חיבת ציון
תנועה לאומית יהודית שהוקמה ברוסיה לאחר פרעות תרמ"א-"סופות בנגב" כדי לפעול לשובו של העם היהודי לא"י.
עוד בשנות ה-60 של המאה ה-19 הגו אישים כגון: משה הס, בן שלמה אלקלעי והרב צבי הירש קלישר רעיונות בדבר שיבה לציון בפועל, אך הם לא עוררו הד אלא בקרב משכילים בלבד. כאשר התרחשו פרעות תרמ"א, החלו היהודים לשאול שאלות באשר לעתידם ברוסיה, וברחבי אותה מדינה ואף מחוצה לה הוקמו אגודות של "חובבי ציון".
ספרו של יהודה לייב פינסקר "אוטואמנציפציה" הציב את הבסיס הרעיוני לתנועה, ובעקבותיו התלכדו האגודות הנפרדות, בהנהגת פינסקר,ליליינבלום ומוהליבר. רבים מחברי חיבת ציון נמנו עם אנשי העלייה הראשונה שהחלה ב- 1882.
ב- 1884 כונסה בעיר קטוביץ, ביוזמת פינסקר וליליינבלום, ועידת היסוד של התנועה (ועידת קטוביץ). בוועידה השתתפו 36 באי כוחן של אגודות התנועה ברוסיה, בגרמניה, ברומניה, בצרפת ובאנגליה. לוועד הפועל נבחרו 18 חברים ונקבע שמקום מושבו יהיה בברלין.
|
© כל הזכויות שמורות, 2006, מדינת ישראל
נשמח לקבל את הערותיכם והצעותיכם לכתובת: feedback@knesset.gov.il
|
|
|
|
