הכנסת השבע עשרה
מושב שלישי
נוסח
לא מתוקן
פרוטוקול מס' 222
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שלישי, י"ב תמוז תשס"ח (15 ביולי 2008), שעה 10:30
סדר היום:
הוקרה ליהודי גיאורגיה על תרומתם משך 40 שנות עלייה ולציון 60 שנה למדינה
נכחו:
חברי הוועדה:
אברהם מיכאלי - מ"מ היו"ר
מיכאל נודלמן - יו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
קולט אביטל
יולי-יואל אדלשטיין
מזור בהיינה
שלמה (נגוסה) מולה
שרה מרום שלו
מוזמנים:
פיני מור - המשרד לקליטת עלייה
בטי דן - המח' למוסדות מחקר ומורשת, משרד התרבות
ורד סואד - יועצת ראש הממשלה לענייני חברה
בת שבע דן - מנהלת המחלקה למורשת, משרד החינוך
צופיה ועד - פיתוח תוכניות לימודים, משרד החינוך
חנה אדן - מח' להיסטוריה, תוכניות לימודים, משרד החינוך
עמיהוד בהט - אגף לקליטת עלייה, משרד החינוך
דני פינס - הג'וינט
מלה תבורי - נתיב
הרב אפרים מיכאלי
מיכאל מיכאלשווילי
משה מיכאלשווילי
פרופ' שלמה צביון
לילי חכמי
יצחק גרברג
גורם בטיאשווילי
פרופ' קונסטנטין לרנר
ד"ר מיכאל מיכאלי
נאנה מיכאלי
מוריס גאנשווילי
רחל בר לביא
שבתאי בירן
אלברט שביט
אורי תמיר
ראובן אנוך
מנהלת הוועדה: - דנה גורדון
רשמה וערכה: - נוגה לנגפור - חבר המתרגמים בע"מ
היו”ר אברהם מיכאלי:
בוקר טוב לכולם. אנחנו פותחים ישיבת ועדת עלייה, קליטה והתפוצות של הכנסת, ישיבה
מיוחדת, ברשות היושב ראש הקבוע פרופ' נודלמן שהיום מכבד אותנו כעדת יהודי
גיאורגיה, גרוזיה, ולכן אני אשתמש במילה אחת, ואל תעליבו אותי, תגידו לי כן
גיאורגיה וכן גרוזיה. אני משתמש במילה גרוזיה עדיין. כי העלייה שלנו היתה עלייה
מגרוזיה. עכשיו החליפו שם בחזרה אז שלא נתבלבל ולכן באמת באדיבותו של יושב ראש
העלייה והקליטה אנחנו מקיימים את היום המכובד הזה בכנסת, ואני מודה לו על כך.
וברשות כל חברי הכנסת המכובדים שנמצאים פה ובטח אתם יודעים בכנסת אנחנו לא
יושבים במקום אחד. כל הזמן מתרוצצים, עוברים מוועדה לוועדה, מצביעים והולכים
וחוזרים, לכן שלא תתפלאו שחלק מחברי הכנסת קמים ועוזבים וחלק נכנסים כי פשוט
מאוד אלה סדרי העבודה פה בכנסת. אני מתכבד לקיים את ישיבת הוועדה הזאת המיוחדת
שאני קראתי לזה לכבוד 40 שנה הוקרה ליהודי גרוזיה ל-40 שנות העלייה החדשה.
מצד אחד קיבלתי טענה מיהודים יוצאי גרוזיה, גיאורגיה לשעבר, לפני 150 שנה
שהגיעו לארץ ישראל. אמרו, מה אנחנו אשמים? למה אתה לא חוגג לנו 150 שנה, למה
אתה חוגג לעלייה החדשה 40 שנה? אבל יש פה קבוצת חברי כנסת שאנחנו שייכים
לעלייה החדשה. אז אנחנו חוגגים תמיד לכולם אבל בואו נציין כרגע את העלייה החדשה
שהיתה באמת ב-40 שנה האחרונות ואני חושב שהיסטורית לא נוכל לחלוק על כך
שליהודי גרוזיה יש חלק גדול מאוד בפריצת שערי ברית המועצות ומה לעשות, את
העובדות ההיסטוריות אי אפשר לשנות, ומי שבעצם החלו את העלייה המעשית אני קורא
לזה, מבחינת יוצאים ראשונים שיצאו מגרוזיה דאז, זה היה בשנת 67, שלוש משפחות
של רבנים מיכלשווילי שבעזרת השם הם יהיו פה היום איתנו בכנסת. הם היו בעצם
הראשונים שבאו לאוביר ולטיבלסי, והתחילו אחר כך במוסקבה לבוא לבקש לצאת לישראל
ואמרו להם, לפי התיאורים שמהמשפחות מתארות, שהם בעצם נקראו כמעט מטורפים, ורצו
לשלוח אותם לסיביר או להרוג אותם אם היה אפשר, הם כנראה פחדו. היהודים שלנו
בעצם היו יהודים נועזים שלא חששו.
מלה תבורי:
18 משפחות.
היו”ר אברהם מיכאלי:
18 משפחות עלו כעבור שנתיים אחר כך. היסטורית אני מדבר כרגע. בואו נלך לפי
ההיסטוריה. 18 משפחות הוזמנו על ידי אותן משפחות שעלו לפניהם. 18 המשפחות הם
הגיבורים הגדולים שלנו בהמשך. בשנת 69 היו שני מכתבים מפורסמים, מכתב באוגוסט
ומכתב בנובמבר, שהגיעו לאו"ם ואני חושב שהמכתבים האלו הם מכתבים היסטוריים
שחייבים לקרוא אותם. אנחנו צריכים להבליט את המסר שכתוב במכתבים האלה לעם ישראל
לדורותיו. מה זה הנס של קיום העם היהודי. העם היהודי לא חי בצורה טבעית. אם
אנחנו נסתכל על עמים של העולם, הרבה עמים נכחדו, הרבה עמים לא קיימים
בהיסטוריה, ועם ישראל חי וקיים. הנס הזה של קיום העם היהודי בעצם במספר המשפטים
שכותבים 18 המשפחות, הם בעצם מציינים את העובדה הזאת של קיום העם היהודי, הנס
של קיום העם היהודי, ולכן בוודאי שאנחנו במשך היום נתייחס לגבורה של 18
המשפחות ואני חושב שהגבורה שלהם לא תישכח, ותפקידנו גם ככנסת ישראל, גם כאנשים
שחלק מהם חיים את האווירה של התקופה של אז, חייבים לציין את זה. ולכן היום הזה
בעצם יזום כיום הוקרה. גם 40 שנה לעלייה, אם אני מתחיל מ-67, וכמובן אחר כך
69 נעשה עוד חגיגה לכבוד 18 המשפחות בנפרד ובנוסף, ואני יודע שחבר כנסת
גאגולה עשה פה לפני שש או שבע שנים יום מיוחד לכבוד 18 המשפחות בכנסת, ומגיע
להן באמת.
אני חושב שיום הוקרה זה משתלב עם 40 שנה לירושלים. בעצם היהודים שלנו, המשפט
הכי מפורסם בקרב יהודי גרוזיה זה "אם אשכחך ירושלים תישכח ימיני" וזה בעצם סמל
של יהודים שהחזיק אותם בכל אירוע, שמח או עצוב, ירושלים היתה בראש שמחתנו, וגם
60 שנה למדינת ישראל. אז הכול יחד משתלב ולכן אני פה חושב שכנסת ישראל עושה
מעשה נבון ונכון שמוקירה את העדה, ומגיע לעדה שבאמת תצוין לשבח על המעשים
הנפלאים האלה, שוב לטובת עם ישראל. יהודי גרוזיה לא עלו לארץ בתקופה שהיה להם
קשה כלכלית, אנטישמית. חברי הכנסת שיושבים פה לידי כל אחד יציין זאת בדבריו.
יהודי גרוזיה בתקופה שהתחילו לעלות, בתקופה ההיא בטח לא סבלו לא ממצב כלכלי קשה
ולא מאנטישמיות. אומרים שיהודי גרוזיה בכלל לא סבלו מאנטישמיות במשך 2600 שנה
שהם חיו בגרוזיה אבל בסך הכל אני רוצה לומר, החיים של יהודים בגרוזיה עם
הגרוזינים, הגיאורגים המקומיים באמת זה יחסים מאוד מיוחדים שיש פה כמה חברים
שבהמשך בטח יתייחסו לזה, ולכן המצב היה של לבוא לארץ ישראל מתוך אהבת ציון. ולא
תמיד אפשר לפרש את זה. כן היו ציונים יהודי גרוזיה, לא היו ציונים, העובדה היתה
שהרבנים שלימדו אותם במשך עשרות ומאות שנים לשאוף להגיע לירושלים זה החלום, זה
מה שהיהודים הלא התפללו, והגיעו להגשמת החלום במאבק לא פשוט, במאבק נועז. לכן
אני חושב שבאמת נזכה בכמה שעות היום בכנסת לדבר על העניין הזה וזה גם להעביר
מסר לעם ישראל כולו, גם לכנסת ישראל, ולדור הבא שלנו שאנחנו צריכים מפה ללמוד
איך לעשות את הדברים היפים האלה שאבותינו עשו והביאו אותנו לארץ ישראל. למען
הסדר של הדיבור פה בוועדת הכנסת, נמצאים פה חברי כנסת, כמובן הם ידברו כל אחד
בתורו, ואנשים שניתן להם רשות דיבור. הדיבור יהיה פה לא ארוך כי אין לנו הרבה
זמן לנאומים. כל אחד יקבל שתיים, שלוש דקות זכות דיבור וכל אחד יתייחס בקצרה
לדברים שהוא רוצה לומר בנושא שאנחנו מדברים עליו. בסך הכול נצא מפה, מהוועדה,
לשלב השני של האודיטוריום ששם נתייחס בצורה הרבה יותר חגיגית לכל המעמד הזה.
מכיוון שנמצאים פה הרבה מאוד אנשים חשובים באמת ואני מתנצל בפני כול אלה שרצו
להיות פה ולא הגיעו לפה. כולם חשובים וכולם מגיע להם את מלוא הזמן ומלוא הכבוד
להביע את עמדתם אבל תבינו אותנו שבגלל אילוץ הזמן ואילוץ המקום אתם תצטרכו
להבין אותנו. לכן נשתדל ככל האפשר בזמן הקצר שעומד לרשותנו במסגרת הוועדה. יושב
ראש הוועדה הפרופ' מיכאל נודלמן בבקשה.
היו"ר מיכאל נודלמן:
חברים יקרים. אני גאה שהיום אתם מציגים קהילה הכי חזקה, הכי ותיקה, הכי מפורסמת,
הכי לוחמת. אתם יושבים פה ואנחנו יחד אתכם מציינים 40 שנה של עלייה. זה לא 40
שנה כמו שאמר עמיתי אברהם מיכאלי, זה יותר, אבל 40 שנה לפני אנחנו זוכרים איך
18 משפחות פתחו דלתות לישראל, לא רק לקהילה הגרוזינית, לכול היהודים מברית
המועצות לשעבר. אני אישית ביקרתי לפני הרבה זמן בגרוזיה, בטיביליסי, בקבולטי,
בגאגרה, בכל המקומות אבל שם לא יכולתי להבין מי יהודי ומי גרוזיני. כי שם אני
ידעתי אין אנטישמיות, לא היו מלחמות בין היהודים והגרוזינים. היה חופש דת
בגרוזיה למרות שבכל הרפובליקה הסובייטית לא היתה דת. בגרוזיה היה בית כנסת,
בזמנים סובייטים, זמנים קשים ליהודים וגם לדת. כל הכבוד לכם שאתם ממשיכים לחיות
כקהילה חזקה, שומרי מסורת יהודית. אני עוד פעם אומר אני גאה שאתם פה ואנחנו יחד
איתכם ואני מאחל לקהילה שלכם כל טוב וחיים טובים במדינת ישראל בלי מלחמות עם
שלום ושלווה. תודה רבה.
