הכנסת השבע עשרה
מושב שלישי
נוסח
לא מתוקן
פרוטוקול מס' 229
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שני, כ"ה תמוז תשס"ח ( 28 ביולי 2008), שעה 11:30
סדר היום:
גיבוש מדיניות העדפה ותוכנית ייחודית לקליטת העולים משבט בני מנשה - בהשתתפות מר
צבי קצובר, ראש מועצת קריית ארבע-חברון
נכחו:
חברי הוועדה:
מיכאל נודלמן - היו"ר
זאב אלקין
שלמה (נגוסה) מולה
אברהם מיכאלי
יוסף שגל
מוזמנים:
ח"כ אורי יהודה אריאל
ח"כ מזור בהיינה
חנוך צמיר - משנכ"ל, משרד הקליטה
רונית רדה יונה - פרויקטים מיוחדים, הסוכנות היהודית
עמיהוד בהט - מנהל האגף לקליטת עלייה, משרד החינוך
תרצה יהודה - נציגת אגף לעלייה וקליטה, משרד החינוך
רונן כהן - ראש תחום פרט וחריגים אגף איכלוס, משרד
הבינוי והשיכון
רחל שגיא - ממונה על קידום מעמד האישה, משרד הרווחה
דפני מושיוב - מרכזת בנושא קליטה, משרד הרווחה
חנוך אביצדק - מנהל דסק הודו, עמותת "שבי ציון"
צבי חואטה - רכז בני מנשה, עמותת "שבי ציון"
הרב אליהו בירנבויים - עמותת "שבי ציון"
צבי קצובר - ראש מועצת קריית ארבע
ישראל חג'בי - מנהל מחלקת החינוך, מועצת קריית ארבע
עדי לויט - מנהלת מועדון של בני מנשה, קריית ארבע
מנהלת הוועדה: - דנה גורדון
רשמה וערכה: - נוגה לנגפור - חבר המתרגמים בע"מ
גיבוש מדיניות העדפה ותוכנית ייחודית לקליטת העולים משבט בני מנשה - בהשתתפות
מר צבי קצובר, ראש מועצת קריית ארבע-חברון
היו"ר מיכאל נודלמן:
אני פותח את הישיבה. בסדר היום, גיבוש מדיניות העדפה ותוכנית ייחודית לקליטת
עולים משבט בני מנשה. אנחנו ביקרנו בקרית ארבע, ישוב בראשות ראש המועצה צבי
קצובר שיושב פה. ראינו בעיות, יש הרבה בעיות והחלטנו לקיים ישיבה כדי לגבש
מחשבות איך לנהל עסק שיש בעיר. אין דירות, אין משאבים כדי לבנות דירות, אין
אישור לבניית דירות, אבל האנשים מגיעים. בבקשה.
צבי קצובר:
תודה רבה. אני מודה קודם כל לחבר הכנסת פרופ' נודלמן על הזימון שקיבלנו פה
לוועדה. הוא לקח את הנושא ברצינות רבה. גם הגיע עם הוועדה לקריית ארבע, הבטיח
שיהיה לזה המשך ובאמת יש לזה המשך.
מספר מילים על בני מנשה בקרית ארבע. יש לנו בערך כ-130 משפחות בני מנשה בקריית
ארבע, מונים כ-500 נפש. ברובה הגדול אוכלוסייה טובה. זה הריכוז בין הגבוהים
בארץ אם לא הגבוה ביותר. הם הגיעו אלינו גם מכרמיאל.
שלמה (נגוסה) מולה:
כמה תושבים יש בקריית ארבע?
צבי קצובר:
היום אני מעריך 7500 נפש. ככה, אוכלוסייה טובה, אוכלוסייה חרוצה, אבל יש לה כמו
שאמר היושב ראש יש לה מספר בעיות שהייתי רוצה את העזרה של הוועדה לקדם אותן.
אחת הבעיות, יש תופעה של שכרות. 5% מהעולים מגיעים בהודו והם במצב של שכרות
ורואים אותם לא פעם ולא פעמיים מתגוללים ברחובות וזה יוצר סטיגמה מאוד לא
חיובית לעליה הזאת. דבר נוסף הם חרוצים. הם כולם הולכים לעבוד. הם לא מספיקים
ללמוד באולפנים, אם אנחנו פותחים אולפן בוקר אף אחד לא נרשם, אבל אם אנחנו נפתח
אולפן ערב הם כולם עומדים בתור.
שלמה (נגוסה) מולה:
אתה יכול להגיד כמה זמן הוא בארץ הוותיק ביותר והחדש ביותר.
צבי קצובר:
הוותיק ביותר הוא מינוס פלוס 15 שנה, והחדש זה מספר חודשים. כל הזמן יש זליגה
של עלייה.
אורי יהודה אריאל:
בחצי השנה האחרונה אין, לפי נתוני משרד הפנים.
צבי קצובר:
אבל הם מגיעים על אשרת עולים חדשים, עוברים פה את הליך הגיור בצורה כזאת או אחרת
והם מגיעים לפה. אני בסך הכול אומר שיש להם רצון טוב, הם חרוצים, גם האישה וגם
הבעל כולם עובדים, כולם משתדלים, כולם רוצים לתרום. יש כאלה שגרים 10 שנים
בארץ, הם לא יודעים את השפה בגלל שכל היום הם עובדים, אין להם זמן ללמוד. יש
לנו בעיה עם דיור, יש לנו בעיה עם תעסוקה, יש לנו בעיה עם ההשתלבות שלהם.
והייתי רוצה בקצרה להגיד חבר'ה בואו נחיל עליהם את החוק ואת היוזמה שהפעלנו על
האתיופים. מה שנותנים לאתיופים בואו ניתן לעולים החדשים.
יש עכשיו מכרז של עמידר לרכוש דירות בקריית ארבע, הם רואים את המחירים, עם
המשכנתא שהם מקבלים הם לא יכולים לרכוש את הדירה הזאת. אז הם גרים שתיים, שלוש
משפחות בדירה, רבותיי. יש לי כאלה 30 משפחות שהם גרים שתיים, שלוש בדירה. אתם
יודעים שממשלת ישראל מפעילה הקפאת בנייה טוטלית בקריית ארבע ואין אפשרות לרכוש
ואין אפשרות לבנות ואין אפשרות להתקדם. לכן הייתי מבקש מהוועדה שאת החלת החוק
הזאת של האתיופים יחילו עליהם ואז נוכל לפתור הרבה בעיות.
על כל דירה שבקריית ארבע שיוצאת למכרז של עמידר בין 20 ל-30 נרשמים על הדירה
הזאת. וביניהם 70% בני מנשה שהם רוצים לרכוש את הדירה הזאת. לאחרונה יצאה לשוק
דירה גרועה, הרוסה, מחיר מינימום 160 אלף שקל, בכמה היא נמכרה? ב-260 אלף
שקל, ומי קנה אותה? בן מנשה. הוא צריך להשקיע בה עוד מאה אלף שקל כדי לשפץ
אותה. אין להם איפה לגור.
שלמה (נגוסה) מולה:
כמה אתה מצפה שיגיעו לקריית ארבע?
צבי קצובר:
הם לא יכולים להגיע יותר. אין להם מקום. אבל אלה שנמצאים בואו נטפל בהם.
אורי יהודה אריאל:
גם אין עלייה וגם אין מקום.
צבי קצובר:
וגם אין בנייה. אין עלייה ואין בנייה ואין פתרונות.
היו"ר מיכאל נודלמן:
מה שמוזר בעיניי שהם לא לומדים את השפה. כל אחד שבא לישראל בחצי שנה הראשונה הוא
צריך ללמוד את השפה. בעדה האתיופית הם לומדים את השפה בתוך שנתיים. אם לא מספיק
הם צריכים ללכת למרכזי קליטה. ככה אנחנו עושים עוול לאנשים. אולי הם לא יכולים
ללמוד בחצי שנה את השפה. בלי שפה זה לא אזרח.
