ספרית הכנסת - נושאים על סדר היום הציבורי

בארגנטינה חיים היום כ-‎200 אלף יהודים. כ-‎80% מהם יושבים בבואנוס איירס, עיר הבירה, ורובם של השאר יושבים בארבע הערים הגדולות: רוסאריו, קורדובה, לה-פלאטה וסאנטה-פה.

מהערכות המצב היום, עולים נתונים המעידים על החמרה של המשבר. אם בשנות ה-‎60 נחשבו מחצית מבני הקהילה היהודית כבני המעמד הבינוני, הרי שכיום רק ‎25% נמנים עם המעמד הזה. כ-‎25% אחרים, לעומת זאת, נמצאים מתחת לקו העוני או סמוך אליו.

המשבר החברתי נובע מן המשבר הכלכלי, אך גם מערעור תחושת הביטחון האישי של בני הקהילה וקשור גם בפיגועי הטרור ב-‎1992 (בשגרירות ישראל בבואנוס איירס) וב-‎1994 (בפיצוץ הבניין שבו שוכן מרכז הקהילות היהודיות בארגנטינה), ובקריסת שני בנקים יהודיים ב-‎1998.

ראשיתה של האוכלוסיה היהודית בארגנטינה באנוסים מספרד ומפורטוגל, שבאו לארץ זו במאה ה-‎16. אולם קשריהם של האנוסים שנתיישבו שם עם מרכזי היהדות באותו זמן, היו חלשים מלכתחילה, וברבות הימים הם נטמעו באוכלוסיה הקתולית.

במאה ה-‎19 התחילו להגיע לארגנטינה הקבוצות הראשונות של יהודים מאירופה המערבית, שברובם היו סוחרים ונציגים של חברות אירופיות. כמו כן באו הקבוצות הראשונות של יהודים מן המזרח הקרוב, ממרוקו ואח"כ גם מארצות אחרות.

ב-‎1862 נוסדה בבואנוס איירס הקהילה היהודית-אשכנזית הראשונה בארגנטינה. מספר חבריה היה קטן מאוד, ונישואי התערובת היו מרובים יחסית. הקהילה הספרדית הראשונה נוסדה רק ב-‎1897.

ב-‎1891 החל ביצוע תכניתו הגדולה של הברון הירש, שהיתה מכוונת ליישב בארגנטינה המוני יהודים ממזרח אירופה וליצור מפעל התיישבותי-חקלאי עבור יהודי האימפריה הצארית.

בסוף שנות העשרים ארגנטינה היתה אחת המדינות המעטות שיהודים יכלו להגר אליה בקלות יחסית, ואכן , בתקופת ‎1921-1930 הגיעה ההגירה לארגנטינה לממדיה הגדולים ביותר: יותר מ-‎7,000 מהגרים לשנה. בזה נסתיימה ההגירה ההמונית של יהודים לארגנטינה.

המשבר הכלכלי שפקד את העולם המערבי ב-‎1929 השפיע גם על ארגנטינה והביא לאבטלה מחודשת ורחבה. מצב זה, יחד עם אי-שביעות רצון העם מהמשטר שנבחר בבחירות דמוקרטיות, הביא בספטמבר ‎1930 להפיכה צבאית, הראשונה בסדרת הפיכות שפקדו את המדינה במאה העשרים. ההפיכה העלתה לשלטון חוגים לאומניים אנטי-דמוקרטיים, שראו במהגרים יסודות בלתי רצויים והטילו הגבלות על ההגירה.

חקיקה ותזכירים פנימיים עוינים במיוחד ליהודים הביאו, בתקופת מלחמת העולם השניה, לסגירה של גבולות המדינה בפני מהגרים. עם זאת נכנסו לארגנטינה בתקופה שבין ‎1933-1945 באופן חוקי ובדרכים עקלקלות כ-‎40,000 יהודים.

שנות החמישים היו העשור האחרון שבו היגרו יהודים לארגנטינה, בעיקר מהונגריה וממצרים. משנות השישים החלו היהודים להגר מארגנטינה לישראל, לארה"ב וליעדים נוספים באמריקה הלטינית ואירופה. הגירתם גברה בעשורים הבאים, ככל הנראה בעיקר לישראל, אך במידה לא מבוטלת גם לארה"ב.