יוסף שגל:
הייתי רוצה להצטרף לכל מילה שאמר ידידי חבר הכנסת אברהם מיכאלי, לא רק כחבר כנסת
גם כשכן, כי נולדתי וגרתי באיזרביג'אן. כל הכבוד לקהילה שלכם. אני חושב שזה לא
פשוט. זאת עלייה גדולה, חזקה, מאוד מאוד אינטליגנטית, בשבילי זה הכי חשוב. וכל
הכבוד. שלום וביטחון לכולם.
מרינה סולודקין:
תודה רבה לאברהם מיכאלי. ברוכים הבאים. אנחנו מאוד שמחים לראות את כל הנציגים של
העדה הגרוזינית. אתם חלק מאיתנו ואנחנו חלק מכם בגלל שבאנו משטח של האימפריה
הצארית וברית המועצות לשעבר. יש לנו הרבה דברים משותפים. היינו במאבקים
משותפים. אני לפני יותר מעשר שנים כתבתי ספר, יהודי ברית המועצות במדינת ישראל,
ושם היה פרק על יהדות גרוזיה, על בעיות שהיו, איך הגיעו לארץ, היו ראשונים,
ששברו את מסך הברזל בזמן שאף אחד לא הצליח לשבור אותו, הגיעו לארץ ופתאום יש
כאן את הבעיות השגרתיות של מדינת ישראל, אשכנזים-מזרחים, מיד צירפו את עולי
גרוזיה למזרחים, לא רצו לדעת וכשאמרנו שאנחנו בשטח ברית המועצות לא יודעים את
ההבדלים האלה ולא רוצים לדעת את ההבדלים האלה, זה סיפור ישראלי מקומי, אנחנו עם
ישראל. אז ברוכים הבאים.
יולי-יואל אדלשטיין:
יישר כוח לחבר הכנסת מיכאלי, גם ליושב ראש הוועדה על זה שיזמו את הישיבה הזו.
אני חושב על משהו אחר לגמרי. אני חושב שיש פרקים בהיסטוריה של עם ישראל ששום
הסבר רציונאלי לא יסביר. אם מישהו יכול להסביר בהסבר רציונאלי איך אחרי כמעט
אלפיים שנות גלות באותה שנה עולים לארץ הבילויים מאוקראינה ו"עלה ותמר" מתימן
אז לא יודע, אז כנראה הרציונאליות שלי לא מגיעה לשם. איך בלי כל קשר בין
הקהילות האלה, ותהליכים שונים והיסטוריה שונה, באותה שנה מגיעים. ואני חושב
שאנחנו היום מדברים על דוגמה דומה איך בנסיבות אמנם שונות וצודקת מרינה שזה שטח
של ברית המועצות לשעבר, מסיבות שונות ומקהילות שונות וממרחק גיאוגרפי של אלפי
קילומטרים באותם שנים, אני מדבר על סוף שנות השישים, אחרי מלחמת ששת הימים,
מתעוררים אנשים אמיצים, ציינת שלוש משפחות ואחר כך 18 משפחות בגרוזיה,
מתעוררים וקמים על הרגליים ומנסים לשבור את מסך הברזל שצריך לזכור טוב טוב
שבאותם שנים באמת אף אחד לא היה יכול לדעת אם ההליכה הזאת למה שכינה מיכאל
תיגמר בנסיעה בכיוון המזרח התיכון. אף אחד לה היה יכול להיות ערב לזה. ולכן אני
אומר הדיון הזה חשוב והוא חשוב מאוד מטעם נוסף. אסור עוד פעם אם מדברים על
היסטוריה של עם ישראל, אסור לשכוח אף פרק בהיסטוריה. אני חייב לומר לך ידידי
חבר הכנסת מיכאלי שכשהייתי שר הקליטה לפני קצת יותר מעשר שנים כתבתי מאמר שהיה
בעיתון הארץ על 18 המשפחות ועל תפקידן ועל השפעתן, ואני חייב לומר שלא רק בדור
הצעיר היו אנשים שמאוד הופתעו, אמרו, קראנו מה שכתבת, לא ידענו. לא זכרנו. אני
חושב שחשוב לכם דברים מסוג זה. אמנם זה קצת צרמוניאלי וטקסים וכביכול כולם
מדברים פחות או יותר אותו דבר, אבל אני חושב שחשוב שגם יירשם בדברי הכנסת וגם
באמת להזכיר לכולם שפרק זה בהיסטוריה כפי שכבר נאמר, אולי בלעדיו לא היינו
זוכים לעלייה של כמעט מיליון ורבע יהודים מברית המועצות לשעבר. תודה.
היו”ר אברהם מיכאלי:
תודה לך חבר הכנסת יולי אדלשטיין. חבר הכנסת יולי אדלשטיין פשוט מאוד שבוע שעבר
במשלחת של חברים שלי פה במוסקבה במסגרת הקונגרס היהודי העולמי של חברי פרלמנט
דוברי רוסית. וכמעט כולנו היינו צריכים להיות שם. אני ומיכאל לא יכולנו להיות
שם מסיבות שלנו אז בסוף הוא התארח בקהילה ומסר לי דרישת שלום מהקהילה במוסקבה.
הוא היה איתם שם. חברת הכנסת שרה מרום שלו. מי שלא מכיר אותה היא חברת הכנסת
הכי מכובדת שיש לנו בכנסת מסיעת גיל. בבקשה.
שרה מרום שלו:
נעים לי לשבת יחד עם כולכם. גם אני בזמנו הייתי עולה חדשה ולכן אני מאוד מקבלת
את כל העליות שבאות לארץ וידוע לי היטב, כשהגיעה העלייה הגרוזינית אני הייתי
כבר הרבה שנם בארץ, וממש היה גם נעים לשמוע שהקהילה הזאת פרצה את הגבולות של
גרוזיה ובאה לפה, והיא התאקלמה די טוב, ולא היו איתה בעיות כמו שבשנים האחרונות
שומעים. ייתכן שגם המצב היה קצת יותר קל. טוב שבאתם ותהיו בתוכנו. הלוואי
וימשיכו עליות אחרות להגיע אלינו.
היו”ר אברהם מיכאלי:
תודה חברת הכנסת מרום שלו. נמצא איתנו גם נציג העלייה לא החדשה, נציג העלייה
הותיקה, חבר הכנסת הרב מזור בהיינה אבל אנחנו היום בוועדת העלייה אני אגיד לכם
את האמת, יותר מתמודדים עם בעיות קליטה טריות וחדשות שיש. אנחנו כבר הגרוזינים
עלייה ותיקה ואנחנו קולטים את האחרים. אנחנו פה, חברים שיושבים בוועדת העלייה
כולנו באנו מרוסיה לשעבר. אנחנו היום מתמודדים חוץ מבעיות קליטה של יהודי
רוסיה. אז חבר הכנסת הרב מזור בהיינה בבקשה.
מזור בהיינה:
שלום לכולם. הייתי קורא לחתן של היום חברי וידידי חבר הכנסת אברהם מיכאלי, עורך
דין, חברי הכנסת היקרים ואורחים נכבדים, בטח לא אלאה אתכם למרות שיש לי רצון רב
לומר תחושות שלי. אני כבר 26 שנים בארץ אבל התחושה הזאת של עולה היא עדיין בכל
מקרה אותי מלווה. אני גאה בזה. אני בעד העליות והמשך העליות. אני מברך את
האורחים היקרים והנכבדים, את הקהילה היקרה. אני אישית מכיר את הקהילה מבית כנסת
מול בית הכנסת שלנו בבאר שבע, מי שמכיר "שאול המלך", יש שם קהילה שלכם, אנשים
יקרים וחשובים שמנהלים את הקהילה שם בצורה מכובדת, מייצגים את הקהילה בכבוד
גדול, ואני שמח מאוד להכיר את הקהילה מקרוב. זה פשוט מרחיב את הדעת וזה מגביר
את האהבה כשכל קהילה היא במרחק, שומעים דרך כל מיני אמצעים, קהילה זאת היא ככה,
יש כל מיני דימויים על קהילות, אבל כשאתה רואה פה זה מראה את היופי שבעם ישראל,
ברוך השם בקיבוץ הגלויות, ואני מברך אתכם בכנסת ישראל, ברוכים הבאים. יש לכם
ברוך השם חבר כנסת נמרץ וחרוץ שאני אישית נעזר בו בהרבה דברים, גם לפני שהייתי
פה חבר כנסת עזר לי פה, ייצג את הקהילה שלי בכבוד, והנה לכם חבר הכנסת מיכאלי,
שיהיה בהצלחה גם לך ולכל הקהילה.
היו”ר אברהם מיכאלי:
חברת הכנסת קולט אביטל, מי שלא מכיר זה קצת בעיה בהיסטוריה של עם ישראל. היא
היתה נציגה ממלכתית שלנו. היא עוד קלטה אותנו בתקופה שעלינו לארץ דרך משרד
החוץ. חברת הכנסת קולט אביטל בבקשה.
קולט אביטל:
קודם כל אני באמת רוצה לברך אותך ולהודות לך על ההזדמנות הזו ועל כך שאתה מעלה
על נס פה בכנסת ומכבד את הקהילה הזאת ואני חושבת שטוב עשית. אני זוכרת אני לא
ילידת גרוזיה, אני ילידת רומניה וכשנכנסתי לכנסת בפעם הראשונה עשיתי פה יום
יהדות רומניה. ואתם לא יודעים מה זה עשה לקהילה. איזה תחושה של כבוד עצמי ושל
הכרה זה נתן לאנשים. כי אנשים רוצים אחרי כל הבדיחות שעשו על כל אחד מאיתנו,
אחרי כל גל של עלייה, אנשים חושבים ובצדק שכל אחד תרם לתקומתה ולעצמאותה
ולחיזוקה של המדינה הזאת. חלקה של הקהילה הגרוזינית באמת הוא בלתי רגיל. אנחנו
אז דיברנו על זה שגל העלייה הראשון היה ב-1862. ובכן ב-1863 כבר באו יהודים
מגרוזיה. מעט מאוד יהודים כמה יהודים מגרוזיה באו אז. גל העלייה הראשון של
יהודים מרומניה, יהודים מתימן ויהודים מגרוזיה. דבר שני שרציתי להגיד ופה אני
רוצה להצטרף למה שאמר חברי יולי אדלשטיין זה שמעט מאוד אנשים זוכרים היום את
חלקם של יהודי גרוזיה במאבק ואיך הם הצליחו לשנות את ההיסטוריה בתוך ברית
המועצות. שביתת הרעב הגדולה במוסקבה ב-1971 שזה היה מעשה חסר תקדים עם הרבה
אומץ לב, זה הביא לשינוי עמדות ולשינוי תפיסות גם בתוך ברית המועצות, ואני
חושבת שבכך מילאתם תפקיד מאוד חשוב. אני גם רוצה להזכיר לכולנו שהיה קונגרס
ציוני לא רק בבזל, אלא ב-1867 היה קונגרס ציוני בטיבליסי, אז אנחנו מדברים על
משפחה שבעצם הובילה גם את המאבק הציוני. ואחרון אחרון חשוב אני באמת חושבת
שכדאי להזכיר כמה בעצם תרמתם כמעט בכל תחום בארץ. ודאי בתחום הכלכלי, בתחום
המדעי, בתחום הדיפלומטי, אנחנו יודעים שיש אפילו דיפלומט שהוא ממוצא גרוזיני
ואגב אם אנחנו מדברים על התחום הדיפלומטי אז היה לנו שתי נשים שגרירות לנו
בגרוזיה שאחת מהן לילי חכם יושבת פה בשקט ובצנעה, ואני רוצה לכבד את החברים
ממשרד החוץ שהצטרפו אלינו, ולהזכיר תרומות גם בתחום האמנות, בתחום הקולנוע, מה
זה עשה לקולנוע הישראלי. אז אני רוצה להודות לכולכם על התרומה הגדולה למדינה
הזאת ולהגיד כמה שאנחנו שמחים על ההזדמנות הזו שניתנה לנו פשוט להגיד לכם שאתם
באמת תרמתם המון למדינה. תודה רבה.
