מסמך זה עוסק בנושא מכירת איברים למטרות השתלה, הבאה ממניעים כלכליים. מדובר באנשים שמצבם הכלכלי קשה ויותר מזה, המעונינים להיחלץ ממנו באמצעות מכירת כליה למרבה במחיר.
יש לציין כי בהוצאת כליה מן הגוף, גם אם הוא בריא, יש משום סיכון מסוים - מדובר בתרומת איבר שאינו מתחדש, בשונה מדם או מזרע, ולכן התורם נותר בעל מום - ומכך ניתן אולי להסיק כי במעשה זה של מכירת כליה יש מידה של יאוש (להבדיל ממקרים של תרומת כליה במטרה להציל את חייו של בן משפחה).

השתלות איברים; סחר באיברים - המיתון והשלכותיו
בישראל יש מחסור חמור באיברים להשתלה. יותר מ-‎1,000 איש ממתינים מדי שנה לתרומת איברים. למעלה מ-‎600 סובלים מאי-ספיקת כליות חמורה, וללא תרומת כליה, ובדחיפות, הם עלולים למות. במהלך הציפייה להשתלה, נפטרים כ-‎50 איש בכל שנה, בהיעדר כליה להשתלה, ועשרות אחרים תופסים את מקומם ברשימת ההמתנה לתרומה^‎1.
למרות עלייה של ‎15 אחוז במספר ההשתלות מתורמים נפטרים ב-‎2002, עדיין שיעור התרומות מן המת בישראל נמוך במיוחד (כחמישית מן השיעור באירופה). ישראל אינה מקבלת איברים מחו"ל^‎2.
לרשות הממתינים לא עומדות אפשרויות רבות. במחיר של עשרות אלפי דולרים ניתן למצוא, בשוק השחור, באמצעות סוחר איברים, כליה להשתלה בארץ או בחו"ל.

מן הצד האחר, בישראל מתפשטת לאחרונה תופעה חדשה: המצב הכלכלי הקשה דוחף יותר ויותר ישראלים - בעיקר נשים חד-הוריות - למכור כליה מגופם כדי לקיים את עצמם ואת ילדיהם^‎3.
רלי בן-דוד, אם חד-הורית וחברת מועצת עיריית ירושלים, הקימה, לדבריה, גוף המופקד על הטיפול בבעיה. בן-דוד: "הגיעו ‎15 פניות ביממה של נשים שונות מכל רחבי הארץ. נחרדנו, אבל הפנינו שתים מהן לראיון קצר בערוץ ‎2 ובערוץ ‎1, כדי לזעוק לרשויות שיראו מה קורה פה. במקביל, החלו להגיע פניות של אנשים הזקוקים להשתלת כליה... אחד המקרים שבעקבותיהם הבנתי עד כמה התערבות של ארגון כזה הכרחית, היה של אם חד-הורית, שפנתה אלי אחרי שנפלה קורבן למתווך שרצה לקנות את כלייתה ב-‎7,000 דולר, שזה שוד..."
דווח בעיתונות שהוקמה לאחרונה קבוצה המונה כ-‎50 איש, רובם נשים, שכל חבריה החליטו למכור איברים לפרנסתם. מדי פעם הם נפגשים לשיחות כמעין קבוצת תמיכה^‎4.

בישראל אין חוק האוסר סחר באיברים, אך הסחר וההשתלות נעשים בחשאיות ובאווירת עבירה, והמרוויחים העיקריים ממנו הם המתווכים, המאתרים את המוכרים והקונים הפוטנציאליים ושולחים אותם להשלים את העסקה בחו"ל. מחירה של כליה לאדם שזקוק להשתלה - כ-‎150,000 דולר. התשלום לתורם - כ-‎25,000 דולר בלבד. המתווכים מממנים למוכרי האיברים טיפול רפואי לו הם זקוקים, וכן את תקופת החלמתם^‎5. מכיוון שאין בישראל חוק האוסר סחר באיברים, העבירות המיוחסות לחשודים בסחר באיברים הן: זיוף מסמכים, סחיטה ואיומים.
סחר באיברים מתנהל באופן כדלהלן:

