הקדמה

בבולגריה, של לפני מלחמת העולם השניה ישבו כ-‎50,000 יהודים, רובם בעיר סופיה.

היהודים נהנו משוויון זכויות מלא פוליטי ואזרחי.

בראשית שנות ה-‎40 , התקרבה בולגריה לגרמניה ולמדינות "הציר", ההתקרבות לגרמניה השפיעה על היחס ליהודים ובאוקטובר, ‎1940 , אישר הממשל הבולגרי את "הצעת החוק להגנת האומה", בדבר הגבלת זכויות היהודים, חוק שאושר בפרלמנט ב-‎21 בינואר ‎1941 .

בשנת ‎1942 , אושרה תקנה נוספת שקבעה " הקמת נציבות לענייני יהודים ליד משרד הפנים", שעיקרה, הסרת כל הסמכויות של ועד הקהילה היהודית.

ההחלטה לגרש

בפברואר, ‎1943 נחתם בסופיה הסכם בין בולגריה לגרמניה הנאצית, לפיו יגורשו ‎20,000 יהודי תרקיה ומקדוניה לשטחי גרמניה המזרחית.

מספרם של יהודי תרקיה ומקדוניה עמד אז על ‎12,000 איש, וכך הובן שכוונת הממשל הבולגרי להתחיל בגירוש יהודי בולגריה עצמה.

מי הציל את יהודי בולגריה

שני גורמים תובעים את החזקה על הצלת יהדות בולגריה:

בין שני הקטבים האלה נשכחו הגיבורים האמיתיים ששילמו מחיר אישי. אחד מהם הוא דימיטר פשב.

דימיטר פשב

דמיטר פשב היה ב-‎1943 , סגן יו"ר הפרלמנט ואיש הרוב בו.

ב-‎7 במרס ‎1943, התייצב במשרדו של פשב , יהודי בשם יעקב ברוך, שדיווח לו על כך שבלילה שבין ‎10 ל-‎11 בחודש, עומדים להישלח היהודים למחנה הריכוז ברדומיר ומשם למחנות ההשמדה.

הפרלמנט עמד להתכנס ב-‎9 במרס, פשב זימן באותו יום את שר הפנים וקבוצת חברי פרלמנט והודיע להם שמי שלא ימנע את הגירוש יעורר סערה ציבורית.

בעקבות הפעולה הזאת הסכים ראש ההמשלה לדחות את גירוש יהודי בולגריה, בכמה חודשים {מלבד יהודי "השטחים החדשים"}.

פשב לא הסתפק בכך, ובשעה שש בערב, כאשר הגירוש הוקדם לאותו יום בחצות, הוא אילץ את שר הפנים להורות למזכירו לשגר מברקים לכל הערים ולבלום את הגירוש. הוא עצמו צלצל לראשי המחוזות והורה להם לבלום את הגירוש. וכך ניצלו כל יהודי בולגריה "הישנה" - בשל שיחת טלפון ומברק.

יוזמתו של פשב לא מנעה את גירושם של יהודי מקדוניה, תרקיה ופירט.

ב-‎24 במרס ‎1943 שילם פשב את המחיר על פועלו והודח מתפקידו בפרלמנט.

ראשי הכנסיה

ב-‎10 במרץ, כאשר החלה המשטרה "לרכז" את היהודים בפלודייב , התייצב דימיטרי סטנקוב, מנכבדי העיר בלשכת ראש הממשלה פילוב, במטרה לבלום את הגירוש.

קיריל - מראשי הכנסיה האורתודוכסית הבולגרית, לימים הפטריארך של בולגריה, שלח מברק אל המלך ואיים כי ישכב על מסילת הברזל וימנע בגופו את רכבות הגירוש.

ב-‎24 במאי, יום חגם של הקדושים, שיגר הפטריארך סטפן, מכתב למלך בו הזהירו מפגיעה ביהודים, הוא גם ניצל את המצעד החגיגי שנערך באותו היום, לרגל החג, והביע פומבית את הסתיגותו מן הגירוש. סטפן גם קרא לסינוד הקדוש לפרסם הצהרה רישמית בנושא.

המיתוס של המלך

המלך בוריס השלישי לא היה נאצי, ולא היה אנטישמי. הוא לא היה מוציא את היהודים להורג ביוזמתו, אך הוא גרס שאם טובת המדינה דורשת אפשר יהיה להקריב את היהודים.

המלך רצה להצטייר כמי שמנהל מדיניות סובלנית כלפי היהודים ולא מבצע את כל התביעות האנטישמיות של גרמניה, אך באותה עת דרש מעוזריו לבצע בקפדנות את הוראותיו של היטלר.

באפריל ‎1943, נפגש המלך עם ריבנטרופ בברלין והסכים שב-‎25 במאי יעברו היהודים מסופיה לפרובינציות הכפריות, המלך רצה להרוויח זמן ולהשאיר דלת פתוחה לבעלות הברית.

המחאות שהשמיעו בכירי הכנסיה האורתודוכסית ואנשי חצר-המלך שיכנעו את המלך סופית שלא למסור את היהודים לידי הגרמנים. כמו-כן הצבא הגרמני החל לספוג מפלות ולאבד מכוחו, מה שאיפשר למשטר הבולגרי להתרחק מגרמניה וממדיניותה.

חלקם של הקומוניסטים

המפלגה הקומוניסטית שנכסה לעצמה את הצלת היהודים אכן נלחמה למענם, אך השפעתה באותה תקופה לא חרגה מתחומה של שכבה צרה,

למפלגה הקומוניסטית לא היה בזמנו כוח פוליטי של ממש.

סיכום

בדצמבר ‎1943, הותר ליהודים שהועברו לפרובינציות הכפריות לשוב לסופיה.

ב-‎25 באוגוסט ‎1944 ביטל ניקולה בלאנוב את כל החוקים האנטי-יהודיים ופיזר

את הועדה המיוחדת הממונה על גירוש היהודים.

ב-‎8 בספטמבר חצה הצבא האדום את הגבול הבולגרי ובאותו יום הכריזה בולגריה מלחמה על

גרמניה.

ההתנגדות המעשית לגירוש היהודים, באה כאמור, מחוגים שמרניים (פשב} והכנסיה האורתודוכסית {קיריל וסטפן).

גיבורים אלה נותרו לא ידועים ולא מוכרים הן ליהודים והן לעולם כולו בשל המונופול שלקחה המפלגה הקומוניסטית.

מבוסס על:

בנימין ארדיטי - יהודי בולגריה בשנות המשטר הנאצי ‎1940-1944 .

גבריאלה ניסים - הצלתיהודי בולגריה מתוך "היהודים הסמויים" {ת"א, דביר ‎1998}