היו”ר אברהם מיכאלי:
תודה חברת הכנסת אביטל, ואני אומר באמת האפיון של העדה שלנו כך אומרים שהיא עדה
צנועה. מצד אחד כמו שאמרת להדביק תוויות, אנחנו היינו הראשונים שעלינו בעלייה
של ברית המועצות לשעבר, בעלייה ההיא, וכיכבנו בכותרות כעדה מושמצת. לצערנו לא
בצדק וחברים רבים יכולים לדבר על כך ולהעיד כל כך כמה התדמית הזאת בעצם מלווה
עד היום את יהדות גרוזיה, כי פה בארץ ליצור כותרות ולהדביק תוויות אפשר, אחר כך
להוריד את התוויות זה קשה. ולכן אני חושב שעם הצניעות של העדה הזאת, העדה הזאת
יכולה להתגאות באמת במנהיגיה, ברבנים שלה, באנשים המובילים שלה בכל התחומים.
יושבים פה פרופסורים מהמובילים שבאמת היום גם מלמדים באוניברסיטאות בארץ. יושב
פה איתנו משורר ומרצה בתחום גורמיבטיושווילי מטיבליסי. יושבים איתנו פה אנשים
שעוסקים בתחום העשייה היומיומית, בעשייה ציבורית, עשייה כלכלית, השפעה חברתית
כזאת או אחרת, וכולם צנועים, ולכן יום ההוקרה הזה זה גם לתת לכל אלה שמגיע להם
שמילתם תישמע, בשביל זה אנחנו יושבים פה וגם יותר לשמוע וגם להשמיע, כי יושבים
פה נציגי משרדי ממשלה שונים שנמצאים פה איתנו כמקובל בוועדת כנסת שכל אחד
בוודאי מותר לו להעיר הערות, מה הוא חש, ונקבל תגובות של משרדי ממשלה, וגם
לפעמים אנחנו יוצאים מפה גם עם מסקנות מה אנחנו עושים כהמשך, כי אחד מהדברים
שכואב לי באמת זה הנושא של הנצחה יהדות רוסיה. יולי אדלשטיין הזכיר את זה. חלקם
של יהודי גרוזיה לא מונצח במערכת החינוך פה בארץ. אותו מכתב של 18 המשפחות אני
יודע שבזמנו ידידי רפי ברלשווילי זכרונו לברכה שאלמנתו יושבת פה, היינו נאבקים
במסגרת התאחדות שבזמנו היתה, ואחרי זה עוד גוף שהיה כדי להחדיר את זה למערכת.
המערכת לא כל כך בשלה כדי לקלוט את הדברים החיוביים האלה. יושב פה בחור צעיר,
עורך דין דוד גונן שבזמנו הביא לי חומר של התכתבויות עם שרים שכל אחד כתב, אתה
צודק. אנחנו מכירים את זה בכנסת. השר פה לא קובע הרבה. מי שקובע בסוף קובעים כל
מיני אנשים שאמורים לטפל בזה במשרד. ולכן נשמע בסוף גם ממשרד החינוך, באמת איפה
הנושא הזה, כי הוא כבר מטופל אצל מספר שרים.
דוד גונן:
אצל חבר הכנסת יצחק לוי ויוסי שריד.
היו”ר אברהם מיכאלי:
כולם כתבו אתה צודק, בסוף לא נעשה. ולכן חלק מהדברים שנדון בוועדה זה מה עושים
עם זה. אני אכבד במספר מילים את נציג הרבנים שלנו הרב אפרים מיכאלי, בבקשה כמה
מילים.
קולט אביטל:
קרוב משפחה?
היו”ר אברהם מיכאלי:
ממש לא. יש הרבה מיכאלים פה שהם לא קרובי משפחה שלי. יהודי גרוזיה אומרים
הייחודיות שלנו זה המשפחתיות. יהודי גרוזיה זה משפחה אחת. יצאה כתבה לא מזמן,
מישהו קרא במקור ראשון, הרב אלי בירנבויים כתב כתבה על כל מיני מקומות שהוא
ביקר בעולם. הוא עשה ביקור בגרוזיה והוא כותב שמה שמה שהוא התרשם בביקור שלו
בגרוזיה זה המשפחתיות. עדיין המשפחתיות זה הדבק שמחזיק. לכן כל יהודי גרוזיה זה
משפחה אחת.
אפרים מיכאלי:
שלום רב לכולם. ברשות חברי הכנסת, ברשות אברהם מיכאלי, ברשות העדה הגרוזינית
החשובה בשבילי ויקרה בשבילי, ניתן לנו היום להיפגש בפורום המפואר הזה והמכובד.
חיכינו 40 שנה. שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. באמת אני גאה ביום הזה
שניתן לנו להיפגש אבל זה לא סופי, תהיה לזה המשכיות. העדה הגרוזינית בגרוזיה,
רבותי מתוך 3 מיליון יהודים ברוסיה העדה הגרוזינית מונה יותר ממאה אלף נפשות.
הכוח שלנו קטן אבל חזק, חזק ששבר את מסך הברזל. הכוח הקטן הזה הצליח לשבור את
מסך הברזל של רוסיה. אומר הנביא, "את תיראי תולעת יעקב" הכוח הכי חלש בבריאה זו
התולעת. אין לה כוח בכלל. אם היו אומרים עלינו נמר שיש לו כוח עצום, אבל תולעת
אין לה כוח בכלל, נבראה הכי חלשה. אבל יש לה כוח בפה. אם יבואו כל התולעים
ויכרסמו את העץ הכי גבוה הן יכולות להפיל אותו. הכוח הקטן הגרוזיני, יהודי
גרוזיה הפילו את מסך הברזל של רוסיה. בזכותם אנחנו נמצאים פה. יש לנו ברוך השם
עדה לתפארת. הנה התוצאה. יש לנו כמה אנשים מכובדים, מלומדים, והם מתקדמים אבל
לא רואים. כמו שאמר אברהם מיכאלי הם צנועים. כל אחד צנוע בפינה שלו. אבל ברוך
השם יש לנו כוח עצום. כשעלינו ארצה ב-71 הסתדרנו. לא ידענו מה זה סוכנות, מה
זה רווחה. ברוך השם עד היום אנחנו גאים בתוצאות שלנו. לא עלינו סתם אנשים. יש
לנו אנשים די מפורסמים, די מכובדים שאנחנו היום צריכים לא לדרוך במקום אלא ללכת
קדימה ולהראות לעם ישראל שיהודי גרוזיה, ברוך השם, יש לנו עדה נהדרת. שתהיו
בריאים ובעזרת השם יהיו עוד פגישות כאלה.
היו”ר אברהם מיכאלי:
תודה רבה הרב אפרים. הרב משה בבקשה כמה מילים לכבודנו, תכבד אותנו במעמד ועדת
הכנסת, אנחנו היום עושים יום הוקרה ליהודי גרוזיה. כרב הראשי של העדה בבקשה כמה
מילים.
משה מיכלשווילי:
שלום עליכם לכולם. אני מאוד שמח, ברוך השם, הקדוש ברוך הוא עזר לנו. קשה מאוד
לספר את כל הסיפורים. מי היה יכול באותו זמן לפני 40 שנה ללכת לטיבליסי, לצאת
משם.
היו”ר אברהם מיכאלי:
למי שלא יודע הרב משה הוא אחד האחים מיכלשווילי הרבנים שבאו הראשונים לק.ג.ב
בזמנו וביקשו את היציאה לארץ ישראל בשנת 67 ערב מלחמת ששת הימים.
משה מיכלשווילי:
אחי יעקב שיחיה כל העבודה קיבל על עצמו. כשבאו לטיביליסי היה שם חכם הרב עמנואל
נשמתו עדן. הוא שאל, לאן אתם הולכים? מה יש לכם? מה חסר לכם פה? אל תגידו שאתם
הולכים לארץ ישראל. שום דבר. התחיל לצעוק, לבכות, התחנן, אל תלכו. אמרנו הויזות
שלנו מוכנות, אנחנו צריכים לצאת לארץ ישראל. הוא התחיל לבכות, אל תלכו, אני
אומר לכם שאל תלכו. זה מסוכן. אני לא יודע. אמרנו, מי שרוצה לברך אותנו שאנחנו
נצליח נקבל. לא נקבל חס וחלילה שאנחנו חוזרים מהדרך שלנו. התחיל לבכות ואחר כך
אמר, אני מבקש. אני לא מקווה שאתה חוזר משם. אם תחזור אני משביע אותך שאתה תבוא
להודיע לי שאתה יצאת מפה האריות. מי נכנס שמה? מי שנכנס שמה אף אחד לא יצא. אתה
נכנס שמה. לא אתה לבד. אישה וילדים. אחים, משפחות. 22 נפשות. ברוך השם. זה לא
כל כך קל היה להיכנס. אני לא הייתי גר בטיביליסי. יודעים מה זה המשטרה החשאית
שמה. הם הזהירו אבל ברוך השם יעקב אחי מספר, הוא אמר שאני לא הרגשתי מה שהוא
אמר לי, שאנחנו צריכים ללכת לארץ ישראל. שום דבר לא יעזור. נכנסנו שמה, היה גם
כן חכם שמואל, נשמתו עדן, הוא היה בן אדם תקיף, בן אדם חזק, לא היה מפחד כלל.
נכנסו שניים. אומר לו מי זה השלישי אחריכם? אנחנו הגענו. זה שעומד אחריכם. תיכף
יעקב אחי אמר, זה הרבי איפה שהוא נמצא הוא מרגיש שאנחנו בסכנה. הוא עומד איתנו.
ברוך השם בזכותו של הרבי, בזכות התורה, בזכות עם ישראל זכינו שבאו שמה אמרו,
נתנו לנו את התעודות ויצאנו בחסדי השם. אצלנו לא היו פוליטיקאים. אני לא הייתי
פוליטיקאי. לא היו אנשים כאלה. על ידי תמימות, על ידי חומש, על ידי התנ"ך,
שלמדנו זה נתן לנו כוח והקדוש ברוך הוא נתן לנו כוח התעוררות, צריך ללכת לארץ
ישראל. ברוך השם זה דבר טוב. זכינו. עכשיו אנחנו לא ביקשנו לא עזרה, לא שום
דבר. אנחנו מתפללים כל יום לעזרת אבותינו. הקדוש ברוך הוא עוזר לכל אחד ואחד.
אני מציע מי שיכול לעזור ליהודים באיזה מצב שהוא נמצא ברוחניות, ברוך השם אני
מודה לקדוש ברוך הוא, מסתדרים פחות או יותר, היום, מחר, עוד חודש, חודשיים. אבל
ברוחניות. כולם רואים את זה. צריך לעזור ליהודים. יהיה רצון שבקרוב יתגלה משיח
צדקנו. לבוא לארץ ישראל זה דבר חשוב מאוד. אנחנו מקווים שהקדוש ברוך הוא יביא
משיח. כל יום אנחנו מברכים בשביל זה שיתגלה משיח צדקנו. לחיים, לחיים לכולם.
ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו.
היו”ר אברהם מיכאלי:
שתהיה בריאות שלמה והעדה מוקירה לכם תודה על זה שאתם הייתם הנועזים שפתחתם
לשמונה עשרה ולעשרות ולמאות ולאלפים שהגיעו אחר כך לארץ ישראל. ושתהיו בריאים.
משה מיכשווילי:
בזכות הקדוש ברוך הוא.