כבר בראשית דרכם בארגנטינה הקימו היהודים מערכת של מוסדות לעזרה הדדית, שהושיטו סעד כלכלי, רפואי וסוציאלי למהגרים בראשית דרכם ולנזקקים. התלכדותם של המהגרים נעשתה לרוב על פי עדה או מוצא משותף. הוקמו בתי כנסת, בתי ספר (שבתחילה היו מסורתיים, אך בשנות השלושים והארבעים הפכו ללאומיים ולחילוניים), מפלגות ומוסדות תרבות. נוסדה עיתונות ענפה ביידיש ואחר כך גם בספרדית.

הדתיים מבין יוצאי מזרח אירופה, יוצאי סוריה והספרדים, ששמרו על מצוות הדת ביתר הקפדה, קיימו בנוסף לכל אלה גם מקוואות, אטליזים כשרים ומוסדות חינוך מסורתיים.

עם השינויים בקורות העם היהודי בעולם - השואה והקמת מדינת ישראל - וההתפתחויות שחלו בתפיסת עולמם של היהודים עם התאקלמותם והשתרשותם בארגנטינה, חלו שינויים גם באופיים של המוסדות והארגונים, והנהגת המרכזיים שבהם עברה לתנועה הציונית.

שינוי מרחיק לכת בתפיסת המסורת היהודית הביא בתחילת שנות השישים לתפנית בכיוון התנועה הקונסרבטיבית, שתפסה בקהילות ובבתי כנסת אשכנזים רבים את מקומה של האורתודוכסיות.

עם זאת ניכרת בעשורים האחרונים תופעה מיוחדת של נטייה ליתר דתיות, עד לקיום אורח חיים חרדי, בקרב קבוצות מסוימות, במיוחד בקרב יוצאי חאלב ודמשק ובקבוצות קטנות של אשכנזים.

בתי הספר היהודיים היומיים, ברובם המכריע חילוניים, מקבלים כיום למעלה מ-‎55% מהילדים בגיל בית ספר, מראשית הגן ועד לסוף התיכון; הטקסים והעצרות הנערכים ביום השואה וביום העצמאות מושכים עשרות אלפי בני נוער ומבוגרים; בראש השנה וביום כיפור בתי הכנסת מלאים; אלפי בני נוער משתתפים בפעילויות שונות במועדוני ספורט, בארגונים חברתיים ובתנועות נוער יהודיות.

גם פועלים ובעלי מלאכה התקדמו עם הזמן והחלו לייצר ולמכור במחירים עממיים מוצרי צריכה שונים, שעד לאותה עת הובאו מאירופה והיו רחוקים מהישג ידן של שכבות השכירים והפועלים. בדרך זו הגיעו חלק מהמהגרים הראשונים לביסוס כלכלי שאפשר להם להקים עסקים עצמאיים. היו שהקימו בהתבססותם מפעלי תעשיה קטנים, בינוניים ואף בקנה מידה גדול.

יהודי ארגנטינה התקדמות בסולם החברתי והכלכלי גם באמצעות ההשכלה הגבוהה. כבר בשנות השלושים ניתן היה למצוא בקרב יהודי בואנוס איירס רופאים, רופאי שיניים ורוקחים, עורכי דין, מהנדסים ואדריכלים, מרצים באוניברסיטה ועוד. גם השתלבותם של אינטלקטואלים יהודיים בפוליטיקה, בספרות, בעיתונות ובאומנויות, החלה באותה תקופה.

אף על פי שארגנטינה היא ארץ קתולית בכללה, ואף על פי ששימשה גם שדה פעולה לאינקוויזיציה, לא ידעה ארגנטינה אפליה אנטי-יהודית מצד השלטונות, ואף לא תעמולה אנטישמית עד מלחמת העולם הראשונה.

לעומת זאת היתה אנטישמיות עממית אשר שורשיה בתפיסות שהנחילה הכנסיה הקתולית למאמיניה לגבי היהודים. סוג זה של אנטישמיות בא לידי ביטוי גם בהפצה מתמדת של ספרות אנטישמית כגון "הפרוטוקולים של זקני ציון", ששימשו השראה ליצירות "ספרותיות" נוספות ולכתבי עת שבגיליונותיהם חלחלו הכזבים האנטי-יהודיים המסורתיים בלבוש ארגנטיני מחודש.

