ערב העלייה הראשונה, מנה הישוב היהודי בארץ-ישראל, כ-‎26,000 נפש, רובם המכריע התרכז בערים הוותיקות. המערכת החברתית-כלכלית שהתבססה על תמיכה מחו"ל, הייתה המקור העיקרי לפרנסת הישוב היהודי. ישוב זה שמר על גחלת הנוכחות היהודית בארץ ישראל מאות בשנים.

לפי דוד בן-גוריון {במאמרו "ראשונים", שנתון הממשלה תשכ"ג): "המונחים השגורים עכשיו בפינו על עלייה ראשונה, שניה ושלישית - הם מוטעים ומטעים, קדמה להם עלייה תימנית, ספרדית ואשכנזית של "חסידים" ו"פרושים", שבנו את הישוב ה"ישן".

העלייה הראשונה (‎1882-1903) - "עליית האיכרים"

ייחודה של העליה הראשונה ב-‎1882, מכל העליות שקדמו לה , הוא בכך שעלייה זו סימנה כמטרה - חזרה לעבודת אדמה , ודרכה הקמת הבסיס למדינה יהודית בא"י.

העלייה הראשונה, באה בשני גלים עיקריים: הראשון, ב-‎1882, והשני, ב-‎1890-1891 , והיא שהניחה את היסודות לחקלאות חדישה ושינוי פני החברה היהודית בארץ.

הסיבות לעלייה הראשונה:

שינויים חברתיים וכלכליים במערב אירופה, אביב העמים, והתעוררות תנועות שחרור לאומיות, במחצית המאה ה-‎19 , הביאו גם את היהודים להכרה באפשרות פוטנציאלית לחזרה לא"י. לכך נוספה גם אנטישמיות גלוייה רשמית, חברתית ודתית שכללה חוקים וגזירות כלכליות נגד יהודים במזרח-אירופה,

{מקום משכנם של ‎90% מן היהודים באותה תקופה}.

פעילות רעיונית, שבמסגרתה לובן רעיון המדינה היהודית בארץ ישראל , שנעשה על-ידי מבשרי הציונות, ועיתוני התקופה, בעיקר ב"מגיד", שעורכו דוד גורדון הטיף להתיישבות בא"י, במהלך שני העשורים שקדמו לעלייה הראשונה.

בראשון במארס ‎1881, נרצח הצאר הרוסי אלכסנדר השני על-ידי ארגון טרור בשם "נרונדיה ווליה", שאחת מחברותיו היתה יהודיה, ובאמצע אפריל, החלו פרעות ביהודים, בחסות השלטון, כאשר הצבא והמשטרה עומדים מנגד. פרעות אלה נודעו בשם "סופות בנגב". בעקבות הפרעות, הבינו היהודים, שאין להם סיכוי לחיים בטוחים ברוסיה, והכירו בצורך למצוא מקלט חדש, מחוץ לגבולות רוסיה. ב-‎1882, אפשרו השלטונות ליהודים להגר, רובם היגרו לארה"ב, אחרים לאירופה, ומעטים, שהאמינו כי השיבה לארץ-ישראל, תפתור את בעייתם, הגיעו לארץ והתיישבו בה.

ברומניה , היו היהודים נתונים לרדיפות וגזירות כלכליות קשות, תקוותם לאזרחות ושוויון זכויות התבדתה, ארץ-ישראל הפכה עבורם יעד אפשרי להתיישבות יהודית, בעיקר לאחר בואו של אלעזר רוקח מא"י, ומסע ההסברה שערך בבוקרשט, ובערים נוספות ,למען התיישבות בא"י.

‎2. האישור שניתן, על-ידי ממשלת רוסיה, ב-‎1890, ל"ועד האודסאי של חובבי ציון" - חברה שקמה כדי ליישב את א"י, הגביר את הנכונות לעלייה. מעתה יכולים היו "חובבי ציון" לפעול למען העלייה, באופן חופשי, וכן לאסוף תרומות לטובת המושבות.

‎3.עליית יהודים מתימן - נבעה ממצבם הקשה, עריצות השלטון, וכן, אמונתם ותקוותם המשיחית, כי שנת ‎1882, תרמ"ב -"בתמר", היא שנת בואו של המשיח.

מאפייני העלייה הראשונה:

ביל"ו {בית -יעקב לכו ונלכה}

בין מתיישבי העלייה הראשונה, נמנו גם ‎30 איש מקבוצת ביל"ו, צעירים, משכילים, חסרי אמצעים כלכליים , שהגיעו לארץ, ביולי ‎1882. קבוצה זו, התארגנה ברוסיה ,למען תחייה יהודית בארץ-ישראל. חברי הקבוצה עלו בתקווה להקים בא"י מושבה שיתופית מודרנית, לבצע מהפיכה כלכלית- חברתית באורח חייהם, ולקבוע את הקיום הלאומי בא"י. הם היו בעלי שאיפה לבנות בארץ חברה חופשית, המבוססת על עבודת כפיים, בעיקר חקלאות, שתקשור אותם לאדמה.

