שמעון פרס נולד בשנת 1923 בווישנובה שבפולין (כיום בלרוס), ובשנת 1934 עלה עם משפחתו לארץ ישראל. למד בבית-הספר "גאולה" בתל-אביב ובבית-הספר החקלאי בבן-שמן. בשנת 1940 היה ממייסדי קיבוץ אלומות ונבחר למזכיר תנועת הנוער העובד והלומד.

בשנת 1947 עבד לצדם של דוד בן-גוריון ולוי אשכול במפקדת ההגנה, ולאחר קום המדינה המשיך לעבוד במחיצתם. בשנת ‎1949 נתמנה לראש משלחת משרד הביטחון לארצות-הברית שעסקה ברכישת ציוד צבאי למדינת ישראל. בשנת ‎1952 נתמנה לסגן המנהל הכללי של משרד הביטחון ושנה לאחר מכן נתמנה למנהלו הכללי. בשנת 1955, לאחר שנודע כי נשיא מצרים גמאל עבד אל-נאצר חתם על עסקת נשק עם צ'כוסלובקיה, סייע פרס בקשירת יחסים דיפלומטיים קרובים עם צרפת, שראתה בנשיא מצרים אחראי במידה רבה למרד בשלטונה באלג'יריה. בשנת 1959 נרתם פרס למשימת הקמת הכור הגרעיני בדימונה. היה לו תפקיד חשוב גם בפיתוח התעשייה הצבאית של ישראל ובקידום התפתחותה של התעשייה האווירית.

פרס כיהן כחבר הכנסת מהכנסת הרביעית (1959) עד הכנסת ה-17 (2006). בשנת 1959 התמנה לתפקיד סגן שר הביטחון, וכיהן בתפקיד זה עד שנת 1965. בשנת 1965 עזב את מפא"י עם בן-גוריון, משה דיין ואחרים, היה ממקימי מפלגת רפ"י ונתמנה למזכירה הכללי. בשנת 1969, לאחר הבחירות לכנסת השביעית (1969), הקימה גולדה מאיר את ממשלתה ומינתה את פרס לשר (בלי תיק) האחראי לפיתוח כלכלי של השטחים שכבשה ישראל במלחמת ששת הימים. בסוף אותה שנה נתמנה פרס לשר העלייה והקליטה, ובשנה שלאחר מכן – לשר התחבורה והתקשורת. בשנת 1974 מינתה אותו מאיר לשר ההסברה.

לאחר התפטרותה של מאיר גבר יצחק רבין על פרס בהתמודדות על הנהגת מפלגת העבודה, ובממשלה שהקים רבין בשנת 1972 שימש פרס שר הביטחון. בתפקיד זה פיקח על היערכות צה"ל מחדש לאחר מלחמת מלחמת יום הכיפורים. בזמן כהונתו בתפקיד שר הביטחון נחתם הסכם הביניים עם מצרים, התקיים מבצע אנטבה ונפתחה "הגדר הטובה" בין ישראל ללבנון. בפברואר 1977 הפסיד פרס בהתמודדות מול רבין על הנהגת מפלגת העבודה, ואולם רבין התפטר באפריל 1977 ופרס נתמנה ליושב-ראש המפלגה. בבחירות לכנסת התשיעית (1977) נחל המערך של מפלגת העבודה ומפ"ם מפלה. פרס הנהיג את מפלגתו באופוזיציה.

עקב חוסר הכרעה בין המערך ובין הליכוד בבחירות לכנסת ה-11 (1984) הוקמה ממשלת אחדות לאומית. על-פי הסכם הרוטציה בין שתי המפלגות, כיהן פרס בתפקיד ראש הממשלה בשנים ‎1984–1986, ויצחק שמיר , מנהיג הליכוד, שימש בשנים אלה ממלא מקום ראש הממשלה ושר החוץ.