הדעות האנטישמיות הללו הביאו לפעילות של ארגונים אנטישמיים בעלי יכולת לבצע התפרצויות והתקפות נגד היהודים ורכושם. לראשונה פעלו קבוצות אנטישמיות מאורגנות ב-‎1910, ובפעם השניה - ב-‎1919, בעת שביתת פועלים רחבה שהתפשטה מבואנוס איירס לערי הפנים. היהודים נתפסו כזרים מהפכנים, ובמקרה השני הם הואשמו בנטיות קומוניסטיות ובכוונה לכונן בארגנטינה דיקטטורה של הפרולטריון. כנופיות של לאומנים התקיפו, בהסכמת המשטרה, את שכונות היהודים; באירוע השני היו הרוגים ונפגעים רבים. מאז לא היו התקפות דומות, אולם היתה הפצת תעמולה אנטישמית בכתב ובעל פה, ואף בוצעו התקפות על רכוש יהודי ועל מוסדות יהודיים.

עליית הנאציזם והשפעתו הורגשה גם בארגנטינה. מתחילה הדבר בא לידי ביטוי בעיקר בצורת תעמולה נגד קבלתם של פליטים יהודיים מגרמניה, וברבות הימים גדל כוחה של הסתה זו, באופן שלא בטלה אף עם מפלתם של הגרמנים.

הארגונים האנטישמיים מנו ב-‎1942 כ-‎40 אלף איש. פעילותם הגיעה לשיאה בשנת ‎1945, בעת המאבק שהתנהל לשחרור הקולונל חואן פרון מן הכלא. המפלגה הפרוניסטית היתה מלכתחילה בעלת כיוון אנטי-יהודי, ורק לאחר זמן בטל כיוון זה בתוקף שלטונו של הנשיא פרון, שהדגיש כי לא יסבול אפליה ותעמולה נגד איזה חלק שהוא של האוכלוסיה.

פעילותם של הארגונים האנטישמיים התחדשה דווקא עם חזרתו של השלטון הדמוקרטי, וביתר שאת ב-‎1960, בעת חטיפתו של הפושע הנאצי אדולף אייכמן והבאתו למשפט בישראל. התעמולה הכתובה והאלימות הפיסית גברו. בסוף העשור החלו להיווצר מחתרות נגד השלטון, שנתפס שוב על ידי הצבא ב-‎1968. בשני הארגונים המחתרתיים העיקריים שקמו בשמאל היו נטיות אנטישמיות ואנטי-ציוניות או אנטי-ישראליות.

בתקופות המשטר הצבאי בארגנטינה (‎1943-1946, 1976-1983) היהודים הופלו לרעה כיחידים. בתקופה הראשונה האפליה באה לידי ביטוי במניעת מילוי משרות ציבוריות כולל הוראה בבתי ספר, ובתקופה השניה בהתייחסות הקשה במיוחד כלפי העצורים היהודיים בעת החקירות ובמהלך המעצר. (על שלטון חונטת הגנרלים - להלן.)

עם זאת, פעילותם הסדירה של מוסדות הישוב לא הופרה על ידי חוקים ותקנות מפלים או על ידי הטרדה שיטתית מצד השלטונות. גם בתקופות אלה יכלו היהודים לקיים את חייהם הקהילתיים ללא כל הפרעה.

עפ"י הערכות, כ-‎2,000 יהודים ארגנטינאים נעלמו כאילו בלעה אותם האדמה בתקופת שלטונה של החונטה הצבאית בין ‎1976 לתחילת שנות ה-‎80. בסך הכל נעלמו בתקופה זו כ-‎30 אלף בני אדם בטענה כי הם פעילים בארגונים מחתרתיים. עשרות אלפים אחרים נעצרו ועברו עינויים קשים, מעשי התעללות ואונס. עד היום לא אותרו קבריהם של רוב הנעלמים, וההנחה היא שרובם לא יאותרו לעולם.

על פי ההנחה המקובלת, רוב היהודים שנעצרו לא נרדפו על ידי השלטון בשל דתם, אבל משעה שנעצרו בחשד להתנגדות למשטר, אפסו סיכוייהם להשתחרר או להישאר בחיים בגלל המסורת האנטישמית, שאפיינה את הצבא בארגנטינה.