צבי קצובר:
המדינה נותנת להם את האפשרות ללמוד במרכז קליטה אבל בגלל שהם רעבים ללחם הם
הולכים לעבוד.
היו"ר מיכאל נודלמן:
הם לא מקבלים מה שמקבלים על העולים החדשים במשך חצי שנה?
צבי קצובר:
הם הולכים לעבוד.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אם הם הולכים לעבוד ולא רוצים ללמוד את השפה, למה אני צריך להתעסק עם זה?
שלמה (נגוסה) מולה:
למה הם חייבים להיות בקריית ארבע? למה הם לא יכולים להיות במקומות אחרים?
צבי קצובר:
הם בוחרים להגיע לקריית ארבע. עוצרים אותם מלהגיע לקריית ארבע כי אין לנו איפה
לקלוט אותם. הם באים בלילות עם משאית, נכנסים לדירה.
שלמה (נגוסה) מולה:
כי אתה אומר שבקריית ארבע יש הקפאת בנייה. אם יש הקפאת בנייה למה הם הולכים
לקריית ארבע?
היו"ר מיכאל נודלמן:
בסדר שהם מגיעים לקריית ארבע אבל לא בסדר שהם לא לומדים את השפה. כל עולה חדש
שמגיע ארצה צריך ללמוד את השפה. חצי שנה מוקדשת לזה. הוא מקבל כסף לחיות, הוא
מקבל כסף על שכר דירה.
אליהו בירנבויים:
אליהו בירנבויים, רב אגודת "שערי ישראל" שעוסקת בעלייתם וקליטתם של בני מנשה
בארץ גם. אני מבקש להתייחס בעיקר לנושא של השפה אבל השפה הייתי אומר כמשל לצורך
העניין כדי להבין את הקושי שהזכיר ראש המועצה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
לא הסוכנות הביאה אותם למדינת ישראל?
אליהו בירנבויים:
זו בדיוק הנקודה שאני מבקש להבהיר. צריך לחלק את עליית בני מנשה לשלב א' ושלב
ב'. היו שנים שבני מנשה לא הגיעו לארץ כעולים חדשים ובאותם שנים שלא הגיעו
כעולים חדשים, והסוכנות ומשרד הקליטה לא טיפלו בהם לצערנו הם לא יכלו ללמוד את
השפה בגלל שכמעט מרגע שהם נחתו בארץ הם היו צריכים להתפרנס. בשנתיים, שלוש
האחרונות של בני מנשה הגיעו כעולים חדשים בתאום עם הסוכנות היהודית ועם משרד
הקליטה וגם חנוך צמיר יכול לתת סקירה לגבי אותם הדברים שהם קיבלו. חלקם היו גם
במרכזי קליטה ולמדו את השפה. ולכן מה שראש המועצה הזכיר מתייחס לעליות הוותיקות
שגוררות בעיה של לימוד שפה. החדשים לומדים שפה ואנחנו מקווים שלהבא המסגרת הזאת
של לימוד שפה ואחר כך תעסוקה יוכל להימשך.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אבל כאשר הבאתם אותם אתם לא חשבתם שהם צריכים ללמוד את השפה.
חנוך צמיר:
כבוד היושב ראש, הם לומדים. כל מי שהגיע בשנים האחרונות. אלה שעלו ראשונים ודאי
שהם צריכים את השפה. אבל הם מזמן כבר לא באחריות ובטיפול משרד הקליטה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
זה אני מבין אבל אני שואל אותו כאשר הם הביאו את הוותיקים.
אליהו בירנבויים:
אנחנו לא טיפלנו בוותיקים. בחמשת השנים האחרונות שאנחנו מטפלים בעליית בני מנשה,
לימוד השפה העברית מתחיל בהודו. יש מרכזי לימוד, גם יהדות וגם שפה עברית וגם
שירי ארץ ישראל בהודו, והעולים שמגיעים בשלוש שנים האחרונות מגיעים עם שפה
בסיסית. גם הילדים וגם המבוגרים. המגמה היא שבארץ הם ימשיכו.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אבל אני שומע שהם לא יודעים את השפה העברית. החדשים לא יודעים שום דבר.
צבי קצובר:
הם ברחו מפרדס חנה- כרכור, הם ברחו מכרמיאל , הגיעו לקריית ארבע, עזבו את
האולפנים באמצע. עשרות. רק אני רוצה לציין שהם רוצים ללמוד. ביום הם לא יכולים
ללמוד בגלל שהם עובדים.
אורי יהודה אריאל:
למה לא תפתח אולפן אחר הצהריים או בערב?
צבי קצובר:
זה מה שאנחנו מבקשים שיפתחו אולפן ערב. אבל זה צריך מישהו להחליט.
חנוך צמיר:
אפשר אולי להתייחס, לתת רקע. כפי שאמר הרב בירנבויים עליית בני המנשה מתחלקת
לשניים, לוותיקים ולעלייה החדשה שהגיעה בשנתיים שלוש אחרונות ויש שוני מהותי
בקליטה של שני הסוגים האלה. בלי לחזור הרבה על דבריו של הרב בירנבויים האנשים
שהגיעו לפני 10 שנים ו-15 שנה הגיעו בצורה יזמית שלהם. לא ברור לי אפילו
בדיוק איך. גם העמותה לא עסקה בזה אז. וכל אחד פילס את דרכו הקשה אמנם במדינת
ישראל אבל לא תחת אחריות משרד הקליטה, אלא כשהוא התגייר, אם הוא התגייר בכוחות
עצמו, ואז הוא קיבל את הסיוע ככל עולה חדש אחר רגיל.
היו"ר מיכאל נודלמן:
הם גם צריכים להתגייר כמו הפלשמורה?
חנוך צמיר:
אני לא יודע כמו מה, אבל הרב בירנבויים יוכל להסביר את זה הרבה יותר טוב ממני.
בואו נדבר על ההגעות של השנתיים, שלוש אחרונות שמאחוריהן כן עמדה העמותה וממשלת
ישראל קבעה כלל שכל מי שמגיע על פי תיאום והסדר, וזה מה שקרה עם כל העליות
האחרונות, להוציא אולי את ההגעה האחרונה שגם היא בסוף נכנסה למסלול של תיאום
והסדר, יהיה זכאי לטיפול משרד הקליטה בדיוק כמו כל עולה חדש אחר וזה מה שמתבצע
בפועל. במילים אחרות, הם מקבלים סל קליטה, והם מקבלים זכאות לאולפן, והם מקבלים
אם זה באמצעות משרד החינוך מה שמקבלים ילדי עולים, וכך הלאה וכך הלאה. ולכן אני
בעצם לא מבין על מה הדיון האמיתי.
כפי שאני הבנתי יש כרגע בקריית ארבע כ-15 משפחות מהעלייה החדשה שעל פי החלטתם
הם שלא באמצעות עידוד לא של משרד הקליטה ולא של העמותה החליטו להגיע לקריית
ארבע, בלי שהם בדקו אם יש שם באמת את הנתונים שמאפשרים להם להיקלט במקום.
