הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שלישי




פרוטוקול מס' ‎319

מישיבת ועדת החינוך והתרבות
מיום ראשון, ט"ז בחשוון, התשס"ה (‎31 באוקטובר, ‎2004) בשעה ‎09:00

סדר היום:

סיור במערכת החינוך בעיר לוד

נכחו:

חברי הוועדה:
מלי פולישוק בלוך - היו"ר
אורי יהודה אריאל
מוחמד ברכה
גאלב מג'אדלה

מוזמנים:
בני רגב- ראש עירית לוד
סברדלין בוריס - מהנדס
חסונה חאמד
אריאל בן חמו
ציון הדר
קובי גינצבורג
טובה סופר - מקפחת חינוך
יפה שושן - מנהל מחלקת גני ילדים
ירדנה כהן - מנהלת מחלקת חינוך יסודי
חנה פרנקו - מפקחת גני ילדים ממלכתי - די
טארק אבו חג'לה - מפקח מגזר ערבי, מחלקת החינוך
זהבה שלזינגר - מפקחת עו"ס ממלכתי דתי
שלווה שניידר - מפקחת גני ילדים מ"מ - מגזר ערבי
עדי מילשטיין
ד"ר סולי נתן - מפקחת המחוז
ד"ר אביבה בריינר - ראש מינהל החינוך בעיר לוד
אברמוביץ שלמה - חבר מועצה
רפי קריכלי
שבתאי קטש
יורם ארוש
אלון ויקטור
בני סמואל - ועד ההורים
אלי סער
איסא איהאב
אוריאל זייף
מיכל רבינוביץ

מנהלת הוועדה: יהודית גידלי

קצרנית: לאה קיקיון

סיור במערכת החינוך בעיר לוד


היו”ר מלי פולישוק-בלוך:

שלום לכם, אני פותחת את ישיבת הוועדה.

בני רגב:

שלום לכם. אני מקבל בברכה את חברי ועדת החינוך של הכנסת: יושבת הראש, מל פולישוק בלוך, חבר הכנסת אורי יהודה אריאל, שהיה כבר אצלנו פה, חבר הכנסת מוחמד ברכה, שגם היה כאן, ומכיר היטב את בעיותיה של העיר, וידידי, חבר הכנסת החדש, גאלב מג'אדלה, אותו אני מכיר מתחום הספורט, מרכז "הפועל", הרבה שנים. הוא היה בין היוזמים שתמכו בי לתפקיד יו"ר הנהלת ההתאחדות לכדורגל.

כאשר פגשתי את יושבת הראש, והיא לבד ביוזמתה ביקשה להגיע לכאן - שמחתי לשמוע שהיא עומדת להיות שרה. הייתי בטוח שהיא תהיה שרה. בפוליטיקה יש הרבה הפתעות. אני לא אומר את הדברים כדי להיות נחמד: אני שומע אותה בכנסת, שמעתי אותה בהרבה הזדמנויות- אני מאד מכבד אותה. אני שמח שהגעתם ללוד. אנחנו גם נסייר בעיר. אני מברך את כל אלה שהגיעו לכאן. חלק גדול מהנוכחים מכירים את בעיותיה של העיר. יושב אתנו כאן גם החשב המלווה מטעם משרד הפנים.

היו”ר מלי פולישוק-בלוך:

אולי אפשר לעשות סבב של שמות?

בני רגב:

בבקשה: ד"ר אביבה בריינר - ראש מינהל החינוך בעיר. סולי נתן- מפקחת המחוז, עדי מילשטיין - מפקחת, שלווה שניידר - מפקחת על החינוך הממלכתי דתי, זהבה שלזינגר - מפקחת על החינוך העל יסודי, טארק אבו חאג'לה - מפקח על המגזר הערבי - - -

היו”ר מלי פולישוק-בלוך:

כולם מטעם משרד החינוך.

בני רגב:

בני סמואל - יושב ראש ועד העובדים העירוני, כהן ירדנה, חנה פרנקו, טובה סופר, ציון הדר - גזבר העיריה, רפי קריכלי - סגן ראש העיר, בוריס סברדלין - מהנדס. שלמה אברמוביץ - חבר מועצת העיר, שבתאי קטש, יורם בן ארוש, ואלון ויקטור.

ברשותכם - בקצרה אני אתאר את מצב העיר לוד. העיר לוד, כפי שידוע לכם, היא עיר מעורבת. האוכלוסייה מחולקת לעולים, במיוחד מברית המועצות, שמהווים ‎33% מהתושבים. ‎27% הם תושבים מהמגזר הערבי, והיהודים מהווים את השאר. העיר עוברת בתקופה האחרונה קשיים לא רק כלכליים אלא גם חברתיים. העיר נפגעה בצורה ברורה כאשר קמו יישובים מסביב, כמו - מודיעין, שוהם, מכבים. אוכלוסייה חזקה עוזבת את העיר בבריחה, לאותם יישובים. אין ספק שהמצב הכלכלי -חברתי בעיר הוא גורם מרכזי לעזיבה. כפי שידוע, בהרבה ערים במדינת ישראל אך במיוחד בלוד, ב- ‎6 השנים האחרונות לא היתה יציבות שלטונית. התחלפו פה ראשי ערים. היתה טרגדיה נוראית כאשר ראש העיר, מקסים לוי זכרונו לברכה, הלך לעולמו. היתה פה גם ועדה קרואה במשך שנתיים, כאשר משרד הפנים הגיע למסקנה שיש למנות ועדה כזו, ועל ידי זה אולי ישתנו דברים. אנחנו מדברים על זה עוד הרבה. היה ברור לכולם שהוועדה הקרואה גרמה נזק לעיר.


היו”ר מלי פולישוק-בלוך:

כמה זמן היא כיהנה?

בני רגב:

שנתיים. כאשר משרד הפנים אמר שצריך ללכת לבחירות, מקסים לוי נבחר. אחרי שקרה האסון, נבחרתי על ידי מועצת העיר, ברוב גדול. מהיום שנבחרתי אני מתמודד עם בעיות קשות מאד. אין ספק שהמצב הביא לכך שיש התקוממות של התושבים כאשר מנתקים מים, אין פינוי אשפה ויש שביתות. העובדים הסוציאליים לא עובדים, הרווחה קורסת - עם כל הבעיות צריך להתמודד, והתושבים מתקוממים. המצב אינו טוב. אנחנו לא פעם הבאנו את הדברים בפני ועדת הפנים של הכנסת ונציגי הממשלה. הבסיס פה היה תוכנית ההבראה.

ממשרד הפנים מינו חשב מלווה שמלווה אותנו כבר למעלה מחצי שנה, ויש שיתוף פעולה. אין ספק שאנחנו עובדים יחד על מנת לשפר ולתקן וסוף סוף לפני כחודש אישרו לנו את תוכנית ההבראה. תוכנית ההבראה היא קשה מאד. צריך להבין שזה כרוך בפיטורין של למעלה מ- ‎270 עובדים.

היו”ר מלי פולישוק-בלוך:

כמה עובדים יש לכם?

בני רגב:

יש ‎900 עובדים, אבל זה כולל סייעות, עוזרות, אבל בלוגיסטיקה עובדים קרוב ל- ‎400 איש. למעלה מ- ‎50% אנחנו נפטר. אין ספק שתוכנית ההבראה גרמה שנקצץ בהרבה דברים, בסופו של דבר זה נוגע בשירותים לתושבים. כאשר מקצצים בגינון, בניקיון. כל זה, בסופו של דבר, מהווה פגיעה, למרות שאני חושב שהעיר לוד, בתנאים שהיא נמצאת, קשה מאד להכין לה תוכנית הבראה כי בסופו של דבר איך נעודד ונחזק את אותה אוכלוסייה, שלפחות תישאר ולא תעזוב? אנחנו כבר לא מדברים על עידוד תושבים לבוא לכאן.

אולי אני מחמיא לעצמי, אבל אני יודע בציבור, במיוחד במגזר הערבי כלא-גזעני. כל המאבקים שלי היו, מאז ומתמיד מתוך תפיסה שנגזר עלינו לחיות יחד, ושצריך לתת פתרונות, והדאגה שלי היא לשני המגזרים - לא פחות, ואולי אף יותר למגזר הערבי. ברגע שניתן פתרונות למגזר הערבי, אין ספק שגם המגזר היהודי ייהנה מזה. ברור שלא קל. הדברים לא תלויים רק ברשות המקומית. זו בעיה לאומית. לצערי לא כולם מבינים את זה. לכן אני אומר שבתנאים היום, של רשות מקומית עם גירעון של מעל ‎200 מיליון שקל - - -

היו”ר מלי פולישוק-בלוך:

מתוך איזה תקציב?

בני רגב:

‎290 מיליון. אף אחד לא יחשוד בי שנכנסתי לתפקיד עם גירעון של ‎200 מיליון. הגירעון היה קרוב ל- ‎170 מיליון. אין ספק שלא לעשות כלום - משרד הפנים עושה בדיקה. מהרגע שנכנסתי לתפקיד, לא הבאתי אף עובד באף תפקיד. אצלנו כל הזמן מפטרים. לא עשינו שום פעולות ראווה. חגיגות יום העצמאות, לצערי, לא נחגגו. אנחנו ממש יודעים את הבעיה, מכירים אותה, ומקווים שבעתיד העיר הזאת תצא מהבוץ. אבל ברור שאי אפשר תוך שנתיים לקצץ ב- ‎60 מיליון. בתוכנית ההבראה אנחנו מחויבים לקיצוץ של ‎60 מיליון. זה בלתי אפשרי. אבל למרות הכל- קיצצנו בשכר בכירים ונבחרים ב- ‎25%, כאשר אף רשות מקומית לא עשתה את זה. עשינו את זה באמת באומץ לב, מפני שכולם מבינים את המצוקה של העיר הזו.

התעשייה בעיר נפגעה בצורה בלתי רגילה כאשר הקימו פה את אזור התעשייה ‎Airport City.

היו”ר מלי פולישוק-בלוך:

למי זה שייך?

בני רגב:

לחבל מודיעין.

ישנה עזיבה גדולה מאד לאזור התעשייה. ברור שההכנסות מארנונה של תעשייה ירדו. זו פגיעה קשה מאד.

היו”ר מלי פולישוק-בלוך:

כמה אחוזי גבייה יש לכם?

בני רגב:

לשמחתי, עם כל הקשיים הסוציואקונומיים שלנו הגבייה היא בין ‎75% ל- ‎80% בשוטף. אם אנחנו מדברים במונחים שכוללים חובות עבר - החשב לקח את זה, ביחד עם הגזברות. יש סמכויות לחשב - - -

היו”ר מלי פולישוק-בלוך:

מה הם חובות העבר, ‎140 מיליון?

