שמה הרשמי של המערכה הצבאית שהתנהלה בקיץ ‎2006. המלחמה החלה ב-‎12 ביולי ‎2006, ובמהלכה נכנסו כוחות צה"ל לשטח לבנון ונורו אלפי רקטות אל יישובי צפון המדינה. הלחימה הסתיימה ב-‎14 באוגוסט ‎2006, עם השגת הסכם הפסקת אש בחסות האו"ם וכניסתו לתוקף.

הרקע למלחמה

עם נסיגתו החד-צדדית של צה"ל מלבנון במאי ‎2000 התעצמה התחמשותם הצבאית של כוחות ארגון חיזבאללה. בעידודן ובמימונן של ממשלות אירן וסוריה הקים חיזבאללה בלבנון תשתית מורכבת של אמצעי לחימה, ובהם מגוון רקטות קרקע-קרקע בטווחים שונים, מתשעה ק"מ עד ‎75 ק"מ, ואף רקטות ארוכות טווח. המערך הארטילרי המכוון לעומק שטח ישראל יצר מאזן הרתעה בינה ובין חיזבאללה, אשר היה בין הגורמים שריסנו את תגובות ישראל על פעולותיו. חיזבאללה הצטייד גם בנשק נ"ט מתקדם, במערכות קשר והאזנה, באמצעי ראיית לילה, בטילי קרקע-ים ואף במזל"טים.

אנשי צבא ומודיעין אירניים הכשירו ואימנו את לוחמי חיזבאללה בשיטות לחימה מתקדמות והקימו בעבורם מערכת רחבה של מוצבים ובונקרים בדרום-לבנון, סמוך לקו הגבול עם ישראל. בסיוע אירן הוקמו גם מוצבי פיקוד ומערכות שליטה ובקרה במטה הארגון ברובע השיעי דאחיה שבדרום ביירות.

בשנת ‎2004 התקבלה במועצת הביטחון של האו"ם החלטה מס' ‎1559, בדבר נסיגת צבא סוריה מלבנון ופירוק המיליציות החמושות על אדמתה, ואולם ארגון חיזבאללה, שחיזק גם את מעמדו הפוליטי בלבנון, מנע מממשלת לבנון ליישם החלטה זו.

בינואר ‎2004 הוצאה לפועל עסקת חליפין בין חיזבאללה ובין ישראל, שבמסגרתה החזיר הארגון לישראל את האזרח החטוף אלחנן טננבאום ואת גופות שלושת החיילים שנחטפו באוקטובר ‎2000, תמורת שחרור אסירים פלסטינים ולבנונים, ובהם שיח' עבד אל-כרים עובייד ומוסטפה דיראני, שהוחזקו במעצר כ"קלפי מיקוח" לעסקה עתידית להחזרת הנווט הנעדר רון ארד.

למרות התחמשותו והתחזקותו של חיזבאללה בלבנון היו השנים ‎2006-2000 שנות רגיעה ופריחה יחסית ליישובי קו העימות בצפון.

החטיפה ופתיחת המלחמה

ב-‎12 ביולי ‎2006 פתח חיזבאללה במתקפה ארטילרית מתוכננת לאורך גבול הצפון. בחסות הירי תקף מארב של כוחות חיזבאללה שני רכבי סיור של צה"ל שנעו לאורך גדר המערכת. בהתקפה נהרגו שלושה חיילי צה"ל ונפצעו שניים. שני חיילים נוספים - אהוד גולדווסר ואלדד רגב - נלקחו בשבי.

בעקבות החטיפה ירו כוחות צה"ל ארטילריה כבדה על מוצבי חיזבאללה שלאורך הגבול. כוח שריון שנכנס לשטח לבנון כדי לנסות להשיב את החטופים עלה על מטען נפץ כמה עשרות מטרים בתוך שטח לבנון, וארבעה לוחמים נהרגו. במהלך הניסיונות לחלץ את הטנק ולהחזירו לשטח ישראל נהרג חייל נוסף.

זמן קצר לאחר חטיפת החיילים אישרה ממשלת ישראל פה-אחד את היציאה למבצע "שכר הולם", שמאוחר יותר נקרא בשם "שינוי כיוון" - מבצע צבאי נרחב נגד כוחות חיזבאללה בשטח לבנון. על היציאה למבצע בלבנון החליטה ממשלת ישראל כשבועיים לאחר חטיפת חייל צה"ל גלעד שליט סמוך ליישוב כרם-שלום שבגבול רצועת-עזה בידי ארגון חמאס. בעקבות חטיפת גלעד שליט יצא צה"ל למבצע צבאי בעזה, אשר כונה "גשמי קיץ".

