 |
 |
 |
||||||||
 |
|
 |
 |
|||||||
 |
 |
 |
||||||||
 |
 |
 |
 |
נושאים על סדר היום הציבוריהבסיס האידיאולוגי לתופעת המחבלים המתאבדים
בעשרים השנים האחרונות מתרחבת התופעה של פיגועי התאבדות בכל העולם. חמש-עשרה ארגוני טרור שונים בשלוש עשרה ארצות שונות השתמשו בטקטיקה של פיגועי התאבדות נגד אויביהם. ביניהם: חיזבאללה (לבנון), חמאס (ישראל), הג'יהאד האיסלאמי (ישראל), הג'יהאד המצרי ואל-קאעידה, ארגונו של אוסאמה בן-לאדן, שכנראה עשה ב-11 בספטמבר 2001 את פיגוע הטרור הגדול בהיסטוריה נגד ארצות-הברית.
פיגועי התאבדות התחילו במזרח התיכון, אך הפכו לבעיה של העולם המערבי כולו. אם נתבונן בהיסטוריה של הטרור, נגלה פיגועי התאבדות עוד במאה ה-18, שבוצעו באסיה על ידי מוסלמים שנלחמו נגד ההגמוניה המערבית והשלטון הקולוניאליסטי.1
אך פיגועי ההתאבדות כיום שונים במטרותיהם מפיגועי ההתאבדות של אז. פיגועי התאבדות היום מטרתם לגרום אבדות רבות בנפש ככל האפשר ונזק פיסי עצום, ובכך גם לזרוע פחד וחרדה עמוקה בקרב האוכלוסייה כולה.
ככל שיש יותר נפגעים בפיגוע כזה, וזה מתאפשר על ידי הוצאתו לפועל במקום צפוף ככל האפשר, הדבר מבטיח כיסוי תקשורתי רחב יותר. לכן פיגועי התאבדות הם טרור ראוותני בדרגת פיצוץ מטוסים באוויר ושימוש בנשק להשמדה המונית.
הגדרה
"פיגוע התאבדות הוא התקפת טרור המונעת על-ידי מניעים פוליטיים-דתיים ומבוצעת על ידי אדם (או אנשים אחדים) שבאופן פעיל ובכוונה גורם למוות של עצמו יחד עם מטרתו הנבחרת. מוות בטוח של המבצע הוא תנאי להצלחת הפעולה.2 "
האם פיגועי ההקרבה העצמית נחשבים להתאבדות במובן שאנו רגילים אליו? הפסיכיאטריה המערבית מגדירה את הדרישות המוקדמות של המתאבד בכוח:
במקרה של המחבלים המתאבדים, הנחישות להרוג את האויב היא הכוח המניע. התוכנית מתמקדת בהריגת אחרים והמוות של המחבל הוא תוצאה משנית. על כן זה לא נחשב להתאבדות "רגילה".
תוצאת התאבדות זאת היא לא בושה וסבל למשפחה. להיפך, המתאבד הופך לש ה י ד, מביא כבוד עצום למשפחתו, וזוכה לתהילת נצח ולתמורה כספית גדולה.