‎1)	מודעות מגייסות תורמים, בעיקר בעיתונות הרוסית.
‎2)	האנשים שנענים למודעות נשלחים לבדיקה רפואית ולבחירת האיברים המיועדים להשתלה.
‎3)	ה"תורמים" מוטסים לניתוח בטורקיה, שם מוצאים מהם האיברים.
‎4)	בתמורה לאיברים, ה"תורמים" מקבלים כ-‎25,000 דולר.
‎5)	האיברים מושתלים בחולים בטורקיה, בדרום-אפריקה, באירופה ובארה"ב‎6.

השתלת איברים בארץ ובעולם
השתלת איברים הינה טכנולוגיה רפואית חדישה שהתפתחה ב-‎50 השנים האחרונות, במטרה להחליף איברים שהגיעו לאי-ספיקה באיברים תקינים. ככל שהשתכללה יכולת ההשתלות (בעיקר בעשור האחרון), עלה הביקוש לאיברים ונוצר מחסור גובר והולך באיברים להשתלה^‎7.
בישראל מבוצעות השתלות איברים קרוב ל-‎50 שנה. השתלות כליה מבוצעות החל מאמצע שנות החמישים מן החי ומן המת, כאשר עיקר ההשתלות של כליה מן החי מבוצעות מתרומת כליה של קרוב משפחה מדרגה ראשונה.
הכליות הינן איברים חיוניים בגוף האדם, ותפקידן לשמור על מאזן חומצי-בסיסי, איזון אלקטרוליטי, שמירת נוזלי הגוף והפרשת חומרי פסולת שונים המצטברים בגוף. אי-ספיקת כליות מסכנת חיים ומחייבת טיפול בדיאליזה או השתלת כליה על מנת למנוע מוות תוך זמן קצר.
הטיפול בדיאליזה מחייב קשר קבוע של לפחות שלוש פעמים בשבוע עם בית החולים למשך מספר שעות בכל פעם, והגבלה בתזונה ובנסיעות. כן קיימות אצל מטופלי דיאליזה בעיות בפוריות. קיימת גם בעיה של מחסור במכשירי דיאליזה.
בתחילת עידן השתלות הכליה, נחשבה ההשתלה כאלטרנטיבה שניה לטיפול בדיאליזה. היום שווה תוחלת חיי מושתל כליה מתורם מת לזו של מטופל בדיאליזה, ותוחלת חיי מושתל מתורם חי עולה על זו של מטופל בדיאליזה. יתר על כן, בהשתלה מוצלחת חל שיפור משמעותי באיכות חיי המושתל לעומת איכות חייו של מטופל בדיאליזה, ותרומת כליה מן החי מביאה לשיפור משמעותי יותר באיכות חיי המושתל מתרומת כליה מן המת. השתלה מוצלחת זולה מטיפולי דיאליזה מבחינת תחשיבי עלות-תועלת (ראה הערה ‎7).

בארץ היצע התרומות מן המת קטן בהשוואה למקובל בעולם. רק ‎3.5 אחוזים מהאוכלוסייה בישראל, שהם כ-‎215,000 אזרחים, נושאים כרטיס תרומת איברים - "כרטיס אדי", המיידע בדבר נכונותו של אדם לתרום איברים לצורך השתלה לאחר מותו - לעומת ‎15-30 אחוז מהציבור במדינות המערב האחרות^‎8. בישראל אף קיים נוהג על פיו יש לקבל גם את הסכמת משפחתו של נושא כרטיס הנכונות לתרום איברים, ואין מסתפקים בהסכמת התורם, המתבטאת בעצם החזקת הכרטיס.
הממסד הרפואי מחפש דרכים להרחבת מעגל התורמים ושולל שוב ושוב, הן על ידי הצעות חקיקה (להלן) והן בפרסום ניירות עמדה, את נושא מכירת האיברים^‎9. ההסתדרות הרפואית תומכת בהרחבת ההיתר לקבלת תרומות מן החי לקרובים מדרגה שניה ושלישית ואף לקרובים נפשית, שהם לאו דווקא קרובים גנטית.
נושא מכירת האיברים הועלה פעמים רבות כאחד הפתרונות למחסור מול הצורך הגדול, אך נדחה.

