מבקר המדינה
תפקידו של מבקר המדינה הוא לבקר את הרשות המבצעת ולפקח עליה. מבקר המדינה נבחר על-ידי הכנסת בהצבעה חשאית לתקופת כהונה אחת של שבע שנים, והכנסת יכולה להעבירו מכהונתו. הכנסת היא שקובעת את שכרו של מבקר המדינה, ותקציב משרדו נקבע על-ידי ועדת הכספים של הכנסת ולא על-ידי משרד האוצר, כדי להבטיח את אי-תלותו בממשלה. המבקר אחראי בפני הכנסת בלבד: הוא מקיים עמה קשרים ומגיש לה דוחות על ממצאיו.
תפקידיו ותחומי אחריותו של המבקר כפי שהם מוגדרים בחוק-יסוד: מבקר המדינה, שנחקק בשנת 1988, הם:
- קיום ביקורת על המשק, הנכסים, הכספים, ההתחייבויות והמינהל של המדינה, של משרדי הממשלה, של כל מפעל, מוסד או תאגיד של המדינה, של הרשויות המקומיות ושל גופים או מוסדות אחרים שהועמדו על-פי חוק לביקורתו של מבקר המדינה.
- בחינת חוקיות הפעולות, טוהר המידות, הניהול התקין, היעילות והחיסכון של הגופים המבוקרים, וכל עניין אחר שהמבקר יראה בו צורך.
הביקורות נערכות ביוזמת מבקר המדינה במסגרת עבודתו השוטפת ובפרקי זמן קבועים, וכן ביוזמת הכנסת, במקרים של חשש לפגיעה במינהל התקין או בעקבות תלונות של הציבור. בהליך זה חובה על הגופים המבוקרים להמציא לעובדי משרד מבקר המדינה את כל המידע, המסמכים וההסברים הנדרשים מהם לצורכי הביקורת.
מדי שנה בשנה המבקר מגיש ליושב-ראש הכנסת ולוועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת את הדוח השנתי שלו, ובו ממצאי הביקורת ואת המלצותיו לתיקון הליקויים ולמניעתם בעתיד. המבקר מגיש את הדוח גם לגופים המבוקרים, כדי שיוכלו לתקן את הפגמים שנתגלו, ואולם הוא אינו יכול לחייב את הגופים האלה לתקן את הטעון תיקון. במהלך השנה מבקר המדינה מגיש דוחות נוספים בנושאים שונים ואף חוות דעת.
דוח מבקר המדינה הוא הבסיס לדיוניה של הוועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת, והיא רשאית לזמן לישיבותיה את נציגי הגוף המבוקר ולדרוש מהם להגיב על דברי הביקורת. ההתייצבות לדיון בוועדה היא חובה. מסקנות הוועדה מוגשות לכנסת ובעקבותיהן מתקיימים דיונים במליאה ומתקבלות החלטות.
דוח המבקר משמש אמצעי בידי הכנסת למלא את אחד מתפקידיה המרכזיים: ביקורת ופיקוח על פעולותיה של הרשות המבצעת. אם הביקורת העלתה ממצאים חמורים, המבקר מגיש דוח נפרד לוועדה לענייני ביקורת המדינה בכנסת, והיא רשאית, "מיוזמתה היא או על-פי הצעת המבקר", להחליט על מינוי ועדת חקירה ממלכתית.
בשנת 1995 קבעה הכנסת שהוועדה לענייני ביקורת המדינה מוסמכת להחליט על הקמת ועדת חקירה ממלכתית ברוב של שני שלישים מחבריה בכל נושא הכלול בדוח השנתי או בדוחות אחרים של מבקר המדינה.
אם במהלך הביקורת מתגלה ממצא המעלה חשד לעבירה פלילית, מבקר המדינה מעביר את החומר ליועץ המשפטי לממשלה וממליץ לפתוח בחקירה פלילית. על היועץ המשפטי לממשלה לדווח למבקר ולוועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת על פעולתו בנדון בתוך שישה חודשים.