בשנים 1986–1988 התחלפו שני המנהיגים בתפקידיהם. באפריל 1987 הגיע פרס, ששימש אז שר החוץ, להסכם עם חוסיין מלך ירדן בדבר כינוס ועידה בין-לאומית לשלום במזרח התיכון – הסכם לונדון; אך הקבינט המדיני, שהליכוד והמערך יוצגו בו שווה בשווה, לא אישר את ההסכם הזה. לאחר הבחירות לכנסת ה-12 (1988), הקים יצחק שמיר ממשלת אחדות לאומית ומינה את פרס לשר האוצר. במרס 1990, עקב הקיפאון בתהליך השלום, פעל פרס בתיאום עם סיעת ש"ס להפלת הממשלה בהצעת אי-אמון. מהלך זה הוכתר בהצלחה, ואולם לאחר שנפלה הממשלה נכשל פרס בהקמת ממשלה חלופית, וביוני 1990 כונן שמיר ממשלה צרה ללא מפלגת העבודה.

בפברואר 1992, בהתמודדות על ראשות מפלגת העבודה, שבפעם הראשונה התנהלה בשיטה של בחירות מקדימות (פריימריס), ניצח יצחק רבין והחליף את פרס בתפקיד יושב-ראש המפלגה. בבחירות לכנסת ה-13 (1992) הוביל רבין את מפלגת העבודה לניצחון, ובממשלה שהקים מינה את פרס לממלא מקום ראש הממשלה ולשר החוץ. שיתוף הפעולה בין רבין לפרס קידם את תהליך אוסלו, ובספטמבר ‎1993 נחתם ההסכם בין ישראל לאש"ף. ב-10 בדצמבר 1994 קיבלו שמעון פרס, יצחק רבין ויושב-ראש אש"ף יאסר ערפאת את פרס נובל לשלום.

לאחר רצח יצחק רבין ב-4 בנובמבר 1995 נתמנה פרס לראש הממשלה ולשר הביטחון. בבחירות הישירות הראשונות לראשות הממשלה, בשנת 1996, שנערכו בד בבד עם הבחירות לכנסת ה-14, ניצח בנימין נתניהו את פרס בהפרש זעום. ביוני 1997 נבחר אהוד ברק ליושב-ראש מפלגת העבודה, ולאחר שגבר ברק על נתניהו בבחירות הישירות לראשות הממשלה בשנת ‎1999, שנערכו עם הבחירות לכנסת ה-15, נתמנה פרס לשר לשיתוף פעולה אזורי.

בפברואר 2001 הביס אריאל שרון את ברק בבחירות הישירות לראשות הממשלה, והזמין את מפלגת העבודה להצטרף לממשלתו. פרס, שכיהן אז בתפקיד יושב-ראש מפלגת העבודה בפועל, נתמנה לסגן ראש הממשלה ולשר החוץ. בנובמבר ‎2002 עזבה מפלגת העבודה את הממשלה, ועמרם מצנע החליף את פרס בתפקיד יושב-ראש מפלגת העבודה. פרס המשיך לכהן בכנסת ה-16 באופוזיציה, ולאחר התפטרותו של מצנע מהנהגת המפלגה נתמנה שוב ליושב-ראש בפועל. בינואר 2005, לאחר שעזבו כמה משותפיו של שרון לקואליציה את הממשלה, הצטרפה אליה מפלגת העבודה, ופרס נתמנה למשנה לראש הממשלה ולשר לשיתוף פעולה אזורי.

בשעת 2005, לאחר ניצחונו של עמיר פרץ בבחירות לראשות מפלגת העבודה, העביר שמעון פרס את תמיכתו לראש הממשלה שרון, וזה הקים את מפלגת קדימה. בשנת 2006, לאחר הבחירות לכנסת ה-17, מינה אותו אהוד אולמרט למשנה לראש הממשלה ולשר לפיתוח הנגב והגליל.

משנת 1978 ואילך מכהן שמעון פרס כאחד מסגני הנשיא של האינטרנציונל הסוציאליסטי העולמי – ארגון שמאגד את המפלגות הסוציאל-דמוקרטיות בכל העולם, ובהן מפלגת העבודה הישראלית ומפלגת מרצ (כיום יחד). ביוזמתו של פרס, בשנת 2005 נערך הכינוס השנתי של הארגון בישראל.

פרס היה פעיל גם באפיקים לא פרלמנטריים: ב-1996 הקים את "מרכז פרס לשלום", שנועד לקדם את יישום הסכמי השלום בשיתוף פעולה חברתי וכלכלי עם הפלסטינים, ובמהלך השנים פרסם פרס ספרים רבים בנושאים מדיניים.

ב-13 ביוני 2007 נבחר שמעון פרס לנשיא מדינת ישראל.