כרוניקת ההתאבדויות שנקשרו למצב הכלכלי מתחילת השנה.

מן העתונות:

‎30.1.2003 - ד"ר עקיבא לבדנסקי, מגדל פרחים ממושב יפית בבקעת הירדן, התאבד ביריה בחממת הורדים שלו לאחר שצבר חובות כבדים.

‎26.2.2003 - משה קמחי, מגדל פרחים ממושב תלמי - יוסף בנגב המערבי, ירה בעצמו לאחר שנקלע לחובות כספיים.

‎22.3.2003 - מירה ושמעון קנר מכרמיאל נמצאו ירויים במיטתם. הבעל ירה באשתו והתאבד, ככל הנראה בשל הסתבכות כספית .

‎8.4.2003 - בן ‎14 התאבד בתליה, לפי מכתב שהשאיר התאבדותו נועדה להקל כלכלית על אמו.

‎18.4.2003 - עזרא וכרמלה כדורי, מגדלי פרחים ממושב שדי תרומות בעמק בית שאן התאבדו ביריה.

‎23.4.2003 - מנשה חבקוק בן ‎36 אלוף המכביה וישראל בג'ודו. התאבד בתליה. אשתו: "מה ששבר אותו בסוף זה המקרר הריק בחג".

‎13.5.2003 - נעמי גרינברג מחולון נרצחה על ידי בעלה חיים זאב שהתאבד לאחר הרצח. המשטרה סבורה כי הוכתה למוות במהלך ויכוח על חובות כספיים שצבר בעלה.

‎14.5.2003 - אבי מרחום, בעל מכולת מנס ציונה, התאבד בתליה. לפי המכתב שהשאיר התאבד בשל חובות לשוק האפור.

‎19.5.2003 - רפי כהן, בן ‎45 בעל חברה להתקנת אביזרי רכב מבאר שבע, התאבד בתלייה. התקשה לעמוד בתשלום חובות.

‎19.5.2003 - רחל ארטמן, מורה מכפר סבא, פוטרה מעבודתה. קפצה אל מותה באתר בנייה בתל אביב.

‎20.5.2003 - זאב ניר מבנימינה. התאבד בתלייה. במכתב שהשאיר סיפר כי נקלע למצוקה כלכלית קשה.

‎21.5.2003 - תושב רחובות, קבלן פיתוח ובעל עסק גדול, התאבד ביריה מאקדחו. היה חולה במחלה קשה. צבר חובות גדולים.

‎22.5.2003 - גבר בן ‎31 מבנימינה נמצא ירוי בראשו. במכתב שהשאיר אמר "לא עמדתי בקרב ההשרדות היומיומי. בכיסו נמצאו צ'קים שחזרו.

פרופיל המתאבדים בשל מצוקה כלכלית

במשרד הרווחה אומרים, כי פרופיל המתאבדים על רקע כלכלי, אינו דומה לקהל היעד הרגיל, של לשכות הרווחה. מדובר בעיקר באנשי עסקים, ממעמד הביניים, שירדו מנכסיהם, ולא בצרכני רווחה.

"מעמד הביניים הוא המעמד הכלכלי המרכזי בחברה, כשאדם ממעמד זה רואה שהכל קורס מולו - העסק שלו, והמשפחה שלו - הוא מגיע למצב של שבירת כלים", אומר עו"ד יובל אלבשן, ראש החטיבה לזכויות האדם במכללה למשפטים ברמת גן.

מחקר, שנערך לפני כמה חודשים, בחטיבה שבראשה עומד אלבשן, חזה במדויק את גל מעשי ההתאבדות האחרון. מחברי המחקר, ערכו השוואה בין התוכנית הכלכלית בשנות ה - ‎20 וה - ‎30 בארצות הברית, לבין התוכנית הכלכלית האחרונה של משרד האוצר וגילו דמיון מדהים בין שתי התוכניות בפגיעה בחלשים ובמעמד הביניים לצד מתן תמריצים לעשירים בהנחה שהם יובילו את הכלכלה. התמוטטות הבורסה האמריקנית בשנות ה - ‎30, בעקבות התוכנית הכלכלית, שבעקבותיה איבדו רבים את פרנסתם, הובילה לגל ההתאבדויות. מחברי המחקר העריכו שאם המצב הכלכלי הקשה בישראל ימשך, עלול להתרחש בישראל גל דומה.

פסיכולוגים אומרים ש"אחת התחושות המלוות את כל מקרי ההתאבדות כמעט היא של חוסר מוצא ושל בדידות איומה, אנשים מרגישים שאין להם למי לפנות ושכל השערים נסגרו בפניהם".