ב-‎1977 החלה קבוצת נשים, רעיות ואמהות של חטופים, להפגין ב"כיכר מאי", מול משרד הנשיאות בבואנוס-איירס. מהפגנה זו נולד "ארגון האמהות של כיכר מאי", שהיה אחד הגורמים המרכזיים לנפילת החונטה. כישלון מלחמת פוקלנד הביא להתמוטטות הסופית של הכת הצבאית ולעלייתו לשלטון של הנשיא ראול אלפונסין, אשר הורה על הקמת ארגון ממלכתי לחקר מה שאירע במדינה בשנות שלטונה של החונטה.

בתחילת שנות ה-‎90 העניק הנשיא קרלוס מנם חנינה גורפת לכל אנשי הכת הצבאית, שהיו מעורבים בעינויים וברציחות, ועד היום רבים מהם חיים ברווחה ובשלווה בפרברים היוקרתיים של בואנוס-איירס.

ועדת חקירה ישראלית לחקירת גורל הנעדרים היהודים, קורבנות החונטה הצבאית, יצאה לבואנוס איירס בספטמבר ‎2001. הוועדה מורכבת מאיש משרד החוץ, נציגים ממשרד המשפטים, היסטוריון ומומחה ליחסים בין-לאומיים. אין לה סמכות חקירה בארגנטינה, ולכן הליך שימוע העדים מתקיים בתוך טריטוריה ישראלית - משרדי השגרירות בבואנוס איירס. עם זאת אנשיה מקיימים קשר שוטף עם ועדת החקירה הממלכתית הארגנטינית ומצליבים עמה פרטים. מטרת הוועדה היא לאסוף מידע שיאפשר לישראל לתבוע מארגנטינה לפעול לאיתור שרידי הקרבנות היהודים. כמו כן הוועדה תנסה לברר היכן נמצאים ‎70 ילדים יהודים, בניהן של עצירות יהודיות, שנולדו בבתי הכלא. כפי הנראה, התינוקות נמסרו לאימוץ לאנשי צבא. העבירה היחידה שאנשי הכת הצבאית לא קיבלו עליה חנינה גורפת, היא חטיפת הילדים, וזהו המוצא החוקי האחרון, דרכו ניתן להעמיד את חלקם לדין.

מטרה נוספת של הוועדה היא להתמודד עם שתי הטענות הקשות בעניין הנעדרים, שמעלה הקהילה היהודית בארגנטינה נגד ממשלת ישראל. הראשונה, שמשרד החוץ לא עשה די בשעתו כדי להגן על הקהילה מפני ידה הארוכה של החונטה, בגלל עסקות הנשק שנטוו בינה לבין ממשלת ישראל, בסך של מאות מיליוני דולרים. הטענה השניה היא שגם אחרי סיום שלטונה של החונטה, זנחה ישראל את הקהילה ולא התעניינה בגורל נעדריה.

במשרד החוץ דוחים את הטענות. לדבריהם, משנודע לשגרירות על יהודי שנעצר והצבא הודה בכך, עשו הכל כדי לשחרר אותו תמורת הבטחה כי יועבר מיד לישראל. ‎300 עצירים שוחררו בדרך זו. חוסר האונים קשור בגורלם של אלה שהמשטר הכחיש כי הם נמצאים בחזקתו.

עוד אומרים במשרד החוץ, כי אם ישוחררו המסמכים המסווגים מהשנים ההן, יתברר כי ייתכן כי השגריר באותה תקופה לא העריך נכון את חומרת הפשעים שביצע המשטר, אך בוודאי שלא גזר על עצמו שתיקה בגלל עסקות הנשק עם ישראל.

במהלך שנות ה-‎80 וה-‎90 היו מדי פעם בארגנטינה תופעות של גילויי שנאה ליהודים. בבתי כנסת ובבתי קברות הוטמנו פצצות שחלקן התפוצצו ואחרות התגלו בעוד מועד. מנהיגים יהודים קיבלו איומים טלפוניים על חייהם ועל חיי משפחותיהם. פיגועים אלה יוחסו, בין היתר, לפעילים ניאו-נאציים ולקבוצות לאומניות קיצוניות הפעילות בארגנטינה.