השהיד וההקרבה העצמית
המילה "שהיד" היא המילה הערבית למרטיר, ופירושה המילולי הוא "עד". בקוראן היא מופיעה במשמעות זו, וכן היא מציינת את אחד משמות האל. מלומדים מוסלמים מסבירים באופנים שונים כיצד משמעות זו נובעת מהפועל "שהד"ׁ(להיות עד, להעיד). כך, למשל, נאמר שהמרטיר נקרא "שהיד" משום שהאל ומלאכיו עדים שראוי הוא למקום בגן עדן, או משום שהאל יעיד שכוונותיו היו טובות וטהורות. פרשנות אחרת גורסת לעומת זאת, ששימוש המילה "שהיד" בהוראת מרטיר הוא בתר-קוראני והוא תרגום של המילה היוונית "מרטיס" ומקבילתה הסורית "סהדא", שבה השתמשו נוצרים לציון מות קדושים. מכל מקום, גמולם של אלה אשר נפלו במערכה למען האל מצוין בקוראן במפורש: "אל תחשבו את הנופלים למען האל למתים. חיים הם ומקבלים את כלכלתם אצל ריבונם...כי אין עליהם פחד ואין עליהם יגון"3
הקוראן מתייחס ללוחם שנפל בקרב. המונח המשמש בספרות ימי הביניים לתיאורם של לוחמים אלה הוא "שהדאא אלמערכה" - "מרטירים [שנפלו] במערכה". הם נקראים גם "שהדאא אלדניא ואלאח'רה" ׁ- "מרטירים בעולם הזה ובעולם הבא". זהו ככל הנראה הסוג הקדום ביותר של מרטירים באיסלאם.4
עוד בימי הנביא מוחמד, מייסד דת האיסלאם, נקבעו חמש מצוות יסוד של האיסלאם וביניהן מלחמת הקודש (ג'יהאד), המוטלת רק על אלה היכולים להתקדש לה, והמבטיחה כל טוב לאלה הנותנים את נפשם במלחמה (השהידים).5 המאמין חייב להיות מוכן לצאת לקרב. סימנים של מורך לב ראה האיסלאם בעין רעה. יש שלושה סוגים עיקריים של לוחמים: האחד יוצא לקרב שלא על מנת להרוג ולא ליהרג. השני יוצא לקרב במטרה להרוג באויב בלי שהוא עצמו ייהרג, והשלישי מבקש להרוג באוייב וליהרג. הגמול הגדול ביותר יהיה מנת חלקו של הלוחם מהסוג השלישי, והוא יפגוש את אללה וישכון בכל מקום בגן עדן שבו יחפוץ.6
לא פחות בעלת משמעות מהתנהגותם של הלוחמים היא תגובת קרוביהם. בספרות ימי הביניים מסופר על אבות או אמהות שהודו לאללה על כך שבנם נפל כשהיד ואסרו להתאבל עליו. ברוב המקורות אין אפילו רמז לכך שלתגובה החיובית על נפילתו של אדם אהוב עשויות להתלוות תחושות של עצב ואבדן.
על מנת שאנשים יוכלו להתגבר על הדחף הקמאי ביותר - פחד המוות - חייבים הם להאמין שמותם יהיה כדאי. אמונה זו נסמכת על הפסוק מהקוראן שצוטט לעיל. לפי פסוק זה השהידים חיים, אך כיצד יש להבין כתוב זה לאשורו? פירוש אחד הוא שגופו ונפשו של השהיד יושבו לחיים בתחיית המתים ואז יזכה לגמולו. אך האמונה הנפוצה יותר היא שהשהיד יוחזר לחיים מיד לאחר מותו. לפי אסכולה אחת, גופו ונפשו שבים לחיים, ואילו לפי אסכולה אחרת, רק נפשו של המרטיר תשוב.7
הנביא מוחמד הכריז שהשהיד זוכה בשלושה דברים: מחילה על חטאיו, שתינתן ברגע שטיפת דמו הראשונה תשפך, אישה מבין עלמות החן, שתהא הראשונה שתסיר את העפר ממצחו, וכניסה לגן עדן מיד עם מותו.
