתפתחות. יש רשויות עם חצי שקל להורה ליום, אינן מוכנות לספק את הסחורה.

רן מלמד:

אתה אחראי על האכיפה, תפסיק להיתמם.

מוטי מרוז:

אין לי צבא.

רן מלמד:

זה התפקיד שלך. התפקיד של השלטון המקומי זה לאכוף את החוק.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

אני בטוח, ואמרתי את זה, שפה יגלגלו אחד לשני. אני מסכים איתך שמשרד החינוך יהיה מוכן לתת את החלק שלו אבל יש כאן מישהו שאחראי להפעלת כל העניין. אנחנו נדבר כמובן עם השלטון המקומי.

יש איזה שהוא, אני חושב שיש ממשלה בישראל. מוטי, אני רוצה להגיד לך שכשיש שלטון במדינה ויש דין ויש דיין, אם משרד החינוך חושב שיש אנשים שלא ממלאים אחרי החוק אז יש דרך לטפל בחוק במדינת ישראל. אי אפשר הכל הפקרות, זה לא אנחנו, ככה נשמע משרד ראש הממשלה? זה לא אנחנו? ככה נשמע מרכז השלטון המקומי? זה לא אנחנו? ומי משלם על כל הכשל שלכם? זה ילדי ישראל. זה הכל.

אי אפשר לסבול את המצב הזה. אם אתה אומר אין לכם אחריות מעבר לתקציב שאתה מעביר, אני מבין שאתה עקב חשב זה באמת התפקיד שלך אבל יש ויש אחריות למשרד לדאוג שהחוק הזה, שהמשרד הזה מופקד עליו שהוא יישום. ויש דרכים ליישם חוק במדינת ישראל, זה לא הפקרות.


רונית תירוש:

אגב, השתנתה הנוסחה של התקצוב משנה שעברה?

מוטי מרוז:

ודאי. יש הפחתה דרמטית בהשתתפות ההורים והרשויות, ויש רשויות שעדיין את אותו חצי שקל או שקל ליום אינן מוכנות.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

אני רוצה לשמוע בכל זאת, הריכוז של העניין בידי משרד ראש הממשלה.

ראובן חביב:

איך אתה קובע את זה, זה מופיע בחוק?

היו"ר מיכאל מלכיאור:

ככה דיווחו לנו.

ראובן חביב:

פרויקט ההזנה התחיל במסגרת הפעלה ממשלתית. זו השנה הראשונה שהפרויקט הזה פועל מכוח החוק, יש פה הגדרות ברורות

היו"ר מיכאל מלכיאור:

אני מבין שיש חוק אז המצב יותר גרוע משאין חוק. גדול מי שאינו מצווה ועושה ממי שמצווה ועושה. אני לא מבין, אז מה אתה רוצה להגיד? אתה רואה את הנתונים?

ראובן חביב:

משרד ראש הממשלה קבע פה אחד החסמים שהיו, שהבנתי שהקשו מאוד על ההצטרפות בשנה הקודמת היו שיעורי ההשתתפות. זה לפחות מה שהבנתי הרשמים שהושגו מהשטח. מה שהחוק הטיל על משרד ראש הממשלה לקבוע שיעורי השתתפות. הוא עשה את זה. ועדת הכספים אישרה את ההמלצות של משרד ראש הממשלה. שיעורי ההשתתפות כמו שאמר חשב משרד החינוך, פחתו בצורה משמעותית. על הרשויות ועל ההורים בטח באשכולות הנמוכים, יש שיעורי השתתפות נמוכים ביותר. זה מה שיש לי להגיד בהקשר הזה.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

וזהו, עכשיו אתם גמרתם את חלקכם בעניין?

ראובן חביב:

לא.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

אז מה אתם עושים?

ראובן חביב:

החוק התחיל להיות מיושם לאחר החגים. יש באמת, הוא תוקצב והבנתי ל- ‎140 אלף ילדים. יש קשיים, סיבות כאלה ואחרות שלצערינו אנחנו לא מגיעים למספרים של ה- ‎140 אלף


היו"ר מיכאל מלכיאור:

אין כלים לשלטון המרכזי שיכפו את החוק על מי שלא רוצה לקיים את החוק?

ראובן חביב:

אני מניח שיש

היו"ר מיכאל מלכיאור:

איזה כלים אתם מפעילים?

ראובן חביב:

עכשיו, הדברים הם נבחנים

היו"ר מיכאל מלכיאור:

מה זה נבחנים? סוכות עבר, חודש חשון כבר גמרנו, חודש כסלו כבר גמרנו.

ראובן חביב:

חודשיים עברו מתחילת שנת הלימודים.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

לא, הילדים עושים כל יום צום עשרה בטבת. כנראה חושבים שכך צריך להיות, אז מה עשיתם, הרי מדובר על חצי מהילדים, מה עשיתם?

ראובן חביב:

הנתונים נלמדים, יש סיבות שונות ומגוונות.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

הנתונים נלמדים כבר מזמן, אנחנו יודעים את הנתונים האלו. לפני שישה שבועות אני דיברתי עם משרד החינוך הם אמרו נתונים מאוד חמורים אבל אנחנו מבטיחים לך עד חנוכה הכל יסודר. כמעט הכל יסודר. שום דבר. לא הביאו עוד תלמיד אחד מאז. ונגמר כבר חנוכה. יש פה שלטון מקומי רוצה להגיד משהו?

עדנה רודינג:

ראשית אני רוצה להתייחס למעורבות של השלטון המקומי מתחילת השנה. אכן התקבלה החלטה לגבי תשלומי ההורים, שאנחנו התנגדנו לכך בישיבה הראשונה. ערערנו על כך בעקבות זה

היו"ר מיכאל מלכיאור:

בישיבה לא התנגדתם. אחרי הישיבה,

עדנה רודינג:

הייתה כלכלנית פזית

היו"ר מיכאל מלכיאור:

הייתה אחת שזה, אבל המסקנה בהחלט לא הייתה שזה לא מקובל אבל לא משנה.


עדנה רודינג:

אחת שהיא ייצגה את עמדתנו ואמרה את זה והתקבלה החלטה על אף. לא חשוב הנושא תוקן. אני חושבת שבזכות זה עוד הרבה הורים הצטרפו שללא התיקון הזה המצב היה יותר גרוע. אני בטוחה.

מניתוח הנתונים שאנחנו רואים אז רשויות, כמה רשויות שלא מצטרפות משתי סיבות: אחת זה מצב כלכלי של הרשות. רשות כלכלית שנמצאת בתוכנית הבראה עם חשב מלווה עם הוראה שאסור לה להוציא שקל אחד מעבר לתקציב המאושר לא יכולה להיכנס לגרעון תקציבי. גם אם ההורים צריכים לשלם חצי שקל לארוחה באותן רשויות מתקשות ביותר באשכול אחת אנחנו עדים לתופעה שהורים לא משלמים כך שעל הרשות מושתת התשלום של הרשות פלוס תשלומי ההורים קרי ‎20% מהעלות. אני עשיתי חשבון שזה לרשות במגזר לא יהודי זה יוצא בין ‎400 ל-‎500 אלף שקל שנתי. ‎150 ימים ‎20% מעשרה שקל, שני שקל ליום זה ההורים פלוס הרשות. הם לא יכולים, אין להם אישור לעשות את זה.

אפילו ראש העיר יהיה עבריין אם הוא יעשה כך.

יואל חסון:

אני חייב לומר בצורה הכי ברורה. הרשויות המקומיות, כל הזמן מתלוננות שוב ושוב שיש להם גרעונות ושאין להם תקציבים. אני אזכיר לך, שראש עיר יכול גם לקבוע את סדר העדיפויות לתקציב שלו, הוא יכול לקצץ במקום אחר ולהחליט להפעיל את מפעל ההזנה ברשות המקומית, בכל מחיר ובכל מצב.

אתם תמיד באים לכאן וגוררים את זה לתוך הממשלה. קודם כל תודי שהרשויות המקומיות לא עומדות בחוק, עוברות על החוק. אני רוצה לשאול האם הרשויות המקומיות עוברות על החוק?

עדנה רודינג:

בפירוש לא, מרבית הרשויות מפעילות את מפעל ההזנה. אני מנסה להסביר מדוע הן לא מפעילות. אבל אי אפשר להגיד שכולן עוברות על החוק. הרצון של הרשויות המקומיות הוא שיהיה יום לימודים ארוך ושיהיה מפעל הזנה. בהפעלה אנחנו רואים שיש קשיים.

השאלה שנשאלת פה היא, מדוע? וזה בהחלט לא מס שפתיים.

יואל חסון:

אבל איך אפשר להגיד שיש קשיים בצפון, כשניתן כסף במיוחד לשם כך לצפון.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

זה בא לכם בהפתעה?

עדנה רודינג:

כבוד היושב ראש, בשנה שעברה הרשויות הפעילו את "מפעל ההזנה". חלק מהרשויות שהפעילו את מפעל ההזנה בשנה שעברה, לא מפעילות זאת השנה. בסוף השנה שעברה הובטח שהגרעון שנוצר ברשות כתוצאה ממפעל ההזנה יכוסה כיוון שאסור להם ליצור גרעון. זו הערה ראשונה לאותה רשות, שהיא תחת חשב מלווה.

יואל חסון:

לא נוצר גרעון במקומות אחרים?

עדנה רודינג:

בשום מקום זה לא צריך להיעשות, ההוראה ההיא לא נותנת הצדקה לשום דבר.

יואל חסון:

פתאום אתם דואגים לגרעון ברשויות המקומיות. בעניין הזה, דואגים לגרעון.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

עדנה, סליחה אני רוצה לשאול אותך. את רוצה להגיד, והרי פה הייתה הסכמה של כל השלטון המקומי, שאתם הסכמתם לדבר שהוא לא חוקי?

עדנה רודינג:

הייתה הבטחה שהגרעון שייווצר ברשויות בגין, אותן רשויות שלא יכולות לשלם וההורים לא ישלמו שיהיה לכך כיסוי. הדבר לא בוצע.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

הייתה הבטחה של מי?

עדנה רודינג:

בהרצה של החוק.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

מה?

עדנה רודינג:

בהרצה של החוק.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

הייתה הבטחה. את יכולה להגיד לנו מי נתן הבטחה כזאת?

עדנה רודינג:

אני לא רוצה זאת.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

רגע, אם אתם התבססתם ובגלל זה הסכמתם לדבר ומישהו הפר את ההבטחה אני רוצה לדעת מי זה.

עדנה רודינג:

לדעתי זה צריך להיבדק בכל רשות ורשות.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

לא, סליחה, את אומרת שהייתה הבטחה של השלטון המקומי לכסות?

עדנה רודינג:

לרשויות, לא לשלטון המקומי



היו"ר מיכאל מלכיאור:

לרשויות , מי נתן הבטחה כזאת? אנחנו רוצים לשמוע.

עדנה רודינג:

כבוד היושב ראש, אני חושבת שמלכתחילה החוק שחוקק ומבוצע על ידי משרד ראש הממשלה, יש בכך איזשהו - - -,

ראובן חביב:

משרד החינוך

עדנה רודינג:

לא, זה אחריות של משרד ראש הממשלה

היו"ר מיכאל מלכיאור:

בחוק זה משרד החינוך. יש ועדה מתאמת במשרד ראש הממשלה

ראובן חביב:

משרד ראש הממשלה נראה לכם הכרה של המערכת, יש לנו התקלים, יכולות?

עדנה רודינג:

זו באמת אחת הבעיות. ועדת החריגים

היו"ר מיכאל מלכיאור:

סליחה, אני עדיין רוצה תשובה. אבל זה החוק. ושאנחנו ישבנו ביחד בדיון הראשון אחרי סוכות וסיכמנו ביחד, ידעתם את כל הנתונים שאתם יודעים היום.

עדנה רודינג:

אבל היה ברור שיהיו קשיים וביקשנו בשל כך שתהייה ועדת חריגים. עד היום לא התכנסה ועדת חריגים, לא נקבעו הקריטריונים של ועדת החריגים.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

מי אמר שיש ועדת חריגים?

עדנה רודינג:

על פי החוק קיימת ועדה במשרד ראש הממשלה, והיא עדיין לא אוישה.

ראובן חביב:

נאמרים פה דברים. החוק הוא כל כך קצר, שלפעמים ממש מקומם לראות.

