ב-‎20 בינואר ‎1942 החליטה ההנהגה הנאצית באופן רשמי על ה"פתרון הסופי של בעיית היהודים" בכינוס שהתקיים בגרוסן ואנזה ליד ברלין.[‎1]

אולם תהליך ה"פתרון הסופי" החל הרבה לפני כן. השואה התפתחה בהדרגה, בלא תוכנית-אב גדולה שתוכננה מראש על כל פרטיה. היא התאפשרה, בין השאר, בגלל נכונות חלק גדול מן העם הגרמני לשתף פעולה עם הנאצים, ובגלל השלמה-למעשה של העולם הדמוקרטי עם רצח היהודים.

הנאצים הקימו ששה מחנות השמדה בגז כדי לפתור את "בעיית היהודים" ולבצע רצח המונים: אושוויץ, טרבלינקה, מיידאנק, בלז'ץ, סוביבור וחלמנו. מחנה הריכוז הידוע בשם אושוויץ היה מחנה הריכוז הגדול והגרוע ביותר. הוא נקרא על שם העיר על ידה הוקם, ששמה בפולנית ‎Oswiecim, בגרמנית ‎Auschwitz, עיר במערב-גאליציה שבפולניה.[‎2]

ב-‎27 באפריל ‎1940 נתן הינריך הימלר, ראש הס.ס. והגסטאפו, את הפקודה להקים את מחנה הריכוז אושוויץ. כעבור זמן קצר החלה בניית המחנה בפרבר זאסולה של העיר אושוינצ'ים. עובדי הכפייה הראשונים שנאלצו לעבוד בבניית המחנה היו ‎300 יהודים מאושוינצ'ים וסביבתה.

ביוני ‎1940 החלו הנאצים להביא ברכבות משלוחי אסירים למחנה. בתקופה הראשונה היו רובם אסירים פוליטיים, לאו דווקא יהודים. המשרפה הראשונה נבנתה בשנת ‎1941[3]. במרס ‎1941 ציווה הימלר להקים אגף שני למחנה, הרבה יותר גדול, במרחק שלושה ק"מ מהמחנה המקורי. האגף נקרא אושוויץ ‎II-בירקנאו. (הראשון, המקורי, נקרא אושוויץ ‎I).

בקיץ שנת ‎1942 ביקר הימלר במחנה, ופקד להרחיבו. מצד השלטון הגרמני העליון בברלין באה הפקודה להקים בכל המהירות ‎4 משרפות ענקיות, שתהיינה מוכנות לשימוש בתחילת שנת ‎1943. ליד כל משרפה היו תאי גזים להמתת בני-אדם, שהוסוו כמקלחות כדי להטעות את הנידונים למוות עד לרגע האחרון. המשרפות ותאי הגזים פעלו במחנה בירקנאו. במונוביץ הוקם מחנה שלישי - אושוויץ ‎III-בונה-מונוביץ. במרוצת הזמן נבנו עוד ‎45 מחנות משנה. אושוויץ-‎II בירקנאו היה המאוכלס ביותר וגם האכזרי והבלתי אנושי ביותר בתנאיו. אסירי מחנה בירקנאו היו בעיקר יהודים, אך היו שם גם פולנים וגרמנים (אסירים פוליטיים), וכן צוענים שנשלחו להשמדה.

מששת מחנות ההשמדה נתייחד אושוויץ בכמה דברים:

פרט להשמדה ההמונית בגז, שהחלה בבירקנאו בינואר ‎1942, מתו מאות אלפים ברעב, בניסויים "רפואיים", בעונשים ועינויים אכזריים, במחלות ומגפות עקב תנאי התברואה הירודים, ביריות ובמכות, בהתאבדות. הזמן הממוצע בו יכול אסיר לשרוד באושוויץ אם לא נשלח ישר בסלקציה לגזים, היה שלושה חודשים.