ב-‎17 ביולי הציג ראש הממשלה אהוד אולמרט בנאום בכנסת את יעדי המערכה הצבאית בלבנון: החזרת החטופים, הפסקת אש, פריסת צבא לבנון בכל דרום-לבנון והוצאת ארגון חיזבאללה מהאזור. ראש הממשלה אמר כי ישראל תפגע בכל טרוריסט שמתכוון לתקוף את אזרחי ישראל ותהרוס תשתיות טרור. הכנסת, ברוב גדול, הביעה תמיכה במהלכי הממשלה.

ב-‎24 ביולי הגיעה לישראל מזכירת המדינה של ארצות-הברית קונדוליסה רייס ושהתה בה עד ‎30 ביולי. בפגישותיה עם ראש הממשלה אהוד אולמרט ועם שרת החוץ ציפי ליבני דנה מזכירת המדינה בצורך להשיג פתרון מדיני ארוך טווח.

הצורך להפסיק את הלחימה ולשלוח כוח רב-לאומי לאזור עלה גם בפגישות של ראש הממשלה ושרת החוץ עם דיפלומטים אירופים ועם נציגי האו"ם.

הלחימה

בראשית המלחמה פתח צה"ל במתקפה אווירית על אלפי מטרות בשטח לבנון: מוצבי חיזבאללה לאורך הגבול, מחסני תחמושת, בסיסי אימונים, בנייני מפקדה בשטח לבנון בכלל וברובע דאחיה של ביירות בפרט, נמל התעופה של ביירות, גשרים ועוד. במיוחד הותקף מן האוויר מערך הרקטות הנרחב שהקים חיזבאללה, כדי לצמצם את ירי התגובה אל שטח ישראל. חיל האוויר פיזר כרוזים הקוראים לתושבי הכפרים בדרום-לבנון ובנבטייה להתפנות מבתיהם. מצור ימי ואווירי הוטל על לבנון ובמסגרת הסגר הימי מנעו ספינות חיל הים מכלי שיט להיכנס ללבנון ולצאת ממנה, פרט לספינות שהביאו ציוד הומניטרי ולספינות שביקשו לפנות פליטים.

בתגובה על מתקפת צה"ל פתח חיזבאללה בירי מאות רקטות לעבר ריכוזי אוכלוסייה בשטח ישראל. תושבי היישובים מחיפה וצפונה נאלצו לשהות במקלטים ובמרחבים מוגנים.

ב-‎14 ביולי ירו כוחות חיזבאללה טיל לעבר ספינת הטילים הישראלית אח"י חנית. הטיל פגע בספינה וארבעה חיילי צה"ל נהרגו.

בד בבד עם ירי ארטילרי ועם הפצצות של מטוסי חיל האוויר ביצע צה"ל גם פעולות ממוקדות על הקרקע בשטח לבנון. ב-‎14 ביולי כבש צה"ל את חלקו הצפוני של כפר רג'ר, אשר מאז נסיגתו החד-צדדית של צה"ל מלבנון חצה אותו קו הגבול ישראל-לבנון לשניים. ב-‎17 ביולי נכנסו לשטח לבנון כוחות הנדסה מצוידים בדחפורים ממוגנים והחלו בניקוי זירות מטענים, בהריסת מוצבי חיזבאללה ובחישוף השטח הסמוך לגבול. בשל ירי הרקטות המתמשך אל שטח ישראל הורתה הממשלה להרחיב את הפעילות על הקרקע בדרום-לבנון.

ב-‎23 ביולי פתח צה"ל במבצע "קורי פלדה", שבמסגרתו פשטו כוחות חיל רגלים ושריון על מוצבי חיזבאללה ועל יישובים שיעיים בשטח לבנון סמוך לקו הגבול. מטרת המבצע היתה להשתלט על רצועת שטח בקרבת הגבול, לטהר אותה מלוחמי חיזבאללה ולהשמיד את מוצבי הארגון שבה.

עקב ההתנגדות הקשה שכוחות צה"ל נתקלו בה הוגדל בימים שלאחר מכן היקף הכוחות הלוחמים. מאוחר יותר גויסו גם כוחות מילואים והשתלבו בלחימה. כוחות צה"ל ניהלו קרבות קשים עם לוחמי חיזבאללה בעיירות ובכפרים הסמוכים לקו הגבול (עייתא א-שעב, מרון-א-ראס, בינת-ג'ביל, א-טייבה ועוד) וספגו אבדות לא מעטות. למרות הכוחות והמאמצים שהושקעו בהשגת מטרות המבצע לא הצליח צה"ל לטהר לחלוטין את השטח הסמוך לגבול מלוחמי חיזבאללה וגם לא להשיג שליטה בכל מוצבי הארגון ועמדותיו. עם זאת הצליח צה"ל לפגוע פגיעה ניכרת בתשתית חיזבאללה באזור.