מכירת איברים מן החי - ההיבט המשפטי בארץ ובעולם
הבעייתיות המשפטית בנושא תרומת איברים מן החי נוגעת לשאלת הסמכות המשפטית של רופאים ליטול איבר מאדם אחד ולהעבירו לאחר.
חוק האנטומיה והפתולוגיה (תשי"ג-‎1953) קובע כי מותר לרופא לנתח גוויה לשם קביעת סיבת המוות או כדי להשתמש בחלק ממנה לריפוי אדם אחר, כאשר שלושה רופאים מורשים מאשרים בחתימתם ביצוע פעולה זו (סעיף ‎6(א)), להוציא מקרים שבהם התנגד לכך האדם בחייו או אם משפחתו מביעה התנגדות לכך.
באשר לתרומה מן החי - אין חוק העוסק בכך. סעיף ‎34(יג) לחוק העונשין (תשל"ז-‎1977) נותן בעקיפין הגנה לרופא הקוצר איבר מן החי ומבצע השתלה: "לא ישא אדם באחריות פלילית למעשה שעשה אותו בהסכמה כדין, תוך כדי פעולה או טיפול רפואיים, שתכליתם טובתו או טובת הזולת". סעיף זה מדבר על אחריות פלילית, אך אין בו משום מתן הגנה על אחריות אזרחית. התמיכה המשפטית לביצוע התרמה והשתלה מן החי - על פי משרד הבריאות, רק כאשר התורם הוא קרוב משפחה מדרגה ראשונה של המקבל - מבוססת על פרשנות משפטית ותקנונים.
פסקי דין אשר בחנו היבטים שונים של סוגיית השתלת כליה מן החי, יצאו מנקודת ההנחה שבעיקרון מותרות השתלות מן החי. הדיונים נסבו על מתן הסכמה מדעת במקרים שהתורם קטין או פסול דין. בבג"צ ‎161/94, אליהו אטרי נגד מדינת ישראל, נדון עניינו של אדם מחוסר מגורים ופרנסה ושקוע בחובות, אשר ביקש למכור אחת מכליותיו. בעתירתו נגד משרד הבריאות ביקש להורות למשרד הבריאות להתקין תקנות שיאפשרו מכירת איברים. בתשובה לעתירה, אמר השופט אהרן ברק כי מן הראוי שנושא זה יוסדר בחקיקה ראשית ולא בתקנות.
בחוק הישראלי אין גם הוראות הדנות בשאלה אם חלקים מגוף אדם חי הם בגדר נכס, והאם ניתן לבצע בהם עסקאות כגון מכר וקניין, אם כי העמדה המשפטית הפורמלית-כביכול שוללת התייחסות לחלקים מגוף האדם כאל נכס הניתן למכירה. בהיעדר חוק, ניתן להתייחס לשאלת מכירת איברים על פי אמות מידה מוסריות ולבדוק אם אין בהסכם מכירה משום סתירה לתקנת הציבור (=העיקרון החוקי או המדיניות התחוקתית שלפיהם הסכמים או חוזים המנוגדים לטובת הציבור - כגון הסכם לביצוע פשע - יחשבו בלתי חוקיים ובלתי תקפים).
במדינות נאורות כמו ארה"ב, אנגליה, אוסטרליה ומדינות האיגוד האירופי קיימים חוקים בנושא השתלות איברים, ובהם איסור מכירת איברים להשתלה. החוק האמריקאי מדגיש כי איבר המושתל הוא בבחינת מתנה (עם זאת ללא ביטוח בריאות מקיף ביותר, יש לשלם בארה"ב עבור השתלה בין ‎250 אלף ל-‎800 אלף דולר, בהתאם לסוג האיבר המושתל).
החוק האוסטרלי מציין במפורש איסור מכירה, תוך ציון עונש של ‎5,000 דולר לעובר על החוק, והחוק האנגלי מדגיש כי מכירת איברים, קנייתם וספסור בהם הם בגדר עבירה.
לעומת זאת, איסור זה אינו מוזכר בחוק הבלגי, וגם לא במרבית חוקי מדינות דרום אמריקה.

