הוועדה הסיקה שהאחריות הישירה לטבח מוטלת על כוחות הפלנגות הלבנוניים, ואין כל אחריות מוטלת על מדינת ישראל או על הפועלים מטעמה, ועם זאת מצאה טעם לפגם בהתנהגות הדרג המדיני והדרג הצבאי. הוועדה ציינה במסקנותיה כי אילו היה ראש הממשלה, מנחם בגין, מתעניין יותר במה שקרה לאחר כניסת הפלנגות למחנות היתה מודעותם של שר הביטחון ושל הרמטכ"ל גוברת, ועם זאת בחרה שלא לבקרו ישירות.

הוועדה מצאה טעם לפגם בכך ששר הביטחון, אריאל שרון , אפשר את כניסת אנשי הפלנגות למחנות הפליטים, לא הביא בחשבון את הסכנה שאלה ינקטו פעולות נקם לאחר רצח הנשיא הנבחר באשיר ג'מאייל ולא נקט את האמצעים המתאימים כדי למנוע את מרחץ הדמים או לצמצם את הסכנה. הוועדה המליצה שהשר שרון יסיק מסקנות אישיות. הוא הועבר מתפקידו, אך נשאר בממשלה כשר בלי תיק. בתפקיד שר הביטחון החליף אותו משה ארנס.

הוועדה מצאה כי שר החוץ, יצחק שמיר , לא עשה כל מאמץ של ממש לאמת את המידע שקיבל על מעשי הטבח מייד לאחר שהחלו, והוא ננזף על כך שהקל ראש בהזהרות.

הוועדה קבעה כי הרמטכ"ל, רפאל איתן, מעל בתפקידו בכך שלא נתן הוראות מתאימות שהיו עשויות למנוע את פעולות הנקם של הפלנגות ובכך שלא עצר את הכוחות לאחר שנכנסו למחנות והחלו במעשי הטבח. מאחר שאיתן עמד לסיים את תקופת כהונתו, לא המליצה הוועדה לפטרו.

ראש אמ"ן, יהושע שגיא, נמצא אשם באדישות, בחוסר אכפתיות בולט, בעצימת עיניים ובאטימת אוזניים לעובדות שבתוקף תפקידו היה עליו לתת עליהן את הדעת ולהזהיר את מקבלי ההחלטות מפני הסכנות שבהן. הוועדה מצאה שמעל בתפקידו והמליצה לפטרו, והוא אומנם פוטר.

אשר לראש המוסד קבעה הוועדה שלנוכח קשרי המוסד עם הפלנגות היה עליו להביא בחשבון את האפשרות של מעשי נקם לאחר רצח ג'מאייל, אך אחריותו הישירה קטנה.

שני קצינים – אלוף פיקוד הצפון וקצין צנחנים וחיל רגלים ראשי – נמצאו אשמים בהזנחה ובמעילה בתפקידם. האחד פרש מתפקידו מייד ויצא ללימודים בחוץ-לארץ והאחר הועבר לתפקיד לא פיקודי בצבא.

הוועדה מתחה ביקורת על תהליך קבלת ההחלטות בכל הקשור לטבח בסברה ובשתילה ובכלל זה על העדר נוהלי דיווח ורישום נאותים, והמליצה כי יימשך החינוך בצה"ל לחובות מוסריות בסיסיות שיש לקיים בזמן מלחמה.

בדיונים בתביעת הדיבה של שרון נגד השבועון האמריקני "טיים" טענה ההגנה שבנספחים של דוח ועדת-כהן, אשר לא הותרו לפרסום, נכלל מידע שתומך בטענה כי שרון עודד בפועל את אנשי הנשיא ג'מאייל לנקום את רציחתו, אולם אלה שהותר להם לעיין בנספחים הסודיים לא מצאו בהם ראיה לכך.