ד"ר יורם יובל פסיכיאטר ופסיכואנליטקאי: בשנת ‎2002 חלה עליה של כ - ‎60% במספר מקרי ההתאבדות. מדובר בעליה חסרת תקדים. הקשר נמצא בחוויה הפנימית שחווה אדם שפוטר, שהתמוטט לו העסק בזמן קצר, שקיצצו לו במשכורת או בהכנסות. כל אלה יוצרים תחושה סוביקטיבית של חוסר שליטה בגורל. אדם שפוטר, או נקלע למצוקה כלכלית, מרגיש שילוב של חוסר אונים ובושה גדולה ולכן מעדיף לא לפנות לעזרה. חוסר הישע הזה, פוגע בדחף החיוני ויוצר את הצורך להפגין שליטה כלשהי בחיים. התאבדות, בשלב זה, באופן פרדוקסלי, דווקא היא זו שתיתן תחושה של שליטה. התאבדות בגלל מצוקה כלכלית היא תוצאה של מצב נפשי רגיש מאוד שיש לקחת ברצינות יתרה ולהתמודד איתו באופן מקצועי.

האם המצוקה הכלכלית היא הסיבה היחידה לגל ההתאבדויות?

לדעת מומחים, כמעט אין התאבדות שהיא תוצאה של סיבה אחת. המניעים להתאבדות מצטברים, כמו כוס תרעלה, המתמלאת לאט, לאט, עד שברגע מסוים היא גולשת על גדותיה.

המציאות הכלכלית הקשה עלולה למלא את הכוס באורח עקיף: מצב כלכלי קשה גורם לאבטלה, אדם הנמצא בבית, מאבד את תחושת הערך העצמי שלו, הופך לעצבני, רב עם בני משפחתו, משפחתו חדלה להעריך אותו והלחץ של הבנקים, ונושים אחרים ולעיתים (כמו במספר מקרים) גם השוק האפור, הופכים לטריגר למעשה ההתאבדות.

פרופ' עוזי ברק, מאוניברסיטת חיפה, אינו חושב שהתאבדות נובעת ממצב כלכלי קשה בלבד "המצוקה הכלכלית היא הגפרור המצית את ענן הגז הדליק, שנמצא כבר בפנים, חומר הבעירה קשור לדברים עמוקים יותר באישיותו וברקע של האדם. הנסיבות הספציפיות - המצוקה הכלכלית הנוכחית - הן הקש ששובר את גב הגמל, הן הדחיפה האחרונה לאדם, שניצב כבר על פי תהום."

פרופ' ורד סלונים - נבו, ראש המחלקה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן-גוריון חושבת, שמצב כלכלי קשה עלול להיות הסיבה היחידה או מרכזית להתאבדות: "זה קורה כאשר ההסתבכות נעשית בשקט, בצנעה. אדם גאה, שנהג לפרנס בכבוד את משפחתו, אינו משתף את אשתו את ילדיו ואת חבריו במצבו הקשה, הוא מתבייש. הוא מנסה לפתור את זה בעצמו, לבדו. הוא לוקח עוד הלוואה, מסתבך בחובות בלי לגלות לאיש. הוא סובל ושוקע לבדו בתוך בועה של יאוש ובתחושה של אין מוצא.

"הבעיה העיקרית היא הסודיות, ההסתרה שנובעת מבושה ומתחושת השפלה, כשלון ואחריות למצב. "אני אשם. אני הסתבכתי. איך גרמתי לסבל הזה לכל המשפחה". הסודיות הזאת היא גם הסיבה להלם שבו שרויות המשפחות אחרי ההתאבדות.

ולעומת זאת:

פרופ' ישראל אור-בך מאוניברסיטת בר-אילן, פסיכולוג קליני הנחשב למומחה בנושא ההתאבדויות אומר: "המהומה שנוצרה, בשבועות האחרונים, סביב נושא ההתאבדויות, היא גדולה ממה שהמצב האוביקטיבי מצדיק. התקשורת בהחלט מלבה את זה".

התאבדות היא תהליך מורכב שאינו נובע ממצב כלכלי או מכל מצב חיצוני אחר. כל אותם מקרים שמייחסים למצב הכלכלי לא נגרמו על ידו. ישנם אנשים, רוב רובם של האנשים, שמצליחים להתמודד עם חובות. כשאדם מצוי במצוקה נפשית, כל דבר יכול להוסיף לה, או להיות טריגר להתאבדות, אבל אי אפשר לומר שהמצב הכלכלי הרג אותו. כסף, הוא גם מעמד וכבוד וערך עצמי וכוח - כל אלה נפגעים כאשר אדם מאבד את כספו. הוא לא מתאבד בגלל שהוא חייב כסף. ישנם פושטי - רגל, שישנים טוב מאוד בלילה.

האם חל גידול במספר המתאבדים בחודשים האחרונים?

ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה אין נתונים מאז ‎1997, ולמשרד הבריאות ישנם נתונים רק עד סוף ‎2001. לפי מומחים, בתחום בריאות הנפש, לא ניתן לקבוע בוודאות, שמספר המתאבדים מתחילת השנה, בשל מצוקה כלכלית ,חורג מהמספר הקבוע של מתאבדים על רקע מצוקה כלכלית בכל שנה.

פרופ' אור-בך, מאוניברסיטת בר-אילן, סבור שאי אפשר לדעת אם חל גידול במספר ההתאבדויות משום שלשם כך נדרשת פרספקטיבה של זמן ובחינה של גורמים רבים כמו המלחמה, הטרור והמיתון.

מרבית המומחים תמימי דעים, שסיקור סנסציוני של התאבדויות בתקשורת, תורם לריבוי המקרים ומחקרים רבים תומכים בכך. פרופ' עוזי ברק, מבית הספר לפסיכולוגיה וחינוך באוניברסיטת חיפה, מספר על סדרה של מקרי התאבדות על מסילות הברזל בוינה לפני כ-‎20 שנה. "ברגע שהסיקור התקשורתי נפסק, פסקו ההתאבדויות, התקשורת גורמת לשרשרת".

מומחים אומרים שכל דיווח תקשורתי נרחב של התאבדות מגדיל באחוז עד ‎7% את מספר המתאבדים בעקבותיו.

סיקור בולט בתקשורת, כמוהו, כהענקת לגיטימציה להתאבדות ואף האדרת המעשה.

פרופ' ברק אומר: "זה נותן חיזוק נורמטיבי למי שנמצא במצוקה קשה ואפילו עלול לספק לו פתרונות טכניים איך לבצע את המעשה. למי שהכאב והיאוש שלהם מתעצמים למימדים בלתי נסבלים, ידיעה על התאבדות, מציבה פתרון בהעדר כל פתרון אחר. סיקור שכזה יוצר "נבואה המגשימה את עצמה".

נסיונות לפתרון

שר הרווחה, זבולון אורלב, קיים השבוע, דיון מיוחד, על גל ההתאבדויות שאירעו באחרונה - מסיבות כלכליות. בתום הדיון הוחלט, כי משרד הרווחה, ימליץ להקים מרכזים לייעוץ נפשי וכלכלי, לאנשים שנקלעו למצוקה. במשרד הרווחה הוכנה תוכנית נסיונית שמטרתה לספק תמיכה קהילתית באמצעות מרכזי סיוע לאנשים שנקלעו למשברים כלכליים.

בדיון הועלתה הצעה שכל הודעה על פיטורים תימסר למפוטר על ידי מנהלו ולא על ידי שליח (כמו שנעשה למורים המפוטרים) ותנוסח ברגישות. שר הרווחה המליץ עוד שהחברות ישמרו על קשר עם המפוטרים, לאחר שעזבו את עבודתם.

סיכום

אין עוררין שיש מיתון עמוק, ולאזרח הפשוט הנקלע לקשיים כלכליים, יש תחושה שאין אור בקצה המנהרה. "איש במצוקתו יחיה". גם אם התוכנית הכלכלית החדשה תצליח, הרי התוצאות לא תהיינה מיידיות ובינתיים התוצאות פוגעות עוד יותר. אותם אנשים שהתאבדו היו בודדים במצוקתם אם מחמת הבושה ,או חלק מגורמים אחרים כאשר המצוקה הכלכלית היא רק זרז.

מקרי ההתאבדות האחרונים צריכים לפקוח את עיניה של הממשלה, ואת עיניה של החברה והקהילה.

יש לעודד אנשים לפנות לעזרה. מדובר, לפי הכרוניקה, באנשים שעצם הפניה לעזרה גורמת להם לאיבוד כבודם העצמי, לכן צריך למצוא פתרונות רגישים.

משרד הרווחה הודיע שהוא מקים צוות מנכ"לים בינמשרדי לטיפול בתופעת ההתאבדויות על רקע מצוקה כלכלית.

בראש הצוות יעמוד מנכ"ל משרדו, וישתתפו בו מנכ"לי משרדי הבריאות, החינוך, השיכון , הפנים התעשייה והאוצר.

האם הם ימצאו פתרונות? האם זו תופעה? האם העיתונות הופכת את ההתאבדות לתופעה ועושה לה גלוריפיקציה?

התשובה, לא ברורה, יש לכך מומחים, וגם הם חלוקים בדעותיהם, מכל מקום זו תופעה שיכולה להיבחן רק לאורך זמן, ובינתיים, יש לסייע בכל דרך אפשרית לאנשים שנקלעו למצב כלכלי קשה ולעודד אותם לפנות לעזרה, כולל הרחבת סל הבריאות שיתן כלים לטיפול באנשים במצוקה

ביבליוגרפיה - קטעי עיתונות.