בשנת תרס"ג ‎1903, לפני מאה שנים, נערכה בזכרון יעקב, ביוזמתו של מנחם אוסישקין, "הכנסיה הגדולה"- ובה נוסדה אגודת המורים, שהפכה עם קום המדינה ל"הסתדרות המורים בישראל". את מרכזה קבעה אגודת המורים בירושלים ,(הארגון הציוני הראשון שעשה זאת).

הסתדרות המורים, היא האיגוד המקצועי הוותיק ביותר בישראל ותולדותיה קשורות לתולדות החינוך העברי בארץ. הסתדרות המורים נוסדה בראש ובראשונה על מנת לטפח מערכת חינוך לאומית, אך היא נעה בין הרצון לשאת באחריות הכוללת לחינוך ולתרבות לבין הצורך לטפל בתחום הפרופסיונלי.

הסתדרות המורים מילאה תפקיד חשוב בתקופת טרום-המדינה כקובעת מדיניות חינוכית, בעיקר בשל העובדה שראשיה היו גם ראשי מערכת החינוך הלאומית, אך עברה מן המכוונות הלאומית למכוונות של איגוד מקצועי. תהליך זה התעצם עם הקמת המדינה והעברת תפקידי העיצוב של המדיניות החינוכית לידי משרד החינוך והתרבות.

בית הספר העברי בראשית המאה היה נתון בידי חברות פילנטרופיות, ועדי מושבות,פיק"א ועוד, אשר כל אחד מהם קבע קו חינוכי לעצמו-לעיתים ללא זיקה לצורכי הקהילה ולאתגרים חינוכיים לאומיים (בכללם-קביעת העברית כלשון הלימוד היחידה). בהעדר רשות חינוך מרכזית, ההתארגנות הראשונה של המורים, שנמשכה כארבע שנים, התרחשה בתרנ"ב, כשהוקמה "אסיפת המורים" לדיון ביעדי החינוך ובתכניו. באלול תרס"ג (אוגוסט ‎1903), התקיימה ביוזמת מנחם אוסישקין "הכנסייה הגדולה בזכרון יעקב" בה נוסדה "אגודת המורים", שמטרותיה היו:

א) להיטיב את מצב החינוך בארץ ישראל ולתת צביון לאומי עברי לכל בתי הספר בא"י.

ב) להחיות את השפה העברית ואת הרוח הישראלי בבתי הספר.

ג) להיטיב את מצב המורים בא"י.

בתרפ"ח שונה שמה ל"הסתדרות המורים בארץ ישראל". המוסד המנהל היה "מרכז המורים", ובראשו עמדו מבכירי המורים בארץ: דוד ילין, יוסף עזריהו, ד"ר יוסף לוריא, ד"ר בן-ציון מוסינזון, אברהם ארנון ועוד.

"אגודת המורים" נאבקה בשנותיה הראשונות להשלטת העברית כלשון ההוראה, והייתה מעורבת ב"מלחמת השפות" . היא הוציאה כתבי עת פדגוגיים, ספרי לימוד, ספרי ילדים ועזר; קיימה פעולות השתלמות למורים ובחינות למועמדים להוראה; נאבקה על תנאי עבודתו של המורה ושכרו . לאחר קום המדינה קיבל האיגוד המקצועי של המורים את שמו החדש- "הסתדרות המורים בישראל".

אחריות ויוזמה

המורים העברים בארץ ישראל של ראשית המאה היו חלוצים בתחומים רבים. בצד בניין הארץ קבלו על עצמם את האחריות להקמת מערכת חינוך שתהיה חדישה ומתקדמת בתכנים ובמבנה.לשם כך היה עליהם לדאוג לתכניות לימודים, להכשרת מורים ולגיוסם, לספרי לימוד ולשיעורי השלמה. הסתדרות המורים עמדה בקשר עם קהילות ישראל ושימשה כתובת לפניות מהארץ ומהגולה .כדי להשתית את העבודה על יסודות מקצועיים קבעה הסתדרות בשנת תרס"ח (‎1908) כי המבקשים לעסוק בהוראה יצטרכו לעמוד בבחינה. התכנים והבוחנים נקבעו על ידי המרכז.במקביל אורגנו קורסי קיץ שאפשרו למורים להרחיב ולהעמיק את ידיעותיהם. השעורים נקבעו למועד כינוסן של אספות המורים. כך, בתום ימי הדיונים יכלו הנאספים לשמוע הרצאות מפי טובי החוקרים וההוגים שחיו אז בארץ.