היו”ר אברהם מיכאלי:
רבותי, מכיוון שאמרנו שאנחנו רוצים לכבד כמה שיותר אנשים, כמה דקות שיתבטאו פה,
ולא נספיק את כולם. אני איאלץ לתת לחלק ולחלק לא. תסלחו לי מראש. אני פשוט מאוד
רוצה לכבד במספר מילים את פרופ' צביון שנמצא פה איתנו. הוא באמת מישהו מהבולטים
אצלנו בעדה בתחום האקדמי שלו, במחקר שלו. הוא גם פעיל בעדה במובן הציבורי,
במעורבות שלו, אפילו דאג להעביר אלינו לוועדת עלייה הרצאה מסוימת שהוא העביר
באוניברסיטת תל אביב לא מזמן. בכמה מילים פה תיתן לאנשים את התחושה איך אתה
רואה את העדה אחרי 40 שנה בקליטה, בהשתלבות שלה בארץ.
שלמה ציביון:
אני 35 שנה בארץ. לכן אני מכיר את העדה לא רק מגרוזיה אלא מהארץ. אני קודם כל
רוצה לציין שמכתב 18 היהודים יוצאי גרוזיה פתח את הדלת לעלייה מברית המועצות.
המכתב היה מיועד לראש הממשלה גולדה מאיר. אחר כך אני רוצה לציין שחבר הכנסת
הראשון מיוצאי ברית המועצות היה עולה מגרוזיה, אפרים גור. יושב ראש התאחדות
ברית המועצות כמה שנים היה רוברט אולשווילי. יש מגרוזיה עשרות רופאים ומהנדסים,
ועובדים בכל התחומים. יש 50 דוקטורים, ו-25 פרופסורים שעובדים בתחומים שונים.
יש הרבה ספורטאים מגרוזיה שכמה מהם אלופי עולם ואלופי אירופה. יש כמה חיילים,
אלופים, לא רק גברים אלא גם נשים שהן קצינות. אני רוצה לציין שיוצאי גרוזיה הם
מאוד לאומנים. הם אוהבים את המדינה שעזבו, את גיאורגיה. הם מקבלים את ישראל
כאימא שלהם. הם מאוד לאומנים. הם תורמים בישראל לא פחות מעדות אחרות. משום מה
השם של יוצאי גרוזיה לא כל כך ברמה שצריך להיות. אני מבקש כאן לבטל את השם
הגרוע של יוצאי גרוזיה. תודה רבה.
היו”ר אברהם מיכאלי:
תודה פרופ' צביון. באמת המחקר שערכת ודיווחת אפילו נתונים חשובים מאוד כי הבעיה
אצלנו, המאגר של האנשים הטובים שנמצאים בכל מיני מקומות ואין מישהו שמרכז ורושם
אותם. הקונגרס העולמי של יהודי גרוזיה שאני משבח אותו ומוקיר אותו על הפעילות
הגדולה שהקונגרס עושה כבר כמה שנים, אחת המטרות שלנו שבעצם עליו הקונגרס קם זה
לקחת את הנתונים הטובים שלנו ולחזק את העדה במורשת, בתרבות, ביהדות. לכן כל
הדברים שאנחנו בעצם היום מדברים עליהם נצטרך להגיע למצב של תרגום מעשי איך כל
החברים הטובים האלה שמפוזרים בכל מיני מקומות, איך נוכל לתת להם ביטוי. אני
מתכבד בנציגים שונים של משרדי ממשלה שנמצאים פה וחלק מהם ידברו פה. כן נמצא
איתנו פה השגרירה לשעבר שלנו בגרוזיה גב' לילי חכמי והיא בעצם יכולה לספר לנו
את הזווית שלה כנציגת ישראל שהגיעה לגרוזיה. היו כמה שגרירים ממדינת ישראל אבל
היא היתה בתקופת מעבר.
לילי חכמי:
שלום לכם. ראשית כול אני רוצה להודות על המעמד הזה המכובד, הרצוי, הדרוש, ושהוא
מתקיים, זה חשוב. לא משנה כמה זמן מחכים עם ישראל יש לו הרבה מאוד סבלנות. טוב
מאוחר מאשר לגמרי לא. אני רוצה להעלות על נס את הקהילה המפוארת הזו שנקראת
קהילת הגרוזינים. הכרתי אותה מקרוב במצב הטבעי שלהם בארצם בגיאורגיה היום
וגרוזיה בעבר. סיירתי בכול המדינה, לא נשאר שעל אדמה שלא דרכתי עליו. לא היתה
קהילה או אדם שלא פגשתי. נעניתי לכל פנייה, לכל הזמנה, ביקרתי באלפי בתים. וכול
מה שמצאתי זה קהילה גאה, אמיצה שיודעת את שורשיה ויודעת למה היא שייכת ומה היא
רוצה. זה דבר שמאוד מעודד, זה דבר שמאוד משמח. כי מאות שנים הם שמרו על הזהות
ועל השייכות שלהם. אני רוצה להעלות על נס את התרבות של הקהילה הזאת, תרבות
מפוארת שמוכרת בכל העולם ולשמחתי הרבה מוכרת בהחלט בישראל. אינני רוצה להתחיל
למנות בשמות כי בודאי אחסיר רבים מהם שראויים להיזכר. אבל אני לא יכולה שלא
להזכיר שאחד מהם ישב לידי, גורם בטישווילי. סופרים נפלאים, זמרים נפלאים,
מחזאים, מוסיקאים. מי לא מכיר את ברדנשווילי היום? איך עולה כוכב כזה, מתפרסם
בארץ, נקלט בארץ ומפיץ את התרבות המשולבת גרוזינית ישראלית לעולם כולו. כל
הכבוד לקהילה הנפלאה הזאת שלא את כולם אנחנו מכירים, מדוע? משום שהם משתלבים,
הם נכנסים לחיי הישראלים והם לא רוצים להתבדל יחד עם זאת שהם שומרים על תרבותם
המיוחדת והמפוארת. ואל נשכח שהיתה קהילה גרוזינית עוד לפני 18 המשפחות. היתה
קהילה יפה ומכובדת במיוחד בירושלים בעיר העתיקה. אז אני חשבתי שראוי שנזכיר
אותם.
היו”ר אברהם מיכאלי:
הזכרתי אותם בתחילת הישיבה.
לילי חכם:
אז אני מקבלת, אני מצטרפת לדברייך ואני מודה על ההזדמנות שניתנה לי כי כבוד הוא
לי להזכיר מה שלמדתי ואיך העשרתי את עצמי, את ידיעותי, את תרבותי עם התרבות
הגרוזינית. תודה רבה.
היו”ר אברהם מיכאלי:
תודה לך. נוכחנו שהשגרירים שלנו שיוצאים לגרוזיה עושים עבודה חשובה מאוד למדינת
ישראל. אני תמיד אומר לשגרירים, כשאתם מגיעים לגרוזיה אל תתפתו מהיופי של
גרוזיה כי זה יותר מדי מפתה. יש הרי סיפור ידוע שחלק מגן עדן שהקדוש ברוך הוא
הביא לעולם הביא את זה לגרוזיה. יושב פה מולי ואני לא ידעתי שיוצא שגריר חדש
לגרוזיה בימים האלה, השגריר שלנו מר שבתאי צור שהוא היום לא יכול היה להיות פה.
הוא כבר הגיע לארץ אני מבין. והוא סיים את תפקידו ויוצא שגריר חדש. נמצא איתי
מר איציק גרברג, ואני שמח לראות אותך פעם ראשונה. שמעתי את שמך ואמרו לי שאתה
השגריר הנכנס. ברוך צאתך ותחזור אלינו רק בשלום מגרוזיה כי הרבה פיתו אותם
להישאר. השגריר הנכנס, אז בבקשה מר גרברג כמה מילים אם תוכל, כבר ככה תגיד לנו
את ברכת הדרך שלך לגרוזיה.
יצחק גרברג:
כן. אני רואה את זה ככבוד רב לקבל את המינוי בטיבליסי. הניסיון שלי עד היום היה
באסיה ובאפריקה ככה שזה אזור חדש ומרתק מבחינתי. בתקופת הזמן הקצרה שעברה מאז
שקיבלתי את המינוי, אני כרגע משמש כמדריך במכללה לביטחון לאומי אז הספקתי יותר
להיחשף לקהילה כאן. אני מוכרח להגיד שזו קהילה חמה, אינטליגנטית ואני מבין שגם
התאקלמה במהירות, ואני מאוד מקווה שהיא תוכל לסייע לי ולשמש לי כגשר לשיפור
היחסים עם גיאורגיה ולסייע לי בתפקיד שאני הולך למלא שם כנציג מדינת ישראל. אז
זו תחילת הדרך ואני אשמח להיעזר במי שכאן נמצא וחושב שהוא יכול לסייע בידי.
היו”ר אברהם מיכאלי:
אנחנו לרשותך בקטע הזה, לפחות הנציגים הרבים של הקהילה פה כי ההצלחה שלך כמדינת
ישראל זו הצלחה של הקהילה. כי לנו יש קהילה מאוד חשובה בגרוזיה ואנחנו מאוד
דואגים לה והרבנים שלנו אפילו טרחו וטורחים עד עכשיו כדי לשמור על הצביון
היהודי של העדה שלנו. יש לנו שוחט נייד עד היום מסתובב שם כדי לשחוט בשר כשר.
שתדע את זה כשגריר. אנחנו דואגים לזה שזה יהפוך למשהו יותר ממוסד ומבוסס כי
היהדות הזו חשובה לנו, כל עוד הם שם, שזהותם תישמר. בוודאי כשגריר חלק מהתפקיד
שלך זה לדאוג לזהות היהודית של האחים שלנו.
יצחק גרברג:
זה בהגדרת התפקיד.
היו”ר אברהם מיכאלי:
כן. שיהיה לך בהצלחה.
יצחק גרברג:
תודה רבה.
מלה תבורי:
אפשר לשאול כמה יהודים נשארו שם?
היו”ר אברהם מיכאלי:
יש כעשרת אלפים יהודים עדיין בגרוזיה לפי הנתונים שלנו. הם בעיקר מרוכזים
בטיביליסי לפי המידע שיש לי. נמצא פה נציג של יהדות גרוזיה בטיביליסי, מר גורם
בטיאשווילי שהוא סופר, משורר, איש ציבור פעיל. נשמע ממנו כמה מילים על יהדות
גרוזיה. הוא לא מזמן ערך סרט "אם אשכחך ירושלים" לכבודם של 18 המשפחות, סרט
דוקומנטרי יפיפה שכמה חברים טובים שותפים לו. מר ראובן אנוך וגם במאים מגרוזיה.
משפחת אלשווילי שנציגם פה מר הראל נמצא פה הבן של שבתאי לשווילי. סרט שמתעד את
העדה. מר גורם בבקשה כמה מילים.