עדנה רודינג:

לא בחוק, בנוהלים.




היו"ר מיכאל מלכיאור:

איפה זה הוזכר? אני יודע שאני ישבתי בלא מעט ישיבות על הנושא הזה, אני לא שמעתי לא את ההבטחה שאת פה מספרת לנו, מחדשת לנו שהייתה ואת לא מוכנה לספר מי נתן את ההבטחה הזאת. לא את הוועדת חריגים שאת מספרת לנו עליה אם הייתה. אם צריכה להיות ועדה תאמיני לי שאנחנו היינו עומדים על זה שתוקם ועדה.

אתם לא יכולים על כל דבר לא לקחת אחריות. אתם ישבתם, הייתם שותפים להחלטה הזאת שאתם לא מבצעים אותה.

עדנה רודינג:

כבוד היושב ראש, אנחנו רוצים להביא לדון באותם מקרים שלא מסוגלים בפני ועדת חריגים על מנת לראות איך עוזרים להם לפתור את המצוקה.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

תסבירי לי, למה זה עוד יותר גרוע משנה שעברה?

עדנה רודינג:

מכיוון שנוספו ישובים.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

לא. זה אותו מספר ילדים?

עדנה רודינג:

לא, נוספו יישובים.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

אותו מספר ילדים?

טוב תודה. זה ממש לא, חבר כנסת זבולון אורלב בבקשה.

זבולון אורלב:

האמת, שאין לי הרבה להוסיף אחרי הפתיחה של היושב ראש. אני חושב שהוא ביטא באופן החד ביותר, הברור ביותר, החמור ביותר לפחות את דעתי ואני בטוח גם את דעתם של חברי הוועדה. אבל לאור מה שנאמר כאן אני חושב שצריך להבהיר דבר מאוד ברור. לכל חוק יש שר שנושא באחריות. וסעיף ‎7 בחוק אומר השר הממונה השר על פי הגדרות זה שר החינוך, התרבות והספורט, שהיום זה גם שר המדע והתרבות.

השר הממונה על ביצוע חוק זה, רשאי להתקין תקנות בלבד והוא רשאי לעשות כן לאחר התייעצות. יש שר ממונה. יש ביטוי מאוד לא פרלמנטרי, שהדג מריח לא טוב מהראש, ואני שואל איפה האחריות של שרת החינוך בסוגיה הזאת? האם היא ישבה עם ראשי רשויות? מתי ישבה עם ראשי רשויות? מה היא עשתה? האם היא התערבה אישית? וצריך לזכור זו אותה שרת חינוך שנאמר כאן, שביקרה בחריפות את החוק של רוחמה אברהם. ביקרה בחריפות ואמרה שצריך הסדר לגמרי שונה.

אם התקבל חוק שלא מקיף את כל הילדים, אז אתה מצפה ששרת החינוך שלחמה אישית לא תנוח ולא תשקוט ותעשה את כל הפעולות הנדרשות. אני לא אומר שלא יכולים להיות תקלות. אבל אם היינו מתרשמים תשמע משרד החינוך הטיל את כל כובד משקלו, השרה הזמינה עשר פעמים את ראש העיר.

אגב, רוב התקלות זה לא ברשויות שלא מפעילות בכלל. כך שעניין הגרעון, עדנה, הוא לא הסיבה הבעייתית, ולא הסיבה העיקרית. אם רשות כמו אופקים לא מפעילה בכלל יכולים להגיד בגלל גרעון. אבל אם רשות כמו רמלה שמקיפה רק ‎50%, אני לא זוכר כמה בדיוק, צריכים לאכול שם ‎5,600 ואוכלים ‎4,100. חסרים ‎1,500. אז אתה שואל רגע למה חסרים? מה הבעיה? זה סיבה של גרעון?

צריך לטפל בזה. תל-אביב, עיר לא נתמכת, מהרשויות המאוזנות, צריכים לאכול שם ‎5,400 אוכלים ‎4,400. מה קורה כאן? ולכן העניין הזה, ההסתתרות סביב גרעונות לא גרעונות. אני אומר זאת הזנחה. הזנחה, רשלנות ולדעתי אדוני השר יש כתובת ולכתובת הזאת קוראים שרת החינוך והיא צריכה לבוא לתת דין וחשבון מדוע מתרחש מחדל, איך אמרת נכון? בסוגיה אולי הרגישה ביותר החברתית שזה הזנה לילדים שאני אומר לכם כשר רווחה לשעבר, שהפעיל את פרויקט הניסוי, עם ‎15,000 תלמידים. לשני שליש מהתלמידים האלה אין חלופה של ארוחה חמה. אין חלופה של ארוחה חמה. זה לא שאם הם לא אוכלים בבית הספר הם יאכלו בבית. תאמר לכם את זה עמותת ידיד.

לפחות שני שליש מהילדים. וכאילו לא קורה שום דבר ולכן אני אומר שהתקיפות שלך והחומרה שאתה רואה אדוני היושב ראש, אני מקווה שהיא תבוא לידי ביטוי גם בהחלטות לתבוע מידי השרה אחריות אישית לביצוע החוק הזה.

משה גפני:

אתה מוציא את השלטון המקומי מהחובה שלהם?

זבולון אורלב:

כן, כיוון שהאחריות הוטלה על השר.

משה גפני:

לא, אבל אם ראש עיריית תל אביב לא מבצע - - -,

זבולון אורלב:

מתי השרה דיברה עם ראש עיריית תל אביב?

משה גפני:

צריך לברר. למה אתה מוציא את השלטון המקומי מהעניין?

זבולון אורלב:

אני מוציא את השלטון המקומי כי הוא לא נושא באחריות. מי שנושא באחריות.

משה גפני:

זה גוף נבחר, לא מוציאים את השלטון המקומי מהעניין.

זבולון אורלב:

החוק לא הטיל עליו אחריות.

רונית תירוש:

סליחה. אם השלטון המקומי לא רושם ילדים, המשרד לא יאכוף את זה?

משה גפני:

בנושא הזה את מוציאה את השלטון המקומי מהחוק?

רונית תירוש:

אני לא מוציאה, אבל יש מישהו מעל.

משה גפני:

לא. יש ראש עיר שלא מבצע את זה.

רונית תירוש:

יש מישהו מעל, שצריך לוודא את החוק.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

אני רוצה להזכיר, שעמותת ידיד הייתה העמותה הדוחפת והיוזמת בשלב של חקיקת החוק אף על פי שהחוק שהתקבל לא היה מה שעמותת ידיד רצתה לקבל אבל, בבקשה רן

רן מלמד:

אני חושב קודם כל שאי אפשר להתעלם משלושת הקודקודים שאחראים על המערכת הזאת ועם כל הכבוד למשרד ראש הממשלה הוא לא יכול להתעלם ממנו. משרד ראש הממשלה לקח את הנושא כבייבי שלו כשהוא ראה שזה טוב, דחף אותו, קידם את עצמו בנושא הזה והעמיד את עצמו מעל כל במה אפשרית כשזה היה טוב.

אתם לא יכולים להתנער. השלטון המקומי, עם כל הכבוד, לא יכול שלא לבצע את החוק. והשלטון המרכזי חייב לאכוף את החוק. עכשיו מפה לעבור לכמה נקודות חשובות. ניקח את היישובים בצפון. מי שעושה ניתוח של היישובים, ואנחנו מעבר למה שקרן סקט"א רש"י עשתה, עשינו ניתוח של היישובים ודיברנו עם כולם.

מי שעושה ניתוח של היישובים בצפון למשל, רואה שאחוז גדול מאוד של היישובים בצפון, גם ערבים וגם יהודים, לא מקבלים הזנה או בכלל או מלאה. הדבר הזה מטריד במיוחד, הנושא של הצפון חשוב במיוחד מכיוון שהגיעו כספי חירום שחלקם מיועדים להזנה בצפון. גם ראש הממשלה וגם שרת החינוך אמרו, מעל במת הכנסת ובתוכניות שלהם לשיקום הצפון, שלא יהיה ילד שלא יקבל הזנה השנה בצפון וביישובי עוטף עזה כי יש לזה

זבולון אורלב:

יש רשויות שלמות שלא, כמו מעלה יוסף שלא מופעל - - -,

רן מלמד:

שלא מקבלים וזה בלי קשר בכלל לתקציב של המדינה. זאת אומרת אומרים שיש את הכסף, אז אם אין את הכסף למה שיקרתם ואמרתם שיש אותו, אם יש את הכסף תעבירו אותו. זאת נקודה אחת שהיא נקודה שחייבים לשים עליה את הלב.

הנקודה השנייה זה מה שאני קורא הקומבינות שעושות הרשויות המקומיות כדי לא לבצע את החוק. ולשאלתך חבר הכנסת אורלב למה יש רשויות ש- ‎50 או ‎40% כי יש פטנט חדש ברשויות המקומיות שעד שלא ממלאים את כל ההורים בבית הספר בתשלומים, לא מבצעים את ההזנה באותו בית ספר.

עדנה רודינג:

זו הדרישה של קרן רש"י.

רן מלמד:

זאת אומרת שאם בבית ספר בחצור למשל, ‎80% מההורים - - -,

היו"ר מיכאל מלכיאור:

אבל סליחה, לא קרן רש"י בשלטון במדינת ישראל. אחריות, על שרת החינוך.

רן מלמד:

זה אומר שאם יש בית ספר בחצור הגלילית, ויש לנו דוגמאות לא רק על חצור, אם יש בית ספר בחצור הגלילית ש-‎80 או ‎70% מההורים הסדירו את נושא התשלומים והחלק הנותר לא הסדיר, מנהל בית הספר באישור ראש הרשות המקומית אמר עד שכל ההורים לא בפנים אני לא מבצע את ההזנה.

משה דקלו:

אין מצב כזה.

רן מלמד:

יש מצב כזה. לך תבדוק בחצור הגלילית, לך תבדוק בעכו.

משה דקלו:

יש לנו הנחיות ברורות

רן מלמד:

ההנחיות שלכם לא נאכפות.

משה דקלו:

או.קי. זה שאלה חדשה.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

סליחה רן, לעומתכם שאתם נותנים הנחיות ואחר כך לא חשוב לכם אם מישהו מבצע את ההנחיות הוא הולך ובודק בית ספר בית ספר ורואה מה קורה בשטח. תודה.

רן מלמד:

הדבר האחרון, הרבה מאוד הורים לא מקבלים עדיין את ההנחות כפי שמגיעות להם גם על פי הלוח החדש. הרשויות המקומיות מוצאות פטנטים גם בנושא הזה. לא מודיעים להורים שמגיעה להם ההנחה, עושים להם טובה שנותנים להם ‎50% הנחה למרות שלהורים מגיע ‎90% הנחה וכדומה, ולכן חלק מההורים לא יכולים עדיין לעמוד בתשלומים.

אבל מול זה, הרשות המקומית לא מבצעת בחלק מבתי הספר את המפעל כמו שהיא צריכה לעשות. אנחנו חושבים שזה דבר חמור, הצפצוף הזה על החוק גם של השלטון המקומי וגם של השלטון המרכזי. אנחנו חושבים שאחת הסיבות לזה היא כי אין אף סנקציה בחוק הקיים על הרשויות או על משרדי הממשלה או על מישהו.

ואנחנו מפצירים בחברי הכנסת פה היום, ליזום איזה שהיא חקיקה או תוספת לחוק הקיים של הטלת סנקציות על הרשויות המקומיות, על מנהלי בתי הספר שלא מקיימים את החוק. בנוסף לזה אנחנו פנינו גם לחברת הכנסת תירוש וגם לחבר הכנסת זבולון אורלב בבקשה לבחון את האפשרות להעלות את הצעת החוק המקורית שלנו, שהועלתה בזמנו על ידי יולי תמיר, מחדש כדי לתקן את המעוות ולראות אם אפשר יהיה לעשות קצת סדר בבלאגן שנוצר היום.




זבולון אורלב:

תגיד לי זה לא מזכיר לך את תרגיל צ'יץ, שתמיד כשהיה לו איזה לחץ היה מפסיק את הארוחות לזקנים?

היו"ר מיכאל מלכיאור:

יש מישהו ממשרד החינוך שיכול להסביר פה.