חבריהם שהגיעו באותן קבוצות והחליטו למשל להיות בכרמיאל ולמשל להיות במעלות, על
פי מיטב שיפוטי ומיטב הדיווחים שאני מקבל, מאוד שבעי רצון שם. חלקם היה במרכז
הקליטה בכרמיאל, חלקם היה במרכז הקליטה שהעמותה ארגנה בפרדס חנה. ולמעשה אלה
שהגיעו לקריית ארבע לא הגיעו בהכוונה של אף אחד, ובאיזשהו מקום לקחו את האחריות
על עצמם כי אני מניח שהם ידעו ואם הם לא ידעו אז חבל שלא אמרו להם, שאין דיור
ציבורי פנוי בקריית ארבע. כל אלה שנקלטו בכרמיאל וכל אלה שנקלטו במעלות נקלטו
באמצעות דירות בשכירות בשוק החופשי. ההנחה היא שאחרי תקופת האולפן, והם כבר
נמצאים אחרי האולפן, אנשים יצאו לעבוד והם יוכלו לממן את שכר הדירה כמו כל עולה
חדש אחר.
היו"ר מיכאל נודלמן:
הבנתי ככה. כמו שאתה סיפרת כל עולה חדש לפי החוקים שיש במדינה יכול לא לחיות
איפה שאתם קובעים והוא לוקח את הגורל שלו בידיים שלו. אם הוא גר עכשיו שם.
חנוך צמיר:
בסיוע של העמותה. המשרד גם מטפל בהם.
היו"ר מיכאל נודלמן:
15 המשפחות שיש שם הם היו צריכים להיות בפיקוח שלכם.
חנוך צמיר:
הם מתוך אותן קבוצות. הם קמו על דעת עצמם ועשו החלטה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
ואתם עכשיו לא אחראים עליהם?
חנוך צמיר:
לא. לא שלא אחראים.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אתם יכולים להגיד להם שיש דירות במעלות או באיזה מקום.
חנוך צמיר:
אנחנו לא אומרים שום דבר. שוק הדירות בשכירות הוא לא שוק של משרד הקליטה. עד כמה
שאני יודע בקריית ארבע הוא כמעט ולא קיים. אם היו דירות בשכירות בקריית ארבע
אני מניח שהם היו מוצאים את מקומם שם. מאחר והשוק כנראה סגור ולא קיים אז יש
בעיה שהיא מקומית לקריית ארבע ואם אותה משפחה תמצא דירה בירושלים למשל תקבל
טיפול כמו כל משפחת עולים אחרת.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אתם מוכנים לתת להם כסף לשכר דירה אבל אין דירות.
חנוך צמיר:
אנחנו נותנים להם מה שנותנים לכולם, סל קליטה. אני מניח שאלה מקריית ארבע כבר
קיבלו את סל הקליטה. ההנחה אומרת שהם יצאו לעבוד. אם הם לא יצאו לעבוד יצאו
להכשרה מקצועית כזאת או אחרת.
זאב אלקין:
שתי הערות אדוני היושב ראש. הדיון הזה נולד בעקבות הסיור שקיימנו כוועדה בקריית
ארבע. יש כאן שתי רמות להמשך הדיון ולטיפול בסוגיה. יש סוגיה פרטנית של הקבוצה
שיושבת בקריית ארבע. אומר חנוך בצדק הם בחרו ללכת לשם וברגע שמדובר לא בבודדים,
הרי זו לא משפחה אחת או שתיים.
חנוך צמיר:
14 יחידות משפחתיות. אני מדבר על החדשים.
זאב אלקין:
14 משפחות. אז דברים מסוג של אולפן זה משרד הקליטה כן יכול לעשות.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אבל לבנות דירות משרד הקליטה לא יכול.
חנוך צמיר:
בשיתוף עם משרד החינוך אם יש בעיות של עברית נטפל בזה נקודתית. ברמה של הקונספט
אתה צודק. הם זכאים לעברית, החדשים. צריכים למצוא את הדרך לתת להם.
זאב אלקין:
וזה ששרת החינוך היום פועלת לצמצום מספר האולפנים אם לא לסגירתם אז זאת לא הסיבה
שלא יהיה אולפן לעברית בקריית ארבע. בזה באופן נקודתי צריך לטפל ואם משרד
החינוך מתרשל כאן...
חנוך צמיר:
למרות שאני חושב שאלה שהגיעו לקריית ארבע נהנו כבר מהאולפן בכרמיאל. אני צודק?
זאב אלקין:
מה זה נהנו? צריכים לבדוק. אם הם לא סיימו את הזכאות אז מגיע להם. ופעם היו גם
אולפני המשך. אני יודע ששרת החינוך החליטה שאין לזה מקום עכשיו בסדר עדיפויות
של המשרד אבל גם דבר כזה פעם הופעל על ידי משרד החינוך. זאת רמה אחת.
אבל אני זוכר אדוני היושב ראש שאנחנו ביקשנו לקיים את הדיון הנפרד הזה גם ברמה
אחרת לחלוטין. יש את הסוגיה של הקבוצות מהסוג של בני מנשה. איזה סוג זכויות
עולה הם מקבלים? הם מקבלים זכויות עולה רגילות כמו כל העולים האחרים או שצריכים
לראות בהם קבוצה מיוחדת כמו הסוג של העולים מאתיופיה והם זכאים לכל העזרה
המוגדלת. כי סך הכול גם הם מגיעים עם פער מאוד גדול, גם מנטלי, גם חברתי, גם
כלכלי, ועד כמה שאני מבין נכון לעכשיו מבחינת משרד הקליטה הם כמו עולה לכל דבר
והסוגיה הגדולה שאני מציע שתיפתח סביב השולחן הזה, האם זה נכון? האם העולים
האלה לא נכנסים לקטגוריות דומות וחבר כנסת מולה יוכל להבין את זה שקטגוריות
שהמדינה החליטה לתת להם טיפול ממוקד ומיוחד, וטוב שכך. כן?
אנחנו גם לא מדברים על מספרים גדולים. אלה לא דברים שימוטטו את תקציב המדינה לפי
קצב העלייה שיש עכשיו של בני מנשה שאגב מי שיושב על השאלטר זו אותה מדינת ישראל
כי הרי היא לא מעלה אותם לפני השלמה של הליכים כאלה או אחרים. וכאן אני חושב
שראוי שמשרד הקליטה ייתן על זה את הדעת, ישאל את עצמו האם אין כאן אותן נסיבות
שהצדיקו בזמנו החלטות מיוחדות על העזרה שמקבלים העולים מאתיופיה. זה אגב לא רק
בני מנשה. יש עוד כמה קבוצות ייחודיות כאלה שעולות ארצה במסגרת הזאת או במסגרת
אחרת. זה נושא שהוא בהחלט נושא מעבר לממדים של קריית ארבע ספציפית והוא ראוי
לדיון בשולחן הזה.
שלמה (נגוסה) מולה:
אדוני היושב ראש. קודם כל תודה רבה. צריך לחלק את הדיון לשני חלקים. על זה
שמעודדים את בני מנשה להתיישב בקריית ארבע, אמנם חבר הכנסת אורי אריאל לא יסכים
איתי, אני חושב שזה לא נכון לעודד אותם להגיע לקריית ארבע. צריך לאפשר להם
להיקלט בתוך הקו הירוק. לא מעבר לקו הירוק. אני חושב שזה לא נכון. אם אנחנו
עסקינן בנושא עולי אתיופיה דרך אגב חבר הכנסת אלקין, אין אף אתיופי אחד שגר
מעבר לקו הירוק. לא בקליטה ראשונית. כולם נקלטים במרכזי הקליטה ואם אחרי מרכזי
הקליטה אדם בוחר ללכת לגור מעבר לקו הירוק אז זו זכותו. אני לא רואה שיש מיוצאי
אתיופיה אחד שמקבל משכנתא מועדפת ומקבל דירה מעבר לקו הירוק. אני לא מכיר אחד
כזה.