גישת המשפט העברי: תרומת כליה מן החי, מכירתה והשתלתה
הדעה המקובלת כיום בין פוסקי ההלכה של הדורות האחרונים, מאז החלו השתלות הכליה, היא
שאדם אינו חייב לסכן את חייו כדי להציל את חברו: "חייך קודמים לשל חברך". מאידך גיסא, האיסור להסתכן לשם הצלת חברו הוא רק כאשר הספק נוטה אל הסכנה; כאשר הספק נוטה אל ההצלה - מותר.
חכמי ההלכה השתכנעו כי הסיכון בתרומת כליה הוא קטן, ולכן מותר לתרום. אומנם חבלת אדם בעצמו אסורה, אך המצוה של תרומת כליה גוברת על איסור החבלה בגופו, למרות שאין זו חובה. יחד עם זאת ציינו הפוסקים כי אין בעניינים אלה היתר כללי או איסור כללי, וצריך לדון כל מקרה לגופו. אך אין להתיר בשום אופן סיכון חייו של התורם, על פי הכלל ש"אין דוחין נפש מפני נפש". גם הפוסקים הרואים בתרומת כליה מצוה, טוענים כי לא ניתן לחייב אדם לבצע מצוה זו, או להענישו אם לא קיימה.
הרב שאול ישראלי ז"ל (‎1909סלוצק, רוסיה הלבנה - ‎1995 ירושלים), מגדולי פוסקי ההלכה בדורות האחרונים, ראה בתרומת כליה "מידת חסידות", "ואשרי חלקו מי שיוכל לעמוד בזה"^‎10;
לדעתו קיים חיוב מן התורה לעשות ככל האפשר לצורך הצלת אדם הנתון בסכנה, מטעם "לא תעמוד על דם רעך" (ויקרא י"ט, ט"ז).
באשר לבעלות האדם על גופו ונפשו, יש הטוענים כי חיי אנוש הם בבעלות הא-ל בלבד ורק פיקדון מידיו, ואין אדם בעלים על גופו. על פי הרב הראשי לישראל לשעבר, הרב ישראל מאיר לאו, התומך בתרומת איברים לשם הצלת חיים, לאדם בעלות על איבריו כמו על ממונו, שאם לא כן - אי אפשר למכור דבר שאינו שלו. לאדם קניין על גופו, אך אין לו בעלות על נפשו^‎11.

באשר לתמורה על התרומה - השאלה היא מדוע לא יוכל התורם לדרוש תמורה כספית עבור תרומתו? הרי גם הרופא המרפא חולה מקבל שכר מעבר למצוה שזוכה לה! הרופא, על-פי ההלכה, מחויב להציל נפשות, ובכל זאת מתירים לו לגבות שכר; ואילו תורם הכליה אינו מחויב לתרום, ולכן ברור שיש הצדקה לשלם לו. יתר על כן, בניגוד להשבת אבדה - מצוה המחייבת "התנדבות" ואין לדרוש עליה תשלום - תרומת כליה אינה מצוה מסוג זה, ולכן רשאי התורם לקבל שכר. נימוק נוסף המחייב תשלום עבור מכירת כליה הוא משום תיקון העולם. כ-‎1,000 איש מחכים להשתלות, ותמורה נאותה תעודד אנשים לתרום ולהציל חיי אחרים.
הרב שאול ישראלי שולל תשלום למתווך בעסקה ממין זה, שהרי זו טרחה שכל אחד מחויב בה, ולדעתו, בכך יימנע סחר באיברים^‎12.
באשר לגובה התשלום - היות והתורם מכניס עצמו לסכנה, יכול לבקש כל סכום שירצה, ואין לראות בכך סחטנות או דרישה בלתי מוסרית, מאחר שלתורם נגרם בזה סבל גופני ולעיתים גם נפשי. בהלכה נקבע למזיק את חברו חיוב תשלום מחמישה סוגים: נזק, צער, ריפוי, שבת ובושת. מתאים אם כן שגובה התשלום לתורם הכליה ייקבע על-פי קריטריונים אלה.
על-פי הרב ד"ר מרדכי הלפרין, אין מקור הלכתי, לא בתורה ולא בתקנות חכמים, לאיסור תרומת כליה תמורת שכר^‎13. לכן, כל עוד אין תקנה תקפה בנידון, לא ניתן על פי המשפט העברי לאסור תרומת כליה בשכר לשיפור איכות חיי המושתל ולהארכת חייו. עם זאת יכולים להיות מספר טעמים להגבלות על היתר מכירת איברים, שחלקן מבוססות על המשפט העברי וחלקן על המשפט הישראלי (חוק זכויות החולה, תקנות בריאות העם וחוק החוזים - גמירת דעת):