בני רגב:

אנחנו מדברים על מחיקת חובות.

היו”ר מלי פולישוק-בלוך:

אבל יש סיכוי לגבות חלק מהם?

בני רגב:

בהחלט. אנחנו עושים את זה בצורה יפה מאד. אנחנו יושבים עם אותם בעלי עסקים, מגיעים אתם להסדר, פותרים את הבעיה, והם משלמים את זה בשוטף.

אני כל הזמן טענתי שאי אפשר לפתור בעיה של חובות בני ‎20-30 שנה. יש בעיה וצריך להגיע למצב של מחיקת חובות, להגיע להסדרים. בשוטף, כשהחוב הוא של ‎500-600 שקל, קל יותר לגבות. אני אומר שגם הרשות המקומית עשתה פה טעויות כשהיא נתנה למצב להגיע לאן שהגיע. באופן אישי, המצב אינו סימפטי, כאשר מתעוררים בבוקר ואין מים, אין פינוי אשפה, אין שירותי חינוך. זה לא קל ולא פשוט, כאשר יש אי ודאות ועומדים לך כל הזמן עם האקדח על הרקה - יש ועדה קרואה או אין. מהיום שנבחרתי זה כל הזמן ברקע.

היו”ר מלי פולישוק-בלוך:

מצד שני יש מודעות לבעיות ודובר על זה שראש הממשלה בעצמו התערב והבטיח כספים. מה קורה עם הצד של העזרה? עד עכשיו דיברת רק על הבעיות.




בני רגב:

צריך להבין - כאשר נקבעה המציאות של תוכנית ההבראה, היא למעשה על כולם. ברור שראש הממשלה לא יבוא במקומה. אנחנו מדברים על תקציבים בלתי רגילים -תב"רים, וחלק מזה אנחנו מקבלים. ברור שלא את הכל. יש הבטחות להעביר לפה תקציבים, להקים פה משטרה מחוזית, להקים פה שוק, להביא לפה מכללות, שבאמת - דיברנו עליהם, ואני עד היום רוצה להאמין שהם יגיעו לכאן. מדובר ב "מורשת יעקב" ו "שערי משפט". ככל שהדברים תלויים בנו - אפשרנו את הקרקעות, הבאנו את זה לאישור, דיברנו עם משרד ראש הממשלה.

היו”ר מלי פולישוק-בלוך:

שרת החינוך הבטיחה בישיבה של ועדת החינוך שקיימנו בנושא אחר, אך באו לשם תושבים מלוד והעלו את הנושאים - היא הבטיחה בפני פורום די גדול שהיא תעלה את הנושא הזה בישיבת הממשלה. אתה יודע על זה משהו?

בני רגב:

אני גם קיבלתי על זה מכתב.

היו”ר מלי פולישוק-בלוך:

שיעלו את הדברים. זאת אומרת - שההתחייבות של הממשלה שווה בערך כמו ההתחייבות של החייבים שלכם.

קריאות:

- - -

בני רגב:

אני רוצה להגיד לך, ולא על מנת להיות נחמד עם שרת החינוך - מבחינת משרד החינוך אנחנו נעזרים ומקבלים הרבה מאד תקציבים לחינוך בעיר.

אורי יהודה אריאל:

איך זה מגיע בסוף ליעד, אם יש בור כזה?

בני רגב:

הרבה תקציבים עוקלו, עד לפני שפתחנו את החשבונות להם.

היו”ר מלי פולישוק-בלוך:

יש עכשיו חשבון נפרד.

בני רגב:

הגיעו לכאן תקציבים ואפילו הוועד, ועד העובדים, עיקל לנו תקציבים של משרד החינוך. היום אנחנו כבר בשלבי סיום העניין הזה. אולי נשר לנו איזה תיקון אחד או שניים בעניין.

היו”ר מלי פולישוק-בלוך:

אבל יש היום חשבון נפרד. אתה יכול לנתב היום את הכסף ליעדו.

סולי נתן:

עדיין לא סיימו את ההתחשבנות עם אנשים לגבי שנת תשס"ד. עד שלא יקיימו את העניין הזה, כי שנת הכספים של תשס"ד מסתיימת ב- ‎31 בדצמבר, זה אומר שכל התקציבים החדשים שאנחנו אמורים לקבל, שראש הממשלה התחייב להם, עדיין לא יגיעו ליעדם. פתחנו את שנת הלימודים ב- ‎1 לספטמבר, אנחנו עדיין לא סיימנו סמסטר, ואנחנו לא יכולים לממש את הכספים הללו. בחלק מהכספים אנשים עובדים על חשבון אותן הבטחות.

מוחמד ברכה:

למה - - ?

סולי נתן:

מפני שלא סיימו את שנת - - -

היו”ר מלי פולישוק-בלוך:

כאשר את אומרת שלא סיימו - למי הכוונה?

סולי נתן:

העיריה. החשב בא ועוזר היום לסיים את העניין הזה, אבל טרם סיימו. אתן דוגמה. לפני ‎4 חודשים, אני, אישית, שלחתי לעיריה הרשאה של ‎3,770,000 שקל כדי לממן אנשים שעבדו. עד היום הזה, שולמו ‎3,000,000. עד שלא ישולמו ה- ‎700,000 הנותרים, אנחנו לא יכולים לקבל שום תקציב אחר שעומד לרשות העיריה.

בני רגב:

איפה זה עומד היום, אדוני הגזבר? למה זה התעכב?

ציון הדר:

חלק מההסכמים לא היו חתומים. לא הכל היה סגור. אני מקווה שבתחילת החודש - - -

סולי נתן:

בנוסף לכך יש עוד ‎2 מיליון שקל שהיו צריכים לממש אותם ולא מימשו. כל הפיקוח נוסע היום לירושלים כדי להציג את התוכניות לשנת הלימודים תשס"ה. אנחנו נקבל אישור על התוכניות הללו. עבדנו עליהן קשה מאד, אבל לא נוכל לממש אותם, חד משמעית, כי עדיין לא סיימו את ההתחשבנויות הקודמות.

היו”ר מלי פולישוק-בלוך:

אבל הנה, הוא אומר - - -

סולי נתן:

ישבנו כבר גם בלשכת השר בירושלים וגם בוועדות שונות, ובכל פעם אומרים לי - עד שבועיים, עוד שבוע, ומושכים את הסיפור הזה כבר שלושה חודשים. לא נעים לומר את הדברים, אך זו האמת.



בני רגב:

צריך לומר שבעיריה הזו לא עבדו ‎5 חודשים. סגרו כאן את השערים. הוועד עמד ולא נתן לאף עובדת בגזברות לתפקד. זה לא היה המצב שישבו בגזברות ולא עשו כלום. לא נתנו להם להיכנס, במשך קרוב ל- ‎5 חודשים. אז אי אפשר לבוא ולהטיח - - -

סולי נתן:

אני מתארת את המציאות.

בני רגב:

מצטייר כאן מצב כאילו לא איכפת לנו.

רפי קריכלי:

אנחנו לא במצב עכשיו של להעניש אותם - - -

סולי נתן:

זה לא מעניש אתכם, זה מעניש אותנו.

בני רגב:

אין ספק שהיו סיבות אובייקטיביות. הגזברות לא תפקדה. יש כאן חשב שהיה גם בנושא הטיפול הנקודתי - -

סולי נתן:

אנחנו ביקשנו חשב.

קובי גינצבורג:

אנחנו היינו מאד מקפידים ועד שלא נמצא השקל האחרון של הסכום, אנחנו לא נשחרר. זה לא נגמר במשרד החינוך. משרד החינוך עושה את תפקידו נאמנה, ואני יודע שכל הכסף יצא לייעודו.

סולי נתן:

אני הרי יודעת את הדברים, אבל יחד עם זה, כולם צריכים לדעת שמשנים תוכניות בבתי הספר, גני הילדים, החינוך העל יסודי, בחינוך הממלכתי, הממלכתי -דתי, במגזר הערבי, עד שלא יסיימו העניין הזה. אנחנו כבר ‎4 חודשים אחרי פתיחת שנת הלימודים.

היו”ר מלי פולישוק-בלוך:

מה שאומרים כאן הוא שיש כסף, זה מחכה בצנרת. אתם מסיימים בימים הקרובים את כל הדברים הלא תקניים שהתנהלו, ויש תקווה שהדברים, בחודש הבא, יתחילו כאן לזרום. אם נבוא בעוד חודשיים, נראה את הדברים עובדים כמו שצריך, זה מה שאתם אומרים.

מוחמד ברכה:

למה מיועד כל הכסף בצנרת?


היו”ר מלי פולישוק-בלוך:

לתוכניות חינוך.

סולי נתן:

לכל מה שקשור לא רק לחינוך - אלא לכל אלה שתומכים את העניין של החינוך: הפסיכולוגים, ראשי רווחה. כל הדברים משיקים זה לזה. אם רוצים לקדם פה את התושבים, את העיר, חייבים לגעת בצורה הוליסטית בכל הנקודות.

מוחמד ברכה:

אבל יש סדר עדיפות ודחיפות של דברים.

סולי נתן:

נכון.

בני רגב:

אני רוצה לסיים את הדברים: דיברנו פה על הבעיות והקשיים, ולמרות הכל , ואני אומר את זה בצורה הכי ברורה: אצלנו החינוך הוא בסדר עדיפות ואנחנו גם יכולים להיות גאים, עם כל מה שהעיר הזו עוברת - בחינוך שלנו. אם נדבר על בתי ספר תיכוניים, אני חושב שהרבה ערים במדינת ישראל היו גאים בעיר הזו, באותם בתי ספר תיכוניים: בית הספר למדעים, בית הספר רמלה-לוד, חטיבת ביניים בגני אביב. הבעיה, וזו עוד נקודה - הרבה תלמידים מגיעים לפה מהיישובים שמסביב, ומבקשים ללמוד בבתי הספר שלנו. הם גרים מחוץ לעיר ורוצים ללמוד פה. זה אומר הרבה.

הבעיה המרכזית שלנו היא חוסר כיתות לימוד, במיוחד במגזר הערבי. היום יש חוסר ב- ‎5-6 כיתות. אני רוצה להגיד לזכותם של אנשי המגזר הערבי שהם מאופקים. אם זה היה במגזר היהודי אני לא יודע אם הם לא היו מתקוממים, מפגינים, שובתים. למרות הכל, בתנאים הקשים שהם נמצאים שם, הם נאזרים בסבלנות. הוספנו כמה כיתות, ועכשיו - - -

אריאל בן חמו:

לומדים בכיתות ספח, בספריות - - -

בני רגב:

כן. ההרשאה היתה מאוחרת מאד, ולא היינו יכולים לעמוד בזה. כבר הוצאנו מכרז לעניין.