ברמה העקרונית אין לי התנגדות לכל אוכלוסייה מסוג זה שבאמת המדינה תיתן להם יותר
סיוע שיוכלו לקבל גם משכנתאות מועדפות, גם חינוך וכן הלאה. אבל אני לא אתמוך
שהמדיניות הזאת תהיה מעבר לקו הירוק. כמו שהמדינה הקפיאה את הבנייה בקריית ארבע
ובצדק, מדינה שמנהלת משא ומתן לשלום לא יכולה גם לבנות בנייה. אי אפשר לדרוש
מהמדינה כרגע להפשיר קרקעות לבנייה וכן הלאה. לא נעבוד על עצמנו.אנחנו צריכים
להיות מאוד הגונים, ומי שרוצה לקבל עזרה, משכנתא, סיוע כזה או אחר, צריך כן
לעודד אותו לקבל את זה בתוך מדינת ישראל, לא מעבר לקו הירוק.
אני מתנגד למדיניות של משרד הפנים שעושה מכסות של העלייה גם בבני מנשה. אם יש שם
אנשים שראויים, יכולים, רוצים לבוא לכאן הם צריכים לבוא, אם עברו גיור צריך
לאפשר להם להגיע לכאן. אני דווקא בעניין הזה אדוני היושב ראש אני רוצה שיהיה
דיון כאן. אבל הנושא של ההתיישבות בקריית ארבע בעיניי נראית מאוד בעייתית. זה
לא אומר כשיש קבוצה מאורגנת של אנשים שאפשר לתת להם אולפן גם בקריית ארבע צריך
לחפש את הפתרון הנקודתי אבל שלא פורץ גבולות ולא פוגע במדיניות של הממשלה.
זאב אלקין:
אין החלטה של הממשלה על הקפאת לימוד עברית מעבר לקו הירוק. אני עוד לא שמעתי על
דבר כזה.
אברהם מיכאלי:
אדוני היושב ראש הישיבה הזאת היא ישיבת המשך לישיבה שקיימנו בקריית ארבע ובאמת
נשים את הדברים שעלו שם כבעיות בהמשך לחבר הכנסת אלקין מה שהוא אמר. שמה
התרשמנו שיש כמה סוגי בעיות. ראשית במערכת החינוך. הסתובבנו בבית ספר שבעצם
המנהלת הציגה לנו את המצב לגבי קליטת ילדים יוצאי בני מנשה. חבר הכנסת מולה
מעלייה לעליייה לומדים את הלקחים ולא לומדים לצערנו על העלייה של בני מנשה.
אנחנו נותנים מרשמים אחידים לכול העליות. מנסים לפתור את זה באותה צורה ומסתבר
שהדוגמה הזאת האחרונה היא בוודאי לא מתאימה לקליטה רגילה של עולים שעלו לארץ.
אפילו לא מתאימה לקליטת יהודי אתיופיה. והמנהלת שם הציגה את השוני בין קבוצות
בבית הספר. פיתחנו כול מיני פתרונות חיוביים לטפל בעליות שונות. אפילו בעליית
יהודי אתיופיה אנחנו דנים פה הרבה בוועדה ואף פעם לא הבאנו לדיון, לפחות
בקדנציה שאני נמצא בה, לא הבאנו את קליטת יהודי בני מנשה.
ואז התחושה שנוצר אצלי היתה כזאת שבעצם חייבים לבחון את הסוגיה של הקליטה שלהם
בכלל. עכשיו מה שאמרת חנוך לגבי הזכאות התחושה שלי שקביעת הזכאות שלהם לא נקבעה
בדרך הנכונה. זו אוכלוסייה ייחודית, אוכלוסייה שיש לה צרכים מיוחדים. היום איפה
אנחנו רואים את הבעיות בדרכי קליטה לא נכונות, לפי הדיווחים שקיבלנו בקריית
ארבע, מה מצב אותם יהודים מבוגרים וילדים שהם חלק ברחובות וחלק מתעסקים בגמילה
מאלכוהול. זה מראה על משהו לא בסדר בדרכי הקליטה.
עכשיו אם אנחנו את זה לא נבין כוועדה שיש צורך בתוכנית ייחודית של קליטת יהודי
בני מנשה ומה שהרב בירנבויים אמר בדרכי בחינה של העלאה שלהם אני כרגע לא נכנס,
זה גם נושא שצריך להידון. אבל התחושה שנוצרה אצלי שם שלא מטפלים נכון, לאו
דווקא באלה שנמצאים בקריית ארבע אלא גם במקומות אחרים. ולא ביקרנו עדיין
בכרמיאל. הבעיה זו לא בקריית ארבע. איך שמחבקים אותם בקריית ארבע ואיך שמקבלים
אותם בצורה חמה שהתרשמתי שם אני לא חושב שבמקומות אחרים קולטים אותם כל כך טוב.
צמיר חנוך:
אני חושב שאתה טועה.
זאב אלקין:
עובדה שהם עברו לשם.
חנוך צמיר:
זו לא עובדה בכלל. זה קשרי משפחה.
אברהם מיכאלי:
זה מראה על החום במקום ורבותיי, התחושה שלי שהקיפוח הזה נעשה כלפיהם כחלק
מהשיקולים בגלל שזה קריית ארבע. ואמרתי את זה לראש המועצה. הממשלה או הגורמים
שמטפלים בכול אלה שנמצאים שם צריכים להתייחס אליהם כאל מחוץ לתחום? אנחנו
כוועדה בוודאי לא ניתן לזה יד. אלה שנמצאים כרגע ונתקלנו בבעיה שלהם בהם נטפל.
אני חושב שצריך לדון במכלול של קליטת יהודי בני מנשה בכל המקומות האחרים. ואם
אנחנו נופתע לטובה כמו שאתה אומר, בכרמיאל או במקומות אחרים הם כן נקלטו טוב,
שם הכול מוצלח, נבוא נגיד לראש המועצה אדוני, תתקן אצלך כמה דברים. אבל את מזה
לא התרשמתי ולכן בוועדה אנחנו מקיימים את ישיבת ההמשך הזאת.
יש בעיה של חינוך ילדים ונוער, ואדוני היושב ראש אתה ביקשת כמה פעמים, רוצה
לראות את הילדים האלה שמסתובבים ברחובות, וגם תיארו לנו מצב של הורים שנמצאים
שם כבר 10 או 15 שנים בארץ, יש בעיה. הם אנשים חרוצים, הם אנשים עובדים.
יוצאים לעבודה ולא מתביישים לעבוד בשום עבודה. אבל יש בעיות משפחתיות בתוך
הבתים האלה. משהו לא בסדר קליטה. הם לא הגיעו ככה מהודו. הם בארץ פיתחו בארץ את
התכונות האלה וצריך לבדוק איפה טעינו.
אורי יהודה אריאל:
אני מצטער שחבר הכנסת מולה העביר את זה לפסים פוליטיים. כל כך מיותר. הבעיה היא
בעיה אנושית, צריך לטפל בה ולא להפוך את זה לבעיות פוליטיות, פה להתנגח. אני לא
אתייחס לזה. למיטב היכרותי ואני מכיר קצת בני המנשה בקריית ארבע נקלטים היטב
כמו בכל הארץ בסך הכול ויש גם בעיות. מי שחושב לקחת את בני מנשה ולדמות אותם
לעולי אתיופיה אני חושב שזו טעות. זה לא הכול אותו דבר. נכון הוא שלא צריך לקחת
את שתי הקצוות אבל בין הקצוות יש כמה מדרגות באמצע.