גורם בטיאשווילי:
(גרוזינית)
היו”ר אברהם מיכאלי:
(תרגום) הוא אומר שהוא החליף את הכיסא של שגל. אבל זה לא שגל הגדול למעלה. זה
שגל חבר כנסת. הוא מברך את הנוכחים מי שלא מבין את הגרוזינית. הוא שמח להיות
איתכם. הוא כמה ימים בארץ. הוא הגיע לארץ עם תיאטרון מגרוזיה שמציג את המחזה
שהוא כתב. הוא מברך את המעמד, מודה שהזמנו אותו. אתם בטח שמעתם על יהדות גרוזיה
ששימרה את המסורת שלה במשך שנים. יחד עם המסורת ששימרו הוא מעריך את זה
שהיהודים שלנו ידעו לחיות בצורה נכונה עם הגיאורגים בגרוזיה. בהערכה של היחסים
המיוחדים בין הגיאורגים ליהודים המקומיים הוא אומר הנשיא של גרוזיה דאז מר
שווארנדזה וגם השלטונות העריכו את הקשרים האלה ולכן ציינו ב-1998 במעמד ממשלת
ישראל, בזמנו ממשלת ביבי נתניהו, ציינו 2600 שנה ליהדות גרוזיה בגרוזיה
בטיביליסי. הם בעצם חיו לפי אותה מסורת יפה תורנית יהודית שהעבירה איך לחיות
בשכנות טובה עם המקומיים שם. לכן יש לו זכות לומר על מערכת היחסים דאז וגם
דהיום על יהדות גרוזיה בישראל. יהדות גרוזיה ממשיכה את המסורת היפה שלה. מה
שכואב לו שלא מכירים בארץ בצורה נאותה את התרבות של יהדות גרוזיה. מכירים את
התרבות השטחית יותר. כמה שיותר מתעמקים בתרבות הזו ידעו להעריך את התרבות היותר
עמוקה. נמצא איתנו נציג 18 המשפחות מר אלי הראל. הוא אומר שאחרי שהוא עשה את
התיעוד הזה של הסרט והנציח את המעשים של 18 המשפחות זה לא מצא ביטוי בטקס
הגדול שהיה בבנייני האומה לפני מספר חודשים של העלייה מברית המועצות. החלק של
יהודי גרוזיה לא הובלט מספיק. יהדות גרוזיה לא מוזכרת באותה עלייה, היה לו
ויכוח עם מר שרנסקי, בקטע הזה שצריך להזכיר את המגוון של העליות השונות וביניהם
של יהודי גרוזיה שלא מוצא ביטוי לציון 40 שנה לעלייה. צריך להיות ידידות
אמיתית, כל יוצאי ברית המועצות הם כולם אחים, בקטע הזה אי אפשר לעשות הבדל
ולהבליט קבוצה אחת על פני הקבוצה האחרת. הוא לא מבדיל בין הקהילה בגרוזיה
לקהילה בארץ ישראל. כולם אחים לכן הוא מאחל לכולנו ולכול הנציגים המכובדים
שנמצאים פה מאחל לנו הצלחה. מודה עוד פעם לכולם. הוא עושה את חלקו בגרוזיה.
אני רוצה לומר בהתנצלות מראש, נמצא איתנו גם נציג ההסתדרות היהודית העולמית
יחיאל וסרמן. אז מר וסרמן אני מבקש שתכבד אותנו באודיטוריום בקטע שלכם. נמצא
איתנו פרופ' לרנר. הוא היום איש הקתדרה באוניברסיטה העברית, הוא מהפרופסורים
הישראלים הבודדים שמלמד על יהדות גרוזיה. נכון פרופ' לרנר.
קונסנטין לרנר:
אחת מהמילים שהייתי רוצה להגיד, זו קהילה כזאת נחמדה, זה כל כך נעים, אבל אם
אנחנו מדברים על יוצאי גרוזיה אז ביניכם צריכים להזכיר יהודים כמוני. אנחנו
גרנו יהודים רוסים אשכנזים עם גרוזינים. אנחנו גרים בטיביליסי לפחות מ-1812.
אז זה אחד מהדברים. לא מכירים אותנו. מכירים פחות ממה שמגיע לנו. למה? קודם כל
בגלל שזה האופי של היהודים הגרוזינים. כל אחד ישאר במקומו. אין אופי של פרסום.
לא מכירים אותנו ומה שהייתי מבקש ממר מיכאלי וגם ממר נודלמן אולי חסר לנו, חסר
פרסום. חסרים מאמרים אמיתיים, חסרים מחקרים אמיתיים. גם בתרבות, גם במעמד חברתי
של קהילה, ואולי כדאי שזו תהיה יוזמה של חברי כנסת, אולי אתם תקחו בידיים שלכם,
יש על מה לדבר, יש על מה לכתוב ויש את מי לתת את האינפורמציה. אנחנו כל אחד לבד
לא יכולים לארגן את זה. אולי זה יהיה הזמן שלכם. תודה.
היו”ר אברהם מיכאלי:
יושב פה לידי אדם שבדבר הזה אני אומר לך שהוא אחד היוזמים בכנסת ומרינה סולודקין
שהיוזמות האלה של כינוסים אנחנו מרימים את הכדור הזה. אנחנו כן נעשה את זה.
קונסטנטין לרנר:
אולי צריך איזשהו ועד מדעי או משהו.
היו”ר אברהם מיכאלי:
נכנס אתכם מדי פעם כדי לתת לכם את הבמה שלכם כלפי נציגי הציבור כדי שתבואו
ותגידו מה כואב לכם כי אני יודע שבאקדמיה אתם עושים את מה שאתם יודעים לעשות.
אבל הרבה פעמים בין אקדמיה ובין השטח, לרדת לציבור, אז אלינו מגיעות תמיד
הבעיות של התקציב שלכם, שאין לכם כסף.
קונסטנטין לרנר:
זה לא רק תקציב. גם יוזמה.
היו”ר אברהם מיכאלי:
אנחנו בקטע הזה לרשותכם. נמצאים פה כמה נציגי רופאים. העדה שלנו התברכה בכמות
גדולה של רופאים. נמצא איתנו פה בכיר הרופאים ד"ר מיכאל מיכאלי שהוא רופא ידוע
והוא שייך לדור שארגן את קבוצת הרופאים בארץ כדי לתת להם את התחושה של שייכות
בארץ. נמצא איתנו פה ד"ר זאזיבשווילי שהוא צעיר הרופאים העולים. הוא הצליח בארץ
בצורה בלתי רגילה. הוא קרדיולוג בכיר, אפשר להגיד אחד מהמובילים בארץ. זה כבוד
לעדה.
מרינה סולודקין:
זה לא פלא. הובילו ברוסיה, מובילים פה.
היו”ר אברהם מיכאלי:
אני רוצה ד"ר מיכאלי בשם קבוצת החברים שלך כמה מילים.
מיכאל מיכאלי:
כל הכבוד לחבר הכנסת אברהם מיכאלי. הוא ידיד, הוא חבר שלנו. והנה אנחנו התכנסנו
כאן ורואים אחד את השני. ראינו את האנשים שרואים רק בטלוויזיה. עכשיו ראינו את
הפנים האמיתיים שלהם. ידידים שלנו. אני רציתי שתמשיכו את הפגישות. רציתי בפורום
הזה להודות לעם הגרוזיני, לממשלה הגרוזינית שמה שאנחנו היינו חיים שם שנים רבות
מאוד, מאות שנים. הרגשנו כמו בבית. אני רציתי גם לזכור שעלו ארצה מר משה
חלשווילי,אח שלו יעקב, ואח שלו בן ציון שאנחנו למדנו באותה כיתה בבית ספר,
נפרדנו ואף פעם לא חשבנו על זה שאנחנו ניפגש עוד פעם. באמת ההצלחה של 18
המשפחות האלה שהצליחו יפה עם המכתב שלהם, הם הקריבו את עצמם ואנחנו נפגשנו גם
איתם. לא הצלחנו להביא לעם בארץ מי אנחנו, מה ההצלחה שלנו. תראו איך אנחנו
הצלחנו ברפואה, במדע, בשירות הממשלה, בכל מקום, מישהו יודע על זה. אין לנו כמטע
חשיפה. אני מסכים לחברי גורם בטייאשווילי שאומר שהעם לא מכיר אותנו. אני מאוד
מבקש מכם אם יש אפשרות בטלוויזיה, בעיתון, בכל הפורומים שאנשים ידעו מי אנחנו,
מה אנחנו. המשפחה שלי, חברים שלי הצליחו מאוד יפה. ואני גאה אישית בזה שאני
נציג של העם הגיאורגי ותודה רבה על ההזמנה ושיהיה לנו הצלחה.
היו”ר אברהם מיכאלי:
אני חושב שמגוון המקצועות השונים שהעדה שלנו מייצגת הוא גדול וחשוב. יושבים פה
נציגים מהעשייה הציבורית. נמצאת איתנו נאנה חן. אפילו יש לנו מועמדת מהעדה
שרוצה להיות ראש עיר בישראל. זו התקדמות מבחינתנו. יש לנו ראש עיר שישב וממלא
מקום באשקלון, מר שבתאי צור. יש לנו מועמדת נאנה כנציגת הציבור כמה מילים
בבקשה.
נאנה חן:
ידידי אברהם מיכאלי, חבר הכנסת נודלמן, חברי הכנסת הנוספים שנמצאים איתנו וכיבדו
אותנו בנוכחותם, רבני העדה, והעדה המקסימה שלנו. אני מאוד נרגשת לשבת פה עם
כולם. אני חושבת שמפגש הראשון של העדה בכנסת ישראל. אם אני טועה תקנו אותי. אני
משתתפת בראשון. אני רוצה להתייחס למספר דברים. קודם כל נאמרו פה הרבה דברים
מאוד חשובים ולא אחזור עליהם. בהחלט יש לנו עדה מאוד צנועה ועדה מאוד טובה. אני
חושבת שהמסורות שהעדה הזאת הקנתה לנו, ואני מדברת כדור הצעיר של העדה הזו, אני
עליתי ארצה ב-73 בגיל 9, אבל החינוך שהעדה הזאת הקנתה לנו ניכרים בנו עד
היום. ועל זה אנחנו צריכים להיות מאוד גאים ואני מאוד גאה להיות בת העדה.
לאספקט נוסף שאני רוצה להתייחס זה בהחלט להמשיך ולעשות, והרבה מאוד אנשים הציגו
את הנושא של פרסום ובהחלט אנחנו צריכים פרסום. ומפה אני קוראת לחבר הכנסת
מיכאלי וגם לחבר הכנסת נודלמן ואולי לארגונים נוספים של העדה להקים ועדת היגוי
ולהחליט שזה אחד הדברים החשובים לעדה לשים אותנו על המפה הציבורית בישראל בכל
התחומים. כיוון שאנחנו נמצאים בוועדת העלייה והקליטה אני פונה לחבר הכנסת
נודלמן בשני נושאים. הנושא האחד זה שיש לנו הרבה מאוד עולים ותיקים, לא חדשים,
אך הם עדיין לא יודעים קרוא וכתוב, גם מהעדה הגרוזינית וגם מעדות נוספות ועל זה
צריך לשים את הדעת. צריך למצוא את התקציבים המתאימים ולמצוא מסגרות מתאימות
שיאפשרו את הדבר הזה ושכל אדם בישראל יוכל לקרוא ולכתוב. הדבר הנוסף, כיוון שיש
בינינו שני חברי כנסת מהעדה האתיופית ואני מכבדת אותם על כך, הגיע הזמן שנלמד
מטעויות העבר ולחשוב באמת איך אפשר לקלוט את העדה הזאת. היום אנחנו כעדה
הגרוזינית יכולים להוות כוח בקליטת העלייה הזאת ולשמש למדינה הזאת את אפשרות
הקליטה. תודה.
שלמה (נגוסה) מולה:
אדוני היושב ראש וציבור המוזמנים. אני רק רוצה לומר לכם שנאנא עשתה עבודה
אוניברסיטאית על קליטת עולי אתיופיה. אני מוכרח לומר לכם שהעבודה שהיא עשתה היא
מאוד מאלפת. היא שלחה לי אותה ואני קראתי. אולי זו גם הזדמנות להודות לך על מה
שעשית. תראו,ועדת עלייה וקליטה בראשותו של חבר הכנסת נודלמן היא אחת הוועדות
המאוד פעילות שאין פה כמעט בבית הזה אני יכול לומר לכם חגיגית אין הרבה ויכוח.
