בחמש השנים האחרונות בלבד נרשמו בישראל למעלה מ-‎1,000 עמותות חדשות, המתמקדות בשירותי רווחה ובסיוע כלכלי ומשפטי למגזרים החלשים. מרבית העמותות, מתרכזות בכיסי עוני מוכרים-ירושלים, בני ברק ובמגזר הערבי. אלה מצטרפות לכ-‎30 אלף עמותות וארגונים רשומים.

רובן ככולן נועדו לספק פתרונות שהמדינה אינה נותנת. אין ספק שבישראל מתקיים היום תהליך מואץ של הפרטת הרווחה, מידי מוסדות המדינה לידי ארגונים וולונטריים.

שעה שהאוצר מקצץ בכל תקציבי החינוך והרווחה, והמצוקה החברתית-כלכלית מתעצמת, הופכים עמותות וארגונים חברתיים לכתובת אלטרנטיבית יחידה לנזקקים. אלא שמה שיכול להיחשב כתהליך מבורך של עלייה באכפתיות ובמעורבות החברתית, משמח בעיקר את פקידי האוצר המקצצים בסעיפי הרווחה ומעבירים את אחריות המדינה לכתפי הגופים המתנדבים.

תהליך ההפרטה המואץ, מתברר, מייצר מציאות בעייתית ועתיד לא ברור. העמותות השונות קורסות תחת ריבוי הפניות והיעדר התקציבים. קיימות בעיות של אי-שיווין, העדפת יתר וקיפוח. קיים גם מחסור בקריטריונים ברורים למתן סיוע, ואין פיקוח הולם.

מר דוד קורן, מנכ"ל עמותת ער"ן (עזרה ראשונה נפשית) מסר כי, בשנה שעברה קיבלה ער"ן מהמדינה כחצי מיליון שקל, כשסך כל התקציב שלה עמד על שלושה מיליון שקל. את היתרה גייסו מתרומות. כאשר בא קורן למשרדי הקליטה והבריאות המתקצבים אותו בדרך-כלל, כדי לקבל תקציב נוסף, הוא נאלץ להסתפק בעיקר בטפיחות על השכם. "אתם עושים עבודת קודש", נאמר לו שם, "אבל סדרי העדיפויות לא מאפשרים לנו לשחרר עוד תקציב".

בשנה החולפת, על רקע הפיגועים הקשים, הייתה עלייה של ‎12 אחוז במספר הפונים. ‎850 מתנדבים בעשר תחנות ברחבי הארץ טיפלו בכ-‎100 אלף פניות, בחלקן פניות של פיקוח נפש אמיתי. הנתונים של ער"ן מלמדים שהמשמעות היא שלפחות כ-‎100 אלף אנשים במצוקה נוספים לא זכו להגיע לקווים שלהם כתוצאה מחוסר תקציב.

ער"ן חברה בארגון בינלאומי. עמיתיה באירופה נהנים מ-‎75 אחוז של הקצבה ממשלתית.ער"ן מגרדת בקושי את ה-‎20 אחוז, וזאת רק אם כוללים בתקציב גם את הקצאת הרשויות המקומיות שבתחומן פועלים הסניפים.

קורן טוען כי "יש תהליך של התנערות המדינה מאחריות לאורך השנים". היום כשהתקציב עולה ביחד עם ריבוי המצוקות, התמיכה הממשלתית הולכת ופוחתת. יש כרסום מתמיד בדאגת השלטון לרווחה, בלי קשר לזהות הממשלה בשלטון.

‎133 עמותות חדשות הוקמו לסיוע לעולים. אלח"ה אגודה למשפחות חד-הוריות, הוקמו ב-‎93' ע"י משפחות הורים חד הוריות במטרה לתת מענה לבעיות שלא טופלו בידי המדינה בתקופת גל העלייה הגדול. היום היא מקבלת למעלה מ-‎15 אלף פניות בשנה. אלח"ה תומכת בהן לא רק בחלוקת ביגוד ומזון אלא גם בייעוץ משפטי ובפנייה למוסדות, בתמיכה פסיכולוגית ובהצמדת חונכים מתנדבים.האגודה גם מפעילה מרכז ללימודים ומשחקים לילדי המשפחות. אלח"ה לא הוקמה כדי לתת מענה לציבור יאפי שבחר בחד-הוריות, אלא למשפחות שקרסו תחת נטל גירושים ואלמנות. במשרדי הממשלה,בביטוח הלאומי וברשויות המקומיות מפנים לשם בשמחה את הנזקקים המגיעים אליהם עם הבעיות הייחודיות למשפחות חד הוריות. ההפניה מהירה, בעוד שהשיעור של השתתפות המדינה הסתכם בעשרת אלפים שקל בשנה ממשרד הרווחה ועד ‎23 אלף ממשרד הקליטה. התלות המוחלטת בתרומות גרמה לכך שהמשרד היה קרוב לסגירה כבר כמה פעמים.

