|
פעולת חילוץ של חיל האוויר של צה"ל באוגנדה – מרחק 4,000 ק"מ מישראל – ב-4 ביולי 1976, להצלת 98 בני ערובה יהודים וישראלים. ב-27 ביוני נחטף מטוס "אייר פרנס" בידי מחבלים פלסטינים וגרמנים. החוטפים הנחיתו את המטוס בבנגזי שבלוב, משם הטיסו אותו לאנטבה שבאוגנדה, ובאנטבה שחררו את הנוסעים הלא יהודים ואת הנוסעים היהודים החזיקו במקום. ישראל ניסתה להידבר עם שליט אוגנדה אידי אמין, ששיתף פעולה עם החוטפים, ובמקביל לכך התכוננה למבצע צבאי על סמך נתוני מודיעין על המצב בשדה התעופה אנטבה, תוך תכנון קפדני של הצד הלוגיסטי של המבצע. לאחר שהתוכנית קיבלה את אישור הממשלה, המריאו משארם א-שיח' ארבעה מטוסי תובלה גדולים וטסו היישר לאנטבה. בפעולה לשחרור החטופים נהרגו חמישה ישראלים: קצין סיירת מטכ"ל יונתן (יוני) נתניהו, אחיו של בנימין נתניהו, חבר כנסת וראש ממשלה לשעבר; דורה בלוך, קשישה שנשארה במקום כי היתה מאושפזת בבית-חולים ונרצחה לאחר פעולת החילוץ (גופתה הוחזרה לישראל ביוני 1979); אידה בורוכוביץ', ז'אן ז'אק מימוני ופסקו כהן, שנהרגו בעת החילוץ. בטיסה חזרה לישראל נחתו המטוסים בניירובי שבקניה, לשם תדלוק ומתן טיפול רפואי לפצועים קשה. הרמטכ"ל מרדכי גור אומנם הודיע שהיתה זו נחיתת אונס, אך נראה שהיא תואמה מראש עם נשיא קניה ג'ומו קניאטה.
גורמים בעולם הערבי, מדינות אפריקניות רבות והגוש הקומוניסטי הוקיעו את מבצע ההצלה וכינו אותו מעשה פיראטים, ואילו במערב הוא זכה לתשבחות. מועצת הביטחון של האו"ם לא הצליחה להגיע לכלל הסכמה על הצעת החלטה בנדון. בישראל שיפר המבצע המוצלח את האווירה בצה"ל. המבצע עלה בקנה אחד עם מדיניותה המוצהרת של ישראל באותם הימים כי לא תישא ותיתן עם טרוריסטים ולא תיענה לתביעותיהם, יהיו הסיכונים אשר יהיו.
בישיבת כנסת מיוחדת וחגיגית שהתקיימה ב-4 ביולי 1976 הודיעה הממשלה של שחרור חטופי המטוס "אייר פראנס" באוגנדה. לפני שנתן את רשות הדיבור לראש הממשלה, קרא יושב-ראש הכנסת ישראל ישעיהו ממזמור קי"ח בתהלים: "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו..."
|