הפיגועים הגדולים של שנות ה-‎90 - ב-‎1992 בבניין השגרירות הישראלית בבואנוס איירס וב-‎1994 בבניין הקהילה היהודית שם - גבו קורבנות רבים, ועקבות האחראים למעשה הובילו לחיזבאללה ולאירן.

ב-‎1999 נחנך בניין הקהילה החדש והמודרני בדיוק במקום הפיצוץ. בשנה זו גם בוצעו מעצרים של חשודים בתכנון ובשיתוף פעולה עם מבצעי הפיגוע בבניין הקהילה. (הטרוריסטים עצמם לא נתפסו.) משפטם התחיל בספטמבר ‎2001. 15 מתוך ‎20 נאשמים הם שוטרים, כך שתחושת חוסר האמון של בני הקהילה כלפי המשטרה והפחד מפני אנטישמיות גדלים והולכים.

היא נחשבת מדינה מפותחת, אם גם למודת משברים פוליטיים וכלכליים. בשנים האחרונות שרויה כלכלתה במצב של מיתון ובמשבר עמוק, כאשר הנפגע העיקרי מן המצב הוא מעמד הביניים.

הצמדת המטבע המקומי, הפזו, לדולר - הנהוגה משנת ‎1992 ועד היום - נועדה מלכתחילה לבלום את האינפלציה של שנות השמונים באמצעות חיזוק האמון במטבע המקומי. בשלב ראשון זה היה צעד יעיל שבלם אינפלציה של מאות אחוזים בשנה, אך היו לו גם תופעות לוואי חזקות: התוצר הלאומי הארגנטינאי התייקר מדי עבור מדינות העולם, במיוחד לעומת ברזיל. אנשים העדיפו לקנות סחורות בברזיל, ועסקים רבים נסגרו.

מדיניות הליברליזציה הכלכלית, שהונהגה ע"י הנשיא לשעבר קרלוס מנם, וחשיפת המשק ליבוא מתחרה באמצעות הורדת המכס, הביאו להתמוטטות נוספת של עסקים רבים, במיוחד במסחר הזעיר, והחלישו את מעמדן של שכבות רחבות. מפעלים רבים נסגרו, ואלפים פוטרו.

מכירת חברות ממשלתיות והפרטתן היתה אמורה להכניס מיליארדי דולרים לקופה הממשלתית. הופרטו חברות הטלפונים והדלק, בארות הנפט ואפילו הכבישים. אולם בשל עובדים מושחתים, שהכניסו כסף רב לכיסיהם, חוזים לא רווחיים שחתמה הממשלה, וכן בגלל השתמטות מתשלומי מיסים (בשיעור של כ-‎40%), טורפד הסיכוי שההפרטה תשמש מנוף לחידוש הצמיחה. ארגנטינה הצליחה לשרוד רק בזכות יצוא התירס, הדגנים, הנפט והתיירות.

הוראה חדשה של הנשיא פרננדו דה-לה-רואה (בדצמבר ‎2001), שהגבילה את אפשרות המשיכה מן הבנקים של האזרחים ל-‎250 דולר במזומן בשבוע, בניסיון לבלום את זרימת הכספים מחוץ למדינה, הוציאה את התושבים להפגין ולמחות ברחובות.

המהומות שהובילו בני מעמד הביניים בבואנוס איירס ובערים אחרות בשבועות האחרונים נשאו אופי אלים וכללו התפרצויות לחנויות, למסעדות ולבנקים. ההתקוממות כוונה לשחיתות השלטונות מחד (אין כמעט פוליטיקאי בארגנטינה שלא נחקר, נחשד או הואשם בפלילים, מכרזים תפורים, מינויים מפוקפקים ומעילות ענק) ולחוסר האונים של הנשיא לקדם את הכלכלה ולהוציא את המדינה מן הבוץ של המיתון. בעקבות המהומות, בהן נהרגו ‎27 איש, התפטר הנשיא פרננדו דה-לה-רואה (מן המפלגה הרדיקלית), ואת מקומו תפס אדולפו רודריגז סאה, המושל הפופולרי של מחוז סאן-לואיס מטעם מפלגת הפרוניסטים. כהונתו של סאה היתה עתידה להמשך עד ל-‎3 במרץ ‎2002, שאז תערכנה בחירות חדשות לנשיאות בארגנטינה.

