|
הגוף המייצג העליון של היישוב היהודי בארץ ישראל המנדטורית. חבריה נבחרו לראשונה בשנת 1920, לאחר כינון השלטון האזרחי של הבריטים ומינויו של הרברט סמואל לנציב העליון בארץ ישראל. השלטונות הבריטיים הכירו בה רשמית ב-1928, על-פי צו ארגון העדות הדתיות מ-1926. באספת הנבחרים כיהנו נציגי הסיעות שנבחרו בבחירות כלליות של חברי כנסת ישראל – הארגון הכללי של יהודי ארץ ישראל דאז. הבחירות נערכו על בסיס מפלגתי, בבחירות ארציות-יחסיות, כמו הבחירות לכנסת בימינו. אספת הנבחרים קיימה מושב אחד בכל שנה, ובו נבחר הוועד הלאומי – המועצה הלאומית של היישוב היהודי בארץ ישראל – אשר ניהל את ענייניו הלאומיים והעדתיים של היישוב. אספת הנבחרים היתה רשאית להחליט החלטות והוסמכה להצביע על תקציביהם של הוועד הלאומי ומועצת הרבנות. מפלגת אגודת ישראל והעדה החרדית סירבו להשתתף באספת הנבחרים בגלל התנגדותם לציונות החילונית. לאחר 1944 החרימו אותה הרוויזיוניסטים וכמה קבוצות פוליטיות נוספות בשל התנגדותם למדיניות הרשמית של ההנהגה הנבחרת.
בשנות המנדט נבחרו ארבע אספות נבחרים: ב-1920, ב-1925, ב-1931 וב-1944. בראשונה נבחרו 314 צירים שהשתייכו ל-20 סיעות, על-ידי 20,022 בוחרים; בשנייה – 221 צירים מ-26 סיעות, על-ידי 43,736 בוחרים; בשלישית – 71 צירים מ-12 סיעות, על-ידי 43,650 בוחרים וברביעית – 171 צירים מ-18 סיעות, על-ידי 448,202 בוחרים.
|