‎1)	תקנה למניעת ניצול בני מעמד עני בידי מעמד עשיר. נטען כי אמנם יכול להיות מקום לתקנת חכמים משום סייג לתורה המבוססת על העיקרון של מניעת ניצול גופם של בני מעמד עני בידי עשירים, אך תקנות כאלה הן מסמכותם של חכמי התלמוד בלבד. כיום אין בידינו לגזור גזרות חדשות, והסמכות היחידה היא "טובי העיר" - דהיינו הפוסקים של דור זה.
‎2)	חשש למקח טעות עקב ספק בקיום הסכמה מודעת לתוצאות הניתוח. נטען כי לפי תקנות בריאות העם של המשפט הישראלי, נדרשת חתימת החולה על הסכמה לניתוח. גם הרופא שמסר לחולה את ההסבר, חייב לאשר בחתימתו כי הסביר לחולה, וכי החולה חתם על ההסכמה בפניו לאחר שהכל הוסבר לו היטב, וכי הבין את כל ההסברים במלואם. לא

תמיד קורה הדבר כך במציאות, אבל בדרך כלל מדובר בניתוחים לטובת החולה. במקרה זה מדובר באדם בריא שמוציאים לו כליה, לכן אין ספק שצריך לקבל הסבר מפורט לגבי כל הסיכונים והסיכוים, על מנת שנתקרב ככל האפשר להסכמה מדעת ממש, ושלא יהיה בתרומה מקח טעות, בפרט אם מתירים תשלום שכר על פי הלכת המשפט העברי.

‎3)

היעדר גמירות דעת שהיא תנאי הכרחי לתקפות המכירה. עיון בסוגיית גמירת דעת מצביע על כך שחסר כאן תנאי הכרחי לתקפותה של מכירה כלשהיא, והיא גמירת הדעת. כאשר אדם מוכר כליה עקב מצוקה כספית, אפשר לראות בכך הסכמה מאונס ולא הסכמה ממש, ואין בכך גמירת דעת. ההתשלום עבור האיבר אינו יוצר גמירות דעת, אלא אם כן מקבל המוכר את מלוא שווי האיבר ואינו מפסיד מיד. אם נאמר שאין תמורה כספית המהווה תחליף מלא לכליה, הרי התורם הוא מפסיד מיידי, ומעמדו המשפטי דומה לזה הנותן מתנה בכפייה. חשש זה דורש הגבלת תרומת איברים, ובמקרה שלנו כליה, בשכר, באמצעות בקרה ואישור סלקטיבי של כל מקרה ומקרה.