זאת אומרת יש ויכוח, הויכוח הוא ענייני. אין פה בשולחן הזה פוליטיקה. יש
פוליטיקה בוועדת הכנסת איפה שהייתי עכשיו, יש פוליטיקה בוועדות אחרות אבל בבית
הזה באמת הדברים שנידונים הם דברים לבביים. יש עליהם הסכמות. ואנו דנים בנושאים
שמרתקים את העולם היהודי. ואני חושב שכל מי שרוצה לשמוע ציונות הוא צריך לבוא
לוועדה הזאת. עצם המפגש הזה היום, באים לציין 40 שנה לעלייה הברוכה הזאת, שאני
יודע למשל אנשים בעלי סגולה כמו שבתאי שאני מכיר באופן אישי באשקלון מה שהם
עושים זה דבר שלא יתואר. דובר כאן חבר הכנסת מיכאלי ללמוד את מורשתה של יהדות
גרוזיה. את המסורת שלה. הציבור לא יודע מזה. הבקשה הזאת היא בקשה ראויה. צריך
לקיים על זה דיון. אני בכלל בתפיסת העולם שלי כל קבוצה אתנית שהגיעה לכאן,
שהביאה לכאן תרבות מפוארת, מסורת מפוארת, היא לאו דוקא נחלת אותה עדה בלבד. היא
נחלת כלל ישראל. אם הגישה שלנו תהיה כזאת, אני כיוצא אתיופיה רוצה ללמוד על
מסורת של יהדות גרוזיה, ואנשים מיהדות גרוזיה ירצו ללמוד על יהדות אתיופיה,
רבותיי בנינו מדינה עם פסיפס שיש לנו, עם הרב תרבותיות שיש, חס וחלילה בלי לבטל
את מה שהשני הביא. להיפך להעשיר, לדעת, ללמוד. אלה לא נושאים של עדה מסוימת, של
קבוצה מסוימת, ואני מקווה שכל אחד מאיתנו, גם אישי ציבור, ניתן את הדחיפה מה
שאפשר לעשות גם בנושא של מחקר, פיתוח אותה תרבות, אותה שפה, אותה מסורת, כי
בסופו של דבר העם היהודי הזה הביא איתו מקיבוץ גלויות תרבויות מרתקות שלכל אחת
ואחת זה הרכוש שלנו. יש נושאים שאנחנו עוסקים בחקיקה כדי לאלץ את הממשלה או את
המשרדים כי הם לא עושים את העבודה שלהם. צריך לחשוב ביחד. אני אשמח לשתף פעולה
על כל נושא שמומחים יותר ממני יציעו. אני רוצה לברך אתכם על היוזמה ועל המפגש
היום.
היו”ר אברהם מיכאלי:
תודה חבר הכנסת מולה, ואתה יודע שבשבועות האחרונים אנחנו מובילים בכנסת מספר
חוקים של מורשות. היום בועדת עלייה בשעה שתיים, תתקיים ישיבת המשך לדיון בחוק
מורשת יהודי אתיופיה שאני מהיוזמים של החוק הזה יחד עם חבר הכנסת המולה. לפני
שבועיים לידיעתכם בקריאה טרומית עבר חוק מורשת יהדות אתיופיה. הממשלה כמובן כל
הזמן רוצה לחסוך כסף. אנחנו בשביל זה נמצאים פה, כדי להילחם עם הממשלה, לעשות
דברים טובים. תפקידנו ככנסת לפקח על הממשלה. אנחנו נוביל את חוק יהודי אתיופיה,
נוביל את חוק יהודי גרוזיה כדי שהמורשות תלמדנה את הדור הבא. נמצאת פה טלוויזיה
JTV תחנה מסחרית של יהודי גרוזיה שהמנכ"ל שלה ובעצם המייסד שלה הוא מוריס
ג'אנשווילי. אני מודה לו על הנוכחות שלו פה היום. הטלוויזיה זה כלי של חשיפה
שמשדרת יום יום און ליין. להקים תחנת טלוויזיה זה לא דבר פשוט. מישהו רוצה לבוא
ולהשפיע לחיובי הם פתוחים לשמוע. בתחנה הזאת לפחות בחלק של הדת והמורשת מוריס
עשה שם מהפכה. נמצא איתנו פה הרב של קהילת קרית אתא שאפשר לקרוא לו רב הצפון,
הדיין הראשון שמונה מטעם העדה בבית הדין הרבני. זה הישג של העדה שלנו בארץ.
ברוך השם אחרי 40 שנה בארץ מגיע לרבנים שלנו יקבלו מעמד וקידום. אברהם
אלישווילי נותן שם שיעור קבוע. אני יודע פעם בשבוע. הוא מגלה את המורשת היפה של
העדה וגם דברים בסיסים שלצערנו היום בבתי ספר לא לומדים. מה לעשות. בבתי ספר
מקצצים. לכן כלי חשוב. אני מודה לך מוריס על הנכונות שלך להיות פה ולחשוף במעמד
הזה בכנסת כלפי העדה. כמה מילים לכבוד המעמד הזה.
מוריס ג'אנשווילי:
קודם כל שלום לכולם. אני לא פעם ראשונה בכנסת הזאת. מקווה שגם לא פעם אחרונה.
אני מקווה שכל מה שידובר פה, כל מה שיחושב, כל מה שיוחלט, זה לא יישאר
כפרוטוקול ולא יישאר על הנייר. יש לי רק טענה אחת, תרשו לי. המרכיב של הדפים
האלה, צריך הרבה יותר אינפורמציה אני חושב.
היו”ר אברהם מיכאלי:
מסכים איתך. מחקר שהכנסת ערכה בהתראה של שבועיים. הם התנצלו מראש, יש לנו פה
מכון שנקרא מ.מ.מ מכון מחקר שהוא בעצם עוסק בדברים מאוד חשובים שמציבים להם.
הבעיה שבסוף התגלתה למכון המחקר שאין מספיק ספרות. פרופ' לרנר, אין מספיק
ספרות.
מוריס ג'אנשווילי:
הספר של פרופ' לרנר בדרך.
היו”ר אברהם מיכאלי:
לכן רבותיי זאת המשימה שלנו כעדה. אם אנחנו לא נכתוב מה שצריך לכתוב לא יהיה
למישהו מה ללמוד. אז יושבים פה אנשים שכל אחד יכול בתחום שלנו. בתחום התורני יש
לנו רבנים, בתחום המדעי יש לנו מדענים, רופאים, מהנדסים, פרופסורים.
מוריס ג'אנשווילי:
אני פשוט מאוד ציינתי שצריך פה הרבה תיקון ותודה שאתה מסכים איתי. יש עוד דבר
שאני רוצה לציין כאן היום במעמד הזה. ערוץ הטלוויזיה שקם לפני 5 שנים הוא לא
נעשה בשביל ההנאה האישית שלי. הערוץ הזה נעשה בשביל העדה. ולהיפך. לחשוף את
העדה החוצה יותר. על מה שדובר פה כעת. דובר שאין לנו פרסומת. אני אגיד לכם דבר
אחד מאוד פשוט. יש לנו פרסומת. אנחנו לא יודעים להשתמש בה. אנחנו לא יודעים
להירתם, אנחנו לא יודעים לעזור, אנחנו לא יודעים לצפות, כדי להוציא את זה
החוצה. גם ועדת קליטה, אנחנו מוכנים לקבל ממשרד הקליטה בהחלטת ועדה ובעזרתה כל
הפרויקטים שהם אפילו ללמוד שפה, ללמוד אלף בית, ללמוד חוקים, ללמוד עזרה, ללמוד
זכויות. יש תוכניות כאלה. תוכניות טלוויזיה שהן במגרה במשרד הקליטה או במשרדים
אחרים. אנחנו מוכנים לתת את האון ליין, את זמן האוויר. ברור שלעדה הזכות
הראשונה. במשך חמש שנים בני העדה, כמות של 1500 נפשות רואיינו אצלנו בערוץ.
אני חושב שבמשך כל ההיסטוריה של יהדות גרוזיה אף אחד לא היה זוכה לחשיפה
טלוויזיונית אישית. ברגע שזכינו לקבל את ההיתר לשידורים, ערוץ ישראלי בשפה
הגרוזינית.
היו”ר אברהם מיכאלי:
מוריס תודה לך על הערוץ שלך כי אני חושב שהערוץ שלך דינמי. אתה לפי מה שאני יודע
ממך אתה לא נעול על שום דבר. אתה מוכן לשמוע עוד עצות טובות, עוד תוכניות, עוד
פרויקטים.
מוריס ג'אנשווילי:
אנחנו פתוחים לכול ההצעות. אני אהיה שמח מתי שאנחנו נבין מה יש לנו ביד. תודה
רבה לכם.
היו”ר אברהם מיכאלי:
תודה לך. נמצאת איתנו כאן גברת בר לביא, מי שזוכר את רפי בר לביא זכרונו לברכה,
הוא היה מהפעילים המרכזיים שקלטו את יהדות גרוזיה. רפי הגורז'י ייצג את
המשפחתיות שיש בעדה הזאת. רפי קיבל וקלט וליווה והתרוצץ, הכול הוא עשה, באמת
זכרונו לברכה. מגיע לו לציין את שמו היום בחלק המכובד שלו בקליטה של 40 שנה של
יהודי גרוזיה. גברת רחל בר לביא בבקשה.
רחל בר לביא:
תודה רבה. אני לא גרוזינית. אני מייצגת את הגרוזינים בזכותו של בעלי רפי משנת
62 נקרא למשרד החוץ בהש הש, להגיד לו יש עלייה מגרוזיה. יהודים מגרוזיה על ידי
חב"ד מגיעים לארץ ואין מי שידבר איתם בשפתם. הוא היה נוסע פעמיים בשבוע לשדה
התעופה ועוזר להם בכל המובנים. ככה זה נמשך עד לימים שהגיעו המכתבים מ-18
המשפחות והוא עבד ימים כלילות עם כל הגופים שנקרו בדרכו, אם זה הסוכנות, אם זה
חברי כנסת, אם זה הממשלה, לכולם הוא פנה כי הוא היה מיודד וידוע בירושלים כאיש
ציבור. בשנות העלייה הראשונות היה מאוד קשה. המכתב הראשון שהגיע מגרוזיה לא
ידענו מה לעשות עם זה. פשוט מאוד רפי רץ לכל הגופים ודיבר איתם ואמר להם, זה
משהו בינלאומי. כל העולם שם לב לזה. הוא פנה אפילו לאו"ם שהיה בירושלים. עשה
הפגנה גדולה. לקח מפה גרוזינים ותיקים והלכו לאו"ם בארמון הנציב ועשו הפגנה,
ואפילו קראו ליום צום, וכול מיני דברים כאלה שצריכים לעשות את העלייה כתיקנה.
וברוך השם זה הצליח. המכתב הגיע סוף סוף לאו"ם אחרי חודשיים ומכתב הגיע גם
לגולדה מאיר ולמעשה נפתחה העלייה לא רק מגרוזיה אלא גם מברית המועצות. ברית
המועצות קיבלה כמו שאומרים אומץ גם כן להיאבק על הזכויות שלהם. רפי, הדבר
הראשון שהוא עשה זה לקבל את המשפחות מגרוזיה, שזה היה שבתאי אלאשווילי, שהיה
חולה מאוד והוא הגיע לבית חולים הדסה ולצערי אחרי כחודש הוא נפטר.
היו”ר אברהם מיכאלי:
אתם כמשפחה הספקתם להוציא ספר על רפי, על הפעילות שלו?
רחל בר לביא:
לא.
היו”ר אברהם מיכאלי:
לדעתי זה אחד מהדברים שאנחנו כעדה חייבים לרפי שהעשייה הנפלאה שלו תעלה על הכתב.
רחל בר לביא:
אשמח מאוד אם יהיה דבר כזה. דבר שני, רפי נאבק במכשלות להקים כיכר על שמו של
שבתאי אלאשווילי, ורחוב פתח תקוה ברוממה בירושלים. והוא הצליח וזה נעשה
ב-1973. רפי עזר לכל הגרוזינים בעבודה, בהכוונה, הוא פנה לעיתונות. אם היו
מקטרגים על הגרוזינים, למשל שהם עבדו בשדה התעופה והתחילו לקטרג עליהם הוא היה
פונה לכל העיתונות. הוא לא שתק, הוא לא ישב בשקט, הוא נאבק. הוא תרם לחינוך,
לימי יהדות גרוזים. הוא היה עושה כנסים בחגים. פתח מועדונים בכול הארץ וקידם את
כל יוצאי גרוזיה. הוא אמר להם אתם לא הולכים לשום משרד סוציאלי, אתם רק עובדים.
