אהוד אולמרט, ראש ממשלת ישראל משנת 2006 ויו"ר מפלגת קדימה. חבר הכנסת השמינית עד ה-14, הכנסת ה-16 והכנסת ה-17, שר בממשלות ישראל וראש העיר ירושלים בשנים 1993–2003. אולמרט נולד בנחלת ז'בוטינסקי, שכיום היא חלק מבנימינה.

אביו, מרדכי אולמרט , היה חבר הכנסת השלישית והרביעית מטעם תנועת החרות. אהוד אולמרט למד בבית-הספר בבנימינה, שירת בחטיבת גולני והיה כתב השבועון הצבאי "במחנה". לאחר שירותו הצבאי למד באוניברסיטה העברית בירושלים פסיכולוגיה, פילוסופיה ומשפטים, ובהכשרתו המקצועית הוא עורך-דין. בהיותו סטודנט היה פעיל בתא הסטודנטים של תנועת החרות.

בשנת 1966, בוועידת תנועת החרות, היה אולמרט פעיל באופוזיציה למנחם בגין. בשנת 1967 עזב את תנועת החרות והצטרף ל"מרכז החופשי", מפלגה שייסד שמואל תמיר. בשנת 1973 נבחר לכנסת השמינית ברשימת הליכוד, שאנשי "המרכז החופשי" היו בין מקימיה. אולמרט היה אז בן 28, הצעיר בחברי הכנסת באותה עת. בתחילת דרכו הפוליטית הרבה לעסוק בנושא המאבק בפשע המאורגן בישראל. בשנת 1975 עזב יחד עם אליעזר שוסטק את מפלגת "המרכז החופשי" וייסד בתוך הליכוד את מפלגת "המרכז העצמאי". שנה לאחר מכן הצטרף "המרכז העצמאי" למפלגת "לעם", וב-1985 הצטרפה "לעם" לתנועת החרות.

בשנת 1988 מינה אותו ראש הממשלה יצחק שמיר לשר בלי תיק לענייני מיעוטים, ובשנת 1990, לאחר שמפלגת העבודה עזבה את ממשלת האחדות הלאומית, נתמנה לשר הבריאות. בתפקיד זה מינה את ועדת החקירה הממלכתית לבדיקת תפקודה ויעילותה של מערכת הבריאות בישראל בראשות השופטת שושנה נתניהו ויזם את הרפורמה שהניחה את היסודות לחוק ביטוח בריאות ממלכתי ולתאגוד בתי-החולים הממשלתיים.

לאחר שהליכוד הפסיד בבחירות לכנסת ה-13, התמודד אולמרט, בשנת 1993, בבחירות לראשות העיר ירושלים וגבר בהפרש ניכר על ראש העיר המכהן טדי קולק. בתקופה זו המשיך לכהן כחבר הכנסת. בנובמבר 1998, לאחר שנבחר לקדנציה שנייה כראש העיר ירושלים, התפטר מהכנסת, עקב שינוי בחוק שקבע כי חבר הכנסת אינו רשאי לשרת במשרה ציבורית נוספת.

בהיותו ראש עיריית ירושלים תמך אולמרט בפרויקטים של בנייה יהודית בחלקים שונים של העיר המזרחית וביקש להרחיב את גבולות ירושלים מערבה כדי לשמור על הרוב היהודי בה. הוא קידם פרויקטים בתחום התשתיות ובהם פיתוח מערכת הכבישים ופרויקט הרכבת הקלה.

אולמרט לא התמודד בבחירות לכנסת ה-15. הוא התמודד בבחירות לכנסת ה-16 לאחר שהתפטר מראשות עיריית ירושלים.

כאחד מתומכיו הנאמנים של אריאל שרון נתמנה אולמרט בינואר 2003 לממלא-מקום ראש הממשלה, שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, השר הממונה על מינהל מקרקעי ישראל ועל רשות השידור ואחראי למינהלת הבדואים בנגב. בספטמבר 2003 קיבל גם את תפקיד שר התקשורת.

בממשלתו של אריאל שרון תמך אולמרט בתוכנית ההתנתקות של שרון מרצועת-עזה. לאחר התפטרותו של בנימין נתניהו, באוגוסט 2005, נתמנה לממלא-מקום שר האוצר, ובנובמבר 2005 נתמנה לשר האוצר. בנובמבר 2005 הודיע כי הוא פורש מהליכוד ומצטרף למפלגת קדימה , מפלגתו החדשה של אריאל שרון.

בינואר 2006, לאחר שאיבד ראש הממשלה אריאל שרון את הכרתו, קיבל לידיו אהוד אולמרט את סמכויות ראש הממשלה. זמן קצר לאחר מכן נבחר ליושב-ראש קדימה ולמועמד מטעמה לראשות הממשלה. בבחירות שהתקיימו במרס 2006 קיבלה קדימה 29 מושבים והיתה למפלגה הגדולה ביותר בכנסת.

באפריל 2006, במלאות 100 ימים לאשפוזו, הוגדר מצבו של שרון "נבצרות קבועה " ונקבע כי לא יוכל לשוב ולמלא את תפקידו כראש הממשלה. בהתאם לכך אישרה הממשלה את מעמדו של אולמרט כראש הממשלה בפועל.

במאי 2006 הקים אולמרט ממשלה עם מפלגת העבודה, ש"ס ומפלגת הגמלאים והיה לראש ממשלת ישראל. מאוחר יותר הצטרפה גם מפלגת ישראל ביתנו לקואליציה. אולמרט התחייב כי בתקופת כהונתו יסדיר את גבולותיה הסופיים של מדינת ישראל, גם אם יצטרך לעשות זאת באופן חד-צדדי.

ביולי 2006 פרצה מלחמת לבנון השנייה. תוצאות מלחמה זו הולידו גלי מחאה ציבורית ופוליטית שבאו לידי ביטוי בקריאה להתפטרות ראשי הדרג המדיני והצבאי ובקריאה להקים ועדת חקירה ממלכתית לחקר אירועי המלחמה. בספטמבר 2006 נעתרה ממשלת ישראל ללחץ הציבורי והקימה ועדת בדיקה ממלכתית בראשות השופט בדימוס אליהו וינוגרד לבדיקת אירועי המלחמה. באפריל 2007 פרסמה הוועדה דוח ביניים חלקי שבו הטילה את עיקר האחריות לכשלים שהתגלו במלחמה על ראש הממשלה אולמרט, על שר הביטחון עמיר פרץ ועל הרמטכ"ל דן חלוץ.