היו”ר מלי פולישוק-בלוך:

מתי יהיו יבילים?

אריאל בן חמו:

הבעיה של היבילים היא לא הבעיה. יש בעיה של תשתיות. על כל שקל שאנחנו מקבלים ממשרד החינוך אנחנו מתבקשים להוציא עוד ‎40 אגורות, וזה כסף שאין לעיריה.

היו”ר מלי פולישוק-בלוך:

למה אתה לא בונים כיתות אמיתיות? למה יבילים?

אריאל בן חמו:

אם אני מנסה לתת מענה של ‎2 כיתות לימוד, לא יעלה על הדעת לקלוט ‎4-5 כיתות בו זמנית. אובייקטיבית, המצב של העיר לוד קשה היום.

עדי מילשטיין:

זה לא בדיוק לגבי בית הספר ע"ש מקסים לוי בגני אביב.

אריאל בן חמו:

להוציא את העובדה שנאשר לבית הספר התיכון הדתי בגני אביב, שנסיים את הבינוי שלו עד שנת הלימודים, נוסיף כיתות לימוד וניתן מענה למגזר היהודי. יחד עם זאת, במגזר הערבי יש מחסור בכיתות לימוד, ואנחנו רואים את זה הלכה למעשה.

היו”ר מלי פולישוק-בלוך:

מפעל הפיס בונה פה?

אריאל בן חמו:

מדובר בתקציבים משולבים: מפעל הפיס תקצב בינוי של ‎12 כיתות לימוד למגזר הערבי. בנייתו של בית הספר "נווה שלום" הסתיימה לפני שנה וחצי. נכון להיום, מפעל הפיס הקפיא את כל התקציבים שלו.זו המדיניות שלו.

בני רגב:

אני רוצה לסכם. למרות כל הקשיים, המצב הלא קל והלא פשוט שיש מסביב, עצרנו את ההתדרדרות, ואנחנו עכשיו מקווים ומאמינים שאם הצלחנו לעבור את המשבר הקשה והנוראי של שביתת העובדים וכל מה שמסביב - אני טוען שעצרנו את ההתדרדרות. זה הרבה מאד הודות להבנה של ההסתדרות, ועד העובדים ומשרד הפנים אתם הכנו את תוכנית ההבראה. זו היתה הכותרת, ואני מקווה ומאמין שהתחלנו כבר ליישם את התוכנית הזו. הדבר היחיד שנשאר זה פיטורי עובדים. הוצאנו כבר שימועים לכולם. יש איזושהי מחלוקת קטנה בין ועד העובדים וההסתדרות להנהלת העיר. אנחנו מקווים שעד ה- ‎7 לחודש, כשבית הדין צריך לקבל מאתנו את המסקנות, העובדים ילכו הביתה ונתחיל דרך חדשה.


העיר הזאת היא עם הרבה תקוות קדימה. אנחנו נמצאים במרכז הארץ. זו עיר שחשובה לכולנו, עיר נמל, וכאחד שנולד בעיר הזו - העיר הזו יקרה לי. אני לא אשאר ראש עיר כל חיי, אך העיר הזו חשובה לי, ואני עושה הכל למענה. תאמינו לי. מזה שנתיים אני ראש עיר ולא עזבתי את העיר הזו אפילו ליום אחד. לא הרשיתי לעצמי לצאת לחופש אפילו של יום. ימים כלילות, עם כל ההתקפות של התושבים אני פה. נבחרתי ברוב של כמעט ‎60%, שזה רוב שאף ראש עיר פה לא קיבל. חודש אחרי זה כבר כולם יצאו נגדי. מכתבים למשרד הפנים, הפגנות וקריאה לזה שאלך הביתה. אחרי חודש. אין מה לעשות. זו עובדה. אנחנו במדינה דמוקרטית, ונבחרתי בצורה דמוקרטית. צריך לתת לי הזדמנות. אני מאמין שאנחנו נצעיד את העיר הזו קדימה. הנה, אתם הגעתם לכאן, ואין לי ספק שאתם גם תהיו השגרירים שלנו.

היו”ר מלי פולישוק-בלוך:

לפני שנמשיך, הייתי רוצה לשמוע את נציג ועד ההורים.






בני סמואל:

קצת השלמה לגבי רמת בתי הספר והחינוך בלוד. רמת החינוך בלוד היא מהטובות בארץ. בית הספר למדעים ובית הספר התיכון רמלה -לוד הם מהידועים בארץ. יש פוטנציאל אדיר. הבעיה היא כפי שראש העיר אמר: היתה כאן ועדה קרואה. אבל אי אפשר להתעלם מכל העניין הזה שלא היה כאן תכנון מתקבל על הדעת.

ריכזתי כאן בדף את כל הבעיות. אנחנו היינו בוועדת החינוך בכנסת והצבענו על הבעיות. שרת החינוך טענה שלוד היא משהו אחר. זאת אומרת - יש את מערכת החינוך בארץ ולוד היא עולם אחר. אני זוכר שחבר הכנסת שריד אמר: מה, בלוד אין ילדים? יש ילדים והורים בלוד. יש ים של בעיות. אנחנו פתחנו את שנת הלימודים למרות כל הבעיות. למרות שהיה חוסר בשולחנות וכסאות. בימים הראשונים היו ילדים שעברו עם הכסא שלהם ממעבדה לכיתת הלימוד, ומכיתת הלימוד למעבדה. חבר הכנסת ברכה היה פה בבית הספר "אל ראשדיה" וראה איך הילדים לומדים שם בחוץ. לנו אין מגזרים. אנחנו כולנו יחד. ועד ההורים הוא של כל בתי הספר בלוד. כולנו גוש אחד, ואנחנו לא מחולקים למגזרים. גם ראש העיר אמר, כפי שאמר יוסי שריד: אנחנו עיוורים למגזרים. כולם ביחד בעניין הזה.

במכתב שכתבתי הדגשתי כמה דברים שהוועדה יכולה לעזור לנו בהם. במה אתם יכולים לעזור? - גם בזירוז העניין של התקציבים. דרך אגב, העניין של פתיחת חשבון בנק, אמרתי את זה לשרת החינוך לפני שלוש שנים, ובוועדה היא אמרה במפורש שצדקנו. יש גם בעיה של קיצוץ מסיבי בשעות חינוך. העיר הזו לא יכולה לסבול קיצוץ של שעות לימוד. יש גם בעיה ביורוקרטית, ואולי ניתן לעזור לנו: יש עודף שעות לימוד בבתי ספר מסומים, שהם לא משתמשים בהם, ובבתי ספר אחרים יש חוסר בשעות לימוד. בגלל העניין הזה שהוסיפו כיתה לעולים חדשים - איך אנחנו עוברים את הבעיות הביורוקרטיות האלה שנוכל להעביר שעות לימוד ממקום למקום? אמרו לנו שאי אפשר להעביר שעות.

קריאות:

- - -

בני סמואל:

אני לא רוצה להיכנס לבעיות הפוליטיות, זה מעל לכוחותינו, אבל בשנה שעברה זו היתה שנה שלמה שבה לא היתה שמירה על בתי הספר. הכסף נגמר ולא היתה שמירה. הורים באו ושמרו. ממשרד החינוך אמרו שאין להם רשיון ונשק, אבל בכל זאת שמרו בלי נשק. הורים באו ושמרו רק כדי לא להשבית את מערכת החינוך. אנחנו התגייסנו לעניין הזה ואני מקווה שיודעים להעריך את זה. ‎67 יום גני הילדים היו סגורים כיוון שהסייעות לא היו שם. זה לא נתפס. זה אובדן של שעות עבודה של עובד. היו אמהות שלא היו יכולות להגיע לעבודה בגלל זה. לא ייתכן דבר כזה. אנחנו לא נוכל לעבור עוד שנה כזו.

המתנ"סים כאן סגורים. מדובר בשעות הפנאי של הילדים. הפשע והאלימות ידועים. מה יעשה הנוער הזה? לאן הם ילכו, לרמלה? גם הקטע של תוכניות העשרה בעייתי. קרן קרב - בסכנה. אני לא יודע מה קורה עם סל תרבות. קיצצו בשעות לימוד וילדים לא מגיעים מוכנים לתיכון, כי הרמה של התיכונים היא גבוהה מאד. בתי ספר יסודיים הולכים ומתדרדרים ולא נותנים לילדים הכנה לשלב התיכון.

אני מקנא ביואל לביא, ראש עירית רמלה. אני רוצה שגם ראש העיר שלי יקבל פרס על חינוך.

היו”ר מלי פולישוק-בלוך:

אני רוצה להעיר הערה אחת: כאשר דיברנו על לוד בוועדת החינוך, אמרנו שזה מקרה חריג. לא היתה קונוטציה כזו כמו שאתה דיברת עליה. להפך. התייחסנו לכך שהבעיות כאן הן כל כך חמורות שהן מעבר לכל הבעיות שיש בכלל המדינה, ובשל כך זה סיפור בפני עצמו. הטיפול, ואני אומרת את זה גם לאנשי משרד החינוך וגם לאנשי משרד הפנים - הטיפול בלוד צריך להיות שונה ומיוחד, נקודתי ובוודאי מתוגבר, עם יותר כספים ויותר הבנה, והכי חשוב - עם יותר שיתוף פעולה. מה שאתה מתאר עכשיו הוא שיש כאן פוטנציאל, יש כאן אפשרויות, ונראה לי שהגענו, בשעה טובה, לשעת רצון טובה, משום שיש כבר תוכנית הבראה, יש כבר אישור, הולכים לקראת הסדר של הכספים, יש ראש מנהל חינוך חדשה שנכנסה עם הרבה כוונות טובות וגם יכולת. זאת אומרת, גם משרד החינוך מודע, גם משרד הפנים, ובטח ראש הממשלה. לוד הצליחה להיכנס למודעות של כל מקבלי ההחלטות במדינת ישראל. הבינו שיש כאן בעיה מיוחדת. כפי שראש העיר תאר, וכולנו יודעים את זה - השילוב הזה, של ‎1/3 עולים חדשים, ‎1/3 לא יהודים - - -

מוחמד ברכה:

ערבים.

בני סמואל:

זה לא רק ערבים. יש גם לא יהודים.

היו”ר מלי פולישוק-בלוך:

בכל מקרה, הרכב האוכלוסייה כאן הוא שונה. הוא מיוחד, וגם בגלל זה יש כאן צורך בהתייחסות מיוחדת.