צה"ל נקט כמה פעולות גם בעומק שטח לבנון, רובן באמצעות יחידות מיוחדות. בליל ‎1 באוגוסט פשטו כוחות סיירת מטכ"ל על מפקדת חיזבאללה שפעלה מתוך בית-חולים במרחב בעל-בק. בליל ‎5 באוגוסט פעלו כוחות שייטת-‎13 בעיר צור במטרה לפגוע בכמה מבכירי חיזבאללה האחראים למערך שיגור הרקטות ארוכות הטווח לעבר יישובי ישראל.

בזמן המלחמה התכנסה הכנסת כמה פעמים לישיבות מיוחדות כדי לדון בנושאים הקשורים למלחמה, ובהם היערכות משרדי הממשלה למצב והמגעים להשגת הסדר מדיני. עשרה מחברי הכנסת יצאו בשליחות יושבת-ראש הכנסת דליה איציק למסע הסברה בבירות אירופה כדי להבהיר את צדקת עמדתה של ישראל בקרבות בלבנון.

העורף בישראל

במשך המלחמה ירו כוחות חיזבאללה אלפי רקטות וטילים אל יישובי הצפון. ב-‎33 ימי המלחמה נמנו כ-‎4,000 נפילות של רקטות ושל טילים, ‎901 מהן באזורים מיושבים. העיר קריית-שמונה ספגה את הפגיעות הרבות ביותר - ‎520 מכלל הנפילות היו בשטחה. במרחב הגליל (מעכו עד קריית-שמונה) נמנו ‎3,530 נפילות; במרחב החוף (מחדרה עד עכו) נמנו ‎221 נפילות; במרחב העמקים (בשטח טבריה, בית-שאן ועפולה) נמנו ‎217 נפילות. שני טילים ארוכי טווח נפלו במחוז יהודה והשומרון.

הנקודה הדרומית ביותר בישראל שנפגעה במלחמה היא חדרה, שב-‎4 באוגוסט נחתו בה כמה רקטות בשטחים פתוחים. ב-‎6 באוגוסט פגע מטח "קטיושות" בקבוצת חיילי מילואים שהתאספו סמוך לקיבוץ כפר-גלעדי, ו-‎12 מהם נהרגו.

ירי הרקטות שיבש לחלוטין את שגרת החיים ביישובי הצפון וגרם קשיים כלכליים והומניטריים בעבור רבים מתושבי יישובים אלה. ביישובים הסמוכים לגבול, אשר ספגו את רוב הירי, שהו התושבים במקלטים ובמרחבי ביטחון רוב זמן המלחמה. רבים מתושבי הצפון עזבו את בתיהם ומצאו מקלט במרכז הארץ ובדרומה, בהם כמה מעובדי הרשויות המקומיות, שתפקידן לספק לאזרחים שירותי חירום ולתאם בין הגורמים הממלכתיים המופקדים על הגנתם ועל רווחתם של האזרחים בשעת חירום.

ב-‎18 ביולי אישרה ועדת החוץ והביטחון של הכנסת הכרזת "מצב מיוחד" בעורף לזמן בלתי מוגבל. ההכרזה העניקה לרמטכ"ל ולאלופי הפיקוד סמכויות בכל הקשור לשמירה על הסדר הציבורי ועל שלומם של האזרחים ביישובי הצפון.

המשבר בלבנון

פעילות צה"ל בלבנון, ובמיוחד ההפצצות והירי הארטילרי, שיבשו והשביתו כמעט כליל את שגרת החיים בדרום-לבנון ובאזורים אחרים של מדינה זו. מאות אלפי תושבים נמלטו ממקום מגוריהם והיו לפליטים. בתיהם של רבים נהרסו. מערכות השלטון האזרחיות בדרום-לבנון קרסו עקב המספר העצום של הפליטים והתקשו למצוא פתרונות דיור ואספקה הולמים.

בפעולות צה"ל נהרגו ונפצעו אזרחי לבנון שלא היו קשורים ישירות לארגון חיזבאללה. הדבר נגרם בין השאר מהטמעת תשתית חיזבאללה (מתקנים, מחסנים, אתרי שיגור ועוד) בקרב האוכלוסייה האזרחית.

