ספרית הכנסת - נושאים על סדר היום הציבורי

נושאים על סדר היום הציבורי

מדינות תומכות טרור

הגדרות

אחת הבעיות של המלחמה בטרור הבינלאומי היא, שאין הגדרה ברורה ומקובלת על כל העולם מה הוא טרור. מי שנראה בעיני אחדים טרוריסט, יכול להיקרא על ידי אחרים לוחם חופש. הגדרת משרד החוץ של ארה"ב: טרור הוא שימוש מכוון באלימות נגד אזרחים ומטרות אזרחיות להשגת יעדים פוליטיים. הטרור מוגדר אפוא כאמצעי להשגת מטרה. מכאן, שלא משנה מה המטרה ועד כמה היא נראית למבצעי הטרור מוצדקת, השימוש באמצעי זה, בטרור, הוא פסול. אין כל הצדקה לשימוש בטרור בשום תנאי ובשום מצב. להגדרה האמריקנית אין יוצאים מן הכלל. כשאנשים נלחמים על הדרך שלהם הם יכולים לעשות זאת בדרך דמוקרטית חוקית מקובלת, או לעשות זאת באלימות ובאמצעים רצחניים ובכך להפוך לטרוריסטים. מדינות תומכות טרור או טרור מדינתי: טרור המבוצע בשיטתיות ביוזמת המדינה ומבוצע על-ידי סוכניה או באמצעות ארגוני שליח. טרור נתמך מדינה קבוצות טרור שפעילותן נתמכת על ידי מדינה המספקת להם סיוע לוגיסטי ומבצעי ומעניקה להן מחסה בשטחה הריבוני או בשטח הנשלט על ידה.^[1] הגדרה נוספת של Alexander ו- Cline: ^[2] טרור הנתמך על ידי מדינה הוא השימוש המכוון באלימות או איום באלימות על ידי מדינות ריבוניות או קבוצות לאומיות הנעזרות על ידי מדינות ריבוניות, להשיג יעדים פוליטיים ואסטרטגיים על ידי פעולות שמפירות את החוק. כוונת פעולות נפשעות אלה היא לזרוע פחד עצום באוכלוסיית היעד, ולא רק בקורבנות שמותקפים או מאוימים. במשך שנים רבות טרור נתפס רק כתחרות בין ארגונים ובין מדינות ריבוניות. טרור נחשב ל"נשק של החלשים". החל משנות ה-‎70 של המאה העשרים הפך הטרור הבינלאומי לטקטיקה קבועה, בעיקר של דיקטטורות טוטליטריות, במאבקי הכוח שלהן במדינות אחרות. מדינות שונות, ואפילו מעצמות, השתמשו בארגוני טרור לקדם את האינטרסים שלהם. דיקטטורות טוטליטריות תומכות בטרור גם בבית, נגד אזרחיהן שלהן, וגם בחו"ל. הטרור הבינלאומי הוא בעצם הרחבה של פעולותיהן בבית. במקרים מסוימים יצרו מדינות "ארגוני בובה" טרוריסטיים לשרת את מטרותיהן, ובמקרים אחרים אימצו או תמכו בארגוני טרור קיימים ויצרו יחסים הדדיים בעלי תועלת לשניהם. המדינה המאמצת נותנת תמיכה פוליטית, עזרה פיננסית וכל מה שנחוץ כדי לחזק ולהרחיב את המאבק של ארגון הטרור. המדינה מנצלת את מעשי הטרור גם כדי להפיץ את האידיאולוגיה שלה, לערער את יסודות המשטר במדינה אחרת ובמקרים קיצוניים אף להפיל ממשלה עוינת בארץ אחרת. לפי Alexander ו- Cline, מטרת הטרוריזם בתמיכת מדינה להשיג מטרות אסטרטגיות בתנאים בהם שימוש בצבא קונבנציונלי הוא לא מתאים, לא אפקטיבי, מסוכן מדי או קשה מדי. בהשוואה למלחמה קונבנציונלית, טרוריזם יכול להיות נשק יעיל, נוח ודיסקרטי להשיג אינטרסים של המדינה בטריטוריה הבינלאומית כי:

- הוא זול יותר מלוחמה קונבנציונלית

- מעצמות העל נמנעו מלהתערב עד לאחרונה

- הוא מונע סכנת הידרדרות לשימוש בנשק הלא קונבנציונלי נגד המדינה התומכת

- מונע סכנת תבוסה במלחמה קונבנציונלית.

- נותן למדינה התומכת אפשרות להשיג את מטרותיה ולהקרין כוח פוליטי וצבאי - בלי לקחת אחריות ובלי להיחשב כתוקפנית.

בגלל גורם אחרון זה בדרך כלל התמיכה בטרור נעשית בחשאיות.

ברית המועצות הייתה בין המדינות הראשונות שאמצו ארגוני טרור שונים, ביניהם את הארגון לשחרור פלשתין. מאז התמוטטותה, ומאז גירוש השח הפרסי, איראן תפסה את המנהיגות בתחום זה.