מטרות ומבנה

מטרותיה של הסתדרות המורים, הן:

א) ארגון כל עובדי החינוך בישראל בהסתדרות אחת.

ב) הגנה על זכויות החברים, הטבת תנאי עבודתם וקידום ענייניהם המקצועיים והכלליים.

ג) ביסוס מעמדו של המורה בחברה.

ד) העלאת רמת ההוראה והחינוך.

ה) טיפוח הנחלת הלשון והתרבות העברית בכל שדרות הציבור.

ו) קשירת קשרים עם מורים יהודיים בתפוצות ועם ארגוני מורים בעולם, והידוק הקשרים עם ציבור העובדים במדינה.

הסתדרות המורים מקיימת את מוסדותיה על בסיס בחירות מפלגתיות ומאגדת בתוכה ארגונים ארציים ומחלקות כגון: מחלקת גננות, ארגוני המורים בחינוך היסודי והעל-יסודי, מורי המכללות והסמינרים, המנהלים, המפקחים והמדריכים, מנהלי מחלקות החינוך, מורים לחינוך גופני, גמלאים, ותאים ארציים למורי חקלאות, מלאכה, יועצים, חינוך-מיוחד, ציור, כפרי-נוער ועוד.

פעולותיה מבוצעות במרכז בתל-אביב וב-‎27 סניפים מקומיים, בראש כל אחד מהם עומד ועד מקומי נבחר.

שביתת המורים הראשונה

הסתדרות המורים בראשיתה, מתוך שלקחה על עצמה אחריות לכל עניני החינוך, התקשתה להתמודד עם הנושא העומד במרכז פעולתו של כל איגוד מקצועי - שכר עובדי ההוראה.שביתת המורים הראשונה הוכרזה כבר בשנת תרע"ד (‎1914) אולם היא פרצה על רקע אידאולוגי - המאבק על בכורת השפה העברית ועל הנהגתה כשפת הוראה בכל בתי הספר בארץ, בכל המקצועות ובכל הרמות.עברו כעשר שנים עד שהכריזה הסתדרות המורים על שביתה בנושאי שכר. עד לאותה שביתה , שהחלה לאחר חופשת הפסח בשנת תרפ"ה, פיתחו המורים העבריים בארץ דגם ייחודי להתמודדות עם הגירעון המתמיד בתקציב הלאומי לחינוך.משאבי ההנהלה הציונית לא הצליחו להדביק את הצרכים הגדלים של היישוב ובמאבקים על הקדימויות מעולם לא גבר קולם של אנשי החינוך. וכך, כאשר הודיעה חברת יק"א - ‎Jewish Colonization Association , בשנת ‎1921, כי לא תוסיף לתמוך בבתי הספר שבבעלותה, התנדבו המורים להוסיף שתי שעות שבועיות למשרתם כדי להמשיך ולהפעיל את מוסדות החינוך.שנתיים לאחר מכן, ב- ‎1923 וב- ‎1924, עם הגידול במספר העולים ובמספר התלמידים, הסכימו המורים לקיצוץ של ממש במשכורותיהם, כדי לאפשר פתיחת כיתות גן וביתי ספר חדשים לכאלף ילדים. זאת בתקופה ששכר המורים היה נמוך מלכתחילה ושולם על פי רוב באיחור.להחלה על שינוי הקו ועל השבתת מוסדות החינוך קדם מהפך בהסתדרות המורים. בוועידה שהתקיימה בחנוכה תרפ"ה (‎1925) כבשו צעירי ירושלים את ההנהגה. א"מ ברכיהו ואביעזר ילין דרשו לקבוע מדיניות תקיפה מול ההנהלה הציונית והחלו בפעולות להעלאת מעמד המורה מבחינה מקצועית וכלכלית.

מגמות וכיוונים עכשווים

בשנים האחרונות נרתמה הסתדרות למאבק בהפרטה, בכרסום שחל בחוק חינוך חובה ובנסיונות לקעקע את ממלכתיות החינוך. המדיניות הפרופסיונלית של הסתדרות המורים מבוססת על אחדות ציבור המורים בכל דרגות החינוך, הפרשות שכר המבוססות על ותק, רמת השכלה, גמולי תפקוד וגמול השתלמות, הצמדת השכר לדרגות אקדמיות והתמקצעות ההוראה. פעולות לקידום ההתמקצעות נעשות באמצעות "עמותת המורים לקידום ההוראה והחינוך", השוקדת בין היתר על הרחבת נושאים מקצועיים,תומכת בפעולות מחקריות שנועדו לקידום המקצוע ויוזמת פעולות העשרה ותרבות.