(בנאום ההכתרה שלו הודיע סאה כי הוא משעה בשלב זה את התשלומים לכיסוי החובות החיצוניים, העומדים על ‎132 מיליארד דולר. כמו כן הודיע כי הוא מתכנן תוכנית חדשה שמטרתה לייצר ‎100 אלף משרות בתוך שבוע, ובסה"כ - מיליון משרות. הוא הכריז על יצירת מטבע שלישי בנוסף לדולר ולפזו, והבטיח כי הממשלה לא תיגע בפקדונות האזרחים בבנקים, אבל הבנקים כבר קרסו. העשירים הבריחו את כספם לשווייץ, ואחרים שצפו את המפולת משכו את הכסף מבעוד מועד. לפני כשלושה חודשים הספיקו אזרחי ארגנטינה למשוך מן הבנקים פקדונות בסך ‎20 מיליארד דולר.)

בינתיים הנשיא סאה התפטר (ב-‎30 בדצמבר, ‎2001), לאחר שהבין כי איבד את גיבוי מפלגתו. רבים מראשי המפלגה הפרוניסטית הסירו את תמיכתם בנשיא בגלל החשש כי הוא מתכוון לבטל את ההחלטה, שהתקבלה במקביל למינויו, לקיים בחירות לנשיאות במרץ ‎2002. הם חששו כי הוא התכוון להמשיך ולכהן עד דצמבר ‎2003. השפיע עליו בכיוון זה הנשיא קרלוס מנם, המבקש להתמודד מחדש על הנשיאות. מנם שסיים ב-‎1999 שתי קדנציות, מנוע על פי החוקה מלהתמודד מחדש בטרם יחלפו ארבע שנים מפרישתו. לכן אין הוא מעוניין בבחירות לנשיאות בחודשים הקרובים. אולם אווירה בכיוון זה קוממה על סאה את האישים החזקים במפלגה הפרוניסטית, המבקשים להתמודד כבר עכשיו לנשיאות.

הסנאטור הפרוניסט אדוארדו דוהלדה נבחר לנשיא הרביעי תוך שבועיים. על פי החוקה הוא אמור לכהן עד ‎3 במרץ ‎2002, אך נראה שבעקבות המשבר יידחו הבחירות, והנשיא החדש יקבל סמכויות שלטוניות רחבות יותר. דוהלדה ידוע כמי שתמך בהגדלת ההוצאה הממשלתית על-מנת ליצור מקומות עבודה חדשים.

החשש בארגנטינה הוא שגורמים פוליטיים ימניים-קיצוניים, המונעים על-ידי גורמים בעלי אינטרסים כלכליים, ואולי גם פליליים, ינצלו את תחושת המיאוס מפני הדמוקרטיה ואת התוהו ובוהו השלטוני, כדי להשתלט על המדינה ולהנהיג בה רודנות.

היישוב היהודי בארגנטינה, המונה כיום כ-‎200,000 נפש בקירוב, חדל לגדול בשנות החמישים, ומאז הוא מצטמק והולך. תופעות המאפיינות יישובים יהודיים בכל התפוצות עקב היותם עירוניים ומשולבים ברבדים השונים של המעמד הבינוני, פוקדות גם את הישוב בארגנטינה. תופעות כגון הזדקנות, ושיעור גידול טבעי נמוך או שלילי, מביאות לצמצום במספרם. גם מגמת ההגירה השלילית, עם שיעור עלייה לישראל יחסית גבוה, וכן הגירה ליתר מדינות אמריקה ולמערב אירופה, תורמות להצטמקות במספר היהודים. על אלה יש להוסיף את תופעת ההתבוללות ואת תופעת נישואי התערובת (שעל פי ההערכות נוגעת לכשליש מהיהודים המתחתנים). שאלת נישואי התערובת קשורה גם בשאלת הגיורים, השנויה במחלוקת גם בארגנטינה. הגיורים וכשרותם מהווים מוקד למחלוקת כבר מהעשורים הראשונים של המאה העשרים, ועד היום הדברים לא הגיעו לפתרון מוסכם.