בני סמואל:

ההרכב הוא דוגמה לכל הארץ ולכל העולם.

היו”ר מלי פולישוק-בלוך:

בהחלט. אם יצליחו לתת כאן את המענה כמו שצריך, זה בהחלט יכול להוות דוגמה למופת. בשביל זה כולנו צריכים לעבוד יחד.

בני סמואל:

המגזר הערבי והעולים החדשים לא מפוזרים בכל בתי הספר. יש בתי ספר ספציפיים. המגזר הלא דתי, לא ערבי ולא העולים החדשים - המגזר הרגיל, מקופח.

היו”ר מלי פולישוק-בלוך:

אני מציעה שנשמע את הסקירה המקצועית.

אביבה בריינר:

אני ראש מינהל החינוך בעיר לוד. אני רוצה לברך, קודם כל, את כל הנוכחים, כי כל הנושא, כפי שציינתם - האיכפתיות, ורק האיכפתיות מכל מה שמתרחש בעיר לוד היא שעובדת. נמצא כאן כל הפיקוח, והתפעלת מכך, חברי מועצת עיר, חברי כנסת, הורים, כל אנשי המינהל שקשורים לגני הילדים, בתי הספר היסודיים - אנשים שהחזיקו, למעשה, את המערכת הזו בתפקוד מלא גם כאשר מנגנוני העיר קרסו. כאשר היתה קריסה של תשתיות, בבתי הספר היו מורות שהפעילו לפעול ולעבוד, הודות לעזרה והודות לאנשים שתמכו. החינוך המיוחד לא שבת יום אחד, הודות לרצון הטוב של כל אנשי הצוות הפדגוגי וכל אנשי המינהל, כל אותם אנשים שהתגייסו, סולי נתן שתמיד היתה רפרנטית לטובתנו במשרד החינוך, ולמעשה, בגלל רצון טוב והתנדבות - באמת הדברים עבדו. בתי הספר נפתחו ב- ‎1 לספטמבר, בניגוד לכל הסיכויים. הילדים ישבו על כיסאות "כתר", וחלקם עד היום יושבים בכיסאות "כתר", כי אישורי הרכש עדיין לא עברו, ועדיין אנחנו באותו מצב. אני רוצה גם להודות למגזר הערבי על כל הסבלנות שבה הם לקחו, למעשה, את הנושא.


אני לא רוצה לחזור על דבירם שנאמרו כאן. אני רק רוצה לומר שבכל יישוב נורמטיבי יש לנו עקומה של פעמון, עקומה ידועה, שאנחנו יודעים שיש לנו תלמידים חלשים מצד אחד, תלמידים מצוינים בצד השני, והרבה מאד תלמידים נורמטיביים שיושבים באמצע הפעמון. בלוד המצב שונה. מרכז הפעמון - חלול. חלק גדול מהתושבים - עזבו. חלק גדול מהאוכלוסייה הנורמטיבית לא מהווה את אותו אחוז גבוה. לכן, נוצר מצב שיש לנו את האוכלוסייה הטבעית, הגבוהה, המיוחדת בהישגיות שלה וביכולת שלה להשיג תוצאות טובות מאד, ומצד שני יש אוכלוסייה גדולה מאד בעלת צרכים מיוחדים, קשים, שבהם צריך לטפל. התשתיות צריכות לתת מענה לנושא הזה. כמו שאמרת, נצטרך למצוא פתרונות יצירתיים כאלה ואחרים, שיוכלו לתת לנו את המענה למגזרים השונים, לבעיות במגזרים שונים, אבל גם לדיאלוג. אני מצטרפת לדברים שאמר יושב ראש ועד ההורים: באמת לא ניכר שיש פה מגזרים. באמת, הבעיות - כאשר מדברים על חוסר כיתות, הן אותן בעיות במגזר הערבי כמו גם במגזר היהודי. פה יושבים בחדרי ספח, ופה יושבים בחדרי ספח. פה יושבים על כיסאות "כתר" וגם פה. המצוקה היא אותה מצוקה.

מצד שני, יש פה איכויות פדגוגיות יוצאות מן הכלל, ואשמח אם תשימו לב לאורך כל הסיור שלנו, על היצירתיות, ההמצאתיות והמקצועיות של הצוות הפדגוגי בכל אחד ואחד מבתי הספר. אנחנו נראה לכם פנים אמיתיות לחלוטין של העיר, והפער הגדול בין הרמה, היכולת, הפוטנציאל הפדגוגי של הצוות, לעומת התשתיות הקורסות - את זה תראו, למעשה, לאורך כל הדרך.

מבחינת מספרים יש לנו בערך ‎17 אלף ילדים. החלוקה בין גני ילדים, בתי ספר יסודיים ותיכוניים היא: ‎3,500 ילדי גן, פנימיות יום התחילו לעבוד בשבוע שעבר, כלומר- יש יום לימודים ארוך, כולל תוכניות העשרה וטיפוח.

היו”ר מלי פולישוק-בלוך:

לכל גני הילדים?

אביבה בריינר:

לכל גני הילדים, ללא יוצא מן הכלל: המוכר שאינו רשמי, הדתי, הממלכתי, הממלכתי-דתי, הערבי - כולם, ללא יוצא מהכלל זוכים ליום ארוך, בעזרת כולנו ובעזרת הטיפול הנקודתי.

היו”ר מלי פולישוק-בלוך:

עד איזו שעה?

אביבה בריינר:

עד השעה ‎15:30.

יום לימודים ארוך יונהג בכל בתי הספר. קרן קרב, בעזרת אותו סעיף של טיפול נקודתי - אמרו להיכנס השבוע לעבודה, ויאושר, שוב - בגלל אותה זהירות העברנו הכל דרך הייעוץ המשפטי, דבר שלא נעשה כאן בעבר. אנחנו רוצים שהיועצת המשפטית תחתום על כל חוזה, כדי שכל חוזה יהיה תקין, כשר למהדרין, ואז הוא יועבר ולא ישתהה יותר.

היו”ר מלי פולישוק-בלוך:

זאת אומרת שגם בתי הספר ילמדו עד ‎15:30? כולם?

אביבה בריינר:

כן, כולם.

בבתי הספר התיכוניים יש לנו ‎4,400 תלמידים. מספר בתי הספר התיכוניים הוא גדול מאד. אנחנו נצטרך להקים כאן ועדת חשיבה איך מארגנים אותם מחדש, אחרת, אבל קודם כל נסיים את כיבוי השריפות.

מוחמד ברכה:

ממה נובע הצורך של ארגון מחדש?

אביבה בריינר:

ממספר התלמידים מול מספר בתי הספר.

יש לנו ‎11 בתי ספר תיכוניים, ישיבות ואולפנות. לפעמים יש בעיה כאשר בית ספר תיכון הוא קטן מדי. כמות הילדים צריכה להיות בסף מסוים כדי לתת אפשרות בחירה ומענה לתלמידים השונים. כאשר בית הספר קטן מדי הוא לא מאפשר את הבחירה הזו. האולפנות הן קטנות, יחסית, בגלל הסקטוריאליות.

שבתאי קטש:

סליחה שאני קוטע אותך - תראי, למשל, בישיבת חב"ד - - -

אביבה בריינר:

לכן אמרתי שנעשה ישיבה שבה נשמע את כולם, ויחד נחשוב על הדברים.

גאלב מג'אדלה:

האם יש בתי ספר מעורבים?

אביבה בריינר:

יש בית ספר אחד משותף. יש שם כ- ‎400 ילדים. בית ספר יסודי. יש בית ספר תיכון נפרד אזורי - ערבי, ובית ספר תיכון נפרד - יהודי.

היו”ר מלי פולישוק-בלוך:

אתם מבינים? יש דו קיום בין ערבים ליהודים אבל אין דו קיום בין יהודים ליהודים. אין שום קשר בין מגזר דתי וחרדי ואין - - -

אביבה בריינר:

אבל יש דיבור.

גאלב מג'אדלה:

מה המניעה שהתיכונים יהיו מעורבים?

אביבה בריינר:

יש היבטים שונים, פדגוגיים ואחרים, ההדגשים שחשובים לכל מגזר שונים והם חשובים לו. אם אנחנו מדברים על בית ספר "על"ה" למדעים - הוא מדגיש את ההישגים בנושא של מדעים וההישגיות שם חשובה מאד. ודאי שהדגשים של בית ספר למדעים לא יהיו הדגשים של אולפנה.


קריאות:

- - -

אביבה בריינר:

אין שום מניעה בנושא הזה.

קריאה:

בבית הספר התיכון רמלה-לוד, יש תלמידים ערבים. אף אחד לא מונע מהם להגיע.

קריאה:

גם במדעים.

בני רגב:

אם לתלמיד יש תעודה מתאימה - מקבלים אותו. היה מקרה בבית ספר יסודי בגני אביב, שאני התעקשתי, כיוון שכולם שם יהודים, רובם עולי ברית המועצות, לשכנע אימא לילדה מהמגזר הערבי שרצתה שביתה תלמד שם. אמרתי לה שהיא תגרום עוול לילדה. זה לא עניין שאני מתנגד שהיא תלמד שם. הצלחתי לשכנע אותה. יש לנו בית ספר "שלום עליכם", בית ספר יהודי, ששם גם לומדים ערבים. היא התעקשה שביתה תלמד בגני אביב, שבו לא לומדים ערבים. שכנעתי אותה שזה לא יועיל, לא לה ולא לאף אחד. היא קיבלה את זה, לבסוף. העברתי אותה לבית ספר יהודי שלומדים בו גם תלמידים ערבים. אבל בבית הספר התיכון רמלה-לוד אין אפליה. מי שיש לו את הנתונים - מתקבל.

קריאה:

גם במדעים.

עדי מילשטיין:

ובעמ"ל, ובנעמת- יש בכל מוסד.

אביבה בריינר:

כשאמרתי שדרושה חשיבה - בין השאר זה לא רק על מספר בתי הספר אלא גם על ארגון בתי הספר, משום שהעיר לוד לא עברה חיטוב, ולכן בתי הספר היסודיים הם עד כיתה ח', ומצד שני - נפתחו פה שתי חטיבות ביניים. זאת אומרת שיש כאן איזושהי בעיה - - -

היו”ר מלי פולישוק-בלוך:

את זה אני לא מבינה - איך אתם עושים בית ספר יסודי עד ח', ופותחים שתי חטיבות?

אביבה בריינר:

על זה אני מדברת. זה קיים, ולכן אני אומרת - צריך לחשוב על זה.