כמה ממדינות ערב וממדינות המערב נרתמו לעזרת הפליטים והפצועים והעבירו משלוחי סיוע ללבנון, ואולם המצור שהטילה ישראל והפצצת מתקני תשתית רבים כגון גשרים, כבישים וקווי תקשורת הקשו את העברת הסיוע ההומניטרי לנזקקים לו.

בליל ‎30 ביולי תקפו מטוסי חיל האוויר מטרות בכפר קאנא שבדרום-לבנון, שממנו שוגרו רקטות לישראל. בבוקר שלמחרת קרס בכפר בניין ששהו בו פליטים לבנונים וכמה עשרות אנשים נהרגו. בעקבות האירוע נעתר ראש ממשלת ישראל אהוד אולמרט לבקשת ארצות-הברית והורה להפסיק את ההפצצות מן האוויר ל-‎48 שעות כדי לאפשר הגשת סיוע הומניטרי לפליטים. האירוע בכפר קאנא הפחית את התמיכה הבין-לאומית בעמדת ישראל והגביר את הדרישה להפסקת אש.

סיום הלחימה

ב-‎9 באוגוסט אישר הקבינט של ממשלת ישראל לקיים מבצע נרחב על הקרקע בשטח לבנון. מטרת המבצע היתה השתלטות על המרחב שמהגבול צפונה, עד נהר הליטאני. המבצע נועד לסייע לצה"ל בהשגת הכרעה ברורה במלחמה, להפחית את ירי הרקטות לעבר ישראל ולשפר את עמדתה במשא-ומתן הבין-לאומי הצפוי בסיום המלחמה.

ב-‎11 באוגוסט התכנסה מועצת הביטחון של האו"ם לדיון מיוחד לצורך אישור הנוסח להסכם הפסקת האש שהושג במשא-ומתן בין צרפת (כנציגת לבנון) ובין ארצות-הברית (כנציגת ישראל). ההסכם אושר בהצבעה פה-אחד. כמה שעות לפני אישור נוסח ההסכם במועצת הביטחון הורה ראש הממשלה אולמרט לצה"ל לפתוח במבצע צבאי מתוכנן. המבצע לא הופסק גם לאחר ההצבעה במועצת הביטחון וההחלטה על הפסקת האש. במהלך המבצע הורחבה פעילות הקרקע עד נהר הליטאני. כוחות רבים נחתו בעומק שטח לבנון. כוחות שריון נכנסו לוואדי סלוקי ונקלעו למארב שבו נפגעו כמה טנקים ממטעני גחון ומטילי נ"ט. בקרבות הקשים שהתנהלו במבצע הקרקעי ביומיים האחרונים של המלחמה נהרגו ‎33 לוחמים והופל מסוק יסעור.

ב-14 באוגוסט 2006, 48 שעות לאחר שנתקבלה החלטה מס' ‎1701 במועצת הביטחון, נכנסה לתוקף הפסקת האש, והמלחמה הסתיימה באופן רשמי. בימים שלאחר מכן, בד בבד עם פריסת צבא לבנון וכוחות בין-לאומיים בדרום-לבנון, דילל צה"ל את כוחותיו בלבנון. בתחילת חודש ספטמבר הסירה ישראל את המצור האווירי והימי על לבנון. ב-‎1 באוקטובר ‎2006, לאחר פריסת כוחות יוניפ"יל וצבא לבנון, יצאו כוחות צה"ל משטח לבנון ונערכו מחדש על הגבול שבין שתי המדינות.

ב-‎33 ימי הלחימה נהרגו ‎164 ישראלים, ‎119 מהם חיילים ו-‎45 אזרחים, ונפצעו מאות רבות של אנשים. קרוב ל-‎4,000 רקטות נפלו על הצפון. נזקים כלכליים כבדים נגרמו לישראל.

הנזקים והאבדות שנגרמו לארגון חיזבאללה במלחמה היו אף הם כבדים מאוד. מאות מלוחמיו נהרגו ונפגעה יכולתו האסטרטגית. מרכזו ברובע דאחיה בביירות נחרב.

החלטת האו"ם

כאמור, ב-‎11 באוגוסט ‎2006 התקבלה במועצת הביטחון של האו"ם החלטה מס' ‎1701 בדבר הפסקת אש בין ישראל ובין לבנון. מועצת הביטחון קראה בהחלטה זו ל"הפסקה מוחלטת של הפעולות ההתקפיות, ובעיקר הפסקה מיידית של כל התקפות חיזבאללה והפסקה מיידית של הפעולות הצבאיות מצד ישראל".

