חיבת ציון
תנועה לאומית יהודית שהוקמה ברוסיה לאחר פרעות תרמ"א – "סופות בנגב" – כדי לפעול לשיבת העם היהודי לארץ-ישראל.
כבר בשנות ה-60 של המאה ה-19 הגו כמה אישים, ובהם משה הס, הרב יהודה אלקלעי והרב צבי הירש קלישר, רעיונות בדבר שיבה מעשית לציון, אך לדבריהם לא היה הד אלא בקרב המשכילים. בזמן פרעות תרמ"א החלו היהודים לשאול שאלות בדבר עתידם ברוסיה, ואומנם ברחבי רוסיה ואף מחוץ לה הוקמו באותו זמן כמה וכמה אגודות של "חובבי ציון". ספרו של יהודה לייב פינסקר "אוטואמנציפציה" הציב את הבסיס הרעיוני לתנועה, ובעקבותיו התלכדו האגודות הנפרדות, בהנהגת פינסקר, ליליינבלום ומוהליבר. רבים מחברי חיבת ציון הגיעו לארץ-ישראל בעלייה הראשונה, שהחלה בשנת 1882.
בשנת 1884 כונסה בעיר קטוביץ, ביוזמת פינסקר וליליינבלום, ועידת היסוד של תנועת חיבת ציון. בוועידת קטוביץ השתתפו 36 באי כוחן של אגודות התנועה ברוסיה, בגרמניה, ברומניה, בצרפת ובאנגליה. לוועד הפועל נבחרו 18 חברים ונקבע שמקום מושבו יהיה ברלין.
|
© כל הזכויות שמורות, 2009, מדינת ישראל
נשמח לקבל את הערותיכם והצעותיכם לכתובת: feedback@knesset.gov.il
|
|
|
|
