עלה לארץ ישראל בשנת 1924, והיה ממנהיגי אחדות העבודה ולאחר מכן ממנהיגי מפא"י. היה חבר בוועד הפועל של ההסתדרות הכללית ופעיל בהסתדרות הציונית העולמית והשתתף בקונגרסים ציוניים רבים. ב-1944, לאחר מותו של ברל כצנלסון, התמנה לעורך "דבר". לאחר קום המדינה נבחר לכנסת הראשונה, ובשנים 1949–1950 כיהן כשר החינוך והתרבות. לאחר שהתפטר מהממשלה נבחר לוועד הפועל של הסוכנות היהודית ועמד בראש מחלקת החינוך והתרבות שלה. בשנים 1957–1961 כיהן כיושב-ראש הוועד הפועל הציוני בפועל, וב-1963 נבחר לנשיא המדינה וכיהן שתי כהונות בתפקידו זה.