הלוחם הנופל במערכה נהנה ממעמד יוצא דופן לא רק בעולם הבא, אלא גם בעולם הזה, בכך שהוא זוכה לטכסי קבורה מיוחדים. על מנת להיחשב כשהיד, צריכים להתקיים כמה תנאים, אשר החשוב בהם הוא ככל הנראה הכוונה. הוא צריך לצאת לקרב מתוך אמונה אמיתית. תנאי נוסף הוא שמותו ייגרם כתוצאה ישירה ומידית מפצעיו.8
מוות בקרב והתאבדות ( אסתשהאד)
היחס באיסלאם להתאבדות על רקע של מצוקה אישית מכל סוג, הוא שלילי. אולם
בקוראן האיסור על התאבדות אינו חד-משמעי, ובמחקר של איתן קולברג מובאים פסוקים מן הקוראן שאפשר לפרש אותם בכך, שהתאבדות הותרה בתנאים מסוימים.9
המלומדים המוסלמים ניסו להוכיח שההתאבדות אסורה בפסוק: "ואל תשליכו עצמכם לאבדון10" אך גם כאן זה לא בהכרח מדבר על התאבדות. נראה, כי בשלב מוקדם עדיין לא נחשבה ההתאבדות כראויה לגנאי בכל תנאי. עם זאת, האיסור להתאבד מנוסח באופן מוחלט בכמה מסורות קדומות. גם מי שחש כי מותו קרב ומבקש לחסוך מעצמו סבל, אינו רשאי ליטול את חייו (ליפול על חרבו) או לבקש מחברו לעשות זאת. הגישה השלילית כלפי המתאבד משתנה כשמדובר בסוגיית "טלב אלשהאדה" (בקשה למות מות קדושים) בשדה הקרב. מעלותיה של השהאדה לעומת קדושת החיים נידונו בידי חכמי הלכה באיסלאם בזיקה ברורה לדיונם במלחמת הקודש (ג'יהאד). כמה מחכמי האיסלאם בני זמננו מלמדים סנגוריה על מי שמתאבד בפיצוץ חומר נפץ על גופו, בכך שהם גוזרים גזרה שווה בינו לבין הלוחם הבודד של ימי הבינים: מאחר שכוונתו של המתאבד בפיצוץ היא לזכות במות קדושים, ומאחר שסביר שיגרום נזק לאויב, פעולתו לא רק מותרת אלא עולה בקנה אחד עם רצון האל: אין זה הרס עצמי אלא הקרבה עצמית וגבורה.11 בעקבות פיגועי ההתאבדות במזרח התיכון הועלו הצעות על ידי מגוון של גורמים בממסד הפוליטי והדתי, גם בישראל וגם בעולם הערבי, להניע אנשי דת מוסלמים לפרסם פסקי הלכה שישללו את תופעת ההתאבדות. מספר אנשי דת אף נענו לקריאה ופרסמו הצהרות, אך לא פסקי הלכה בגנות התופעה.12
פיגועי התאבדות בישראל ולבנון
בישראל החלו פיגועי ההתאבדות ב-1993, ובוצעו על ידי החמאס והג'יהאד האיסלאמי הפלשתיני. אלה שאבו השראה מפעולות הטרור של החיזבאללה בלבנון ׁנגד האמריקאים. ב-1983 וב-1984, פעלו מחבלים מתאבדים של החיזבאללה, תקפו פעמיים את שגרירות ארצות-הברית בביירות ופוצצו את עמדות המרינס בשדה התעופה בביירות, בהורגם תוך כדי כך כ-300 אנשים. בסך הכל היו כ-50 פיגועי התאבדות בלבנון החל משנת 1983. הפלסטינים ראו שדרך זאת הביאה הצלחה - גירוש האמריקאים וכל הכוחות המערביים מלבנון. פיגועי ההתאבדות של החיזבאללה נגד צה"ל תרמו לנסיגה מרוב לבנון ב-1985 ולנסיגה החד-צדדית מדרום לבנון בשנת 2000. אין פלא שהחמאס והפלסטינים שגילו את הפוטנציאל של פיגועי ההתאבדות ממשיכים בדרך זאת.
מאז הסכם אוסלו ביצעו החמאס והג'יהאד האסלאמי הפלשתיני פיגועי התאבדות בניסיון לזעזע את תחושת הביטחון של הציבור הישראלי ולהכשיל את תהליך השלום במזרח התיכון. התופעה התרחבה כאשר צה"ל נסוג מעזה והגדה המערבית, דבר שהוביל לפחות אמצעים מודיעיניים במקומות אלה. הטרור גבר מפני שיש כעת לטרוריסטים לאן לברוח - הרשות הפלסטינית משמשת "עיר מקלט" ובניגוד להבטחתה אינה עוצרת פיגועי טרור ומחבלים מתאבדים. נוסף על כך, החברה הפלשתינית מעודדת ומאדירה את המחבלים המתאבדים.