בנוסח ההחלטה נכללה גם הודעה בדבר שיגור עד ‎15,000 פקחים מטעם האו"ם לצורך שמירת השלום בדרום-לבנון בד בבד עם הנסיגה ההדרגתית של ישראל. לפקחים ניתנה סמכות להפעיל נשק והם הונחו לערוב ל"הפסקה מוחלטת של פעולות האיבה", לסייע לצבא לבנון להשתלט על השטח ו"להגן על אזרחים מפני איום מתפתח של אלימות פיזית".

בהסכם נקראה לבנון ליישם את החלטה מס' ‎1559 של האו"ם, שקראה בין השאר לפירוק המיליציות החמושות מנשקן. במבוא להחלטה מס' ‎1701 קראה מועצת הביטחון לשחרר ללא תנאי את החיילים הישראלים החטופים.

סעיפים נוספים בהחלטה: נסיגת צה"ל מלבנון תיעשה בד בבד עם פריסת כוח האו"ם יחד עם הכוח הלבנוני; לא יוכנס נשק לאזור בלא הסכמת ממשלת לבנון; איסור מכירת נשק והעברת נשק לארגון חיזבאללה.

מחאה וביקורת

בימים הראשונים של המלחמה זכו מהלכי הממשלה בתמיכה ציבורית ופוליטית נרחבת, ואולם בשבועות שלאחר מכן חלה שחיקה הדרגתית בתמיכה זו. תוצאות המלחמה הולידו גלי מחאה ציבורית ופוליטית שבאו לידי ביטוי בקריאה להתפטרות ראשי הדרג המדיני והצבאי ובקריאה להקים ועדת חקירה ממלכתית לחקר אירועי המלחמה.

ביקורת נמתחה על עצם ההחלטה לצאת למלחמה, על העיתוי שנקבע לה, על תפקוד הדרג המדיני במלחמה - במיוחד על רקע חוסר הניסיון הביטחוני של ראש הממשלה אהוד אולמרט ושל שר הביטחון עמיר פרץ, על ליקויי הטיפול בעורף האזרחי ועל הסיוע הלא-מספק שניתן לו אל מול מטחי הרקטות, על תפקוד דרגי הפיקוד של צה"ל במלחמה - בעיקר אלה של הרמטכ"ל דן חלוץ ושל אלוף פיקוד הצפון אודי אדם (שב-‎9 באוגוסט צירף אליו הרמטכ"ל כנציגו במערכה את סגנו, האלוף משה קפלינסקי), על רמת המוכנות הצבאית למלחמה, הן באימון הכוחות הן בציוד, על היציאה למבצע הקרקעי המקיף בשעות האחרונות של המלחמה ומנגד על עצירת המלחמה בלי שהושגו מטרותיה המוצהרות.

לאחר סדרת פגישות עם אלופי צה"ל במילואים הכריז הרמטכ"ל דן חלוץ כי בכוונתו לערוך שורת תחקירים בנושא התנהלות הצבא במלחמה. גם שר הביטחון עמיר פרץ מינה ועדת בדיקה, בראשות הרמטכ"ל לשעבר אמנון ליפקין-שחק, לבחינת התנהלות הצבא במלחמה.

ראש הממשלה אהוד אולמרט הכריז שהוא דבק בדעתו כי בעיקרו של דבר ניהלו הדרג המדיני והצבאי את המלחמה כראוי, וכי תוצאותיה היו חיוביות, וביקש לאפשר לממשלה ולצבא לתקן את הליקויים שהתגלו, ואולם צעדי המחאה של קבוצות שונות, ובהן הורים שכולים וחיילי מילואים, בתמיכת חלק מחברי הכנסת, הן מהאופוזיציה הן מהקואליציה, הובילו בסופו של דבר להקמת ועדת בדיקה "חיצונית". הממשלה העדיפה הקמת ועדת בדיקה ממשלתית בראשות שופט על הקמת ועדת חקירה ממלכתית, ומשהתפטרה ועדת ליפקין-שחק, הוסמכה - בספטמבר ‎2006 - ועדת בדיקה ממשלתית בראשות השופט בדימוס אליהו וינוגרד, לבחון את התנהלות הדרג המדיני והמערכת הביטחונית גם יחד. הסמכויות שקיבלה הוועדה היו כמעט זהות לאלה של ועדת חקירה ממלכתית.

במרס ‎2007 החליטה הממשלה כי המערכה הצבאית שהתנהלה בלבנון בחודשים יולי עד אוגוסט ‎2006 תיקרא "מלחמת לבנון השנייה".

(ספטמבר ‎2007)