יוזמת השלום שמיר-רבין (ממשלת האחדות הלאומית)
יוזמת שלום שהביאו ראש הממשלה יצחק שמיר ושר הביטחון יצחק רבין לאישור ממשלת האחדות הלאומית ב-14 במאי 1989. לפני כן, באפריל 1989, הציג שמיר יוזמה זו לנשיא ארה"ב בוש בעת ביקורו בוושינגטון. ביוזמה נכללו ארבע נקודות: חיזוק השלום בין מצרים לישראל על בסיס הסכמי קמפ-דייוויד; כינון שלום בין ישראל ובין שאר מדינות ערב; פתרון בעיית הפליטים הערבים; קיום בחירות בגדה המערבית וברצועת-עזה לבחירת נציגות פלסטינית שישראל תוכל לנהל משא-ומתן עמה על תקופת ביניים של ממשל עצמי, ולאחר מכן פתרון קבע.
עניינה של נקודה חמישית, שהוצאה מהתוכנית בשל התנגדותו של רבין, היה בקרת נשק במזרח התיכון. ההצעה בדבר קיום בחירות הוזכרה במסיבת עיתונאים משותפת של יצחק רבין ושל שמעון פרס ב-17 באוקטובר 1988, לקראת הבחירות לכנסת ה-12, ורבין הציג אותה לראשונה כהצעה אופרטיבית בינואר 1989.
התוכנית כולה היתה מבוססת על עקרונות אלה: התהליך המדיני יתקיים במגעים ישירים בין ישראל ובין הנציגים הערבים; לא תוקם מדינה פלסטינית נוספת בחבל-עזה או בשטח שבין ישראל לירדן; ישראל לא תנהל משא-ומתן עם אש"ף; לא יחול שינוי בסטטוס של יהודה, שומרון וחבל-עזה (כלומר לא תהיה נסיגה משטחים אלו) אלא על-פי הנחיות הממשלה.
בספטמבר 1989 הציע נשיא מצרים חוסני מובארכ שישראל ונציגים פלסטינים ייפגשו בקהיר כדי להתחיל לדון בהצעה לקיים בחירות, ופרסם תוכנית של עשר נקודות משלו למימוש היוזמה הישראלית, לאחר שקיבל מנמרוד נוביק, ממקורבי שמעון פרס, מסמך דומה, המבוסס על העקרונות שבמצע מפלגת העבודה. הליכוד דחה את עשר הנקודות שבמסמך מובארכ, מכיוון שנכללו בהן השתתפות פלסטינים ממזרח ירושלים בבחירות והעיקרון "שטחים תמורת שלום". רבין, לעומת זאת, הכריז לאחר ביקור בקהיר שבקביעת עשר הנקודות היתה התחשבות ברגישויות של ישראל, שכן אש"ף לא הוזכר בהן, ולא דובר בהן על זכות ההגדרה העצמית של הפלסטינים או על הקמת מדינה פלסטינית בגדה המערבית וברצועת-עזה.
בעקבות עשר הנקודות של מובארכ פרסם מזכיר המדינה האמריקני, ג'יימס בייקר, ב-6 בדצמבר 1989, מסמך בן חמש נקודות שעניינו ההיבטים הטכניים לפתיחת הדיאלוג בין ישראל ובין הפלסטינים בקהיר. אחת מחמש הנקודות הפכה לאבן נגף: ההבנה שישראל תשתתף בדיאלוג רק לאחר שתורכב רשימה של משתתפים פלסטינים המקובלת עליה. מאחר שלא הושגה התקדמות בשאלה זו הפנה בייקר שאלה לישראל בתחילת מרס, וזו לשונה: "האם תהיה ממשלת ישראל מוכנה לשבת עם פלסטינים תושבי הגדה המערבית ועזה על בסיס שמי?" שר החוץ משה ארנס תמך במתן תשובה חיובית על שאלה זאת, אך שמיר התנגד. על רקע זה החליטה מפלגת העבודה להפיל את הממשלה בהצבעה על הצעת אי-אמון.
|
© כל הזכויות שמורות, 2009, מדינת ישראל
נשמח לקבל את הערותיכם והצעותיכם לכתובת: feedback@knesset.gov.il
|
|
|
|