זבולון אורלב:

מי נושא באחריות לנושא הזה במשרד החינוך?
קריאה:

קרן סקט"א רש"י.

משה דקלו:

התקנה התקציבית בחתימתי.

זבולון אורלב:

לא, חוץ מחתימתך. מי עוסק יום שלם ביישום החוק הזה? יש מישהו?

משה דקלו:

זה בראשותו של מוטי מרוז והמינהל הפדגוגי ואגף תקציבים.

זבולון אורלב:

עכשיו הבנתי.

משה דקלו:

כולנו ביחד, כי לא מונה איש במשרה מלאה לעניין הזה

רונית תירוש:

ככה זה נראה.

משה דקלו:

אני אחראי על התקנה התקציבית ואני מוביל את התהליכים ההתקשרותיים, את המכרזים. ראשית ‎193,000 ילדים אמורים להיות מוזנים באמצעות החוק הזה. בתקנה התקציבית של משרד החינוך יש רק ‎80 מיליון שקלים. ‎260 מיליון שקל עולה החוק הזה. זאת אומרת שאלה מספר אחת שאנחנו מתוקצבים בפחות מידי כסף.

שניים, ההכנסה של אשכול אחד פלוס אלה שהיו בשנה שעברה, שזו החלטת שרת החינוך ושר האוצר, היא החלטה שבעצם הכניסה לנו עוד רשויות. הרשויות באשכול אחד בלבד בנוסף על אלה שאכלו בשנה שעברה. זאת אומרת ‎140,000 ילדים האלה שאנחנו רואים בדוחות זה אלה שאכלו פלוס אשכול אחד.

בפועל הוכנסו רשויות שהן החלשות ביותר.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

שהם גם כמעט לא צריכים לשלם.

משה דקלו:

הדבר השלישי, אני רוצה לתת איזושהי סקירה על המצב.

זבולון אורלב:

אני לא הבנתי את המשפט האחרון שלך, אלה לא אותם ‎140 שאכלו בפעם הקודמת?

משה דקלו:

לא.

זבולון אורלב:

מי יצא ומי נכנס?

משה דקלו:

אלה שאכלו בפעם הקודמת נשארו, נתווספו לכך הילדים של אשכול אחד.

זבולון אורלב:

אז איך נשאר אותו מספר?

משה דקלו:

לא, בשנה שעברה היה פחות, אכלו ‎106.

זבולון אורלב:

אמר היושב ראש שהיו זכאים בשנה שעברה ‎140 ומשהו ועכשיו זכאים ‎140 ומשהו. אז איך נוספו?

משה דקלו:

אני לא יודע מאיפה המספר הזה.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

אלו המספרים של סקט"א רש"י.

זבולון אורלב:

ממילא מזינים פנימיות יום.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

לא, זה חוץ מהילדים של פנימיות יום.

זבולון אורלב:

אני לא בטוח, תשאל אותו.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

זה כתוב בדו"ח. יש לנו את המכתב של סקט"א רש"י.


משה דקלו:

אם מדובר על מספרים, אז בפנימיות היום מדובר על כך שבבתי ספר יקבלו הזנה במסגרת תוכנית פנימיות היום ‎20 אלף ילדים ועוד כ- ‎30 אלף ילדים יקבלו בגני הילדים בפנימיות היום. אז השאלה איך עושים את המאה אחוז זו שאלה אחרת.

צריך לומר שבמערכת החינוך עדיין מוזנים ילדים גם דרך סל האור וגם דרך הפנימיות הרגילות שלנו. זאת אומרת יש עולמות שונים של הזנה בתוך מערכת החינוך. צריך לומר שבמגזר הערבי, חלק מהרשויות המקומיות ביקשו להתחיל רק לאחר סיום החג.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

רגע. היה חג, ועוד מעט יהיה עוד חג, ונגמרת שנה. היה רמאדאן והם רצו להתחיל לאחר שיסתיים הרמאדאן, אבל הרמאדאן נגמר לפני חג הסוכות.

משה דקלו:

נכון, חלק הצטרפו וחלק ביקשו להתחיל בשמיני לינואר. כשאתה התקשרת אליי היינו על ‎64,000 והיום אנחנו על ‎75,000.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

לא, הנתונים שקיבלתי ממך אז, היו ‎72,000.

משה דקלו:

היו ‎64. אנחנו כל הזמן בודקים את עצמנו מול כל בית ספר ומול כל מוסד.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

אתם יושבים עם משרד הפנים? הרי אחראי.

יש פה טיעון מרכזי, שעל פי הכללים של משרד הפנים, אסור ליישובים להוציא כסף למען הזנה. כמה פעמים ישבת עם משרד הפנים?

משה דקלו:

אני לא ישבתי אתם אף פעם, אני יודע על מכתב ששרת החינוך כתבה לשר הפנים בבקשה למצוא פתרונות לאלה שנמצאים עם חשב מלווה ועם תוכניות הבראה. זה טיעון נוסף שטרם הגעתי אליו, ושם קיימת בעיה.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

כמה פעמים ישבתם ביחד? ביקשתי מהמשרד, בכל זאת אתם אחראים על הפעלת החוק. אתה אומר בעצמך שאין לך מספיק תקציב ואתה רק יכול להפעיל את החוק לגבי ‎141 אלף ילדים וזה באמת עצוב מאוד. אתם תגיעו לסוף השנה ולא תפעילו, יהיה לכם הרבה מאוד תקציב בשנה הבאה.

אם הייתי אחראי על החוק הייתי קודם כל יושב. יש בעיה, רשויות מקומיות לא משלמות. הייתי יושב אחד אחד עם הרשויות המקומיות, הייתי יושב עם שר הפנים אומר האנשים שאתה מופקד עליהם לא מבצעים את החוק. איך אפשר להעניש את הרשויות האלו? איך אפשר לחייב אותם לקיים את החוק? אז הם לא יושבים, לא מכירים, לא יודעים שיש גם משרד פנים.

משה גפני:

אדוני היושב ראש אני מבקש ברשותך, להציע הצעה לסדר. עם כל הכבוד, אתה מנהל משא ומתן עם משרד החינוך. זאת ישיבת ועדה, וכל אחד רוצה להביע את דעתו.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

כל אחד יביע את דעתו אני מבטיח לך.

משה גפני:

מה זה ניהול המשא ומתן הזה?

היו"ר מיכאל מלכיאור:

כי אני רוצה לשמוע את כל הנתונים ואת כל העובדות לפני שאנחנו מגיעים למסקנות.

משה דקלו:

אני מנסה לתת תמונת מצב. חלק מראשי הערים ברשויות המקומיות. ממש מתנגדים להפעלת החוק. קיימת התנגדות גם להפעלת יוח"א ונגזרת מזה גם התנגדות לחוק הזה.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

מה משרד החינוך עושה מול ראש רשות שמתנגד להפעיל את החוק?

משה דקלו:

אנחנו מדברים איתם עם ראשי הרשויות, אנחנו שלחנו להם כבר מכתבי התראה שניקח את התקציב הזה למקום אחר ומי שלא מוכן לעשות את זה נלך לאשכולות הבאים על מנת להזין

היו"ר מיכאל מלכיאור:

אם הוא מתנגד, מה איכפת לו שיקחו את התקציב למקום אחר? איזה עונש זה?

יואל חסון:

אתה יודע איזה "מנופים" יש לך על ראשי רשויות? אני אגיד לך איזה מנופים יש לך על ראשי רשויות? אני אגיד לך מה לעשות לראש רשות שלא עומד בחוק? הרי ראשי רשויות שעוברים על החוק אתם מוצאים יפה את הדרך לפעול נגדם. בעניין הזה אתה לא מפעיל את כל כוחך מול ראש רשות.

מוטי מרוז:

מדובר באותן רשויות, עם כל הכבוד, שלא משלמות משכורות.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

אם הן בפשיטת רגל ואתם חושבים ככה, אז תיקחו אחריות ותשלמו אתם. הרי גם את זה ידעתם, אז תשלמו אתם. אם הם בפשיטת רגל, עם כל הכבוד, , תלך לשר האוצר או שר הפנים תגיד יש לנו פה בעיה, אנחנו צריכים עוד ‎10 או ‎20 מיליון, זה לא הרבה כסף, זה גרושים בשביל לתת אוכל לכל הילדים האלו ואתם לא עושים שום דבר. אתם אומרים הם בפשיטת רגל, אז זה בסדר ולא נעשה כלום.

קריאה:

צריך להיות איזשהו גורם, שיפטור אותם מהתשלום

היו"ר מיכאל מלכיאור:

האם מישהו אחראי על הפעלת החוק? זה כאילו לא אנחנו אלא מישהו אחר.


מוטי מרוז:

מה זה תשלמו במקומם? מדובר ברשויות שבשנה שעברה שילמו הרבה יותר מאשר הם צריכים לשלם השנה, ומטעמים שאני חושב שהם פופוליסטים הם מטילים את כל העול הזה על המדינה.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

אז עכשיו זה לא בגלל שהם בפשיטת רגל אסור להם לשלם?

מוטי מרוז:

הם וההורים שילמו שנה שעברה, והשנה הם לא רוצים לגבות את חצי השקל והשקל מההורים. זה הכל, עם כל הכבוד.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

מוטי. אני לא יודע מה הכבוד פה אבל בסדר, סליחה שאני אומר דברים מאוד בחריפות אבל מאוד הזדעזעתי ואני עוד יותר מזדעזע כשאני שומע את התגובה.

אלכס מילר:

במהלך החודשים האחרונים, קיבלתי כל כך הרבה מכתבים ללשכה עם פניות של ההורים שמתלוננים על כל הנושא של ההזנה. חברים ככה לא, אני לא יודע, יכול להיות שאני לא מבין אבל ככה לא מנהלים את הדבר הזה. אין פה אף אחד שיכול לבוא ולהגיד זה באחריותי, אני נכשלתי ושמישהו יבוא ויחליף אותי ואני יעשה את העבודה הזו.

אף אחד לא מוכן לקחת אחריות חד משמעית על הדבר הזה. ואתם יודעים כמו שבצבא דבר שאומרים לא משאירים את החיילים בשטח האוייב פה יש הפקרה שלמה של הילדים. היום, לפי הרשימה שאני מסתכל, בא הורה, זוג צעיר שרוצה לבנות את החיים שלו מסתכל הוא אומר חברים אני לא אסע ללוד למה הילד שלי לא יאכל שם.

למה שאני אסע לגור בלוד? למה שאני אסע לגור בירושלים? אני לגור בתל-אביב ואחר כך אתם מדברים על זה שיש גירעונות. בטח שיהיו גירעונות. אם אתם באים ומפקירים ערים שלמות ואף אחד לא מוכן לקחת אחריות על סדר עדיפויות, על מערכת חינוך שתהיה כמו שצריך בתוך העיר עם ההזנה עם כל הדברים שצריכים להיות מסביב אז בסופו של דבר בטח שהעיר מגיעה למצב שאנשים לא מגיעים לשם.

אז מה הפתרון? לשבת ולדבר. אני חושב שבסופו של דבר כשאנחנו קיבלנו את ההחלטה אנחנו שמענו שלושה גורמים, ארבעה סליחה. שמענו את משרד החינוך, משרד ראש הממשלה שאז ברכו אותם מכל הצדדים של הקואליציה על כמה החשיבות של החוק הזה. אנחנו גם שמענו את הרשויות המקומיות שבגללן אנחנו עשינו ריביזיה והוספנו את מה שביקשו. בסופו של דבר אנחנו עכשיו בתחילת ‎2007 שום דבר לא מתבצע, מלבד בחלק מהמקומות.

אני לא יודע איפה הרשימה המלאה של כל מוסד ומוסד שבו צריך להיות מפעל ההזנה.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

תשאל את סקט"א רש"י.

אלכס מילר:

אף אחד לא יודע מה שם כל מוסד ומוסד. חברים, צריך לקבל פה החלטות. מדובר פה על הילדים, מדובר פה על הבריאות שלהם. ילד שלא אוכל הוא לא מסוגל להתרכז, זה משפיע גם על החיים שלו ועל העתיד שלו. זה לא איזה שהוא משהו שאפשר לבוא ולהגיד טוב אז הוא לא יקבל שעה בזה הוא יקבל שעה במשהו אחר. מדובר פה באוכל. אוכל. אז צריך לצאת פה עם החלטה חריפה, צריך שמישהו ייקח אחריות חד משמעית ויבוא לכאן בעוד חודש ויגיד מה עשה ולא נעשה ואם הוא לא מצליח לעשות שיבוא מישהו אחר ויחליף אותו ויעשה את העבודה. נגמר הסיפור.