המחבל המתאבד בקיבוץ שלוחות (8.10.2001) היה המחבל ה-100 שנשלח להתאבד בישראל. להלן כמה נתונים סטטיסטיים: מתוך מאה המתאבדים, 75 נהרגו ב-67 פיגועים. 67 מהמתאבדים היו בני 17-23, ומרביתם בני פחות מ-30. 77 מהמתאבדים - בעלי השכלה תיכונית ומעלה. 86 רווקים ו-14 נשואים.13
יתרונות פיגוע ההתאבדות לארגון הטרור:
יתרונות למחבל המתאבד:
הגמול על פעולתו של המחבל המתאבד הוא אפוא עצום - לאומי, דתי, חברתי, כלכלי ואישי. אין פלא אם כך שהחמאס והג'יהאד האסלאמי מוצאים כל כך בקלות מתנדבים לפעולות התאבדות - המאמינים ממש עומדים בתור!14
הבסיס האידיאולוגי
הבסיס האידיאולוגי לפיגועי ההתאבדות ולטרור האסלאמי בכלל הוא דוקטרינת הג'יהאד. אטימולוגית, מושג זה, הג'יהאד, אמור לציין חתירה "אינטלקטואלית" אל היעד. אולם בהלכה המוסלמית (השריעה) יש לג'יהאד, בעיקרו של דבר, משמעות אחת: פעולה צבאית המיועדת להרחיב את הגבולות החיצוניים של שלטון האיסלאם, או להדוף מתחומו כופרים מסיגי גבול. רעיון זה מבוסס על התפיסה שהאיסלאם איננו רק אחד מדתות ההתגלות, אלא האמונה השלטת, שבאה להחליף את הדתות המונותאיסטיות האחרות, כי היא ההתגלות האלוהית המאוחרת ביותר, ולכן המעודכנת ביותר.
על האיסלאם להחיל את שלטונו על כל העולם, באמצעים של שלום, אם אפשר, ובמלחמה אם יש צורך. החובה להילחם את מלחמת הג'יהאד היא אוניברסלית ונצחית, עד אשר העולם כולו יבוא תחת כנפיו של שלטון האיסלאם. ואולם, מכיוון שהמדינות המוסלמיות נטשו למעשה רעיון זה, מתוך שיקולים תיאולוגיים ופרגמאטיים שונים, אשר אילמלא כן הרעיון היה מעמת אותן פנים אל פנים מול פני שאר העולם, קיבלו על עצמם הפונדמנטליסטים המוסלמים חובה זאת כחובה אישית, והקדישו את כל מאבקיהם נגד הכופרים למילוי חובה קדושה זו.15
אויבי התנועות האסלאמיות הפונדמנטליסטיות הם:
כדי שהאויב יהפוך יעד מוצדק להשמדה, עליו להיות מתואר במונחים דמוניים המרושעים ביותר (ראה קריקטורות של יהודים בעיני האיסלאם המזכירות את הקריקטורות האנטישמיות שהתפרסמו בגרמניה לפני מלחמת העולם השנייה, והצדיקו כביכול את השמדת היהודים).
המטרה של הג'יהאד האסלאמי הפלשתיני היא שחרור פלשתין. אנשיו מודים שמאזן הכוחות הממשי אינו לטובתם, ולכן "בל ימנע הדבר מאתנו להטות את המאזן הזה על ידי זריעת הרס וחורבן בקרב האויב. מכאן חשיבותם של מבצעי ההתאבדות, המוכיחים שמאזן כוחות בלתי שקול זה איננו נצחי, ושבידינו האופציה לא רק להיכנע אלא גם להילחם"16
חותם דתי-חוקי פורמלי, המעניק אישור ותוקף להשקפה זו בצורת פת'ווה (כתב הלכה), לא ניתן משום שהאיסלאם אוסר בדרך כלל התאבדות. אך אחד מאנשי הדת, יוסוף אל קרדאווי, פרסם מאמר, שבראשו הפסק שאינו משתמע לשתי פנים: "מבצעי התאבדות בפלשתין הכבושה מייצגים את אחת הצורות הנעלות ביותר של הג'יהאד לשם אללה...לכנות מבצעים אלה פיגועי התאבדות יהיה מוטעה ומטעה. אלה מבצעי הקרבה וגבורה, וכמו מבצעי מות קדושים גם הם מנותקים לחלוטין ממושג ההתאבדות. המתאבד נוטל את נפשו הוא. אבל זה שמדובר בו כאן, הורג את עצמו למען דתו ועמו"