אני מכיר את העולים בארץ. יצא לי גם להכיר את העולים בפוטנציה. דוגמאות, בני
מנשה, אני לא מכיר את כולם לא בכול המקומות אבל הייתי איתם גם שם. אני מציע
ליושב ראש לשקול אפשרות לבוא בדברים עם משרד הקליטה שיהיו הטבות מסוימות. היו
כבר מבצעים לעליות מסוימות. פעם היתה בעיה בארגנטינה שכל השוק הכלכלי שמה צנח,
אנשים הגיעו לפת לחם. עשו מבצע מיוחד בזמן מסוים. והיו עוד מדינות כאלה. בדרך
כלל זו החלטה שמגיעה לראש הממשלה אבל אם אפשר לעשות את זה יותר פשוט.
לכן אני מציע להפסיק את ההשוואה הזאת עם עולי אתיופיה כי בני המנשה הם לא כמו
יהודי אתיופיה. זה לא עניין של רע וטוב. כל אחד בא ממקום אחר. חלקם של בני מנשה
יודעים אנגלית למשל, יודעים מה זה חיים מודרניים, בסך הכול, בגדול. הם צריכים
עזרה. אני לא בוויכוח עם ראש עירית קריית ארבע. להביא אותם להגיד שהם כמו
אתיופיה. אני אגיד לך מה עלול לקרות. עלול לקרות שהם לא יקבלו את זה כי זה הרבה
כסף. יפגעו בעלייתם. עכשיו יתחיל הסיפור, כמו אתיופיה, אז יש מכסות ויש דברים
שתצילנה אוזנינו. אני מציע בזהירות.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אתה רוצה שיהיו פה עוד מסכנים. אם הם לא מסוגלים ללמוד את השפה בחצי שנה צריך
לתת להם עוד חצי שנה.
אורי יהודה אריאל:
כבוד היושב ראש אני מצטער שלא הובנתי. אני לא הצעתי את זה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אני הבנתי. אצלך לא פוליטיקה. אתה פוחד שאם אנחנו משווים אותם עם יוצאי אתיופיה
יסגרו את הדלתות ויתייבשו מקורות המימון.
אורי יהודה אריאל:
הצעתי כן לעזור. הם לא צריכים לקבל את מה שמקבל עולה מאתיופיה כי הם שונים, לא
בגלל שלא מגיע להם. מגיע להם. אבל תוכנית אחרת. בארגנטינה לא קיבלו כמו
אתיופיה. לא צריך לומר כל מי שלא עולה רגיל עכשיו יקבל כמו יוצא אתיופיה. זה
כול מה שרציתי להגיד. אני רוצה חנוך להפנות אליך עוד פעם את השאלה האם יש קושי
מיוחד לקיים אולפני אחר הצהריים-ערב כדי לאפשר להם ללכת לעבודה, שזה כמובן דבר
מבורך שאדם יש לו עבודה, אם אתה יכול להתייחס לזה ולמצוא לזה פתרון בוודאי שזה
יקל על האנשים.
היו"ר מיכאל נודלמן:
האם מספיק להם אולפן בן חצי שנה?
חנוך צמיר:
אי אפשר לענות בצורה כוללת. יש כאלה שתופסים את השפה לאחר חצי שנה. להצעה של חבר
הכנסת אורי אריאל אנחנו נבדוק בצורה רצינית עם משרד החינוך איך אנחנו מייצרים
אולפן אחר הצהריים. הנושא של העברית כרגע בהקשר של קריית ארבע הוא לא הדבר
העיקרי. השאלה היא איך הם ממשיכים להישאר שם. כפי שאני מבין הם נמצאים בדירות
של קרובי משפחה, בצפיפות בלתי אפשרית כשלפחות אני לא רואה את הפתרון הדיורי
עבורם כרגע בקריית ארבע. וזאת השאלה. אנחנו צריכים לזכור שבעצם הם קבוצה קטנה
מתוך קבוצה יותר גדולה ופה אני מתייחס לקביעות של חבר כנסת מיכאלי לגבי האחרים.
הם חלק מתוך קבוצה יותר גדולה שכן קיבלה סיוע ודפוסי טיפול מיוחדים. הם הופנו
למרכזי קליטה בדיוק כמו האתיופים. עולים אחרים לא מופנים למרכזי קליטה דווקא
בגלל שידענו שיש פה צורך מיוחד. במרכזי הקליטה הם שהו תקופה של שנה ולמעלה מזה
ובתוך תקופת השהות קיבלו הכשרות מקצועיות, השלמות בלימודים, וכל מיני פתרונות
מקצועיים שהמקצוענים מצאו לנכון חשבו שהם צריכים והם קיבלו. אף אחד לא חסך
בעניינים האלה ואם אותרה קבוצת צעירים שהיתה צריכה להצטרף לפרויקט של השלמת
בגרות אז הם קיבלו את זה.
מה שאני מנסה לומר הוא שכן חיפשנו את הצורך האמיתי שלהם, ואף פעם הדברים לא
מושלמים אבל אני חושב שידענו לענות בצורה סבירה על הצרכים המיוחדים. בשלב הזה
הקבוצה האחרונה וזו שהגיעה לפניה שהיא כבר פוזרה לפני שנה אנשים סיימו את
התקופה כולל אולפני עברית במרכז הקליטה. מטבע הדברים צריכים להתחיל לחיות בצורה
מסודרת. והם בחרו בסיוע מאוד קרוב של העמותה ובליווי ואני מאוד מעריך את זה, הם
בחרו להישאר בצפון הארץ כי הם היו גם במרכז הקליטה בכרמיאל. חלק מהמשפחות מצא
דירות בשכירות במעלות, ומתחיל להתארגן לחיים רגילים. כ-20 משפחות מצאו את
מקומם בכרמיאל. יעיד הרב בירנבויים, שהוא אולי יותר קרוב ממני, לתחושתי חבר
הכנסת מיכאלי הם בהחלט שבעי רצון. מה לעשות גם זה קורה.
ישראל חג'בי:
אני מנהל המחלקה לחינוך קריית ארבע. אדוני היושב ראש אני רוצה באמת לרדת
ליסודות. בקוהלת כתוב "טוב אחרית דבר מראשיתו", האחרית טובה כשהיא טובה כבר
מהראשית. יש לנו בקריית ארבע מעל מאה תלמידים במוסדות החינוך מגיל 3 ועד כיתה
י"ב כאשר בגנים יש 20 ילדים, ביסודי יש 60 ילדים ובעל יסודי יש 25 תלמידים,
כאשר בעל יסודי בתיכון שבקריית ארבע יש רק 5 בנים ו-14 בנות באולפנה.
התלמידים הבוגרים קשה להם מאוד להשתלב בלימודים התיכוניים והם נאלצים ללכת לבתי
ספר טכנולוגיים בכל הארץ.
היו"ר מיכאל נודלמן:
איך ילד יכול ללמוד אם שלוש משפחות חיים בדירה אחת של שלושה חדרים? תספר לי. אם
כל כך טוב והם הסתדרו, איך ילד יכול להסתדר?
ישראל חג'בי:
זה באמת לא פשוט. קשה מאוד לילדים. הגיל הרך בעצם רובם גרים ברמת ממרא בקריית
ארבע ובשלושה גנים מרוכזים 20 ילדים. כלומר שליש מכל גן הם ילדי בני מנשה.
ואין להם תמיכה. משרד החינוך נותן 5 שעות עולים אבל אם לא הייתי מגייס עוד
שעות פרטניות הילדים האלה לא היו מתקדמים. אז יש לנו קושי במתן לימוד פרטני
לילדים האלה. גם ביסודיים יש לנו סיוע של "שבי ישראל" ושל משרד הקליטה אבל
הסיוע הוא רק מעבר לשעות הלימודים. בתוך שעות הלימודים אין סיוע. חוץ משעות
שקיבלנו לאחרונה ממשרד החינוך בסוף שנת הלימודים לילדים שממש ירדו מהמטוס אז
קיבלנו 6 שעות ובקיץ תגבור. אבל הצורך הגדול הוא לתת שעות פרטניות לתלמידים
האלה בחינוך היסודי. להשוות אותם לילדי אתיופיה זה רצוי וחשוב כי ילדי אתיופיה
מקבלים שעות. ילדי מנשה לא מקבלים. אין שעות עולים. היום שעות עולים משולבות
בתוך שעות התקן של משרד החינוך. ולכן אם לא יוקצו שעות ספציפיות לילדי בני מנשה
התלמידים האלה ימשיכו לגרור את הפער עד התיכון.