משה גפני:

למה אתה מתכוון, את מי להחליף?

אלכס מילר:

את מי שאמור לקחת אחריות מלאה.

משה גפני:

מי האחראי?

אלכס מילר:

מדובר פה על משרד ראש הממשלה, דובר פה על משרד החינוך, דובר פה על הרשויות המקומיות

היו"ר מיכאל מלכיאור:

אני חושב שזאת הייתה שאלה רטורית. אף על פי שאנחנו כולנו בהסכמה מלאה.

רונית תירוש:

קודם כל, אני מצרה על כך שלא נמצא פה דרג בכיר יותר של משרד החינוך ואולי זה מצביע על סדרי עדיפויות בתוך המשרד.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

אני לא יודע. לאה רוזנברג הייתה אמורה להיות פה, קיבלנו אישור שהיא באה.

רונית תירוש:

אני אפילו מתכוונת ליותר בכיר מלאה רוזנברג. אני חושבת שזה מספיק חשוב ואני לא הייתי מציעה דברים שלא הייתי מציעה לעצמי בזמנו. אני חושבת שדיון כזה אני כן הייתי באה ונוכחת ומסבירה את הבעיות אם יש כאלה. זה דבר אחד.

דבר שני אני רוצה לומר גם למוטי וגם למשה דקלו, תראו, אני מבינה שאין לכם צבא ואני מבינה שזה קשה אבל צריך להעמיד את ההזנה בדיוק כפי שמעמידים אותה מול נושא של רישום תלמידים שזה מוטל על הרשויות והם כן רושמים או לא רושמים.

אני שמעתי הבוקר שאתם הולכים לאכוף ענישה על כל מי שהלך למסיבת סילבסטר. אז אם למשרד החינוך יש זמן, עניין וצבא לטפל בסילבסטר אז אני מצפה שהוא יטפל קודם כל בהזנה. תראו, אני באמת חושבת שזה צריך להיות מספיק חשוב בודאי לשרה שהתמודדה בחקיקה משל עצמה על הנושא הזה ורצתה את זה לכל עם ישראל.

שתתחיל קודם כל בחצי עם ישראל ונראה אותה אחר כך מגיעה להמשך. עכשיו מעבר לביקורת שלי אני באמת חושבת שצריך לבחון מחדש את החוק. אפשר ללכת עם הראש בקיר ולהגיד משרד ראש הממשלה שאגב הוא הציע הצעה במסגרת מחליטים ומזה הוא ירד. בהמשך הוא ירד ואז זה עבר לחקיקה. ובחקיקה אין חוכמה. משרד החינוך הוא הגוף האוכף. יחד עם זאת, אני לא הולכת עם הראש בקיר.

כמו שחוק יום חינוך ארוך הוא מתקיים בצורה לא טובה, ואני מזמן הצעתי לעשות רענון של החוק עד כדי ביטולו ואולי חקיקה אחרת כי הרי בפועל הארגונים לא מסכימים, המורים לא מסכימים. זה כן מתקיים, לא מתקיים, למשרד אין צבא לשלוח לאכוף. לא צריך ללכת עם הראש בקיר.

אני שואלת את עצמי למה עד לפני שנה זה הלך טוב ומה קרה השנה שזה לא הולך טוב. ומה שקרה עד לפני שנה שאיפשרנו, עשינו חלוקה מאוד גלובלית ואמרנו הורים ורשויות ביחד ולא התערבנו בפנים כמה ההורים נותנים וכמה הרשות. נכון שהרשות במקרה הזה גבתה אולי יותר מההורים ופתרה לעצמה את הבעיה.

כשנתנו אפשרות ש-‎X אחוזים מתוך המשולש הזה של סקט"א רש"י, משרד חינוך דרך הממשלה והורים ורשויות היו יחד. והחלוקה הפנימית של כמה הורים וכמה הרשות השארנו את זה פתוח לרשות. ויכול להיות שרשויות רבות ניצלו את זה ולקחו יותר מההורים ופחות מעצמן, יכול להיות. אבל זה מסביר שככול שנדרוש היום בנוסחה מאוד ממוסדת וממוסגרת כמה הרשות תיתן מתוך השיתוף הזה היא וההורים זה מביא לקושי לרשויות.

משה גפני:

אז מה את מציעה, שההורים ישלמו יותר?

רונית תירוש:

לא. אני מציעה שהנושא הזה יעלה מחדש, החוק הזה, כך שאי אפשר, אני אומרת אפשר ללכת עם הראש בקיר ולהגיד ככה נקבע וככה צריך אבל עובדה זה לא קורה והם לא שולחים את הצבא. ויש רשויות היום גירעוניות והמדינה לצערי מפילה על הרשות המקומית יותר ויותר דברים בחינוך בודאי וכנראה גם בדברים נוספים.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

למה? אבל דווקא פה הפחיתו בצורה ניכרת.

רונית תירוש:

זה לא משנה.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

למה זה לא משנה? זה משנה.

רונית תירוש:

אני אסביר. הרב מלכיאור, בעיניי זה משנה כי אני אדם שרואה את המציאות ולא הולכת עם הראש בקיר במקרה הזה. אם כל כך הפחיתו ועדיין יש רשויות שלא מסוגלות להתמודד וכאן באה הקריאה שהמשרד יממן את חלקה של הרשות שזה לא הגיוני, כי היא לא מתוקצבת על זה, אז אני מציעה לחשוב מחדש על כל הנוסחה הזאת. אני לא חושבת,

קריאה:

אם מותר בקריאת ביניים, ירוחם היא עיירה מתקשה ולמרות זאת כולם אוכלים.

רונית תירוש:

נכון. כן . בסדר. אני מסכימה, אני פתחתי ואמרתי שזה עניין של סדרי עדיפויות. אין לע פה חלוקה של כמה מתוך הרשויות לפי אשכולות סוציו-אקונומיות נתנו ולא נתנו. אין מכנה משותף?

קריאה:

אין מכנה משותף.




רונית תירוש:

טוב, אני קיוויתי שיש מכנה משותף ונראה שהרשויות החלשות דווקא אלה לא מתמודדות. אז אם אין מכנה משותף כזה אז אני כן חושבת בלב ברירה מוטי.. זה חייב לעבור לאכיפה שלכם. וכמו שאנחנו בזמנו נדרשנו לגבי רישום אתיופים או יוצאי אתיופיה באור יהודה שראש העיר שם לא רשם אותם ואנחנו הגשנו תלונה למשטרה בסופו של יום, אז גם פה צריך. זה עבירה על חוק. אין מה לעשות? אני ניסיתי להציע משהו אחר אבל אם אין פה פרופיל שמאפיין אז אין ברירה, זה חוזר למשרד החינוך וזה צריך להיות בראש מעייניה של שרת החינוך.

משה גפני:

אדוני היושב ראש, קודם כל אני רוצה קודם להסביר את מה שרונית אמרה, רק כהקדמה, לא את זה התכוונתי לדבר. מה שהיה טוב בפעם הקודמת, מתי שהיא הייתה מנכ"לית, בגלל שהשלטון היה בידי הליכוד. היום שזה לא בסדר זה בגלל שהשלטון בידי קדימה. זאת אומרת זאת הסיבה. הרי לא, אין הבדלים אחרים.

בפעם הקודמת כשאת היית מנכ"לית השלטון היה בידי הליכוד אז הכל היה טוב. אה, אבל היום השלטון הוא קדימה אז הכל לא בסדר. אני לא מקבל.. אז אני מגן על קדימה. אבל אני רוצה להגיד לגופו של עניין.

לגופו של עניין לא היה טוב בקדנציה הקודמת, שאף אחד לא יוליך פה שולל את אף אחד. הייתה שרת חינוך קודמת, המצב לא היה יותר טוב היה יותר גרוע. אם אפשר לדבר על שינויים אז יש שיפור.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

איפה יש שיפור?

משה גפני:

בפעם הקודמת הטבלה הזאת הייתה פי אלף יותר גרועה ממה שהיא היום.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

לא נכון.

משה גפני:

בקדנציה הקודמת. כן.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

בשנה שעברה קיבלו ‎105,000, לא שזה טוב, והיום מקבלים ‎75,000. למה זה יותר טוב?

משה גפני:

בפעם הקודמת לא היה חוק, ובחלק מהרשויות בכלל לא היה.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

איך ‎75,000 יותר טוב מ- ‎105,000?

קריאה:

זה כולל את גני הילדים בפעם הקודמת, המספרים הם די דומים. המספרים הם די דומים בפועל זה כולל, אני ככה הבנתי.

משה גפני:

אדוני היושב ראש, לא יותר טוב אלא אותו דבר, גרוע אז וגרוע היום, זו ההגדרה הנכונה. עכשיו אני רוצה להגיד כך. בוועדה הסמוכה לוועדה הזו, הרי אנחנו יודעים מה הבעיות. הוועדה הסמוכה לוועדה הזאת מתנהל עכשיו חוק, חוק תאגידי מים וביוב. יש שם סעיף שהסעיף אומר שאם השלטון המקומי לא יבצע את החוק הממשלה מקזזת מתקציבו. יש סעיף בחוק. הוא מופיע, אתם יכולים לראות את זה. לא היה לזה תקדים בחוק יש היום תקדים שהממשלה עשתה.

לממשלה כנראה איכפת יותר הנושא של חוק תאגידי מים וביוב מאשר הנושא של מפעל ההזנה. הרי מה הבעיה? מה הבעיה למשל בתל-אביב או מה הבעיה בכל רשות אחרת? הבעיה היא האמיתית, מלבד איך שמשרד החינוך מתנהל שיש לי הרבה מה לומר אבל זה נשאיר לדיון אחר.

יש בעיה שהשלטון המקומי, הרי אין איזה שהוא מכנה משותף בין הרשויות שמפעילות או שלא מפעילות. יש פה בעיות מקומיות בכל מקום ומקום. למשל, תבוא רשות מקומית אחת כמו תל-אביב היא לא תוכל לטעון שהיא עירייה ענייה והיא לא יכולה להפעיל את זה. יש לה איזה בעיה אחרת, שאנחנו לא יודעים לעמוד על טיבם וגם אין לנו את היכולות להתמודד עם כל מקום ומקום.

אנחנו צריכים לקבוע שלעיריית תל-אביב, השלטון המרכזי על פי החוק היות ויש חוק שקיים יקזז מתקציבו ויש אלף ואחד נושאים שיש לממשלה באיזונים התקציביים והכספיים עם עיריית תל-אביב.

או למשל, וכאן אני מגיע לבעיה האמיתית, ביישובים החלשים. ביישובים החלשים יבוא ראש רשות או תבוא ראש רשות ויאמרו אנחנו חייבים למשרד הפנים בתוכנית הבראה, אין לנו יכולת להזיז יותר שקל אחד. ואז, ואז מכיוון שהממשלה הולכת לקזז מתקציבו היא תעשה מיד את החשבון.

אותו משרד הפנים במקום שאנחנו נרוץ אחריו משרד הפנים בעצמו יעשה את החשבון, איך הוא מוסיף לרשות הזאת כסף בשעה או שאיך הוא מקזז בשעה שהוא דורש ממנה תוכנית הבראה. ועל תוכנית ההבראה כבר הוסכם. ואז הממשלה תאמר לרשות הזאת האם אני מוסיף כסף מתקציבי או שאני לא מוסיף ואני משנה את תוכנית ההבראה כדי להפעיל את מפעל ההזנה.

כל עוד שהשלטון המקומי יעשה צחוק מכל החוקים שמתקבלים פה, והוא עושה צחוק, יש ראש רשות יותר נורמאלי יש ראש רשות פחות נורמאלי אבל השלטון המקומי לא יכול לרחוץ בניקיון כפיו מכיוון שהשלטון המקומי באה טבלה המונחת לפנינו אנחנו רואים שיש ראשי רשויות טובים ויש ראשי רשויות פחות טובים כדי שלא נאמר רעים.

