ספרית הכנסת - נושאים על סדר היום הציבורי

א) הממלכה הישנה

ב) טרנסילווניה

ג) בסרביה

ד) בוקוניה

הממלכה הישנה היא הגרעין שסביבו התגבשה רומניה הגדולה. ועמה הקבוצה שאנו נוהגים לכנות כיום "יהדות רומניה".

האוכלוסייה היהודית הייתה מפורדת אפוא לארבע יחידות, וכל אחת מהן השתלבה באופן שונה בתוך האוכלוסיות והתרבויות הסובבות.הבדלים אלה במידת ההשתלבות ובתרבות, ששררו בין יהודי המחוזות החדשים ובין אלה שבממלכה הישנה, הקנו לקהילה היהודית בממלכה הישנה חשיבות מיוחדת.

בין בני העם הרומני לבין היהודים שחיו בקרבם נשמר מרחק ניכר. שלא כמו אחיהם בארצות אירופיות אחרות נחשבו בתום מלחמת העולם הראשונה מעטים בלבד מקרב יהודי הממלכה הישנה לאזרחים רומנים.

במשך למעלה מ- ‎70 שנה נאבקו יהודים אלה להשגת זכויותיהם האזרחיות. רק ב- ‎1920 משהחזירה רומניה לעצמה את שטחיה היו היהודים זכאים סוף סוף לראות עצמם כ"רומנים".

האמנציפציה הכפויה של ‎1921 לא הייתה ליהודי רומניה אלא הפוגה קצרה בשנאה שהפגינו כלפיהם בני העם הרומני. עד ‎1919 עודדו כל הממשלות הרומניות את האנטישמיות, ובזמן מלחמת העולם הראשונה אף ביצעו פשעים נגד היהודים.

בשנות ה-‎30 , ובייחוד לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, גברה בדעת הקהל הרומנית ובכול שכבות החברה ההתנגדות והשנאה ליהודים. ב- ‎1937 קמה הממשלה האנטישמית, השנייה באירופה אחרי גרמניה, ממשלת גוגה-קוזה. הקמתה של ממשלה זו הייתה הצלחה גדולה לגרמניה, כי מפלגת גוגה-קוזה צידדה בברית עם הרייך השלישי.

ממשלתו של קוזה התחייבה לתקן את החוקה, ולקבוע בה כי השליטה הפוליטית תהיה רק בידי

"הרומנים שבעורקיהם זורם דם רומני טהור" היהודים יורחקו מן העיתונות,תינתן עדיפות לרומנים בכל מפעלי הכלכלה ובמוסדות התרבות, ותיאסר קבלת יהודים לשירותים ממלכתיים.

ממשלתו של קוזה אף התחייבה לגרש את היהודים שנכנסו לרומניה שלא כחוק,לתקן את חוק האזרחות בצורה שתישלל אזרחותם של היהודים, להפקיע את הנכסים העירוניים והכפריים שבידי היהודים,ולתת אופי לאומני רומני לערים.

ב- ‎40 ימי שלטונו של קוזה עשתה ממשלתו כל שביכולתה לממש את העקרונות האנטישמיים. החמור שבצעדים נגד היהודים היה החוק מיום ‎22 בינואר ‎1938 לבדיקת אזרחותם של היהודים,ולפיו נשללו זכויות האזרח של כרבע מיליון יהודים.

ב- ‎1940 לאחר שרומניה נאלצה לוותר על בסרביה ובוקוניה, החמיר מאוד מצב היהודים. ההסתה והאנטישמיות הגיעה לשיאה, ובאזורים שונים בבוקובניה פרעו ביהודים.

ב- ‎30 ביוני ‎1940 נרצחו בדורהוי כ- ‎200 יהודים בידי גדוד רומני, מאות יהודים נרצחו בכפרים שמשני צידי הגבול החדש. בימים המעטים שהרוסים הרשו זאת ברחו אלפי יהודים לבסרביה.

בניסיון להתקרב לגרמנים נחקק ב- ‎8 באוגוסט ‎1940 חוק מיוחד, "תקנון היהודים", והוא ביטל למעשה את זכויות האזרח של היהודים ואסר נישואי תערובת. היהודים כציבור הואשמו באחריות לאסונות שפקדו את העם הרומני ואת מדינתו, לפי שהם, כך נאמר קומוניסטים, משרתי האינטרסים של ברה"מ.

ב- ‎1940 (בספטמבר) עם כינונה של הממשלה הלאומית הלגיונרית החמיר באורח דרמתי מצבם של יהודי רומניה. אנשי "משמר הברזל" בכול דרגי השלטון פתחו במסע טרור והפחדה נגד הציבור היהודי, במטרה לתפוס בכוח את רכושם ובראש ובראשונה את החנויות, בתי העסק והמפעלים.