אושוויץ הייתה בית הקברות הגדול ביותר בתולדות האנושות. מספר היהודים שנרצחו בה נאמד בשני מיליון, לכל הפחות.[‎4] היהודים היו הקורבן העיקרי, אך גם שבויי מלחמה רוסיים וקבוצות נוספות של אוכלוסייה לא-יהודית חוסלו באושוויץ.

באפריל ‎1944 נמלטו שני אסירים יהודים מאושוויץ, רודולף ורבה ואלפרד וצלר. על סמך עדותם נכתב בסלובקיה דין וחשבון בן ‎30 עמודים, שכונה "הפרוטוקולים". מתוארת בהם דרך הפעולה של המחנה אושוויץ, תנאי האסירים וטכניקת ההמתה בגז ושרפת הגופות, ניתן בהם אומדן סטטיסטי של מספר היהודים שנרצחו שם וכן אזהרה, כי נעשות הכנות לרצוח כ- ‎800,000 יהודים מהונגריה ו-‎3,000 יהודים מצ'כיה שהובאו מטרזינשטט. נעשו ניסיונות רבים להבריח את הפרוטוקולים למערב ולהפיץ את המידע הכלול בהם. אחרי בואם של שני נמלטים אחרים מאושוויץ, צ'סלב מורדוביץ' וארנושט רוזין, שהגיעו לסלובקיה ביוני ‎1944, נוסף לדוח מידע עדכני, על בואם של כ-‎3000 יהודים מיוון ועל רציחתם, וכן על התחלת רציחתם של יהודים מהונגריה. העותק המורחב של הפרוטוקולים נשלח למערב וב-‎13 ביוני ‎1944 התקבל בשוויץ ונשלח (ב-‎16 ביוני) למשרד החוץ בוושינגטון. ב-‎18 ביוני שידר הבי.בי.סי הבריטי כמה פרטים מתוך הפרוטוקולים. בשלהי יוני, האמת על אושוויץ, מלווה בפרטים על מערך המחנה ומיקומו הגיאוגרפי, הייתה ידועה אפוא בעולם החיצוני. [‎5]

אחת השאלות הנשאלת שוב ושוב מאז מלחמת העולם השניה היא מדוע סרבו בעלות-הברית, בריטניה וארה"ב, לקריאות החוזרות ונשנות להפציץ את תאי הגזים והכבשנים באושוויץ, ואת מסילות הברזל המובילות אל מחנה ההשמדה.

קריאות אלה הלכו ותכפו באביב ‎1944, בו נוצר שילוב של שלוש נסיבות אשר הפכו את הפצצת אושוויץ ומסילת הברזל המובילה מהונגריה, לבעלת חשיבות מכרעת ואפשרית מבחינה צבאית. באמצע אפריל החלו הנאצים לרכז את יהודי הונגריה לקראת שילוחם לאושוויץ, והפרוטוקולים של אושוויץ תארו את מה שצפוי ליהודים אלה. במאי, חיל האוויר האמריקאי אשר פעל מדרום איטליה מאז דצמבר ‎1943 הגיע אל שיא כוחו והחל להפציץ מרכזי תעשיה של מדינות הציר במרכז ובמזרח אירופה. כעת, יכלו מפציצי בנות הברית להפציץ את אושוויץ הנמצאת בפינה הדרומית מערבית של פולין. מסילות הברזל המובילות מהונגריה לאושוויץ היו גם הן בטווח מבצעי.

