למד בכפר הנוער בן-שמן ולאחר מכן בבית-הספר התיכון בבאר-טוביה.

התגייס לשירות צבאי ב-1964 והגיע לדרגת רב"ט בחיל הקשר. בזמן לימודיו ושירותו הצבאי נאלץ גם לסייע לפרנסת משפחתו.

היה הסטודנט הראשון מקריית-מלאכי באוניברסיטה העברית בירושלים, שם החל את לימודיו ב-1968. באוניברסיטה היה יו"ר תא הסטודנטים של גח"ל (גוש חרות-ליברלים), וסיים תואר ראשון בכלכלה והיסטוריה בשנת 1971. בזמן לימודיו החל ללמד היסטוריה ומתמטיקה בבית-ספר תיכון.

בשנת 1969, בגיל 24, נבחר לראש הרשות המקומית קריית-מלאכי בראש קואליציה שכללה את גח"ל והמפד"ל, וכך היה לראש המועצה הצעיר ביותר בישראל. אך כעבור כמה חודשים נערכו בחירות חוזרות והוא הפסיד את הרוב במועצה. הוא כיהן בשנית כראש המועצה מטעם הליכוד בשנים 1976–1981 - בשנתיים הראשונות בהתאם להסכם רוטציה עם המערך.

נבחר ב-1977 לכנסת ה-9 מטעם הליכוד וכיהן מאז ועד בחירתו לנשיא מטעמה. במהלך הכנסת ה-9 נשלח פעמיים בשליחותו של רה"מ מנחם בגין לאיראן, להאיץ ביהודים לעלות לישראל.

כיהן כסגן שר הבינוי והשיכון בממשלות בגין ויצחק שמיר במהלך הכנסת ה-10 (1984‎-1981). לאחר שנבחר לכנסת ה-11 בשביעייה הראשונה של הליכוד, נתמנה לשר העבודה והרווחה בממשלות האחדות הלאומית שכיהנו בשנים 1988‎-1984. במהלך הכנסת ה-12 (1992‎-1988) כיהן כשר התחבורה בממשלות שמיר, ובמהלך הכנסת ה-14 (1999‎-1996) כיהן כסגן רה"מ ושר התיירות בממשלתו של בנימין נתניהו. במהלך הכנסת ה-13 (1996‎-1992) היה יושב-ראש סיעת הליכוד בכנסת באופוזיציה.

מבין התפקידים הציבוריים שמילא: יושב-ראש ארגון הגג של עולי איראן, יושב-ראש הוועדה לקביעת שכר הלימוד במוסדות להשכלה גבוהה, וחבר בחבר-הנאמנים של אוניברסיטת בן-גוריון. קיבל ד"ר כבוד מטעם אוניברסיטת נברסקה בארה"ב.

לאחר התפטרותו של הנשיא עזר וייצמן הציג את מועמדותו לנשיאות מול שמעון פרס. למרות שרוב המשקיפים האמינו שסיכוייו לזכות בתפקיד קלושים, נבחר על-ידי הכנסת כנשיאה השמיני של ישראל ברוב של 63 מול 57 ובכך היה לנשיא הספרדי השני של המדינה (הראשון היה יצחק נבון), אך הראשון שנולד במדינה מוסלמית.