ארצות-הברית מפרסמת בדוח שנתי את רשימת המדינות התומכות בטרור ואת פעולותיהן. היא אוסרת על אזרחיה לסחור אתן והן לא יכולות לקבל ממנה סיוע צבאי או כלכלי.

הרשימה האמריקאית מדברת על טרוריזם נגד אזרחים של מדינה אחרת או נגד אזרחי המדינה התומכת בחו"ל. היא לא עוסקת בטרוריזם פנימי על ידי מוסדות רשמיים במדינה נגד אזרחיה שלה.

רשימת המדינות כמעט לא השתנתה בעשרות השנים האחרונות:

איראן

עיראק

סוריה (צורפה לאחרונה למועצת הביטחון של האו"ם)

לוב (לאחרונה שוקלת ארה"ב להוציא אותה מהרשימה)

סודן (כנ"ל)

קוריאה הצפונית

קובה

את התקפות הטרור אפשר לחלק לכמה קבוצות:

-	התקפות יזומות על-ידי ארגון הטרור לקדם מטרותיו, בלי התערבות המדינה התומכת.
-	התקפות יזומות על-ידי ארגון הטרור לקדם מטרותיו עם תמיכה מבצעית מהמדינה.
-	התקפות יזומות על-ידי המדינה לקידום אינטרסים שלה או משותפים לה ולארגון הטרור - בלי עזרה מבצעית מהמדינה.
-	פעולות טרור שהמדינה עצמה מבצעת או סוכניה לקידום האינטרסים שלה.

רמת המעורבות של המדינה בטרור הבינלאומי

ישנן צורות שונות של מעורבות המדינה, מעזרה כללית עד מבצעית, מיוזמה ועד ניהול המבצע. המעורבות החמורה ביותר מתבטאת בביצוע פעולות טרור על-ידי גורמים רשמיים של המדינה.

אפשר למיין מדינות כ"מדינות תומכות טרור" או "מדינות טרוריסטיות" לפי רמת המעורבות שלהן בפעולות הטרור. זהו מיון בעייתי, שהפך לנשק פוליטי בידי מדינות לתאר מדינות יריבות, או בידי ארגוני טרור לתאר פעולות של מדינות אויבות להן. יאסר ערפאת קורא בימים אלה לישראל "מדינת טרור" בגלל פעולותיה לדיכוי אינתיפאדת אל-אקצה.

אפשר לדרג את המעורבות של המדינות מן הקל אל הכבד:

-	תמיכה אידיאולוגית
-	תמיכה פיננסית
-	תמיכה צבאית
-	תמיכה מבצעית
-	יזימת התקפות טרור
-	השתתפות ישירה בהתקפות טרור

תמיכה אידיאולוגית היא הרמה הבסיסית ביותר. ארגוני טרור הם מכשירים נוחים להפצת אידיאולוגיות, במיוחד מהפכניות. למשל: ברית המועצות ואירן מצאו בעלי ברית בארגוני הטרור להפיץ את רעיונות המהפכות שהתרחשו בהן - קומוניזם ואיסלאם פונדמנטליסטי.

יש מקרים שקבוצה אימצה את האידיאולוגיה של המדינה כדי לקבל עזרה חומרית מהמדינה, או, לחילופין, הקבוצה אומנה על ידי מוסדות רשמיים של המדינה וכך דבקה באידיאולוגיה שלה. דוגמאות אופייניות - החזית העממית לשחרור פלשתין שנהנתה מתמיכה סובייטית וארגוני טרור איסלאמים פונדמנטליסטים ובראשם החיזבאללה, שמכוונים על-ידי איראן.

תמיכה כספית - דרגה אחת מעל התמיכה האידיאולוגית. כדי לשגשג ולגדול ארגון הטרור זקוק להרבה כסף. לכן הארגונים סומכים על תמיכה כספית נדיבה מהמדינות המאמצות. איראן - התורמת העיקרית לארגוני טרור בתקציב שנתי של ‎100 מיליון דולר (‎60-70 מיליון הולכים לחיזבאללה). התקציבים מועברים לארגון הטרור דרך "המשרד לתנועות מהפכניות", שמעביר כספים גם לחמאס, לג'יהאד האסלאמי ואחרים.

תמיכת צבאית - עוד דרגה מעל, ומתבטאת באספקת נשק, אימוני צבא, קורסים וכו'. בראש הרשימה (שוב) נמצאת איראן.

תמיכה מבצעית עזרת המדינה בביצוע התקפות ספציפיות. העזרה נעשית בצורות שונות: מזיוף מסמכים והכנת כלי נשק מיוחדים, עד להקצאת "ערי מקלט" לטרוריסטים והעמדת סוכנויות ריגול לאומיות לרשותם. שגרירויות איראן בעולם משחקות תפקיד חשוב בפעולות אלה - מספקות נשק לתאי טרור דרך הדואר הדיפלומטי, מספקות כסף, דרכונים וויזות לטרוריסטים, וכן מגייסות אנשים מהקהילות האסלאמיות בארצות השונות לעזור לטרוריסטים.

יזימת התקפות טרור

כאן זו לא רק תמיכה בלתי ישירה בארגוני טרור אלא המדינה יוזמת בעצמה התקפות טרור, מגדירה את מטרותיהן ונותנת הוראות לטרוריסטים.