יוסוף אל קרדאווי, ואחרים, מצדיקים את הפגיעה באזרחים שנעשית בפיגועי ההתאבדות: "החברה הישראלית היא חברה צבאית. הגברים והנשים שבה הם חיילים בשורות צבאה, והם עשויים להיות מגויסים לשירות בכל רגע".17
להלן עוד שתי זוויות ראייה שונות לרעיונות שהוצגו עד כאן:
זווית הראייה של פרופסור עבדול האדי פלאצי, מנהל המכון לתרבות האיסלאם של הקהילה המוסלמית ברומא, איטליה18
המלומד המוסלמי טוען, שהאיסלאם הפונדמנטליסטי התרחק מדרכו של האיסלאם המסורתי-האורתודוקסי, ומסלף את המסר של האיסלאם "האמיתי". אמנם הוא מודה, שמחויבות פוליטית היא חלק מן האתיקה של האיסלאם, אך המוסלמים הפונדמנטליסטים מסרבים לקבל מדינה שיש בה רוב מוסלמי שנותנת למיעוט הלא-מוסלמי שוויון זכויות
מלא. תפקיד חכמי הדת מבולבל אצלם עם תפקיד מנהיג פוליטי. לדעתם, איסלאם הוא גם דת וגם משטר פוליטי, אך הם לא יכולים להוכיח זאת במקורות. גם מושג הג'יהאד מבולבל אצלם. הג'יהאד האמיתי לא מבקש להתפשט ולהפיץ את דת האיסלאם בכוח, אלא להגן על מאמיני האיסלאם מפני רדיפות. לג'יהאד באיסלאם יש כמה חוקים. אחד מהם הוא שהוא צריך להתבצע על ידי צבא סדיר נגד צבא אחר. לכן פעולות טרור נגד אוכלוסייה אזרחית
אינן מהוות ג'יהאד אמיתי. תנאי אחר הוא, שברגע שיש פתרון בדרכי שלום, חלה על המוסלמים החובה להפסיק להילחם.
הקוראן אמנם משבח את הנופלים במערכה "אל תחשבו את הנופלים למען האל למתים. חיים הם ומקבלים את כלכלתם אצל ריבונם", אך שולל התאבדות, ויש פסוקים בקוראן המוכיחים זאת. גם החוק האסלאמי אוסר על התאבדות, אפילו אם היא נעשית למען מטרה טובה.
הנביא מוחמד, כשחזר מאחת המערכות, אמר: "אנו חוזרים מהג'יהאד הפחות לג'יהאד גדול יותר". ומהו הג'יהאד הגדול? הג'יהאד על הנשמה, נגד המגבלות של האדם עצמו. אך לפי המוסלמים הפונדמנטליסטים ה"ג'יהאד הגדול" לא קיים, והם מגדירים את הג'יהאד רק כמלחמה באויבי האיסלאם.
פלאצי מצטט חוקר ישראלי שכתב: "לדעת הקוראן,שלום בין ישמעאל ובין ישראל אפשרי", ותומך בדעה זו. לא מוסלמים צריכים להבין שהמוסלמים הפונדמנטליסטים מפרשים את הקוראן בצורה שונה ממשמעותו המקורית. על המוסלמים להבין, שהשנאה לישראל וליהודים שתופסת חלק כל כך נכבד בתעמולה שלהם, אינה נתמכת על ידי הדת שלהם, האיסלאם.
נקודת המבט של הפלשתינים
מושמעת מפי ד"ר חליל שיקאקי, מהמרכז ללימודי פלשתין, הרשות הפלשתינית.19
כדי להבין את פיגועי ההתאבדות, עלינו להתבונן לא במבצעי הפעולות אלא בחברה הפלשתינית כולה ואיך היא רואה פיגועי התאבדות. עלינו לבחון מה גורם לאנשים לתמוך או להתנגד לפיגועי התאבדות. תמיכה או התנגדות לפיגועי התאבדות היא עניין של השקפה מדינית. לחברה כחברה, יש השקפות מדיניות שונות כל הזמן. היא תומכת בתהליך השלום או תומכת באלימות להשגת מטרותיה המדיניות. אם היא בוחרת באלימות, היא תומכת בטרור מול חיילים, ולפעמים בטרור מול אזרחים. השאלה שלפנינו: מה גורם לתפיסות השונות האלה? מדוע חברה תומכת או מתנגדת לטרור ופיגועי התאבדות?