גם הקהילה, כגוף ממוסד, נפגעה קשה מהמשבר, לאחר שבנקים שהיו בבעלות יהודית התמוטטו. בבנקים האלה היה מושקע חלק גדול מהון הקהילה. בסך הכל הפסידה הקהילה מנפילת הבנקים כ-‎26 מיליון דולר, וכתוצאה מכך נהפכה מגוף אמיד לבעלת חוב של עשרות מיליוני דולרים.

הדו"ח הגיע לאחרונה לידי כמה ראשי ארגונים רבניים ובכירים יהודים בניו-יורק. בהתייעצויות שהתקיימו נידונה תוכנית חירום לסיוע הומניטרי לקהילה בארגנטינה. התוכנית מתמקדת באמצעים מיידיים שיבטיחו אספקת מזון בסיסי וצורכי קיום לאלפי היהודים הרעבים ללחם.

במצב זה של צמצום ההכנסות מחד ושל גידול במספר הנזקקים מאידך, נאלצו גם המוסדות הקהילתיים לשנות את סדרי העדיפויות שלהם ולהיערך בצורה אחרת. מספר האנשים שארגוני הרווחה הגדולים של הקהילה מטפלים בהם עלה תוך שנים אחדות מ-‎4,000 ל-‎20 אלף. ‎500 מחפשי עבודה מצטרפים מדי חודש לרשימה בפרוייקט שיזמה הקהילה לאיתור עבודות והסבה מקצועית, כאשר בני צוגמן, גזבר הקהילה, מצליח לאתר מדי שנה רק כ-‎1,000 מקומות עבודה. לדברי צוגמן המטרה היא לאתר ‎10,000 משרות בשנה.

ארגון הג'ויינט תרם השנה תרומה מיוחדת של מיליון דולר לפעולות רווחה בארגנטינה, הניתנות דרך שירותי רווחה עצמאיים, נפרדים מאלה הקורסים של הקהילה הממוסדת. כמה מעשירי הקהילה המקומית הקימו קרן מקומית העוסקת בחלוקת מזון, תרופות, מימון סיעוד לקשישים ועוד. הקרן עוסקת גם בהקמת יחידות דיור למשפחות שאיבדו את דירותיהם, ובהסעות של ילדיהן לבתי ספר יהודיים.

ישנם יהודים השקועים עמוק בתוך העוני כבר חמש שנים ויותר. אלה, מחמת בושה, התרחקו מן הקהילה. הם אינם יכולים לממן את חברותם בקהילה - לשלוח את ילדיהם לבתי הספר הקהילתיים, לקנות מקום בבית הכנסת, לשלם לוועד הקהילה.

בתקופת המשבר הנוכחי גם מערכת החינוך היהודית בארגנטינה ספגה מהלומה קשה. מתוך ‎35 בתי-הספר היהודיים שפעלו במדינה לפני שלוש שנים, נותרו כיום ‎20 בלבד, ואחדים מהם נמצאים בסכנת סגירה.

לאחר הפיגועים - בבניין השגרירות הישראלית ב-‎1992 ובבניין הקהילה שנתיים אחר כך, שבו נהרגו ‎86 בני אדם ונפצעו כ-‎200 - ירד מספר התלמידים בבתי הספר היהודיים. הורים חוששים לשלוח את בניהם למוסדות יהודיים, אשר יש סכנה שייפגעו בפיגועים.

לדברי קיטו חסון, ראש משלחת הסוכנות היהודית בדרום אמריקה, ישנה ירידה במספר התלמידים. בעבר למדו במוסדות היהודיים כ-‎20 אלף תלמידים, ואילו היום יש פחות מ-‎16 אלף. לאחרונה הסוכנות פתחה תוכנית לחינוך יהודי משלים, פעמיים בשבוע, לתלמידים שנפלטו מבתי-הספר היהודיים.

נתוני העליה מארגנטינה הוכפלו בשנים האחרונות: מ-‎700 עולים ב-‎1998 ל-‎1,400 עולים ב-‎2001.מתחילת ‎2002 הגיעו ארצה כ-‎600 עולים מארגנטינה, וההערכות בקרב העוסקים בנושא מדברות כיום על תחזית שנתית של כ-‎5,000 עולים חדשים משם, שרבים מהם נמצאים כעת בשלבי הכנה לעליה.