הבילוי"יים ביקשו, ליישם את האידיאולוגיה שלהם, במימון בעלי הון יהודים, אך לא הצליחו בכך. כאשר לא השיגו אישור לעלייה, עלו חמישה-עשר מהם באורח לא חוקי, למקווה ישראל, ואח"כ, הקימו, לאחר מאבקים קשים, את המושבה גדרה.

העלייה ממזרח- אירופה

ראשית התקומה הציונית, הייתה ברומניה, בתחילת ‎1882, עת התכנס קונגרס "אגודות ישוב א"י - על-ידי עבודת-אדמה. בקונגרס זה, {קונגרס פוקשאן}, נבחר ועד מרכזי לישוב א"י וסוריה. באותה עת, מרבית יהודי רומניה היו חברים באגודות ישוב א"י ו"בחיבת-ציון". התנועה מנתה בשיאה כ-‎50 אלף חברי אגודות.

הוועד הרומני היה ארגון ההגירה הראשון ,שכיוון מהגרים יהודיים לארץ ישראל, והפך את הדחף להגירה ,לתנועת עלייה מסודרת. בועידת פוקשאן, שנערכה ב-‎30 בדצמבר ‎1881 , השתתפו ‎51 צירים -נציגי ‎32 אגודות.

בשנים ‎1882-1883 , שיגר הועד כשש מאות עולים להתיישבות חקלאית בא"י.

ההעפלה המאורגנת הראשונה - ב-‎25.8.1882 , הפליגה האנייה "טטיס", מנמל גאלאץ לא"י ,שעל סיפונה ‎228 נפש, ‎50 משפחות שיעדן היה הקמת מושבות , ברבות הימים הפכו המושבות, שהקימו עולים אלה, למושבות : זיכרון- יעקב וראש- פינה. בשלוש הפלגות נוספות , ששיגר הועד המרכזי, עלו ‎120 משפחות נוספות. עולים אלה {‎600 נפש}, היוו ‎60% ממתיישבי המושבות הראשונות.

בראשית ההתארגנות, התייחס השלטון התורכי באהדה להתיישבות יהודי רומניה בא"י, אך לאחר מכן, שינה את יחסו, ובנובמבר ‎1882, סגר את שערי הארץ לעליית יהודים. באביב ‎1883, נקלע הועד המרכזי לקשיים כספיים, ובספטמבר הפסיק את פעילותו, והעביר את הטיפול במושבה ,זכרון-יעקב, לידי הברון רוטשילד.

קבוצות ובודדים עלו מרוסיה {כולל מפולין, שהיתה נתונה לשלטון רוסי}, והקימו את יתר שש המושבות.

"העלייה הראשונה" של יהודי תימן

מיעוט מזערי עלה גם ממדינות האיסלם. מתימן עלו כמאתיים נפש. מניעי עליית היהודים מתימן היו, בעיקר, זיקה שורשית עמוקה לא"י, שניזונה מתחושות משיחיות חזקות. רוב העולים פנו לירושלים, אך המציאות העגומה טפחה על פניהם: קשיי פרנסה, מצוקת דיור ויחס מתנכר מצד מנהיגות "הישוב הישן", שקיפחה אותם בכספי "החלוקה".

משפחות מעטות עלו בתקופת העלייה הראשונה, גם מעירק, מארצות המגרב, מתורכיה ומבולגריה.

הקשיים של קבוצות העולים:

מפת ההתיישבות:

בין השנים, ‎1882-1884 , קמו בארץ תשע נקודות ישוב. המושבות: ראשון לציון, ראש פינה, זכרון יעקב, נס ציונה, יסוד המעלה,מזכרת בתיה , ופרדס סומיל.

בתקופת העליה הראשונה קמו שלושה סוגי מושבות : מושבות פרטיות, שהוקמו בהונם העצמי של המתיישבים, מושבות הברון רוטשילד, ומושבות "חיבת ציון". נס ציונה היתה מושבה פרטית ולא השתייכה לשום גוף. גדרה היתה מושבה שהוקמה על-ידי ביל"ו, בכספי חיבת ציון, עקרון {מזכרת בתיה} הוקמה ביוזמת הברון רוטשילד, שנענה לפניית הרב מוהליבר. פתח-תקווה, נבנתה מחדש בכוחות משותפים של "הישוב הישן" ובני העלייה הראשונה.