עדי מילשטיין:

היתה כוונה, בזמנו, לחטב את כל העיר.


אביבה בריינר:

צריך לעשות חשיבה מחדש, במיוחד לאור דו"ח דברת.

עומר רבין:

אפשר לשאול מה אחוז הזכאות לבגרות בעיר?

אביבה בריינר:

האחוז הכולל מגיע ל- ‎40%, פחות או יותר. זה נמוך, יחסית. יש בתי ספר שבהם האחוז הוא ‎90%- - -

מוחמד ברכה:

יותר מ- - במגזר הערבי.

אביבה בריינר:

נכון, וגם זה נמוך מאד, כי הממוצע הארצי הוא בסביבות ה- ‎56-60 אחוז.

עומר רבין:

ורואים הבדלים בין המגזרים, בעניין הזה?

היו”ר מלי פולישוק-בלוך:

ברור שיש.

מוחמד ברכה:

אז מה המדד? אני לא שמעתי שאת מסכימה עם ראש העיר ועם יושב ראש ועד העובדים בנושא של מערכת החינוך. הם אומרים שהרמה היא גבוהה, וכן הלאה. אז מה המדד? על סמך מה? לפי מה? נתונים, לוגיסטיקה, הישגי בגרות - זה רחוק מלהשביע רצון.

יוסי ארוש:

אני חבר מועצה. אפשר לראות את התוצאות של משרד החינוך, שכל שנה - מעל לממוצע הארצי בתוצאות הבגרויות. זה מהדפים שאנחנו ראינו.

היו”ר מלי פולישוק-בלוך:

אנחנו שומעים שהממוצע הארצי של בגרויות זה בסביבות ‎50%.

יוסי ארוש:

הממוצע הארצי הוא ‎44%. זה מתוך נתונים של משרד החינוך.

אביבה בריינר:

אני רוצה לסיים. כאשר מדברים על ממוצע צריך לזכור: תשע נשים נמצאות בתוך מעלית אחת. אחת מהן היא בחודש התשיעי להריונה, וכולן נמצאות, בממוצע, בחודש הראשון להריונן. יש פה בתי ספר שיש בהם ‎99% הצלחה בבגרויות, ויש בתי ספר אחרים שקשה לבוא ולשים אותם בממוצע. לכן יש כאן מושגים מקומיים אחרים. יש בתי ספר. יש בועות, כנ"ל גם לגבי בתי ספר יסודיים, שמצליחים במיצ"בים הרבה מעבר לממוצע הארצי. מצד שני, יש בתי ספר שבהם ההישגים נמוכים יותר.

מוחמד ברכה:

זאת אומרת שיש שתי מערכות חינוך בעיר לוד.

אביבה בריינר:

לא. יש הרבה יותר. לכן קשה לדבר על ממוצע, זה לא משמעותי, לא נותן תפיסה נכונה של המצב ושל המערכת.

אני רק רוצה לסיים ולומר כמה דברים: נושא מיוחד ללוד זה הגופים המתערבים והתומכים, הרבים מאד, שיש כאן. אני רוצה להזכיר לחלק מכם - כמובן, בהמשך להחלטת הממשלה בנושא של טיפול נקודתי, הטיפול הנקודתי ימשיך לשלוש שנים נוספות. מדובר בשנה הזו, שנת תשס"ה, ב- ‎21.5 מיליון שקל שייכנסו לקופת העיר לטובת תמיכה בכל אחד ואחד מהגופים והמוסדות. זה, בנוסף לשוטף, שנכנס, כמובן, וכבר - בדירוג, יחסית, גבוה יותר, שהוא דרוש לטיפול נוסף.

היו”ר מלי פולישוק-בלוך:

מה אחוז ההוצאה על חינוך מתקציב העיריה?

בני רגב:

אם הגזבר יתייחס לשנה, לא השתתפנו הרבה.

ציון הדר:

אני חושב שההשתתפות של העיריה היא כ- ‎27%. אם אני לוקח את השתתפות משרד החינוך והעיריה - זה בערך ‎27%. השתתפות העיריה, נטו, זה בערך ‎10%.

היו”ר מלי פולישוק-בלוך:

יש כאן הרבה חברים ממועצת העיר, אז תדעו לכם שברוב הערים שאני נתקלתי, ההשתתפות של העיריה מגיעה ל- ‎30%.

אריאל בן חמו:

לדעתי יש כאן הבדל של סמנטיקה. גם ברשויות אחרות מדברים על ‎30% מהתקציב הכולל - - -

היו”ר מלי פולישוק-בלוך:

לא, לא. מתקציב העיריה.

אביבה בריינר:

למרות הגופים הרבים, למרות הנושא של תרומות ותקציבים שונים, הרבה פעמים לעיריה קשה למצוא את המשאבים לסכומים שנדרשים ל- ‎matching כדי להביא פרויקטים גדולים מאד. זה חלק מתוך אותו עניין שאנחנו מנסים לפתור כאן, בצורה משותפת.

כמובן - כל אותם כספים של פר"ח, קרן קרב, פרויקטים אחרים - עמותת "אלון" במשרד הקליטה, פעולות כאלה ואחרות של משרד הקליטה, משרד הרווחה, אני רוצה לציין את הנושא של המשטרה הקהילתית, שעושה יד אחת עם האוכלוסייה ועם העיר, גם לטובת מיגור נושא הסמים והפשע וגם לטובת מערכת החינוך, לתרום לנושא של מערכת החינוך.

התמזל מזלי והגעתי בשלב של אחרי השביתה, כאשר אני חושבת שהעיר מתחילה להתאושש. אנחנו צריכים למצוא את המסגרות היצירתיות שבהן הכספים אכן יגיעו לכל אותם ייעודים שאליהם הם נועדו, ואכן להשקיע באותם מקומות שבהם יש צורך, מקומות שצריך להעלות, ולעשות את זה בצורה דיפרנציאלית, בגלל אותה בעיה של ממוצע, שלמעשה לא מייצג את המציאות. צריך לבדוק את הדברים באופן דיפרנציאלי.

סולי נתן:

אני, כמפקחת מחוז לקחתי על עצמי, יחד עם הצוות הגדול שעומד לרשות העיר, לקדם את מערכת החינוך. העיר עברה טלטלות בלתי רגילות. היו כאן השבתות. מצד אחד אני מודה לוועד ההורים שבאמת עזר לנו. בתי הספר היו מעין בועה שפויה בתוך כל האנדרלמוסיה שהיתה בעיר. יחד עם זה, מנהלי בתי הספר, למרות הקשיים, למרות הבעיות, עמדו על המשמר ועבדו בצורה בלתי רגילה. גם אנשי העיריה, למרות השביתה, קיימו אתנו מגעים, וראש העיר יודע את זה - כדי שבאמת לא תהיה קריסה של המערכת. אנחנו כל הזמן קיימנו דיאלוג עם מנכ"ל העיריה, עם מינהל החינוך וגם עם ראש העיר, כדי שנוכל לסיים את שנת הלימודים, ולפתוח את שנת הלימודים החדשה.

אנחנו ממשיכים במשנה מרץ. גם למנכ"לית משרד החינוך וגם לשרה יש דלת פתוחה בפנינו, אנשי המחוז, ואין דבר שביקשנו ולא קיבלנו. אם מדברים על ציוד, על כיסאות - אני בעצמי הבאתי ‎550,000 שקל להצטיידות של העיר. אבל צריך עכשיו לתת את המאמץ האחרון, כדי שנוכל, את כל הכספים הללו - ‎21 מיליון ומשהו, שראש הממשלה הבטיח, בכל הפרויקטים שעובדים גם באלה שמתמהמהים, כמו קרן קרב, יגיעו. לא סגרנו את העניין עם קרן קרב. זה נשמע דבר פרוזאי אבל אם לא נעשה את המאמץ הקטן הזה של החיבור - אנשים יתייאשו. אנשים עובדים מתחילת השנה, וכולם מוכנים לתרום מעל ומעבר, לעיר.

העיר גם מאירה לנו פנים. יודעים להעריך אותנו. אני מקווה שאנחנו נמשיך לגעת בדברים ולהצליח.

זהבה שלזינגר:

אני רוצה לומר בקשר לחינוך הממלכתי -דתי בעיר לוד. יש פה מציאות שלא קיימת בשום מקום בארץ. יש ‎3 מוסדות ממלכתיים-דתיים בעיר לוד. שלושתם פועלים מכוח הרצון הפנימי של הצוותים שלהם. זה הצד החיובי, הצוותים האלה, אבל הקריאה שלי היא שמישהו יאמץ אותם.

בני רגב:

אני מופתע לשמוע את זה.

זהבה שלזינגר:

המוסד החד הוא התיכון המקיף, והוא שייך לאגד ערים. אגד ערים הוא גוף שהיום כבר לא כל כך רוצה לתפקד.

בני רגב:

לא שמעתי על הדברים. מאיפה יש לך את הפרטים האלה?

היו”ר מלי פולישוק-בלוך:

את אומרת שאגד ערים לא נותן את שלו ומשרד החינוך - - -


זהבה שלזינגר:

משרד החינוך נותן את שלו, אבל המוסד פועל כאילו הוא לא שייך לאף אחד.

אחר כך יש ישיבה ואולפנה שמופעלים בצורה מאד טובה על ידי הגרעין הציוני, אבל שוב - לא כחלק מהמוסדות - - -

בני רגב:

מי נתן להם את המבנים, לאולפנה?

זהבה שלזינגר:

אני לא מאשימה. אני לא באה בטענה, לא הבנת נכון. אני באה בבקשה שניסיון שנעשה כבר שלוש פעמים למצוא פתרון כולל לחינוך הממלכתי דתי, תוכנית כוללת לחינוך הממלכתי דתי בעיר - וכל פעם זה הופסק בגלל השינויים שחלו, שעבר הוזכרו - - -אני חושבת שזה צריך להיות אחת מהמטרות המרכזיות: למצוא איזה שהוא מאפיין לכל החינוך הממלכתי דתי בעיר.

שבתאי קטש:

אני חבר מועצה, ואני דתי, ואני לא מבין על מה היא מדברת, עם כל הכבוד.

היו”ר מלי פולישוק-בלוך:

אני רוצה להציע לכם עצה - אני מציעה שתקיימו פגישה, תשמעו את כל הטענות שיש כאן.

יוסי ארוש:

היא לא באה בטענות.

זהבה שלזינגר:

אני מצטערת, אני לא באה עכשיו בטענה שמישהו רוצה לעשות רע. נוצרה מציאות שבה אנשים טובים עושים את שלהם, אבל אני רוצה שהאנשים הטובים האלה ייחסו תחת כנפי העיריה.