רוב העולים הפוטנציאלים הם כאלה המקווים עם העליה לישראל לצאת ממעגל העוני, אך מסתבר כי הרוב המוחלט אינו מתכנן בשלב זה עזיבה מארגנטינה. רבים רוצים לממש את רכושם, אך עדיין אין להם אפשרות לעשות זאת. אין להם יכולת להוציא כספים מהבנקים בשל הגזירות החדשות. אין לדירותיהם קונים, בוודאי לא במחיר סביר.

בסוכנות היהודית כבר פועלים בארגנטינה במתכונת חירום, דהיינו, תגברו את מערך השליחים העוסקים בעליה והרחיבו את שעות הפעילות במשרדי הסוכנות המקומיים. כמו כן הסוכנות מתכוונת לשלוח לארגנטינה עולים ותיקים ואנשי עסקים, כדי לעודד את העליה.

מבחינה תקציבית, הסוכנות היהודית השקיעה ב-‎2001 כ-‎10 מיליון דולר, המיועדים לסיוע ליהודי ארגנטינה, בעיקר לתוכניות עליה. חיים צ'סלר, גזבר הסוכנות היהודית, מסר כי בשנת ‎2002 תגדיל הסוכנות את תקציב פעולותיה בארגנטינה ב-‎75% בהשוואה לשנה שעברה.

מדינת ישראל מעניקה לעולי ארגנטינה, בנוסף לסל הקליטה הרגיל שהיא מעניקה לעולים חדשים, תוספת משכנתא של ‎20,000 דולר, כאשר הסוכנות מוסיפה מענק התארגנות מיוחד בסך ‎2,000 דולר לאדם בממוצע. כמו כן הסוכנות מאפשרת לעולי ארגנטינה לשהות במשך שנה במרכזי הקליטה שלה, בעוד שקודם לכן התאפשרה להם שהות של חודשיים בלבד.

חבר הנאמנים של הסוכנות שהתכנס בירושלים בפברואר השנה, החליט על הענקת הטבות נוספות מיוחדות לעולים חדשים מארגנטינה. לפי התוכנית יממנו הקהילות היהודיות בעולם סיוע בסך של כ-‎20 אלף דולר לכל משפחת עולים, שיורכב מהסעיפים הבאים: ‎7,500 דולר "מענק התבססות" ופיצוי על אובדן הרכוש שנשאר בארגנטינה; ‎2,700 דולר - סיוע בהבאת חפצים אישיים; ‎7,800 דולר - סיוע בהשתלבות בתעסוקה, ו-‎2,000 דולר סיוע בחינוך לילדי העולים. חבר הנאמנים הקציב לתוכנית ‎140 מליון דולר, שאמורים להספיק לקליטת ‎20 אלף עולים מארגנטינה.

פרוייקט קליטה קהילתית הוא פרוייקט ייחודי של הסוכנות היהודית בשיתוף משרד הקליטה ורשויות מקומיות שונות בישראל, שמטרתו עידוד העליה והקלת תהליך הקליטה של העולים ברשויות המקומיות. תהליך הקליטה עפ"י מודל זה מתחיל עוד בארצות המוצא במפגשים עם אנשי הרשויות המקומיות, עם אנשי משרד הקליטה ועם אנשי הסוכנות. העולה יודע עוד לפני שהוא מגיע לישראל מיהו נציג הרשות המקומית שילווה אותו מן הצעד הראשון בארץ.

מודל קליטה זה מעניק לעולים רשת תמיכה חברתית וקהילתית, המקלה עליהם את ההשתלבות בישראל. הם מקבלים בארץ סיוע רב-תחומי במציאת תעסוקה, במציאת דיור, אולפן ללימוד עברית, עזרה בשילוב במערכת החינוך וקליטה חברתית. (בשיטת הקליטה הישירה העולה מקבל את סל הקליטה אך נדרש למצוא את דרכו לבדו.)

הרשות הוותיקה ביותר בקידום הפרוייקט היא קריית-ביאליק, אשר קלטה עד כה כ-‎200 משפחות. רשויות נוספות, המשתתפות בפרוייקט לקליטה קהילתית המיועד לעולי אמריקה הלטינית בכלל וארגנטינה בפרט, הן: נצרת עילית, רמלה, ערד, קריית גת, אשקלון ושוהם.