מדי שנה בשנה המבקר עורך מסיבת עיתונאים ומוסר את סיכום דוח הביקורת השנתי לעיתונאים. המסקנות העיקריות של הדוח מוצגות לציבור בכלי התקשורת ומשמשות בסיס לדיון ציבורי על פעילות בלתי תקינה של רשויות השלטון. הביקורת הציבורית יוצרת לחץ ציבורי ומשמשת תמריץ לרשויות לתקן את הליקויים שנתגלו.
קיומה של הביקורת ופרסומה משמשים אמצעי לריסון עצמי של גופים מבוקרים ושל גופים ציבוריים בכלל ותורמים להעלאת נושאים בעלי חשיבות ציבורית על סדר-היום.
חוק מבקר המדינה בגרסתו הראשונה אושר בכנסת הראשונה במאי 1949. זהו אחד החוקים הראשונים שהובאו לאישור הכנסת על-ידי הממשלה. בחוק המקורי נקבע שמבקר המדינה ימונה על-ידי נשיא המדינה, ואומנם מבקר המדינה הראשון, זיגפריד מוזס, נתמנה על-ידי הנשיא חיים ויצמן. רק בחוק מבקר המדינה (נוסח משולב) משנת 1958 הוחלט שהמבקר, כמו נשיא המדינה, ייבחר על-ידי הכנסת.
החוק המקורי קבע עוד שמבקר המדינה יהיה אחראי בפני הכנסת בלבד, ונאמר בו שהמבקר ידווח על ממצאיו לוועדת הכספים של הכנסת. במהלך כהונתה של הכנסת השמינית (1974–1977) הוקמה הוועדה לענייני ביקורת המדינה, ומאז היא האחראית לטיפול בדוחות מבקר המדינה.
בשנת 1988 חוקקה הכנסת את חוק-יסוד: מבקר המדינה. בשנת 1998 תוקן החוק ומאז הוא קובע כי מבקר המדינה ייבחר לתקופת כהונה אחת של שבע שנים.
נציב תלונות הציבור
מאז 1971 משמש מבקר המדינה גם נציב תלונות הציבור (אומבודסמן) לגבי כל גוף או פקיד הנתון לביקורת משרדו. כל אזרח הסבור כי נפגע ישירות ממעשה או ממחדל של אחד מן הגופים שמבקר המדינה מוסמך לבקרם, רשאי להגיש תלונה לנציב תלונות הציבור.
מגוון התלונות המוגשות לנציב תלונות הציבור הוא רחב, והן עוסקות, בין היתר בהפרת זכויות האזרח וביחסי גומלין בעייתיים בין האזרח לעובדי הציבור. כמו כן, נציב תלונות הציבור בודק טענות כלפי גופים ציבוריים או עובדי הציבור שלא מילאו את תפקידם במתן השירות לאזרח. אי-מילוי התפקיד בא לידי ביטוי באי-מתן תשובה בזמן, ביחס לא אדיב או באי-מתן שירות.
גם קביעותיו והחלטותיו של מבקר המדינה כנציב תלונות הציבור הן בגדר המלצה בלבד, ורשויות השלטון אינן מחויבות לאמץ את המלצותיו. ואולם במקרים שבהם עובד ציבור חושף מעשי שחיתות במקום עבודתו, מוסמך נציב תלונות הציבור לצוות על מתן הגנה לעובד, כדי למנוע העברתו מתפקיד, פיטוריו או ענישתו בכל דרך אחרת של עובד שהתריע על מעשה שחיתות.
מבקרי המדינה מאז קום המדינה:
זיגפריד מוזס (1949–1961)
יצחק נבנצאל (1961–1982)
יצחק טוניק (1982–1986)
יעקב מלץ (1986–1988)
מרים בן-פורת (1988–1998)
אליעזר גולדברג (1998–2005)
מיכה לינדנשטראוס (2005–2012)
|
© כל הזכויות שמורות, 2010, מדינת ישראל
נשמח לקבל את הערותיכם והצעותיכם לכתובת: feedback@knesset.gov.il
|
|
|
|