לכן, נכון שמשרד החינוך הוא משרד מבולבל. אף אחד לא יודע מי אחראי על מה. יש לי הרבה טענות על מה שקורה בתוך משרד החינוך, וזה לא קשור לשרה כזאת או לשרה אחרת, זה קשור לדברים אחרים. לא יודע, זה משרד מידי גדול היה צריך לפצל אותו. היה צריך להעביר חלקים מהמשרד לכל מיני משרדים אחרים.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

אפשר אולי לפצל בחוק ההסדרים.

משה גפני:

לא, זה לא שייך לחוק ההסדרים. אני לא יודע. יש לי הרבה טענות על מה שנעשה שם, אני כבר מבולבל לגמרי, אסור לי גם לדבר נגדם בגלל שאחרת ינקמו בי. אז נניח. על כל פנים אני אומר, ועכשיו בכל הרצינות, יש פה בעיה עם מרכז השלטון המקומי שאנחנו נתקלים בבעיה הזאת מעת לעת כאשר יש חוקים שמתקבלים בכנסת ומרכז השלטון המקומי הוא חלק מיישום החוק, ובמפעל ההזנה זה בולט באופן דרמטי.

ברגע שהממשלה החליטה שהיא יכולה להביא חוק שעיקרו, כאשר לא מיושם, מקזזים מהשלטון המקומי זה הפתרון למפעל ההזנה אחרת תלך שרה תבוא שרה, ילך שר יבוא שר, המנכ"לים יריבו ביניהם והמנכ"לים יכולים להיות יותר טובים ופחות טובים. צריך ליישם את החוק. זאת הדרך היחידה אחרת אנחנו בשנה הבאה נדון עוד הפעם.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

תודה.

קודם כל אנחנו לא מוותרים פה. אנחנו נעקוב יום יום אחרי הפעלת החוק פה. אם משרד החינוך לא עושה את זה ומשרד ראש הממשלה לא עושה את זה, אז אנחנו נעשה את זה. אין פה, לא יהיו פה שום תירוצים. אנחנו לא מחכים לשנה הבאה, אנחנו לא עובדים בצורה כזו פה בוועדה. זה דבר אחד.

דבר שני אתה אומר דברים קונסטרוקטיבים ואנחנו צריכים באמת לשקול אם הכנסת סנקציה בתוך החוק אם צריך לעשות את זה, צריך לדאוג שהחוק הזה יופעל בלי שום כחל וסרק.

קרן ביטון:

אני רק רציתי לומר כמה דברים. אחד זה, אני רק רציתי לומר בשם השרה, שהיא גם אמרה את זה כאן אז חלקכם יודעים את זה אבל להזכיר שזה חוק רע. זו שנה ראשונה שההזנה מופעלת מתוקף חוק. בשנתיים האחרונות היא פעלה מתוקף החלטת ממשלה שכמו שכולם יודעים זה היה חוק שנולד בחטא גדול מאוד, באמת בחטא כלפי ילדים שלא אוכלים ושהשנה היה לנו ניסיון בפועל עם הפעלת החוק וכל אנשי משרד החינוך שיושבים כאן יודעים עד כמה בלתי אפשרי ליישם את החוק הזה.

בלתי אפשרי. גם הילדים שאוכלים היום הם אוכלים בנס. ולא בגלל שקיים חוק במדינת ישראל שגורם לילדים לאכול. החוק הזה הוא חוק רע ולכן ובגלל

היו"ר מיכאל מלכיאור:

את יכולה להסביר למה יש ‎30,000 ילדים פחות השנה משנה שעברה שאוכלים?

קרן ביטון:

אם יש לי ‎5 או ‎6 דקות, אז אני אסביר בדיוק מה עבר. אני אתחיל בזה שהשרה יולי תמיר, בגלל שנושא ההזנה הוא כל כך חשוב לה, לא רק הוא אבל בגלל שנושא ההזנה מן הסתם מאוד חשוב לה היא כבר הצהירה לפני חודש שהיא הולכת לשנות את החוק. אנחנו סיימנו את ההתדיינות הפנימית במשרד, אנחנו עוברים להתדיינות עם השלטון המקומי שאף אחד לא יכול, כמו שחברי כנסת אחרים כאן אמרו, לא יכול להתנער מהעבודה שהוא שותף מרכזי בביצוע החוק הזה.

אף אחד לא יכול, נמשיך אחרי הסבב עם השלטון המקומי לארגונים שהם בעצם אלו שבכלל העלו את נושא ההזנה לסדר היום הציבורי ואחר כך אנחנו נגיע למשוכה הקשה מכל למשרד האוצר. החוק הזה צריך להשתנות. לא להיות מתוקן, זה לא יעזור. אלא להשתנות.

ואני יכולה להגיד לכם בענווה כמי שמנסה ללוות את הנושא הזה, צריך ללכת למשרד ראש הממשלה, שאני מסכימה עם ראובן ורענן דינור באמת היה נהדר בעניין הזה, אין להם זמן לטפל בזה. יש להם כנראה ובטוח דברים חשובים יותר. צריך ללכת ולגזול מזמנם והם עשו את זה, רענן דינור עשה את זה הוא השקיע בהזנה זמן, אני לא אומרת שהמצב טוב אבל הוא עשה את זה.

אחר כך צריך ללכת להתחנן ששר האוצר יסכים איתך על אוכלוסייה מוזנת אחר כך צריך לקבוע שיעורי השתתפות, צריך להתווכח עם מיליון אלף גורמים. אין אדם אחד אחראי על החוק הזה.נניח וזה נגמר נכון? לא לפני כמה חודשים לפני חודשיים, בסדר? נכון? בוועדה אישרה את זה.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

זה היה ב- ‎15 באוקטובר אחרי הריביזיה שביקשתם לעשות. שלושה ימים לפני זה, אחרי שכל הקיץ פנינו למשרד החינוך אין ספור פעמים ומשרד החינוך לא טרח להביא לנו את האישור. אבל זו עובדה, כי אני יודע את כל הנתונים.

קרן ביטון:

העובדה היא שבטח לא ועדות הכנסת אשמות במצב החוק. העובדה היא אבל, אם יורשה לי להגיד כאזרחית צעירה ולא כיועצת השרה, העובדה היא שהכנסת אשמה במצב הזה. זה חוק רע, זה חוק

זבולון אורלב:

אין חוק רע, יש מבצעים רעים.

קרן ביטון:

לא נכון. חבר הכנסת אורלב, שיש לי הרבה כבוד אליך, אני אמרתי שאני מדברת כרגע בתור קרן כאזרחית של מדינת ישראל, קודם כל החוק יתוקן זה דבר אחד. אבל לשאלתך הרב מלכיאור.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

איך אתם רוצים לשנות את החוק? מה ההצעה שלכם?

קרן ביטון:

אז זהו. אנחנו בעצם הלכנו עקב אחר אגודל בכל הכשלים שנתקלנו בהם. מה שקרה כאן זה שבתיאוריה אפשר להגיד הוגדל התקציב הממשלתי ב- ‎30 מיליון שקלים

היו"ר מיכאל מלכיאור:

‎20 מיליון זה היה פעם קודמת.

קרן ביטון:

זה היה ‎50 מיליון התקציב הממשלתי.

היו"ר מיכאל מלכיאור

לא, ‎20 מיליון זה הוגדל לפי הדיווח פה בוועדה.

קרן ביטון:

לא, לא, ‎30

היו"ר מיכאל מלכיאור:

אני שמח מאוד. אתם רק תחסכו הרבה כסף.

קרן ביטון:

התקציב הממשלתי, שניה אני רק רוצה להגיד, הוגדל התקציב הממשלתי הוגדלו, עניין האוכלוסייה הוא מאוד מעניין, אני אשמח להרחיב על זה אבל אני לא חושבת שיש לי כאן את הזמן, הוגדלה האוכלוסייה המוזנת. מבחינת הקריטריונים היא הוגדלה. אני מדברת רגע.


בשנה שעברה אכלו ‎94,744 הרב מלכיאור שנה שעברה אכלו ‎94,744 ילדים בחוק ההזנה. זה המספר שאכלו. רק תנו לי לסיים. אני אתן תשובה על הכל כמיטב יכולתי רק דבר דבר בבקשה. אז אני רק אומרת שבתיאוריה הוגדל



אני בהחלט אומרת, החוק הזה הוא חוק רע ובמציאות הוא לא מתקיים אף פעם, בין מה שהרגולטורים יכלו לעשות בחוק הקיים לבין מה שזה מתרגם במציאות הוא רב ועצום ונורא. ועדיין צריך לעמוד על הדברים האלה. הוגדל התקציב הממשלתי.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

מה ההצעה שלכם?

קרן ביטון:

ההצעה שלנו היא בהחלט להבהיר מעל לכל ספק שמי שצריך לעשות הזנה במדינת ישראל זה משרד החינוך. הזנה היא לא עניין רווחתי. היא לא עניין של ילדים עניים היא צורך חינוכי ובזה אני חושבת שעמותת ידיד ויולי תמיר שהגישו את החוק המקורי, הם שמו בכלל את השיח החינוכי הזה על השולחן ובאמת מגיע להם הקרדיט הזה והחוק שאנחנו מקווים לתקן לא רק שיסמיך רק את משרד החינוך להיות, בלי כל ה, במחילה מכבוד משרד ראש הממשלה, בלי כל מיני ועדות מייעצות שנמצאות במשרדים אחרים.

אבל רק אם יורשה לי וגם צריך לבדוק בדיוק איך מנהלים את התקציב. החוק יהיה שונה מאוד. רק דבר אחד אני רוצה להגיד לגבי משרד הפנים והשלטון המקומי. .. מאוד משתף פעולה עם השיח הזה על שינוי החוק.

פנתה שרת החינוך לשר הפנים כשבאו, כשסקט"א רש"י ובאו למשה דקלו שהוא באמת כל הכבוד לו הוא עושה את זה לגמרי בנוסף לתפקידו, כי לא הגדירו בחוק, לא הגדירו גם בחוק מי אחראי על זה.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

סליחה, האחראית זו שרת החינוך והיא יכולה לקחת את מר דקלו ולהגיד לו "זה אתה עושה".

קרן ביטון:

זה מה שהיא עשתה ואנחנו מודים לה על זה.

קריאה:

להודות על מה, על ההצלחה הגדולה?

קרן ביטון:

לא. על זה שהוא משקיע בזה ימים ולילות. הצלחה או כישלון זה לא באשמתו. אני רק רוצה על משרד הפנים, זו בעיה שלנו אין פתרון אולי חברי הכנסת המלומדים יוכלו להציע משהו. יש רשויות שנמצאות בתוכנית הבראה או שיש להם חשב מלווה.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

את לא היית בתחילת הישיבה, כל זה כבר שמענו. תודה.

יואל חסון:

אדוני היושב ראש, אני רוצה להעיר הערה שהערתי בעבר בישיבה הזאת. אני לא מקבל את העובדה שלא השרה ולא המנכ"ל מגיעים לדיונים. לא מקובל ואני ככה הבנתי למרות שאני חבר כנסת חדש וצעיר שיועצי שרים באים לדבר בשם שרים בתוך דיונים של ועדת החינוך.

אל תקחי את זה אישית קרן, אבל זה ממש לא מקובל. אני גם עצמי הייתי יועץ של ראש ממשלה אבל עדיין אני חושב שבודאי בדיון כזה השרה צריכה להיות, אני חושב שזה פוגע במעמד הוועדה.

קריאה:

אתה לא הופעת בתור יועץ בוועדות?

יואל חסון:

לא. בודאי אדוני היושב ראש, אני רואה ואני ממש מעריך כמה אתה כועס על העניין, וכמה אתה בצדק רוצה שהדבר הזה - - -,

היו"ר מיכאל מלכיאור:

לא שמעת את נאום הפתיחה שלי.

יואל חסון:

אני באמת מבקש אדוני היושב ראש, לכבודה של הוועדה, לכבודך, שאנחנו נקבע כאן באופן ברור שיועצי שרים לא מגיעים לייצג פה שרים ומי שמגיעה בעניין הזה זה שרת החינוך או מנכ"לה או לפחות גורם מקצועי שאחראי באופן ישיר על העניין הזה. אני חושב שאם נוותר בדברים האלה מעמד הוועדה ירד וירד.