הסתדרות המורים הקימה מוסדות שונים, שמטרתם לספק עזרה כלכלית לחבריה,כגון: בנק מסד, קרן לביטוח הדדי, קרן השתלמות "אשמורת"-חברה כלכלית לרווחת העובדים.

לאחרונה, הוקמה הקרן לקידום מקצועי - זרוע ביצועית חדשה של הסתדרות המורים. הקרן פועלת, בין היתר, למען חשיפתם של עובדי ההוראה למקורות הידע והמידע החדשים בתחומי התקשוב והמולטימדיה. חלק ניכר ממשאבי הקרן מופנה לפעילויות העשרה ופיתוח בקרב צוותי החינוך בבתי-הספר, במגמה לסייע בשיפור מערכות היחסים הבין-אישיים וביצירת תשתית נאותה לשיתוף פעולה מקצועי.

הפעילות המקצועית של הסתדרות המורים נמשכה ללא הפסק במשך כל השנים ולמרות כל המאבקים במשך תקופה זו, מקצוע ההוראה אינו מוערך במידה הרצויה על ידי הציבור והרשויות.

בשנת ‎1950 הצטרפה הסתדרות המורים להסתדרות הכללית. על פי הסכם ההצטרפות רשאית הסתדרות המורים לנהל באופן עצמאי את מאבקיה, כולל הזכות להשבית לימודים.

בשנת ‎1958 פרשו רוב מורי התיכון מהסתדרות המורים והקימו ארגון נפרד. פרישה זו הייתה תוצאה של התמרמרות ורגשי קיפוח של מורי בתי הספר התיכוניים שנמשכו תקופה ארוכה וטענתם הייתה שהסתדרות המורים דואגת למורי בתי הספר היסודיים אך אינה דואגת למורי התיכונים. הארגון העצמאי זכה להכרה, אולם לא השיג את מטרותיו, מאחר שמערכת השכר מוסיפה להיות אחידה.

הסתדרות המורים גדלה והתפתחה מאז ייסודה, ממאה חברים כשנוסדה ועד למעלה מ-‎110,000 אלף חברים כיום והיא ממשיכה במאבקיה על דמות המורה והמחנך.

נספח

הצעדים הראשונים של הסתדרות המורים - תרס"ג

בקיץ תרס"ג (‎1903), בעקבות אספת המורים בזכרון יעקב, הוקמה הסתדרות המורים.

לא הייתה זאת הפעם הראשונה שהמורים התכנסו כדי להחליף דעות ולקדם את ענייני החינוך.
אולם בפעם הזאת הוקדש מאמץ רב לארגן את כל העוסקים בהוראה הן בארץ ובגולה.לשם כך הקימו, כבר למחרת האספה, מוסדות קבע שינהלו את 'אגדת המורים', כפי שנקראה אז.

ה"קול הקורא נשלח לאחר אסיפת המורים , לכל ארצות הגולה ולכל המושבות והערים בארץ בהן לימדו בעברית על מנת לצרף חברים נוספים להסתדרות. ההיענות הייתה רבה ואגדת המורים הפכה לכתובת מרכזית בכל הנוגע לחינוך עברי וציוני.

פרופ' דוד ילין היה מיוזמי ועידת היסוד של הסתדרות המורים בתרס"ג. הוא נבחר לעמוד בראש הועידה ובשלוש השנים הראשונות כיהן כנשיא הסתדרות המורים.

פרופ' ילין, דור שלישי לבני הארץ, למד ולימד בבית הספר של כי"ח (חברת כל ישראל חברים) בירושלים ובבית ספר למל. היה מנהלו של בית המדרש למורים העברי הנקרא עתה על שמו ופרופ' באוניברסיטה העברית.

פרופ' ילין לקח חלק במאבקים הלאומיים של זמנו ושותף להקמת מוסדות רבים. בשנים תר"פ-תרפ"ט עמד בראש הועד הלאומי. במקביל עסק בחקר המקרא וחקר הלשון העברית ופרסם עשרות ספרים ומאמרים בנושאים אלו.