טארק אבו חאג'לה:

אני מפקח על המגזר הערבי. יש תהליך שהולך קדימה מבחינת הביצועים וההישגים של התלמידים, למרות שהמציאות שאנו חיים בה לא קלה כפי שציין ראש העיר. גם הרשות וגם משרד החינוך - - בהקשר של המגזר הערבי. מהמיפויים שערכתי בשנה שעברה לכיתות אל"ף - ‎85% מהתלמידים, בחודש אפריל, תשס"ד מכיתות אל"ף יכלו לפענח טקסטים ועברו את הבחינה בהצלחה. מדובר על סוף חודש אפריל. בכיתות גימ"ל יש נסיגה, למרות שאנחנו עובדים בתוכנית החומש, והמשרד משקיע המון כסף במגזר. זה מתבטא בימי הדרכה, בשעות תגבור לכיתות, השתלמויות למנהלים ולמורים. זה מעבר לתוכנית הטיפול הנקודתי - ‎500 אלף שקל, חצי מיליון שקל שלא קשורים בזה. אני מפעיל את זה, והתוכנית היא ישירות לבתי הספר.

בבחינות המיצ"ב, ההישגים של לוד בשלושת השנים האחרונות עלו כמעט ב- ‎10%. הגענו קצת פחות מהממוצע הארצי - ‎54% הצלחות בערבית ובמתמטיקה, כאשר הערבית היא קצת מעל. באופן כללי אנחנו ב- ‎7 נקודות מעל המגזר הערבי. ניתן לדבר על התמקצעות במתמטיקה. מנסים לזוז קדימה. הבעיה הקיימת היא חדרי הלימוד, כפי שנאמר כאן. חסרים במגזר הערבי שני בתי ספר. חסרים ‎3 חדרי לימוד כדי לתת תנאים מינימליים. לא יכולה להיות חטיבת ביניים עם ‎900 תלמידים בצפיפות כזו. לצערנו העניין נתקע בבניית בית ספר יסודי. ראש העיר בנה בית ספר, "נווה שלום", עם משרד החינוך, ואני חייב שיהיה עוד בית ספר יסודי, ועוד חטיבת ביניים. אני חושב שזה יפתור את הבעיה. אני מאמין שיש עתיד למערכת החינוך כאן.
היו”ר מלי פולישוק-בלוך:

אנחנו מסיימים את החלק הראשון של הישיבה. נצא לסיור וניפגש לדברי סיכום לאחר מכן.

הישיבה הופסקה בשעה ‎10:30 והתחדשה בשעה ‎12:55


בני רגב:

אני רוצה לומר שהיה חשוב לסייר ולהתרשם. אין ספק שיש בעיות, אי אפשר להתעלם מהן. אני מטבעי אופטימי ואני מלא תקוות. נכון שקשה לי להתעלם מהעבר, ואי אפשר לומר שהיום הכל בסדר, אבל אני לא אוהב לשקוע בעבר, כי העבר לא יעזור לנו. רק צריך ללמוד ממנו ולהתקדם הלאה. יש תקלות כאלה ואחרות, ובסופו של דבר אני עומד בראש המערכת, והבעיות מגיעות אלי, אני נושא באחריות.

זה לא הביקור הראשון, ואני מקווה שהוא לא האחרון. אין לי ספק שהביקור רק יכול להועיל לנו, במיוחד בנושא של החינוך. אני בטוח ומשוכנע שהוועדה שביקרה פה תהיה שגרירה נאמנה למען העיר הזו, ותייצג אותנו. בסך הכל האינטרס הוא משותף לכולנו. אני מקווה שבביקור הבא שלכם יהיה שינוי משמעותי. אנחנו, על כל פנים, נעשה את הכל. אי אפשר רק לדבר על כך שהחינוך הוא בראש סדר העדיפות צריך גם ליישם את התפיסה הזו.

אני מודה לוועדה על הביקור.

היו”ר מלי פולישוק-בלוך:

לצערנו, דילגנו בביקור על בית הספר "רימון" מפאת קוצר הזמן. נשמע מטובה סופר על בית הספר.

טובה סופר:

בית הספר "רימון" הוא בית ספר לילדים עם פיגור קשה וסיעודי. ילדים ממש שוכבים שם במיטות. זה הוא בית פר קטן של ‎4 כיתות. המבנה שלו אינו תואם את הצרכים. אם הייתם נכנסים הייתם מתרשמים מאיזושהי סביבה קטנה, יפה ומטופחת, אבל בסך הכל נמצאים שם ילדים סיעודיים. אנחנו אמורים להרחיב את השטח. יש שטח שראש העיר הקצה לנו שיכול להיות לצורך ההרחבה. כרגע אין חצר לבית הספר, אין מקלט. התנאים הפיזיים אינם מתאימים לילדים עם מוגבלויות.

באופן כללי - יש עוד בית ספר לילדים אוטיסטיים, בית ספר בן ‎9 כיתות שנמצא עכשיו בהליך בנייה. אנחנו מחכים לבנייה כבר שנתיים, ואני מקווה שהבנייה תחל. אני מקווה שיש לכם מה לחדש לנו בעניין.

קריאה:

ראש העיר אמר שתוך ‎3 שבועות - - -

טובה סופר:

בית הספר שנמצא במצוקה הכי קשה כאן בעיר הוא בית הספר "נטעים", בית ספר לילדים עם הפרעות התנהגות שיש בו ‎80 ילדים. זה בית ספר שבו התנאים הפיזיים קשים ביותר. העניין נמצא בטיפול. אני יודעת שאושרה עכשיו תוכנית לשיפוצים פנימיים. זה בית ספר שדורש התייחסות מיוחדת. זה הוא בית ספר אזורי. תנסו לראות אם תוכלו לעזור לנו בהיבט התקציבי. כל בתי הספר לחינוך מיוחד בעיר דורשים הרבה מאד כסף, יותר מאשר בתי הספר האחרים. ההוצאות בגין החינוך המיוחד, תקציבים לסייעות, וכל הנושא של הפעלת בית ספר מיוחד - זה תקציב נכבד ביותר. אני הייתי רוצה להגיע למצב שכאן, בעיר, יהיה חשבון נפרד לחינוך המיוחד. הכסף שנכנס אינו מגיע ליעדו, מזה שנים. בתי הספר לא נהנים מהשירותים שמגיעים להם.

אריאל בן חמו:

- - -

עדנה סופר:

אני מדברת על חשבון ששם יהיו הכספים. הם מגיעים ככספים צבועים, לחינוך המיוחד, אבל בצעם לא מגיעים ליעדם. אז נכון שהכספים מאגרות החינוך, וזה בעיקר מאות אלפי שקלים - נכון שהרשות משלמת - - ילדים אחרים, אבל זה נועד לתת שירות לילדים כאן, בעיר, כדי שההוצאות עבור ילדי החוץ לא יהיו על גבה של הרשות. לתת להם שירותים מינימליים. היום אנחנו נמצאים במצב קשה. העיר לא מסוגלת לתת את כל השירותים האלה. לכן, בכל דבר שאתם תוכלו לעזור בו כדי שיהיה חשבון נפר רק לחינוך המיוחד - זו תהיה ברכה.

ראובן:

לגבי בית הספר "נטעים" - העיריה, בשיתוף משרד החינוך, הכינה תוכנית, במסגרת ועדת רבינוביץ. התוכניות אושרו על ידי משרד החינוך, על ידי הוועדה שאישרה את כל התוכניות במסגרת רה-אירגון של בתי ספר בארץ, וכל התוכניות אושרו לעיר לוד, אבל מפאת חוסר תקציב של משרד החינוך, תוספת הבינוי והשיפוץ לבית הספר "נטעים" לא יצאה לדרך. בית הספר "דקל" טופל במסגרת תקציב מפעל הפיס, ותוך שלושה שבועות זה ייצא לדרך. בית הספר "רימון" זה תקציבים של משרד החינוך. האחריות היא על משרד החינוך לא על העיריה.

סולי נתן:

המשרד נתן ‎80 אלף שקלים לשיפוץ בית הספר "נטעים".

בני רגב:

קרוב ל- ‎50 אלף כבר אישרנו, ויוצאים לעבודה.

סולי נתן:

עושים מאמצים גדולים, באמת, לשפץ את בית הספר, אך בעיקרון - אני לא יודעת אם זה המקום לומר: צריך בכלל להעביר את בית הספר לבנה אחר. יש שם פריצות וגניבות. ההשקעה היא ללא גבולות, אך המבנה הוא כל כך רעוע וכל אגורה שנכנסת לשם נבלעת. חבל על הכסף.

טובה סופר:

מאז שיש שם שומר, באמת אין פריצות. אנחנו כבר חודש ללא פריצות.

אביבה בריינר:

בית הספר כמו בית הספר "נטעים", של החינוך המיוחד, מכניס קרוב למיליון וחצי שקל שנה. עלות של תלמיד היא ‎8,000 שקל לחודש. מרבית הילדים הם ילדי לוד.

בני רגב:

להפך - מרביתם ילדי חוץ.



אביבה בריינר:

סליחה. מדובר בבית הספר "רימון". מתוך ‎26 ילדים - ‎5 ילדי חוץ. לגבי "נטעים" זה באמת הפוך.

סולי נתן:

אם אפשר היה למצוא לבית הספר מבנה חלופי - - -

אלי סער:

יש מחשבות בנושא. בשנתיים הקרובות ייתכן ויתפנו בתי ספר בגלל הצמצום באוכלוסייה הצעירה בעיר, לצערנו. הנושא הזה נלקח בחשבון.

בני סמואל:

כשחותכים אזורי רישום וחונקים את בית הספר - אז ברור שבסוף יסגרו אותו. להעביר לבית ספר דתי בשביל לפתור בעיה אחת וליצור בעיה במקום אחר - - -

קריאות:

- - -

בני רגב:

אם מדברים על בתי ספר שנסגרו - מי כמוך יודע איזה מאבקים היו. אפילו הגענו לשרת החינוך.

בני סמואל:

זה לא משרד החינוך. העיריה צריכה - - -

בני רגב:

נדבר על דברים עובדתיים. משרד החינוך עמד על כך שבית הספר ייסגר.

אלי סער:

אני אומר בפורום הזה - לצערי, ייתכן וייסגרו עוד בתי ספר במגזר היהודי, בגלל שהזוגות הצעירים, כ- ‎90% מהם לא קושרים את גורלם בעיר. אז עם כל הרצון הטוב, אין צורך בעוד בתי ספר וגני ילדים, אין מה לעשות. אל תלכלכו על העיר, ואל תוסיפו עוד מסמרים בארון הקבורה שלה.