החברה הפלשתינית היא מאד מסורתית. היא גם מוסלמית וגם מסורתית. יש איסור דתי להתאבד. וכחברה מסורתית היא גם מתנגדת לאינדיבידואליזם. כך שגם מבחינה דתית וגם מבחינה חברתית לא היינו מצפים לראות פיגועי התאבדות, ותמיכה בהם, אצל הפלשתינים.
התמיכה בטרור אצל הפלשתינים תלויה בצורה שהם תופסים את האיום עליהם מצד ישראל או החמאס. כלומר, מה שאנחנו צריכים לבדוק זה תפיסת האיום. זה עניין רגשי. ככל שתפיסת האיום היא יותר אינטנסיבית, יש פנייה למדיניות קיצונית יותר. המדיניות הקיצונית ביותר שהחברה עשויה לתמוך בה היא פיגועי התאבדות.
בחישוב יותר רציונאלי, הנושא תלוי גם בחישובי עלות-תועלת. מה קורה אחרי פיגוע התאבדות בישראל? האם זה מוביל לאיזשהו מקום? האם זה מעצים את הסבל? האם זה יוצר בעיות נוספות?
הישראלים הם אלה שיוצרים את תחושת האיום אצל הפלשתינים, בגלל התנהגותם. התנהגותם היא שמובילה את החברה הפלשתינית לתמיכה בטרור ובפיגועי התאבדות.
החברה הפלשתינית צריכה להחליט אם לתמוך בפיגועי התאבדות בהתחשב בתוצאה, ואלה שוב חישובי עלות-תועלת. אך נא לא לשכוח שיש כאן גם עניין רגשי.
אנחנו נלחמים במשטר דיכוי, בעיקר בצבא הישראלי. אך החברה הפלשתינית לא רואה הבדלים בין המתנחלים והצבא, בעוד שהיא כן מבדילה בין אלה ובין אזרחים בתוך ישראל. (בגבולות הקו הירוק).
המרכיבים לתחושת האיום הגדולה אצל הפלשתינים:
הפלשתינים מקווים, שפיגועי ההתאבדות יכריחו את ישראל לסגת, כמו שהיא נסוגה מלבנון בשנת 2000. יחד עם זאת הם חוששים, שהם יגרמו לעליית הימין לשלטון, כמו שקרה ב 1996.
המשתנים הקובעים את מידת התמיכה בפיגועים:
סיכום: ככל שתפיסת האיום על הפלשתינים חזקה יותר - יש פנייה לאלימות קיצונית יותר, ובמקרה שלנו הקיצונית ביותר - פיגועי התאבדות.
לפי מחקר של פסיכולוג פלשתיני, ד"ר אייד סראעי20, הילדים הפלשתינים שגדלו בתקופת האינתיפאדה מגלים סימנים פוסט-טראומטיים ויש בהם אפילו נטייה להתאבדות כתוצאה מהפחד התמידי וההשפלה. הם כועסים, והחיילים הישראלים הם מטרה לכעסם, והם מבטאים זאת על ידי זריקת אבנים עליהם. ילדים אלה הבינו את השפה ואת המשמעות של הכיבוש. אפילו אם לא כולם הושפלו על ידי חיילים ישראלים או נאמר להם שחייהם אינם שווים, הסביבה שולחת להם מסרים אלה בצורה ברורה. הילדים רואים את ההבדלים בין רמת החיים שלהם ובין רמת החיים של המתנחלים. הם רואים את ההתנחלות נצרים הפורחת בחבל עזה, את ברכות השחייה, ומבינים שאין להם תקווה. כך הם מגיעים להיות מחבלים מתאבדים - הרי אין להם מה להפסיד.21
מסקנות
בשני המקרים, הפלשתיני והשיעי-לבנוני, נתפסו פעולות ההקרבה העצמית כהצלחה גדולה. בלבנון נתפסו כחלק חשוב בגורמים לנסיגת ישראל מרוב דרום המדינה ב-1985 ולנסיגה החד-צדדית מרצועת הביטחון ב-2000. בישראל הם נחשבו לגורם שהצליח להטיל אימה בחברה הישראלית, ועוררו תחושה כי הטרור האסלאמי יצר בעיה אסטרטגית עבור ישראל, ויתכן כי אף משפיע על הכרעות פוליטיות מרכזיות בה.