חקיקה - הצעות החוק העומדות על הפרק
ח"כ זהבה גלאון הגישה הצעת חוק שעניינה איסור סחר באיברים^‎14. ההצעה - אשר הונחה על שולחן הכנסת ביום ‎7.7.2003 - אוסרת מכירת איברים, בטענה כי מי שמוכר איבר מגופו עושה זאת בנסיבות של מצוקה כלכלית קשה ולא מתוך בחירה חופשית, וכי הדבר נוגד את חירות הפרט. מאידך, הוגשה בכנסת הקודמת הצעת החוק של ח"כ עזמי בשארה וענת מאור (וקבוצת חברי-כנסת) לעידוד תרומת איברים^‎15. מטרת החוק הינה ליצור מסגרת ממלכתית וליזום פעולות המעודדות תרומת איברים לצורך השתלה. על פי הצעת החוק, כרטיס אדי מהווה אישור התורם לתרומה, ורופא או מוסד רפואי לא יזדקקו לאישור משפחת התורם הנפטר אם הוא חתום על כרטיס אדי. למחזיק כרטיס אדי ינתנו הטבות מיוחדות, כגון עדיפות בתור להשתלה והנחה של ‎25% בתשלום מס ביטוח בריאות למשך שלוש שנים. למשפחתו הקרובה של נפטר שאבריו נתרמו, תנתן עדיפות בתור להשתלה, וכן תנתן הנחה של עד ‎50% בתשלום מס ביטוח בריאות למשך שלוש שנים מיום התרומה. על הרופא שקבע את זמן מותו של אדם, להודיע על כך למתאם ההשתלות בבית החולים לצורך בדיקת אפשרות לתרומת אבריו (בכפוף להימצאות שמו ברשימת התורמים הארצית או בכפוף להסכמת משפחתו). מוצע כי יוקם מרכז לאומי להשתלות, אשר ירכז את נושא השתלות האיברים בישראל. חל איסור על תורם לדרוש או לקבל תמורה כלשהי עבור ההשתלה, ורופא או בית חולים לא יבצעו השתלה אלא לאחר שווידאו כי התורם נתן הסכמה בכתב לביצוע ההשתלה והצהיר כי הסכמתו הנה חופשית ומרצון וללא שום קבלת תמורה עבור ההשתלה. מוצע גם לקבוע חובה על רשות השידור, על הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו ועל בעלי זיכיון לשידורי כבלים, לשדר תשדירי שירות בדבר החשיבות שבתרומת איברים לאחר המוות להצלת חיים, ולעודד את הציבור לחתום על כרטיס תורם איברים (כרטיס אדי). הצעת חוק נוספת היא זו של משרד הבריאות (הצעת חוק השתלות איברים, התשס"ג - ‎2003), שהוגשה לאישור ועדת השרים לענייני חקיקה^‎16. ההצעה מאפשרת פיצוי כספי לתורם בגין הפסדים הנגרמים לו כתוצאה מן התרומה, וקובעת כי סחר באיברים ותיווך לסחר הם עבירה פלילית, הגוררת עונש מאסר. ההצעה מעודדת תרומת איברים באמצעות הבטחת פיצוי לתורם בגין אובדן ימי עבודה, חופשת מחלה וכיו"ב, וכיסוי כל ההוצאות האפשריות. הפיצוי ישולם על ידי המדינה באמצעות המרכז הלאומי להשתלות, שמעמדו יעוגן במסגרת החוק החדש, והוא מיועד לכל תורמי כליה, גם לתורמים לקרובי משפחה. הצעת החוק קובעת גם שורת צעדים מנהליים נגד מרכזים רפואיים שיעברו על הוראות החוק, וכן היא קובעת כי הזכאות לפיצוי מותנית בכך שהתורם הוא תושב ישראל. בכך נחסמת הדרך בפני מתווכים למיניהם, המבצעים מהלכים בין-לאומיים במטרה להכניס לגבולות הארץ איברים שלא כחוק.