כל עבודה שניתן לכם אתם תקבלו אותה. במלחמת ששת הימים פנה אליו פנחס ספיר, שר
המסחר והתעשייה ואמר לו, אם לא היו הגרוזינים בארץ היינו מפסידים את המלחמה
הזו, בששת הימים. רפי גם כשהיה ממש חולה מאוד הוא עשה את המשלוח ההומניטרי
לגרוזיה. הוא פנה לכל חברי הכנסת ולכול השרים לתרום תרומות, למשרד הבריאות, לכל
משרדי הממשלה, לכל המפעלים, לתנובה, למי הוא לא פנה. הוא פנה והקים משלוח
הומניטרי מביגוד ועד תרופות.
היו”ר אברהם מיכאלי:
אני מתנצל שאני אומר לך שנושא של רפי לדעתי הוא באמת כמה שנים לצערנו עברו ולא
יצא לנו לדבר עליו. רפי זה באמת כילד אני הכרתי אותו, אני חושב שהמשפחה וכמה
חברים נצטרך לעשות משהו למענו, ואסור לשכוח את הטוב שהוא עשה. שבתאי בירן פה.
בזמנו שבתאי צור נידב אותנו לעזור בהתאחדות כי אנחנו היינו סטודנטים. אמרנו אם
זה לעדה אדרבא ואדרבא. לרפי מגיעה כל ההוקרה.
שבתאי בירן:
אני רוצה רק להוסיף רק משפט אחד ברשותכם. רפי היה אחד שלא היה צריך הזמנה לא אצל
השרים ולא אצל חברי הכנסת. היה נותן דחיפה בדלת. היה איש משפיע ועשה רבות למען
הקהילה.
היו”ר אברהם מיכאלי:
אני יחד עם המשפחה איזום זאת ולא חלילה מישהו יזום את זה בלעדיכם. יחד איתכם
בקטע של ההנצחה של רפי כי מגיע לו את כל ההוקרה. יושבים פה נציגים נכבדים,
יושבים פה הנציגים של הרבנים הצעירים, הרב אברהם אזואשווילי, הרב יצחק
גואשווילי, אנשים שלכל אחד מגיע את כל הבמה, יושבים פה נציגים של 18 המשפחות,
אלי יושב פה, הייתי רוצה לתת לו לדבר פה על המשפחה אבל אלי תסלח לנו בגלל לחץ
הזמנים., אנחנו נקרין קטע מהסרט באודיטוריום. יושב פה אופיר שמי שלא מכיר אותו
את העשייה בתחום של תרומה ליהדות גרוזיה, נציג הסוכנות, נציג הג'וינט, מנכ"ל
הקונגרס. יושב כאן אורי תמיר. אנשים שאני גאה בהם. אני גאה בעדה שלנו. יושב פה
אלברט שביט. רק תקרא לו משהו לעשות אלברט יבוא ראשון. נציג הקהילה בחולון.
אלברט שביט:
זה לא חולון, זה בת ים. אני ברשותך מילה אחת. כולם חייבים לדעת על ה-18 משפחות
אנחנו מדברים תמיד אבל תדעו את זה, אני כבר מעל 35 שנה בבת ים ואני האיש
הראשון ואני ממשיך הלאה. אבל מי הקים את בת ים? בשנת 20 הגיעו אנשים מברית
המועצות. דיזינגוף הציע להם אדמה ברמת אביב. הם החליטו לא. אנחנו נתיישב רק בבת
ים. מי היה ראש המועצה הראשון בבת ים לפני 82 שנה? בן ציון ישראלשווילי. היום
יש בבת ים רחוב בן ציון ישראל. זה הגרוזיני הראשון ואני ההמשך שלו.
היו”ר אברהם מיכאלי:
נציגי הרדיו יושבים פה. רבותיי יחד עם הטלוויזיה זה עוד כלי חשיפה אדיר שיש
לעדה. כל יום הם משדרים. לצערי רק רבע שעה. אבל אתם היום באמת הפה של העדה.
פרופ' אנוך כמה מילים בבקשה. גם כנציג הרדיו, גם כנציג הקהילה המכובדת שהוא
מייצג, גם את הפרופסורים, גם את המדענים. איש ציבור אצלנו בקונגרס. בבקשה.
ראובן אנוך:
קודם כל אני רוצה להודות לוועדה, ליושב ראש הוועדה וליושב ראש הזמני, לשניכם
ולכול חברי הכנסת שכיבדו אותנו בנוכחותם. כמובן עניין של רדיו, זה אחד
מהעניינים החשובים ביותר לעדה וצריך להיות חשוב לוועדת הקליטה במיוחד במצב
העניינים שהיום קיים ברשות השידור. עד כמה שידוע לי עדיין אף אחד לא מוכן ברשות
השידור לוותר על השידורים שלנו כך שחבר'ה העדה הגרוזינית, אתם תמשיכו להאזין
לנו. אנחנו כאן עוד שנים רבות. זה דבר אחד. אבל שיעזרו לנו קצת כי אנחנו עובדים
בלי משכורת. אנחנו לא מקבלים גרוש שם. תעזרו לנו.
היו”ר אברהם מיכאלי:
יש לנו משא ומתן אבל בינתיים סוגרים אתכם בכלל, אז בוא נראה מה יהיה.
ראובן אנוך:
דבר שני, כפי שחבר הכנסת מיכאלי אמר אני גם נציג של האקדמיה ודיברתם כאן על
מורשת יהודי גרוזיה. אנחנו ממשיכים במורשת שלנו. רבים מכאן לא יודעים שיהודי
גרוזיה בתולדות שלהם עשו המון דברים תרבותיים רוחניים ואחד מהם תרגום לתורה
שבעל פה שעבר מדור לדור לא פחות מאלף שנה. קראו לזה טפסילי. כולנו דיברנו על
טפסילי. שיש לנו טפסילי. אף אחד לא חקר את זה ונפל בזכותי בפעם הראשונה להקליט
את ספר בראשית לפי טפסילי מהרבנים הנכבדים וההוצאה לאור מגנס, אחת ההוצאות
המכובדות בארץ, של האוניברסיטה העברית, הוציאה לאור את הספר שנקרא בראשית
בתרגום מסורתי של יהודי גרוזיה. אני מתכבד להעניק את הספר לחבר הכנסת מיכאלי כי
הוא היה הראשון בסוד שאני מתחיל לעבוד כל כך. תודה רבה.
היו”ר אברהם מיכאלי:
יפה מאוד, יישר כוח. שלא נשכח שבוועדה יושבים פה נציגים של המשרדים השונים.
יושבים פה נציגי ממשלה. משרד הקליטה, מר פיני מור. נמצא איתנו פה נציג משרד
החינוך עמיהוד בהט שהוא בעצם מלווה את ועדת עלייה וקליטה בהרבה מאוד ישיבות
בנושא של קליטת עלייה. אם אתה יודע על אותה תוכנית לימודים שהיו אמורים להתחיל
ללמד על 18 המשפחות. אם ידוע לך משהו בעניין הזה. אני אדאג להעביר את כל החומר
מחדש. אגב יש מכתבי שרים. עורך דין גונן שנמצא פה לידך, אני את כל החומר הזה
קיבלתי עכשיו פה בכנסת אבל הכרתי אותו כבר לפני כן, כסטודנט. אני שמשרד החינוך
יוציאו לי תגובה מסודרת בעניין הזה. למה 18 המשפחות החלק שלהם בעלייה לא
מלמדים את זה בבתי הספר?
עמיהוד בהט:
נמצאות פה נציגות מהאגף לתוכניות לימודים.
היו”ר אברהם מיכאלי:
אני אשמח לשמוע.
צופיה יועד:
אני מנהלת אגף תוכניות לימודים וחנה אדן שהיא הרפרנטית להיסטוריה אצלנו באגף.
אתם יודעים שאנחנו משופעים ומבורכים בקהילות ישראל. אי אפשר לכתוב תוכנית
לימודים כל כל קהילה וקהילה בנפרד. אבל יש לנו בתוכנית הלימודים הנחיות למורים
על דברים עקרונים ומהותיים לגבי כל קהילות ישראל, שכל מורה, כל בית ספר, יכול
לבחור את אותן קהילות שהוא רוצה להתמקד בהן, בהתאם למקום שהוא נמצא או לידע שיש
בקהילה שהוא חי בה. אני חושבת שכדאי שתשמעו מחנה מתוך תוכנית הלימודים בדיוק מה
כתוב ואיך זה כתוב ואיך זה מופנה למורים.
היו”ר אברהם מיכאלי:
השאלה אם היא מדברת על משהו ספציפי. יש לי פה ביד מכתב של שרים שהיו בעבר וכיהנו
בתפקידים ואמרו שנתנו הנחייה של גיבוש מעשי איך להכניס את אותו נושא של 18
המשפחות.
צופיה יועד:
זה רשום בתוכנית הלימודים.
חנה אדן:
אני אחראית על תוכנית הלימודים בהיסטוריה לחטיבה העליונה שהוצאנו במשרד החינוך
בפרק על החברה הישראלית אני מצטטת מעמוד 25, "הנושא הוא הכרת ותיקים, חדשים,
עדות שונות והיחסים ביניהם. המוקד הוא עלייה וקליטה, מכור היתוך לפלורליזם
חברתי, וכאן גלי העלייה, שנות החמישים, השבעים, התשעים, כמו ח"י משפחות
מגרוזיה, יהודי חבר העמים, יהודי אתיופיה, דרכי קליטה בחברה, עימותים והשפעות
הדדיות בין העדות הישראליות השונות ובין ותיקים". זו תוכנית כללית. עכשיו אנחנו
עוברים למסמך עוד יותר ספציפי שמגדיר ונכנס יותר לעומק כדי לתת למורים, עליות
ברבע האחרון של המאה העשרים, אני לא מדברת על העליות הציוניות של תקופת הישוב,
פשוט לא להלאות, מפאת קוצר הזמן, אני דווקא רוצה להתמקד בגלל שזה 40 שנה, לגבי
העליות ברבע האחרון של המאה העשרים, יהודי חבר העמים, ברית המועצות ויהודי
אתיופיה, מאפייני העולים בגלי העלייה השונים, וכמובן מאחר ובכללי מדברים על
גרוזיה אז הם נכנסים לשם. מדיניות הקליטה, מדיניות כור ההיתוך לפלורליזם
תרבותי, קשיי קליטה ודרכי התמודדות, תרומת העולים למדינה ולחברה בתחומים שונים
כמו חינוך, תרבות, מדע וטכנולוגיה, ותקשורת. כלומר כל הדברים שעצם אתם דיברתם
עליהם.
היו”ר אברהם מיכאלי:
איך זה מוצא ביטוי ברמת הפירוט של תוכנית הלימודים?
חנה אדן:
עכשיו, זה מבחינת תוכנית הלימודים זה מכוסה כי זה נכנס לפירוט. על פי זה יחוברו
ספרי הלימוד.
היו”ר אברהם מיכאלי:
אנחנו מדברים על 7 שנים, 8 שנים.
חנה אדן:
לא. לא.
היו”ר אברהם מיכאלי:
מה לא? יש לי מכתב של שר החינוך דאז הרב יצחק לוי, כותב לי מכתב, שתוכנית
הלימודים כבר, עוד שנה, עוד שנתיים.
חנה אדן:
תוכנית הלימודים יצאה. היא קיימת.
היו”ר אברהם מיכאלי:
מתי היא יצאה?
חנה אדן:
ב-2002.
היו”ר אברהם מיכאלי:
מ-2002 עוד לא כתבו תוכנית לימודים?
חנה אדן:
זו תוכנית הלימודים.
היו”ר אברהם מיכאלי:
אנחנו רוצים כוועדה לדעת איך רואה תלמיד בבית ספר את מכתב 18 המשפחות.
צופיה יועד:
אתה מדבר על שני דברים שונים. משרד החינוך, מדינת ישראל מוציאה תוכניות לימודים.