עמותות מסוג אחר הן אלה שפעילות בתחומים שהמדינה כלל לא פועלת בהם. העמותה להעצמה כלכלית לנשים, לדוגמא, היא מודל לעמותות שמספקות כלים חדשים לקידום חברתי וליציאה ממעגל העוני למגזרים חלשים. מטרתה היא לאתר נשים החיות במעגל העוני ולהכשיר אותן ליזמות כלכלית. העמותה מספקת להן הכשרה להקמת עסק ואשראי כלכלי ראשוני, שנע בין ‎500 ל-‎2500 דולר, ותומכת בהן בליווי מקצועי. הכסף מגיע מקרן "קורת" הפועלת בישראל כבר שנים רבות.

הבסיס האידיאולוגי להפרטה וולונטרית מאונס של שירותי רווחה נעוץ בשנות ה-‎80. לידתו בממשל רייגן בארצות-הברית ושיאו בשלטון תאצ"ר בבריטניה. במקום שהמדינה תשמש רשת הגנה לחלשים, הוטלה האחריות על המשפחה והקהילה. ההתפשטות היתה מהירה ממשלות החלו לצמצם השקעות בחינוך, בבריאות וברווחה. חלף עשור עד שגם ישראל אימצה את התאצ'ריזים: התקציבים לא גדלו ביחס הולם לגידול המצוקה. פריחת העמותות הביאה להקמת המרכז הישראלי לחקר המיגזר השלישי, האוסף ומנתח את משמעות הנתונים העולים מהתעצמות התופעה.

פרופ' בני גורדון, מנהל המרכז, רואה חשיבות רבה בתופעת העמותות: מענה לשירותים חיוניים שהמדינה איננה מספקת, סיוע משפטי היוצר "קייס" ציבורי למגזרים שלא זכו לביטוי הולם בחברה הישראלית כמו נשים,נכים וזקנים ומעורבות גדולה יותר של החברה בתוך עצמה.

הבעיה הוא מזהיר, "היא שאסור לעבור את הגבולות. היומרה של רייגן-תאצ'ר שהמגזר ההתנדבותי ייקח על עצמו אחריות ברמה שלקחה על עצמה המדינה, לא עבדה. קיצוץ הבונה על כך שהגופים האלה ימלאו את החסר, לא עובד. אכפתיות לא יכולה לבוא במקום המדינה".

התופעה שמציג פרופ' גורדון חושפת שני מרכיבים בעייתיים נוספים בתופעת ריבוי העמותות. הראשון קשור לפיקוח עליהן: רק כשליש מהעמותות מגישות דו"חות כספיים מסודרים לרשויות. לרשם העמותות אין את היכולת להדביק את העומס ולקים פיקוח יעיל על הדרך או האיכות בה העמותות מגשימות את המטרות שעליהן הצהירו בהקמתן, ואין כל גוף מחקרי המרכז בידיו את שיעורי ההקצבות להם זוכים הגופים הללו מהמדינה.

העניין השני: למרות שהגידול במצוקה הגדיל משמעותית את מספר העמותות הלא-דתיות, שיאני העמותות הם עדיין הגופים החרדיים: בארבע השנים האחרונות נרשמו כ- ‎500 עמותות המשרתות בלעדית את המגזר הזה.

בנוסף קיים גם פער עצום בין מספר העמותות היהודיות ( ‎979 נוספו בארבע השנים האחרונות) לבין מספר העמותות הפועלות במגזר הערבי ( ‎63 עמותות נוספו ל-‎15 שפעלו לפני ארבע שנים).

ע"פ ד"ר גוני גל מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית, " המגמה של הפרטת מדינת רווחה היא עניין מאוד בעייתי. יש למשל, לא מעט עמותות המהוות כסות ליעדים פוליטיים,דתיים או אידיאולוגיים, שמטרתן איננה רווחה. זה יוצר בעיה חמורה, כי בעוד שמדינת רווחה מספקת גימלאות על בסיס קריטריונים ברורים, עמותות הפועלות על פי תפיסה אידיאולוגית פועלות רק בתחומי האינטרסים שלהן. כשמדינת הרווחה מחליטה לעסוק במימון בלבד ולהשאיר לעמותות את הביצוע, היא לא פועלת במקומות בהם היא מחויבת לפעול, ומפקירה את השדה לגופים שיטפלו רק באלה שכדאי להם, ולאו דווקא היכן שקיימים הצרכים הרבים ביותר", כגון: ריבוי בתי התמחוי בשנתיים האחרונות ואשר מעידים על החרפת העוני.

"החמור הוא שהמדינה מעבירה את מלוא האחריות לעמותות. היא מפסיקה לטפל ברווחה, בלי אפשרות לפקח על הנעשה". מזהיר ד"ר ג'וני גל. "במקום לתקצב ולייעל שירותים, מצמצמים ומעברים את הטיפול לעמותות. כתוצאה מנסיגת המדינה, הבעיות מחריפות ובמקרה של קריסה כספית של העמותות יהיה קשה מאוד להחזיר את הגלגל אחורה. העמותות חשובות לתמיכה ולסיוע, אבל הן לא יכולות להוות תחליף לאחריות המדינה".

מקורות: מדור קטעי עיתונות

© כל הזכויות שמורות, 2003, מדינת ישראל
נשמח לקבל את הערותיכם והצעותיכם לכתובת: feedback@knesset.gov.il