היו"ר מיכאל נודלמן:
ביסודו של דבר אני לא מקבל שיכול להיות טוב עם שלוש משפחות גרים בדירה אחת, זה
מצב בלתי אפשרי וילד לא יכול ללמוד כמו שצריך.
עמיהוד בהט:
אני אומר כמה דברים, גם ברמה העקרונית וגם ברמה הספציפית. צריך לעשות חלוקה בין
אותם ילדים של אותן משפחות שהגיעו לפני 15 שנה לבין אותן משפחות שהגיעו זה
עתה. אני אישית ישבתי לילה שלם במרכז הקליטה בכרמיאל עם הגברת אפרת קדם, הכנו
להם ממש מסגרות של כיתות קלט גם בנצרת עילית, גם בבית ספר ארבל, גם בכרמיאל, גם
בחטיבת הביניים עם כל התוספות שבעולם, עם ייעוץ, עם הדרכה, עם המורות הכי טובות
שיש באזור הזה. ישבנו שם באמת ערב שלם עם כל אנשי הסוכנות במרכז הקליטה כדי
ליצור מציאות חדשה שהתאפשרה לנו בשנים האחרונות. מבחינתנו אנחנו פרצנו כמה
דרכים ואנחנו יכולים לאפשר היום מסגרות קצת יותר משודרגות. גם בקריית ארבע,
הזכיר פה מנהל אגף החינוך את השעות האלה, אנחנו משתדלים לתת בשנה הבאה בכל מקום
שאנחנו יכולים, בגני ילדים תוכנית להכנה לכיתה א' ממחושבת על ידי חברת
וויקפדיה, אנחנו נתנו להם אפשרות לעשות השלמה באולפני קיץ, העברנו 200 שעות
בודדות בקיץ. במילים אחרות אנחנו כן מסתכלים על האוכלוסייה הזאת כמו שחבר הכנסת
אריאל אמר באמצע, אם אפשר למקם פה דברים על הרצף, לא כמו יוצאי אתיופיה מצד
אחד, מבחינת הפערים והחסכים אבל כמובן שלא לא יוצאי ארצות המערב.
יש הרבה ילדים שנקראים ילדי בני מנשה שהם ילידי ישראל. תרצה שהיא המפקחת על
האזור יכולה לתת את הנתונים המדויקים. אנחנו עוסקים במשרד החינוך אך ורק בעולים
וגם זה רק תוצאה של השנים האחרונות. הרי פעם עסקנו רק בשנה שנתיים האחרונות.
היום אנחנו מדברים על ילידי חוץ לארץ כעל עולים במובן הרחב.
זה נכון אין היום הקצאת שעות ייחודיות לחינוך היסודי במדינת ישראל בעקבות דברים
שנדונו פה עשרות פעמים, ועדת שושני וכו'. היום התקנים הם תקנים גלובליים והסלים
הם סלי הרוחב של בית הספר. אף על פי כן פרצנו את הגבול הזה בשעות פרטניות
לילדים חדשים. וכל אימת שיבואו ילדים מבני מנשה בכל מקום במדינת ישראל הם יקבלו
את שש השעות האלה לפחות, כל ילד, גם אם הוא ילד אחד בתוך בית ספר, על אחת כמה
וכמה אם זו קבוצה יותר גדולה, תקבל אולפן לכל דבר ועניין כשם שקיבלו הכיתות
האלה בכרמיאל.
אנחנו גם משתדלים לראות בשנה הבאה באזור קריית ארבע אפשרויות לתוכניות תוספתיות
לימודיות. כמו תוכנית מילה, כמו תוכנית פלא, שאפשר להביא אותם להמשך יום
הלימודים על מנת לאפשר סיוע ותגבור מעבר למה שנעשה עכשיו.
היו"ר מיכאל נודלמן:
מתי אתם מתחילים עם התוכניות האלה?
עמיהוד בהט:
התחלנו. השעות האלה הועברו לקריית ארבע.
ישראל חג'בי:
השעות האלה אני מבין שרק לשנה הזאת. שנה הבאה נקבל אותן?
תרצה יהודה:
6 שעות גם שנה הבאה. והמנהלים ידעו על כך.
היו"ר מיכאל נודלמן:
יש פה נציגים של משרד הרווחה. אתם ביקרתם בקריית ארבע? אתם ראיתם איך אנשים גרים
שם? איך ילדים גרים שם? איזה פתרון אתם מציעים?
דפני מושיוב:
אנחנו ביקרנו לפני כשנה. בדיוק שוחחנו עם ראש המועצה לפני הפגישה. כמו שצוין כאן
האוכלוסייה אינה כמקשה אחת. יש אנשים שמצליחים להתאקלם ומצליחים להסתדר. הם
באים עם נכסים, עם כוחות ועם השכלה אקדמית. ויש אנשים שכבר בהודו עצמה היו להם
קשיים. נושא של התמכרויות חלק מהעניין הוא כבעיה שכבר היתה קיימת בארץ המוצא
ואולי בתהליך המיון, הגיור, וכל מה שמתלווה אולי אחת הפניות שלנו, ואני אומרת
את זה לקבוצות שונות, שאין קשר בין תהליך הגיור לתהליך הסוציאליזציה וההבנה של
אורח החיים בחברה שהיא שונה מחברת המקור. ואני פונה שוב ושוב לאנשים האמונים על
הנושא הזה שיש צורך לקיים שיח בין עובדים סוציאלים לבין רבנים כדי לראות איך
מגשרים על הפערים האלה ואיך מסייעים לאנשים. זה מתקבל אחרת כשעוברים את התהליך
וזה נשמע אחרת גם בסיוע. החיבור הזה הוא מאוד משמעותי ויקל עליהם בעתיד וכמו
שציין ראש המועצה זה עוד יותר בחברה דתית וקשה לאנשים האלה.
יש כאן שני תהליכי גיור. אחד על ידי זרם ספרדי ואחד על ידי זרם אשכנזי. זה יוצר
קושי עצום בקהילה. אנחנו ביקשנו למפות והקצנו לזה משאבים כדי למפות גם את
הצרכים, גם את הכוחות והאשה שאמונה על תהליך המיפוי פשוט סירבה. זה נתקע. ולא
התקדמנו בנושא הזה כי אין שיח בין המנהיגות הרבנית וצריך להעביר מסר אחר. שם
היתה חתונה שהתבטלה. כל אחד מבני הזוג היה מזרם שגוייר בצורה אחרת.
אליהו בירנבויים:
זה לא קשור לגיור. זה קשור למה שקורה אחרי זה, מה הם בוחרים.
דפני מושיוב:
אנחנו אל אמונים על הנושא הזה אבל אנחנו לא יכולים להמשיך ולטפל באנשים כאשר
אותו מטפל נחשב שהוא מזרם אחר. זה קושי עצום. המסר הוא לא מסר שלנו. הוא מסר של
המנהיגות הדתית שצריכה להעביר אותו באמת, כי אחר כך משפיע במערכות גני הילדים
וכיוצא בזה. וזו בעיה מאוד גדולה.