תשובת אגף המבצעים של משרד המלחמה בושינגטון לבקשות להפציץ את מתקני המוות ואת מסילות הברזל: "משרד המלחמה בדעה שהפעולה האווירית המוצעת איננה מעשית כיוון שניתן לבצעה רק על ידי הקצאת סיוע אווירי ניכר הדרוש להצלת כוחותינו הלוחמים כעת בקרבות מכריעים".[‎6]

עוד קודם משך משרד המלחמה את ידו מכל פעולות הצלה או סיוע לקורבנות האויב "אלא אם כן פעולות הצלה כאלו הנן תוצאה ישירה של מבצעים צבאיים שייעודם הבסת צבאו של האויב"[‎7]. מדיניות משרד המלחמה הייתה אפוא לא לערב את הצבא בפעולות הצלה. ולכן סרבו להפציץ את מסילות הברזל שהובילו את יהודי הונגריה אל מותם. החל מיולי התמקדו הבקשות בנושא הפצצת תאי הגז באושוויץ על מנת לפגוע בתהליך ההשמדה ההמונית. הרס תאי הגז היה מאט במידה ניכרת את הטבח. בשלהי יולי, ועדת החירום להצלת העם היהודי באירופה כתבה לנשיא רוזוולט וקראה לו להפציץ את מסילות הברזל ותאי הגזים. שוב ניתנה תשובה שלילית, ונטען " לאחר בחינת הנושא נראה בבירור כי פעולה מסוג זה ניתנת לביצוע רק על ידי הקצאה של סיוע אווירי ניכר הדרוש להצלחת כוחותינו העסוקים במבצעים מכריעים במקומות אחרים. בכל מקרה יעילותו של מבצע כזה מוטלת בספק רב עד כי אין הדבר מצדיק שימוש באמצעי הלחימה שלנו. קיימת דעה רבת משקל לפיה מבצע שכזה, אפילו יצליח עלול להוות פרובוקציה שתעורר את הגרמנים לפעולות נקם חמורות עוד יותר."[‎8]
בקשות נוספות נדחו על יסוד הטענה שחיל האוויר חייב להשמיד מטרות שהן מרכזי תעשיה חיוניים וכי "אושוויץ איננה חלק ממטרות אלה". בפועל הייתה אושוויץ חלק חיוני של מטרות אלה. גם הטענה של אגף המבצעים שהרס מחנה ההשמדה ידרוש מפציצים כבדים, או בינוניים, או מטוסי-יירוט הפצצה מנמיכי טוס, ולכן הפעולה איננה אפשרית מבחינה טכנית או שהיא מסוכנת, ניתנת להפרכה.[‎9]

אנו רואים אפוא שכל הפניות להפציץ את אושוויץ ואת מסילות הברזל המוליכות אליה נדחו דרך קבע על ידי משרד המלחמה. הסיבה הצבאית המרכזית שניתנה הייתה כי הצעות אלה "אינן מעשיות", שכן הן דורשות "הקצאה של סיוע אווירי ניכר הדרוש להצלחת כוחותינו הנלחמים כעת בקרבות מכריעים במקומות אחרים". האם יש אמת בטענה זו? קשה לתת לשאלה זו תשובה חד-משמעית. אנחנו כן יכולים לקבוע שהחל ממרץ ‎1944 שלטו בנות הברית בשמי אירופה ומימי ראשית מאי ואילך, היה בכוחו של חיל האוויר המוצב בבסיסיו באיטליה לתקוף ולהשמיד מטרות כמו אושוויץ, והיו מספיק הזדמנויות לכך.[‎10] היה אפשר לעצור או לפחות להאט את הטבח ההמוני של היהודים על ידי השמדת תאי הגזים והכבשנים (רצח של המונים על ידי כלי ירייה היה הרבה פחות יעיל) ולהציל את רובם של יהודי הונגריה אם היו מפציצים את מסילות הברזל שהובילו את הרכבות לאושוויץ.