בשנות ה-‎90 של המאה ה-‎19, החל משבר קרקעות עמוק, הגל הגדול של העולים שהגיע ממזרח אירופה הביא לתופעות שליליות, בתחום רכישת הקרקעות. המשבר חלף, כאשר "חובבי ציון", הגיעו למסקנה כי הקמת מושבות חדשות ,צריכה להיעשות, בדרך של יוזמה פרטית, כלומר אנשי הון ירכשו אדמות, יקימו עליהן משק חקלאי, ויעסיקו בהם שכירים. המושבות רחובות וחדרה קמו בדרך זו.

בעשור השני לעלייה הראשונה, קמו המושבות: משמר הירדן, מוצא, הר-טוב, מחניים ומטולה, המושבה הצפונית ביותר.

בראשית העשור השלישי, בין השנים ‎1900-1903 , קמו על ידי יק"א {אגודה להתיישבות יהודית}, המושבות: עתלית, גבעת עדה, סג'רה, כפר תבור, יבניאל וכפר-סבא.

הברון אדמונד דה-רוטשילד

פריסת חסותו הכלכלית של הברון, אדמונד דה-רוטשילד, על המושבות הראשונות, משנת ‎1883 ואילך, מנעה את התמוטטותן ואיפשרה את המשך קיומן ופיתוחן. על כך, זכה הברון, לכינוי "אבי הישוב". הברון רוטשילד קנה אדמות נוספות, והקים בהן מושבות חדשות וחוות רבות. רוטשילד כונה גם "הנדיב הידוע", משום שלא רצה ששמו יוודע, על-מנת שלא תתעוררנה תגובות אנטישמיות כלפיו וכלפי היהודים בכלל. כמו-כן, לא רצה להרגיז את התורכים, פן יפגעו עסקיו הפרטיים. זאת בניגוד לברון הירש {ויק"א לאחר מותו}, שהפנה את מירב כספו להתיישבות יהודית בארגנטינה {‎45 מושבות}, וארצות הברית.

שיטת התמיכה במושבות - שיטת "האפוטרופסות":

הגל השני של העלייה הראשנה ‎1890-1891 "העלייה המבוהלת":

באביב ‎1890 , החלו להגיע מרוסיה גלי עלייה חדשים, עלייה זו מכונה "העלייה המבוהלת". הסיבה העיקרית לעלייה היתה ההחמרה במצבם של יהודי רוסיה. כלכלית - הורע מצבם כתוצאה משפל בענפים היהודיים המסורתיים, תהליך דחיקת היהודים מהכפר נמשך, וצצו גזירות אנטי-יהודיות חדשות, אשר הגיעו לשיא, בגירוש יהודי מוסקבה. ביולי ‎1891, נאסרה שוב עליית יהודים לארץ וב-‎1892, גזרה הממשלה על אי-מכירת קרקעות ליהודים. למרות המשבר, הוקמו בגל השני המושבות : רחובות

{‎1890}, משמר הירדן {‎1890), עין- זיתים {‎1891), שפייה {‎1891), חדרה, מוצא {‎1894}, הר-טוב {‎1895}, באר טוביה {‎1896), מטולה{‎1896), מחניים (‎1899).

חינוך ותרבות במושבות:

החינוך והתרבות ב"ישוב הישן", התרכזו סביב ה"חדר", הישיבה ובתי הכנסת של כל עדה. לימודי הדת היוו את עיקר נושאי הלימוד. בתקופת העלייה הראשונה, החל מהפך של ממש, בתחום החינוך והתרבות , בעקבות המגמות הלאומיות של אנשי הישוב החדש, הן התבטאו בשלושה מישורים: א. תחייתה של השפה העברית, הודות לפועלו של אליעזר בין יהודה. ב. הקמת בתי ספר עבריים במושבות, שם שלטה כבר השפה העברית, שדחקה בהדרגה את השפה הצרפתית,{ אותה השליטו פקידי הברון}. ג. "לימודי-חול", שהפכו לחלק בלתי-נפרד של תוכנית הלימודים.

סיכום:

במרוצת שנות העלייה הראשונה, הוקמו בארץ שלושים וחמישה ישובים חקלאיים יהודיים, מחוות בחורן ומטולה ועד באר-טוביה. מספר תושביהן, הוערך, בכחמשת אלפים נפש, ושטח אדמתם ביותר מרבע מליון דונם.