אבל אני רוצה להתחיל בנושא עצמו. לגבי משרד ראש הממשלה חשוב לומר, משרד ראש הממשלה היום הוא לא מתוקף החוק אחראי על יישום החוק הזה. משרד ראש הממשלה בשנתיים האחרונות צריך לומר עוד מתקופתו של שרון, זה היה היוזמה של אריאל שרון, לקח על עצמו גם שלא היה חוק ולכן משרד ראש הממשלה עבד על זה, בנה את החוק, ליווה את החוק, עשה את זה. אני בכלל חושב שראובן אתה לא היית צריך להיות פה היום. זה לא משהו שאתה היית צריך להיות כאן.

ברור שאם הוזמנת ובאת זה יפה. אבל אני חושב שמשרד ראש הממשלה הוא בכלל לא, הוא אחראי על כל דבר שקורה במדינה הזאת כמו על כל המשרדים. משרד ראש הממשלה לקח על זה אחריות.

קריאה:

צריך לומר את העובדה ההיסטורית שמשרד הרווחה התחיל את זה ולא משרד ראש הממשלה.

יואל חסון:

בסדר גמור. אבל משרד ראש הממשלה לקח את האחריות, ודחף את זה והיה מעורב יחד עם שר הרווחה אבל כיום משרד ראש הממשלה הוא לא חלק מהעניין. מי שאמור ליישם את החוק הזה באופן ברור, כמו כל חוק אחר, שמגדירים שר מוגדר זאת שרת החינוך, זה משרד החינוך. ושלא יזרקו את זה לאף אחד אחר.

שרת החינוך צריכה לבוא, אם היא רואה את זה בסדר עדיפות וכשהיא הייתה באופוזיציה היא נלחמה על מפעל ההזנה, איזה נאומים היא נאמה, בבחירות אני זוכר שהשתתפתי בפאנלים שהיא השתתפה כל מה שהיא דיברה זה על מפעל ההזנה.

אגב היא גם דיברה גבוהה על סטודנטים ואנחנו רואים מה הסטודנטים מקבלים משרת החינוך הזאת. אבל היא דיברה כל כך גבוהה גבוהה לנושא מפעל ההזנה ושום דבר. היום היא אומרת שהיא תתקן את החוק אבל עד שהיא תתקן את החוק מה יקרה? קודם כל שהיא תיישם את החוק.

הוא רע, הוא טוב, זה לא משנה. היא צריכה ליישם חוק. זה חוק. חוק ליישם חוק. שתיישם את החוק. רוצה לתקן אותו? בבקשה. הוועדה אני בטוח תעזור לה לתקן את החוק הזה אבל קרן, השרה שלך צריכה ליישם את החוק הזה באופן מיידי.

נקודה נוספת לסיום.

משה גפני:

זה קצת לא הגון. הרי כולנו יודעים שמשרד ראש הממשלה ומשרד האוצר מאשרים את התקציב של משרד החינוך. למה אתה מוריד אותם מאחריות?

הנושא הוא חד משמעי. קודם כל יש בעיית תקציב. למה הבעיה עם השלטון המקומי?

היו"ר מיכאל מלכיאור:

חבר הכנסת יואל חסון בזכות דיבור.

משה גפני:

אל תורידו אחריות מאף אחד.תאשימו את שרת החינוך, תאשימו את שר האוצר... ראש הממשלה ושר האוצר אחראים אותו דבר.

יואל חסון:

אני רוצה להזכיר לך, אני בקואליציה, אני רוצה להזכיר לך.

משה גפני:

אני מבולבל לגמרי

יואל חסון:

אז תקשיב לי טוב, אין פה עניין, הרב גפני

משה גפני:

אני לא יכול לסבול איך שחברי מפלגה מגינים על השרים שלהם.

רונית תירוש:

מה זה קשור?

משה גפני:

אני לא הגנתי על שרים שלי.

יואל חסון:

הרב גפני, החוק קובע באופן ברור.

רונית תירוש:

אתה נורא רוצה לעשות את זה פוליטי, זה לא פוליטי ומספיק עם זה.

משה גפני:

למה ראש הממשלה לא אחראי לזה?

רונית תירוש:

לא. מהרגע שנגמר מחליטים ועבר לחוק ראש הממשלה לא אחראי לזה. כן. זה לא החלטת ממשלה עכשיו, זה חוק.


היו"ר מיכאל מלכיאור:

סליחה, אף אחד אחר לא מדבר, אחרת אני מתחיל להוציא אנשים ולא עשיתי את זה אף פעם.

יואל חסון:

מה שהיה קודם גבירתי היה תחת החלטת ממשלה. היום יש חוק ברור שקובע מי אחראי, אין ועדת חריגים בחוק ואין שום דבר. על פי החוק, מי צריך להקים אותה?

רונית תירוש:

אין בחוק ועדת חריגים, חבל על הזמן.

יואל חסון:

היועצת המשפטית קובעת זה לא בחוק היום. נקודה. תוריד את זה מסדר היום, זה לא בחוק כיום והחוק הוא זה שאנחנו מדברים עליו. זה בהכנה, זה יכול להיות בראש שלך זה יכול להיות בכל מקום, זה לא בחוק. נקודה.

אנחנו מדברים על יישום החוק. אולי בתיקונים נכניס גם ועדת חריגים.

אני רוצה לסיים את דבריי.

משה גפני:

למה שרת החינוך לא מכנסת את הוועדה?

היו"ר מיכאל מלכיאור:

כי זה לא שרת החינוך.

יואל חסון:

ובכן חברים, אתם מנתקים אותי מקו המחשבה, אני בא ואומר בשורה התחתונה יש חוק וצריך ליישם אותו. אם שרת החינוך חושבת ואני אומר את זה באופן ברור הרב גפני, לפי החוק שרת החינוך ממונה על יישום החוק. זה לא עניין של אחריות.

תאמין לי, כמות האחריות שיש על ראש הממשלה, מכאן ועד באר שבע אפילו קצת רחוק מבאר שבע וגם שר האוצר וזה לא העניין ואני בטוח שהם היו מעורבים בעניין. אבל אני אומר לך כרגע, כמו שמדברים פה על כל חוק אחר, מי שצריך ליישם את החוק זאת שרת החינוך ואומרת לך כאן יועצת השרה אומרת בבירור זה חוק רע.

אני מכיר מה קורה אצל שרים שאומרים שזה חוק רע. אז זה החוק שהם לא מטפלים בו. עד שלא נתקן אותו, בסדר אני יעביר את הזמן. תהיה ועדה פנימית, ועדה חיצונית. אתה יודע כמה זמן יקח?

אתה יודע יותר טוב ממני, כמה זמן יקח לתקן את החוק הזה, בינתיים הילדים יהיו רעבים ואני לא יודע לאיזה שנת לימודים נגיע. לגבי הרשויות המקומיות חשוב לומר, יש כאן, חשוב לומר בעניין הזה שיש מנופים על ראשי רשויות ויודעים יפה מאוד לקנוס ראשי רשויות ולא להעביר להם תקציבים כשהם לא עומדים בחוק והם לא מיישמים חוק.

גם כאן זה עניין של סדר עדיפות. בואו נודה בעובדה הזאת שראשי ערים רואים בזה סדר עדיפות או מבחינה פוליטית או מבחינה אחרת הם נותנים לזה עדיפות. כשהם לא רואים בזה סדר עדיפות אז הם לא מאכילים את הילדים. עכשיו, כשאני קראתי את הנתונים יש כאן נתונים מאוד מעניינים שזה אגב, על זה לא דיברנו ופיספסנו כאן נתון מעניין.

למעלה מ- ‎22,000 מהתלמידים שלא מקבלים הזנה הם לא מהמגזר היהודי, זה כמעט ‎50%.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

כן דיברנו על זה.

יואל חסון:

בכל אופן אני אומר זה ש- ‎22,000 לא מוזנים הם מהמגזר הערבי, מהמגזר הלא יהודי, יש כאן כנראה בעיה פנימית שצריך לבדוק אותה. אני אגב הייתי מצפה מהשרה את הראשי רשויות האלה להביא ולטפל בהם באופן ישיר וגם עם משרד הפנים אותו דבר.

אז קודם כל צריך לראות את אחוז האי ההצלחה או הצלחה זה הרבה קשור לעניין הזה וזו בעיה מהותית. דבר נוסף, יש כאן אחוז גדול מאוד של הורים, או נגיד במועצות האזוריות הרי יש הורים שמסרבים, הם לא רוצים יום לימודים ארוך, הם רוצים שהילדים כבר בשתיים יחזרו הביתה או באחת יחזרו הביתה. או.קי. אלו בעיות שהם התמודדות של יישום חוק וזה לגיטימי וזה בסדר.

מה שמפריע לי בסיפור הזה, לסיכום, זה אחד היחס הכללי של השרה לעניין הזה שהיא לא לוקחת את זה כעדיפות ולא מתמודדת עם הבעיה פנים אל פנים מול ראשי הרשויות, מול כל גורם שצריך בצורה ברורה.

ודבר שני שראשי הרשויות כמו שאני רואה בהרבה דברים אחרים, ואני בעד ראשי הרשויות בגדול ואני חושב שצריך לעזור להם, אבל כל הזמן הם זורקים את הכדור לממשלה ומסירים את האחריות מהם ואני אומר לך אדוני היושב ראש, אתה מספיק תקיף לכן אני בטוח שיצא כאן סיכום ברור ונחרץ בעניין הזה.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

אכן יצא. אני מבטיח לך את זה.

משה גפני:

לא, רונית אמרה משהו חשוב, היא תיקנה אותו שלא רק הערבים.

רונית תירוש:

גם החרדים.

ניר ברקת:

אני רוצה להתחיל מהפרט אל הכלל ולתת דוגמא סביב מה שקורה בירושלים. במהלך השש שנים האחרונות, בשכונות החלשות בעיר יש מפעל הזנה. ואגב בתי הספר לא מופיעים בכלל ברשימה, מסתבר. היום במקרה הסתכלתי

אני מבין שזה לא בחוק. בואו נדבר עיניינית. פנימיות יום, מופיע, הופיע שש שנים בירושלים בשכונות החלשות בעיר ירושלים. והשנה הופתעו ההורים לגלות שמכל מיני שיקולים פתאום הם לא מופיעים. ומפעל ההזנה שהוא גם בכל בתי הספר בשכונות החלשות קרית מנחם עיר גנים, קטמון חית טית פאת, נווה יעקב, נעלם. גם בבתי הספר וגם בגני הילדים ומה שהיה תקין, התקלקל.

זאת אומרת כשאנחנו מדברים על מפעל הזנה איך להרחיב אותו, ולקחת יותר אחריות, למה לגעת במה שעובד? קלקלנו מה שעבד כמו שצריך שש שנים. שאלה ראשונה שאני שואל את החברים למה?



היו"ר מיכאל מלכיאור:

מי הפעיל את זה?

ניר ברקת:

מי שהפעיל את זה, זה שיתוף פעולה של קרן האגודה לקידום החינוך, עיריית ירושלים. בשנים הראשונות של עיריית ירושלים אגב לא היה כסף אז זה מומן באופן פרטי במקרה על ידי אשתי ועל ידי בשנים הראשונות, בשלוש השנים הראשונות של ההקמה עד שעיריית ירושלים תעמוד על רגליה ותיתן את ה- ‎40%.

אבל בשורה התחתונה, אבל הפעם שהדבר כבר עומד על רגליו וקיים בכל השכונות בעיר

‎40, 40 , 20. 40 עיריית ירושלים, ‎40 ממשלת ישראל דרך האגודה לקידום החינוך ו- ‎20 בית ספר והורים. עכשיו לגופו של עניין חברים, תנו לי רק לסיים את הזה, לגופו של עניין, העלנו את הנושא לשרת החינוך שאמרה שהיא מיד תבדוק את זה בשבוע שעבר. עיריית ירושלים העלנו הצעה, שעיריית ירושלים תשים קודם כל את חלקה של ה- ‎40% ואז יש אוויר לנשימה.

כבר ארבעה חודשים שהילדים, בניגוד לשנים קודמות, לא קורה כלום. אמרנו זה לא משנה מי ישים את חלקו ראשון. למשל שהעירייה תשים את חלקה ראשונה, או שמשרד החינוך ישים את חלקו הראשון ויקזז מעיריית ירושלים. זה פשוט לא להאמין.