השוק הפרטי כותב את הספרים. לא מדינת ישראל כותבת את הספרים. לא המדינה כממלכה
כותבת את הספרים אלא שוק פרטי כותב את הספרים ולכן אין לנו שום שליטה אם יכתבו
חצי עמוד על יהודי גרוזיה או עמוד וחצי. המורה בעיקרון לא מלמד את הספר. הוא
מלמד תוכנית לימודים ויש המון מקורות מידע מעבר לספר הלימוד הספציפי, וזו
הנחייה של המשרד.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אבל מי שמאשר ספרים כאלה זה המשרד. אתם יכולים לא לאשר.
חנה אדן:
ולכן זה מחייב והמכתב הוא בהחלט יופיע בחומרי הלימודים שנכתבים עכשיו.
היו”ר אברהם מיכאלי:
אנחנו נעשה מעקב אחרי זה כוועדת העלייה. כי הנושא הזה לא רק שייך לעלייה, הוא
שייך לזהות של המדינה הזאת.
היו"ר מיכאל נודלמן:
יהודי גרוזיה, יהודי אתיופיה, אלה דברים היסטוריים.
היו”ר אברהם מיכאלי:
דברים שהיום לא מונצחים אחר כך נשכחים. אם גברת בר לביא דיברה פה על עשייה של
40 שנה שבעלה עסק כיהודי ישראלי שחי פה. הוא לא בא מגרוזיה בעלייה החדשה.
אנשים פשוט מאוד צריכים להבין שהמדינה הזאת נבנתה על ידי עולים שעשו מתישהו
עלייה לפני חמישים שנה, שישים שנה, מאה שנה.
צופיה יועד:
הדברים האלה נמצאים בתוכניות הלימודים והם מנחים את המורים.
רחל בר לביא:
אבל התלמידים לא יודעים מה זה יהדות גרוזיה. לא 18 המשפחות ולא כלום.
היו”ר אברהם מיכאלי:
אנחנו את הנושא הזה נעשה בבירור מקצועי נוסף אצלנו בוועדה. רבותיי מכיוון שהנושא
הזה הוא נושא חשוב אנחנו נעשה לזה ישיבת המשך ודיון. הקטע של משרד החינוך,
אנחנו נעמוד בקשר כוועדת עלייה באחת מהישיבות הבאות, אנחנו נדון גם בעניין הזה.
אני מודה פה לנציגים שהגיעו ולא נתתי להם לדבר. יש פה גברת תבורי שהיא נציגת
נתיב. ורבותי מי שיודע נתיב זה הגוף שעסק ועוסק בהעלאת יהודים מברית המועצות
במיוחד, וכל הרגישויות שהגוף הזה עוסק בזה והקשר שלה עם יהודי גרוזיה זה קשר
מיוחד שאנחנו ראינו את זה בכל מיני פעילויות שלך בארץ גברת תבורי ובאמת שוב
המעמד הזה הוא קצת לחוץ בזמנים אבל בשמחה הייתי שומע ממך כמה חוויות. אם תרצי
כמה מילים תגידי.
מלה תבורי:
רק להגיד שנתיב מראשית היחסים פעלה להביא את העלייה מגיאורגיה ועוד במאבק אנחנו
מעריכים את המסורת ואת הייחוד, ועד היום הזה, אל לשכוח, בשנה שעברה באו יותר
מ-300 עולים מגיאוגיה, בתקופת המלחמה באבחזיה. אנשים שנכנסו ועזרו ליהודים.
מאוד חשוב להמשיך בקשר של הדור הצעיר שמה עם מדינת ישראל. לטפח את הקשר, להביא
אותם ארצה, בתוכניות יחד עם הארגונים השותפים, וככה לתפארת העדה להמשיך בעלייה.
היו”ר אברהם מיכאלי:
מגיע לכם יישר כוח על זה ואתם עושים את העבודה השקטה ושתצליחו בזה. נמצאים איתנו
פה נציגי משרד התרבות. בטי דן. אגב החוק שלנו בתור משרד התרבות חוק מורשת תרבות
גרוזיה והשר מג'דלה התנצל, הוא היה צריך להיות איתנו פה היום במעמד.
בטי דן:
ראשית, השר ביקש להתנצל שהוא לא היה יכול להגיע. שמעתי את כולם. מבחינתי היום זה
יום חג לעדה. אני מנהלת המחלקה למוסדות מחקר ומורשת ומכיר אותי גורם. הייתי
איתו יחד בגרוזיה לפני 7 שנים. אני מאוכזבת ולמה? יש בקשות לקיים אירועי
מורשת, תיעוד ומחקר. אין בקשות. ברית יוצאי גרוזיה נעלמו.
היו”ר אברהם מיכאלי:
נכון. התאחדות עולי גרוזיה קראו לזה והם קיימו פעילות בתקופה מסוימת. גברת דן
אני מודיע לך עכשיו, את פתחת פה מפתח, שמחר בבוקר נפנה את אותם אנשים שיוכלו
להגיש את הבקשות.
בטי דן:
אני לא רוצה להיכנס לנושא של הצעות החוק. ידוע לכם את עמדת הממשלה ואני אומרת
שלנושא של המורשת קיימים תקציבים. אין בקשה. אין גוף. אני לא יודעת, אולי זה
בגלל, דיברו פה על הצניעות של האנשים. אין גוף מבין יוצאי גרוזיה שמתאחד שנותן
מתוכו אנשים שיבואו ויתנדבו ויעשו את מלאכתם. יכולים להתמקד בהמון נושאים.
דיברנו על זה כשהיינו בגרוזיה. בתחום התיאטרון, בתחום המחקר, בתחום המורשת. אני
רואה כאן את ההתפלגות של החתך של האוכלוסייה. אפשר לעשות דברים נפלאים.
היו”ר אברהם מיכאלי:
מכיוון שאת אומרת את זה כרגע בשם המשרד אני כוועדה רושם את זה בפני ואני אומר לך
שהנושא הזה הוא באמת נושא כאוב ושאני כיוצא העדה וחבר כנסת הנושא הזה יורם
בצורה אחרת ולכן דיברתי גם עם השר בעניין הזה. אנחנו בקטע הזה של קידום חוקי
מורשת. אנחנו נחליט איך ככנסת נקדם את זה. אבל לגבי תקציבים שאת מדברת אני אשמח
מאוד ואני אדאג שהדבר הזה יובא לידיעת כל הגורמים.
יושבים פה איתנו גם נציגי משרד החוץ. יושב פה מר ישראל מי עמי מי שמכיר את התחום
הוא היה אחראי על השגרירים שלנו בגרוזיה במשך שנים האחרונות. הקשר שלנו ככנסת
איתו בקטע של פעילויות שמדינת ישראל מארחת אורחים, שגריר גרוזיה וכל מה שקשור.
ישראל מי עמי בבקשה כמה מילים. אני מבין שאתה עכשיו עובר לתפקיד חדש, אני מאחל
לך הצלחה בהמשך תפקידך.
ישראל מי עמי:
תודה רבה. אני רוצה לברך את ועדת הקליטה שקיימה את האירוע הזה. אני חושב שהוא
תורם לתרבות בארץ, להבנה בארץ. אני אקצר כי כל הדברים החשובים נאמרו. לפני
כחודשיים הייתי בטיביליסי, ראיתי את התור של העולים ששליחי נתיב מטפלים בהם.
העלייה עוד קיימת. ראיתי גם את היהודים חברי ממשלת גיאורגיה שיושבים בתפקידים
שלהם. זו עדה נהדרת, עדה טובה והרבה הצלחה. תודה.
היו”ר אברהם מיכאלי:
יש פה נציג הג'וינט אני מבין, מר דני פינס. דני שלום. אנחנו מכירים ממפגשים.
שתדעו דבר אחד, כפי שנציגת משרד התרבות אמרה לא כולם אומרים את זה בהודעה מלאה.
רבותיי יש אפשרויות להיעזר בתקציבים כאלה או אחרים, העדה צריכה להיות ערוכה
לזה, איך לבקש את התקציבים האלה. אחד הדברים החשובים שערכתי פגישות בג'וינט,
בסוכנות, ובמשרדי ממשלה שונים, רבותיי זה שיתוף פעולה של כולם. מר דני פינס הוא
נציג ג'וינט ישראל שהוא ממונה על פרויקטים לעולים. היתה לנו ישיבה חשובה עם
יעקב אופיר בזמנו, ישבנו יחד איתך. בכמה מילים דני מה אתה יכול לבשר לעדה?
דני פינס:
קודם כל אני באמת רוצה לברך את הוועדה על ההתכנסות. באמת ראוי. הרבה שנים אני
מכיר את הקהילה. חלק מהחברים מכירים אותי גם בכובע של הסוכנות. יחד עם שותפים
של הג'וינט או יותר נכון יחד עם הממשלה, עם עמיהוד בהט ואחרים אנחנו משתדלים
לעזור לילדי עולים גם ברכישת השפה, גם בהצלחה בלימודים. מי שבעצם מוביל
והג'וינט מתחבר אליו זה משרד החינוך. באמת עדה מפוארת עם היסטוריה עשירה. אני
זוכר לטוב את רפי ואת העשייה שלו בירושלים ובכלל לעדה. אני רוצה לברך על
ההתכנסות ואני בטוח שיהיה לזה המשך. תודה.
היו”ר אברהם מיכאלי:
רבותיי, הייתה פה נציגת ראש הממשלה שחיכתה לברך אותנו בכמה מילים בשם ראש
הממשלה, הגברת סואד. היא יועצת ראש הממשלה לענייני חברה והיא ביקשה להגיד כמה
מילים בשם ראש הממשלה. תדעו רבותי להזמין את ראש הממשלה למעמדים כאלה זה מורכב
מבחינת התחייבויות. היום יש ישיבת ראש הממשלה. הנציגה הבכירה שלו הגיעה לברך
אותנו במעמד הזה. היא עוד תפגוש אותנו אולי באודיטוריום. בכל מקרה אני רוצה
לסכם, לצערי שוב לכל אלה שלא הזכרתי. נמצאים פה נציגים של קהילות. אני רואה פה
נציגים מאור יהודה, באמת תסלחו לי. כל אחד מכם ראוי שיקבל את הבמה הנכונה. תודה
שהגעתם. זה כבוד לכנסת ישראל שאתם נמצאים פה. דליה איציק שהיא כרגע בחו"ל רצתה
להיות בטקס באודיטוריום. היא אומרת תמיד כנסת ישראל זה כנסת של כל עם ישראל, זה
ביתכם. אני רוצה לסכם את החלק הראשון של האירוע כוועדה, רבותי יש לנו הרבה מה
לעשות, מה ללמוד. מפגשים כאלה צריכים להיות פעם עם סופרים, פעם עם משוררים, פעם
עם מדענים, פעם עם רבנים. לשים את הדברים הפרקטיים וגם הכואבים כדי שנוכל לטפל
בצורה מעשית בהמשך. אני לוקח על עצמי את המפגשים האלה שנערוך אותם בשיתוף פעולה
שכולנו נוכל לשבת ולהוציא מהמפגשים האלה משהו שאתם חושבים כנכון לעשות אותו. יש
פה גופים שמוכנים לעזור. זה לא שאומרים אין כסף לשום דבר. אנחנו צריכים לנצל את
הכלים האלה. תפקידנו לעשות את זה כנציגי ציבור, כמנהיגים בעדה. אני מודה שוב
לכל האורחים ולכל חברי הכנסת שהיו פה. בעזרת השם שנוכל לקיים ימים מיוחדים כאלה
לכלל ישראל.
היו"ר מיכאל נודלמן:
אני בסוף כמה מילים רוצה להגיד. אני שמח שהייתם פה ואני רוצה להגיד שאתם לא
עולים חדשים כולם. זה בית שלכם. אם יש בעיות עם שפה, עם תרבות, עם תקשורת תפנו
לוועדה שלנו ואנחנו תמיד לרשותכם. זה בית של אזרחי מדינת ישראל ואתם צריכים
לחשוב תמיד שזה בית שלכם. תודה.
הישיבה ננעלה בשעה 12:30