חג החנוכה נחוג במשך שמונה ימים, מכ"ה בכסלו ואילך.

החג נקבע לדורות על-ידי יהודה החשמונאי - הידוע גם בשם המכבי, או המקבי - ואנשיו לציון טיהור בית-המקדש וחנוכתו מחדש, לאחר שחרורו מידי מחלליו היוונים ב-‎164 לפנה"ס (לפי דעות אחרות - ב-‎165 לפנה"ס).

במהלך מרד החשמונאים במלך הסלווקי אנטיוכוס, שאסר על היהודים לקיים את מצוות דתם, למשל לקיים ברית מילה ולהקריב קורבנות, הביס יהודה את ליסיאס, שר הצבא של אנטיוכוס, ועלה לירושלים, שהיתה בשליטת המתייוונים. המערכה הראשונה של מלחמת החשמונאים ביוונים הסתיימה בכ"ה בכסלו. החשמונאים טיהרו את בית-המקדש מעבודה זרה, שיקמו את כליו ועשו כלי שרת חדשים במקום אלה שנשדדו או חוללו, וחידשו את עבודת הקורבנות. את חנוכת המזבח הם חגגו במשך שמונה ימים בהלל ובכלי שיר ובקורבנות.

לפי ספר המכבים ב' (ב', י"ב), נקבעו לחגיגת המאורע שמונה ימים, משום שכך עשה שלמה בחנוכת המקדש; הימים נחוגו "בשמחה... כחג הסוכות... במקלות מקושטים ובענפים המצויים בעונה ההוא ובתמרים" ( שם י', ו'-ז'), זכר לחג הסוכות שלא יכלו לחוג כהלכה, כי נרדפו על-ידי אויביהם.

ימי החנוכה נקבעו כחג גם בשל הדלקת המנורה במקדש. סיפור נס פך השמן מופיע לראשונה בתלמוד הבבלי, במסכת שבת כ"א ע"ב. מסופר כי כשנכנסו החשמונאים למקדש, מצאו שהיוונים טימאו את כל השמנים, חוץ מפך שמן אחד, שלא היה בו כדי להדליק את המנורה אלא יום אחד, ונעשה נס והדליקו ממנו שמונה ימים.

עיקר מצוות החג - הדלקת נרות חנוכה. בלילה הראשון של החג מדליקים נר אחד, ובכל לילה מוסיפים והולכים עד שמדליקים בלילה השמיני שמונה נרות. זמן הדלקת הנרות - יש המדליקים בצאת הכוכבים, ויש המדליקים בשקיעת החמה. הנרות דולקים לפחות חצי שעה. את הנרות נוהגים להניח ליד פתח הבית מבחוץ, במקום בולט, כדי לפרסם את הנס. על ההדלקה מברכים "להדליק נר של חנוכה" ו"שעשה נסים לאבותינו", ובלילה הראשון מברכים גם "שהחיינו". אחר ההדלקה אומרים "הנרות הללו אנו מדליקים על הנסים ועל הנפלאות", ונוהגים לשיר את הפיוט "מעוז צור ישועתי".

לכבודם של נרות החנוכה מדליקים נר נוסף, "שמש", שבו מדליקים את שאר הנרות. טעמו של המנהג באיסור להדליק מנר לנר, וגם בצורך להדליק נר למאור שכן אסור להשתמש באורם של נרות החנוכה.

את ימי החג מציינים גם באמירת "הלל" ובתוספת של "על הנסים" בתפילת שמונה-עשרה ובברכת מזון. תפילה זו מביעה את תחושת ההודיה על תשועת ה' לשומרי תורתו במלחמתם בגוזרי השמד ואת ניצחון ה"מעטים" על ה"רבים".
בכל שמונת ימי חנוכה קוראים בתורה את פרשת חנוכת המשכן (במדבר ז') והעלאת הנרות במנורה (שם ח', א'-ד').

בחנוכה יש מנהגים מיוחדים, המוסיפים לאווירתו: מטגנים סופגניות ולביבות בשמן כדי להזכיר את נס פך השמן; הילדים משחקים בסביבון; וכן מחלקים לילדים "דמי חנוכה" כדי להרגילם בנתינת צדקה.