אנחנו תגברנו כתוצאה ממה שאתה מציין, שהצפיפות בבתים היא גדולה, יחד עם מערכת
הרווחה העבירה תקציבים ויש לנו מפקח מחוזי כמו במשרד החינוך שהם מאוד נחושים
ומנסים לסייע בכל דרך ליצור מועדוניות שמאפשרות גם משחק, גם לימוד ובילוי שעות
אחר הצהריים עבור אותם ילדים כתוצאה מהצפיפות הקיימת. אז כל מה שניתן מחוץ לבית
ומקל על הילדים זה נעשה. לגבי הבעיות. יש גם בעיות של אלימות. אני פונה אל
המערכת שתעזרו לנו כדי שנעבוד יד ויד וננסה למצוא דרכים להקל על אנשים כי זה לא
התחיל פה בארץ כי בעיות מהסוג הזה התחילו כבר בארץ המוצא.
פרופ' שוהמי שמומחית בתחום הלשון הביאה דוגמאות ממחקרים מכל העולם שלימוד השפה
העברית לוקח בממוצע למהגרים עד 11 שנים. חצי שנה זה לא מספיק. בדרך כלל זה
לוקח יותר זמן. צריך לחשוב איך לומדים את השפה לא רק במסגרת אולפנים אלא גם
במסגרות אחרות אבל זו הערה צדדית.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אבל בארץ מקובל שלומדים באולפן חצי שנה.
דפני מושיוב:
לא רק אולפן. יש עוד דרכים ללמוד.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אם בן אדם לא למד את שפת אמו, קשה לו ללמוד שפה זרה. אני רק מבקש מהוועדה, יש
נציג שלהם שם, צריך לעזור לאנשים האלה. אני מקווה שהמצב שם ישתנה אבל עכשיו
המצב קשה מאוד. אתם פתחתם שם מועדון שילדים יכולים להתעסק שם, להכין שיעורי
בית. אני מבקש שלא תסגרו אותו.
מזור בהיינה:
אדוני היושב ראש, אין לי הרבה מושג בעלייה הזאת אבל מתוך השיחות פה מבינים במה
מדובר. העלו פה נקודות מאוד חשובות. גם היושב ראש העלה פה את השאלה שלוש משפחות
בדירה אחת. אם אני מבין את הדברים כפשוטם נראה לי שזה ליקוי בדברים מאוד
אלמנטריים.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אבל זה קרה לא בגלל שאין ברירה. יש ברירה.
מזור בהיינה:
חשוב לתת את הדעת על זה. זה דבר מאוד בסיסי. משרד הקליטה והסוכנות צריכים לקחת
את העניינים בידיים. הראשית מוכיח על האחרית.
הגברת מהרווחה הדגישה את העניין של הגיור. מי שאמון בענייני הגיור זה בית הדין
הרבני בלבד. הוא אמור לתת את האישור. ברגע שהדבר הזה יהיה בידי כל מיני זרמים
זו תהיה בעיה מאוד קשה. אסור שהדבר הזה יפריע. בית הדין הרבני יש רק אחד.
אני לא חושב שאתם צריכים לערב את המשרד שלכם בענייני הגיור. לדעתי תעשו הפרדה
בעניין הזה, עניינים סוציאלים והרווחה, וענייני דת, צריך לטפל בהם באופן נפרד.
תודה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
חברים, יש 15 משפחות שלא עברו אולפן. אתם יכולים להקים אולפן שם?
חנוך צמיר:
לפי דעתי הם כן עברו אולפן. אולי הם צריכים תוספת. הם עברו אולפן במקום שהם היו
קודם לכן והבקשה לארגן אולפן נוסף אנחנו נבדוק את זה עם משרד החינוך במטרה
לעשות את זה.
אברהם מיכאלי:
אני הבנתי שהיום המועצה מממנת.
חנוך צמיר:
אין ספק. צריכים למצוא פתרון לשאלת העברית אבל אמרתי לדעתי זו לא השאלה העיקרית
כרגע בקריית ארבע.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אני מבין שזו לא השאלה העיקרית אבל בינתיים צריך לעזור להם.
צבי קצובר:
אני רוצה לחדד. אולפן בבוקר אף אחד לא נרשם. משרד החינוך הציע אולפן בוקר אף אחד
לא הגיע. לערב נרשמו מאה בני מנשה.
חנוך צמיר:
אנחנו נפנה לאגף להשכלת מבוגרים, משרד החינוך, ננסה למצוא דרך לזה.
ישראל חג'בי:
לגבי מה שמשרד החינוך נותן. באמת היתה פריצת דרך אבל זה בהחלט לא מספיק. 5 שעות
לגנים זה לא מספיק ו-6 שעות לבתי הספר זה גם לא מספיק. אז צריך להגדיל את מספר
השעות.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אנחנו בעד. עדייה היתה אצלכם. היא ענתה לכם שאין אפשרות. הם מאפשרים כל מיני
תוכניות חדשות. הכשרות אין. חברי הכנסת בעד אבל יש הגבלה בתקציב.
חנוך אביצדק:
אני מנהל מחלקת הודו וקליטת עלייה ב"שבי ישראל". חשוב לעשות סדר בדברים. הנושא
של העליות הוותיקות ברור. היו למעשה שתי עליות בשנים האחרונות. עלייה אחת
ממיזורם ואחת ממניפור. העלייה ממיזורם מתוכה הגיעה קבוצה גדולה של 15 משפחות
לקריית ארבע. הנקודה הזו חייבת להיות ברורה דווקא בגלל דבריו של חבר הכנסת מולה
שללא שום קשר לתפיסה פוליטית כל היושבים כאן חושבים שזה לא טוב לבני מנשה להגיע
לקריית ארבע או לישובים ביש"ע, ללא שום קשר לעניין פוליטי וכל היושבים כאן סביב
השולחן עושים כל מה שביכולתם לשנות את המגמה הזאת.
בני מנשה הגיעו לקריית ארבע משתי סיבות. ראשית, שזה על יד מערת המכפלה, ושנית כי
קריית ארבע פתחה את שעריה ברוחב לב והיא עושה את זה עד היום. אבל מבחינת מגמות
כולנו מבינים כולל בני מנשה שקצת יותר רואים את התמונה לעומק שהמגמה הזאת לא
טובה ולא חיובית. מתוך הקבוצה שהגיעה ממיזורם בסוף 2006 מתוך כ-50 משפחות רק
כ-15 משפחות הגיעו לקריית ארבע. זה לא במקרה. זה בגלל עבודת הסברה מאוד
אינטנסיבית. מהקבוצה האחרונה שנקלטה בפרדס חנה וכיום כמו שחנוך הסביר בכרמיאל
ומעלות 3 משפחות בלבד הגיעו לקריית ארבע שהן ברובן אלמנות וחד הוריות. התאחדו
משפחות ותיקות שלהן. זאת אומרת המגמה הזאת החיובית היא נושאת פירות אבל זו ריצה
למרחקים ארוכים.
יש צורך באמת לטפל בצורה מאוד אינטנסיבית עם הקצבות חדשות ומיוחדות וממוקדות
בקהילה הוותיקה הזו. ואין לנו ספק שבטיפול הנכון עם המשאבים הנכונים יהיה אפשר
לפתור את הבעיות האלה. לגבי המשפחות האלה שגרות 3 משפחות בדירה, אני משער שחלק
מהן חד הוריות. זה לא משנה. זו תמונה עגומה. זה מצב חמור אם זה כך. צריך לראות
איך לעזור לאלה שכבר בקרייה לפתור את הבעיה הזאת. זה גם עניין תרבותי. אבל
אנחנו מקווים שבעבודה נכונה נצליח תוך שנה או שנתיים על ידי הצלחה בכרמיאל
ומעלות לגרום להגירה מהקרייה לכרמיאל ומעלות. שם נעשה תהליך של בניית קהילות
חדשות, עם כל הגורמים יחד, עם משרד הקליטה, עם הרשות המקומית, עם כל מי שאפשר,
עם הקהילה המקומית שמאמצת אותם, בכל האופנים.