עם זאת, הפרובלמטיקה ההלכתית נותרה בעינה. גם אם פעולות ההקרבה העצמית זכו בגיבוי רעיוני-הלכתי אסלאמי, הרי קיימת בהן סוג של התאבדות, גם אם תיקרא הקרבה עצמית.
בחברה הפלשתינית השתלב מוטיב ההקרבה המהפכנית הלאומית (פדא) עם ההקרבה העצמית האסלאמית (אסתשהאד) כנדבך בתהליך הבנייה של המדינה העצמאית שבדרך. פיגועי ההתאבדות קיבלו לגיטימציה חברתית בגלל שהם אמצעי להתגונן מפני אויב נורא למען השמירה על כל היקר לחברה: הדת, המולדת, הכבוד, ערכי היסוד והתרבות. אמירת הקוראן האלוהית: "אל תחשבו את הנופלים למען האל למתים. חיים הם ומקבלים את כלכלתם אצל האל. ששים על אשר האציל להם האל מחסדו ושמחים בנותרים מאחור אשר טרם הצטרפו אליהם, כי אין עליהם פחד ואין עליהם יגון" (אל-עמראן, 169-170), הפכה לסיסמא ומעמידה את ההקרבה כאידיאל חברתי, שההכשר הדתי שבג'יהאד מרחיק ממנה את היסוד המנוגד לדת הקיים בעצם ההתאבדות.
נראה כי רק אם וכאשר קבוצות אסלאמיות רדיקליות יתחילו לבצע פעולות התאבדות בארצות ערב, במסגרת מאבקן במשטרים החילוניים "הכופרים", עשויים אנשי דת והוגי דעות אסלאמיים לצאת נגדן ולראות בהן התאבדות אסורה. כנ"ל אם יבצעו פיגועי התאבדות נגד מדינה מערבית חזקה ותקיפה. כל עוד מדובר בישראל, הציונות, היהודים והיהדות, אלה כולם גורמים מדרבנים לפעולות המתאבדים, בין אם יקבלו הכשר אסלאמי ממוסד, ובין אם לאו.
אי אפשר לסכם בלי להזכיר את פיגועי ההתאבדות של ארגון אל-קעאידה של אוסאמה בן לאדן. במחנות האימונים שלו באפגניסטן מוקנות הטכנולוגיות העדכניות ביותר של זריעת מוות והרס למתנדבים הרבים, הנוהרים לשם מכל קצוות העולם המוסלמי כדי להתאמן לקראת שליחויות הקטל. ארגונו המשוכלל והמצויד באמצעים של בן-לאדן מייצג את המגמה הכי מסוכנת של פיגועי ההתאבדות, ביוצרו תשתית רחבה, מבוססת ומצוידת בטכנולוגיות החדישות ביותר. הוא יצר ברית בין קבוצות שונות של האיסלאם הפונדמנטליסטי מכל רחבי העולם, ובאמצעים שבידו מסוגל לזרוע הרס עצום - ראה הפיגועים האחרונים בניו-יורק ובוואשינגטון. ואיך זה קשור בנו? מסתבר שלא מעטים מבין המחבלים המתאבדים בישראל, גם מבין הפלשתינים, קיבלו את הכשרתם במחנות האימונים של בן לאדן באפגניסטן.
ביבליוגרפיה
 © כל הזכויות שמורות, 2003, מדינת ישראל נשמח לקבל את הערותיכם והצעותיכם לכתובת: feedback@knesset.gov.il |