"זכויות האדם", או "זכויות טבעיות", הן אותן זכויות המוקנות לאדם באשר הוא אדם מכוח טבעו וכבודו האנושי, ובלי תלות בכוחו של שלטון כלשהו. מכיוון שהזכויות, לפי תורות אלה, אינן מוקנות על- ידי השלטון האנושי, אין שלטון זה רשאי ליטול אותן. ההוגה העיקרי, שבשמו קשורה מסורת זו, הינו גו'הן לוק, אשר מנה את הזכויות לחירות, לחיים, ולרכוש וכן את זכויותיו ה"טבעיות" של כל אדם כלפי כל שלטון.

זכויות האדם הן הזכויות הנתונות לכל אדם, בלי קשר לתכונותיו הנוספות המייחדות אותו מאנשים אחרים. בהכרזת הזכויות הצרפתית דיברו בזכויות האדם והאזרח מתוך הכרה שיש זכויות המוקנות לכל אדם באשר הוא אדם (למשל הזכות לחיים), ויש זכויות המוקנות רק לאזרחים - הקרויות גם " זכויות אזרח", (להבדיל מ"זכויות האדם") הן תת קבוצה של "זכויות אדם", המדגישות את ראיית האדם כחלק מחברתו המדינית, והן מופיעות יחד עם הזכויות הפוליטיות, כשהן מובחנות מן הזכויות החברתיות- כלכליות (כגון הזכות לעבוד או הזכות לביטחון סוציאלי).

זכויות אדם וזכויות אזרח (להבדיל מזכויות האזרחים)- חלים על זכויות מרכזיות של בני אדם ככאלה, בלי קשר לזיקתם המדינית אל החברה שבה הם חיים. כך יש לכל אדם החי בחברה זכות אזרח להתבטא בנושאים בעלי עניין ציבורי, אולם לא תהיה זו פגיעה בזכות אזרחית של אדם שאינו אזרח המדינה, אם לא תינתן לו הזכות לבחור למוסדותיה הפוליטיים.

בטחון חיים, שלימות הגוף ויכולת ההנאה מרכוש מסוים.

שיטות המשפט מגינות על ערכים אלה באמצעות איסורים משפטיים על פגיעה בהם ואיסורים המגבילים הן פרטים אחרים והן את השלטונות.

ישנם שני היבטים מרכזיים:

‎1) הראשון הוא חירות כללית לפעולה, שמשמעה, זכותו של אדם להתנהג כרצונו כל עוד לא הוגבלה חירותו זו בחוק, וכי כל הגבלה של חירות דורשת הצדקה. ההצדקה הכללית והמקובלת ביותר היא של מניעת נזק לאחרים או לחברה בכללה.

‎2) ההיבט השני כולל חירות התנועה, חירות המחשבה וההתבטאות , חירות האמונה הדתית וחירות ההתאגדות הפוליטית.

 

זכות זו הוכרה בתקופה מאוחרת יותר, והיא מבטאת את אחד הרעיונות המרכזים.

במגילת הזכויות האמריקניות הוכרז על זכויות החירות מיד עם ניסוח המגילה ב- ‎1776, ואילו הזכות לשוויון הוכללה רק בתיקון שנוסף ב- ‎1868, לאחר מלחמת האזרחים וביטול העבדות. הזכות לשוויון וההתנגדות לאפליה מבטאות את ההשקפה, לפיה - בני אדם הם שווים, ויש להתייחס אליהם כשווים.

 

את הזכויות הנ"ל ניתן לראות כנגזרות מזכות כללית אחת- לכבוד אנושי: חיים וביטחון הם תנאי רקע הכרחיים לקיום האנושי. חירות ושוויון הם מרכיבים של תחושת כבוד אנושי. ישנם סוגי התנהגות שפגיעתם העיקרית והישרה הינה בכבוד: התנהגויות כמו פגיעה בשם הטוב ובפרטיות או חשיפתו של אדם לעינויים, לטיפול

מלבד זכויות אלו ישנה קבוצה של זכויות הליך הוגן, שמטרתן להבטיח כי פגיעות בזכויות תתבצענה רק מתוך ערובות מסוימות כי הן אכן נדרשות.

