| אלוף בצה"ל, פרקליט, פוליטיקאי ונשיא המדינה השישי. נולד
ב-1918 באירלנד. אביו, הרב יצחק הרצוג, היה הרב הראשי האשכנזי של ארץ ישראל ומדינת
ישראל (1936–1959). הרצוג הבן למד בישיבות "מרכז הרב" ו"חברון" ובבית-הספר למשפטים
של ממשלת המנדט. הוא המשיך את לימודיו בלונדון ובקמברידג', והוסמך למשפטים
בבריטניה. היה איש ההגנה במאורעות 1936-1939, ושירת בצבא הבריטי במלחמת העולם
השנייה. לקראת סוף המלחמה כיהן כראש המודיעין הבריטי בצפון גרמניה. ב-1947 ניהל את
אגף הביטחון בסוכנות היהודית, ובתחילת מלחמת העצמאות כיהן
כקצין המבצעים בחטיבה 7 בקרב על לטרון. בשנים 1948-1950 ו-1959-1962 עמד בראש
מחלקת המודיעין (לימים אגף המודיעין) של צה"ל. בשנים 1950-1954 כיהן כנספח צה"ל
בוושינגטון, ולאחר מכן כמפקד מחוז ירושלים ואלוף פיקוד דרום בצה"ל (1957-1959).
ב-1962 פרש הרצוג משירות בצה"ל בדרגת אלוף. בשנים 1962-1972 ניהל חברה תעשייתית
בארץ ומ-1972 עד 1983 היה שותף בכיר במשרד עורכי דין. במלחמת
ששת הימים שימש פרשן של המלחמה ב"קול ישראל", ובתום המלחמה התמנה למושל
הצבאי של הגדה המערבית וירושלים. במלחמת יום הכיפורים
שוב שידר יום יום פרשנות לאירועים.
הרצוג כיהן כנציגה הקבוע של ישראל באו"ם בשנים 1975-1979. בנובמבר 1975, כאשר
נתקבלה בעצרת הכללית החלטה 3379, שהשוותה את הציונות לגזענות, קם וקרע לגזרים את
נוסח ההחלטה. הרצוג גם הסביר את מבצע אנטבה בעצרת הכללית. בשובו מניו-יורק הצטרף
למפלגת העבודה, ונבחר לכהן מטעמה בכנסת העשירית (1981).
הרצוג פרש מהכנסת עם היבחרו לנשיא המדינה ב-1983.
ב-1986 העניק חנינה ל-11 קצינים בכירים שהיו מעורבים בפרשת "קו 300", ועורר בכך
פולמוס בנוגע לסמכות החנינה של הנשיא. באפריל 1987 היה לנשיא הישראלי הראשון שביקר
ברפובליקה הפדרלית הגרמנית, ובנובמבר באותה שנה היה לנשיא הישראלי הראשון שערך
ביקור רשמי בארצות-הברית. ב-1993 חזר הרצוג לעסקים פרטיים.
|