סולי נתן:

יושבת הראש ביקשה שאני אבהיר מדוע משרד החינוך המליץ לסגור את בית הספר "ביאליק". מספר התלמידים שם היה קטן ביותר - ‎200 ילד, מכיתה א' עד ח'. משרד החינוך לא יכול לתת להם את כל מה שמגיע להם, מבחינת האינדיבידואליזציה בהוראה.

היו”ר מלי פולישוק-בלוך:

תיראו איזה עוול משרד החינוך עושה פה - --


סולי נתן:

זה בשכונה אחרת לגמרי.

היו”ר מלי פולישוק-בלוך:

צריך, באמת לעשות רה-אורגניזציה מבחינת חלוקת אזורי הרישום. לא ייתכן, מכל מה שהראתם לי בבוקר, כולל החצר האחורית של בית הספר הערבי "אל ראשדיה" והאזבסטונים. גם כאן, בחטיבת הביניים - מכניסים כמעט ‎30 ילדים לחדר, שלא הייתי שמה שם יותר מ- ‎10. בכלל לא צריכים ללמוד שם, מלכתחילה, אבל אם מוכרחים - לא בצפיפות כזו. לדעתי זה אפילו מסוכן. חלילה קורה משהו, איך הילדים יוצאים? גם אין אוויר, אפילו שיש מיזוג. יש מחנק בחדר. אני חושבת שאתם עושים עוול. לעומת זאת, במקומות אחרים יש פחות מדי תלמידים, ואפשר להעביר. אם אין מבנים - זה דבר אחר, אבל יש לכם מבנים - תשתמשו בהם בצורה יעילה.

קריאה:

אין תכנון.

היו”ר מלי פולישוק-בלוך:

אם יש בית ספר שנסגר, גם אם הוא ישן , וגם אם היו שם ‎150 תלמידים, זה בית ספר שיכולים להיכנס אליו תלמידים. אז אני מבינה שמפה זה רחוק לשם - - -אבל אפשר לעשות רה-אורגניזציה. אני לא אומרת שזה קל ופשוט, אבל אתם מוכרחים לעשות תוכנית עבודה. גם צריך לקחת בחשבון את הצפי - מה יהיה בשנה הבאה. הרי יש לכם גידול יותר גדול באוכלוסייה הערבית מאשר ביהודית, לצערנו הרב, וזה חבל כי אוכלוסייה חזקה יוצאת מכאן. יש גידול של ‎5,6% באוכלוסייה הערבית, וגידול באוכלוסייה החרדית. אתם חייבים לראות מה קורה בשנה הבאה. צריך לעשות את זה, ומהר, ואולי לעשות את השינויים כבר השנה. אני לא הייתי לוקחת אחריות על בית ספר כמו שראיתי - שיש ‎2-3 כיתות שלומדות בתת תנאים. זה פשוט חוסר אחריות.

אריאל בן חמו:

סגירת בתי הספר "ביאליק" היא פונקציה של תוכנית עבודה מסודרת לטווח של החמש שנים הבאת.

באשר לבית הספר בגני אביב - מה לעשות, קיבלנו את ההרשאה התקציבית של משרד החינוך רק בחודש יולי. לא ניתן היה לייצר כיתות ראויות תוך חודשיים. קאראוונים זה לא פתרון, בעינינו.

היו”ר מלי פולישוק-בלוך:

ידעתם שנה קודם שכאן עומדים ללמוד ‎300 תלמידים?

אריאל בן חמו:

ידעו. בתשס"ד התקיימו דיונים עם משרד החינוך - עם המפקחת, עם מנהלת המחוז, עם השרה ועם המנכ"לית. זאת אומרת - זה לא משהו שמייצרים מהיום למחר. . כולם ידעו, אבל האופציה שהיתה לנו, להציב קאראוונים - לא ראויה, לדעתי.

היו”ר מלי פולישוק-בלוך:

אני שמעתי שיש מתנ"ס סגור בקרבת מקום.



אלי סער:

ועד ההורים לא הסכים. זה לא עבר. האופציה היחידה היתה להשתמש בכיתות ספח

היו”ר מלי פולישוק-בלוך:

צר לי לומר, זה עדיין לא משביע רצון, כי במשך שנה שלמה הילדים יצטרכו להיות צפופים כך. אני רוצה לדעת מה הפתרון להיום, לא לעוד שנה.

אוריאל זייף:

יש פה כ- ‎3,000 נוער בכל המסגרות, בגני אביב. אין שום תוכנית אב בראייה ל- ‎10 שנים קדימה. אתן כמה דוגמאות, שלפי דעתי הם מחדלים קשים:" יש כאן בית ספר דתי בשם בית מנחם, שבכל שנה מוסיפים שם קאראוונים ללא היתר. יצא צו הריסה, והיום קשה לעצור את התהליך כי התלמידים כבר נמצאים שם. אין שקיפות. מנהלים את הכל בצורה פרטית לחלוטין. ביקשתי כמה פעמים להגיש בקשה לבית ספר ממלכתי דתי . בית הספר כולל גן ילדים וצריך לתת פתרון לעניין הזה. לא יכול להיות שבאגף החינוך רואים את האנשים מבתי הספר, נכנסים לשורות של ההורים, ו - - ואין שיתוף פעולה. אני ואמר לכם - היתה כאן חעדת חקירה ממשלתית.

אלי סער:

אל תשקר. זה מקומם לשמוע.

קריאות:

- - -

אוריאל זייף:

לגבי החטיבה - בית הספר עצמו עבר - עכשיו, כתוספת לבניה עוקל החשבון ‎234 שקל ושוב - -. לגבי הפיתוח - היה תקציב של ‎5,000 שקל שניתן. הוא נעלם. אף אחד לא יודע איפה הכסף. כרגע זה נעצר בנושא של היסודות. הקבלן לא רואה שום סיכוי לסיים את זה בספטמבר. יש כאן קצב אדיר. אנחנו מאבדים פה את הנוער הטוב.

עוד נקודה - בבית הספר בית מנחם יש כיתת גן עד כיתה ז'. בכיתה ח' הם נזרקים לרחוב. ‎95% מהאוכלוסייה שנמצאת בבית הספר אינה דתית. מוצאים את הילדים ברחוב.

היו”ר מלי פולישוק-בלוך:

למה בסוף כיתה ז' הם ברחוב?

אוריאל זייף:

כי אין מי שיקלוט אותם.

קריאה:

בית הספר קיים בסף הכל ‎5 שנים. הוא בית ספר מוכר שאינו רשמי.

אריאל בן חמו:

לגבי תוכנית עבודה- בתוכנית עבודה מסודרת של חמש שנים - תקצב את הבינוי שלה - - תיכון שש שנתי, חטיבת ביניים פלוס חטיבה עליונה, כאשר התקצוב התפרס מ- ‎2003 ל- ‎2006. משחררים את זה בהתאם לאמות מידה של משרד החינוך. חתמנו על חוזה והתחלנו עם הנושא. - - -רק באפריל- מאי ‎2005 . אז לגבי תוכנית עתידית - יש תוכניות עתידיות.

בבית מנחם, שהוזכר פה, ראש העיר חתם על צו הריסה. נחתם צו הריסה, ויש ‎30 יום להתארגן - -

היו”ר מלי פולישוק-בלוך:

אנחנו עכשיו ב- ‎30 יום האלה.

בני רגב:

אתה יודע שראש עיר חותם ובזה העניין לא מסתיים. יש עוד משטרה - - -זה ההליך החוקי.

אריאל בן חמו:

העיריה הגישה בקשה, פרוגרמה לתכנון בית ספר חדש, למשרד החינוך.

יוסי ארוש:

אני רוצה לבקש שתהיו השגרירים שלנו. יש דברים חשובים שאנחנו חושבים שיצילו את העיר לוד, ובראש וראשונה - יש לנו ‎2 מכללות שאנחנו אתם במשא ומתן כבר הרבה שנים. ראש העיר, מאז שהוא נבחר, מקדם את זה בצורה יוצאת מן הכלל, אבל אנחנו נתקענו עם משרד החינוך. מדובר במכללת "מורשת יעקב" ומכללת "שערי משפט".

היו”ר מלי פולישוק-בלוך:

איפה הם יהיו, יש מבנים?

אלי סער:

העיריה כבר הקצתה שטחים.

יוסי ארוש:

אישרנו את זה במועצה. הם בונים. אנחנו חושבים שבהבאת ‎2 המכללות האלה - מדובר באלפי תלמידים, וגם צוות, שיבוא לגור כאן, וזה יעזור להעלות את העיר כלי מעלה.

אלי סער:

יש תוכנית שראש הממשלה הבטיח, בזמנו, להעביר ‎15 מיליון שקל כדי לבנות את המכללה. דיבורים מפה ועד הודעה חדשה.

אורי יהודה אריאל:

מי היה אמור להעביר את הכסף הזה?

אלי סער:

משר החינוך. השר החליטה.




יוסי ארוש:

אנחנו תקועים במצב שהשרה אמורה היתה להיפגש עם ראש הממשלה ולסגור את הסיפור של התקציב - -

אלי סער:

אני חושב שנוכל לצאת מכאן עם העזרה הכי טובה שתוכלו לתת, שתהיו שגרירים של רצון טוב כדי לסייע בידנו לשדרג, למנף את העיר, לשפר את הדימוי של העיר ולהביא לכאן את המכללות האלה.

היו”ר מלי פולישוק-בלוך:

אני מוכנה לעשות הכל כדי לעזור לכם, אבל צריכה להיות עסקת חבילה - אני רוצה שאתה תגיד לי: תיכנס לניירות שלכם ותגיד לי בדיוק איזה כסף נכנס לעיריה מהמערכות השונות, ולאיפה הכסף הולך, כי היום שמעתי לא מאנשי אופוזיציה, אלא מאחרים, וגם מתושבים ומראש העיר, שהכסף מגיע לא ליעדו. שהכסף לא מגיע לנושא שלשמו הוא מיועד. אז תגידו לי - איפה הכסף.

בני רגב:

זה לא נכון.

אריאל בן חמו:

זה מאד פשוט: משרד החינוך מינה את קובי גינצבורג, שהוא גם נציג משרד החינוך וגם נציג משרד הפנים, לבדוק. הוא עשה את הבדיקה והגיש את העמדות באופן מסודר למשרד הפנים. הוא עשה בקרה אחרי כל שקל , על כל התקציבים של משרד החינוך, לרבות הטיפול הנקודתי.

בני רגב:

כל הכספים הצבועים יועברו לייעודם.


