משפטנית, פעילת זכויות אזרח וחברת הכנסת. נולדה ב-1928. בתל-אביב. למדה בבית-המדרש למורים בירושלים ובפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. היתה חברה בפלמ"ח, ובמלחמת העצמאות נפלה בשבי הירדני ברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים.

הצטרפה למפא"י ב-1959. בשנים 1961–1965 הפיקה שידורי רדיו בענייני חקיקה ונוהלי משפט, ובעקבות אחד מהשידורים האלה הקימה ממשלתו של לוי אשכול ב-1965 את נציבות תלונות הציבור. אלוני נבחרה לראשונה לכנסת השישית (1965) מטעם המערך. בבחירות לכנסת השביעית (1969) לא נבחרה, ובבחירות לכנסת השמינית (1973), על רקע חילוקי דעות עם גולדה מאיר, הקימה מפלגה משלה – התנועה לזכויות האזרח ולשלום (רצ), אשר זכתה בשלושה מושבים. ב-1974 היתה אלוני שרה בלי תיק בממשלת יצחק רבין מטעם רצ, אבל התפטרה לאחר שהמפלגה הדתית-הלאומית (המפד"ל) הצטרפה לקואליציה. בשנת 1974, הקימה עם אריה לובה אליאב את "יעד", ובשנים 1981–1984 היתה הסיעה חברה במערך. בעבודתה הפרלמנטרית והמשפטית התרכזה אלוני בתחום זכויות האדם, מניעת כפייה דתית וחקיקת חוקי-יסוד. בכנסת השישית יזמה הקמת ועדת משנה להכנת חוקי יסוד.

אלוני היתה מיוזמי הקמתה של מרצ בשלהי הכנסת השתים-עשרה, והרשימה בראשותה זכתה ב-‎12 מושבים בכנסת השלוש-עשרה. מרצ הצטרפה לממשלה שהקים יצחק רבין ביולי ‎1992, ואלוני מונתה לשרת החינוך והתרבות. בשל התבטאויותיה הבוטות בענייני דת ולדרישת ש"ס ביקש ממנה רבין לעזוב את תפקידה זה והיא מונתה לשרת התקשורת, המדע והאמנויות באפריל ‎1993. לקראת הבחירות לכנסת הארבע-עשרה הודיעה אלוני שהיא פורשת מראשות מרצ ולא תשתתף בבחירות.

אלוני עוסקת בעריכת חוזי נישואים לזוגות שאין ביכולתם או אין ברצונם להתחתן במעמד רב אורתודוקסי – הדרך הרשמית היחידה שבה רשאים יהודים בארץ לבוא בברית הנישואים. במשך השנים סייעה להקמת מעונות לנשים מוכות ותחנות סעד לקורבנות אונס. היתה ממייסדי המרכז הבין-לאומי לשלום במזרח התיכון ומשמשת חברת ההנהלה שלו.