התשובה שקיבלנו בהצעה לסדר שבוע שעבר בעיריית ירושלים זה לא בלי בושה, ראש העיר הסתכל לי בעיניים ואומר תשים אתה את הכסף. יענו פרטי. זאת אומרת יש כאן תהליך של בריחה מאחריות של כל הגורמים ואני חושב שצריך לעצור את הנושא הזה ולהסתכל באופן פרטני רשות רשות.

אגב ירושלים העיר הענייה ביותר בארץ שבפועל היא אפילו לא מופיעה על הרדאר של הרשימה וכן שזה מופיע בגני ילדים מופיע אפס. חברים זה לא יכול להיות ואגב יש צורה לקזז מעיריית ירושלים, אני ממשיך את הקו שלך. עיריית ירושלים באותה ישיבה מדברת על זה שהיא צריכה לקבל ממשרד האוצר ‎170 מיליון שקל. ‎170 מיליון שקל לא צבוע, לתקציבה, לאזן את תקציבה ואגב כל מפעלה ההזנה שאנחנו מדברים עליו זה ‎3 מיליון שקל לעיר ירושלים, רק להחזיר את מה שהיה אני לא מדבר על תוספות חדשות.

אז עם כל הכבוד, כבוד היושב ראש מה שאני מציע זה לדבר, אני מדבר מהפרט אל הכלל. לקחת את ירושלים כדוגמא מיד, לממן את הפער של לחזור למה שהיה שנה שעברה, מיד, שבוע הבא, מחר, מחר בבוקר. לדבר, להרים טלפון גם לשרה שהתחילה במהלך הזה כפי שאמרתי, קרן היית בחוץ, וראש עיריית ירושלים ולדרוש מהם דחוף להחזיר את התקציב של שנה שעברה ולא לקזז.

היו"ר מיכאל מלכיאור

אני רק רוצה לברר עם משרד החינוך. מה הסיפור? הרי ירושלים לא כלולה ברשימות, אז מה הסיפור בירושלים?

משה דקלו:

בשנה שעברה היה שם כפל תקצוב בדמות יום חינוך ארוך ופנימיות יום. ואנחנו, איפה שאנחנו מגלים תקצוב אנחנו עוצרים אותו. זה מה שקרה.

ניר ברקת:

אז תוריד את יום החינוך הארוך, לא את הפנימיות יום.

משה דקלו:

אני לא יכול את יום החינוך הארוך.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

אני רוצה להבין, מה הסיפור של ירושלים? אתה אומר שאין כפל, לא מבקשים כפל.

משה דקלו:

הם קיבלו פעמיים תקציב. פעם באמצעות כסף חי של פנימיות יום ופעם באמצעות יוח"א. ויש פה באג ועכשיו צריך להעביר אליהם באמצעות ועדת החריגים את ההזנה. כי יהיה להם יוח"א ויהיה להם גם הזנה באמצעות ועדת החריגים. זו הנקודה שועדת החריגים טרם התכנסה.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

אני שוב שואל, יש או אין ועדת חריגים? הממשלה יכולה לקבוע.

ראובן חביב:

עוד פעם, בחוק - - -,

היו"ר מיכאל מלכיאור:

אנחנו יודעים מה אומר החוק.

ראובן חביב:

יש את הוועדה המייעצת מטעם משרד ראש הממשלה היא הייתה צריכה לקבוע את השיעורים וקבעה אותם, שוב אני מזכיר היא נתנה הנחות וכדומה. בנוסף יש כאן כאופציה, כתוב, אני מקריא את זה בדיוק: "בקביעת המלצותיה תהיה הוועדה רשאית לקבוע שיעורים שונים בישובים" כלומר אפשר מעבר לזה.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

אבל את זה עשיתם.

ראובן חביב:

לא, נותנת לך עוד אופציה.

מירב ישראל:

בעקרון, סעיף קטן ד' בעצם בא להבהיר את סעיף קטן ג' שבעצם אפשר באותו מדרג לעשות שיעורים שונים, זה לא אומר שיש ועדה שתקבל בקשות פרטניות עכשיו יש עוד בעיה שהוועדה המייעצת לפי החוק קיבלה סמכות מסוימת. היא קיבלה סמכות ואחר כך גם ועדת הכספים מאשרת את מה שהיא ממליצה הרי, מה שראש הממשלה בעצם מגיש. בנושא הזה נתנו סמכות לראש הממשלה בגלל ההיסטוריה. יכול להיות שזה היה טעות אבל זה בגלל ההיסטוריה.

בקיצור בעיקרון ועדת חריגים כזאת, שאני לא יודעת אם יש החלטה כזאת של הוועדה המייעצת שזה לא בסמכותה לפי החוק, אני לא רואה איך זה עומד ביחס לסמכות של שרת החינוך שאחראית על ביצוע החוק. זה משהו מאוד מוזר.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

אבל יש ועדת חריגים או אין ועדת חריגים?





ראובן חביב:

ועדה רישמית אין. אבל במסגרת אותה העבודה של הוועדה המייעצת, אנחנו עכשיו עוד פעם, זה דברים שלאחר מעשה אנחנו רואים נשקול עוד פעם, שאף אחד לא יבנה על זה הרים וגבהות יתכן ובמסגרת תקציב.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

בסמכות מה?

ניר ברקת:

לא רוצים הרים וגבעות. רוצים פתרונות, לא הרים וגבעות, אוכל ויום חינוך ארוך.

ראובן חביב:

הפתרונות זה שיעורי ההשתתפות. אני אומר עוד פעם כמו שאני מבין, ותקני אותי אם אי אפשר אז אי אפשר אני מבין שכתוב פה שניתן לקבוע שיעורים שונים ליישובים שונים שבמקרים חריגים יתכן

מירב ישראלי:

לא. החוק בעצם קובע מנגנון, שהוועדה בעצם ממליצה בלבד. אתה רואה? זה.. המלצותיה. הוועדה ממליצה, ראש הממשלה מחליט לאור המלצות הוועדה ומביא את זה לאישור ועדת הכספים. אחרי שוועדת הכספים אישרה את זה, זה המדרג.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

אני עדיין רוצה להבין, איפה ירושלים נמצאת בדבר הזה?

ניר ברקת:

ירושלים לא קשורה לחוק. תנו לנו פתרון, על הכיפאק. אז תשאירו את מה שהיה.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

היא לא בחוק כי היא לא בין - - -,

משה גפני:

היא לא באשכול אחד.

ניר ברקת:

מה היא לא באשכול אחד. חבר'ה, ירושלים העיר הענייה בארץ, מה היא לא באשכול אחד?

היו"ר מיכאל מלכיאור:

כנראה שהממשלה - - -,

ניר ברקת:

שכחה מירושלים.




היו"ר מיכאל מלכיאור:

כן. זה כנראה, אבל כנראה שהממשלה שהחליטה באיזה ישובים מתוך ה- ‎193,000 ילדים שיש להם את חוק יוח"א שזה כולל גם ילדים מירושלים, הממשלה בסדרי העדיפות שלה כנראה החליטו שירושלים היא לא כלולה וכשהממשלה רק מקציבה ‎140,000 מתוך ‎193,000 כנראה יש החלטה של ממשלה שהיא שמה את ירושלים על ראש שמחתה כנראה והחליטה לא לתת לירושלים. אין לי הסבר אחר. אילו ירושלים הייתה מופיעה.

משה גפני:

החוק הזה חל על מי, אדוני היושב ראש החוק הזה חל על מי שחל עליו יום חינוך ארוך?

היו"ר מיכאל מלכיאור:

לא, לא כולם.

משה גפני:

יום חינוך ארוך ולימודי העשרה. דקה, דקה, חברי הכנסת באמת אורחים פה והם יכולים מפעם לפעם להתפרץ. תראה, ירושלים היא עיר ענקית. יש בה ‎700 אלף תושבים. לא יכול להיות מכלול של ירושלים, אין מציאות כזאת.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

כמו שאין בתל אביב מכלול של תל אביב

משה גפני:

נכון, נכון. עכשיו, אי אפשר להאשים את תושבי קטמון, אי אפשר להאשים אותם בגלל שהם במקרה נמצאים בתחום השיפוט של ירושלים, שהם לא נכללים ביום לימודים ארוך בהזנה. אין מציאות כזאת.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

שניה, שניה. סליחה. אדוני, אני שוב אומר, החוק הזה מופעל רק בכשני שליש לפי החלטת הממשלה מכל הילדים שיש להם חוק יום חינוך ארוך. אני אומר כנראה, כך אני מבין מתוך הנתונים שקיבלתי. עוד מעט נשמע מאנשים שיודעים. אבל כנראה שהחליטו שהשכונות בירושלים שיש שמה כן יום חינוך ארוך הם לא נכללים בחוק ההזנה.

ניר ברקת:

למה חלק כן חלק לא?

היו"ר מיכאל מלכיאור:

תראה, החליטו שכל אשכול ראשון מקבל ושאר האשכולות עד אשכול שבע החליטו ש,

רות דיין:

שרק מי שקיבל שנה שעברה. עכשיו הם הבינו מתוך פנימיות יום, הם לא הבינו את זה מכוח חוק יום חינוך ארוך

היו"ר מיכאל מלכיאור:

ועכשיו הורידו אותם מחוק. זה בדיוק הנקודה. זה בדיוק הנקודה. אבל זו החלטת הממשלה. בבקשה רות דיין.


ניר ברקת:

רגע, אז מה הפתרונות?

היו"ר מיכאל מלכיאור:

אנחנו נקבל החלטות. אבל הטעות פה שוב, אני אומר, בהחלטת הממשלה לגבי ירושלים.

ניר ברקת:

אז בסדר, אז מיד לתקן בעל פה עד שתתקנו את זה אגב, זה לא יכול להיות דבר כזה. המצב שהגענו אליו בלתי אפשרי בעליל.

רות דיין:

עורכת דין מעמותת לקידום ויישום יום חינוך ארוך. בשנה שעברה הגשנו בג"ץ בדרישה להביא למצב שהחוק יהיה מופעל ולא יפעל מכוח החלטת ממשלה. חשבנו שאנחנו הולכים לברך. מה עוד שברהט הייתה גבייה של ‎3 שקלים כאשר הרשות לא השתתפה בחלקה ולכן בעצם מיושם שם ההזנה ומי שואל למה שנה שעברה זה יושם ולמה השנה בעצם זה לא מיושם.

אנחנו היינו בבג"ץ ודרשנו שהחוק ייושם באמת. הוועדה התכנסה, המליצה את ההמלצות שלה, וקבעה קריטריונים חדשים. גם ועדת החינוך של הכנסת קבעה קריטריונים ובעצם חשבנו שהנה החוק הולך להיות מיושם.

כבר בדיון בבג"ץ, אמרה עיריית רהט על ידי בא כוחה 'אנחנו לא נפעיל את ההזנה כי גם במדרג שנקבע אין לנו יכולת להפעיל, אין לנו תקציב להפעיל'. בג"ץ אמר לנו לכו, תתחילו ונראה מה הלאה. מה שכן, הוועדה המייעצת באה ואמרה בהמלצות שלה, כמו שרענן דינור כותב לרוני בראון שר הפנים, הוועדה המייעצת המליצה כי בהמשך ובהתאם לצורך יקבע גם קריטריונים להפחתת שיעור ההשתתפות של רשות מקומית המצויה במצוקה כלכלית מיוחדת וזאת במקרים חריגים ביותר.

באנו לבג"ץ ואמרנו אנחנו מבקשים שהוועדה התכנסה פעמיים תתכנס פעם שלישית, תקבע את ההמלצות שלה ליישובים ורשויות שלא יכולות בין כה וכה לעמוד כי יש להן חשב מלווה כי הן לא יודעות מה לעשות מצד אחד להפר את חוק ההזנה ומצד שני ללכת להפרה תקציבית.

באה פרקליטות המדינה ואמרה אנחנו מבקשים להבהיר את דבריו של רענן דינור. ורענן דינור אומר ככה באמת מה שנקבע מאוד נמוך אבל הקריטריונים לחריגים יקבעו רק במידת הצורך כאמור במכתבו של מנכ"ל משרד ראש הממשלה מ- ‎8.8. רק לאחר שמפעל ההזנה יפעל במשך תקופה משמעותית שכן רק אז ניתן יהיה לקבל אינדיקציה מהו היקף היישובים המבקשים הפחתה נוספת בשיעורי ההשתתפות שנקבעו להם. על אף היותם כאמור מקלים מאוד והאם כלל יש מקום לקביעת קריטריונים.

