קוק, הרב אברהם יצחק הכהן קוק (1865 - 1935)
נולד ב-1865 בלטביה ונפטר ב-1935 בירושלים. מגדולי התורה ואנשי הרוח ביהדות
בדורות האחרונים, והרב הראשי האשכנזי הראשון לארץ-ישראל. מכונה הראי"ה.
בנערותו ובבחרותו למד הראי"ה בישיבת וולוז'ין, בישיבת פוניבז' ובישיבות אחרות. הוא עסק
במקרא, באגדה, בקבלה, בפילוסופיה דתית ובחסידות, ורכש ידיעות רבות גם בעולם המחשבה
הכללית ובתרבות הכללית. אמונתו החזקה ואהבתו לאדם, לעם ישראל ולארץ ישראל שבו ועלו
בעדויותיהם של אנשים שפגשו בו.
ב-1904 עלה הראי"ה לארץ-ישראל והיה לרב של יפו והמושבות; למעשה היה רבו של כלל
היישוב העברי החדש בארץ-ישראל, שיפו היתה מרכזו. בתוקף סמכותו כרב המושבות התיר
להן בשנת השמיטה תר"ע (1909/10) למכור את קרקעותיהן לנוכרים כדי שיוכלו להוסיף
ולעבדן. בזכות אישיותו ודרכי הנהגתו נודעה לו השפעה רבה בארץ-ישראל של תקופת
העלייה השנייה.
ב-1914 נסע לאירופה להשתתף בוועידת היסוד של אגודת ישראל, וכיוון שנבצר ממנו לשוב
לארץ-ישראל בגלל פרוץ מלחמת העולם הראשונה, שהה בגרמניה ובשווייץ עד 1916. אז
קיבל עליו זמנית להיות רבה של קהילת "מחזיקי הדת" בלונדון, וסייע שם לפעולה
המדינית-הציונית. הוא יצא בחריפות נגד המתנגדים להצהרת בלפור, שכן ראה בה "אתחלתא
דגאולה".
עם שובו של הראי"ה לארץ-ישראל ב-1919 הוא היה לרבה של ירושלים, ועם הקמת הרבנות
הראשית לארץ-ישראל ב-1921 נבחר לראש בית-הדין הגדול, וכך היה לרב הראשי האשכנזי
הראשון לארץ-ישראל. הוא ראה בהקמת הרבנות הראשית כסמכות דתית עליונה צעד ראשון
בהחייאת הסנהדרין ובהחייאת ארץ-ישראל כמרכז רוחני ליהודי העולם לקירוב הגאולה.
במוסד הרבנות ראה גם כלי מעשי לתיקון החיים, ובכהונתו כראש בית-הדין הגדול תרם
לקידום המשפט העברי.
הראי"ה עמד על משמר האינטרסים של עם ישראל מול השלטונות הבריטיים ומול הערבים. הוא
תמך בהסתדרות הציונית ובתנועת המזרחי, וזו רואה בו עד היום את מורה דרכה. בירושלים
התקיפו אותו קשות הקנאים מן החוגים הקיצוניים באגודת-ישראל ומן היישוב הישן, אשר
שללו את עצם ייסוד הרבנות הראשית וסירבו להכיר בסמכותו. ברוח אהבת ישראל שלו היה
יחסו לרודפיו מתון וסלחני. ב-1924 יסד בירושלים את ישיבת "מרכז הרב", שנתייחדה
בכך שהיתה ישיבה ציונית ועודדה את מפעלי הציונות, בראותה במדינת ישראל את יסוד
ההתגלות האלוהית בעולם. אחרי קום המדינה התבלטה הישיבה בתפיסתה הממלכתית.
הראי"ה האמין כי קדושת עם ישראל וארץ-ישראל קיימת לעולם, וכי תנועת שיבת ציון
המתחדשת מבשרת את ימות המשיח. תפיסה זו העמיקה בו את התחושה שהוא קשור בכל אדם
בישראל, ובייחוד במתמסרים לבניין הארץ. לדעתו, הטרגדיה של האדם המודרני היא שלא
ידע להתקדם בתחום האמונה כשם שהתקדם בשאר התחומים. כדי להעמידו על האמת, יש צורך
לגלות לו את מושגי היהדות לעומקם, גם מתוך לימוד של עולם הנסתר, שהראי"ה ניסה לתת
לתכניו ביטוי ברור ומודרני. הראי"ה צידד בלימוד מדעים חילוניים כדי להשלים את
לימוד התורה, אך הדגיש כי המדע יכול ללמד עובדות ותו לא, ואין הוא מורה על הדרך
שבה ילך האדם. הוא האמין כי ההתעוררות החברתית תשפיע לבסוף בכיוון האמונה הצרופה.
הראי"ה השאיר כתבים רבים ומגוונים בהלכה ובאגדה, בשירה ובמחשבה. כתבי ההגות שלו
נאספו בכמה קבצים, והבולט שבהם הוא "אורות הקודש". לאחר פטירתו עמדו בראש ישיבת
"מרכז הרב" תלמידו המובהק הרב יעקב משה חרל"פ, בנו הרב צבי יהודה קוק וחתנו הרב
נתן רענן.
בנו הרב צבי יהודה קוק (1890-1982) היה למורה דרך לרבים מבני "דור הכיפות
הסרוגות" ולתומך נלהב של רעיון "ארץ-ישראל השלמה". תנועת גוש אמונים שואבת ממשנתו.
|
© כל הזכויות שמורות, 2007, מדינת ישראל
נשמח לקבל את הערותיכם והצעותיכם לכתובת: feedback@knesset.gov.il
|
|
|
|