‎1307 -

הכרה ראשונה בזכויות האדם, מצויה בחוק של הקיסר קונראד השני: "איש לא יילקח ממנו רכושו אלא על פי דיני הקיסרות ופסק דינם של רעיו"

‎1215 - אנגליה - המגנה כרטה

המלך גו'הן, בלחץ הברונים, קבע את ‎48 סעיפי "המגילה הגדולה" שעיקרן: הגבלת סמכות השליט ובמקביל - הבטחת זכויות הפרט.

- "יהא כל אזרח מוגן בהנאה חופשית מחייו, מחירותו ומרכושו, עד שייפסק אחרת על פי דין".

‎1689 - אנגליה- נתקבל "כתב זכויות"

שנה לאחר המהפכה והקמת הרפובליקה נוסח ונתקבל בפרלמנט כתב זכויות מחודש ומפורט. לאחר ‎12 שנים, בשנת ‎1701, הפכה מגילת הזכויות לחוק הממלכה.

‎1776 ארה"ב- הכרזת העצמאות

הפותחת במילים: " סבורים אנחנו, שאמת זו גלויה לעיני כל: כל בני האדם נבראו שווים; מידי בוראם הוענקו להם זכויות מסוימות, שאינן ניתנות לוויתור, וביניהן החיים, החירות והשאיפה לאושר; למען הבטיח זכויות אלו, נכונו ממשלות בין בני האדם...". לאחר הכרזת העצמאות של ארה"ב נוסחה חוקה בכל מדינה בנפרד. ב- ‎1789 נתקבלו "עשרת התיקונים" והם שקיבעו את זכויות האדם בחוקת ארה"ב:

א) איסור חקיקה לייסוד דת מטעם המדינה.

ב) איסור חקיקה להגבלת חופש הדיבור, העיתונות, ההתאספות או ההתאגדות.

ג) איסור הגבלת זכות האזרח לשאת נשק.

ד) איסור צווי מעצר כללים.

ה) זכות האזרח שלא ייעצר או ייאסר שלא בהליכי הדין, ולא יישפט בפלילים אלא במשפט הוגן, ועל פי דין, ובפני חבר מושבעים.

ו) זכותו של אדם שלא להפליל עצמו במוצא פיו.

ז) איסור ההפרזה בסכום הערבות לשחרור אדם ממעצרו לפני משפטו, ואיסור הטלת קנסות מופרזים ועונשים "אכזריים ובלתי רגילים".

ח) זכות האזרח להתדיין גם בדיני ממנות לפני מושבעים ועל פי דיני המשפט המקובל.

ט) זכות האדם שלא יילקח ממנו רכושו אלא על פי חוק ותמורת פיצוי הוגן.

י) איסור השכנת חיילים בבתים פרטיים בעת שלום- שלא בהסכמת בעליהם, ובעת מלחמה שלא על פי חוק.

‎1789 - צרפת- ההצהרה על זכויות האדם והאזרח.

בהצהרה ‎17 סעיפים, הראשון קובע: "בני אדם נולדים ונשארים בני חורין ושווים בזכויותיהם". כזכויות טבעיות של האדם, שאינן ניתנות לוויתור ולאובדן, מנויים: החירות, הרכוש, הביטחון וההתנגדות לדיכוי.

מצרפת נפוצו זכויות האדם לשאר ארצות אירופה. בלגיה העתיקה את כתב הזכויות לחוקתה משנת ‎1831, ואחרי מהפכת שנת ‎1848 היו זכויות אלה נחלת רוב החוקות האירופיות. גם המדינות החדשות ביבשת אמריקה כללו את זכויות האדם בחוקותיהן: מקסיקו, למשל, הכניסה כתב זכויות לחוקתה הראשונה בשנת ‎1857. לאחר מלחמת העולם הראשונה נכנסו כתבי זכויות לחוקותיהן החדשות של גרמניה (‎1919), אוסטריה וצ'כוסלובקיה (‎1920), פולניה (‎1921), טורקיה (‎1924), יוון (‎1927) ועוד.

‎1948 - עצרת האו"ם- ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם

הוועדה לזכויות האדם ניסחה את סעיפי ההכרזה בעקבות מלחמת העולם השנייה.