אנחנו אומרים, הוועדה צריכה להתכנס ולבחון האם יש מקום לקבוע קריטריונים נוספים לרשויות שלא מצליחות ליישם. זה מצד אחד. מצד שני, חובתו של משרד החינוך לאכוף את החוק ולכן אנחנו אומרים אחד שהוועדה תתכנס מיד, תקבע את הקריטריונים הנוספים במידה ותחליט כך, ואם לא אז שפשוט יפעילו את האכיפה על כל רשות ורשות.

יצחק כהן:

אני נמצא כאן כנציג ארגון הורים בירושלים. ארגון ההורים בירושלים רואה בחומרה רבה את הפגיעה בשבעה בתי ספר בירושלים וב- ‎20 גנים בירושלים. אני כל הכבוד לך היושב ראש, אני שומע את ההתייחסות שלך. אני יושב ראש ועדת חינוך בשכונת מצוקה בקרית מנחם. יש לנו ‎350 משפחות אתיופיות. זאת אומרת יש מאות ילדים שהיום אין להם אוכל. אין להם. ואני פשוט לא, אני רואה את כל הקלקולים האלה שקורים פה ואני רואה שמשרד החינוך הוא משרד מסורבל שצריך לייעל אותו דחוף.

לא רק זה. יותר מזה, תקציבים שמגיעים לעולים עבור שעות חינוך, לעולים, לא מגיעים. יום לימודים ארוך מגיע לנו בשכונה בגלל שזו שכונת מצוקה, הגיע באיחור של שלושה חודשים. איך אפשר לנהל מערכת חינוך בצורה כזאת?

גבי גניש:

אני יושב ראש המינהל של נווה יעקב. אדוני היושב ראש, נווה יעקב היא שכונה שקולטת עלייה. נכון להיום יש לנו ‎160 משפחות אתיופיות בנווה יעקב, שלומדים בשני בתי ספר. בית ספר בראד ובית ספר הממלכתי המאוחד. נכון להיום למעלה מ- ‎260 ילד שנמצאים בבית הספר הממלכתי המאוחד אין להם ארוחה חמה והם לומדים עד השעה ‎16:00.

אין לנו תשובות להורים, כיוון שיש גם משפחות ששולחים את הילדים גם בלי סנדוויץ' כבוד היושב ראש. בלי סנדוויץ' שהוא מקבל אותו בבית הספר. אנחנו מורחים לו ממרח שוקולד עם לחם שקונים כדי שהילד יהיה לו מה לאכול. ואני לא מגזים.

ובבית הספר בראד נכון להיום עיריית ירושלים מצאה תורם והם אוכלים אבל בסיום שנת הלימודים, לשנה הבאה אם לא יהיה תורם גם הם לא יאכלו. מה אני כיושב ראש מינהל קהילתי צריך לענות למשפחות האלה? זו השאלה שלי. ואני משוכנע אדוני היושב ראש שמתוך הוועדה המכובדת הזאת אכן יצא פתרון ראוי לשמו כי אני מאוד מעריך ומכבד אותך כיושב ראש הוועדה הזאת. אני יודע מי אתה ולמה אתה מסוגל ומכאן אנחנו נקבל תשובה חיובית ולא כמו שאומרים לנו הרשויות להוריד מסדר היום את העניין הזה כשהוא עולה על סדר היום.

רן מלמד:

לא קיבלנו תשובה מקרן מה קורה עם הכסף שהגיע כתרומות מחו"ל לישובי הצפון. הייתה התחייבות של שרת החינוך שהוא יממן הזנה בכל יישובי הצפון זה יפתור את רוב הבעיות של המגזר הערבי.

שמואל הלפרט:

אני ממש במשפט אחד רוצה לחזור על מה שכבר אמרתי בפעמים קודמות. על האיפה ואיפה שיש במפעל ההזנה. ילדי פטור לא מקבלים הזנה. למה? שום דבר, לאף אחד אין שום הסבר. אלפי ילדים שההורים החליטו משום מה לשלוח אותם למוסדות פטור הם לומדים, כולם יודעים שבתלמודי תורה לומדים בכל תלמוד תורה משעות הבוקר המוקדמות עד שעות הערב שש, שבע. הילדים האלה לא מקבלים הזנה.

אתה הבטחת לי, אדוני היושב ראש, שתקיים דיון בנושא הזה.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

לא. אני הבטחתי לך שאם אתה תגיש לי בקשה אני אקיים דיון ואני אפילו אתמוך בך, אבל לא הגשת את זה. אני רוצה בקשה ואנחנו נדון בזה בכל החומרה. אני חושב שאין הצדקה להחלטה השרירותית הזאת לומר שילדי הפטור כאן בירושלים לא מגיע הזנה. מדוע? מה הסיבה? מה חטאו הילדים האלה שההורים החליטו לשלוח אותם למוסדות פטור?

היו"ר מיכאל מלכיאור:

אני רוצה ככה לקבל החלטה. אני רוצה קודם כל להגיד. תראו, קרן בבקשה אנחנו עכשיו מקבלים החלטות. בואו ננסה לסכם כל מה שנאמר פה. קודם כל אני רוצה להגיד על רמה עקרונית. יש פה כשל שלטוני מהראש ועד למטה. כשל שלטוני בנושא שחיוני למדינת ישראל. מדינה שיש שמה ‎760,000 ילדים מתחת לקו העוני, שיש שמה ‎380,000 ילדים בסיכון.

עם כל ההגדרה מה זה ילד בסיכון, ילד שלא יודע מה יהיה למחרת שהוא קם בבוקר. שאנחנו לא מסוגלים לתת מה שהחוק נותן לנו את הכלים לתת ל- ‎193,000 ילדים, אנחנו לא מסוגלים לתת להם את ההזנה שהם צריכים לקבל זה פשוט שערורייה.

זה כשל שלטוני רחב ביותר. זה אלף. בית, יש פה אחריות של גורמים שונים להפעלת החוק הזה. אני לא מתרשם שאף אחד מהגורמים פה עשו את מה שנחוץ לעשות. אף אחד לא. כולם העבירו את זה למישהו אחר, לא לקחו אחריות, אמרו זה חוק רע. אני גם חושב שזה חוק רע, אני גם הצבעתי נגד החוק הזה ובעד החוק שיזם עמותת ידיד וששרת החינוך תמכה בו ואני בהחלט מסכים איתה לגמרי.

אבל גם חוק רע, בינתיים, היה צריך לתת פתרון ל- ‎145,000 ילדים ובקושי חצי מהם מקבלים פתרון. זה אומר ש- ‎75,000 ילדים שלפי החוק ולפי ההסדר ולפי מה שקבעה הממשלה והשלטון המקומי במשותף שהיו צריכים לאכול כל יום, אנחנו פשוט לא נותנים להם את האוכל שאנחנו מחליטים.

הם הסובלים, הם הקורבנות, אף אחד אחד לא. כל אחד פה בחדר יכול לגלגל לאחד לשני. אף אחד לא לוקח פה אחריות וזה פשוט דבר שאי אפשר לקבל ואנחנו ועדת החינוך נעשה מעקב יום יום אחרי הנושא הזה. יום יום נבקש ממשרד החינוך את הנתונים המעודכנים בעניין הזה.

עכשיו אני מציע כך: שישבו ביחד באופן דחוף ביותר, אם ברשות אני חושב שזה צריך להיות בראשותכם משרד החינוך אחראי להפעלת החוק אין אף אחד אחר לפי החוק שאחראי. יש ועדה מייעצת או אין ועדת ערעורים אבל אתם קודם כל תעשו מה שאתם מחויבים. תשבו היום, לא מחר עם כל הגורמים עם משרד הפנים, תעברו יישוב יישוב תראו מה אפשר לעשות.

לנסות בכל דרך אפשרית, עם כל האפשרויות שיש למשרדי הממשלה מול השלטון מקומי. תפעילו את הכל. קודם כל לתת, ילדים רעבים הם לא ילמדו. הם לא ימגרו את האלימות מבית הספר. זה לא יעזור. יש היום ילדים רעבים במדינת ישראל. וזה דבר אי אפשר לסבול את זה.

אני מבקש מכם תטפלו בזה כמצב חירום. אתם כבר יודעים הרבה מאוד זמן שאין אכיפה של החוק אז תעשו את מה שמוטל עליכם ואני נותן לכם שבוע ימים לדווח לנו חזרה מה סיכמתם עם משרד הפנים, עם משרד ראש הממשלה ותפעילו את כל מה שאתם יודעים להפעיל קודם כל.

לגבי הנושא של ירושלים. לגבי נושא של ירושלים אנחנו בהחלט ניכנס לעובי הקורה. לפי הנתונים שקיבלנו פה, אם מעבירים את זה ליוח"א ובתוך הרשימה של יוח"א הממשלה החליטה שירושלים לא בפנים, זה אומר שירושלים בחוץ.

אנחנו לא יכולים לסבול החלטה שירושלים בחוץ אני מבקש מכם באופן דחוף, תכנסו במשרד החינוך ותטפלו בעניין של ירושלים. תכניסו את זה, תביאו את זה לפנימיות יום או תביאו מה שצריך לעשות ותקבלו את ההחלטה המינהלית שצריך. תדווחו לנו תוך שבוע ימים מה אתם עושים עם הבתי ספר בירושלים שקיבלו בשנים האחרונות קודם כל על ידי נדבנים ואחר כך בהפעלה אחרת ותדווחו לנו חזרה מה אתם עושים.

לגבי ירושלים אי אפשר להוציא את ירושלים, את שכונות המצוקה בירושלים שבודאי מגיע לה כמו כל שכונות המצוקה במדינת ישראל. זה דבר שלישי.

אנחנו, ואני אומר את זה לאנשי משרד החינוך, אם אתם חושבים שצריך להכניס סנקציות כלפי רשויות מקומיות או אם אתם חושבים שצריך לשנות את החוק, אתם תמצאו מקיר לקיר ועדת חינוך מאחוריכם לשנות את הדברים כדי, אבל זה בידיכם. אתם לא איזה גורם זר. אתם היום בשלטון, אתם הממשלה, אתם אחראים להפעיל את החוק עכשיו כמו שהוא ואם אתם חושבים שצריך יותר טוב אז תשנו. שיהיו סנקציות, כמו שהציע הרב גפני ואחרים פה.

אני חושב שזה דבר, עד רבה, אנחנו נתמוך בכם, ניתן לכם את מלוא הגיבוי לעשות את זה. עד אז אתם מחוייבים לגמרי להפעלת החוק ולאכיפת החוק. בינתיים מה שקורה זה זלזול בכנסת, זלזול בחוק וזה זלזול בילדי ישראל.

משה גפני:

אם אפשר במסגרת הדיווח שנותנים בשבוע הבא, למה בבית"ר עילית ובמודיעין עילית אפס תלמידים אוכלים.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

אני אומר לגבי ההמשך. נעשה דיון על פי בקשת הרב הלפרט, נעשה דיון לגבי הילדים שהם מה שנקרא ילדי הפטור.

משה גפני:

לא הפטור. בית"ר עילית ומודיעין עילית יש בתי ספר

שמואל הלפרט:

בנוסף לזה יש הרי גם את תלמודי תורה. יש ‎40,00 ילדים שלומדים תלמודי תורה.

היו"ר מיכאל מלכיאור:

נעשה דיון מיוחד על מה שקורה בכל המגזר החרדי ומה שבפרט קורה

שמואל הלפרט:

בהשתתפות השרה אדוני היושב ראש

היו"ר מיכאל מלכיאור:

ביישובי הפטור ואני שוב אומר לפי החוק היום הם לא נכללים בחוק. אבל זה לא אומר שהממשלה לא יכולה לקבוע שהם יקבלו. יש גם לפנים משורת הדין שזה לא פחות חשוב מהדין. מקבל את זה, נעשה על זה דיון בנפרד.

אני מודה לכולכם תודה רבה על הדיון.






הישיבה ננעלה בשעה ‎11:50