בקיץ ‎1944 כבר נמצא בידי ממשלת ארצות-הברית מידע מקיף למדי על אושוויץ, לרבות על מקומו ועל מה שמתחולל בו, וכן עמדה לרשותה היכולת הטכנית להפציץ הן את מסילות-הברזל המוליכות אל המחנה והן את תאי הגז במחנה עצמו. גם המדינאים הבריטים שיכלו להישען על הנחיה אישית של צ'רצ'יל לבחון את תכנית ההפצצות מנקודת מבט חיובית, טענו ששליחת טייסים בריטים לביצוע המשימה עלולה לסכן חיים "יקרים". אולם בעלות הברית לא נרתעו, ממש באותה תקופה, מלסכן את חיי טייסיהן והצניחו אספקה מעל לוורשה בשעת ההתקוממות הפולנית. כן נמצאו צוותי-אוויר שהתנדבו למשימה זו. טייסים אלה חלפו מעל לאושוויץ בדרכם לוורשה. משרד-המלחמה האמריקאי השיב ריקם את כל הפניות לנסות ולהרוס את תאי-הגז אף כי מפציצים אמריקאיים חלפו שוב ושוב מעל למחנה באוגוסט ובספטמבר ‎1944, צילמו אותו מן האוויר ואפילו הטילו עליו, בשוגג, פצצות מספר.

סיבות רבות מונחות ביסוד אי-עשייה זו. בתחילה - אי ידיעה של מה שקורה. כאשר נודעו לראשונה העובדות בצורה מפורשת ומפורטת, לא זו בלבד שמרבית יהודי אירופה כבר היו נתונים בתהליך מואץ של השמדה אלא שעוצמתם הצבאית של הגרמנים הייתה בשיאה ואילו בעלות-הברית סבלו מנחיתות צבאית. בד-בבד נקטו הגרמנים מדיניות מכוונת, לעתים קרובות יעילה, של הטעיה והונאה להסתרת פשעיהם. ב-‎1944, כאשר הלך וגבר זרם הידיעות המפורטות שהגיעו לבעלות הברית על מעשי הזוועה של הנאצים, עמדו בעלות הברית בסירובן להציל יהודים, בשל שיקולים מדיניים וצבאיים, וגם חוסר חמלה, דעות קדומות וראיית הפליטים היהודים כעול כבד וכבעיה מעיקה.[‎11]

---

ביבליוגרפיה

ושם, ‎1987.

[‎1] הכינוס נקרא אחר כך "ועידת ואנזה"

[‎2] מיקום גיאוגרפי: על יד שפך הנהר סולה לתוך הוויסלה. משנת ‎1386 עד המאה ה-‎17 היתה עיר הבירה של נסיכות אושווצ'ים, צורפה לפולניה במאה ה-‎17. היו בה טחנות קמח ותעשיה של כלי-מתכת. לפני מלחמת העולם השניה היו בה ‎12,000 תושבים, בכללם כ-‎4000 יהודים. סופחה לרייך לאחר תבוסתה של פולין בספטמבר ‎1939.

[‎3] על-פי הדו"ח הסובייטי הרשמי על גילוי המחנה שנכתב אחרי שחרורו.

[‎4] קיימות הערכות שונות, מכיוון שהגרמנים השמידו את רוב המסמכים, וכן משום שלא תמיד תועד בדיוק על ידם מספר ההמונים שהגיעו ונשלחו לתאי הגזים.

[‎5] ב-‎26 ביוני ‎1944 נערכה טיסת סיור מעל לאושוויץ ובירקנאו וצולם בה המערך של שני המחנות. באחד התצלומים נתגלו מחנות אושוויץ ובירקנאו במלואם ופוענחו, אך המודיעין לא התעניין בצילומים אלה, שאפשר להבחין בהם מקצת הפריטים שנזכרו בדוח ורבה-ורצל,

[‎6] Wyman, David S. The abandonment of the Jews. New York, Pantheon Books, 1985, p. 292

[‎7] Ibid, p. 291

[‎8] Ibid, p.296

[‎9] Ibid, p. 297-298

[‎10] ויימן מנתח ומוכיח נקודה זו מבחינת טקטיקה צבאית בספרו: ‎The abandonment of the Jews

ראה גם ספרו של גילברט "אושוויץ ובעלות הברית".

[‎11] גילברט, מרטין. אושוויץ ובעלות הברית. תל-אביב, עם עובד, ‎1988.