‎1950 - רומא- "אמנה אירופית להגנת זכויות האדם וחירויות היסוד"

מועצת מדינות אירופה קיבלה על עצמה להגן על זכויות האדם באמצעות בית- דין בינלאומי. צעד נוסף, הוא הסכם הלסינקי, ‎1975. מדינות אירופה ביחד עם ארה"ב וקנדה הסכימו והצהירו על חירויות היסוד וזכויות האדם.

הוועדה לזכויות האדם הוקמה בשנת ‎1947. תפקידה היה ניסוח ההכרזה בדבר זכויות האדם , שנתקבלה בעצרת האו"ם ב- ‎10.12.1948.

את שורשיה הרעיוניים של ההכרזה ניתן לראות דווקא כאחת מתקופות השפל החמורות ביותר בהיסטוריה האנושית- מלחמת העולם השנייה. ההפרות המחרידות והנרחבות של זכויות האדם הבסיסיות בתקופה זו , הכשירו את דעת הקהל בעולם לרעיון, כי שיתוף פעולה בינלאומי להגנת זכויות האדם וחירויותיו הבסיסיות הוא צורך חיוני לבניית חברה בינלאומית חדשה ובריאה. על מלאכת הניסוח ניצחו פרופסור רנה קאסן, יהודי צרפתי, יחד עם אלינור רוזוולט.

בהכרזה שני חלקים עיקריים:

מבוא:

בו הרקע ההיסטורי והרעיוני להכרזה.

גוף ההכרזה:

הכוללים שלושה סעיפים, שמפרטים מגוון רחב של זכויות וחירויות יסודיות של הפרט.

בסעיף הראשון יש התייחסות לשני עקרונות חשובים: חירות ושוויון, כזכויות הטבעיות של כל אדם: "כל בני דם נולדו בני חורין ושווים בערכם ובזכויותיהם. כולם חוננו בתבונה ובמצפון, לפיכך חובה עליהם לנהוג איש ברעהו ברוח של אחווה".

הסעיף השני מצהיר על הזכאות לזכויות שוות ללא הפליה: "כל אדם זכאי לזכויות ולחירויות שנקבעו בהכרזה זו ללא הפליה כלשהי מטעמי גזע, צבע, לשון, דת, דעה פוליטית או דעה בבעיות אחרות, בגלל מוצא לאומי או חברתי, קנין, לידה או מעמד אחר".

כמו כן, מפרטת ההכרזה זכויות וחירויות נוספות, ביניהן:

א) זכויות אישיות ( הזכות לחיים, לחופש, לביטחון ולפרטיות).

ב) זכות להליכים הוגנים בפני המשפט ( הכרה אישית בפני הדין, זכות להליכים שיפוטיים הוגנים, זכות הפרט להיחשב זכאי כל עוד לא הוכחה אשמתו כחוק).

ג) זכויות הקשורות לחיים החברתיים, הפוליטיים והתרבותיים של הפרט ( חירות המחשבה והמצפון, חופש הדת, חופש הביטוי, חופש ההתקהלות וההתאגדות, הזכות ליטול חלק בשלטון, הזכות לעבוד בשירות הציבורי והזכות לאזרחות).

ד) זכויות כלכליות וחברתיות ( הזכות לקנין פרטי, הזכות לרמת חיים הוגנת, הזכות לעבודה וכו'.)

ההכרזה עצמה בהיותה החלטה של העצרת הכללית של האו"ם הינה בגדר המלצה בלבד, ואין לה תוקף משפטי. אולם למרות שאין להכרזה תוקף משפטי , תוכן ההכרזה משמש בסיס לעקרונות משפטיים מחייבים במישור הבינלאומי.

---

ביבליוגרפיה
‎1) גביזון,רות. זכויות האדם והאזרח בישראל,ירושלים,האגודה לזכויות האזרח בישראל,‎1991.

‎2) האגודה לזכויות האזרח בישראל, זכויות האדם בישראל תמונת מצב,ירושלים,האגודה לזכויות האדם בישראל,‎1998.

‎3) אתר האינטרנט של אמנסטי

‎4) אתר המסביר מהם זכויות האדם;