---

ביביליוגרפיה
1. בסרגליק בילי. "למכור כליה כדי להאכיל את הילדים". ידיעות אחרונות, ‎20.8.03.
2. הלפרין מרדכי. "נטילת איברים להשתלה מתורם חי - היבטים הלכתיים". אסיא מ"ה-מ"ו, כרך י"ב, א-ב, טבת תשמ"ט.
3. זוארץ רותי. "מוכרים כליות", ידיעות אחרונות, ‎5.3.03.
4. זינגר רוני. "המשטרה חשפה רשת ישראלית שסחרה באיברים להשתלה", הארץ, ‎18.6.03.
5. טבנקין חוה. "סוגיות במכירת כליה מן החי להשתלה על פי המשפט העברי והחוק הישראלי", אסיא ס"ג-ס"ד (כרך ט"ז, ג-ד) כסלו תשנ"ט.
6. הרב ישראלי שאול. "תרומת איברים מאדם חי - סיכון התורם וקבלת תשלום". שו"ת, אסיא נ"ז-נ"ח, כרך ט"ו, א-ב, כסלו תשנ"ז.
7. נאה בוקי. "שוק האיברים", ידיעות אחרונות, ‎18.6.03.
8. שדמי חיים. "עלייה של ‎15% בהשתלות איברים ממתים", הארץ, ‎6.1.03.
9. הצעת חוק איסור סחר באיברים, התשס"ג-‎2003. http://www.knesset.gov.il/privatelaw/data/16/1098.rtf
10. הצעת חוק עידוד תרומת איברים, התש"ס-‎2000. http://www.knesset.gov.il/privatelaw/plaw_display.asp
11. הודעת מר רובי שטיינברג, דובר משרד הבריאות, מתאריך ‎8.6.2003. www.health.gov.il/news/news.asp?ID=113

---

^‎1 "מצוקת האיברים", הארץ, ‎20.6.03.
^‎2 שדמי חיים. "עלייה של ‎15% בהשתלות איברים ממתים", הארץ, ‎6.1.03.
^‎3 זוארץ רותי. "מוכרים כליות", ידיעות אחרונות, ‎5.3.03.
^‎4 בסרגליק בילי. "למכור כליה כדי להאכיל את הילדים". ידיעות אחרונות, ‎20.8.03.
^‎5 נאה בוקי. "שוק האיברים", ידיעות אחרונות, ‎18.6.03.
^‎6 זינגר רוני. "המשטרה חשפה רשת ישראלית שסחרה באיברים להשתלה", הארץ, ‎18.6.03.
^‎7 טבנקין חוה. "סוגיות במכירת כליה מן החי להשתלה על פי המשפט העברי והחוק הישראלי", אסיא ס"ג-ס"ד (כרך ט"ז, ג-ד) כסלו תשנ"ט
^‎8 אתר האינטרנט של משרד הבריאות - המרכז הלאומי להשתלות ואדי - ‎http://www.health.gov.il/transplant/about_adi.htm
^‎9 טבנקין חוה. "סוגיות במכירת כליה מן החי להשתלה על פי המשפט העברי והחוק הישראלי", אסיא ס"ג-ס"ד (כרך ט"ז, ג-ד) כסלו תשנ"ט
^‎10 הרב שאול ישראלי. "תרומת איברים מאדם חי - סיכון התורם וקבלת תשלום". שו"ת, אסיא נ"ז-נ"ח, כרך ט"ו, א-ב, כסלו תשנ"ז
^‎11 טבנקין חוה. "סוגיות במכירת כליה מן החי להשתלה על פי המשפט העברי והחוק הישראלי", אסיא ס"ג-ס"ד (כרך ט"ז, ג-ד) כסלו תשנ"ט
^‎12 הרב ישראלי שאול. "תרומת איברים מאדם חי - סיכון התורם וקבלת תשלום". שו"ת, אסיא נ"ז-נ"ח, כרך ט"ו, א-ב, כסלו תשנ"ז; דעתו של הרב ש"ז אויערבאך, אשר התיר גם למתווך ליטול שכרו, מובאת בהערת שוליים.
^‎13 הלפרין מרדכי. "נטילת איברים להשתלה מתורם חי - היבטים הלכתיים". אסיא מ"ה-מ"ו, כרך י"ב, א-ב, טבת תשמ"ט.
^‎14 הצעת חוק איסור סחר באיברים, התשס"ג-‎2003. http://www.knesset.gov.il/privatelaw/data/16/1098.rtf
^‎15 הצעת חוק עידוד תרומת איברים, התש"ס-‎2000. http://www.knesset.gov.il/privatelaw/plaw_display.asp
^‎16 הודעת מר רובי שטיינברג, דובר משרד הבריאות, מתאריך ‎8.6.2003. www.health.gov.il/news/news.asp?ID=113