מעבר למשאבים שצבי קצובר מדבר עליהם והם הכרחיים, קריטיים מאוד, באמת צריך לקחת
בחשבון את ההתייחסות המיוחדת לכל הקהילה כדי שבסופו של דבר נצליח לממש בצורה
האופטימלית גם את מה שקורה כיום בכרמיאל ומעלות. ובכרמיאל ומעלות שתי ההתחלות
האלה נפלאות.
אורי יהודה אריאל:
מה ההתייחסות המיוחדת?
חנוך אביצדק:
אם דיברנו על השוואת תנאים לעלייה מאתיופיה, משכנתאות, וכן הלאה. כרגע הם בשלב
ראשוני של חודשים ראשונים. כולם שכרו דירות, כולם במוסדות חינוך. אבל הם בסופו
של דבר יצטרכו לעמוד בפני אותן הכרעות של רכישת דירה והתבססות גם בכרמיאל
ומעלות, ואז תהיה משמעות רבה לנושא הזה שאתה העלית. אני חושב שמבחינת מגמה
המגמה היא חיובית. זה תהליך ארוך אבל יש צורך גדול מאוד לשים דגש ולתקן את
שגיאות העבר שנעשו בלי כוונת מכוון. אבל היו פה שגיאות שצריך לתקן אותן.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אני מסכים. שגיאות נעשו לא רק בקשר לבני מנשה. שגיאות נעשו בקשר לקהילות מרוסיה,
מאוקראינה, מכל המקומות. לא קל היה להיקלט. אני עברתי גם קליטה. אבל באמת צריך
להיות שוני בין קליטת אנשים יוצאי אתיופה, יוצאי הודו. צריך לחשוב איך לבצע את
הקליטה. אולי שנה או שנתיים יספיקו במרכזי קליטה. אולי לא צריך מרכזי קליטה.
חנוך צמיר:
לא. לא. צריך. אנחנו הגענו למסקנה שצריך. אין ויכוח על זה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אבל לקלוט בקליטה חופשית כמו ליהודי רוסיה אני לא חושב שזה אפשרי.
אליהו בירנבויים:
אני מבקש אחרי סיעור מוחות הכללי הזה בנושא בני מנשה לחזור לנושא קריית ארבע עוד
פעם. למרות כל מה שנאמר בסופו של דבר אחריות הכבדה נופלת על יושב ראש המועצה
ועל אנשים שנמצאים בשטח. אני רוצה להציע משהו מעשי. למרות כל ההסברים שנתנו
הבעיות האלה קיימות בשטח וצריך לפתור אותן.
הייתי מבקש מכבוד יושב ראש הוועדה שתי הצעות מעשיות אם ניתן לקדם אותן. לגבי
הנושא הספציפי של קריית ארבע לקבוע כבר בהקדם האפשרי ישיבה של הגורמים השונים.
יש כאן משרד הרווחה, משרד החינוך, משרד הקליטה, הסוכנות, משרד השיכון, אגודת
"שבי ישראל" והוועדה כמובן, לקבוע ישיבת עבודה במקרה הזה בקריית ארבע סביב כל
הנושאים השונים. יש מספר דברים שהועלו כאן כמו תמיכה, עברית, דיור, הכשרה
מקצועית, מרכזים לימודיים לשעות אחר הצהריים עקב הצפיפות בבתים. לקבוע ולנסות
למצוא פתרונות מעשיים וכך להקל גם על יהודי בני מנשה וגם על יושב ראש המועצה
כמובן.
ההצעה השנייה סביב הדברים של חבר הכנסת אורי אריאל אולי להקים מיני ועדה של
הגורמים השונים שלטווח ארוך תחשוב מה הן אותן הטבות שכדאי לפי הנתונים של בני
מנשה לעתיד לבוא לחשוב עליהם.
רונן כהן:
אני ממשרד השיכון. המשאב הזה של דירות לשיכון ציבורי יש מחסור אדיר אבל בקריית
ארבע המשאב הוא יותר זמין. אנחנו מוכנים להעמיד את המשאב הזה לטובת משרד הקליטה
בהקשר הזה כמובן בתאום עם הרשות המקומית כי יש גם צרכים של הישוב עצמו, אבל בסך
הכול אנחנו נהיה מוכנים להירתם בעניין הזה, אם תהיה תוכנית מסודרת יחד עם ראש
המועצה ונפנה את זה לטובתם.
אברהם מיכאלי:
איפה יש לך מאגר כזה של דירות?
רונן כהן:
המשאב הזה הוא משאב מתפנה.
אברהם מיכאלי:
אני הבנתי מראש המועצה שדירה אחת התפנתה כבר היו 4 קופצים.
רונן כהן:
בסך הכול אם בירושלים אנשים מחכים 7 או 8 שנים שם מחכים הרבה פחות. המשאב הזה
הוא יותר זמין. אם תתקבל החלטה ומשרד הקליטה מרים את הכפפה ורוצה ללכת על המהלך
הזה אנחנו נהיה מוכנים להעמיד את המשאב הזה. כמובן המבחנים הוא יצטרך לעשות. לא
תהיה בעיה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
חנוך תגיד אתה איך לפתור את הבעיה של הדיור. אפשר או אי אפשר?
חנוך צמיר:
אני חושב שההצעה הראשונה של הרב בירנבויים היא נכונה. צוות אנשי מקצוע מכל
המשרדים חייב לרדת למקום ולטפל.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אתם יכולים לקחת את זה על עצמכם?
חנוך צמיר:
בהנחה שהם עדיין בטיפול של משרד הקליטה. זה בכלל לא בטוח. אבל כול מי שבטיפול
משרד הקליטה בהחלט. אני מדבר על הוותיקים.
אליהו בירנבויים:
אם לא הוועדה מבקשת לפנים משורת הדין.
אברהם מיכאלי:
קודם כל שיש ישיבה מקצועית אז שם רואים את הנתונים ולפי זה מבחינים. יש חלק שהם
עולים חדשים בוודאות.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אני מבקש. משרד הקליטה קיים ישיבה שם.
חנוך צימר:
אנחנו נעשה משהו בתיאום עם ראש המועצה. אני רק מקווה שהמסר יעבור גם למשרדים
האחרים כי אין ספק שצריכים פה לפעול.
רונן כהן:
אתה מוביל.
חנוך צימר:
זה לא אני. מי שיוביל את זה זה מחוז ירושלים.
רונן כהן:
לא. אני מדבר משרד הקליטה. אתם תקבלו את האנשים.
חנוך צימר:
בסדר, אנחנו ניקח אחריות על המפגש הזה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אם יהיה צורך אנחנו נקבל החלטה עכשיו שאנחנו מבקשים מכל המשרדים לפעול ואתם משרד
מוביל ואנחנו נשלח לכל משרד בקשה שהם ישתתפו.
אברהם מיכאלי:
אנחנו רוצים דיווח.
צבי קצובר:
מה שהוא אמר שאתם מרכזים את הנושא הזה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אני לא נתתי לכם מה שאתם רציתם אבל אין לי כתובת אחרת. זו ועדת קליטה. אלה עולים
חדשים. אתם משרד הקליטה. אני חושב שאתם לא תעשו שם מהפכה אבל לעזור במשהו אתם
יכולים.
צבי קצובר:
אני מודה לכל מי שהשתתף, בעיקר לחבר הכנסת פרופסור נודלמן שלקח את הנושא ברצינות
ויישר כוח לכל אלה שהגיעו ותודה רבה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
תודה על השתתפותכם.
הישיבה ננעלה בשעה 12:30