לקסיקון מונחים
קישוט לאתר הכנסת באנגלית לאתר הכנסת בערבית לאתר הכנסת בעברית
קישוט
 

גוש אמונים

תנועה חוץ-פרלמנטרית דתית-לאומית, שדגלה בהחלת הריבונות הישראלית על השטחים – רמת-הגולן, יהודה ושומרון ורצועת-עזה – באמצעות נוכחות אזרחית יהודית מסיבית בהם. לקידום מטרה זו עסקה התנועה לא רק בפעולות התיישבות אלא גם בחינוך, בפרויקטים חברתיים, בהסברה ובקידום העלייה. תנועת גוש אמונים קראה לדו-קיום עם האוכלוסייה הערבית בשטחים ושללה בתוקף את עקרון הטרנספר שמאיר כהנא הטיף לו. את ההשראה האידיאולוגית שאבה ממשנתו של הרב צבי יהודה קוק, שלפיה עיקר תכליתו של עם ישראל היא לזכות בגאולה פיזית ורוחנית באמצעות חיים בארץ ישראל השלמה ובניינה; קדושת ארץ ישראל מחייבת את המשך החזקתה לאחר ששוחררה משלטון זר, ויש ליישבה גם בניגוד למדיניותה של הממשלה.

גוש אמונים הוקמה בפברואר 1974. שתי הדמויות הבולטות בה היו חנן פורת (לימים חבר כנסת מטעם התחיה ולאחר מכן מטעם המפד"ל) והרב משה לוינגר. בראשיתה היתה התנועה קשורה למפד"ל, אך לאחר חודשים מספר ניתקה את קשריה עם גופים פוליטיים. בשלב ראשון ניסתה גוש אמונים להקים יישובים יהודיים באזורים שמחוץ לתחומי "תוכנית אלון" (ראו יגאל אלון ), שעליה הושתתה מדיניות ההתיישבות של הממשלה הראשונה בראשותו של יצחק רבין . ניסיונות אלה היו מלווים בצעדות המוניות, בהפגנות ובישיבה פיזית באתרים שנבחרו להתנחלות, לא אחת תוך התנגשות עם כוחות צה"ל. הקבוצה שהחליטה להתיישב באלון-מורה שליד סבסטיה העתיקה סולקה בכוח שבע פעמים עד שניתנה לה רשות לעבור זמנית למחנה הצבא "קדום", ומשם עברה, לאחר זמן, להר-כביר מזרחית לשכם, והקימה שם את קדומים. לדידם של מתנגדי גוש אמונים שגה שר הביטחון דאז שמעון פרס כשהסכים להסדר זה.

בעקבות המהפך בבחירות ב-1977 ומדיניות ההתיישבות מעבר לתחומי "הקו הירוק" של הממשלה בראשותו של מנחם בגין , יכלה תנועת גוש אמונים לפעול בהרמוניה גדולה יותר הן עם הממשלה והן עם ההסתדרות הציונית, אולם התנגדות התנועה לתוכנית האוטונומיה שהוסכם עליה בהסכמי קמפ-דייוויד ולנסיגתה של ישראל מסיני במסגרת הסכם השלום מצרים–ישראל עוררה לא מעט מתחים. בעקבות כינונה של ממשלת האחדות הלאומית ב-1984, ההקפאה הכמעט מוחלטת של הקמת יישובים חדשים, התגברות פעולות הטרור הפלסטיניות בשטחים ופרוץ האינתיפאדה, גברו בקרב תומכי התנועה הדרישות לפעילות יעילה יותר של צה"ל לצד דרישות לחדש את מסע ההתנחלות, במיוחד בערים חברון ושכם.

באותו זמן החלו לעלות על פני השטח בעיות פנימיות בגוש אמונים. אחת הבעיות היתה שרבים מהמתיישבים ביהודה, שומרון ורצועת-עזה עברו לגור שם שלא ממניעים אידיאולוגיים והסתייגו מהמאבקים האידיאולוגיים, אולם הבעיה העיקרית היתה חילוקי הדעות בין הגורמים הקיצוניים יותר ובין הגורמים המתונים יותר בתנועה . חשיפת "המחתרת היהודית" ב-1984, שחבריה היו רובם ככולם חברי גוש אמונים, גרמה לזעזוע עמוק, והמשבר החריף כאשר דניאלה וייס, שנבחרה למזכ"ל התנועה, נאבקה בשם גוש אמונים לשחרורם של חברי המחתרת. ניסיונות של גורמים מתונים בתנועה – ובהם הרב יואל בן-נון, הרב מנחם פרומן וחנן פורת – להחליף את ההנהגה המיליטנטית של גוש אמונים בראשות הרב לוינגר ובני קצובר, נכשלו והובילו להתפוררות התנועה. לקראת הבחירות לכנסת ה-13 (1992) לא הצליחו מנהיגי גוש אמונים להתמודד ברשימה אחת, ובסופו של דבר שתי הרשימות שהיו מזוהות עם הארגון – התחיה ורשימת התורה והארץ, שהקים הרב לוינגר – לא הצליחו לעבור את אחוז החסימה.



סמל המדינה - מנורה ועלי זית
© כל הזכויות שמורות, 2007, מדינת ישראל
נשמח לקבל את הערותיכם והצעותיכם לכתובת: feedback@knesset.gov.il