היו”ר מלי פולישוק-בלוך:

מהיום והלאה?

בני רגב:

לא מהיום והלאה.

קריאה:

אז מישהו יכול להגיד איפה ה- ‎55 אלף שקל?

קריאות:

- - -





מיכל רבינוביץ:

אני עובדת בעיר לוד הרבה שנים. אני קשורה לכאן בכל נימי נשמתי וגופ. אני מאמינה גדולה בפוטנציאל שיש בה, ומגיע להם. מגיע להם את הטוב ביותר. אנחנו עושים מבחינה פדגוגית את כל מה שאנחנו יכולים לעשות כדי לתת כאן את הכי טוב - אם זה בפרוייקט מצוינות, אם זה פרויקטים בתחומים אחרים, ובאומנויות, קידום תלמידים חלשים ומתקשים, קידום מצוינים בפרויקטים עם מכון ויצמן, ואחרי הצוהריים- בקידום שעות הפנאי, כי המתנ"סים לצערנו סגורים, ואנחנו נותנים גם את המענה הזה. איכפת לנו מהילדים, ואנחנו רוצים לתת להם את הטוב ביותר. כמו שראית - יש פה תנאים קשים מאד, גם למורים. המורים מאבדים כאן את חדוות היצירה. הם עובדים קשה כאן, מפיקים חוברות בעצמם, יושבים בישיבות צוות אפילו במוצאי שבת.

בני רגב:

אני כבר מצטער שפתחתי את חטיבת הביניים. הייתי שומע למשרד החינוך. הם הרי לא רצו, ואני נלחמתי שזה יקרה. ידעתם את התנאים וידעתם את המצב.

קריאה:

זה לא נכון. קיבלתם את האמצעים.

עדי מילשטיין:

הבעיה המרכזית של בית הספר היא שאין בניה.


אורי יהודה אריאל:

חברים יקרים. זו לא ישיבה של מועצת העיר. כבדו את עצמכם. אנחנו מוכנים לעזור לכם, ומוכנים שכל מי שרוצה לדבר - יוכל לדבר. לא נפסח על אף אחד.

מיכל רבינוביץ:

אני מבטיחה לראש העיר שאתה תתגאה בבית הספר. אני יודעת שהדברים הם אובייקטיביים, ושהקשיים הם של כל העיר, אבל צריך לעשות את כל האפשר כדי להתארגן, כדי לקדם את הבניה. הדברים כן נדחפים.

עדי מילשטיין:

אני מפקחת על בתי הספר. אני מסתובבת כאן הרבה מאד ורואה את השחיקה של המורים. אני אגיד את הדברים הכי מינימליים - למורים אין שירותים. הם עומדים בתור עם התלמידים כדי להיכנס לשירותים. אין שירותי מורים. הסתדרות ההורים אמרה שאם הם היו יודעים מה התנאים של המורים הם היו משביתים. זו תהיה הסיבה האחרונה שנשבית פה בתי ספר, אך באמת המורים נשחקים כאן, אך התלמידים - הרבה יותר. חטיבת הביניים נפתחה וההחלטה היתה נכונה. הבעיות הן לא פדגוגיות, כי מההיבט הפדגוגי אנחנו יכולים להתגאות בבית הספר. הבעיות הן פיזיות, וכאן אנחנו חייבים להתאחד יחד ולהרים את הנושא. אתה אמרת בעצמך שזה ה "בייבי" שלך, חטיבת הביניים על שם מקסים לוי. כ "בייבי" הם צריכים תנאים הרבה יותר טובים.

איסא איהאב:

יש לי הצעה לגבי המחסור בכיתות במגזר הערבי, בבית הספר "אל ראשדיה" ושאר בתי הספר. יש פתרון מעשי, בר יישום. ההצעה נדונה בדיונים של ישיבות מנהל החינוך עם הנהלת בית הספר - בדמות בית ספר סגור, בית הספר ויצמן, שנמצא באמצע, בין בית ספר "אל מנאר" ל" אל זהארה" ו "אל ראשדיה".

בני רגב:

מה זה קשור לכאן?

איסא איהאב:

אני מציע פתרון, שחברי הוועדה ייקחו לתשומת הלב. מזרקים זרוקים בחצר בית הספר והילדים עלולים להיות נרקומנים וסוחרי סמים. אני מציע פתרון חיובי שתיקח אותו לתשומת לבך - יש בית ספר סגור. קח את עודפי התלמידים מבית הספר "אל ראשדיה" ואתה פותר את הבעיה לכל המגזר הערבי, לא רק לבית הספר הזה. כך תוכל לפתור את כל הבעיות של המגזר הערבי, בלי שיעלה לך העניין כסף - לא הנדסה, לא בניה, לא כלום. זה פתרון בר יישום.

אורי יהודה אריאל:

אני רוצה לאחל איחולי הצלחה לראש מינהל החינוך, שהיא חדשה בתפקידה. שמעתי בתחילת דבריה שמתכוונים לעשות ועדה משותפת- והיא הדגישה את זה שלוש פעמים. ההחלטות הן של מנהל החינוך, אך היא רוצה להתייעץ עם כולם. בסוף יש גם מישהו שיש לו אחריות. הבעיה היא שיש גם כסף, וזה מפתיע, אבל הוא לא מספיק. מכל מקום, זה לא מצב של אין מוחלט. יש בעיה של הניצול הכספי של העיריה בגלל בעיות העבר. אני מקווה שראש העיר יעמוד בדברים. הבעיה השניה היא הבינוי. אני מסתכן בהערכה שהכיתות לא תהיינה מוכנות ב- ‎1 בספטמבר, ולכן אני מציע שתיערכו בהתאם. הלוואי שאתה צודק וזה לא כך, ונשמח לשמוע בטלפון שהמבנה נחנך. אין לי שום בעיה בכך שלומדים במקלט שנה- שנתיים. זו בעיה ארצית, זה לא רק כאן. שמענו שהשנה נותנים כיתות רק למגזר הלא יהודי. אני , לפחות, מתרשם שמשרד החינוך עושה מאמצים גדולים מאד, ויש ניצנים של יציאה מהקשיים, גם בעיריה. אנחנו לרשותכם ונשתדל לעזור.

היו”ר מלי פולישוק-בלוך:

שאל אותי כתב גלי צה"ל איך אני מתרשמת, ואמרתי לו שאני יוצאת מכאן ברגשות מעורבים. זה לא היה סוד גם קודם שיש בעיות בעיר לוד. אני רואה שיש מצוקה תקציבית, בעיות בינוי, מצוקה של חוסר ניהול תקין, לפחות עד עכשיו, של דברים שנעלמו בדרך, בגלל עיקולים ובגלל סיבות אחרות. עובדה - הכסף שהיה מיועד לדברים מסוימים לא הגיע ליעדו. מצד שני יש כאן ילדים נהדרים. ראינו מורות, גננות וצוות מסור ואיכותי. הפער הזה בין שני המרכיבים הוא יותר ממפחיד ויותר ממסוכן. הוא מתסכל, בעיקר. לכן מה שראינו מעיד פה בשעה האחרונה מעיד על מה שלא צריך להיות בעיר לוד. אני מבינה את התסכול שלכם ואת הכעס שלכם, משני הצדדים. צד אחד מתאמץ נורא, והשני לא מכיר במאמץ שלו ולא רואה את הצדדים החיוביים כי יש עוד המון דברים רעים שהוא רואה. אז הרגשות כאן מובנים, גם של אלה שצועקים מפה, וגם של אלה שצועקים משם. אבל אם תמשיכו בצעקות לא תצאו עם שום דבר.

אחד הדברים שחייבים לעשות הוא לשבת ולהקשיב אחד לשני. אתם צריכים לשבת ולחלק את העוגה הקטנה הזו שלכם בצורה אחרת. יש בתי ספר סגורים ומתנ"סים סוגרים. יש מקומות שלא מנוצלים. במצב כזה צריך לחשוב אחרת, צריך לחשוב באופן יצירתי. אולי צריך לסגור בתי ספר ולהעביר את כולם לאיזשהו מתנ"ס אם יש בו תנאים טובים יותר.

אלי סער:

היה ניסיון להעביר את התלמידים למתנ"סים, גם פה וגם ב "אל ראשדיה", והעיריה נערכה, אך מי שהתנגד היו ההורים.

היו”ר מלי פולישוק-בלוך:

אז אני אומרת שוב - אם לא תשתפו פעולה, כולם, גם ההורים - אתם לא יכולים לקבל את הכי טוב, כי. אין דבר כזה במדינת ישראל. אתם צריכים להתפשר, אבל כולכם צריכים להבין שיש לכם מטרה משותפת פה. זה לא אחד נגד השני. מה שראינו, לפחות בשעה האחרונה, שיש כאן אווירה של אחד נגד השני. תחשבו על הדברים ותבינו שאתם עובדים אחד בשביל השני. מה, ההורים זה גורם זר כאן? אתם, העיריה - זה גורם זר? אתם חייבים לעבוד יחד. לא באתי לכאן להטיף מוסר, אבל מהשעה האחרונה נראה שאתם לא מקשיבים אפילו, אחד לשני. מי שבא מבחוץ רואה, לפעמים, את הדברים שאלה שבתוך העניינים לא רואים.אי אפשר שלא לשתף את הצוות, את המורים, את ההורים, את התלמידים ואת העיריה. אלה הם ארבעת הרגליים שעליהם עומד הבניין. לא תעמדו על ארבע רגליים - לא יהיה לכם בניין.

אני, מצדי, מוכנה לשלוח את כל המכתבים, לדבר עם מי שרק אפשר כדי לעזור לכם. אני מבינה עכשיו יותר טוב איפה כאן הכשלים ואיפה צריך לשים את ההדגשים, אבל אני לבד לא אפתור את הבעיות. צריכים לבוא, כולם ביחד, ואני מציעה, מלכתחילה - לא עם כעסים בכלל. קצת להפחית כעסים ומתחים. תוכלו להשיג יותר.

אני חושבת שאתם נמצאים בנקודת השפל, שממנה רק עולים. יש כאן הרבה סימנים לכך שהדברים מתחילים להסתדר. זה רחוק עוד מלהיות בסדר, וזה לא שאני מנסה לטייח כדי להראות שהכל ורוד. אתם נמצאים באיזושהי נקודת מפנה, ואם תפעלו נכון, אפשר כאן להביא לפתרון של הבעיות - ועם האנשים הנהדרים האלה אפשר לעשות כאן עיר לתפארת. בנימה אופטימית זו נסיים, ותודה רבה לכם.

הישיבה ננעלה בשעה ‎13:25