מפעל ההתיישבות היהודית בתקופת העלייה הראשונה מורה על שינוי מהפכני. האדמות שנקנו באותה תקופה, היו פרושות על פני איזורי הארץ השונים. שטחים אלה, היו מיושבים קודם בדלילות, ורובם לא היו מעובדים כלל. אף בנופם חלו שינויים מפליגים: שטחים גדולים, הוכשרו לעיבוד חקלאי, דרכים רבות נסללו בהם ואליהם, הוסדרה אספקת המים, והונחה התשתית שאפשרה פעילות ישובית מודרנית. רוב שטח המושבות בסיומה של תקופת העלייה הראשונה היה מעובד, וחלקו הגדול היה זרוע תבואות-פלחה. על כארבעים אלף דונם היו נטועים מטעים שהיו מעובדים בשיטות חדשות ובכלי-עבודה מודרניים. במושבות החדשות, שהוקמו על אדמות אלה, נבנו ישובים בנוסח אירופי, ובהם מאות בתי-מגורים, ועשרות מבני-ציבור גדולים. במושבות בלטו גם מפעלים תעשייתיים, וביניהם היקב של ראשון-לציון, שהיה אחד היקבים הגדולים והמשוכללים בעולם. במושבות, התנהלה פעילות חברתית ותרבותית, מגוונת, שימת-לב גדלה והולכת הוקדשה לבתי-הספר ולהפצת השפה העברית. לקראת סוף התקופה, החלו תושבי המושבות להתארגן, בגופים ארגוניים המשותפים לכל הישוב החקלאי החדש.

במקביל לצדדים החיוביים , יש לציין, גם את הצדדים השליליים: הבעיות הקשות שליוו את המתיישבים, בעיות, שנבעו מן המשטר הפקידותי המיוחד, של הברון רוטשילד ומן התלות בכספו, והביעו את חותמם על ההתיישבות הצעירה במשך קרוב לשמונה-עשה שנים. רבים מבני הדור השני במושבות, עזבו את הארץ, והיתה נטייה להעדיף את העבודה הערבית, הזולה יותר, על העברית.

המשמעות האידיאולוגית של מפעל אנשי העלייה הראשונה, עלתה בהרבה על הישגיו.

אולם הישגו הממשי, העיקרי, היה בהקמת המושבות הראשונות ובהנחת היסודות לכל המפעל ההתיישבותי הציוני. הפעילות בא"י, בשנים שלאחר העלייה הראשונה נסמכה, בעיקר, על המושבות שקמו באותה תקופה.

העלייה הראשונה, שזכתה לכינויה זה, לאחר תקופתה, פתחה תקופה חדשה בתולדותיה של תנועת-השחרור הלאומית היהודית.

בעלייה זו נכללו, לראשונה, חברים ,בעלי דימוי עצמי של חלוצים העוברים לפני המחנה היהודי, שעתיד להגיע לא"י אחריהם, ועלייתו לארץ, תהווה פתרון לעם היהודי כולו. היא גם נתנה ביטוי לאחת מן השאיפות הבסיסיות של התנועה הלאומית היהודית - הפיכתו של העם היהודי לעם עובד-אדמה. בנרטיב הציוני נעשה עיוות על-ידי מזעור ומחיקה, של ראשית התקומה הציונית והעלייה הראשונה, ששורשיה ורקעה, שונים מאלה של מנהיגי התנועה, בתחילת המאה העשרים.

שנת הקמה	המושבה
‎1878	פתח תקוה (יושבה מחדש ב-1882)
‎1882	ראשון לציון
‎1882	ראש פינה
‎1882	זכרון יעקב
‎1882	פרדס סומיל
‎1883	נס ציונה
‎1883	יסוד המעלה
‎1883	מזכרת בתיה
‎1884	גדרה
‎1887	טנטורה
‎1889	בת שלמה
‎1890	חדרה
‎1890	משמר הירדן
‎1890	רחובות
‎1891	עין זיתים
‎1892	שפיה
‎1894	מוצא
‎1894	חוות החורן
‎1895	הר טוב
‎1896	באר טוביה
‎1896	גן שמואל
‎1896	מטולה
‎1898	בני יהודה
‎1898	מחנים
‎1901	אילניה
‎1901	כפר תבור
‎1901	יבניאל
‎1901	מנחמיה
‎1903	גבעת עדה
‎1903	בית גן
‎1903	כפר סבא
‎1903	עתלית

---

ביבליוגרפיה

‎1. האנציקלופדיה העברית, כרך ‎6, ערך ארץ ישראל, תשנ"ג, תל-אביב.

‎2. רן אהרונסון, "שלבים בהקמת מושבות העלייה הראשונה ובהתפתחותן",מתוך בין ציון לציונות, ליקט וערך: דר' יוסי גולדשטיין, האוניברסיטה הפתוחה,‎1994

‎3. מרגלית שילה, "עליית המונים או עליית נבחרים? היחס לעלייה בימי העלייה הראשונה והעלייה השנייה", מתוך קיבוץ גלויות - עלייה לארץ ישראל - מיתוס ומציאות, עורכת דבורה הכהן, מרכז זלמן שזר לתולדות היהדות, ירושלים.

‎4. בן הלפרן ויהודה ריינהרץ, הציונות -יצירתה של חברה חדשה, ירושלים: מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, ‎2000 .