איראן מממנת, מאמנת, מנהלת ולוחצת על החיזבאללה לבצע התקפות כאלה ולפגוע באזרחים חפים מפשע, בייחוד נגד מטרות ישראליות ויהודיות בארץ ובחו"ל.

השתתפות ישירה בהתקפות הטרור זוהי הדרגה הגבוהה ביותר - ביצוע התקפות על-ידי סוכנויות של המדינה. סוכנויות של הממשלה מבצעות פעולות טרור, כשהן משתמשות במודיעיןו ובצבא שלה או באנשים הכפופים להם.

שוב נמצאת איראן בראש הרשימה. לדוגמה: רצח של מתנגדים פוליטיים (במאי ‎1966 נאסר סוכן מודיעין אירני בגרמניה על רצח רזה מסלומן , שר לשעבר בממשלת השח, ומתנגד לשלטון החדש באיראן).

איראן לא לבד ברשימה. גם לוב הייתה מעורבת בצורה ישירה בפעולות טרור באמצעות סוכנים רשמיים של המדינה.

מדינה שמפעילה טרור נגד אזרחיה שלה נקראת מדינה טרוריסטית. מדינות כאלה בדרך כלל גם תומכות בטרור בינלאומי. הגיוני שמדינות שתומכות בטרור מפעילות טרוריזם גם נגד אזרחיהן שלהן.

מסקנות

רוב המדינות התומכות בטרור אינן דמוקרטיות, וקבלת ההחלטות בהן נעשית על-ידי שליט יחיד או קבוצת שליטים. הם עושים שיקולים של עלות-רווח, שאולי לעין המערבית נראים לא הגיוניים, בכך שהם נותנים משקל מוגזם לאידיאולוגיה, לדת ולרגשות. השליט היחיד בוחן במה פעולות הטרור יועילו למטרותיו כפי שהוא הגדיר אותן, האם ינקטו אמצעים נגד ארצו אם היא "תיתפס" והאם אמצעים אלה יסכנו את האינטרסים שלו.

לכל מדינה תומכת טרור יש גבול למה שהיא מוכנה לשלם בגלל מעורבות בטרור. המחיר שונה מארץ לארץ - ולכן רק מחיר גבוה מאד יהווה הרתעה.

טרור בינלאומי לא היה משגשג בעשרות השנים האחרונות לולא מדינות שתמכו בו במימון, אימונים, מקלט, נשק ותמיכה לוגיסטית. העזרה שהמדינה נותנת היא חיונית להצלחת הארגון הטרוריסטי. מבצעים ענקיים של הג'יהאד האסלאמי לא היו מצליחים לולא תמיכת אירן. ה-‎PLO לא היו מצליחים כל כך לולא סוריה ולוב. לפיכך מדגישה ארצות-הברית, שחשוב להפעיל לחץ חזק על המדינות האלה, ואפילו סנקציות כלכליות, דיפלומטיות ולפעמים צבאיות.

אלא שלפעמים מדינות שיש להן אינטרסים כלכליים עם המדינה תומכת הטרור מעדיפות להתעלם מפעולות הטרור שלה כדי לא לקלקל את היחסים ביניהן.

בשנים האחרונות הולך וגובר הטרור נתמך המדינה והאמצעים של ארגוני הטרור הולכים וגדלים בשל כך. הדבר מביא לטרור ראוותני כמו פיצוץ מטוסים ורצח מנהיגים פוליטיים. הסכנה בטרור שנתמך על-ידי מדינה טמונה גם באפשרות, שהארגון ישתמש בנשק להשמדה המונית, בנשק משוכלל ביותר, ובנשק לא קונבנציונלי -נשק כימי וביולוגי.

ביבליוגרפיה

‎1.Cline, Ray S. & Alexander, Yonah. Terrorism as state-sponsored covert warfare. Fairfax, Virginia, Hero Books, 1986.

‎2. Stohl, Michael & Lopez, George A., eds. The state as terrorist. London, Aldwych Press, 1984.

‎3. Thackrah, John Richard. Encyclopedia of terrorism and political violence. London, Routledge, 1987.

‎4. Kushner, Harvey W., ed. The future of terrorism: Violence in the new millennium. London, Sage, 1998.

‎5. Rubin, Barry, ed. The politics of terrorism: Terror as a state and revolutionary strategy. Washington, D.C., The John Hopkins University, 1988.

‎6. רובין, ברי. איראן והטרור - מדוע? מערכות, ‎348, יוני ‎1996, 34-37.

‎7. ארכיון קטעי עיתונות של ספריית הכנסת.

‎8. אתר האינטרנט של המכון הבינלאומי למדיניות נגד טרור, המרכז הבינתחומי, הרצליה:

[1] .ידיעות אחרונות", מילון מונחי הטרור האסלאמי על-פי המכון הבינלאומי למדיניות נגד טרור, ‎28.9.2001

[2] Cline, Ray S. and Alexander, Yonah. Terrorism as state-sponsored covert warfare. Fairfax, Virginian, HeroBooks, 1986.