ביחס ליהודים פעלה הממשלה החדשה בשני מישורים:

א)"החוקי" - כלומר ע"פ החוקים שתאמו את החוקה.

ב) "בלתי חוקי"- כלומר במסגרת צעדים שלא היו מושתתים על החוקה.

שלושת החוקים העיקריים שחוקקה הממשלה החדשה היו:
א) מיום ה- ‎5 באוקטובר ‎1940: הפקעת נכסיהם של היהודים באזורים הכפריים, ובכלל זה אדמה וציוד.

ב) מיום ה- ‎17 בנובמבר ‎1940: הפקעת יערות, מיבשלות לכוהל ומנסרות לעיבוד עצים.

ג) מיום ה- ‎4 לדצמבר ‎1940: הפקעת ספינות שיט- נמסרו מיד לחברה גרמנית.

ב- ‎27 במרס נחקק החוק להפקעת בתים ודירות. בכך רבים מיהודי רומניה הפכו בין לילה למחוסרי בית.

הממשלה החדשה הקימה "מרכז לאומי לרומניזציה" והמרכז הפעיל טרור רשמי בעזרת החוקים האנטישמיים ותקנות מיוחדות והוציא מיד את רוב היהודים מבתיהם ומסר את הבתים לפקידי ממשלה, לקצינים,לנכי מלחמה,לאלמנות ולפליטים.

נחקקו עוד עשרות חוקים ונוספה סדרת צעדים, והם השלימו את תוכנית "הרומניזציה", שמטרתה הסופית הייתה הרחקה מוחלטת של היהודים מן החברה הרומנית. אחד החוקים החשובים מסוג זה היה "חוק העבודה לטובת הציבור". החוק השלים את הוצאת היהודים מהגנת החוק וחייב אותם בעבודת כפייה.

בפרוץ המלחמה בברה"מ סולקו בפקודת הממשלה כ- ‎40,000 יהודים שהתגוררו בכפרים ועיירות מבתיהם. רכושם הוחרם, חלקם הועברו למחנות מעצר וחלקם גורשו לערים ועיירות אחרות.

לממשלה בראשותו של אנטונסקו היו שתי דרכים לטפל ביהודים: דרך אחת ביחס ליהודי בסרביה ובוקבינה ודרך שנייה ביחס ליהודי הראגט וטרנסלווניה הדרומית.

יהודי בסרביה ובוקבינה:

החל הרג המונים . הצבא נצטווה לאסור את היהודים בערים, הז'נדרמים נצטוו להרוג כול יהודי שיימצא באזורים הכפריים, בפועל השתתפו יחידות צבא גרמניות ורומניות בהשמדת היהודים בשני האזורים, מלווים ביחידות השמדה של הס"ס . בשלב ראשון של המבצע נרצחו כ- ‎160,000 יהודים, בסיועה של האוכלוסייה המקומית, רומנים ואוקראינים.

ב- ‎15 בספטמבר ‎1941 פקד אנטונסקו לגרש מהאזור כ- ‎150,000 יהודים. עשרות אלפים נהרגו בדרכי הגירוש, נורו בידי המלווים הרומנים, מתו ברעב, בצמא, במחלות ובהתעללות.

העילה הרשמית לגרוש היה הרצון ל"טהר" את האזורים המשוחררים מן היסוד היהודי העויין, ששיתף פעולה עם השלטון הסובייטי. באוקטובר ‎1940 גורשו גם יהודי דרום בוקובינה.

יהודי הראגט וטרנסלווניה:

מספרם של היהודים שם מנה כ- ‎190,000 נפש. והיוו קולקטיב איתן הן מן הבחינה הכלכלית והן מן הבחינה התרבותית.לאחר שב- ‎1933 תמכה רוב האוכלוסייה המקומית במדיניות הרייך השלישי, ומתוך כך גם באידיאולוגיה האנטישמית שלו, הלך מצבם של היהודים והורע.

עם חלוקתו של האזור בעקבות הסכם וינה מאוגוסט ‎1940 נשלחו היהודים למחנות ריכוז ומצאו בהם את מותם.

בשואה נספו, לפי האומדן, כ-‎420,000 יהודים שישבו בשטחי רומניה ב-‎1939.מספר זה כולל את היהודים שנרצחו בבסרביה ובבוקובינה בגל הרציחות שארע ב-‎1941 ואת היהודים שנספו בעת הגירוש לטרנסלווניה.

מקורות:
‎1)האנציקלופדיה של השואה ערך: רומניה.
‎2) אל מול פני הסערה מאת אלכסנדר שפרן.
‎3) האנציקלופדיה העברית, ערך: רומניה ושואה.